פסקי דין על לב לבייב | פסקי דין על לידר קומפני 1992 | פסקי דין על לידר ניהול ופיתוח | פסקי דין על גילר שמעון

2074/06 ברע     27/12/2006




ברע 2074/06 לב לבייב, לידר קומפני 1992 בע"מ, לידר ניהול ופיתוח בע"מ נ' גילר שמעון




6


בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
ברע002074/06


בפני
:
כב' השופטת שרה דותן

תאריך:
27/12/2006


בעניין:
1 . לב לבייב

2 . לידר קומפני 1992 בע"מ

3 . לידר ניהול ופיתוח בע"מ





מבקשים

נ ג ד


גילר שמעון





משיב

נוכחים:
ב"כ המבקשים עו"ד בנקל יוסף

ב"כ המשיב עו"ד לב ערן


פרוטוקול

עו"ד בנקל: אני מזכיר שביהמ"ש נתן החלטה באותו ענין. אנו טענו למעשה בית דין והשופטת לא קיבלה זאת. השופטת גרסטל נתנה החלטה בה קבעה שיש הסכם והוא הופר. על זה אני לא חולק שיש מעשה בית דין ולא יכול להיות אחרת. אין מחלוקת שלגבי מה שהשופטת גרסטל כינתה

פסק דין
חלקי לגבי החבות.
אני עובר לפסה"ד הסופי של כב' השופטת גרסטל, במסגרתו היא קבעה לפי סע' 79א'. חברי אמר שהיא פסקה בפשרה ולקחה סכום אמצעי. התזה היא פשוטה - כב' השופטת גרסטל לא היתה יכולה לקבוע ממצאים, השתקי פלוגתא ולא התיימרה לקבוע זאת. הצדדים אמרו שיגישו 4 אפשרויות והיא תבחר ביניהם את האמצע וכך עשתה – בחרה אמצע מתמטי ואמצע של תקופות.
ביהמ"ש אומר, מותב זה, שלא מצא בהסכמה הדיונית כל התייחסות לפסיקת פיצויים לאחר 2000 וביהמ"ש פסק עבור התקופה 1994-2000.
אנו סברנו שהסכסוך בינינו תם. אומר חברי שלא. הוצעה הצעה להקים מצבה וביהמ"ש קבע שהיה הסכם ומגיע לו שכר וכי צריך לחשב זאת לפי נתונים, נתונים שהיו לפניו עד 2000. גם השופטת דמטה וגם גבירתי אמרו שהוא קיבל רק על שנת 2000. עד שביהמ"ש העליון לא יתערב, אם יתערב, החלטת גבירתי מחייבת.
גבירתי אומרת שהוא זכאי לפיצויים מעבר לשנת 2000. אם לא הושתק מעבר ל- 2000, אבל השופטת גרסטל לא קבעה שמגיע לו על 2001, 2002 וכו'. משמעות ההשתקה היא שאין הגנה בתיק והוא יכול כל שנה להגיש לי חשבון, אך זו לא פסיקת כב' השופטת גרסטל.
אני מקריא את ההודעה על ההסכמה הדיונית (סע' 2). יש 4 שיטות לחישוב התמורות ומפורטות השיטות. בסע' 6 מסכימים שלצורך חישוב התמורה לפי השיטות, יציגו הצדדים חוו"ד ותצהירים לצורך קביעת סכומי המינימום והמקסימום וביהמ"ש יכריע מהי דרך החישוב הנכונה לכל אחת מהשיטות הנ"ל, ולא מה הצדדים הסכימו. אמרו לביהמ"ש שההסכם הופר ושיקבע כמה כסף מגיע לאיש. אם ביהמ"ש ילך לפי 2 שיטות ולא 4, מבקשים לקבוע משהו ביניים.
כב' השופטת גרסטל בעמ' 4 אומרת שמשתי שיטות אלה, היא בוחרת לצורך פסיקה על דרך הפשרה ואז היא עושה חישוב. היא אומרת שלצורך פסיקה על דרך הפשרה זו פסיקה מקובלת וסבירה. כב' השופטת גרסטל אומרת שהבאנו 4 שיטות, לצורך פשרה זו שיטה מקובלת וסבירה. בשביל זה הלכתי ל- 79א? כדי לשמוע שאני מנסה להרוויח זמן?
בסע' 8 כב' השופטת גרסטל בסיכום פסה"ד פוסקת על דרך הפשרה. פס"ד ב- 79א' הוא לכל דבר וענין, ואם לא ממלאים אחריו מגיעים להוצל"פ. ביהמ"ש כאן לא התיימר לקבוע ממצאים.
פסיקת גבירתי מאוד חשובה משום שאז אנשים יחשבו 20 אלף פעם אם ילכו להליך 79א'. השופט גרוניס בביהמ"ש העליון בפסה"ד אומר בע"א 9065/03 (לא פורסם), בסע' 4 שלאור הסכומים שב-4 השיטות, הוא פוסק על דרך הפשרה. אני מפנה גם לסע' 6. נקודת המוצא, ולא הקביעות, של ביהמ"ש המחוזי שהלך על דרך הפשרה – מקובל עליהם והם לא מתערבים.
חברי בערעור בפני
השופט גרוניס אמר בסע' 115 בסיכומיו שביהמ"ש קמא אמנם קבע שהשיטה המועדפת עליו היא שיטת התמלוגים, אך ביהמ"ש קבע את הסכום הסופי במסגרת סכום מינימום ומקסימום. כלומר אין תמלוגים.
בסע' 120 אומר חברי שהסכום שנפסק בסופו של דבר נמוך ב- 50% ממה שהוסכם בין הצדדים, כי השיטה אותה ראה ביהמ"ש כשיטה מועדפת, ואם נפלה טעות – זה לרעת המשיב. אי אפשר לומר שאין שיטה, יש 4 שיטות.
מרגע שביהמ"ש קבע בפסה"ד הקודם שאין מעשה בית דין מכח הכרעה קודמת על השנים הבאות, אי אפשר לקבוע שיש מעשה בית דין על שיטת החישוב ע"פ סע' 79א', להבדיל החלק הראשון של הפסיקה – ההסכם והפרתו.

עו"ד לב: אני חוזר על האמור בתגובתי.
חברי מתייחס לקביעת גבירתי במסגרת ההחלטה הקודמת, גבירתי כותבת שלא מצאה התייחסות לפיצויים. חברי אומר מה שאומר היום, כי לא היה בהליכים הקודמים. אני מפנה לכתב ההגנה במסגרתו מצטטים מכתב שאני שלחתי לעו"ד הקודם של המבקשים בספטמבר 2003, שם אני כותב חודשיים לפני ההסכמה הדיונית שמרשי עומד על התשלומים המגיעים לו גם אחרי 1999. כאשר עשו את ההסכמה הדיונית בנובמבר 2003, היה לפניהם מכתבי מספטמבר 2003. לא הגשנו תביעה מייד, כדי לראות אם הערעורים יתקבלו בעליון. חברי ידע שאנו עומדים על המשך התשלומים.
לגבי סע' 79א' – אני מפנה לסע' 13 להסכמה הדיונית בו הוסכם שהצדדים זכאים לטעון לשיטה הנמוכה מסכום המינימום והמקסימום. למה צריך לחלות השיטה הנמוכה או הגבוהה?
החלטה

זו בקשת רשות לערער על החלטת כב' השופטת מארק הורנצ'יק מבימ"ש השלום בת"א, לפיה נקבע כי בגדרה של התביעה המתנהלת בפני
ה קם השתק פלוגתא הנסמך על ממצאים שנקבעו בהליך קודם. בקשה זו הינה גלגלול שני של בקשה קודמת אשר עסקה באותו הליך.
הרקע העובדתי פורט בהרחבה בפסק דינה של כב' השופטת גרסטל בת.א. 1302/00, אשר תיאר את מערכת היחסים העסקית בין המבקשים לבין המשיב. ההליך הראשון התנהל בשני שלבים, כאשר בשלב הראשון קבע ביהמ"ש המחוזי את קיומו של חיוב חוזי של המבקשים כלפי המשיב לתשלום התמורה בקשר לעיסקה אשר כללה הקמת מחצבה שהמבקשים עושים בה שימוש. לאחר שנקבעה חבותם של המבקשים, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה ביהמ"ש יתן פס"ד על פי הסמכות הנתונה לו בסע' 79א' חוק בתי המשפט ביחס לסכום החיוב.
הצדדים הציגו בפני
ביהמ"ש 4 אפשרויות והבהירו כי סכום התמורה יקבע ע"פ שתי האפשרויות האמצעיות, למרות שכל אחד מהצדדים יהיה רשאי לטעון לסכומים אחרים. להוכחת טענותיהם הציגו הצדדים חוו"ד וביהמ"ש שמע ראיות שבסיומן קבע את השיטה לחישוב התמורה.
כתב התביעה הראשון הוגש בשנת 2000 והצדדים הסכימו שהחיוב יקבע לשנים נשוא כתב התביעה, דהיינו עד שנת 2000. בשנת 2005 הגיש המשיב תביעה להמשך תשלום התמורה ע"פ השיטה שנקבעה ע"י בימ"ש המחוזי לשנים 2000-2004.
המבקשים סברו כי פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי מקים מעשה בית דין המונע הגשתה של תביעה נוספת והחלטתי בבר"ע 1043/06 מיום 18.6.06 קבעתי כי מדובר בחיוב מתמשך, והעובדה שנקבע ע"י ביהמ"ש תשלום עד לשנת 2000 אינה מונעת הגשתה של תביעה נוספת ביחס לשנים הבאות.
עתה טוענים המבקשים בהסתמך על תביעה זו, כי המשיב מנוע מלהסתמך על דרך החישוב שנקבעה ע"י כב' השופטת גרסטל, מאחר שפסה"ד אינו מקים מעשה בית דין וכן מן הטעם שמדובר בפס"ד שניתן על דרך של פשרה.
אין דעתי כדעתם. פס"ד מקים חיובים כלפי הצדדים בין אם ניתן על דרך של פשרה לפי סע' 79א', ובין אם ניתן ללא הסכמה דיונית. כפי שציינתי לעיל, הכרעת כב' השופטת גרסטל באשר לאופן חישוב התמורה ניתנה בהסתמך על הראיות אשר הובאו בפני
ה והממצאים שנקבעו בהסתמך על אותן ראיות. הסכמת הצדדים בענייננו התייחסה למתחם שבגדרו תיקבע התמורה ואופן חישובה. לא מצאתי בהסכמה התחייבות של מי מהצדדים שאופן החישוב חל רק לגבי השנים נשוא התביעה הראשונה.
משנקבעו ממצאים אשר לפיהם יש לחשב את התמורה בהסתמך על הנתונים העובדתיים שהיו בפני
ביהמ"ש, הכרעה זו מקימה השתק פלוגתא בין הצדדים.

אשר על כן, החלטתי לדחות את הבקשה.
המבקשים ישלמו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.

הפקדון שהופקד יועבר לב"כ המשיב והיתרה תשולם בתוך 30 יום.
ממועד זה ואילך ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

ניתנה היום ו' בטבת, תשס"ז (27 בדצמבר 2006) במעמד הצדדים


שרה דותן
, שופטת









ברע בית משפט מחוזי 2074/06 לב לבייב, לידר קומפני 1992 בע"מ, לידר ניהול ופיתוח בע"מ נ' גילר שמעון (פורסם ב-ֽ 27/12/2006)