פסקי דין על חיה לוי | פסקי דין על עובדיה לוי | פסקי דין על יאיר לוי | פסקי דין על יוסף טוינה | פסקי דין על מזל בן נעים ואח' |

7793/06 דנא     26/12/2006




דנא 7793/06 חיה לוי,עובדיה לוי, יאיר לוי נ' יוסף טוינה, מזל בן נעים ואח'







בבית המשפט העליון

דנ"א 7793/06

בפני
:
כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין


העותרים:
1. חיה לוי


2. עובדיה לוי


3. יאיר לוי



נ ג ד

המשיבים:
1. יוסף טוינה


2. מזל בן נעים

3. אמנון מתוקי

4. דליה מתוקי

עתירה לקיום דיון נוסף בפסק-דין של בית-המשפט העליון מיום 20.7.06 בע"א 781/04 שניתן על-ידי כבוד השופטים מ' נאור, ס' ג'ובראן וד' ברלינר

בשם העותרים: עו"ד מיכאל דבורין

בשם המשיבים: עו"ד יהונתן צבי


החלטה


בפני
עתירה להורות על דיון נוסף בפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 781/04 יוסף טוינה
נ' חיה לוי
(טרם פורסם), מפי השופטת ד' ברלינר ובהסכמת השופטים מ' נאור וס' ג'ובראן.

העותרים והמשיבים הם בעלי חלקות שכנות בעיר ירושלים, הראשונים הם בעליה של חלקה המצויה ברחוב רש"י 49, והאחרונים הינם בעלי חלקה המצויה ברחוב אלפנדרי 27. המחלוקת ביניהם נסבה על השאלה אם רכשו המשיבים זיקת הנאה שעניינה זכות להשתמש במעבר שנמצא בחלקת העותרים, אשר דרכו ניתן להגיע לרחוב רש"י. מסתבר, כי במשך תקופה ארוכה, העולה על 30 שנים, הייתה מותקנת בגדר, אשר הפרידה בין החלקות, דלת וששימשה דרך קבע את המשיבים ואורחיהם למעבר לרחוב רש"י. עוד שימשו הדלת והמעבר לצורכי אספקת גז לחלקת המשיבים. בשנת 1996 נהרס בית הדירות שעמד על חלקת המשיבים, ותחתיו נבנה בניין דירות חדש. במהלך חודשי הבנייה נחסם המעבר על-ידי גדרות פח, ובשנת 2002, לקראת סיומה של הבנייה הקימו העותרים קיר לבנים בגבול שבין החלקות וחסמו את המעבר.

המשיבים עתרו לבית המשפט המחוזי למתן

פסק דין
הצהרתי לפיו תרשם לזכותם זיקת הנאה בחלקת העותרים. זכות זו נרכשה על-ידם, לדבריהם, לפי סעיף 94 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן: החוק), מכוח השנים הרבות שבהן עשו שימוש במעבר. בפני
בית המשפט קמא טענו המשיבים כי חסימת המעבר על ידי העותרים גרמה להם נזקים כבדים: ראשית, אין באפשרותם להגיע לרחוב רש"י כפי שנהגו לעשות במשך השנים. שנית, מכיוון שלא ניתן לספק גז לביתם דרך רחוב אלפנדרי, הם נאלצו להתקין צנרת גז לאורך גבול החלקה, וכן מתקן לאכסונם של בלוני הגז. בית המשפט המחוזי פסק כי המשיבים אכן רכשו זיקת הנאה המקנה להם זכות מעבר מדירתם לרחוב רש"י וחזרה, הכוללת, על-פי רצונם, נשיאת כבודה אישית לרבות סלי קניות. לעומת זאת, כך פסק בית המשפט המחוזי, לא רכשו המשיבים זיקת הנאה לאספקת גז, זאת משום שלא נעשה שימוש רציף במעבר לצורך זה. עוד העיר בית המשפט כי אף אם היה מגיע לכלל מסקנה כי התגבשה בנוגע לבלוני הגז זיקת הנאה, הרי שהיה מקום "לתחמה לבלוני גז קטנים מסוג אלה שסופקו במהלך כל השנים". לאור מסקנתו זו פסק בית המשפט כי המשיבים זכאים לרשום בלשכת רישום המקרקעין זיקת הנאה ביחס לזכותם לעבור במעבר. בית המשפט אסר על העותרים להפריע למשיבים להקים שער בין החלקות, והורה כי המפתחות לשער יוחזקו על-ידי המשיבים וכן על-ידי העותרים, מבלי שיהא בכך כדי להקנות לעותרים זכות מעבר לחלקתם של המשיבים.

על

פסק דין
זה השיגו המשיבים בפני
בית משפט זה, והעלו שלוש טענות עיקריות: הראשונה, כי משקבע בית המשפט המחוזי שאספקת הגז החלה לפני למעלה משלושים שנה, לא היה מקום לקבוע שהשימוש לא היה רצוף. עוד נטען בהקשר זה כי אין להבחין בין בלוני גז קטנים לגדולים. השנייה, כי בית המשפט המחוזי שגה בהענקת מפתחות לשער לעותרים. מעולם, כך נטען, לא היה ברשות העותרים מפתח לשער, סעד שכזה לא נתבקש על-ידם והענקתו מהווה פגיעה בפרטיותם של המשיבים ובקניינם. השלישית, כי בית המשפט צריך היה לפסוק פיצויים לטובתם בגין נזקים שונים שנגרמו להם. ערעורם של המשיבים התקבל ביחס לשתי הטענות הראשונות; בית המשפט העליון פסק כי המשיבים רכשו זיקת הנאה בחלקת העותרים גם בכל הנוגע לאספקת גז לחלקתם. "דרישת הרציפות שבסעיף 94(א) לחוק באה על סיפוקה גם בשימוש לסירוגין במעבר" – כך נפסק. ביחס לגודל הבלונים, כתב בית המשפט, בין היתר, כי: "משקבענו כי קיימת זיקת הנאה שעניינה העברת אספקת הגז למערערים [המשיבים] – נראה כי אין מקום לסייג את אופן ההעברה, ולהכתיב שימוש בבלוני גז קטנים". בסוגית השער ומסירת המפתח לעותרים קבע בית המשפט כי "הצבת שער אשר טריקתו תביא לנעילתו תיתן מענה ראוי לצורכי כל הצדדים. מחד גיסא, המשיבים יוכלו למנוע מעבר של מי שאינם בעלי המקרקעין הזכאים ומאידך גיסא, מלב המערערים יוסר החשש, שמא יעשו המשיבים שימוש בחלקת המקרקעין הזכאים". לעומת זאת, הערעור בנוגע לפיצוי נדחה לאור דלות הנתונים שהובאו בעניין זה.

במסגרת העתירה שלפני, טעונים העותרים כי פסק הדין משקף "שינוי דרמטי" של המצב המשפטי בסוגית היקפה של זיקת ההנאה מכוח שנים, כפי שעולה מפסק הדין המנחה בסוגיה בע"א 700/88 אסטרחאן נ' זאב בן חורין, פ"ד מה(3) 720 (להלן: פרשת אסטרחאן). באותו

פסק דין
נקבע כי יש לפרש את היקפה של זיקת ההנאה הנרכשת לפי סעיף 94 לחוק באופן מצמצם אשר אינו מכביד, ככל שניתן, על השימוש במקרקעין הכפופים.

קראתי בעיון את טענות הצדדים, והגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להדחות. פסק הדין נשוא העתירה לא קבע הלכה אשר "עומדת בסתירה להלכה קודמת של בית המשפט העליון"; פסק הדין גם אינו מצדיק דיון נוסף "...מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של הלכה שנפסקה בענין", הכל כקבוע בסעיף 30 לחוק בתי המשפט. אכן, כבר נפסק לא אחת כי "...עד שנדע אם דברים שאמר בית-המשפט העליון בפסק-דין עולה הלכה, חייבת אותה הלכה לגלות עצמה על-פני פסק-הדין. וגילוי-פנים בהקשר ענייננו פירושו הוא זה, שבית-המשפט ביקש במודע ובכוונת-מכוון לקבוע הלכה, ולא עוד אלא שביטא את כוונתו באורח ברור ומפורש; כך, לא פחות" (דנ"א 4804/02 בנימין רביזדה נ' יעל גולדמן, תק-על 2002(3), 585). בעניינו, שבתי וקראתי בפסק הדין ולא מצאתי כי בית משפט זה ביקש לקבוע הלכה או לשנות את הדין הנוהג לעניין זיקת הנאה מכוח סעיף 94 לחוק. בפסק הדין נדרש בית המשפט העליון ל"הוראותיו האופרטיביות" ול"מסקנותיו הקונקרטיות" של בית המשפט המחוזי, לאור הממצאים העובדתיים שנקבעו. משכך, אין המקרה דנן בא בגדר המקרים החריגים ויוצאי הדופן, שבהם יורה בית המשפט על קיום דיון נוסף ב

פסק דין
של בית המשפט העליון.



העתירה נדחית, אפוא. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ה' בטבת התשס"ז (26.12.06).


המשנה-לנשיאה




_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06077930_p01.doc גח
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









דנא בית המשפט העליון 7793/06 חיה לוי,עובדיה לוי, יאיר לוי נ' יוסף טוינה, מזל בן נעים ואח' (פורסם ב-ֽ 26/12/2006)