פסקי דין על אבי שוהם | פסקי דין על זאב קובלר | פסקי דין על עו"ד |

2610/02 ברע     05/06/2006




ברע 2610/02 אבי שוהם נ' זאב קובלר, עו"ד




1


בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו
ברע002610/02
בפני
:
כב' השופטת יהודית שטופמן

תאריך:
05/06/2006


בעניין:
אבי שוהם





המבקש

נ ג ד


זאב קובלר
, עו"ד





המשיב

החלטה
א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בת"א (כב' השופט אטיאס) מיום 3.9.2002, אשר התקבל על ידי המבקש בדואר ביום 12.9.2002, ובו נדחתה תביעת המבקש כנגד המשיב, עורך דין במקצועו, לתשלום פיצויים בגין ייצוג לקוי.

ב. עיקרי העובדות הצריכות לעניין
מטיעוני הצדדים בפני
בית משפט קמא ומעיון במסמכים השונים שהוגשו, עולה כי המשיב טיפל בענייניו של המבקש, כמו גם בענייניה של שותפות ליצור אופנה בשם "אבי מודל", החל מסוף שנות השבעים ועד מחצית שנות השמונים.
יצויין, כי במהלך סוף שנות השמונים, נפלו מחלוקות בעניינים שונים בין הצדדים, ובכללם מחלוקת באשר לשכר הטרחה הראוי. מחלוקות אלו, הוסדרו בהליכים אחרים, ואינם נוגעים לענייננו.

ביום 14.7.2002 הגיש המבקש תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, בה טען כי גילה בשנת 2001, כי המשיב הגיש בשמו שתי תביעות שכנגד, ללא קבלת אישורו לכך, ואף חתם בשמו על תצהיר לבית המשפט.
המבקש טען בכתב תביעתו, כי כתבי תביעה שכנגד אלו נדחו, תוך חיובו של המבקש בהוצאות לטובת הנתבע שם (להלן: "הצד השלישי").
המבקש טען כי משנפסקו ההוצאות, כאמור, נפתחו על ידי בא כח הצד השלישי, תיקי הוצל"פ, כנגד המבקש. המבקש טען עוד, כי שילם סכומים ניכרים במסגרת תיקים אלו, אשר נוהלו בצוותא עם תיקים אחרים כנגדו.
לפיכך, טען המבקש, מן הראוי לחייב את המשיב בפיצויו בסך של
12,348.90 ₪, המהווים את סכום הכספים ששולמו, לטענתו, על ידי המבקש בעקבות פעולות המשיב, תוך חריגה מההרשאה שנתנה לו על ידי המבקש.

המשיב אישר את דבר יצוגו של המבקש, אולם, טען, כי כל פעולה שבוצעה, תואמה מראש עם המבקש, וכי כל טענות המבקש, לפיהן, חתם המשיב על תצהיר בשם המבקש, נבחנו כבר בעבר, ולא נמצא בהם דבר.

כתב הגנתו של המשיב הוגש לבית משפט קמא ביום 18.8.2002, אולם המבקש טוען כי קיבל לידיו עותק הימנו, רק ביום הדיון 21.8.2002.
מכל מקום, אין חולק, כי ביום 29.7.2002, הגיש המבקש בקשה לזימונו של עו"ד
כסיף, אשר יצג את הצד השלישי בתקופות הרלוונטיות, ובית משפט קמא התיר את עדות העד ב"כפוף להפקדת 500 ₪".
כן אין חולק שסכום זה לא הופקד, וכי עו"ד
כסיף לא זומן ולא התייצב לעדות בפני
בית משפט קמא.

בית משפט קמא, דחה את תביעת המבקש.
בית משפט קמא קבע כי אין די בטענות המבקש לענין זיוף חתימתו על תצהירו, כדי להקים עילת תביעה לתשלום הסכומים הנתבעים. בית משפט קמא קבע כי בהעדר ראיות בדבר ביצוע הפעולות הנטענות תוך חריגה מהרשאה, כמו גם לענין הקשר הסיבתי בין המעשים הנטענים ובין התשלומים הנטענים, שאף לגרסת המבקש, שולבו בתשלומים אחרים לעו"ד
כסיף, הרי שאין כל מקום לחיובו של המשיב ובנסיבות הענין יש לדחות את התביעה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני
.

ג. טרם דיון בטענות הצדדים בהליך זה, מן הראוי לעמוד על גלגוליו של תיק זה, בשל העובדה שהמדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות משנת 2002, אשר החלטתי בה, לגופו של ענין, ניתנת רק עתה.

פסק דינו של בית משפט קמא התקבל, כאמור, אצל המבקש ביום 12.9.2002באמצעות הדואר.
בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 2.10.2002.
בסמוך לאחר מועד הגשת הבר"ע, אבד התיק במזכירות בית המשפט, ואותר רק בחודש ספטמבר 2004.
ביום 3.9.2004 נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 24.1.2005.
לישיבת יום 24.1.2005 לא זומן המשיב, ובשל כך נקבע דיון נוסף ליום 14.3.2005.

בדיון שהתקיים בפני
ביום 14.3.2005, עתר המשיב למחיקת בקשת רשות הערעור, בטענה שהבקשה הוגשה לאחר חלוף המועד הקבוע בחוק, להגשת בקשת רשות ערעור, על

פסק דין
של בית המשפט לתביעות קטנות.
המבקש, אשר לא היה מיוצג במהלך הדיון, הודיע, כי לאור טענת המשיב, הוא מבקש להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הבר"ע.

בסיומו של הדיון, לנוכח טענות המשיב והודעת המבקש, ניתנה החלטתי, כדלקמן:
"מאחר שבדעת המבקש להגיש בקשה להארכת מועד, מוחלט כדלהלן:
א. המבקש רשאי, כמשאלתו, להגיש בקשה להארכת מועד להגשת הבר"ע.
ב. תוגש הבקשה, כאמור, תובא בפני
הרשם.
ג. לא תוגש הבקשה, תמחק הבר"ע ללא צו להוצאות.
ד. הוצאות ישיבת היום ישקלו במסגרת הוצאות הבר"ע, אם תידון.
ה. המזכירות תעביר אלי התיק למעקב ביום 10.4.05 ".

ביום 27.3.2005 הגיש המבקש "בקשה לקביעת מועד להגשת בר"ע" בה טען המבקש כי הוטעה לחשוב שאכן עמדו לרשותו רק 15 ימים, כטענת המשיב, בעוד הדין הוא כי בקשת רשות הערעור יכול שתוגש עד לתום 30 ימים ממועד המצאת פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות.
המבקש הסתמך בטיעוניו אלה, על הוראות סע' 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 וכן על תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

ביום 10.4.2005 התקבלה תגובת המשיב ל"בקשה לקביעת מועד להגשת בר"ע", ובה חזר על טענתו לפיה חלה בעניינו תקנה 15 (צ"ל תקנה 16 - י.ש.) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז– 1976 (להלן: "תקנות סדר הדין בתביעות קטנות"), לפיה מוקצבות למבקש להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, 15 יום להגשת הבקשה, ממועד קבלת פסק הדין.

ביום 29.4.2005 ניתנה החלטתי הנוספת בתיק לפיה:
"המבקש, מר אבי שוהם
, רשאי, לפנים משורת הדין, להגיש בקשה להארכת המועד, לא יאוחר מתוך 15 יום מהיום.

תשומת לבו של המבקש למועדים הקבועים בתק' בענין הגשת בר"ע על פסק דינו של בימ"ש לתביעות קטנות".

ביום 8.5.2005 הגיש המבקש במסגרת בש"א 10643/05 "בקשה להארכת מועד", שאינה אלא צילום של בקשת רשות הערעור.
ביום 19.6.2005 התקבלה תגובת המשיב לבקשה להארכת מועד, בה התבקשה דחית הבר"ע וחיובו של המבקש בהוצאות ישיבת יום 14.3.2005.

ביום 1.12.2005 החלטתי לדחות את בקשת המשיב למחוק את בקשת רשות הערעור על הסף, מן הטעם, לפיו, בין התאריכים 20.9.2002 ועד ליום 27.9.2002 חל חג הסוכות, אשר בהתאם להוראות תקנה 1 לתקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), תשמ"ג–1983, הינם ימי פגרה. לפיכך, קבעתי, בקשת רשות הערעור הוגשה במסגרת המועדים הקבועים לכך, בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז– 1976.

רק ביום 1.2.2006, אחר כל הדברים הללו, התקיים דיון ראשון, לגופן של טענות הצדדים.

ד. טענות הצדדים בבקשת רשות הערעור
טוען המבקש כי טעה בית משפט קמא בדחותו את בקשתו לדחיית מועד הדיון לשם שמיעת עדותו של עו"ד
כסיף, שהינו עד מפתח מטעם המבקש. המבקש טוען כי החלטת בית משפט קמא בדבר הפקדת סכום של 500 ₪ כתנאי לזימונו של העד, נודע לו רק ביום הדיון. לטענת המבקש, אין בידו לשלם סכום זה, לאור מצבו הכלכלי הקשה, וכי מכל מקום, הסכים עו"ד
כסיף להתייצב לדיון, מלכתחילה, ללא כל הפקדת סכום מראש.
המבקש טוען, כי ביום 20.8.2002, הגיש המבקש בקשה לדחית הדיון שהיה קבוע למחרת היום, משהמבקש לא קיבל לידיו את כתב הגנתו של המשיב, ולאחר שלא הוברר האם כתב התביעה התקבל כלל, בידי המשיב.
וזו לשונה של בקשת המבקש מיום 20.8.2002, שהוגשה בכתב יד לבית משפט קמא:
"בבית המשפט לתביעות קטנות
תיק מס 02- 8141 / דחית דיון
אבי שהם נ' עו"ד
זאב קובלר

א.נ,
התיק הנ"ל קבוע ליום 21.8. (כך במקור – י.ש.) שעה ³?15 בפני
השופט אטיאס.
מהמזכירות למדתי שהנתבע, עדיין, לא קיבל את כתב התביעה. על כן אני אמור להביא לו (היום) עותק חדש. דבר זה לא יאפשר לקיים דיון (אלא אם כן ביהמש הנכבד יחליט אחרת). מכיון שבלאו הכי יש לי עם אותו נתבע דיון בבית משפט זה בפני
השופט חג יחיא בתאריך 6.10.2 (כך במקור – י.ש.) שמספרו 00- 11163 אני מבקש מכבוד השופט לאחד את הדיונים למועד אחד. כמו כן אני מבקש שבית המשפט יאפשר לי לקבל את החלטתו טלפונית.
בכבוד רב
אבי שהם
ת.ז. ... "

לטענת המבקש גם לאור תוכנה של בקשתו מיום 20.8.2002 (להלן: "הבקשה לבית משפט קמא"), נמנע מלזמן את עו"ד
כסיף לדיון, מתוך הבנה כי הדיון יידחה.
יחד עם זאת, טוען המבקש, כי בהעדר החלטה המבטלת את מועד הדיון שנקבע, התייצב המבקש בעצמו לדיון. או אז, הוברר לו, לטענתו, כי הוגש כתב הגנה לתיק, וכי הדיון יתקיים במועדו.
המבקש טוען בבקשת רשות הערעור כי ביקש בסיומו של הדיון לדחות את מועד הדיון לישיבה נדחית, על מנת לזמן את עו"ד
כסיף לעדות מטעמו.
בית משפט קמא, דחה את בקשת המבקש וקבע:
"אינני מוצא לנכון לדחות את הדיון על מנת לזמן את עו"ד
כסיף.
התובע ביקש בזמנו לזמן את עו"ד
כסיף אולם לא הפקיד את הסך שקבעתי לכיסוי הוצאות העד ולפיכך אין מקום בשלב זה של הדיון להעתר לבקשתו.
נדחה לעיון ולמתן פסק הדין.
פסק הדין ישלח לצדדים בדואר".

המבקש טוען כי לאור נסיבותיו של הענין, נמנעה ממנו האפשרות להביא את ראיותיו במלואן בפני
בית משפט קמא, וכי מן הראוי היה, לנוכח השתלשלות האירועים, כמו גם אופיים של ההליכים בבית משפט קמא ככלל, וזהותם של המתדיינים בפרט, להורות על קיומה של ישיבה נדחית נוספת לשם שמיעת עדותו של עו"ד
כסיף.

המשיב טוען לעומתו כי לא נפל כל פגם בפסיקת בית משפט קמא.
המשיב טוען כי לאור החלטת בית משפט קמא, היה על המבקש להפקיד סכום של 500 ₪ כערובה להוצאותיו של העד. משלא הופקד סכום זה, טוען המשיב, אין לו למבקש להלין אלא על עצמו.
לגופם של דברים, טען המשיב, כי לפסק דינו של בית משפט קמא בסיס ראייתי איתן, שכן המסמכים עליהם מבקש המבקש להשתית את תביעתו אינם מצביעים על תשלומים ששולמו בגין החוב הספציפי הנטען, אלא על תשלומים בתיקים רבים, באופן שאינו מוכיח כלל את חבותו של המשיב בסכום הנתבע.
לפיכך, טען המשיב, יש להורות על דחית בקשת המבקש למתן רשות ערעור.

ה. דין בקשת רשות הערעור להדחות.

אכן, בית המשפט לתביעות קטנות, יועד עם הקמתו, לדיון מהיר ויעיל בתביעות צרכניות שבין האזרח-הצרכן ובין מוכר הטובין או נותן השירות. כיום ולאור לשונו של החוק, שאינה תּוֹחֶמֶת את תחומי סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות, נדונים בפני
בית משפט זה, סכסוכים אזרחיים שונים, מוגבלים בסכום, שאינם בהכרח בעלי אופי צרכני (ראו: ד"ר ש' לוין, פרוצדורה אזרחית - סדרי דין מיוחדים בבתי המשפט, תשס"ג-2003, עמ' 95).
יחד עם זאת, יש לזכור כי תכלית הקמתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא דיון והכרעה, מהירים ויעילים, בסכסוכים המובאים בפני
ו.

בענייננו, הורה בית משפט קמא על הזמנת העד מטעמו של המבקש, בכפוף להפקדת סכום של 500 ₪ להבטחת הוצאות העד.
המבקש טוען כי סכום זה לא הופקד על ידו, בשל הסכמתו של העד להופיע לעדות מרצונו, ללא תשלום, כמו גם, מאחר שהחלטה זו לא הובאה לידיעתו.

המבקש טוען כי לא ידע על ההחלטה בענין ההפקדה. אולם החלטת בית משפט קמא ניתנה ביום 30.7.2002, והמבקש הגיש ביום 20.8.2002 בקשה לדחיית מועד הדיון, בה נטען בשמו, כי "מהמזכירות למדתי שהנתבע, עדיין, לא קיבל את כתב התביעה. על כן אני אמור להביא לו (היום) עותק חדש".
אין בידי לקבל את טענת המבקש. המבקש פנה למזכירות בית משפט קמא, ואין זה סביר בעיני כי החלטת בית משפט קמא לא הובאה לידיעתו. זאת, במיוחד לאור חובתו של בעל דין המגיש בקשה, לדאוג לקבלת ההחלטה שניתנה בעניינו. אין די בפני
ת צד בבקשה לבית המשפט. החלטת בית משפט בבקשה המוגשת בפני
ו, היא הקובעת את אופן המשך הדיון, ועל בעל הדין מוטלת, כמובן, החובה, לבדוק את החלטת בית המשפט בבקשתו.

כך גם, לא נראה סביר בעיני כי המבקש הגיש בקשתו לדחיית מועד הדיון, ורק בשל כך, נמנע מלזמן את העד מטעמו, אשר הסכים להעיד, כדברי המבקש, ללא הפקדה.
כאמור, אין די בפני
ת צד בבקשה לבית המשפט. החלטת השופט בבקשה, היא המקימה זכות למבקש. בהעדרה, אין למבקש זכות מוקנית לפעול על פי תוכן בקשתו ולהניח כי בקשתו תתקבל.

בענייננו, נמנע, אין חולק, המבקש מלבדוק את החלטות בית משפט קמא בענין בקשתו לזימון העד; ומנגד, לא זימן את העד למועד שנקבע, משהניח כי הישיבה נדחתה. בנסיבות אלה, אינני רואה ליתן למבקש רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט קמא, בגין טענת המבקש כי לא היה לו יומו בבית המשפט, ולא נשמעה עדותו של עד רלבנטי מטעמו.

לא זו אף זו.
הלכה פסוקה היא כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות הינו ברשות בלבד. עמד על כך בית המשפט העליון בפסק דינו בענין רע"א 3006/05 פריפר טבעי בע"מ נ' יוחנן ראובני (ט"פ, ניתן ביום 12.7.05 מפי כב' השופט רובינשטיין) באומרו:
"...מטבע הדברים, הוגבל השדה הערעורי בתחום התביעות הקטנות, בדין ובגדרי השכל הישר, ואף לבית המשפט המחוזי הערעור (הראשון) הוא ברשות בלבד (סעיף 64 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984), ונקבעו מועדים קצרים – 15 יום – להגשת הבקשה: תקנה 16(א) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) תשל"ז-1976".

משמעות האמור היא, כי לא על נקלה יעתר בית משפט שלערעור למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות.

כידוע, בגדרה של בקשת רשות ערעור, יש להצביע על טעם בגינו מן הראוי להעניק למבקש רשות ערעור.

(לטעמים בגינם יתן בית משפט רשות ערעור, ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו (3) 123; ר"ע 723/85 אסתר גביש נ' קצין התגמולים, פד"י לט (4) 760; ע"א 97/87 יצחק ענתבי נ' רות בקר, פד"י מא (2) 697(.

בענייננו, בית המשפט לתביעות קטנות, ב

פסק דין
מנומק, דחה את תביעת המבקש בקובעו כי המבקש לא הוכיח את תביעתו. בית המשפט קמא התייחס במפורט לכל המסמכים שהוגשו על ידי המבקש, ניתח את תוכנם של המסמכים והגיע למסקנה כי "התובע [המבקש – י.ש.] לא השתית את תביעתו על תיק ספציפי ולא הביא ראיה כל שהיא לענין חבותו של הנתבע בגין תיק מסויים." (עמ' 6 לפסק הדין).

בית המשפט קמא קבע שטענותיו השונות של המבקש, לרבות טענת הזיוף, לא הוכחו.
בענייננו, אינני מוצאת כי נפלה טעות בולטת בשיקולי הערכאה הראשונה, או כי נמצא פגם אחר היורד לשורשו של עניין, המצדיקים התערבות ערכאת הערעור.
פסק דינו של בית המשפט קמא מנומק כדבעי, ואינני רואה על פני הדברים כי המבקש הראה עילה כלשהי למתן רשות ערעור.





ו. סוף דבר

הבקשה למתן רשות ערעור - נדחית.

לאור תוצאת החלטתי מיום 1.12.2005, בה נדחתה טענת המשיב לענין דחיית הערעור על הסף, לא ראיתי לנכון לפסוק הוצאות לטובת מי מהצדדים בהליך שבפני
.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.


ניתנה היום ט' בסיון, תשס"ו (5 ביוני 2006) בהעדר הצדדים.


י' שטופמן, שופטת










ברע בית משפט מחוזי 2610/02 אבי שוהם נ' זאב קובלר, עו"ד (פורסם ב-ֽ 05/06/2006)