פסקי דין על שנבר הנדסה ובניה | פסקי דין על שיינברג יעל ואח' | פסקי דין על מיכאל איתן | פסקי דין על מזרחי יהושע |

1796/03 ברע     27/12/2006




ברע 1796/03 שנבר הנדסה ובניה בע"מ,שיינברג יעל ואח' נ' מיכאל איתן,מזרחי יהושע





1
בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

בר"ע 001796/03
בר"ע 2640/05
לפני:
כב' השופטת הילה גרסטל
, סגנית-נשיא - אב"ד
כב' השופט עוזי פוגלמן

כב' השופט אילן ש' שילה

המערערים:
1. שנבר הנדסה ובניה בע"מ

2. שיינברג יעל
3. שיינברג אמיר

נ ג ד
המשיב:
1. מיכאל איתן

2. מזרחי יהושע

פסק דין

המערערים משיגים לפנינו על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב – יפו (כב' השופטת נועה גרוסמן) מיום 14.4.04 בת"א 11044/03 ובת"א 43131/00, אשר אישר פסק בוררות (להלן: "הפסק" או "פסק הבוררות") שנתן אינג' אלפרד אירני (להלן: "הבורר"), ודחה בקשה לביטול הפסק שהגישו המערערים.

1. רקע

(א) המערערת 1 (להלן: "המערערת") היא חברה העוסקת בבנייה ונמצאת בשליטתם של המערערים 2 ו-3. המשיבים היו בעלי מגרש הנמצא ברחוב אגדתי בשכונת צהלה בתל-אביב (להלן: "המגרש").

(ב) ביום 1.2.98 חתמו הצדדים על הסכם להקמת 4 יחידות דיור על המגרש (להלן: "הסכם הבנייה"), שעל פיו התחייבה המערערת לבנות והמערערים 2-3 ערבו לחיוביה. הבנייה הושלמה בסוף 1999, ובין הצדדים נתגלע סכסוך באשר לאיכות הבנייה. המשיבים טענו לקיומם של ליקויי בניה, בין היתר בתחומי האיטום, החשמל, הביוב והגדר.

(ג) בהתאם לתנייה בהסכם הבנייה הועבר הסכסוך להכרעתו של הבורר. בהסכם הבוררות פטרו הצדדים את הבורר מהדין המהותי, דיני ראיות או סדרי דין הנהוגים בבית משפט, אולם הוא חויב לנמק את הפסק.

(ד) ביום 2.10.02 נתן הבורר את פסק הבוררות וחייב את המערערים בתשלום 93,553 ₪, עוגמת נפש בסך 15,000 ₪ וכן הוצאות ושכ"ט, הכל בצירוף ריבית והצמדה החל מ-30 יום ממועד מתן הפסק ועד למועד התשלום בפועל (להלן: "פסק הבוררות").

(ה) המערערים הגישו לבית המשפט בקשה לביטול הפסק (ת"א 11044/03), והמשיבים הגישו בקשה לאישורו (ת"א 224147/01).

(ו) ביום 1.4.03 הורתה כב' השופטת אבניאלי לבורר להשלים את פסק הבוררות בעניינים שעל פי טענת המערערים לא נדונו בו. על החלטה זו הגישו המערערים בקשת ערעור (בר"ע 1796/03).

(ז) ביום 8.7.03 סיים הבורר את מלאכתו ונתן את הפסק המשלים (להלן: "הפסק המשלים"). המערערים הגישו שוב בקשה לביטול הפסק, הפעם על בסיס נימוקים שמקורם בפסק המשלים. טענתם המרכזית שהבורר פגע בכללי הצדק הטבעי בכך שאסף, בשלב ההשלמה, מידע בנוגע לחשבוניות שנחזו כפיקטיביות, ועשה כן באופן אנונימי וללא שיתופם של הצדדים.

(ח) ביום 18.4.04 דחתה כב' השופטת גרוסמן את הבקשה לביטול פסק הבוררות וקיבלה את הבקשה לאישורו. על החלטה זו הוגש ביום 30.5.04 ע"א 2506/04.

(ט) לאחר שבדיון המקדמי הוברר כי ההליך הנכון לתקיפת החלטת בית משפט קמא בנושא הבוררות הוא הגשת בקשת רשות ערעור, הוגשה ביום 19.9.05 בר"ע 2640/05, והוחלט בהסכמה כי הערעור ימחק וכי הדיון בבר"ע זו יאוחד עם הדיון בבר"ע 1796/03. ערעור 2506/04 הכיל את הנימוקים הכלולים כיום בבר"ע 2640/05.

2. פסק-דינו של בית משפט קמא – כב' השופטת אבניאלי

בית משפט קמא בחן את עילות הביטול שטענו המערערים כלפי פסק הבוררות. באשר לטענה שהבורר לא דן במכלול המחלוקות שבין הצדדים, מצא בית המשפט שאפשר לקבוע שבניגוד לטענת המערערים דן הבורר ברובן המכריע של טענותיהם. באשר לטענת העדר הנמקה – קבעה השופטת כי פסק הבוררות מנומק ובהיר למעט העדר דיון בהוצאות האיטום.

מאחר שלא נמצאו בפסק פגמים שאינם ניתנים לריפוי בדרך של החזרתו לבורר, הורה בית משפט קמא לבורר להשלים את פסק הבוררות בנקודות האלה: (1) הטענה שחוות דעת מומחה האיטום פיקטיבית; (2) הטענה שהחשבוניות בגין עבודות האיטום פיקטיביות; (3) אי הצגת חשבוניות בגין תיקון ליקויים נוספים (מעבר לתיקוני הביוב והגדר).
3. פסק-דינו של בית משפט קמא – כב' השופטת גרוסמן

השופטת הנכבדה דנה בהחלטתה אך ורק בטענות המערערים הנובעות מהפסק המשלים, בנימוק שהוא מהווה חלק בלתי נפרד מפסק הבוררות, ויתר הטענות נגד פסק הבוררות כבר נידונו ונדחו.

השופטת הנכבדה קבעה כי נטל ההוכחה שחשבוניות עבודות האיטום היו פיקטיביות רבץ על המערערים והם לא הרימו אותו. השופטת גם ציינה שלבורר עמדה הזכות להתייעץ עם גורם זר, ולא נגרם למבקשים עיוות דין בכך שהבורר לא מסר להם את שם המשרד שעמו התייעץ. הבורר לא העביר את שיקול דעתו לאחר, ולא הסתמך אך ורק על המידע שקיבל מהגורם הזר.

4. טענות המערערים

בבר"ע 1796/03:

(א) נימוקיו של הבורר אינם עונים על דרישות הנימוק של פסק בוררות מנומק.

(ב) הבורר התעלם מטענותיהם שחוות הדעת, שלדעתם היא פיקטיבית, לא הועברה לעיונם, ולא דן בנושא הליקוי באיטום הגג, ושהמשיבים הגדילו את הנזקים.

(ג) מאחר שהבורר לא דן בעיקרי טיעוניהם היה מקום לבטל את פסק הבוררות ולא להשיבו לבורר להשלמה.
בבר"ע 2640/05:

(א) נוכח העובדה שהבורר גבה עדות מעד שזהותו אינה ידועה, ולא ניתנה הזדמנות לחקירתו הנגדית, יש להורות על ביטול פסק הבוררות מחשש לעיוות דין ופגיעה בכללי הצדק הטבעי (סעיף 24(4) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק")). טענה זו נתמכת במספר פסקי דין שבהם הורה בית משפט על ביטול פסקי בוררות, במקום שבו לא ניתנה הזכות היסודית לחקור עדים או להשמיע טענות.

(ב) טעה בית משפט קמא כשקבע שלא נעשה די להוכיח את זיוף החשבוניות או את היותן פיקטיביות.

5. טענות המשיבים

המשיבים תומכים בפסקי הדין דלמטה מנימוקיהם וגורסים:

(א) צדקה כב' השופטת אבניאלי בקביעה שהפגמים שנפלו בפסק הבוררות אינם מצדיקים את ביטולו.

(ב) הפסק אושר בהחלטת כב' בית המשפט, כפוף להשלמתו, ולכן יש לראות בכך אישור פסק הבוררות.

(ג) מאחר שהמערערים לא חזרו על טענותיהם נגד החלטת כב' השופטת אבניאלי יש לראותם כאילו חזרו בהם מבקשת הערעור לגביה.

(ד) צדקה כב' השופטת גרוסמן כאשר ראתה את ההתייעצות עם רואה החשבון כלגיטימית, ולא ראתה אותה כזימון עדים, שכן אין המדובר באיסוף ראיות אלא בקבלת מידע מיקצועי.

(ה) לא נגרם עיוות דין בהכרעת הבורר ולכן גם אם קמה עילת ביטול לפי סעיף 24(4) לחוק אין מקום לביטול הפסק המשלים.

6. דיון והכרעה

מתוקף סמכותנו על פי תקנה 410 לסדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, החלטנו לדחות את בר"ע 1796/03 ולקבל את בר"ע 2640/05, ליתן רשות לערער, לדון בבקשה כבערעור עצמו, ולקבל את הערעור; הכל כפי שיובהר להלן:

בר"ע 1796/03

(א) על רשות ערעור על

פסק דין
שניתן בנוגע לבקשה לאישור או ביטול פסק בוררות נאמר:

"הלכה היא, כי רשות ערעור על פסק-דין בענייני בוררות אינה ניתנת על דרך השגרה, אלא רק במקרים שבהם עומדת להכרעה שאלה בעלת חשיבות חוקתית, ציבורית ו/או משפטית גבוהה, שיש לה היבט עקרוני-כללי החורג מגדר עניינם הפרטני של בעלי הדין". (רע"א 3157/05 הרב סגל נ' ישיבת תומכי תמימים המרכזית ליובאוויטש חב"ד, תק-על 2006(2), 3726 , 3729 (2006); וראה גם: רע"א 3476/04 סימן טוב נ' גד תק-על 2005(2) 1926, 1928 (2005); רע"א 5991/02 גוירצמן נ' פריד תק-על 2004(4) 2956, 2964 (2004)).

בבר"ע 1796/03 לא הצביעו המבקשים על שאלה עקרונית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הפרטני, ודי בכך לדחות את הבקשה.

(ב) אף לגופו של עניין דין בקשת ערעור זו להדחות, שכן לא מצאנו בשתי הטענות המרכזיות שהעלו המערערים (העדר דיון בעיקרי טיעוניהם והנמקה בלתי מספקת של הפסק) עילה מספקת לביטול הפסק.

בטרם נדון בטענות המערערים נחזור ונציין את ששנה בית המשפט פעמים רבות:

"הליך הבוררות נבדל מן ההליך השיפוטי, בכך שעקרון סופיות הדיון חל בו ביתר שאת, ומושם בו הדגש על בירור המחלוקת ביעילות. בכך באה לידי ביטוי שאיפתם של הצדדים לסיים את ההתדיינות ביניהם במהרה, תוך שמודעים הם לעובדה כי בכך נשללת מהם זכות הערעור המהותית המוקנית לבעלי-דין בהליך שיפוטי רגיל. בקשה לביטולו של פסק בוררות איננה, איפוא, תחליף לערעור על שאלות הנוגעות לתוכנו של הפסק. אף כאשר ברי הוא כי מסקנה ממסקנותיו של הבורר מוטעית, בין במישור המשפטי, ובין במישור העובדתי, אין בכך כדי להוות עילה לביטולו. פסק בורר עשוי איפוא להתבטל, רק מקום בו הליך הבוררות פגום מיסודו, או בנסיבות בהן לא נתמלאו עקרונות הבוררות המוסכמים על ידי הצדדים. ביטול הפסק בשל תוכנו, אפשרי רק כאשר מנוגד הוא באופן מובהק לתקנת הציבור" (רע"א 7205/01 כפר דניאל, מושב שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ נ' מיטרני, תק-על 2002(1) 71 (2002)).

ובאותו הקשר:

"בית משפט מקפיד ובודק, גם כאשר העילות מופיעות כשהן מבוססות כביכול על עילות הביטול של סעיף 24 לחוק, אם אין הן אלא טענות בלבוש אחר" (סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל 965 (מהדורה רביעית, 2005)).

(ג) כב' השופטת אבניאלי בחנה אחת לאחת את טענות המבקשים בנושאים שלדבריהם לא זכו לדיון בפסק וקבעה שלמעט אותן נקודות שהבורר התבקש להשלימן, הוא נתן דעתו לכל נושאי המחלוקת המהותיים.

"בדיקת הפסק אינה נעשית באותן אמות מבחן בהן נבדק

פסק דין
של ערכאה נמוכה יותר. הטענות כאילו הבורר לא התיייחס בפסקו אל כל הראיות שהיו בפני
ו, או שפסק בניגוד לראיות שהיו בפני
ו – טענות אלו יכול להיות להן משקל בבית משפט לערעורים, אך לא בבית משפט היושב לדון בבקשה לביטול פסק בורר." (סמדר אוטולנגי בוררות - דין ונוהל 964 (מהדורה רביעית, 2005).

ומציינת השופטת פרוקצ'יה:

"אשר לטענה כי הבורר לא התייחס לטענות עובדתיות ומשפטיות שהועלו, לרבות לשאלת מהימנות ראיות, יש לומר: טענה זו נושאת אופי "ערעורי" מובהק ואין היא מתאימה, על פי טיבה, למסגרת שהותוותה בדין להליך בקורת שיפוטי על פסק בורר" (רע"א 1129/00 כהן נ' diamond express company, פדאור 00(3) 691 (2000)).

ברוח זו בחנו שוב את טענות המערערים, ודעתנו כדעת השופטת קמא.

(ד) סוגיית הנמקת פסקי בוררות זכתה לדיון מקיף בנסיבות חוזרות ונשנות. ככלל חובת ההנמקה בפסק בורר מיושמת באורח גמיש בהרבה מהמקובל לגבי פסקי דין של בית משפט. כדברי השופט גולדברג:

"סבורני כי די בכך שהפסק ינומק כך שיהא בו להראות לקורא כי לא נעלמו מעיני הבורר הנושאים שעמדו לפניו להכרעה, כי לא נשתכחו מלבו טענות הצדדים, וכי מצויים בו התייחסות עניינית לכל אלה וכן טעמים, לפחות בתמצית, שהביאו לתוצאת הפסק.
אכן, בכך לא קבענו אמת מבחן חד משמעית, אולם גם בכגון דא אין לך אלא נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. כך, לא הרי הנמקה של פסק בוררות כשהבורר כפוף לדין המהותי, כהרי הנמקה של בורר שפטרוהו הצדדים מהכריע על-פי הדין. כל זאת כשהמגמה החייבת לעמוד לנגד עיני בית המשפט היא לקיים, ככל שניתן, את פסק הבורר ולא לבטלו". (ע"א 1325/92 קולקר נ' דיפלומט, פ"ד מז(3) 89, 93-96 (1992)).

ומוסיף השופט טירקל:

"אפילו חייב בורר לפי הסכם הבוררות לנמק את פסק הבוררות, אין בכך כדי לחייבו להתייחס בפסקו בנפרד ובמפורש לכל ראיה וראיה שהובאה במהלך הבוררות ולעמוד בנפרד ובמפורש על כל טענה טענה שנטענה" (רע"א 2470/02 חסיד נ' רחמים, תק-על 2002(2) 1190 (2002)).

במקרה דנן היה הבורר פטור מהדין המהותי. הוא השתית את קביעותיו על קו הנמקה כללי, המאפשר לרדת לסוף דעתו, ולהבין את הבסיס שעליו השעין את מסקנותיו. די בקיומו של שלד הנמקה כללי שכזה לקבוע שאורח הנמקתו היה מניח את הדעת.

לפיכך, החלטנו לדחות את בר"ע 1796/03.

בר"ע 2640/05

(א) בהחלטת השופטת אבניאלי הוחזר הדיון לבורר להשלמה, והבורר התבקש לבחון את שאלת הפיקטיביות של חשבונית 007. לחשבונית זו משקל מהותי בהחלטת הבורר שכן סכומה כמעט מחצית הסכום שהבורר פסק לטובת המשיבים.
לצורך הכרעתו פנה הבורר למשרד חשבונאות פלוני והתייעץ בעילום שם בנוגע לאפשרות היותה של החשבונית פיקטיבית, לנוכח מספרה הסידורי ומועד הנפקתה, לעומת חשבוניות אחרות שבפנקס החשבוניות של המערערת. המערערים טוענים כי מדובר בגביית עדות מומחה, ואילו המשיבים רואים בה התייעצות עם גורם זר.

(ב) סוגיית העד המומחה מוסדרת בפיסקה יב לתוספת לחוק, המסמיכה את הבורר למסור עניין לחוות דעתו של מומחה, אך זאת רק לאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה לטעון.

לעומת זאת, סוגית ההיוועצות עם בר-סמכא זכתה לדיון בספרות ובפסיקה בלבד. נאמר כי:

"כשמדובר בהתייעצות, אין כל פסול בכך שבורר יחליט לקבל הצעות שתובאנה לפניו... ובלבד שהבורר יפעילו בסופו של דבר את שיקול דעתו שלו, כך שהוא יהא זה אשר יחליט בסופו של דבר בכל השאלות השנויות במחלוקת על סמך הראיות שהיו בפני
ו" (סמדר אוטולנגי בוררות - דין ונוהל 809, מהדורה רביעית (2005)).

(ג) במקרה דנן, יש במהלך שנקט הבורר – פניה אנונימית לגורם מיקצועי מבלי שזהותו נחשפה בפני
הצדדים – משום פגיעה בכללי הצדק הטבעי. בנסיבות אלו מניעת זכות טיעון מהווה עילה לביטול פסק בוררות לא רק על פי סעיף 24(4) לחוק, אלא גם על פי סעיף 24(10) הקובע:

בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה - בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה:
.....
(10) קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל

פסק דין
סופי שאין עליו ערעור עוד.

בהקשר זה ציין בית המשפט המחוזי:

"הדרך של גביית עדות דרך הטלפון שלא בנוכחות אף אחד מהצדדים היא בודאי דרך פסולה הנוגדת את כללי הצדק הטבעי, גם אם הבורר אינו קשור לדיני הראיות, אין הוא יכול לגבות עדויות שלא במעמד הצדדים ואפילו בלי להודיע להם מראש על כך." (ה"פ (מחוזי ת"א) 714/92 בינר נ' מרג', דינים מחוזי לד(1) 847 (1993)).

ומוסיפה המלומדת ס' אוטולונגי:

"לעובדה שהעדות, שנגבתה שלא בנוכחות כל הצדדים, לא השפיעה בסופו של דבר על הבורר אין כל חשיבות במקרה זה... גם אם יצהיר הבורר שהעדות לא השפיעה עליו - לא ישמע." (סמדר אוטולנגי בוררות - דין ונוהל 616 (מהדורה רביעית,
2005)).

(ד) כב' השופטת גרוסמן ציינה בפסק דינה ש"טוב וראוי היה עושה הבורר אם היה מציין את שם המשרד אליו פנה בשאלה", אולם היא קבעה שלא נגרם למבקשים עיוות דין בכך שהדבר לא נעשה, ולכן החליטה לאשר את הפסק.

סעיף 26(א) לחוק הבוררות קובע כי:

"בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין".

בתי המשפט פרשו את ההוראה הזו כמטילה חובת בדיקה אם נגרם עיוות דין, בטרם יוחלט על ביטול פסק הבורר.
כב' השופטת קמא עשתה את שהוטל עליה, אולם אין אנו שותפים למסקנתה. משקבענו שהתנהגות הבורר עולה לכלל פגיעה בכללי הצדק הטבעי, אין אנו סבורים שאפשר היה לאשר את פסק הבוררות כפי שהוא, בנימוק שלא נגרם עיוות דין.

7. סוף דבר

בר"ע 1796/03 נדחית.

את הערעור נושא בר"ע 2640/05 אנו מקבלים. התיק יוחזר לבורר כפי שהורתה השופטת אבניאלי, אלא שהדיון יתנהל במעמד הצדדים. הצדדים יהיו רשאים להביא ראיות ועדויות בסוגיות העומדות להכרעת הבורר לפי פסק-דינה של השופטת אבניאלי, הצדדים יטענו ויינתן פסק בוררות משלים.

משנדחתה בקשה לרשות לערער והתקבל הערעור – אין אנו עושים צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום ו' בטבת, תשס"ז (27 בדצמבר 2006) בהעדר הצדדים.
אילן ש' שילה
, שופט
עוזי פוגלמן
, שופט

הילה גרסטל
, שופטת
סגנית-נשיא
אב"ד








ברע בית משפט מחוזי 1796/03 שנבר הנדסה ובניה בע"מ,שיינברג יעל ואח' נ' מיכאל איתן,מזרחי יהושע (פורסם ב-ֽ 27/12/2006)