פסקי דין על יזהר הרצוג |

613/06 עפ     28/12/2006




עפ 613/06 יזהר הרצוג נ' מדינת ישראל




1
בתי המשפט

בית משפט מחוזי חיפה
עפ 000613/06
עפ 00629/06
בפני
הרכב השופטים
ש' ברלינר ס' נשיא [אב"ד]
י' גריל ס' נשיא
ב' בר זיו
תאריך:
28/12/2006
בעניין:
יזהר הרצוג
ת.ז. 054513171
ע"י ב"כ עו"ד
אולמן גרינשפון תמר

המערער בע"פ 613/06
המשיב בע"פ 629/06

נ ג ד
מדינת ישראל

ע"י ב"כ
פרקליטות מחוז חיפה

המשיבה בע"פ 613/06
המערערת בע"פ 629/06
פסק דין
א. בפני
נו שני ערעורים על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (סגן הנשיא כב' השופט ח. שילוני) מיום 19.1.06 ב-ת.פ. 1514/05, לפיו נדון המערער ב-ע"פ 613/06 יזהר הרצוג
(להלן: "המערער") ל-12 חודשי מאסר בפועל, וכן 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים ממועד ריצוי עונש המאסר בפועל.

בעוד המערער מלין על חומרת העונש (ע"פ 613/06), הגישה המדינה את ערעורה (ע"פ 629/06) על קולת העונש.

ב. כנגד המערער, יליד 1956, הוגש כתב אישום לבית משפט קמא בו נטען, באישום הראשון, כי המערער, ששימש כסוכן ביטוח של חברות הביטוח "כלל" ו"מגדל", העביר לחברת "כלל" הצעות ביטוח ובהן פרטים כוזבים הן לגבי בעל הפוליסה והן לגבי המבוטח.

המערער ציין בהצעה פרטים אודות מבוטחים שבהם מעולם לא פגש ואת פרטיהם בדה מליבו, ואף הטביע בהצעה חותמת מזוייפת הנושאת את שמה של חברת "טטרה", שהיתה כביכול בעלת הפוליסה. המערער קיבל מ"כלל", על יסוד הצעות הביטוח הנ"ל שהמערער העביר לה, עמלות בסך כולל של 536,505 ₪.
המדינה ייחסה למערער, באישום הראשון, בהתאם לכתב האישום המתוקן, עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזוייף בנסיבות מחמירות וכן קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

בדרך דומה לזו המתוארת לעיל פעל המערער, לפי הנטען באישום השני, גם ביחס לחברת "מגדל" וקיבל ממנה עמלות בסך כולל של 450,000 ₪. אף באישום זה מייחסת המדינה למערער את העבירות הנ"ל, של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזוייף בנסיבות מחמירות, וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

ג. בישיבת בית משפט קמא מיום 14.7.05 הודה המערער, באמצעות סניגורו דאז, בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בהתאם.

למערער אין הרשעות קודמות, והוא מתגורר מזה כ-23 שנה עם בת-זוג ולהם שני ילדים משותפים.

בימ"ש קמא נעתר לבקשת הסניגור והורה על הזמנת תסקיר שירות המבחן. בתסקיר מיום 21.12.05 צויינו, בין היתר, שירותו הצבאי של המערער בקבע ובמילואים, בו הגיע לדרגת סגן אלוף במסגרת המילואים, לימודיו האקדמיים בהם סיים תואר ראשון ושני, ומצב בריאותו (סכרת, ניתוח בעורק השמאלי מחמת חסימה ואירוע מוחי קשה בשנת 2000).

ד. בתסקירו, הוסיף ועמד שירות המבחן על כך שמחד גיסא מדובר בעבירות קשות שבוצעו לאורך זמן רב, עבירות מורכבות עם מאפיינים של תכנון, הכנה ומעשה תוך רציונליות ושליטה עצמית, וכפי ששירות המבחן עצמו מציין, עבירות אלה מחייבות ענישה מחמירה ומציבת גבולות.

מאידך גיסא, עמד שירות המבחן על כך, שנסיבות העבירות משקפות את המצוקה הרבה שהמערער נמצא בה למעשה עד היום, ומיצוי הדין עמו כמוהו כהשארת המערער במצב שבו לא יוכל לבנות עצמו מחדש. שירות המבחן הציע בתסקירו לנקוט בגישה הרתעתית שתאפשר גם תיקון, שיקום וטיפול אינטנסיבי. ענישה מחמירה תביא, לדעת שירות המבחן, לפגיעה אנושה במערער, בעיקר מבחינה רגשית, והמערער יתקשה להשתקם ולבנות את עצמו מחדש. ענישה מחמירה עלולה, לדעת שירות המבחן, להנציח אצל המערער את תחושת הקורבנות.

מכאן המלצת שירות המבחן להטיל על המערער עונש מאסר בעבודת שירות והעמדתו במבחן לתקופה של שנה.

ה. בישיבת בית משפט קמא מיום 25.12.05 נשמעו שלושה עדים מטעם המערער לענין העונש ולאחריהם נשמעו טיעונים ארוכים ומפורטים על ידי ב"כ שני הצדדים (לרבות הגשת מוצגים שונים) וכן דברי המערער עצמו.

בגזר דינו מיום 19.1.06 עמד בימ"ש קמא על חומרת מעשיו של המערער שפגע באמון שניתן בו כסוכן ביטוח והוסיף שאין המדובר בכשלון חד-פעמי, אלא ב-86 הצעות ביטוח פיקטיביות שהעביר המערער במהלך שלושה חודשים לחברות הביטוח, באמצעותן קיבל לאחר מכן, במירמה, עמלות בסכומים גבוהים ביותר של קרוב למיליון ₪.

בימ"ש קמא ציין בגזר דינו, ובצדק, שבעבירות מסוג זה יש ליתן משקל משמעותי להרתעה כדי למנוע מאנשים מסוגו של המערער להתפתות לרווחים קלים, במיוחד נוכח האמון שניתן בהם כסוכני ביטוח, ולכן יש למנוע תוצאות חמורות של עבריינות מסוג זה על ידי הטלת עונש מאסר משמעותי בפועל.

בית משפט קמא הוסיף, שלפי ראיות ההגנה לענין העונש, ככל הנראה החזיר המערער לחברות הביטוח סכום של כ-300,000 ₪, במסגרת קיזוז העמלות שהגיעו לו מחברות הביטוח.

בית משפט קמא ציין שיתרת החוב של המערער הולכת ותופחת עקב הפרשי הצמדה וריבית מאז 2002 בעוד העמלות המגיעות לו הולכות ומצטמצמות.
כמו כן, עמד בית משפט קמא על כך, שלפי תסקיר שירות המבחן נתון המערער בקשיים כלכליים. חברת הביטוח "כלל" ממשיכה כנגד המערער בהליכי הוצל"פ ואילו במסגרת הסדר עם חברת הביטוח "מגדל" עליו להחזיר סך של 1,500 ₪ לחודש.

בית משפט קמא לקח בחשבון את נסיבותיו האישיות והרפואיות של המערער, כפי שעולות מתסקיר שירות המבחן והמסמכים הרפואיים שהוגשו, וכן נתן דעתו להודאתו של המערער, הבעת החרטה, החזרת חלק מן הכספים ושלילת רשיונו של המערער כסוכן ביטוח, והחליט להימנע מלהטיל על המערער תשלום קנס, שמשמעותו למעשה מאסר נוסף עקב אי-תשלום הקנס.

בית משפט קמא הוסיף, שהמלצת שירות המבחן לעונש מאסר בעבודת שירות אמנם לוקחת בחשבון את נסיבותיו של המערער ובני משפחתו, אך מתעלמת מגורם ההרתעה ומן האינטרס הציבורי ורמת הענישה הראויה כעולה מן הפסיקה.

על יסוד כל אלה החליט בית משפט קמא להטיל על המערער 12 חודשי מאסר בפועל וכן מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך שלוש שנים. ביצועו של עונש המאסר בפועל מעוכב בינתיים.

ו. בערעור המונח בפני
נו (ע"פ 613/06) ושהוגש על ידי באת כוחו הנוכחית של המערער עוה"ד ת. אולמן, נטען שבשלב הטיעונים לעונש נפלה מחלוקת חריפה בין התביעה להגנה בנושא החזרת הכספים וגובה החוב.
ב"כ המערער מפנה להודעת סניגורו הקודם של המערער שהוגשה לבית משפט קמא ביום 1.1.06 וכן ל"השלמת דברי הנאשם" שהגיש המערער עצמו ביום 1.1.06 במסגרת הטיעונים לעונש. בהודעה שהגיש לבית משפט קמא סניגורו דאז של המערער, עוה"ד ט. אבריאל, ביום 1.1.06 נטען כי סה"כ העמלות שנוכו כנגד חובו של המערער על ידי חברת "כלל" לפי נ/1, הוא: 101,753 ₪ (לא כולל חברת "מגדל").

במסגרת השלמת טיעונים שהגיש, כאמור כבר לעיל, המערער עצמו לבית משפט קמא העלה המערער את הטענה שהסכומים שהוא קיבל משתי החברות ביחד לא עלו על 530,000 ₪. נטען על ידי המערער ש"כלל" קיזזה לו מחובו עמלות בסך כ-115,000 ₪ ו"מגדל" קיזזה כ-350,000 ₪ וביחד כ-445,000 ₪.

ב"כ המדינה הגישה לבימ"ש קמא ביום 4.1.06 הודעת התנגדות, בה טענה שהמערער מנסה בהודעתו לכפור בחלק מן הסכום המיוחס לו בכתב האישום, שבעובדותיו כבר הודה, והמדינה מתנגדת לחזרת המערער מהודייתו, מה עוד שדבריו אינם מגובים במסמכים, והדברים, כך נטען, אינם דברי אמת.

ז. בערעור טוענת באת כוחו דהיום של המערער, עוה"ד ת. אולמן, שנוכח העובדה שהשאלה הכספית נותרה שנויה במחלוקת, היה מקום לאפשר לצדדים להביא הוכחות על מנת שהדברים יהיו ברורים. לדעת המערער, אילו היתה ניתנת לו אפשרות להוכיח טענותיו הוא היה זוכה להקלה בדינו. עוד נטען בערעור, שבימ"ש קמא החמיר עם המערער יתר על המידה והיה מקום להיעתר להמלצותיו של שירות המבחן, בשים לב לנסיבותיו האישיות של המערער ומחלותיו.

עוד נטען, שמדובר בעבירות ישנות מאד, אין למערער עבר פלילי וקיימים תקדימים בהם לא הוטל עונש מאסר בפועל גם במקרים העולים בחומרתם על זה של המערער.

ח. לעומת זאת, בערעור המדינה (ע"פ 629/06) נטען, שהעונש של שנת מאסר בפועל שהוטל על המערער קל יתר על המידה, ומה עוד שבימ"ש קמא נמנע מלהטיל על המערער תשלום קנס.
בית משפט קמא לא נתן משקל ראוי (כך טוענת המדינה בערעור) לכך שמדובר בנאשם שביצע 86 (!) עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזוייף בנסיבות מחמירות וכן קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות בסכום של 986,505 ₪, בערכי שנת 2002-2001.

נכון למועד גזר הדין, החזיר המערער לחברות הביטוח רק כ-300,000 ₪ כשמרבית הסכום קוזז על ידי חברות הביטוח מן העמלות שנזקפו לזכות המערער.

עוד טוענת המדינה, שהיה על בימ"ש קמא להעדיף את האינטרס הציבורי של הרתעת עבריינים על פני האינטרס האישי של המערער, ובשים לב גם לפסיקה הנהוגה בעבירות מסוג זה, היה על בימ"ש קמא להטיל על המערער מאסר בפועל לתקופה ממושכת וקנס גבוה.

ט. בישיבת בית המשפט שהתקיימה בפני
נו ביום 14.12.06 שמענו את טיעוניהם בעל פה של ב"כ שני הצדדים.
במהלך הדיון אישרה בפני
נו ב"כ המדינה שסכום ההחזר של המערער עומד על כ –430,000 ₪ (סכום זה כבר כולל בתוכו את ההחזר של 300,000 ₪ שצויין בגזר דינו של בית משפט קמא).

ב"כ המדינה ציינה שהסכום כפי שהתקבל במירמה משתי חברות בביטוח, לפי עובדות כתב האישום בהן הודה המערער, הוא 986,500 ₪ בערכי שנת 2002-2001, ואילו סכום ההחזר (430,000 ₪) הוא בערכי סוף שנת 2005.
[סה"כ סכום הכספים שהתקבל במירמה, כמצויין בעובדות כתב האישום, בשערוך לפי הצמדה וריבית הוא כ-1,200,000 ₪, לפי חישוב משערכת שהוגש על ידי ב"כ המדינה].

ב"כ המדינה הדגישה, שמדובר ב-86 מקרים שביצע המערער והמעשה נחשף לא ביוזמתו, אלא לאחר שנערכה ביקורת על ידי חברת הביטוח, וכי נכון להיום, טרם הוחזר חלק ניכר מן הכספים.

י. ב"כ המערער חזרה בטיעוניה על כך שקיימת מחלוקת מהותית לגבי גובה החוב ולטענתה בית משפט קמא לא דן בגובה החוב, למרות היותו שנוי במחלוקת. לטענתה, היה על בית משפט קמא לברר סוגיה זו עד תום, ובקשתה היא כי התיק יוחזר לבימ"ש קמא לצורך בירור המחלוקת וקביעת גובה החוב. לטענת הסניגורית היה מקום להסתפק ב-6 חודשי מאסר שירוצו בעבודת שירות.

בתום הטיעון איפשרנו לב"כ המערער להגיש תוספת טיעונים בכתב, ובמידת הצורך, ללוותם באישורים מתאימים לענין החזר הכספים על ידי המערער, וכן איפשרנו לב"כ המדינה להגיב על טיעונים אלה.

י"א. בטיעוניה שבכתב מיום 21.12.06 חוזרת ב"כ המערער על טענתה בדבר המחלוקת לגבי גובה החוב שהיה על בימ"ש קמא לבררה.

לענין גובה החוב, טוענת ב"כ המערער בסעיף 6 לטיעוניה כי, מוסכם על הצדדים שגובה החזר החוב לחברות הביטוח עד דצמבר 2005 הוא 430,000 ₪ לפני שערוך.
באשר לחוב לחברת "כלל" (536,505 ₪ לפי כתב האישום), טוענת הסניגורית, שהמערער שילם חלק ניכר מן החוב והוא ממשיך לשלמו לפי הסדר, וכי מאז דצמבר 2005 הוא המשיך לשלם לחברת "כלל" על ידי ניכוי העמלות העומדות לזכותו, ובכוונתו להמשיך להחזיר את החוב לחברות הביטוח עד תום.

המערער מצרף את מכתב חברת הביטוח "כלל" מיום 17.12.06 בו צויין על ידי המשנה למנהל הכללי שהמערער משקיע מאמץ לשיקום עצמו ומחזיר חובותיו ל"כלל" באופן סדיר.
בכל הנוגע לחברת הביטוח "מגדל" טוענת הסניגורית כי המערער שילם את רוב החוב והוא ממשיך לשלם אותו בהתאם להסדר עם חברת הביטוח "מגדל". לטיעונים מצורף נספח ב' שהוא דו"ח שהמערער קיבל, לפי הנטען, לאחר שפנה לחב' "מגדל" ולמשרד עורכי הדין אשר מייצג את החברה, ובהתאם לדו"ח יתרת הפתיחה של החוב שעבר לטיפול משפטי היא 427,468 ₪, מתוך יתרה זו קוזזו 264,113 ₪ ונשארה יתרת סגירה של 163,354 ₪.

לפי הנטען על ידי המערער, הסעיפים המסומנים בחץ במסמך אינם חלק מן הסכומים שבכתב האישום ואינם קשורים לפרשה, ולכן, לטענתו, יש להפחית סכום זה מסכום החוב הנותר.
עוד טוען המערער שבכוונתו להמשיך ולשלם לחברת "מגדל" את החוב שנותר והדבר ייעשה בתוך תקופה קצרה שכן יתרת החוב קטנה. באשר לסכום המשוערך של החוב, לפי טיעוניה של ב"כ המדינה בישיבת בית המשפט מיום 14.12.06 (כ-1,200,000 ₪), כולל שיערוך והצמדה, טוענת הסניגורית שלסכומים אלה אין משמעות בשים לב להחזרים הגבוהים של המערער.

הסניגורית מוסיפה וטוענת שמצבו הרפואי של המערער מתדרדר בשים לב למחלת הסכרת, האירוע המוחי הקשה שעבר, והניתוח הקשה בעורק הצוואר. המערער פונה מדירתו (שהיתה בבעלותו), ומתגורר כיום בשכירות ועמל קשות לצורך החזרת החוב. בהתאם לנספח ג' המצורף לטיעונים, מתגורר המערער כיום בדירת חדר שכורה בסמוך למקום עבודתו, אורח חייו סגפני והוא משקיע את כל מירצו בעבודה.

הסניגורית מפנה לתסקיר שירות המבחן לפיו נוטל על עצמו המערער אחריות מלאה למעשיו, חרטתו כנה, ועל כן המליץ שירות המבחן להעמיד את עונש המאסר בפועל על תקופה שתאפשר ריצוי העונש בדרך של עבודת שירות. הסניגורית מציינת כי לדעת קצין המבחן, ענישה מחמירה תביא לפגיעה אנושה במערער.

י"ב. ב"כ המדינה מציינת בטיעוניה מיום 25.12.06 שאין מקום להיעתר לבקשת המערער להחזרת הדיון לבית משפט קמא לשמיעת טיעונים בענין קיזוז החוב, וכן טוענת ב"כ המדינה שככלל אין בית המשפט שלערעור מקבל ראיות חדשות אלא בהתקיים התנאים של החריג לכלל, ובקשתו של המערער פוגעת בכלל סופיות הדיון.

יתר על כן, החזרת הרכוש לאחר שהבעלים ביקש זאת או לאחר שהרכוש נתפס על ידי המשטרה אין בה כדי לשמש נסיבות לקולא ולכן אין רלוונטיות לגובה החזר החוב על ידי המערער.

ב"כ המדינה חולקת על גירסת המערער המנסה לצמצם את שיעורו של החוב לחברות הביטוח ומוסיפה שמשהודה נאשם בעובדות כתב האישום אין הוא יכול לשנות מן העובדות במהלך הטיעונים לעונש, ובודאי שלא בשלב הערעור.

ב"כ המדינה עותרת לדחיית ערעורו של המערער, לקבלת ערעור המדינה והשתת עונש מאסר בפועל ממושך על המערער, מאסר על תנאי וקנס ההולם את חומרת מעשיו.

י"ג. לאחר שעיינו בטיעוניהם המפורטים של באי כח שני הצדדים, סבורים אנו שיש ממש בערעור המדינה בדבר קולת העונש שהוטל על המערער בבית משפט קמא.

המערער, שהיה מיוצג על ידי סניגור בבית משפט קמא, הודה בעובדות כתב האישום (המתוקן). בהתאם לעובדות אלה, הסכומים שהמערער קיבל במירמה מחברות הביטוח הסתכמו ב-536,505 ₪ מחברת הביטוח "כלל", וזאת במהלך שנת 2002, ו-450,000 ₪ מחברת הביטוח "מגדל", וזאת במהלך החודשים נובמבר-דצמבר 2001, כך שסה"כ הסכומים שקיבל המערער במירמה: 986,505 ₪, נכון ל-2001-2002.

המערער הורשע בהתאם לעובדות כתב האישום (המתוקן), בהן הודה. אין ספק שהמדובר בסכומים משמעותיים שאותם קיבל המערער במירמה.

יתר על כן, וכפי שציין בית משפט קמא במפורש בגזר הדין, המערער פגע פגיעה חמורה באמון שניתן בו כסוכן ביטוח. לא זו אף זו: אין המדובר במעידה חד פעמית ואקראית, אלא מדובר ב-86 הצעות ביטוח פיקטיביות שאותן העביר המערער לחברות הביטוח ובאמצעותן קיבל לאחר מכן במירמה עמלות בסכומים גבוהים, בשיעור המתקרב ל-1,000,000 ₪.

י"ד. בית משפט השלום ציין בגזר דינו שהסכום שהחזיר המערער לחברות הביטוח הינו בשיעור של כ-300,000 ₪ על דרך של קיזוז העמלות שהגיעו לו מחברות הביטוח.

בדיון שבפני
נו אישרה ב"כ המדינה שהסכום של החזר החוב גבוה יותר שכן הקיזוזים מגיעים לסכום של כ-430,000 ₪. איננו סבורים שיש מקום להורות על החזרת התיק לבית המשפט קמא על מנת לברר את גובה הסכומים שהחזיר המערער, ו/או שיעור קיזוז העמלות שעומדות לזכותו של המערער מיתרת החובה, הואיל ובעיקרו של דבר אין בהחזר סכומים שונים על חשבון החוב, שנים לאחר שמעשי המירמה בוצעו (2001-2002), כדי להקהות באופן משמעותי מחומרת העבירות בהן הורשע המערער.

יתר על כן: כמצויין בע"פ 8314/03 רג'אח עווד נ' מ"י תק-על 2005(2), 3016, שאליו הפנתה ב"כ המדינה בטיעוניה:

"הודאה בעובדות המתוארות בכתב-אישום פירושה הוא שאותן עובדות הן המהוות תשתית לגזר הדין שייגזר על הנאשם.... אין זה נכון וראוי להסתמך על עובדות הנסבות על האירוע נושא הדיון, עובדות שאינן מתוארות בכתב האישום ואשר בעניינן לא נעשה הסכם בין הסניגוריה לבין התביעה....".

ט"ו. יתר על כן, ככל שחזרנו ועיינו בטיעונים בכתב שהגישה בפני
נו ב"כ המערער ביום 21.12.06, לא שוכנענו שאכן יש בידי המערער ראיות חדשות שיש בהן כדי לגרוע באופן מהותי מחומרת המעשים בהם הורשע.
מעיון בסעיף 6 של טיעוני ב"כ המערער עולה, כי מוסכם על הצדדים שגובה ההחזר של המערער לחברות הביטוח עד דצמבר 2005 הינו 430,000 ₪, וזהו איפוא המצב ששיקף את פני הדברים בסמוך למועד גזר דינו של בית משפט קמא (19.1.06).

הסניגורית טוענת שהמערער עשה, וממשיך לעשות, מאמצים ניכרים לצמצם את שיעור חובו כלפי חברות הביטוח. טענה זו של הסניגורית מקובלת עלינו והיא מתיישבת גם עם הטענה לפיה נוטל המערער אחריות למעשיו, מביע חרטה ומנסה כמיטב יכולתו לשלם את חובו.
אולם, בכל אלה אין כדי להקהות מחומרת העבירות בהן הורשע המערער.

בצדק קבע בימ"ש קמא בגזר דינו כי המוטיבציה מאחורי ביצוע העבירות בהן הורשע המערער, היא למען בצע כסף בדרך קלה ומהירה, ומה עוד שהמדובר ב-86 הצעות ביטוח פיקטיביות שאותן העביר המערער לחברות הביטוח, תוך פגיעה חמורה באמון שניתן בו כסוכן ביטוח.

ט"ז. ב"כ המערער עמדה בטיעוניה על המלצתו של שירות המבחן, שהציע כי בית המשפט יסתפק בהטלת עונש שהמערער יוכל לרצותו בדרך של עבודת שירות, וכן הצביעה ב"כ המערער על הודאתו שחסכה זמן שיפוטי ועל נסיבותיו האישיות והרפואיות.

אולם, עם כל ההבנה לכך שהטלת עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח על אדם שהוא כבן 50 כיום, שאין בעברו הרשעות קודמות, היא כבדה וקשה מאד מבחינתו הסובייקטיבית של הנאשם, הרי אין מנוס מן המסקנה שנוכח חומרת העבירות אותן ביצע המערער, חייב האינטרס האישי של המערער לסגת מפני האינטרס הציבורי שעליו מופקד בית המשפט. על כך יש כמובן גם להוסיף את גורם ההרתעה.

י"ז. בצדק ציין בית משפט קמא שהסתפקות במאסר שניתן לרצותו בדרך של עבודת שירות, היא בגדר סטיה קיצונית מרמת הענישה הנוהגת בגין העבירות החמורות בהן הורשע המערער, ואף יש בכך משום מסר שלילי לציבור.

אף בלוקחנו בחשבון את כל הנסיבות האישיות והרפואיות, כפי שאלה באו לידי ביטוי בתסקיר המפורט של שירות המבחן, וכן בטיעוניו של הסניגור בבית משפט קמא ובטיעוניה של הסניגורית בפני
נו, ובלוקחנו בחשבון שהמערער החזיר עד דצמבר 2005 לחברות הביטוח סכום של 430,000 ₪, ושהוא מוסיף ועושה מאמצים להחזיר סכומים נוספים ולהקטין את יתרת חובו, לא נוכל שלא להגיע למסקנה לפיה עונש המאסר בפועל שהטיל בית משפט קמא על המערער, מחייב התערבותנו, וזאת נוכח הנסיבות כפי שפורטו בעובדות כתב האישום בהן הודה המערער, ולרבות הנסיבות כפי שפורטו בגזר דינו של בית משפט קמא.

נוסיף, כי באי כוחם של הצדדים הצביעו בפני
נו על גזרי דין שונים שניתנו בערכאות השונות בעבירות מסוג זה או דומות להן. מטבע הדברים הגיש כל אחד מן הצדדים את פסקי הדין שיש בהם כדי לתמוך בעמדתו. כידוע, על בית המשפט להכריע בכל מקרה ומקרה המובא בפני
ו על פי נסיבותיו, ולכן אין מקום להקיש גזרה שווה ממקרה אחד למשנהו, בין אם לקולא ובין אם לחומרה, ואף אנו נותנים דעתנו לנסיבות הקונקרטיות של מקרה ספציפי זה שבפני
נו.

י"ח. בצדק טענה ב"כ המדינה בפני
בית משפט קמא וכן גם בפני
נו שיש להשית על המערער קנס ההולם את חומרת מעשיו. נוכח העובדה שמדובר בעבירות אותן ביצע המערער במטרה לזכות בכספים שהוא לא היה זכאי לקבלם, ראוי היה שיוטל על המערער קנס בסכום משמעותי.

בית משפט קמא בא לקראת המערער והתחשב בנסיבותיו, וכן בכך שעקב מעשי העבירה נשלל רשיונו של המערער כסוכן ביטוח, ולכן נמנע בית המשפט מלהשית על המערער קנס.
לא בלי לבטים, החלטנו גם אנו להימנע מלהטיל על המערער תשלום של קנס, ואולם, על מנת להביא לידי ביטוי את החומרה בה רואה בית המשפט את מעשי העבירה בהן הורשע המערער, ומתוך חובה להגן על האינטרס הציבורי, ולהביע סלידה ממעשים מעין אלה, החלטנו להחמיר בעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער, גם אם לא ראינו לנכון למצות את מלוא חומרת הדין, וזאת בהתחשב בכך שאין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את מלוא חומרת הדין, כאשר מתקבל ערעור המדינה על קולת העונש.

י"ט. בשים לב לכל נימוקינו כפי שפורטו לעיל, מקבלים אנו את ערעור המדינה (ע"פ 629/06) ומטילים על המערער עונש מאסר בפועל של 20 חודשים (במקום עונש המאסר של 12 חודשים שהוטל על המערער בבית משפט קמא). עונש המאסר על תנאי עומד בעינו ללא שינוי.

אנו דוחים את ערעורו של המערער (ע"פ 613/06).

המערער יתייצב לריצוי עונש המאסר בפועל במזכירות בית המשפט המחוזי בחיפה, ביום א' 28.1.07 שעה 09:00.

ניתן היום ז' בטבת, תשס"ז (28 בדצמבר 2006) במעמד המערער, ב"כ המערער וב"כ המדינה.
ש. ברלינר
, ס. נשיא
אב"ד

י. גריל
, שופט
ס. נשיא

ב. בר זיו
, שופטת
הקלדנית: ר.ס/א.א.









עפ בית משפט מחוזי 613/06 יזהר הרצוג נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 28/12/2006)