פסקי דין על שלמה א. אנג'ל בע"מ | פסקי דין על י. את א. ברמן | פסקי דין על יצחק ברמן |

1663/06 א     25/12/2006




א 1663/06 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ, יצחק ברמן




1


בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בתל – אביב יפו
א 001663/06


בפני
:
כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל
/ ס. נשיא

02/01/2007



בעניין:
שלמה א. אנג'ל בע"מ

ע"י ב"כ י' קלדרון





התובעת

נ ג ד


1. י. את א. ברמן בע"מ

2. יצחק ברמן

ע"י ב"כ עו"ד ב' שגיא





הנתבעים

פסק דין


א. מהות התובענה

זו תביעה בה התבקש בית המשפט ליתן צו מניעה כנגד הנתבעת 1 המונע ממנה לעשות שימוש בסימנה המסחרי של התובעת;
כמו כן התבקש צו למתן חשבונות נגד הנתבעת 1, ולחובה לשלם לתובעת פיצויים ותמלוגים בגין הפרת הסימן המסחרי.


ב. העובדות הרלוונטיות

התובעת הינה חברה ציבורית המייצרת ומשווקת מוצרי לחם ועוגות.
הנתבעת 1 גם היא עוסקת בייצור ושיווק של דברי מאפה.
הנתבע 2 הנו הבעלים ומנהלה של הנתבעת 1.
לטענת התובעת, הנתבעת 1 העתיקה את סימנה המסחרי "לחם עינן" ואת החוזי והסממנים של אריזות המוצר "לחם עינן", כדי ליהנות מן המוניטין שלה.
ביום 10.5.06 שלח ב"כ התובעת מכתב אזהרה לנתבע 2 ודרש כי הנתבעת 1 לא תשווק לחם בשם "לחם לענין" באריזה שמחקה לטענתו את אריזת "לחם עינן" של התובעת (ר' נספח ו' לכתב התביעה).
הנתבע 2 לא השיב לתובעת; עם זאת הלחם ששווק ע"י הנתבעת 1 שווק בשם "ברמן לענין" ולא בשם "לחם לענין".
לטענת התובעת, הנתבעת 1 העתיקה את מוצרה "לחם עינן" בכך:
החוזי הכללי של מוצר הנתבעת 1 דומה עד כדי הטעייה למוצר המקורי של התובעת;
צבעי האריזה של מוצר הנתבעת 1 זהים לצבעי האריזה של מוצר התובעת;
השם "לחם עינן" והשם "ברמן לעניין" הם שמות בעלי צליל דומה עד כדי הטעייה;
תיאור מוצר הנתבעת 1 "מחיטה מלאה טרום נבוטה" זהה לתיאור מוצרה של התובעת;
זנב האריזה של מוצר הנתבעת 1 הוא בעל חוזי זהה לזנב האריזה של מוצר התובעת;
משקל שני המוצרים זהה;
בשני המקרים מדובר בלחם פרוס שצבעו חום.
(ר' תמונות שצורפו לכתב בתביעה נספחים ט' – יב').
לטענת התובעת, המוצר "לחם עינן" הוא אחד ממוצרי הדגל שלה והיא רכשה מוניטין רב ממכירותיו הרבות.
מכאן התובענה.


ג. הפלוגתאות בין הצדדים

מכתבי הטענות עלו הפלוגתאות הבאות:
- - מהי אחריותו של הנתבע 1?
- - האם הנתבעת 1 הפרה את סימנה המסחרי של התובעת?
- - הקיימת גניבת עין?
- - היש תיאור כוזב?
- - היש התערבות לא הוגנת?
- - האם יש עשיית עושר ולא במשפט?
- - הקיים גזל?
- - האם הופרו זכויות יוצרים?
- - האם דולל סימנה המסחרי של התובעת?
- - הקיימת הטעיה?
- - האם הופרה חובה חקוקה?

בשלב הבקשה לצו מניעה זמני, הסכימו הצדדים, כי תינתן ישר הכרעה בתיק העיקרי, ללא שמיעת ראיות.


ד. דיון

אחריותו של הנתבע 1

לטענת התובעת, הנתבע 2 הורה באופן אישי על ביצוע מעשה ההפרה לכאורה של הנתבעת 1 ולכן הוא בבחינת הגורם "המניע".
לטענת הנתבעים, התובעת לא הראתה כל עילה להרמת מסך או להטלת אשם אישי על נתבע 2 ולכן יש לדחות את התביעה נגדו על הסף.
ראוי לציין בהקשר זה את דברי הנשיא שמגר (כתוארו אז) בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח(5) 661:

"אחריות אישית הינה תופעה נורמאטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות
של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. ענייננו באחריות אישית בדיני הנזיקין. פירושה בענייננו הוא אפוא הטלת אחריות אישית על אורגן בגין עוולה שאותה הוא ביצע. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה – התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. למשל, בנסיבות קיצוניות עשוי בית המשפט לקבוע כי נושה של החברה יכול להיפרע במישרין מבעלי מניותיה. ודוק: האחריות האישית מוטלת על אורגן. לעתים אורגן הוא בעל מניות. לעתים אורגן בחברה איננו בעל מניות. התרופה של הרמת המסך מחייבת את בעלי המניות של החברה. בעלי המניות, בדרך כלל, אינם אורגנים בחברה. עם זאת, לא פעם האורגן אשר יחוב בחבות אישית נזיקית הוא בעל מניות השליטה בחברה. אילו היה מורם מסך ההתאגדות, הוא אשר היה נושא בעיקר הנטל כלפי הצד השלישי.
מבחינה עיונית, יש להדגיש כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על-ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה "להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת" (א' חביב-סגל "מגמות חדשות בהלכות הרמת-המסך" עיוני משפט יז (תשנ"ב-נ"ג) 197, 214). האחריות האישית מוטלת על האורגן על-פי קני המידה הרגילים להטלת אחריות במשפט האזרחי. האורגן יישא באותו נזק אשר הוא גרם אישית לפי דיני האחריות, הסיבתיות והפיצויים. הרמת המסך – לעומת זאת – חותרת תחת עצם האחריות המוגבלת, הנובעת מאישיותה המשפטית של החברה (ליחס בין מושגים אלו: פרופ' פרוקצ'יה, במאמרו הנ"ל). הסרת המחיצה האופפת את אישיות החברה עלולה לחייב את בעלי המניות באחריות בהיקף עצום, ללא בחינה מדויקת של אחריותם האישית בהתאם למכשירים המקובלים במשפטנו האזרחי."

גם שאלת אחריותם האישית בנזיקין של נושאי משרה בחברה נידונה בעניין אור הנ"ל. בית המשפט מאזכר את שני הדגמים הקיימים:
הראשון דגם חסינות האורגן, על פיו מקום שבו אורגן או נושא משרה בחברה מבצע עוולה כשהוא פועל בשם החברה ולמטרותיה, תישא החברה בחבות הנזיקית, בעוד שהאורגן או נושא המשרה יהיה חסין בפני
תביעה נזיקית.
הדגם השני הינו דגם האחריות האישית. בהתאם למודל זה, לנושא משרה בחברה אין מוקנית חסינות לעוולות נזיקיות שביצע באופן אישי אך משום שהינו אורגן של החברה. המבחן לצורך הטלת אחריות אישית על אורגן הוא המבחן הרגיל של דיני הנזיקין – קיום יסודות האחריות. יש להדגיש, כי עצם העובדה כי חברה ביצעה עוולה אינו מביא בהכרח למסקנה כי מוטלת אחריות על אורגן. המבחן הוא מבחן כללי של דיני הנזיקין.
אם כן, עניין לנו באחריות אישית של אורגן בתאגיד.
על מנת להטיל אחריות על הנתבע 2 היה על התובעת להוכיח כי הנתבע 2 ביצע את העוולות הנטענות באופן אישי וכן את יסודות העוולה שביצע לכאורה.
התובעת העלתה טענות כלליות ביחס לאחריותו של הנתבע 2, שאינן מבוססות ולא נתמכות באף מסמך או מוצג.
לכן, דין התביעה כנגד הנתבע 2 להדחות, וכך אני קובעת.

הפרת סימן מסחרי

לתובעת סימן מסחרי רשום – "עינן" שמספרו 71278 (ר' נספח ב' לכתב התביעה), לטענתה, הנתבעים מפרים את סימנה המסחרי ע"י השימוש בסימן "ברמן לענין" שדומה לטענתם עד כדי הטעיה לסימן המסחרי "עינן".
סעיף 1 לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 (להלן: "הפקודה") מגדיר "הפרה" כדלקמן:

""הפרה" - שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך -
(1) בסימן מסחר רשום או בסימן הדומה לו, לענין טובין שלגביהם נרשם הסימן או טובין מאותו הגדר;
(2) בסימן מסחר רשום, לשם פרסום טובין מסוג הטובין שלגביהם נרשם הסימן או לשם פרסום טובין מאותו הגדר;
(3) בסימן מסחר מוכר היטב אף אם אינו סימן מסחר רשום, או בסימן הדומה לו עד כדי להטעות לענין טובין שלגביהם מוכר הסימן או לענין טובין מאותו הגדר;
(4) בסימן מסחר מוכר היטב, שהוא סימן מסחר רשום, או בסימן הדומה לו, לענין טובין שאינם מאותו הגדר, ובלבד שיש בשימוש זה כדי להצביע על קשר בין הטובין האמורים לבין בעל הסימן הרשום ובעל הסימן הרשום, עלול להיפגע כתוצאה משימוש כאמור;"

אינני סבורה כי סימנה המסחרי של הנתבעת 1 הנו סימן מטעה, כמו כן אינני סבורה כי הסימן "ברמן לענין" דומה לסימן "עינן" ועל כן המקרה שלפנינו לא נופל בגדר "הפרה" כפי שהוגדרה בסעיף 1 לפקודה הנ"ל על סעיפיו.
משבחרה הנתבעת 1 להדגיש את שמה "ברמן" על גבי האריזה הרי שדאגה להבדיל את מוצרה ממוצר התובעת. העובדה כי הנתבעת 1 הנה מאפיה מוכרת (לטענת התובעת עצמה הנתבעת 1 היא המאפיה השניה בגודלה בארץ) מחזקת את עמדת הנתבעת 1 כי קהל צרכני הלחם העשוי מחיטה טרום נבוטה בוודאי ידע לזהות כי המוצר השייך למאפית ברמן – היא הנתבעת 1 וכי הסיכוי כי מי מבין הצרכנים יטעה לחשוב כי זהו מוצרה של התובעת, נמוך.
ניסיונה של התובעת להיאחז בדמיון בין צליל המילה "לענין" לבין צלילי המילה "עינן" אינו משכנע, אם נבחן את צמד המילים "ברמן לענין", המילה ברמן היא לטעמי המילה הדומיננטית, ועל כן צמד המילים "ברמן לענין" אינו עולה לכדי הטעיה.
בנוסף יוער, כי לתובעת אין סימן מסחרי רשום לאף סממן מסחרי למעט המילה "עינן".

גניבת עין

לטענת התובעת, אריזת מוצר הנתבעת 1 הנה בעלת חוזי דומה לאריזת מוצר התובעת ומהווה העתקה של אריזת מוצר התובעת. התובעת טוענת כי הנתבעת 1 העתיקה את סממניה המסחריים: השימוש בצבעים לבן, צהוב וחום, השימוש במילה "לענין", העתקת הכיתוב של נתוני המוצר, העתקת מידות האריזה וצורתה, העתקת צבע האריזה ודוגמאות הפסים הצבעוניים על זנב האריזה. התובעת טוענת כי בשל הזהות בין המוצרים קיים חשש שקהל הצרכנים יטעה לחשוב כי מוצר הנתבעת 1 הוא מוצרה של התובעת.
עוולת גניבת עין קובעה בסעיף 1 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"):

"גניבת עין
(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר.
(ב) שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין."

יסודותיה של העוולה כי שנקבע בפסיקה הם שניים:

"א. הוכחת מוניטין - על התובע להוכיח כי רכש מוניטין בטובין או בשירות בו הוא סוחר. עליו להראות כי הציבור מזהה את הטובין או השירותים, אותם הוא מציע, עם עסקו (של התובע). כשמדובר בשם עסק, על התובע להוכיח כי הציבור משייך את השם הזה לעסק שבבעלותו.
ב. הוכחת קיומו של חשש סביר להטעיית הציבור, שמא יתבלבל בין הטובין של התובע והנתבע. המבחנים להטעיה כוללים כמה רכיבים: צליל, חזות, סוג הטובין הנמכר, חוג הלקוחות של הטובין וצינורות השיווק של הטובין. על כל אלה מתווספים שני מבחנים כלליים - בחינת הנסיבות הכלליות הנוגעות לעניין ומבחן השכל הישר..."
(ע"א 8981/04 אבי מלכה "מסעדת אווזי הזהב" נ' אווזי שכונת התקווה 1997 ניהול מסעדות (מאגר נבו)).

האם התובעת הוכיחה כי רכשה מוניטין במוצר "לחם עינן"?
להוכחת טענתה כי יש לה מוניטין במוצר צירפה התובעת דוחות כספיים, לטענתה סך מכירות המוצר "לחם עינן" בשנת 2005 היווה כ – 22% מסך כלל מכירותיה.
"הוכחה" מעין זו איננה כל-כך משכנעת. לא די בצירופם של דוחות כספיים של התובעת על מנת להוכיח את קיומו של מוניטין במוצר, המידע המופיע בדוחות אלו נוגע למכירות התובעת ביחס לעצמה, ואיננו אומר דבר ביחס לכלל מכירות המוצר האמור במשק; אין במידע האמור להעיד על היקף מכירות משמעותי של המוצר "לחם עינן" ביחס למשווקים אחרים. התובעת גם לא הוכיחה דבר באשר לקהל צרכני המוצר "לחם עינן" כנדרש, דהיינו, כי קהל הלקוחות מזהה את המוצר "לחם עינן" כמוצר של התובעת.
על מנת לתמוך את טענתה זו יכלה התובעת למשל לצרף קטעי עיתונות, סקרי שוק וכו'.
הוכחת מוניטין מהווה תנאי עיקרי, מוקדם והכרחי, ליצירת העוולה של גניבת עין (ר' ע"א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע"מ - עיתון "משפחה" נ' אס.בי.סי פרסום, שיווק וקידום מכירות בע"מ - עיתון "משפחה טובה", פ"ד נה (3) 933, 943).
משלא הוכח קיומו של מוניטין הרי שדינה של הטענה בדבר גניבת עין להדחות.

תיאור כוזב

סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות קובע כדלקמן:

"תיאור כוזב
(א) לא יפרסם עוסק מידע ולא יגרום לפרסום מידע, אשר הוא יודע או שהיה עליו לדעת שהוא אינו נכון, לגבי עסק, מקצוע, נכס או שירות, שלו או של עוסק אחר (להלן — תיאור כוזב).
(ב) המפיץ פרסום של עוסק אחר או מטעמו הכולל תיאור כוזב, או מי שהחליט בפועל על פרסום תיאור כוזב כאמור, לא יישא באחריות לפי סעיף זה, אלא אם כן ידע שהתיאור כוזב, או שהתיאור כוזב על פניו."

לטענת התובעת, הנתבעת 1 מפרסמת תיאור כוזב של מוצרה עם לוגו הדומה עד כדי הטעיה לסימנה המסחרי של התובעת.
אין בידי לקבל את טענת התובעת.
כפי שקבעתי לעיל סימנה המסחרי של הנתבעת 1 "ברמן לענין" איננו סימן מפר, ויודגש כי סימנה המסחרי הרשום של התובעת הוא המילה "עינן" ללא כל תוספת. בנוסף, תיאור המוצר המופיע מתחת לסימן הוא תיאור אמיתי של המוצר – לחם "מחיטה מלאה טרום נבוטה", סימנה המסחרי של התובעת "עינן" אינו כולל זכות לשימוש ייחודי במילים "מחיטה מלאה טרום נבוטה", מילים אלו אינן יכולות לשמש כסימן מסחרי, מה גם שצורתו הגראפית של כתוב זה אינו דומה לזה של התובעת.
הנתבעת 1 כינתה את מוצרה "ברמן לענין" על מנת להבדילו ממוצר התובעת, ולמנוע מצב בו הצרכן יטעה לחשוב כי מדובר במוצר של התובעת, משכך אינני סבורה כי התגבשה בענייננו עוולה של תיאור כוזב.

התערבות לא הוגנת

סעיף 3 לחוק העוולות המסחריות קובע כדלקמן:

"התערבות לא הוגנת
לא ימנע ולא יכביד עוסק, באופן לא הוגן, על גישה של לקוחות, עובדים או סוכנים אל העסק, הנכס או השירות של עוסק אחר."

לטענת התובעת, הנתבעת 1 מפיצה את מוצרה בשם לא לה ובאריזה זהה ובכך מונעת גישה של התובעת ללקוחותיה. התובעת טוענת שמעשי הנתבעת 1 נעשים באופן לא הוגן שהרי היה באפשרותה לעשות שימוש באריזה אחרת ובטקסט אחר.
התובעת שמה יהבה על הדמיון בין האריזות העולה לטענתה לכדי הטעיה.
אין בידי לקבל טענות אלו.
פעילותה של הנתבעת 1 נעשית במסגרת תחרות הוגנת תוך הדגשת שמה על האריזה במטרה להבדיל את מוצרה ממוצר התובעת וכפי שכבר קבעתי לעיל היא איננה מפרה את סימנה המסחרי של התובעת. בנוסף על גבי אריזתה של הנתבעת 1 מופיעים שני כיתובים הנעדרים מאריזתה של התובעת: "מועשר בויטמינים מקבוצת b ובחומצה פולית בהמלצת משרד הבריאות" המופיע בתוך עיגול שצבעו צהוב ולצד "לב" אדום עם ציור של חיטה, וסמל "האגודה הישראלית לסוכרת".
הדמיון בין האריזות נובע משימוש בצבעים דומים אך שאר מאפייני האריזות הם מאפיינים כלליים ולא ייחודיים (כמו משקל, היות הלחם פרוס), אינני סבורה כי דמיון זה מטה את הכף לטובת עמדתה של התובעת כי המוצרים דומים עד כדי הטעיה, מה גם שצבעים מעין אלה ניתן לכנותם כצבעים שבהם מתארים לחמים בדרך כלל.
במקרה דנן, באיזון בין הרצון להגן על היצרן לבין הרצון לאפשר תחרות חופשית, יש ליתן עדיפות לתחרות החופשית.
כל זאת בצירוף העובדה שהנתבעת 1 מוכרת את מוצרה במחיר גבוה ממחיר מוצרה של התובעת (ר' נספח 8 לכתה ההגנה – מחיר מוצר התובעת 9.95 ₪ ומחיר מוצר הנתבעת 1 12.5 או 13.5 ₪ - ר' נספח ח' לכתב התביעה) מביאני למסקנה כי אין לראות בפעולות הנתבעת 1 הפרה של הוראות סעיף 3 הנ"ל.

עשיית עושר ולא במשפט

סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979 קובע כדלקמן:

"(א) מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן — הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן — המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה — לשלם לו את שוויה.
(ב) אחת היא אם באה הזכיה מפעולת הזוכה, מפעולת המזכה או בדרך אחרת."

לטענת התובעת הנתבעת 1 זוכה לטובת הנאה ללא זכות שבדין משום שהתובעת היא זו שהחדירה את המוצר "לחם עינן" (לחם מחיטה מלאה טרום נבוטה) לתודעת הצרכנים לפני 25 שנים והיא זו שיצרה מוניטין למוצר זה. התובעת חוזרת על טענותיה, כי הנתבעת 1 העתיקה וחיקתה את סימנה המסחרי.
התובעת לא הוכיחה את טענתה כי היא זו שהחלה בשיווק לחם מחיטה מלאה טרום נבוטה, היא לא צירפה אף מסמך על מנת לתמוך את טענתה זו. מכל מקום, לתובעת אין בלעדיות בייצור לחם מחיטה מלאה טרום נבוטה, או בשיווקו של הלחם באריזה מסוימת, באשר לא רשומים לזכותה פטנט, מדגם או זכות אחרת (קיים רק סימן מסחרי "עינן", משנת 1989). כמו כן אינני סבורה, כפי שיפורט בהמשך, כי אריזתה של התובעת היא "יצירה" במשמעותה בחוק זכות יוצרים, 1911 (להלן: "חוק זכויות יוצרים").
באשר לטענות החיקוי וההעתקה, כבר עמדתי לעיל על כך שהדמיון בין המוצרים אינו עולה לכדי העתקה וכי סימנה המסחרי של התובעת 1 שונה מסימנה המסחרי של התובעת.
משכך, גם דינה של טענה זו להדחות.

גזל

סעיף 52 לפקודת הנזיקין ]נוסח חדש] קובע כדלקמן:

"גזל
גזל הוא כשהנתבע מעביר שלא כדין לשימוש עצמו מיטלטלין שהזכות להחזיקם היא לתובע, על ידי שהנתבע לוקח אותם, מעכב אותם, משמיד אותם, מוסר אותם לאדם שלישי או שולל אותם מן התובע בדרך אחרת."

לטענת התובעת הנתבעת 1 העבירה לשימושה מיטלטלין שהזכות לעשות בהם שימוש נתונה לה בלבד. כמו כן טוענת התובעת, כי הנתבעת 1 גזלה את המוניטין שלה.
לאור קביעתי לעיל כי לתובעת אין זכות בלעדית בייצור ושיווק לחם מחיטה מלאה טרום נבוטה באריזה הנדונה, וכי הנתבעת 1 לא הפרה את סימנה המסחרי של התובעת, הרי שדין טענה זו להדחות.

הפרת זכויות יוצרים

לטענת התובעת, הנתבעת 1 מפרה את זכות היוצרים שיש לתובעת באריזה. עיצוב האריזה לטענתה – חלוקת הצבעים מיקום ועיצוב הכיתובים המופיעים על גבי האריזות – הנה זכות יוצרים.
האם אריזת מוצרה של התובעת עולה לכדי "יצירה" כמשמעותה בחוק זכות יוצרים?
אני סבורה שהתשובה על כך שלילית.
יפים לענייננו דברי השופט מלץ ברע"א 2687/92 דוד גבע נ' חברת וולט דיסני (פ"ד מח(1) 251):

"על-פי סעיף 1 לחוק תהא זכות יוצרים מוקנית ביצירה. הסעיף איננו מייחס את הזכות ל"יצירה" באופן כללי, כי אם לארבעה סוגים של יצירות:נ ספרותיות, דרמטיות, אמנותיות ומוסיקליות. סעיף 35 לחוק (להלן – סעיף ההגדרות) אף הוא איננו מגדיר את המונח "יצירה" באופן כללי, אך נכללות בו הגדרות לקטיגוריות היצירה השונות.
גם קטיגוריות אלה אינן מוגדרות באופן ממצה, כי אם על דרך רשימה של דוגמאות ספציפיות. המילה "כוללת", הפותחת הגדרת כל קטיגוריה, מצביעה על כך שמדובר ברשימה פתוחה, הניתנת להרחבה לאור שינויים עתידיים. לפי המקור האנגלי של החוק נדרשת היצירה במפורש להיות "מקורית". (original) דרישה בסיסית זו להיותה של יצירה בת-הגנה נשמטה אמנם מן התרגום העברי לחוק, אך בית המשפט פירש את הסעיף על-פי המקור האנגלי."

האריזה של התובעת איננה מקורית ובעלת מאפיינים כלליים כפי שכבר ציינתי לעיל. באריזתה של התובעת לא הופיע אף סממן ייחודי, צבעי האריזה הם צבעים שעוד מאפיות נוהגות לעשות בהם שימוש (ר' למשל נספח 11 לכתב ההגנה). גם הכיתוב שעל גבי האריזה איננו בעל מאפיינים גראפיים ייחודים, וממילא לא הועתק ע"י הנתבעת 1, בהקשר זה יצוין כי נקבע בפסיקה:

"...כדי לבסס תביעה על פגיעה בזכות יוצרים על התובע להוכיח שהנתבע העתיק מיצירתו חלקים ממשיים ומהותיים ו"בענין זה לא הכמות קובעת אלא איכות החלקים שהועתקו "
(ע"א 559/69 אלמגור נ' גודיק, פד"י כד(1) עמ' 825, 830).

בענייננו אין המדובר בהעתקה אלא בחוזי דומה של מוצר הנתבעת 1 למוצר התובעת. רק ביחס לזנב האריזה ניתן אולי לומר שהדמיון עשוי להגיע לכדי העתקה; ואולם, חלק זה לטעמי הוא חלק טפל באריזה ולא ניתן להסתמך על דמיון זה על מנת לבסס טענה של העתקה.
זהו טעם נוסף לדחיית הטענה בדבר הפרת זכויות יוצרים.

דילול סימנה המסחרי של התובעת והטעייה על פי חוק הגנת הצרכן

לאור קביעותיי לעיל, כי הנתבעת 1 לא חיקתה את אריזתה של התובעת, לא הפרה את סימנה המסחרי ולא פעלה באופן שיכול היה להטעות את הצרכן, הרי שדינן של טענות אלו להדחות.

הפרת חובה חקוקה

הנתבעת 1 לא הפרה את החיקוקים הנזכרים לעיל ומשכך מתייתר הדיון בנושא זה.

ה. סוף דבר

לאור כל האמור לעיל התביעה נדחית.
התובעת תשלם לנתבעים סכום של 35,000 ₪ + מע"מ שכ"ט עו"ד וכן את הוצאות המשפט אותן ישום הרשם.
סכומים אלו ישאו ריבית והצמדה כדין מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.
ניתן היום 25/12/06, בהיעדר.
המזכירות תמציא עותק פס"ד זה לב"כ הצדדים.
__________________
ד"ר דרורה פלפל
, שופטת
ס/נשיא











א בית משפט מחוזי 1663/06 שלמה א. אנג'ל בע"מ נ' י. את א. ברמן בע"מ, יצחק ברמן (פורסם ב-ֽ 25/12/2006)