פסקי דין על יואל קרול | פסקי דין על אייל יוניאן | פסקי דין על בן חמו יהודה |

1574/02 עא     11/01/2007




עא 1574/02 יואל קרול נ' אייל יוניאן,בן חמו יהודה





1
בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
עא 1574/02
עא 1704/02
עא 1668/02
לפני:
הרכב השופטים:

כב' השופט יהושע גרוס
, סגן נשיא, אב"ד
כב' השופטת אסתר קובו
, שופטת
כב' השופטת מיכל רובינשטיין
, שופטת
15/01/2007
בעניין: יואל קרול

ע"י עו"ד בלושטיין

המערער בע"א 1574/02, המשיב בע"א 1704/02 והמשיב בע"א 1668/02
ובעניין: אייל יוניאן

ע"י עו"ד ארז

המערער בע"א 1704/02 והמשיב בע"א 1574/02
ובעניין: בן – חמו יהודה

ע"י עו"ד יפה

המערער בע"א 1668/02 והמשיב בע"א 1574/02
פסק דין
1. לפנינו שלושה ערעורים על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופט גדול) מיום 21.2.02, בשלושה תיקים אשר אוחדו יחדיו:
ת"א 3259/99 – תביעה של מר יואל קרול
נגד מר יהודה בן חמו ומר אייל יוניאן
להשבת כספים.
ת"א 1061/00 – תביעת דיבה של מר אייל יוניאן
נגד מר יואל קרול
בגין הפצת לשון הרע.
ת"א 6126/99 – תביעת דיבה של מר יואל קרול
נגד מר יהודה בן חמו בגין הפצת לשון הרע.
רקע עובדתי:
2. מקורן של שלוש התובענות נשוא הערעורים שבפני
נו, במערכת הבחירות לעירית כפר-סבא, שהתקיימה בנובמבר 1998.
הסיעה השלטת בעירייה עובר לבחירות היתה סיעת העבודה, שעקב מחלוקות פנימיות התפצלה לארבע קבוצות. אחת ממהן כללה את מר יהודה בן חמו (המשיב 2 בע"א 1574/02 והמערער בע"א 1668/02, להלן: "בן חמו"), אשר חבר למר יואל קרול
(המערער בע"א 1574/02, המשיב בע"א 1668/02 והמשיב בע"א 1704/02, להלן: "קרול").
קרול מכהן כחבר במועצת העירייה מאז שנת 1998 ובבחירות שהתקיימו בשנת 1993 הוא התמודד ברשימת הליכוד וכיהן מטעמה כחבר כנסת בודד.
בשנת 1997 הוקמה עמותה שנקראה "כפר-סבא שלנו" שמטרתה היתה לנסות ולהחליף את ראש העיריה בכפר-סבא, על מנת להבריא את מצבה הכספי של הרשות וליצור איכות חיים אחרת בעיר כפי שטענו מייסדי העמותה.
בשלב מסוים נוצר קשר בין קרול לבין העמותה והוחלט על ידי שני הצדדים כי קרול יהיה מועמד של רשימה בשם זהה לראשות העיר וכי הם ירוצו ברשימה כזו למועצת העיר.
הרשימה "כפר-סבא שלנו" החלה בפעילות נמרצת, הוציאה הוצאות והתחייבה להוצאות עתידיות.
ביום 24.8.98 נחתם הסכם בין קרול לבין בן חמו (להלן: "הסכם ההצטרפות"), לפיו יצטרף בן חמו לרשימה. בהסכם זה התחייב קרול להעניק לבן חמו את המקום השני ברשימתו. המקום השלישי ברשימה יועד למומלץ מטעמו של מר בן חמו. נקבע כי מר אייל יוניאן
(המערער בע"א 1704/02 והמשיב בע"א 1574/02, להלן: "יוניאן") יאייש מקום זה. בית משפט השלום קבע כי יוניאן הצטרף לרשימה מאוחר יותר, בחודש אוקטובר 1998, ערב הבחירות.
הבחירות התקיימו ביום 11.11.98. בתום הבחירות התברר כי איש מהמועמדים לראשות העיר לא זכה ב 40% מהקולות הדרושים לבחירה של מועמד בסיבוב ראשון. לאור תוצאות אלו התקיים סיבוב בחירות שני לבחירת ראש עיר, אשר בו קרול לא נמנה בין המתמודדים. כמו כן, התברר בתום הבחירות כי הרשימה "כפר-סבא שלנו" לא גרפה קולות רבים. כתוצאה מחוסר ההצלחה של חברי הסיעה, היא לא זכתה במימון כפי שצפו מייסדיה על פי הוראות חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות) תשנ"ג – 1993. עקב תביעות שהוגשו כנגד קרול על ידי ספקים שונים של הסיעה, הוא שילם מכספו הפרטי את כל החובות, וכיום אין הסיעה חייבת מאומה לספקים שונים או לבנקים.
קרול הגיש תביעה נגד בן-חמו ויוניאן להשבת סך של שני שלישים מהכספים ששילם לספקים. בתביעתו טען כי על חברי הסיעה שנבחרו לכהן בפועל במועצת העיר לשאת באחריות לחובות הסיעה. לטענתו, עם הקמת הסיעה נוצרה בין חבריה שותפות לא רשומה אשר מכוחה חייבים המשיבים בפירעון חובות הסיעה.

3. ביום 7.1.98 שלח קרול מכתב לחבר הכנסת אושעיה (להלן: "המכתב הראשון"), בו הוא טוען כי יוניאן מתנער מחובתו להעביר למטה הרשימה תרומות שקיבל מארבעה אולמי שמחות, ומבקש לדעת מי הם אותם בעלי אולמי שמחות. לא זו אף זו, המכתב האמור עשה דרכו למקומון הידוע בשם "קול הכפר". עיתונאי בשם אשר אטדגי פרסם ידיעה כי קרול טוען שיוניאן נשלח מטעמו של חבר הכנסת אושעיה לאסוף תרומות ממספר בעלים של אולמות שמחות למען הרשימה וכי הכספים שניתנו, אם ניתנו, לא הגיעו ליעדם.
בנוסף, לקראת הסיבוב השני של הבחירות, פרץ סכסוך בין קרול מצד אחד לבין יוניאן ובן חמו מצד שני. קרול האשים את השניים בכך שלא התאמצו די במערכת הבחירות וכתוצאה מכך נכשלה הרשימה ונכשל הוא באופן אישי במרוץ לראשות העיר. קרול אף חשד בשניים ובעיקר ביוניאן, כי הם מנהלים משא ומתן בשם הרשימה מאחורי גבו. על מנת שיוניאן לא יעז לעשות דבר מה שרוחו של קרול אינה נוחה ממנו, שלח קרול ליוניאן מכתב (להלן: "המכתב השני") על נייר מכתבים של "כפר-סבא שלנו" בתאריך 18.11.98 וחתם עליו כיו"ר ובא-כח הסיעה.
המכתב מובא להלן כלשונו:
"הובא לידיעתנו שאתה מתיימר לייצג ולנהל משא ומתן בשם "כפר-סבא שלנו".
אני רוצה להתריע בפני
ך על ההשלכות החמורות הן מהבחינה הציבורית והן מהבחינה החוקית של מעשיך.
אתה נדרש בכל תוקף לחדול מייד מכל משא ומתן ולא להתחייב או לחתום בשם סיעת "כפר-סבא שלנו" על הסכם כלשהו עם מי מהמועמדים לסיבוב השני בבחירות בכפר-סבא."
קרול שלח העתקים מן המכתב לגב' נינה הכהן – מזכירת מועצת רואי החשבון, מר אבי פרידמן – מנכ"ל לשכת רואי החשבון ולמשרד רואי החשבון גולדברג בו עבד יוניאן באותה עת.
זאת ועוד, ביום 25.6.99, פורסמה כתבה במקומון "קול הכפר" בה מצוטט קרול כדלהלן: "חמורה ביותר התנהגותו של מר יוניאן, המתיימר לעסוק בראיית חשבון, מקצוע שמחייב אמון ואמינות, והתנהגותו בוודאי מצביעה על סיום הקריירה ולא על תחילתה."

בעקבות האמור לעיל הגיש יוניאן תביעת דיבה בגין פרסום לשון הרע כנגד קרול.

4. ביום 7.6.99 התקיימה ישיבת מועצת העיר כפר-סבא, שבה נכחו בין היתר, בן חמו וקרול. במהלך הישיבה התפרץ בן חמו כלפי קרול וטען בלהט מספר טענות מהן עולה כי תפקודו כאיש ציבור פגום, וכי הוא עושה שימוש ברכוש ציבורי (הכוונה לחברה הכלכלית העירונית בה כיהן קרול כחבר בכיר) לצרכים פרטיים.

לאור דברים אלו הגיש קרול תביעת דיבה בגין הפצת לשון הרע כנגד בן חמו.

במהלך חקירתו הודה בן חמו כי הדברים שייחס לקרול אינם מדוייקים ולכן בהחלטה בבש"א 4039/01 ביום 25.11.01 הורה לו בית משפט השלום לפרסם התנצלות כמתחייב מסעיף 10 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע).

שלוש התביעות הנ"ל הואחדו, והן נשוא הערעורים שלפנינו.

פסק-דינו של בית משפט השלום:
תביעתו של קרול להשבת כספים מיוניאן ומבן חמו (ת"א 3259/99):
5. בית משפט השלום קבע כי עובדת היותם של בן חמו ויוניאן חברים בסיעה אינה מקור לחבותם לשאת באחריות לחובות הסיעה. בית משפט השלום נימק קביעתו זו בכך שאמנם לא קיימת בחוק הגדרה משפטית בנוגע למעמדה של סיעה, עם זאת המחוקק הסמיך בדרך עקיפה את הסיעה לפעול פעולות משפטיות, להתחייב, לשלם כספים ולזכות בהשבתם על ידי אוצר המדינה. בעניין זה קבעה כבוד השופטת אלשייך כי יש להפריד בין האחריות המשפטית של הסיעה לבין האחריות של היחידים המרכיבים אותה (פש"ר 1537/01 מקומונים בשרון תעשיות בע"מ נ' יואל אלרואי (2002)). יתר על כן, בית משפט השלום קבע כי על פי עקרון השקיפות לא יתכן להטיל על מועמד חבות לשלם בגין חובות של סיעה בדיעבד, כאשר המחוקק לא מזהירו מכך באופן ברור ומראש.
כמו כן, קבע בית המשפט כי הסכם ההצטרפות אינו מתייחס לנושא הכספי בכלל ולשאלת הוצאות הסיעה בפרט, ולכן, אינו מהווה מקור לחבות בן חמו ויוניאן לשאת בהוצאות הסיעה.
לאור האמור לעיל, דחה בית המשפט את תביעתו של קרול להשבת הכספים.
עקב דחייה זו הגיש קרול ערעור ע"א 1574/02.

תביעת לשון הרע של יוניאן נגד קרול (ת"א 1066/00):
6. בית משפט השלום קבע כי חשדותיו של קרול בכך שיוניאן מנהל מו"מ מאחורי גבו עם סיעתו של ראש העיר המכהן דאז, מר ולד, לא בוססו ולו במאומה. יתר על כן, קבע בית המשפט כי אין כל הסבר הגיוני לכתיבת המכתב השני ושליחתו לנמענים שהוזכרו לעיל, פרט לרצון של קרול להזיק ולפגוע ביוניאן; טיעוניו כאילו עשה זאת כיו"ר הסיעה, אמת דיברתי וכי היתה עליו חובה חוקית לפרסם את שפרסם אינם עולים בקנה אחד עם הראיות שהניח לפתחו של בית המשפט.
לעניין התרומות, קבע בית המשפט, כי חשדותיו של קרול ביוניאן לא גובו בראיות ולא היה לו מקום לחשוד בו. קרול גרם נזק ליוניאן בכך שפנה לעתונאי אשר אטדגי, שפרסם חשדות אלו בעיתונו.
בית המשפט קיבל את טענתו של יוניאן בנוגע לדיבה נוספת במישור התרומות, והיא כי קרול סיפר שבנו מסר לידי יוניאן סכום במזומן של 4,000 ש"ח לכסוי הוצאות אירוע תמיכה באולמי השרון, בערב ההזדהות של יוצאי אירן בכפר-סבא.
טענתו של יוניאן כי יש ליתן משקל להתבטאויות קרול בפני
פעילים של הסיעה, לא התקבלה על ידי בית משפט השלום, משום שהיה מדובר לטעמו בשיחות מתוסכלים לאחר ניסיון כושל בבחירות.

לעניין נזקיו הישירים של יוניאן קבע בית המשפט כי יש לדחות את תביעתו כיוון שלא הרים את נטל הראיה להוכיח כי עקב המכתב השני הוא נאלץ לעזוב את משרד רואה החשבון בו עבד.
לעניין הנזק הלא ממוני פסק בית המשפט תשלום של 100,000 ₪ בגין כל אחת משלוש הדיבות שקיבל – עניין המכתב הראשון, המכתב השני והתרומה שנמסרה באמצעות בנו של קרול, כמפורט לעיל, היינו 300,000 ₪ בסך הכל.
יוניאן, אשר טען לדיבות נוספות ותבע סך של 750,000 ₪, הגיש ערעור על קביעה זו, ע"א 1704/02.
תביעת לשון הרע של קרול נגד בן חמו (ת"א 1061/00):
7. בית משפט השלום קבע כי קרול הוכיח שהציוד שטען בן חמו כנגדו היה שימוש במילוי של עט, אשר הוחזק ע"י קרול ונרכש מכספי החברה הכלכלית לכפר-סבא בע"מ. בחקירתו הנגדית הודה בן חמו כי אמר את הדברים בעידנא דריתחא. לאור דברים אלו קבע בית משפט השלום כי קיימת הודאה בקיום הוצאת לשון הרע. בהתחשב במכלול הנסיבות, בין היתר בהיות קרול דמות מוכרת בקהילה בכפר-סבא ובעובדה כי הפרסום נעשה בעיתונים מקומיים שתפוצתם המצטברת הינה לא מבוטלת, קבע בית המשפט כי בן חמו ישלם לקרול פיצויים בסך 125,000 ₪.
בן חמו מערער על קביעה זו בע"א 1668/02.

טענות הצדדים
השתתפות בתשלום חובות הרשימה (ת"א 3259/99):
8. קרול טוען כי, רשימה איננה אישיות משפטית וכי הזכויות והחובות של הרשימה הינן של השותפים לאותה רשימה. בנוסף, לטענתו יש לפרש את ההסכם בין הצדדים ככולל גם חובת שיתוף בהתחייבויות הכספיות בין הצדדים להסכם. כמו כן, חולק קרול על קביעות עובדתיות שונות של בית משפט השלום; בין היתר טוען הוא כי יוניאן הצטרף לרשימה על בסיס ההסכם, וזאת כבר בחודש אוגוסט 1998, ולא בחודש אוקטובר כפי שקבע בית משפט השלום. בנוסף טוען כי היה על בית המשפט להסיק מהעדויות הרבות שנשמעו כי המשיבים התחייבו במפורש לשאת בהוצאות הכספיות של הבחירות.

9. בן חמו טוען כי סיעה הינה אישיות משפטית וכי לא הוכח כי היתה כל התחייבות מפורשת שלו לממן את הבחירות.
10. יוניאן טוען כי, הסכם ההצטרפות אינו מקים חבות כספית לנתבעים ובפרט לו עצמו, אשר כלל לא היה צד להסכם. לטענתו, הוא הצטרף לרשימה בחודש אוקטובר 1998, כפי שקבע בית משפט השלום.

תביעת לשון הרע של יוניאן נגד קרול (ת"א 1066/00):
11. יוניאן טוען כי סכום הפיצוי שנפסק לטובתו (300,000 ₪) היה צריך להיות גבוה יותר, דהיינו מלוא סכום תביעתו 750,000 ₪. לטענתו, הכתבה שפורסמה אודותיו בעיתון "קול הכפר" כוללת מספר דיבות אשר בית משפט קמא לא התייחס אליהן; הקלטת סתר אסורה, התחזות לרואה חשבון, חוסר אמינות וסיום קריירה.
כמו כן טוען הוא לפיצוי בגין השמצתו באוזני מר דני הרוש ובגין השמצתו בפני
חברי הסיעה כאשר קרול אמר בפני
הם כי יוניאן קיבל תרומה ולא העבירה לעמותה.
בנוסף, לטענתו בפסיקת הפיצויים בגין משלוח מכתב הדיבה בית משפט השלום התעלם מהעובדה כי העתקים מן המכתב נשלחו גם למועצת רואי החשבון ולמעבידו והדבר גרם לפגיעה נוספת בשמו הטוב.
12. קרול טוען כי בפיסקה הראשונה בעמוד 948 בפסק הדין נפלו טעויות; שם נכתב כי המכתב מיום 18.11.98, קרי המכתב הראשון, נשלח בין היתר גם לחבר הכנסת אושעיה וכי הוא המכתב שהועבר לעיתון "קול הכפר". אולם, מכתב זה לא נשלח לחבר הכנסת אושעיה ולא הועבר לעיתון "קול הכפר".
בנוסף, טוען קרול כי שמו של יוניאן הינו תוצר ישיר של הבחירות בנובמבר 1998 ולא לפני כן. לאור זאת, פרסום לשון הרע במועדים המצויינים לעיל לא גרם ליוניאן נזק של ממש. עוד טוען קרול כי היתה זו חובתו לשלוח את המכתב ללשכת רואי החשבון וכי מכתב זה חוסה תחת הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע, כיוון שמדובר בו בהבעת דעה על התנהגות יוניאן בעניין ציבורי. כמו כן, לגבי המכתב לחבר הכנסת אושעיה, טוען קרול כי המכתב נכתב ונשלח במסגרת חובתו החוקית והתחייבויותיו של קרול כלפי מבקר המדינה. בנוסף, מציין קרול כי בכתבה שפורסמה ב 15.01.99 בעיתון "קול הכפר" לא נטען כי יוניאן נטל כספים, אלא כי יש לבדוק אם אכן הגיעו תרומות, וכי בכתבה לא היה כל לשון הרע.

תביעת לשון הרע של קרול נגד בן חמו (ת"א 1061/00):
13. בן חמו טוען כי כיוון שתביעת לשון הרע שהוגשה ע"י קרול כנגדו כללה 6 עילות, ואילו הוא חויב בעילה אחת בלבד, הרי שהיה צריך לחייבו בסך של שישית מסכום התביעה (250,000 ש"ח), היינו סך של 41,666 ₪.
עוד חולק בן חמו על העדר קביעות עובדתיות שונות בפסק דינו של בית משפט השלום.
14. קרול טוען כי בית משפט השלום עסק בדיבה אחת בלבד מתוך שש הדיבות בגינן הוגשה התביעה, וכי לא ניתן משקל לכך שמדובר באישיות ציבורית, שהפורום בו הוצאה לשון הרע קשור למשרתו של קרול וכי הפרסום נעשה בכלי התקשורת. כמו כן, טוען קרול כי בית משפט השלום התעלם מאי פרסום ההתנצלות על פי החלטתו.
בנוסף, לטענתו, היה על בית המשפט לפסוק לו את הוצאותיו הראליות ובמידה שאינה פחותה מההוצאות שנפסקו בתביעת יוניאן כנגד קרול.

דיון
ההשתתפות בתשלום חובות הרשימה (ע"א 1668/02):
15. חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), התשנ"ג 1993 קובע כי "רשימה" היא רשימת מועמדים בבחירות למועצת עירייה או למועצה מקומית למעט למועצה אזורית, שאינה סיעה. סעיף 2 לחוק זה קובע כי רשימה זכאית למימון הוצאות הבחירות שלה מאוצר המדינה על פי הוראות חוק זה. מכאן אנו למדים כי המחוקק מכיר בהוצאות הבחירות של רשימה כרשימה. כמו כן, לפי סעיף 11 (א) (5) לחוק זה, רשימה רשאית לפתוח ולנהל חשבון בנק. כפי שקבע בית משפט השלום, אמנם המחוקק לא הגדיר את מעמדה המשפטי של סיעה או רשימה, אולם, הסמיכן בדרך עקיפה לפעול פעולות משפטיות. כפי שציין בית משפט השלום, גם לעניות דעתנו, מצב דברים זה אינו ראוי ועל המחוקק לתקנו. עם זאת, לא קבע המחוקק כי למועמד של סיעה או רשימה קיימת חבות בגין התחייבויותיה של אותה סיעה או רשימה. לפיכך, עצם השייכות לרשימה אינה מהווה מקור לחיובם של בן חמו ויוניאן בהוצאותיה.
אף הסכם ההצטרפות אינו מהווה מקור לחבותם של בן חמו ויוניאן בגין חובות של הסיעה. בית משפט השלום נימק קביעתו זו ותמכה בראיות שהובאו לפניו; הסכם ההצטרפות שותק בכל הנוגע להסכם הכספי. זאת ועוד, ההסכם נוסח ע"י עו"ד מטעם קרול ולכן אם הנושא הכספי לא הוזכר בו יש לפרש זאת לרעתו של קרול ולא כרובץ לפתחם של בן חמו ויוניאן. בנוסף, סמך בית המשפט קביעתו זו על מספר עדויות, מהן עולה שקרול הבהיר לבן חמו וליוניאן כי בכל הקשור לנושא הכספי הבעיה היא לפתחו. כמו כן, קבע בית משפט השלום, על סמך הראיות והעדויות שהובאו בפני
ו כי לא היתה הסכמה מכללא של המשיבים לחייבם בהוצאות הסיעה כפי שטען קרול, מה גם שקרול לא תמך טענתו זו בראיות כלשהן.

לא מצאנו לנכון להתערב בקביעות אלו של בית משפט השלום. ההלכה קובעת כי הביקורת של בית משפט שלערעור על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית מצומצמת ביותר, והיא מצומצמת עוד יותר לגבי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמות ישירה מן העדים. למעט מקרים חריגים, על מנת שערכאת הערעור תתערב בעובדות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, צריך שהטעות של הערכאה הדיונית תהיה מהותית ובולטת עד כדי שתבטל את העדיפות המוקנית לערכאה זו כתוצאה מהתרשמות ישירה מן העדים (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מ"י פ"ד נד(4) 632). רק לעתים רחוקות תתערב ערכאת הערעורים בממצאים עובדתיים שנקבעו בבית המשפט קמא, אשר שמע את העדויות והתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים (ע"א 5118/92 חב' אלטריפי נ' סלאיימה פ"ד נ(5) 407; ע"א 9555/02 זידאן נ' ברית לקואופרציה החקלאית העובדת בע"מ דינים עליון, כרך סט, 67; ע"א 1680/03 חנה לוי נ' אלי ואמירה ברקול דינים עליון כרך סח, 562). כוחן של קביעות אלה יפה גם לענייננו. המערער לא העלה בפני
נו טענות המצדיקות התערבות בקביעות העובדתיות של בית משפט השלום.
לכן, ערעור ע"א 1574/02 נדחה בזאת.

תביעות לשון הרע:
16. מוסכם על הכל, כי אחת המטרות העיקריות של הפיצויים בדיני הנזיקין היא תרופתית. הפיצויים נועדו להעמיד את הניזוק באותו מצב בו הוא היה נתון ללא ביצוע העוולה (ע"א 5610/93 זלסקי נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, ראשון לציון, פ"ד נא(1) 68, 80). גישה זו חלה גם בפיצויים בגין לשון הרע. אכן, הפיצויים בגין לשון הרע נועדו להעמיד את הנפגע באותו מצב בו היה נתון לולא פרסום לשון הרע. בהגשמתה של מטרה זו נמצא האיזון הראוי בין הזכות לשם הטוב לבין חופש הביטוי. הפגיעה בזכות לשם הטוב מצדיקה פיצוי תרופתי המשיב את המצב לקדמותו (רע"א 4740/00 אמר נ' אורנה יוסף פד' נה (5), 510).
התכליות המונחות ביסוד הפיצויים בגין לשון הרע נידונו בהרחבה בפרשת אמר לעיל, שם מוזכר כי "הפיצויים אשר אותם מוסמך בית משפט לפסוק למי שנפגע מעוולת לשון הרע מגמתם כפולה: ראשית, ליתן סיפוק לנפגע, הן על ידי שיוכל לדעת כי מכירים בכך שנעשתה כלפיו עוולה בכך שפגעו ללא הצדקה בשמו הטוב, והן על ידי כך שסכום הפיצוי שישולם לו יוכל לשפר במשהו את מצבו ולקרבו במידת האפשר - עד כמה שכסף יכול לתרום לכך – למצב שהיה נתון בו קודם התרחשות העוולה...
הפיצוי התרופתי מביא למימוש האופטימלי של האיזון שנקבע על ידי דיני האחריות. מימוש זה הוא אופטימלי, שכן מטרתו של הפיצוי התרופתי הוא השבת המצב לקדמותו. "השבה" זו מעמידה את שני הצדדים באותו מצב בו היו נתונים לפני מעשה העוולה. פיצוי החורג מעבר לפיצוי התרופתי - בין אם הוא פיצוי נומינלי ובין אם הוא פיצוי עונשי - מחייב הצדקה מיוחדת. דרך המלך של הפיצוי – הנגזרת מהאיזון הראוי בין הזכויות החוקתיות המתנגשות במישור האחריות - הוא הפיצוי התרופתי...
על בית המשפט לעשות מאמץ, תוך בחינת כל מקרה לגופו, להעריך את היקף הפגיעה בשם הטוב ולקבוע אותו פיצוי, אשר יהא בכוחו, ככל האפשר, להעמיד את הניזוק במצב בו היה נתון לולא פורסם לשון הרע...
בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב והסבל שהיו מנת חלקו, ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיבידואלית. אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. אכן, התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ולאחריו עשוי להוות אמצעי בעזרתו ניתן לעמוד על נזקו. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו. כך, למשל, התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק שהם גרמו ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים (ראו סעיף 19 לחוק). חומרת הפגיעה ברגשותיו של הניזוק ובשמו הטוב, נמדדת לעתים בחומרת מעשיו וביטוייו של המזיק. ודוק: אין בכך פיצוי עונשי. זהו נזק מוגבר המביא לפיצוי מוגבר (agrravated) בשל התנהגות המזיק."

הערעור על תביעת לשון הרע של יוניאן נגד קרול (ע"א 1704/02):
17. במקרה שלפנינו, לא הוכיח יוניאן שהדברים שפורסמו בכתבה במקומון קול הכפר מיום 25.6.99 מהווים לשון הרע. בית משפט השלום לא התייחס לכתבה זו, ואכן, על פניו נראה כי אין בה משום לשון הרע. אמנם בכתבה נטען כי יוניאן ובן חמו מקליטים את שותפיהם וראוי שיזהרו להם כל אלו שבאים איתם במגע מהיום והלאה. אולם, לא נאמר בכתבה כי היתה זו הקלטת סתר, כפי שטוען יוניאן. יוניאן לא הוכיח כי דברים אלו אינם אמת וכי פרסומם מהווה לשון הרע. כמו כן, לא מצאנו כי יתר האמרות בכתבה מהוות לשון הרע.
לעניין טענתו של יוניאן בדבר ההשמצה באוזני פעילים בסיעה ובעיקר באזני מר דני הרוש, כפי שקבע בית משפט השלום אין בכך לשון הרע, ואין מקום להתערב בקביעה זו.
בניגוד לטענתו של יוניאן בית משפט השלום ניתח את לשון הרע שבמכתב השני והתייחס בעמודים 960 ו- 961 לפסק-דינו לעובדה כי העתקים מן המכתב נשלחו ללשכת רואי החשבון ולמעבידו של יוניאן.
ביתר טענותיו של יוניאן לא מצאנו ממש. בית משפט השלום אכן עמד על מכלול הנסיבות בעניין; טיב הפרסומים, אמינותם, היקפם, גובה הנזק, התנהגות הצדדים ומעמדו הציבורי של יוניאן.
לאור דברים אלו, לא מצאנו לנכון להתערב בקביעת סכום הפיצויים שנפסק על ידי בית משפט השלום, כפי שמבקש יוניאן.
כפי שטען קרול, אכן נפלה טעות בתיאור העובדות בפיסקה הראשונה בעמוד 948 לפסק- הדין. בפיסקה זו מתייחס כבוד השופט לשני המכתבים כאל אותו מכתב, כלומר מתאר את העובדות כאילו המכתב הראשון נשלח לחבר הכנסת אושעיה ופורסם בעיתון, ואינו מתאר את השתלשלות העניינים בנוגע למכתב השני. אולם, בעמודים 960-962 לפסק דינו, מתייחס השופט באופן מפורט למכתב ללשכת רואי החשבון בנפרד ולחשדות בנושא התרומות בנפרד, וקובע מסקנותיו לגבי כל עניין מעניינים אלו בנפרד. ודוק, בית משפט השלום ביסס את פסק דינו על ניתוח העובדות כאשורן ולא על תיאורן כפי שמובא בפיסקה הראשונה בעמוד 948 לפסק הדין.
בכתבה שפורסמה ב 15.01.99 בעיתון "קול הכפר" נכתב כי "לטענת קרול, אפי אושעיה שלח את יוניאן למספר בעלי אולמות שמחות כדי להתרים אותם למען מפלגתו. קרול טוען כי הכספים שניתנו, אם ניתנו, מבעלי האולמות, לאייל יוניאן
לא הגיעו ליעדן".
צודק קרול כי לא נטען בכתבה מפורשות שיוניאן נטל כספים. עם זאת, לעניות דעתנו, פרסום זה עלול לבזות את יוניאן ולפגוע בו במשרתו הציבורית, ולכן מהווה לשון הרע כקבוע בסעיפים 1(2) ו 1(3) לחוק איסור לשון הרע. יתר על כן, נראה כי פרסום זה נעשה בכוונה לפגוע, שכן לו מטרתו של קרול היתה החובה החוקית והתחייבויותיו כלפי מבקר המדינה, די במכתב ששלח לחבר הכנסת אושעיה על מנת לברר האם ניתנו תרומות. פרסום זה, כפי שקבע בית משפט השלום, ודאי גרם נזק ליוניאן.
פרט לזאת, המכתב נשוא הכתבה, אשר נשלח לחבר הכנסת אושעיה מהווה לשון הרע. שם נכתב באופן ברור ומפורש כאילו יוניאן קיבל כספים ולא העבירם - "התרומות לא הגיעו למטה הרשימה ומר יוניאן מתנער מחובתו להעבירן לה". פרסום זה ודאי מבזה את יוניאן. לפי סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, פרסום לשון הרע לאדם אחד זולת הנפגע, תהא עוולה אזרחית.
ביתר טענותיו של קרול לא מצאנו ממש.
לאור דברים אלו, לא מצאנו לנכון לקבל את טענות מי מהצדדים לעניין ערעור זה.
הערעור על תביעת לשון הרע של קרול כנגד בן חמו (ע"א 1574/02):
18. כאמור, בית משפט קמא קבע כי לא הוכח שלקרול נגרם נזק רכושי, והעמיד את הפיצוי בגין הנזק הלא רכושי על 125,000 ₪. בית המשפט ראה לפניו את מכלול הטענות והתחשב בקביעתו במכלול הנסיבות, בין היתר בהיות קרול דמות מוכרת בקהילה בכפר-סבא ובהיקף הפרסום. אכן, בן חמו לא הוכיח מתי ובאיזה אופן פורסמה התנצלותו, אולם קרול בעצמו מודה, בסעיף 18 לעיקרי טיעונו בתשובה לעיקרי הטיעון של המערערים, כי פורסמה התנצלות. מכל מקום, לא מצאנו לנכון להתערב בקביעות העובדתיות שקבע בית המשפט השלום לעניין תביעה זו. כנזכר לעיל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות של בית משפט השלום, אשר התרשם התרשמות ישירה מן הראיות והעדויות.
כמו כן לא מצאנו לנכון להתערב לעניין פסיקת הוצאות המשפט.
אשר על כן, ערעור ע"א 1574/02 נדחה בזאת.

19. סופו של דבר, שלושת הערעורים נדחו.
בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו.
הפיקדונות יוחזרו למפקידיהם.
ניתן היום כ"א בטבת, תשס"ז (11 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.

יהושע גרוס
, סגן-נשיא
אב"ד

אסתר קובו
, שופטת

מיכל רובינשטיין
, שופטת








עא בית משפט מחוזי 1574/02 יואל קרול נ' אייל יוניאן,בן חמו יהודה (פורסם ב-ֽ 11/01/2007)