פסקי דין על אריזות ציון בע"מ | פסקי דין על עו"ד דניאלה ג'קסון

20144/05 בשא     05/06/2006




בשא 20144/05 אריזות ציון בע"מ נ' עו"ד דניאלה ג'קסון




1


בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בשא020144/05

בתיק עיקרי: פשר 001214/00
בפני
:
כב' השופט (בפועל) דוד גלדשטין

תאריך:
05/06/2006



בעניין:
אריזות ציון בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
אורי כהן

המערערת (הנושה)

נ ג ד


עו"ד דניאלה ג'קסון



ע"י ב"כ עו"ד
דורון ערוסי

המשיבה (הנאמנת)



ובעניין:
ברודרזון ירון
החייב





החלטה
בפני
ערעור על החלטת המשיבה לדחות את תביעת החוב שהגישה המערערת כנגד החייב, בשל איחור בהגשתה.

העובדות:
ביום 12.10.00, ניתן צו לכינוס נכסי החייב (להלן: "הצו" או "צו הכינוס"), וביום 11.01.01, דהיינו כשלושה חודשים מאוחר יותר, פורסם דבר מתן צו הכינוס ברשומות.
ביום 14.06.01, כ-5 חודשים לאחר מועד פרסום הצו ברשומות, הגישה המערערת תביעת חוב על סך 238,570 ₪ (להלן: "תביעת החוב") לכנ"ר, וכעבור 3 שנים, ביום 24.05.05, התקבלה אצל המערערת הודעת המשיבה כי הינה דוחה את תביעת החוב, מאחר ולא צורפה לה בקשה להארכת מועד.
יומיים לאחר מכן, ביום 26.05.05, שלחה המערערת את תביעת החוב בשנית, אל המשיבה, בצירוף בקשה להארכת מועד.
לאחר תזכורות ופניות המערערת למתן החלטה בבקשה להארכת מועד מטעמה, ניתנה החלטה ביום 24.08.05, לפיה הבקשה להארכת מועד נדחית בטעמים מטעמים שונים, ועל כך הפלוגתא שבפני
.


טענות המערערת:
1. 1. זכות הנושה להגיש תביעת חוב תוך 6 חודשים, ומועד זה צריך שיספר מיום קיומה של הידיעה הקונסטרוקטיבית בדבר מתן צו הכינוס, היינו מיום פרסום דבר מתן צו הכינוס ברשומות, הגם שבמשרדי הכנ"ר השתרש נוהג לפיו מתקבלות תביעות חוב המוגשות תוך 6 חודשים מיום פרסום הצו.
2. 2. לחלופין, ובאם נדרש טעם מיוחד על מנת להאריך המועד להגשת תביעת החוב, הרי ששיהוי המשיבה בבחינת הבקשה להארכת מועד מטעם המערערת, 4 שנים לאחר הגשתה, ראוי שיהווה טעם מספק, שכן תביעת החוב הוגשה עובר להצעת הסדר של החייב, ולא פגעה בהסתמכות הנושים על המידע הקיים בתיק פשיטת הרגל, שכן טרם התגבש מרכיב של "סופיות" בעת הגשת תביעת החוב.
3. 3. עוד מציינת המערערת כי גילתה התעניינות בהליכים שהתנהלו כנגד החייב, ועוד בטרם מתן צו הכינוס פנתה מספר פעמים אל הכנ"ר על מנת לברר מעמדם של הליכים אלו, ובאם ניתן צו הכינוס. יוזמה זו צריך שתיזכף לזכות המערערת, שכן ראיה היא כי על אף התעניינות המערערת וערנותה, נעלם מעיניה דבר מתן צו הכינוס, הגם שלא ישבה היא בחיבוק ידיים.
4.
טענות המשיבה:
1. 1. המערערת הגישה תביעת חוב באיחור של כחודשיים מיום מתן צו הכינוס, אולם לא צורפה לה בקשה להארכת מועד. בקשה כאמור הוגשה רק לאחר שהודיעה המשיבה על דחיית תביעת החוב על ידיה מבלי לדון בה לגופה, ועל דחייה זו לא הוגש ערעור מטעם המערערת.
2. 2. עוד יצויין כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות ולו מהטעם שהבקשה והתצהיר המלווה אותה נחתמו על ידי בא כוחה של המערערת, ולא על ידי המערערת עצמה כפי שמתחייב, כך שלא ניתן באמת לדעת האם המערערת עצמה, ולא בא כוחה, ידעה או לא ידעה אודות מתן צו הכינוס.
3. 3. המערערת ידעה על אודות הליכי הכינוס של החייב לכל הפחות 14 חודשים טרם הגשת תביעת החוב. אין זה הגיוני כי ידיעה זו תהווה לה טעם מיוחד להארכת מועד להגשת תביעת החוב.
4. 4. הדין מחייב את המבקש הארכת מועד להגשת תביעת חוב ליתן הסבר שיצביע על טעמים מיוחדים כלשהם, ואילו המערערת מודה בבקשתה להארכת מועד כי אין לה הסבר לכך שלא גילתה דבר מתן צו הכינוס במועדו.
5. 5. לפי הפסיקה, אין באיחור של הנאמן בבדיקת תביעת חוב כדי לאיין את החלטתו, לרבות החלטה הדוחה תביעת חוב.
6. 6. קבלת ערעור המערערת, משמעותו הגדלת מספר הנושים וסכומי תביעותיהם באופן מהותי, דבר אשר לכשעצמו מהווה טעם לדחיית ערעורה של המערערת.

עמדת הכנ"ר:
מצטרף לעמדת המשיבה לפיה דין הערעור להדחות, מן הטעמים שפורטו על ידי המשיבה.

דיון
לפי סעיף 71(א) לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), נושה רשאי להגיש תביעת חוב תוך 6 חודשים מיום מתן צו הכינוס. המועד הקצוב דלעיל, מטרתו לאפשר לכל הצדדים להליך כינוס הנכסים, הן לחייב, הן לנושים והן לנאמן, לקבל תמונת מצב ריאלית לגבי היקף חובות החייב ולהתארגן בהתאם על מנת להציע הצעות להסדר פשרה כך שההליך יבוא על סיומו, ובין השאר יאפשר לנושים לקבל דיבידנד הוגן, ולחייב – לקבל הפטר בגין חובותיו ולפתוח דף חדש.

לכלל הקבוע בסעיף 71(א) לפקודה, קיים חריג שקבע בסעיף 71(ב) לפקודה, ולפיו הכנ"ר או הנאמן רשאים, מטעמים מיוחדים שירשמו, להאריך את התקופה להגשת תביעת חוב של נושה לפרק זמן שיקבעו בהחלטתם, אם שוכנעו כי הנושה לא יכול היה להגישה במועד שנקבע.

מהם אותם "טעמים מיוחדים" בגינם יעתר הנאמן ויאריך לנושה המועד להגשת תביעת חוב?

"נדמה כי בחינת ה'טעמים המיוחדים' תעשה בכל מקרה על פי נסיבותיו, תוך עריכת איזון ראוי בין תכלית הליכי פשיטת הרגל, זכויות כלל הנושים וזכויות החייב. בעיניננו, המערערים טוענים כי הם לא ידעו על מתן צו הכינוס ולפיכך, הם לא יכלו להגיש את תביעת החוב במועד. האם חוסר ידיעתו של הנושה על מתן צו הכינוס, על אף פירסום הצו בעיתון וברשומות, מהווה 'טעם מיוחד' המצדיק הארכת המועד להגשת תביעת החוב?... ברע"א 6610/97 בנק הפועלים נ' הכונ"ר תק-על 98(1) 94 (כב' השופטת דורנר כדן יחיד), נקבע כי אי ידיעה סוביקטיבית של הנושה על הליכי פשיטת הרגל, אינו מהווה כשלעצמו, 'טעם מיוחד' להארכת המועד להגשת תביעות חוב. דהיינו - פירסום צו הכינוס, יוצר חזקה חלוטה בדבר ידיעה קונסטרוקטיבית של הנושים בדבר מתן צו הכינוס... כשלעצמי, אני סבורה כי קביעת חזקה חלוטה בדבר ידיעה קונסטרוקטיבית, מחמירה יתר על המידה עם הנושה שכן לעיתים, בנסיבות מסוימות ומתוך שיקולים של צדק טבעי, יש לאפשר לנושה לסתור את החזקה האמורה, במיוחד בעידן שלאחר חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. הפגיעה בקניינו של הנושה, אשר לא ידע (סוביקטיבית) על מתן צו הכינוס, ובשל כך לא הגיש תביעת חוב במועד, היא בלתי מידתית. הדברים מקבלים משנה תוקף באותם מקרים בהם אי הידיעה מקורה במחדל ו/או בהתנהגות החייב וכן במקרים בהם החוב אינו שנוי במחלוקת ותביעת החוב הוגשה באיחור קל. בנסיבות כאלה, ראוי לטעמי לנקוט בגישה מקילה עם הנושים אשר לא ידעו, סוביקטיבית, על צו הכינוס."

ראה בש"א (חיפה) 8166/05 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (טרם פורסם – ניתן ביום 26.12.05, על ידי כבוד השופטת וילנר)

גישה זו, המקלה עם נושים אשר איחרו איחור קל בהגשת תביעת חוב במקרים בהם החוב אינו שנוי במחלוקת, באה לידי ביטוי במספר פסקי דין, כך למשל בע"א 4798/01 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' הכונס הרשמי, תק-על 2002(3), 1539, שם האריך בית המשפט העליון המועד להגשת תביעת חוב של נושה, לאחר שבקשתו זו נדחתה בבית המשפט המחוזי, בשים לב לכך שאין מחלוקת של אמת על חובם של החייבים למערער, כי לא נגרם כל נזק לאף אחד מן הצדדים המעורבים, כי לא חולק כל דיווידנד למי מן הנושים, כי לא נוצר כל נזק של הסתמכות מצד מי מבעלי הדין וכי המערער נהג לכאורה בתום לב.
ראוי להדגיש כי בפרשת אוסטרי הנ"ל, דובר באיחור של כשנתיים וחצי בהגשת תביעת החוב, שאיננו איחור קל, וכן לא נטען כלל כי הנושה לא ידע על צו הכינוס, ואף על פי כן קיבל בית המשפט את הערעור והאריך את המועד להגשת תביעת החוב.

עוד לעניין מתן פרשנות רחבה לקיומו של "טעם מיוחד", ראה: ע"א 673/87 סאלח נ' דורון פד"י מג(3)57, פש"ר 2402/99 (ת"א) יונה בן יונה נ' אברהמי דינים מחוזי לג (3) 680, פש"ר (נצרת) 161/02 בנק לאומי נ' אילן שלגי ואח' (תק- מח 2004 (4) 6216), פש"ר (ת"א) 2440/99, קינג השכרת רכב בע"מ נ' עו"ד גיא אנגלר כנאמן (תק-מח 2003), פש"ר 181/01, עמינח תעשיות רהיטים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי ואח' (לא פורסם), פש"ר 135/97, נמרוד שביט ואח' נ' הכונס הרשמי (תק-מח 98).

מעיון בפרטי התיק דנא, עולה כי על אף מעורבות שגילתה המבקשת בהליכי כינוס הנכסים ויוזמות שנקטה כדי לעמוד במועדים, דרכה לא צלחה לה, וגם אם בהיסח הדעת מדובר, הרי שראוי לבחון את הנסיבות האובייקטיביות, כמפורט בפרשת אוסטרי לעיל:
א. על פניו ומן המסמכים שבפני
, נראה כי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר החוב נשוא תביעת החוב שבנדון (להלן: "החוב").
ב. במהלך שנת 2001, התקבלה לראשונה תביעת החוב שבנדון במשרדי הכנ"ר, דהיינו עוד בטרם מונתה המשיבה כנאמנת בתיק כינוס הנכסים. מכאן למד אני כי היתה ידיעה של הצדדים המעורבים בהליך בדבר קיומו של חוב לכאורה, לכל הפחות למשך 3 השנים בהם לא ניתנה כל החלטה בתביעת החוב. לא ניתן לומר, אם כן, כי בקבלת תביעת החוב שבנדון ישנו מי מהצדדים את מצבם לרעה או כי יגרם למי מהם נזק.
ג. מתגובת המשיבה למד אני כי טרם חולק דיווידנד לנושי החייב, לא זו אף זו – טרם התקבל הסדר הפשרה שהוצע על ידי החייב נכון למועד הגשת תגובת המשיבה.
ד. ד. נראה כי לא נוצר כל נזק של הסתמכות מצד מי מבעלי הדין, לאור כל המפורט לעיל (אין מחלוקת בדבר קיומו של החוב, המצאותה של תביעת החוב בתיק הכינוס מאז שנת 2001, דיווידנד שטרם חולק)
ה. ה. על פני הדברים נראה כי המערערת נהגה בתום לב, וכי אין טעם לפגם בדרך בה נהגה, נהפוך הוא – ראוי לעודד נושים שיגלו עניין בהליך הכינוס ושלא יקפאו על שמריהם, הגם אם לעיתים מידע חשוב נעלם מעיניהם, הרי שסיכוי רב יותר שמידע זה יעלם מעיניו של נושה שלא פועל לטובת גביית חובותיו!

מן האמור לעיל עולה, כי קיימים מספר נימוקים המהווים "טעמים מיוחדים" שיש בהם כדי להאריך המועד להגשת תביעת החוב של המערערת, כשבראשם הפעולות בהם נקטה המערערת על מנת להתעדכן בדבר התפתחות ההליכים אצל הכנ"ר. מוצא אני כי אין זה ראוי שפעולות שכאלו, שננקטו על ידי הנושה, יעמדו לו לרועץ עת יזקק לארכה בשל איחור קל. אין באיחור זה עצמו כדי לעכב הליכים, שהרי עינינו הרואות שאף במועד הגשת תגובת המשיבה, נכון ליום 26.10.05, טרם נתקבל הסדר פשרה שיביא לסיום הליכים בתיק פשיטת הרגל של החייב.

במאמר מוסגר אציין כי המועד הקבוע להגשת תביעת חוב לפי סעיף 71(א) לפקודה, ראוי שיספר מיום פרסום הצו ברשומות, ולא מיום מתן צו הכינוס, שכן צו שניתן ואין לו פרסום ברבים, ספק מהו תוקפו כלפי כולי עלמא. יפים לעניין זה דבריה של כבוד השופטת רחל ברקאי בפש"ר 5147/04 (ב"ש) הילר איתי נ' כונס הנכסים הרשמי, דינים מחוזי ל"ד (9) 954:

"הסעיף (סעיף 71(א) לפקודה – הערה שלי ד.ג.) מלמד כי לנושים נתונה הזכות להגיש תביעות חוב לכונס הנכסים בתוך מסגרת זמן של 6 חודשים מיום מתן צו הכינוס. יחד עם זאת, מושכלה ידועה שאין עליה חולק, היא, כי לא יום מתן צו הכינוס עצמו מתחיל את תקופת מנין הימים לצורך הגשת תביעת החוב אלא מועד הפרסום אודות דבר מתן צו הכינוס. מועד הפרסום התפרש על ידי הפסיקה כמועד בו פורסם דבר צו הכינוס או בעיתונות או בילקוט הפרסומים, שאז מתגבשת "חזקת ידיעה" של הנושים כי החייב נתון בהליכי כינוס (ראו בש"א(חי) 17904/01 פש"ר317/00 בנק דיסקונט לישראל נ. יעקב זיסמן, תק- מח' 2002(1) 8580 וכן פש"ר 2440/99 קינג השכרת רכב נ' עו"ד גיא אנגלר, דינים מחוזי, לב (9) 45)."



סוף דבר
דין הערעור להתקבל.
תביעת החוב הוגשה תוך חצי שנה ממועד פרסום צו הכינוס ברשומות, ועל כן הוגשה במועדה.

למעלה מן הצורך אציין כי גם אם נראה במועד הגשת תביעת החוב כמועד מאוחר המצריך הארכת מועד, הרי שלמערערת עומדים טעמים מיוחדים בגינם יש ליתן לה להגיש את תביעת החוב גם באיחור.

מאחר ותביעת החוב הוגשה זה מכבר, כמו גם בקשת המערערת להארכת מועד, מורה אני כי המשיבה תידון בבקשת החוב לגופה, כפי שהוגשה לה לאחרונה על ידי המערערת.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.



ניתנה היום ט' בסיון, תשס"ו (5 ביוני 2006) בהעדר הצדדים.



ד. גלדשטין, שופט בפועל
רשם בית המשפט המחוזי









בשא בית משפט מחוזי 20144/05 אריזות ציון בע"מ נ' עו"ד דניאלה ג'קסון (פורסם ב-ֽ 05/06/2006)