פסקי דין על מנחם חרוץ | פסקי דין על מזרחי יעקב | פסקי דין על מזרחי אוריה |

3394/06 א     13/12/2006




א 3394/06 מנחם חרוץ נ' מזרחי יעקב, מזרחי אוריה




1
בתי המשפט

א 003394/06
בית משפט השלום ירושלים
13/12/2006
תאריך:
כב' השופט עודד שחם

לפני:

מנחם חרוץ

בעניין:
התובע
נ ג ד
1. מזרחי יעקב

2. מזרחי אוריה
הנתבעים
הפרז

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
הפניקס חברה לביטוח בע"מ

הצד השלישי
סלהוב
ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין
בפני
י תביעה לפיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

1. אין מחלוקת, כי ביום 8.1.06 היתה תאונת דרכים, בה היו מעורבים התובע והנתבע. השאלה העולה בתביעה זו היא מי היה אחראי לתאונה זו. הגעתי למסקנה, כי הנתבע נושא באחריות מלאה לתאונה. מסקנה זו מעוגנת בשיקולים הבאים.

2. ראשית, התובע העיד כי נסע בנתיב הימני בכביש בו שני נתיבים בכיוון ישר. הנתבע סטה באופן פתאומי מן הנתיב בו נסע, הוא הנתיב השמאלי מבין השניים. הוא פגע במכונית התובע, וגרם לנזקים נשוא התביעה. התובע העיד כי לא היה יכול לעשות דבר על מנת להימנע מן הפגיעה, שכן תנאי הכביש לא איפשרו זאת. הוא הוסיף כי סטיית הנתבע לתוך נתיבו התרחשה כאשר מכוניתו היתה במקביל למכונית הנתבע, באופן שהפגיעה במכוניתו היתה בתכוף לסטייה. גם במישור הזמן לא היה ביד התובע להימנע מן הפגיעה האמורה. עדות התובע היתה אמינה ועקבית. היא עולה בקנה אחד עם סימני הפגיעה במכוניתו, כפי שעולה מן התצלומים אשר הוגשו על ידי התובע. היא עמדה במבחן החקירה הנגדית. אני נותן לה את מלוא המשקל.

3. שנית, גירסת הנתבע בתצהיר שהגיש בבקשת רשות להתגונן היתה, כי "עקב עצירת פתאום של הרכב שנסע לפניי, לא הספקתי לבלום לחלוטין ובנסיבות אלה נאלצתי להכנס למסלול הימני בו נסע באותה עת התובע" (סעיף 13 לתצהיר האמור). מגירסה זו עולה בבירור, כי הנתבע לא שמר מרחק כנדרש בינו ובין המכונית שלפניו. הדבר אילץ אותו לסטות באופן פתאומי לנתיב שלימינו. מחדל זה מתעצם נוכח העובדה, אשר אין לגביה מחלוקת, כי מזג האוויר בעת האירוע היה גשום. גירסה זו תומכת בטענת התובע, כי הנתבע נכנס באופן פתאומי לנתיב נסיעתו, וכי התובע לא היה יכול למנוע את הפגיעה במכוניתו.

4. (א) הנתבע ביקש לחזור בו בעדותו מדברים אלה. עתה טען, כי אפשר והיה יכול לבלום את מכוניתו בלא לפגוע במכונית שלפניו. הנתבע טען כי "לא בטוח שלא הייתי מספיק לבלום" (פרוטוקול, עמוד 6, שורה 24). בהמשך אף טען כי כלל לא ניסה לבלום (שם, שורה 27). לטענתו, סטה לנתיב הימני במסגרת שיקול דעתו כנהג.

(ב) דברים אלה עומדים בסתירה לדברים הברורים בתצהירו של הנתבע, לפיהם לא הספיק לבלום את מכוניתו לחלוטין בשל בלימה פתאומית של המכונית שלפניו, ולכן נאלץ, כדבריו שלו עצמו, לסטות ימינה. בפי הנתבע לא היתה תשובה משכנעת לסתירה בולטת זו. במצב זה, לא אוכל לסמוך על עדותו.

(ג) יש להוסיף, כי הרושם שהותיר הנתבע היה לחוץ ובלתי אמין. הדבר בלט במיוחד כאשר עומת הנתבע עם הסתירה שבין עדותו ובין האמור בתצהירו. אף מבחינה זו איני סומך על עדותו.

(ד) עוד יש להוסיף כי עדותו של הנתבע אינה נאמנה עליי גם מבחינה נוספת. הנתבע מסר בתצהירו כי נאלץ לסטות ימינה בשל בלימת פתאום של מכונית שלפניו. חרף זאת ביקש לשכנע, כי תוך כדי מהלך פתאומי זה הספיק לקלוט את מכונית התובע כשהיא מרוחקת ממנו, לראות כי זו נוסעת במהירות מופרזת, ותוך כדי כך, אף אותת ימינה. אינני מאמין כי הנתבע, אשר ביצע מהלך חירום פתאומי על מנת להימנע מפגיעה במכונית שלפניו, הספיק לקלוט ולבצע דברים אלה בהרף העין אשר עמד לרשותו. אף מבחינה זו אני מוצא את עדות הנתבע בלתי אמינה ובלתי סבירה.

5. (א) על רקע זה, איני יכול לקבל את גירסת הנתבע כי התובע תרם, לכל הפחות, לקרות התאונה בכך שנסע במהירות מופרזת ומנע מן הנתבע להשתלב בנתיב הימני. עדות התובע, הנאמנה עליי, היתה כי נסע במהירות של 40 - 50 קמ"ש. עדות זו לא הופרכה. לא הוכח כי המדובר במהירות העולה על המותר במקום. אף לא הוכח, כי המדובר במהירות בלתי סבירה בנסיבות העניין. אוסיף עוד, כי לא הוכח כי קיימים במקום, כנטען בכתב ההגנה, שוליים רחבים אליהם היה יכול התובע לסטות. התובע, אשר עדותו אמינה עליי, העיד אחרת, ומסר כי התאונה אירעה מתחת לגשר, במקום בו אין שולים ולא ניתן לסטות ימינה. בכל מקרה, עולה מעדותו של התובע כי סטייתו הפתאומית של הנתבע לא הותירה בידו זמן כלשהו להגיב. מבחינת התובע, היה מדובר אפוא בתאונה בלתי נמנעת.

(ב) הנתבע העלה טענות שונות לעניין מקום וטיב הפגיעה במכוניתו, וביקש למשוך מסקנות שונות מטענות אלה (ראו פרוטוקול, עמוד 6). דין הטענות האמורות להידחות. ראשית, לטענות האמורות לא הונחה תשתית עובדתית מינימלית, כגון הצגת תצלומים המבססים את טיעוני הנתבע. שנית, המדובר בעניין של מומחיות. לא הוצגה חוות דעת מומחה העשויה לבסס את טענות הנתבע לעניין זה. במצב זה, דין טענות אלה להידחות.

6. התוצאה היא, כי אני קובע שהתאונה אירעה בשל אשמו הבלעדי של הנתבע. לא הוכח כל אשם תורם של התובע, אשר גרם לקרות התאונה.

7. אשר לנזקים. התובע הוכיח כי נשא בעלות תיקון של מכוניתו בסך של 6,111 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה, 13.1.06). הוכח תיקון נוסף בסך של 444.45 ₪ בגין התאונה (ראו נספח ב' לכתב התשובה שהוגש, 29.3.06). הוכחה ירידת ערך בשווי של 680 ₪ (חוות דעת שמאי נספח ד'1 לכתב התביעה). כן הוכח כי שולם שכר טירחת שמאי בסך של 583 ₪ (נספח ה'1 לכתב התביעה, 16.1.06). הוכחו גם נסיעות במוניות ובאוטובוסים בסך של 248.9 ₪ (נספח ו' לכתב התביעה). בסך הכל הוכח נזק, בערכים נומינליים, בסך של 8,247 ₪. בצירוף הפרשי רבית והצמדה עד ליום פסק הדין, מתקבל סכום של 8,705 ₪.

8. הודעה לצד ג'. הנתבע הגיש הודעה לצד ג' נגד חברת הפניקס בע"מ. לטענתו, קיימת פוליסת ביטוח של הצד השלישי, אשר לפיה חייב הצד השלישי לכסות את חבותו של הנתבע בגין האירוע. היחסים בין הצד השלישי ובין הפניקס בע"מ מתבררים בהליך אחר בבית משפט זה (ת.א. 9080/06). על רקע זה הודיעו הנתבע והצד השלישי כי הם מסכימים כי בהליך שבפני
י אכריע בתביעה העיקרית בלבד, וכי ההכרעה בחבות הביטוחית תיעשה במסגרת ההליך האחר. נוכח הודעה זו, אני מורה על מחיקת ההודעה לצד שלישי. מובן, כי הצד השלישי, אשר נטל חלק בדיון שבפני
י, כבול בקביעותי דלעיל לעניין אירוע התאונה.

9. התוצאה היא כי התביעה מתקבלת. הנתבע ישלם לתובע סך של 8,705 ₪. כמו כן, ישא הנתבע בהוצאות משפט בסך של 279 ₪, ובשכר טירחת עורך דין בסך של 1,550 ₪, בצירוף מע"מ כדין. לעניין אחרון זה אציין כי התובע הינו עורך דין אשר ייצג את עצמו. עם זאת, התובע נדרש להשקיע עבודה כעורך דין בתיק האמור, ואין כל סיבה שלא לזכותו בשכר טירחה ראוי בגין כך.

כל הסכומים ישולמו עד ליום 20.1.07. כמבוקש, אני מורה על אישור העיקול שהוטל על מכוניתו של הנתבע (ראו החלטת כב' הרשם א' פוני מיום 30.1.06 בבש"א 5011/06).

ניתן היום כ"ב בכסלו, תשס"ז (13 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים.
עודד שחם
, שופט









א בית משפט שלום 3394/06 מנחם חרוץ נ' מזרחי יעקב, מזרחי אוריה (פורסם ב-ֽ 13/12/2006)