פסקי דין על הררי אבנר | פסקי דין על אברהם דוד | פסקי דין על דבח ניר | פסקי דין על כהן עמרם | פסקי דין על טייב עמית |

5442/06 פ     15/01/2007




פ 5442/06 מדינת ישראל נ' הררי אבנר, אברהם דוד, דבח ניר, כהן עמרם, טייב עמית




בעניין:
מדינת ישראל

המאשימה

נ ג ד
1 . הררי אבנר

2 . אברהם דוד

3 . דבח ניר

4 . כהן עמרם

5 . טייב עמית

הנאשמים
הכרעת דין
1. אני מזכה, מחמת הספק, את נאשם 5 מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
2. אני מרשיעה את נאשמים 4-1 בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע המיוחסת להם.

בכתב האישום נטען:
הרקע לביצוע העבירה: בין משפחת אברג'יל ואסי, קיים סכסוך מתמשך; לנאשמים קשר עם משפחת אברג'יל; בתאריך 22/12/05 בשעה 20:45 נעשה נסיון להתנקש בחייו של אסי, כאשר הגיע עם רכבו לפתח ביתו, נורה לעברו טיל לאו שהחטיאו והתפוצץ בסמוך למקום.
המעשים המיוחסים לנאשמים: עובר ליום 22/1/06, קשרו הנאשמים יחד עם אחר או אחרים, קשר לפגוע בגופו ובחייו של אסי אבוטבול [להלן: "אסי"]. במסגרת הקשר ולקידומו, במועדים שונים בינואר 2006 ועד למעצרם ב-22/1/06, ערכו הנאשמים הכנות שונות יחד עם אחר או אחרים, כדי להוציא לפועל את התוכנית לפגיעה באסי, כדלקמן:
הנאשמים הצטיידו במספר כלי רכב ובמכשירי טלפון ניידים שאינם רשומים בבעלותם; נפגשו בנתניה בשכונת המגורים של אסי; ערכו בדיקות לאיתור דרכי גישה ומילוט לביתו; וכן איתור ובדיקת אתרים שונים בהם נהג אסי לשהות בנתניה, לרבות מלון כרמל; הנאשמים עקבו אחרי אסי ברחבי העיר נתניה; הנאשמים נפגשו בנתניה ביום 22/1/06 והחל משעות הערב המוקדמות ועד לשעה 20:30 ארבו לאסי בסמוך לביתו, חיפשו אותו והמתינו להגעתו לשם; במקביל אחר או אחרים, המתינו בסמוך לביתו של אסי כשברשותם טיל לאו דרוך ומוכן לירי. וכן כי, בשל הסכנה הממשית לשלום הציבור ובטחונו – עצרה המשטרה את הנאשמים בטרם ביצעו את זממם. מיוחסת לנאשמים בכתב האישום עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 [א][1] לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

הרקע העובדתי וגירסת הנאשמים
נסיבות נסיון ההתנקשות באסי ביום 22/12/05, כפי שפורטו בסעיף 3 לחלק הכללי בכתב האישום – אינן שנויות במחלוקת [ר' הצהרת הסניגור עמ' 214 לפרו' שו' 6-5]. כך, גם הימצאותו של טיל לאו ביום 12/2/06, דרוך ומוכן לירי, שהוסתר בין השיחים מרחק מאות מטרים, מביתו של אסי.
הנאשמים אינם כופרים בקיומה של היכרות מוקדמת ביניהם ובכך שזמן קצר בטרם נעצרו נכחו, יחדיו, בחניון בצומת הכניסה לשכונת רמת פולג בנתניה.
בחקירותיהם הרבות במשטרה, שמרו הנאשמים על זכות השתיקה [כאשר הנאשם 1 מסר גירסה חלקית ביותר]. הנאשמים נמנעו מלתת הסבר לראיות שהוצגו בפני
הם.
גם במענה לכתב האישום, לא מסרו הנאשמים גירסה שיש בה הסבר לסיבת הימצאותם יחד במקום מעצרם. בפרשת ההגנה, בחרו הנאשמים 2 ו-5 להימנע מהעיד בבית המשפט.

גירסת הנאשמים: הנאשמים כפרו כפירה כללית במיוחס להם, ובכך שעקבו אחרי אסי בנתניה [עמ' 12 לפרו']. הנאשמים 1,3,4 העידו בביהמ"ש וטענו כי נוכחות כל חמשת הנאשמים במקום המעצר היתה תמימה ומקרית, ולא כתוצאה מתכנון מוקדם לצורך ביצוע פשע.
הנאשם 1, לראשונה, במהלך חקירתו הנגדית, מסר גירסה לפיה הוא, יחד עם נאשם 2, עקבו אחרי אסי בנתניה על מנת לפגוש בו ו/או באדם בשם יוסף אל-חממדה החייב כספים לחברו אבי קראדי [להלן: "הבדואי" ו- "קראדי"], על מנת לעזור לקראדי בהחזרת החוב, ואילו הנאשמים 5-3 נכחו במקום באופן אקראי.
ההכרעה
לאחר ששמעתי וראיתי את העדים ואת מי מהנאשמים שהעיד, קראתי את הפרוטוקול והמסמכים ובחנתי ושקלתי את הראיות - הגעתי למסקנה כי אשמתם של נאשמים 4-1 הוכחה מעבר לספק סביר. לא כן לגבי נאשם 5, שמחמת הספק, מזוכה בדינו.
שוכנעתי כי מתוך מארג הראיות הנסיבתיות, שכל אחת מהן הוכחה מעבר לספק סביר, מתבקשת המסקנה ההגיונית האחת והיחידה בדבר אשמת הנאשמים 1-4.
פסיפס הראיות הנסיבתיות מורכב מהחלקים הבאים: מעקבים אחר הנאשמים 1-4; האזנות הסתר בהן נשמעו הנאשמים 2-1, ובדקות שלפני המעצר נשמע גם הנאשם 3 כשהשיחה התנהלה בנוכחות גם נאשם 4; חקירת התקשורת, הכוללת איכונים ושיחות בין הנאשמים 4-1 במועדים הרלבנטיים בכלל וביום 22/1/06 בפרט ואופן השימוש בטלפונים "מיוחדים"; התכנסות הנאשמים במקום בו נעצרו - בצומת בו חייב אסי לעבור כדי להגיע לביתו; הימצאות טיל לאו ביום 12/2/06 דרוך ומוסתר במרחק מאות מטרים בלבד מביתו של אסי; הרקע לביצוע העבירות.
בנוסף, נמצאו החיזוקים הבאים לראיות התביעה: שקרי הנאשמים, התנהגותם המפלילה, הימנעות נאשם 2 מהעיד, שתיקת הנאשמים בחקירה, הימנעות מחקירת עדי תביעה בנקודות מהותיות, והימנעות מהבאת עדים מהותיים.
אל מול ראיות אלה, ניצבות גירסאותיהם של נאשמים 1,3,4 (נאשם 2 לא העיד), אשר נדחות על ידי בהיותן כבושות, נוגדות את מבחני ההגיון והשכל הישר, ועומדות בסתירה לראיות דלעיל שהוכחו כנדרש, ושעולה מהן כאמור, מסקנה יחידה לחובת נאשמים 1-4.

תמצית הכרעת הדין
הנימוקים לזיכויו מחמת הספק של נאשם 5
אף שחלק מהראיות הנסיבתיות קושר אותו לנאשמים האחרים ומעלה חשד כי הוא היה שותף לעבירת קשירת הקשר - הרי שלא שוכנעתי כי בעניינו של נאשם 5 קיימות ראיות מספיקות להוכיח אשמתו מעבר לספק סביר. הימנעותו מלהעיד במשפט ושתיקתו בחקירה עשויות לשמש חיזוק לראיות התביעה, אך אין די בהן כדי להשלים את החסר שבראיות התביעה לגביו.
הראיה העיקרית כנגד הנאשם 5, הינה הגעתו ביום 22/1/06 יחד עם נאשמים 4-3 לצומת שבה היה אמור אסי לעבור, ונוכחותו בשיחה המוקלטת דקות לפני המעצר ובה אמירות מפי נאשמים 3-1. ואולם, לא הוכח שנאשם 5 שותף לאיזה מן האמירות. מה גם, שקולו של נאשם 5 לא נשמע במהלך המשפט, ואף לא זוהה באופן אחר.
גם כשיש בשיחה המוקלטת אמירה מפלילה, שהנאשמים 1,3,4 מכחישים אמירתה ["אבי אנחנו נודיע לך בטלפון... יהיה לכם מודיעין מאמי"]- לא ניתן לייחסה לנאשם 5, שהרי השוטר אבי גור ציין כי הוא זיהה את נאשם 3 כדובר אמירה זו, וכך גם נשמע הנאשם 3 בקלטת [ר' ת/24].
בשיחה אחרת נאשם 2 שואל את נאשם 1: "תגיד לי עדי[?] ועמית באים" ונאשם 1 משיב: "יכול להיות" [ת/28 עמ' 4].
התביעה מבקשת לראות בכך אמירות הקשורות לנאשם 5. ואולם, משמיעת השיחה כמו גם מעיון בתמליל, שם מופיע סימן שאלה לצד "עדי" לא ניתן לקבוע כי אכן נאמר "עדי", ומכל מקום, לא הוכח ראייתית כי מדובר בנאשם 5 ואחיו.
בנוסף:
בניגוד לשאר הנאשמים, נאשם 5 לא נראה בנתניה מעבר לנוכחותו בצומת ביום המעצר;
גם כשנוכח שם, הנאשם 5 לא יצא כמו נאשמים 4-3 לנסיעה בכיוון ביתו של אסי;
לא הוכח מעבר לספק סביר, קיומו של טלפון שבשימוש הנאשם 5 בתקופה הרלבנטית ובאמצעותו יצירת קשר כלשהו עם מי מהנאשמים 4-1;
ברשות הנאשם 5 לא נתפס כל מכשיר טלפון בעת המעצר, אלא רק כרטיס sim שאינו פעיל מ-12/05. על כן אין ראיות בדבר קיום תקשורת בינו לבין מי מהנאשמים 4-1 בתקופה הרלבנטית;
בביתו של הנאשם 5 נמצאו אומנם מסמכים הקשורים ליצחק אברג'יל, ואולם הם מתייחסים בעיקר לאביו של הנאשם 5 ולא אליו דווקא, אף שעל פי חוו"ד מומחה התביעה, יש לו קשר למשפחת אברג'יל;
על כן: אין בהימנעות הנאשם 5 מהעיד ושתיקתו בחקירה, כמו גם דחיית גירסת הנאשמים 4-3 בדבר סיבת הגעתם לצומת יחד עם הנאשם 5 [גירסה שאומצה על ידו בסיכומים] - כדי להשלים את החסר בראיות שהובאו לענין הוכחת אשמתו של הנאשם 5.
להלן יפורטו הראיות המוכיחות כנדרש את אשמת הנאשמים 4-1

הראיות להוכחת אשמתו של נאשם 1
א. מתוך העיקובים- בעיקובים שבוצעו במהלך שבועיים אחר נאשמים 1 ו-2, הנאשם 1 נראה בנתניה בשלושה מועדים שונים [עם נאשמים 2 ו-4 ואחרים ב-16/1/06, עם נאשמים 2 ו-3 ואחרים ביום 18/1/06, וביום 22/1/06 - יום המעצר]. נוכחותו בנתניה היתה במקומות ובאופן המצביעים על עריכת בדיקות לאיתור האתרים בהם נוהג אסי לשהות בקביעות ובדיקת דרכי הגישה והמילוט לביתו;
הנאשם 1 אף הודה (לראשונה בחקירתו בביהמ"ש) כי ביצע מעקבים עם נאשם 2 אחר אסי (אך למטרה שונה מזו המיוחסת לו);
בכל שלושת המועדים דלעיל, מדובר בדפוס התנהגות דומה, הכולל: מעורבות של לפחות שתי מכוניות ואופנוע, נסיעה בשיירה בחלק מהזמן, החלפת מקומות בין יושבי הרכבים, שהייה בשעות דומות ובמקומות זהים, קיום תקשורת בין נאשמים 1 ו-2 וכן בינם לבין אדם שלישי קבוע, הנמצא באותן שעות בנתניה ["אודי"], התקשורת עם הנאשם 1 בהיותו בנתניה הינה עם טלפון "מיוחד" [מבצעי], שהשימוש בו הוא רק כשהוא שוהה בנתניה;
ב. האזנות הסתר שנקלטו מהרכב בשימושו של נאשם 2 ביום 22/1/06, בהן נשמע הנאשם 1 מדבר לעיתים במפורש ולעיתים בשפת קודים ורמזים - שפורשו ע"י שוטרי היאחב"ל שהאזינו להקלטות – על מעקבים אחר אסי שנועדו לאתרו ולפגוע בו; מתוכן שיחותיו של נאשם 1 עם נאשם 2 ואחר ["אודי"], עולה כי הנאשם 1 יחד עם האחרים, עקבו אחר אסי, ארבו לו במקומות בהם נהג להמצא לפי מידע שהיה ברשותם, הכינו אמצעי לפגיעה באסי, ובמהלך היום קבעו להיפגש בשעה 20:00 בצומת, שם נעצרו הנאשמים; בהקשר זה כך נשמע נאשם 1: "זה עוד מוקדם להיות שמה, שמונה... אבל לא נספיק לא יהיה לנו התראה... אתה לא מספיק לפתוח... פתאום אתה רואה אותו בצומת אין לך התראה... שאביא את זה למשאית?... קודם כל נכין מיקום... כל דקה היא קריטית... אם הוא שם מתאים להביא את זה... אם נביא את זה סתם זה לא טוב זה סתם טלטלה... אז בוא נחכה בצומת..." [קלטת 100 תמליל ת/30 עמ' 11-9].
מתוך דברי שוטר יאחב"ל טל פיקרביץ שהאזין לשיחות המוקלטות – "ברור היה מההסתובבות שלהם ומההאזנות שכוונתם היתה לפגוע באבוטבול...מי שמבצע פעולות אלה יודע שאת הנשק אם חושפים אותו זה רק בסוף ובזמן ההחלטה על ביצוע..." (עמ' 236 לפרו', שו' 17). וכן דברי השוטר אלמוג: "מההאזנות שהיו בזמן אמת...היה חשש מאד כבד שהם נושאים איתם אמל"ח ברכב...או במקום שהם נמצאים בו." (בעמ' 258 לפרו', שו' 10).
ג. מחקירת התקשורת (פלטי שיחות, איכונים, פלט תוכן הזכרון, חיוג מהיר – להלן-"חקירת תקשורת") עולה, כי לנאשם 1 קשר משותף, הדוק ואינטנסיבי בתקופה הרלבנטית בכלל, שבה גם נראה עם מי מהאחרים בפעולות לאיתור אסי בנתניה, וביום 22/1/06 בו נעצר בפרט - עם הנאשמים 4-2 וכן עם אחרים אשר גם לנאשמים 4-2 קשר דומה עמם; לצורך פעילות המעקב אחר אסי, השתמש הנאשם 1 במספר טלפון "מיוחד" [מבצעי], בו עשה שימוש רק בהיותו בנתניה, ואז מופסקת התקשורת עמו בטלפון "הרגיל"; המספר ה"מיוחד" נשמר בזכרונות הטלפונים תחת שם קוד ממשפחת המכוניות, כשמות הקוד של מספרי טלפון "מיוחדים" אחרים [של נאשם 2 תחת השם "פיאט", וטלפון של אחר - "אודי"];
ד. חיזוקים לראיות התביעה- שתיקתו בחקירות הרבות גם לאחר עימותו עם ראיות רבות; מסירת גירסה כבושה וחדשה בביהמ"ש שהותאמה לראיות שהוצגו ע"י התביעה; דחיית גירסתו של הנאשם 1 בדבר מטרת המעקב אחר אסי, בהיותה כבושה, בלתי הגיונית, שזורה בשקרים וסותרת ראיות; הימנעות מחקירת עדי תביעה בנקודות מהותיות, ומהבאת עדים מהותיים להוכחת גירסתו הכבושה; התנהגות מפלילה של הנאשם 1 בשימוש בטלפון "מיוחד" במשימות המעקב אחר אסי בנתניה; שימוש בטלפון ציבורי וניגוב המכשיר למחיקת טביעות אצבע; שימוש במספר מכשירי טלפון ובאופנוע, שלא רשומים על שמו.
הראיות להוכחת אשמתו של נאשם 2
א. מתוך העיקובים- בעיקובים שבוצעו במהלך שבועיים אחר נאשמים 1 ו-2, הנאשם 2 נראה בנתניה יחד עם הנאשם 1 בשלושה מועדים שונים, במקומות ובאופן המצביעים על עריכת בדיקות לאיתור האתרים בהם נוהג אסי לשהות בקביעות, בדיקת דרכי הגישה והמילוט לביתו [ר' בהרחבה סעיף א' בעניינו של נאשם 1]; בשלושת המועדים קיים דפוס התנהגות דומה, לרבות תקשורת עם הנאשם 2 בטלפון "מיוחד" [מבצעי], שהשימוש בו הוא רק כששוהה בנתניה; הנאשם 1 הודה שיחד עם נאשם 2 היה בנתניה במשימות עיקוב אחר אסי (אך למטרה שונה מזו המיוחסת להם);
ב. האזנות הסתר- הנאשם 2 נשמע ביום 22/1/06 – יום מעצרם של הנאשמים, משוחח עם נאשם 1 ועם אחר [בטלפון "אודי"]; מתוכן השיחה עולה שהשניים יחד עם אחרים, עקבו אחר אסי, הכינו אמצעי לפגוע באסי וקבעו להיפגש בשעה 20:00 בצומת.כך נשמע נאשם 2: "אנחנו נתפוס אותו ביציאה ממול... אפשר להתחבות בפינה... מיותר להביא את זה לשם כי ראינו אותו פה... לבוא עם זה בקיצר מה עכשיו טוחנים מים..." [תמליל ת/30 עמ' 11-8] (ראה גם את עדויות השוטרים כמפורט בעניינו של נאשם 1).
ג. מחקירת התקשורת- לנאשם 2 קשר משותף, הדוק ואינטנסיבי בתקופה הרלבנטית בכלל, שבה גם נראה עם מי מהאחרים בפעילות לאיתור אסי בנתניה, וביום 22/1/06 בפרט- עם הנאשמים 1,3,4 וכן עם אחרים, איתם גם לנאשמים דלעיל קשר; נאשם 2 משתמש בטלפון "מיוחד" שמשמש אותו רק לפעילותו בנתניה, ואז מופסקת התקשורת עמו בטלפון הרגיל; בזכרונות הטלפון שלו, כמו נאשם 1, שומר טלפונים תחת שמות קוד [של נאשם 1 תחת השם "ניסן" וכן טלפון של אחר תחת הקוד "אודי"].
ד. חיזוקים לראיות התביעה - שתיקתו בחקירות הרבות גם לאחר עימותו עם ראיות רבות; בהימנעותו מלהעיד בבית המשפט; בהימנעות מלחקור עדי תביעה בנקודות מהותיות ומהבאת עדים מהותיים להוכחת גירסת הנאשם 1 שאומצה על ידי נאשם 2 בסיכומי ההגנה; דחיית גירסתו של נאשם 1 שכאמור אומצה בסיכומים ע"י נאשם 2, אודות מטרת העיקוב עימו אחר אסי, בהיותה כבושה, בלתי הגיונית, שזורה בשקרים וסותרת ראיות; בהתנהגות המפלילה של הנאשם 2, בשימוש בטלפון מיוחד במשימות המעקב אחר אסי בנתניה; בשימוש בטלפון ציבורי וניגוב המכשיר למחיקת טביעות אצבע; ובשימוש ברכב ובטלפונים שאינם על שמו.

הראיות להוכחת אשמתו של נאשם 3
א. מתוך העיקובים- בעיקובים שבוצעו במהלך שבועיים אחר הנאשמים 1 ו-2, הנאשם 3 נראה ביום 18/1/06 בנתניה יחד עם הנאשמים 1 ו-2 ואחרים, במקומות ובאופן המצביעים על עריכת בדיקות לאיתור האתרים בהם נוהג אסי לשהות בקביעות, בדיקת דרכי הגישה והמילוט לביתו. גם ביום 22/1/06 בשעה 20:20, נראה נאשם 3 עם נאשם 4 נוסע לכיוון ביתו של אסי וחוזר לצומת בה נפגש עם שאר הנאשמים, וזאת בתיאום ובידיעת נאשמים 1 ו-2, כעולה משיחתם המוקלטת. כך נשמע נאשם 2: "עכשיו שמונה ועשרים בול גם הלכו לבית לבדוק..." [ת/30 עמ' 12]; הנאשם 3 מקפיד לדומם את הטלפון שלו בשעות בהן נמצא בנתניה;
ב. האזנות הסתר- הנאשם 3 נשמע ביום 22/1/06, משתתף בשיחה בדקות שקדמו למעצר; מדובר באמירות מפלילות שמלמדות על מעורבותו בנעשה במקום לרבות מימוש מטרת הקשר. נאשם 3 נשמע אומר: "אני אומר לך הוא צריך לחזור עכשיו בחצי שעה הקרובה הוא חוזר מפה, בדוק אבי" [ת/30 עמ' 12]; בהמשך, זוהה הנאשם 3 על ידי השוטר אבי גור [ת/24] וזאת גם לשמע הקלטת, כמי שאומר: "אנחנו נודיע לך בטלפון אם אנחנו רואים אותו בכביש הזה מגיע, אל תהיה לחוץ יהיה לכם מודיעין מאמי"; כשמבחין נאשם 3 שהמשטרה מגיעה אליהם, הוא מציע "אליבי" ואומר: "הנה באו בילוש אנחנו באנו לאבי קראדי" [ת/30 עמ' 13]. גם זו אמירה והתנהגות מפלילות מצידו של נאשם 3.
ג. מחקירת התקשורת- לנאשם 3 קשר משותף, הדוק ואינטנסיבי בתקופה הרלבנטית בכלל וביום 22/1/06 בפרט עם הנאשמים 1,2,4; מספרי הטלפון שלהם, מופיעים בחיוג המהיר שלו; וכן יש לו קשר עם אחרים שאיתם גם לנאשמים דלעיל קשר;
ד. חיזוקים לראיות התביעה- בשתיקת הנאשם בחקירות הרבות גם לאחר עימותו עם ראיות רבות; דחיית גירסתו של הנאשם 3 אודות נוכחותו האקראית ביום 22/1/06 בצומת וסיבת הימצאותו ביום 18/1/06 בנתניה, בהיותה גירסה כבושה, בלתי הגיונית, שזורה בשקרים וסותרת ראיות; בהתנהגות המפלילה של נאשם 3 בשימוש בטלפון שאינו על שמו; בשעות בהן נמצא הנאשם 3 בנתניה במעקב אחר אסי, הטלפון שלו דומם, להבדיל מהתקשורת האינטנסיבית לפני ואחרי שעות המעקב.

הראיות להוכחת אשמתו של נאשם 4
א. מתוך העיקובים- בעיקובים שנעשו במהלך שבועיים אחר נאשמים 2-1, הנאשם 4 נראה ביום 16/1/06 בנתניה יחד עם הנאשמים 2-1 ואחרים, במקומות ובאופן המצביעים על עריכת בדיקות לאיתור האתרים בהם נוהג אסי לשהות; גם ביום 22/1/06 נראה נאשם 4 נוסע יחד עם נאשם 3 לכיוון ביתו של אסי וחוזר לצומת בה נפגש עם שאר הנאשמים, וזאת בתיאום ובידיעת נאשמים 2-1, כעולה משיחתם המוקלטת [ר' בסעיף א' בעניינו של נאשם 3];

ב. האזנות הסתר- הנאשם 4 נוכח במקום ובשעה בה מתקיימת שיחה, במהלכה נשמעים נאשמים 3-1, והכוללת אימרות מפלילות בדבר הבאת אמצעי לצורך פגיעה באסי; עדותו של נאשם 1, לפיה במהלך השיחה שקדמה למעצר: "כולם היו ליד כולם" [עמ' 622 לפרו' שו' 25].
ג. מחקירת התקשורת- לנאשם 4 קשר משותף והדוק, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, עם נאשמים 1 ו-3 וכן עם אחרים איתם גם לנאשמים 3-1 קשר; מספרי הטלפון שלהם מופיעים בחיוג המהיר שלו;
ד. חיזוקים לראיות התביעה- בשתיקת הנאשם בחקירות הרבות גם לאחר עימותו עם ראיות רבות; דחיית גירסתו של הנאשם 4 אודות נוכחותו האקראית ביום 22/1/06 בצומת, בהיותה גירסה כבושה, בלתי הגיונית, שזורה בשקרים וסותרת ראיות; בהתנהגות המפלילה של הנאשם 4, בהחזקת טלפון שאינו על שמו; הנאשם 4 מקפיד לנתק את התקשורת עם הטלפון שלו בשעות בהן נמצא בנתניה להבדיל מהתקשורת הסדירה לפני ואחרי שעות המעקב.

בנוסף, קיימות ראיות נוספות, המוכיחות יחד עם שאר הראיות את אשמתם של נאשמים 4-1
1. התכנסות הנאשמים 4-1 באותו יום ובאותה שעה [הוא גם יום מעצרם] בצומת שהיא הכניסה היחידה לביתו של אסי, ועל כן עליו לעבור שם בדרכו ברכבו לביתו וזאת בשעה בה נוהג לחזור לביתו; ביחס לנאשמים 4-3, הגעתם למקום סמוך לשעה 20:00, היא השעה שבה הנאשמים 2-1 קובעים להפגש בצומת, ומשם נוסעים השניים לעבר ביתו של אסי וחוזרים לצומת; השוטר טל פיקרביץ הבהיר את משמעות מיקום ההתכנסות: "...מקום המעצר שהוא הכניסה היחידה לביתו של אסי, מהווה מבחינתנו את הנקודה שאי אפשר לחזור ממנה, כלומר שאם יבוצע משם משהו אי אפשר לחזור ממנה..." (בעמ' 234 לפרו', שו' 7).
2. מציאת טיל לאו דרוך ומוסתר בקירבת ביתו של אסי ביום 12/2/06, קרי 3 שבועות בלבד לאחר מעצרם של הנאשמים בצומת שבה אסי אמור היה לעבור- מתיישב עם הפרשנות לגבי השיחות המוקלטות שנסובו על הבאת אמצעי לפגיעה באסי. החבלן בוטניק, העיד כי להערכתו הטיל "מונח מזה זמן מה... יכול לציין סימנים שנמצאו במקום שהפריט הזה עמד" [עמ' 221 לפרו' שו' 15].
שוטר היאחב"ל טל פיקרביץ העיד: "ידענו שישנה אפשרות שזה נמצא לידם הנשק החם או כל דבר שהתכוונו להשתמש בו ולא חייב שזה יהיה עליהם." (בעמ' 233 לפרו').
3. הרקע לביצוע העבירה, על פי חוו"ד מומחה התביעה, קיים סכסוך מתמשך בין משפחת אברג'יל למשפחתו של אסי, במהלכו ארעו מעשי רצח ונסיון לרצח מצד כל אחת מהמשפחות;
לגבי נאשם 1 – קיום קשר בינו לבין משפחת אברג'יל, שאינו שנוי במחלוקת ואשר נלמד גם מהימצאותו התכופה בכפר טרומן (שם מצוי מתחם משפחת אברג'יל) על פי האיכון לטלפון שלו, האזנות הסתר וחוו"ד מומחה התביעה; לנאשם 1 קשר לאירוע טיל הלאו שנורה על אסי בעבר [ביום 22/12/05], הנלמד מאיכון לטלפון שלו, לפיו נמצא באיזור רמת פולג בשעות הרלבנטיות ועדותו של השוטר ג'ייקובסון שזיהה את האופנוע של נאשם 1 כאופנוע שנראה על ידי השוטר מיד לאחר הישמע הירי בסמוך לביתו של אסי;
לגבי נאשמים 4-2: נאשם 2: קיום קשר בינו לבין משפחת אברג'יל, הנלמד מהימצאותו התכופה בכפר טרומן, עפ"י איכון לטלפון שלו, האזנת סתר וכן מחוו"ד מומחה התביעה. נאשמים 4-3- קיום קשר בינם לבין משפחת אברג'יל עפ"י איכונים לטלפון שלהם המעידים על ביקורים יחדיו בכפר טרומן, לגבי נאשם 3, כשהוא שוהה שם במשך למעלה משעה ביום המעצר, 22/1/06.
להלן נימוקיי המפורטים להכרעת הדין
1. העבירה של קשירת הקשר ודרך הוכחתה
עבירת קשירת הקשר הינה מיוחדת, בהיותה חלה על השלבים המקדמיים של ביצוע העבירה נשוא הקשר.
יסודות העבירה הינם שניים: האחד- התקשרות בין שניים או יותר לשם מטרה מסויימת. השני- המטרה בלתי כשירה.
את עובדת קיומה של קשירת הקשר, ניתן להוכיח הן בראיות ישירות והן בראיות נסיבתיות, לרבות על דרך של הסקת מסקנות מהתרחשויות ומעשים מאוחרים שארעו לאחר היווצרות הקשר, שמעידים על מה שקדם להם [י. קדמי על הדין בפלילים, 2004, חלק ראשון עמ' 285, ע"פ 228/77 זקצר, פ"ד לב [1] 701, ע"פ 3338/99 פקוביץ תק-על].
כמו כן, אין צורך בהוכחת תפקידו הספציפי של כל אחד מהקושרים במסגרת הקשר הפלילי. די בהוכחת קיומה של הסכמה לגבי מטרת הקשר ועיקרי הדברים, גם אם לא פורטו האמצעים להשגת המטרה [ע"פ 461/92 זכאי פ"ד מז [2] 580].

2. הוכחת האשמה באמצעות ראיות נסיבתיות
הקשר הפלילי הינו מסוג המעשים שאינם נעשים לאור השמש, ועל כן אך טבעי הוא כי קיומו יוכח באמצעות ראיות נסיבתיות.
כאשר עסקינן בראיות נסיבתיות, צריכות הללו להוביל למסקנה אחת בדבר אשמת הנאשם. הסקת המסקנות מראיות נסיבתיות נעשית בשלושה שלבים: תחילה, בחינת כל ראיה בפני
עצמה; אח"כ, בחינת מארג הראיות בכללותו; ולבסוף, אם המארג מביא למסקנה מפלילה, יש לבחון גירסתו של הנאשם, האם בכוחה להציע הסבר חלופי למארג הראיות הנסיבתיות הקושרות אותו לעבירה [ע"פ 5928/99 גלרסון תק-על].
כל ראיה בפני
עצמה חייבת הוכחה מעבר לספק סביר. המסקנה הסופית יכולה להתקבל מתוך צירופן של כמה ראיות נסיבתיות [ע"פ 524/77 מזרחי ואח' פד"י לב [2] 682].

3. המעקבים - ראיות הנובעות ממעקבים המוכיחות את אשמת הנאשמים 4-1
סדר יומו של אסי ואתרים שבהם שוהה
3.א.1. מן הראיות עולה כי לאסי, בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, היה סדר יום קבוע ושגרתי שהחל בשעה 8:30 לערך בחדר הכושר באיזור התעשיה בנתניה, והסתיים בביתו ברח' הלילך 11 ברמת פולג, בשעה 20:30. במהלך היום, נהג לשהות במקומות קבועים: בלובי במלון כרמל, בית חברו איציק גפן ברח' סמילנסקי 21 ובבית קפה ברח' שטמפר [עדות המאבטחים עמ' 383-377 לפרו', עדות אלמוג עמ' 253 לפרו' והודעות אסי – ת/122 ו-ת/123].
עוד עולה, כי אסי נסע באותה עת ברכב ג'יפ b.m.w. משוריין שמספרו 16-759-56 בליווי מאבטחים ברכב סקודה [עמ' 259 לפרו'].
המאבטח גולן יפת, ציין את המסלול הרגיל ממלון כרמל לביתו של אסי: "יוצאים בכיכר ליד תחנת הדלק, כביש בן גוריון, פונים בשז"ר לכיוון הלילך" [עמ' 377 לפרו' שו' 23].

דפוס התנהגות קבוע של הנאשמים המתחקים אחר אסי ותנועותיו
3.א.2. במהלך התקופה שבין 22/1-8/1, נערכו במספר מועדים מעקבים סמויים של יחידת העוקבים אחר הנאשמים 1 ו-2.
מדו"חות המעקבים, עדויות העוקבים ובלשים, עולה כי בשלושה מועדים שונים ביום 16/1/06, 18/1/06 וביום מעצרם 22/1/06, נכחו הנאשמים 1 ו-2 בנתניה, יחד עם אחרים, במקומות ובאופן המלמדים על עריכת בדיקות לאיתור האתרים בהם נוהג אסי לשהות בקביעות, בדיקת דרכי הגישה והמילוט לביתו ומעקב אחריו:
מדובר בדפוס התנהגות דומה בכל אחד משלושת המועדים הללו, כאשר ביום המעצר נראו הנאשמים 1 ו-2 עם הנאשמים 5-3, ביום 18/1/06 הם נראו עם הנאשם 3 ואחרים וביום 16/1/06 - עם הנאשם 4 ואחרים.
בכל אחד משלושת המועדים, היו מעורבים בפעילות לפחות 3 כלי רכב. שתי מכוניות, אחת מהן מכונית מזדה 8715729 בשימושו של נאשם 2 בה ישב כשנעצר [להלן: "המזדה"], מכונית נוספת ואופנוע מסוג t-max 14-372-22 שבשימושו של נאשם 1 [להלן: "האופנוע"].
בכל אחת מן ההזדמנויות, חלק מהיושבים ברכבים החליפו מקומות עם אחרים, בוצעו נסיעות בשיירה, ונראו האנשים משוחחים ביניהם בנקודת זמן כלשהי.
בכל אחת מן ההזדמנויות, נסעו הרכבים או חלקם באיזור רמת פולג, מספר פעמים, בסמיכות לביתו של אסי וכן במקומות בהם נוהג אסי לשהות. השהיה בנתניה הינה בשעות דומות, שעות הערב [בין השעות 18:30-20:30 לערך].
בהזדמנויות השונות נעמדו הרכבים באותם מקומות. כך, בחניון בית 46 ברח' ז'בוטינסקי, שם החנה נאשם 1 את האופנוע, וכן בחניון בית מס' 13 ברח' גולדה מאיר ובחניון מול מלון כרמל [בימים 18/1/06 ו- 22/1/06].

3.ב. נאשמים 1,2,4 [ואחרים] בהתחקות אחר אסי ומקומות המצאו ביום 16/1/06
3.ב.1. ביום 16/1/06, במהלך השעות שבין 18:35 ועד סמוך לאחר 19:40, נראו הנאשמים 1,2 ו-4 יחד עם אחרים בנתניה, וזאת בשלושה כלי רכב שונים, תוך תחלופה בין הנוסעים והנהגים ברכבים השונים: האופנוע, המזדה ורכב בורה השייך לאחות של יצחק אברג'יל [להלן: "רכב הבורה"], ושעל פי הודעתה נמסר לבקשת אחיה לחברו שאינה יודעת פרטיו [ת/26].
בשעה 18:35 נצפים הנאשם 2 ומי שזוהה אח"כ כנאשם 4 יושבים בפיצריה ברמת פולג. למקום מגיע נאשם 1 כשהאופנוע שלו חונה בסמוך.
רכב המזדה ובו נאשמים 1,2 ו-4 נצפה נוסע ברמת פולג ברחובות הסמוכים לביתו של אסי. בהמשך, נצפית מכונית המזדה עושה פעמיים סיבוב ברח' גולדה מאיר לכיוון המרכז המסחרי ברמת פולג. אח"כ, סמוך לפיצריה, הנאשם 1 יורד מרכב הבורה, עולה על האופנוע ואחריו רכב הבורה, כשהם נוסעים ברחובות המובילים לביתו של אסי ואף עומדים כשהם מקבילים ומשוחחים ביניהם [ת/70 – ת/72]. בסמוך לשעה 19:00 נראים האופנוע ואחריו הבורה נוסעים בקרבת ביתו של אסי ומאיטים הנסיעה ליד ביתו של אסי, בית מס' 11 ברחוב. בהמשך, עומדים שלושת כלי הרכב ברמזור [ת/83]. בסמוך לשעה 19:40, נראים 3 כלי הרכב בהפרש של מס' דקות ביניהם, נוסעים ויורדים במחלף פולג לכביש החוף, שם נעצרים, יוצאים מכלי הרכב הנאשמים 1,2 ושלושה אנשים נוספים נראים משוחחים, כששניים מהם מחליפים חולצות [ת/70, ת/83].
תקשורת בעת ההתחקות אחר אסי
3.ב.2. בנוסף להתנהלות שפורטה לעיל, קיימת תקשורת בין הנאשמים 1 ו-2 ובינם לבין טלפון 2127850 - 054 המופיע בזכרון של הטלפונים של נאשם 1 ו-2 תחת הקוד "אודי" [להלן: "אודי"], כאשר על פי האיכון, אף הוא נמצא בזמן הרלבנטי בנתניה [ת/53].
כפי שיובהר בהמשך [ס' 5.ג. להכה"ד], בימים ובשעות בהם היתה פעילות בנתניה, עשו הנאשמים 1 ו-2 שימוש במכשירי טלפון מיוחדים לכך [נאשם 1 בטלפון שהסיומת שלו - 269 ונאשם 2 - 753 - להלן: "הטלפונים המיוחדים"], כפי שאף הנאשם 1 הודה בכך [עמ' 543 לפרו' שו' 18].
ואכן, בעת שהנאשמים 1 ו-2 נמצאים בנתניה ביום 16/1/06, התקשורת הינה אך ורק עם "הטלפונים המיוחדים". קודם לכן, וגם לאחר שעזבו את נתניה, ישנה תקשורת גם לטלפונים האחרים שבשימושם [טלפון שהסיומת שלו 184 - לנאשם 2 ו-656 - לנאשם 1].

נאשמים 3-1 [ואחרים] בהתחקות אחר אסי ומקומות המצאו ביום 18/1/06
3.ג.1. ביום 18/1/06, נראו הנאשמים 1 ו-2 ואחרים בנתניה החל מהשעה 18:19 ועד סמוך לאחר 20:11. הנאשם 3 נראה בנתניה החל מהשעה 18:19 ועד סמוך ל- 19:50.
בדו"חות העיקוב מיום זה, עולה כי הנאשם 2 הגיע לנתניה עם רכב המזדה, ונראה יושב ברכב בסמוך למלון כרמל [ת/116].
באותה עת נראו הנאשמים 1 ו-3 הולכים באיזור עד שהצטרפו לנאשם 2 בסמוך למלון כרמל [ת/125].
לאחר כ- 18 דקות, נעצר ליד רכב המזדה רכב פג'ו 407 [להלן: "רכב הפיג'ו"] ובו שני אנשים. אחד מהם הצטרף למכונית המזדה, וזו נסעה באיזור ובכביש שד' בן גוריון, המוביל ממלון כרמל לכיוון שכונת רמת פולג [ת/97].
שוב, נעשים חילופים בין יושבי הרכבים, מרכב המזדה יורד נוסע וחוזר לרכב הפג'ו. הנאשמים 3-1 עורכים ברכב המזדה מספר נסיעות בכביש המוביל ממלון כרמל לרמת פולג, חוזרים לחניון בית ברח' ז'בוטינסקי 46. לאחר למעלה משעה מאז נראו לראשונה שלושת הנאשמים יחדיו, נראה הנאשם 1 רוכב על אופנועו כשבעקבותיו שני גברים ברכב המזדה, והם נוסעים לכיוון שכונת פולג, נכנסים לשכונה, הנאשם 3 נראה יוצא מהרכב והולך לפיצריה. הנאשם 1 נראה בחניון רכבים של בית מס' 13 ברח' גולדה מאיר [שם נעצרו כל 5 הנאשמים ביום 22/1/06], משוחח עם מספר גברים ובמקום נמצאים האופנוע, המזדה ורכב הפיג'ו [ת/97, ת/116, ת/124, ת/125].
במקביל לפעילות הנאשמים 3-1, נראים נוסעי הפיג'ו ממתינים בסמוך למלון כרמל ולאחר כ- 37 דקות עוזבים את המקום ונוסעים לכיוון שכונת פולג, עד הגיעם לחניון מס' 13 ברח' גולדה מאיר [ת/97, ת/104, ת/124].
לאחר המפגש עם שני הרכבים האחרים בחניון זה, נראים שני הנוסעים ברכב הפיג'ו נוסעים בתוך שכונת רמת פולג לכיוון רח' הלילך, ובמקום עושה הרכב מספר סיבובים.
לאחר מכן, נוסעים הנאשם 1 רכוב על אופנועו ובעקבותיו רכב הפיג'ו על שני נוסעיו לכביש מס' 2, היציאה מנתניה. רכב המזדה ובו שני נוסעים נראה נוסע מנתניה לקריית אונו.
הנאשם 1 נראה לאחר כשלושים דקות בחברת 4 גברים ברח' שאול המלך 7 בקריית אונו, בבניין הסמוך למקום מגוריו של הנאשם 3.
לאחר כמחצית השעה, נראה רכב הפיג'ו נוסע לכפר טרומן [שבכניסה מצוי מתחם משפחת
אברג'יל, כמוסכם גם ע"י ההגנה, עמ' 517 לפרו', ת/104].
עוד יש לציין, כי בשעה שרכב הפיג'ו מבצע מספר סיבובים בסמוך לביתו של אסי, נראה רכבו של אסי כשמאחוריו רכב מסוג סקודה נוסע במקום [ת/97].

תקשורת בעת ההתחקות אחר אסי
3.ג.2. בנוסף להתנהלות שפורטה לעיל, יש לציין כי במהלך יום זה ישנה תקשורת טלפונית בין הנאשמים 1 ל-2 וכן בין שניהם לבין הטלפון "אודי", שעל פי האיכון נמצא בנתניה בשעות בהן נמצאים הנאשמים 3-1 [ת/96 ות/53].
כמו כן, קיימת תקשורת בין הנאשם 3 לנאשמים 2 ו-4, לפני שנראים בנתניה, ולטלפונים של אחרים כגון: לטלפון שמסתיים ב- 006 ומופיע בזכרונות הטלפון של נאשמים 2 ו-3 תחת השם "עמית" [להלן: "עמית" 006"].
בנוסף, ישנה תקשורת מטלפון 6662066 - 050 ע"ש אמיר דיין לנאשמים 4-2.
במהלך השעות שנראים הנאשמים 3-1 בנתניה, הטלפון של הנאשם 3 דומם;
במהלך השעות הללו, התקשורת עם הנאשמים 1 ו-2 הינה לאותם "טלפונים מיוחדים", ולא לטלפונים האחרים עמם יש תקשורת לפני הגיעם לנתניה [ת/96].
על פי האיכונים, כמו ביום 16/1/06 [וביום 22/1/06] כך גם הפעם, הנאשמים 1 ו-2 נמצאים בנתניה רק עם אותם "טלפונים מיוחדים" שנתפסו ברשותם בעת המעצר. בטרם נראו בנתניה, ישנה תקשורת גם לטלפונים האחרים שברשותם.

נאשמים 4-1 [ואחרים] בהתחקות אחר מקום המצאו של אסי ביום 22/1/06
3.ד.1. ביום 22/1/06, נראה הנאשם 1 בנתניה מהשעה 18:08 ועד שנעצר עם ארבעת הנאשמים האחרים בשעה 20:31. הנאשם 2 נראה בנתניה החל מהשעה 17:48 עד מעצרו.
הנאשמים 5-3 נראים בנתניה החל מהשעה 20:06 ועד מעצרם.
הנאשם 2 הנוהג במזדה, נראה בשעה 17:48 נעצר ברח' סמילנסקי מול בית מס' 21, שם יושב על ספסל ומתצפת על רכבו של אסי שחונה במקום [כפי שצויין לעיל, במקום גר חברו של אסי - גפן]. לאחר כ- 10 דקות נכנס לרכב ונוסע. כעבור כ- 15 דקות, בשעה 18:20, נכנס הנאשם 2 לרכב המזדה ומתחיל בנסיעה אחר מכוניתו של אסי ורכבם של מאבטחיו [ת/107 ת/118].
במקביל בשעה 18:08, נראה הנאשם 1 כשבידו קסדת אופנוע, הולך בחניון בית בז'בוטינסקי 46 [שם נראה גם ב-18/1/06], אף הוא מתיישב על ספסל ברח' סמילנסקי וממתין.
כעבור דקות ספורות הנאשם 1 מצטרף לרכבו של הנאשם 2. בסמוך לשעה 19:00 שניהם עוצרים ברחבת העפר שמול מלון כרמל ונראים מתצפתים על הכניסה עד השעה 19:37 [ת/101, ת/117, ת/111].
לאחר מכן, עוזבים הנאשמים 1 ו-2 ברכב המזדה את הרחבה וממתינים שוב ברחוב ז'בוטינסקי. בסמוך לשעה 19:50 השניים עוזבים את המקום, מגיעים לשטח החניון ברח' ז'בוטינסקי 46, נראים שם הולכים. הנאשם 2 נראה נוסע ברכב המזדה ובעקבותיו הנאשם 1 רכוב על אופנועו עד לכביש השירות למלון כרמל [ת/111, ת/101, ת/126].
בהמשך, התפצלו הרכבים, כאשר הנאשם 2 נראה נוסע ברחובות הסמוכים לביתו של אסי. בשעה 20:04 נראים המזדה והאופנוע חונים בסמיכות זה לזה בחניון ברח' גולדה [ת/111 ות/101].
בשעה 20:06, נראים הנאשמים 1 ו-3 הולכים ברח' בן גוריון כשבחניון נראים הנאשם 2 עם שני גברים נוספים, ממתינים סמוך למזדה והאופנוע. כעבור כשתי דקות חוזרים הנאשמים 1 ו-3 לחניון. לאחר כ-12 דקות, נראים שני גברים נכנסים לרכב מזדה 63-751-36 [להלן: "מזדה 751"] שחנתה אף היא באותו חניון והרכב נראה עושה סיבוב ברחובות הסמוכים לביתו של אסי וחוזר כעבור כ-6 דקות לחניון ברח' גולדה. בכל אותה עת, נראים הנאשמים 1 ו-2 וגבר נוסף ממתינים בחניון הרכבים בגולדה.
באותה עת ממש, נצפים רכבו של אסי ובעקבותיו רכב הסקודה של מאבטחיו נוסעים ומתקרבים לרח' אמנון ותמר המוביל לביתו של אסי – אז הוחלט על מעצר הנאשמים [ת/106, ת/109].

תקשורת בעת ההתחקות אחר אסי
3.ד.2. כפי שהיה גם בימים הקודמים בהם נכחו הנאשמים בנתניה, גם ביום זה – 22.1.06 - קיימת תקשורת עניפה עם הנאשמים 1 ו-2 וביניהם. כל התקשורת במהלך שהותם בנתניה הינה לאותם "טלפונים מיוחדים" [נאשם 1 - 269 ולנאשם 2 - 753]. קיימת תקשורת עניפה בין נאשם 2 לטלפון "אודי" שעל פי האיכון בשעות הרלבנטיות [20:31-18:30] נמצא באיזור נתניה ובתוכה. כפי שיובהר בשיחות שהוקלטו, ישנן שיחות רבות הכוללות דיווח, התייעצות ומתן הוראות בין הנאשמים 1 ו-2 לדובר בטלפון "אודי".
בנוסף, קיימת תקשורת בין נאשם 2 לנאשם 3, לפני הגיעם לנתניה, כשהנאשם 2 מתקשר 4 פעמים לנאשם 3 ממכשיר הטלפון ה"רגיל" שהסיומת שלו 184 המוחזק על ידו [ת/96]. כמו כן, קיימת תקשורת בין נאשמים 3 ו-2 לטלפון 006 "עמית".
במהלך שהותם של הנאשמים 3 ו-4 בנתניה- הטלפונים שברשותם אינם פעילים, בדיוק כפי שהיה ביחס לכל אחד מהם כשנכח במועד קודם עם הנאשמים 1 ו-2 בנתניה, וזאת כדי למנוע אפשרות להתחקות אחריהם ולגלות הימצאותם בנתניה.
3.ד.3. עוד עולה מדו"חות העיקוב והשיחות המוקלטות ביום זה, כי בשעות הצהריים של אותו יום, שהו הנאשמים 2-1 כשעה בכפר טרומן, כאשר על פי תוכן הדברים שנאמרו ביניהם ושהוקלטו– המסקנה הינה כי ביקרו את מאיר אברג'יל המתגורר במקום [ר' ס' 3.ב.4 להכה"ד].
כך, מקדים ואומר הנאשם 1 ל-2: "...ניסע לדבר עם מאיר" [ת/28], מכוון את הנאשם 2 בתנועה ובהגיעם למקום אומר הנאשם 1: "הנה הקרוונים של מאיר", ובהמשך מסביר לנאשם 2 שלא ניתן להכנס עם הרכב ונשמע כי הם יוצאים מהרכב.
מאיכון הטלפון של הנאשם 3, עולה כי אף הוא היה באותו יום פעמיים בכפר טרומן.
כמו כן, קיימת תקשורת עניפה ביותר בין הנאשם 3 לטלפון של ניר חזיזה [2310036 - 054], סה"כ 14 שיחות בטרם הגיע הנאשם 3 לנתניה [ר' בהרחבה בניתוח חקירת התקשורת וכן ס' 5.ו. וס' 8.ב.4 להכה"ד].

גירסת הנאשמים בהתייחס לראיות של העיקובים
3.ה. הנאשמים 2 ו-5, שמרו על זכות השתיקה ובחרו שלא להעיד, על כן אין כל תשובה או הסבר מפיהם לממצאי העיקוב. בשלב הסיכומים, אימץ הנאשם 2 גירסת הנאשם 1 והנאשם 5 את גירסת הנאשמים 4-3.
גירסאות הנאשמים 1,3,4 בביהמ"ש, נדחות על ידי בהיותן כבושות, ללא הסבר סביר לכבישתן עד לחקירתם בביהמ"ש, משוללות הגיון ושכל ישר, סותרות זו את זו, גירסאות חלק מהנאשמים אינן עקביות ובהן שקרים המוכחים בראיות חיצוניות – והכל כמפורט
להלן:
גירסאות נאשם 1
הנאשם 1 מסר גירסה בחקירתו במשטרה, רק ביחס ליום המעצר, לפיה שוחח עם אבי קראדי בטלפון וקבע להיפגש עמו על מנת לקנות רכב לבתו. לכן, יצא מביתו בשעה 19.00 לערך, הגיע לצומת והתכוון להתקשר לקראדי אלא שמיד כשהגיע לצומת נעצר [ת/56 ו- ת/9].
הנאשם 1 לא נותן הסבר לנוכחותו עם שאר הנאשמים בחניון בו נעצרו ומציין כי הספיקו להיות יחד זמן קצר מאוד [ת/56]. בשיחה עם החוקר בללי, ציין הנאשם 1 כי פגש באקראי את החברים ושוחח איתם, אך סרב לפרט [ת/66].
הנאשם 1 הוסיף ומסר ביחס לאסי, כי אינו יודע היכן ביתו, זו הפעם הראשונה ששומע שגר בפולג, ואינו יודע איזה רכב יש לו וכי לא עקב אחריו [ת/5].
כבר ביום 24/1/06 נחקר אבי קראדי והודעתו הוגשה [ת/25]. לאחר מכן, נפטר ועל כן לא העיד בביהמ"ש.
קראדי התייחס בהודעתו לשיחה עם הנאשם 1 שבוע קודם לכן, לפיה אמר לו שהוא בדרך אליו עם בנו לראות רכב מסוג קאיה. כשהגיע לביתו, מסרה לו אשתו כי הנאשם 1 היה ועזב תוך שציין כי ישוב מאוחר יותר.
גירסתו של הנאשם 1 במשטרה סותרת ראיות. למעשה גירסתו זו כוללת שקרים המוכחים בראיות חיצוניות ואוביקטיביות, כמפורט להלן:
גירסת הנאשם 1 במשטרה: שעזב את ביתו רק בשעה 19:00; לא עשה כל סיבוב בנתניה; לא היה באוטו כלשהו "שיחתכו" לו את הידיים והרגליים "לא קיים שראו אותי באוטו" [ת/66 א' עמ' 7]; הגיע לנתניה לבד על האופנוע;
כל אלה נסתרים ע"י דו"חות ועדויות העוקבים אשר עקבו אחר הנאשם 1 ביום 22/1/06 וממצאיהם פורטו לעיל.
בסמוך לשעה 17:27 הוקלטה שיחת טלפון מנאשם 1 לקראדי [ת/77]. תוכן הדברים אינו מתיישב עם גירסת הנאשם 1. הנאשם 1 מדבר בקוד וברמיזות ושואל את קראדי: "מה קורה עם הזה... קבעתי איתו השבוע אמר שיבוא אלי אז אנחנו נלך לשמה...". אם אכן מדובר במטרת פגישה תמימה, לראות רכב למי מילדיו- מדוע לא נאמרים הדברים במפורש?
גירסת הנאשם 1 שהתכוון להתקשר לקראדי מהצומת, שכח את הטלפון בביתו והתכוון לעשות זאת מטלפון ציבורי [שם עמ' 19], אינה מתיישבת עם העובדה שהיה ברשותו מכשיר טלפון אחר, באמצעותו התקשר בשעות בהן היה בנתניה ואולם אין ולו שיחה אחת לקראדי.
עוד יש לציין, שהגעתו לצומת והמתנה שם כשהוא יודע היכן קראדי מתגורר ועובד, אינה סבירה והגיונית. אם חפץ לפגוש בו, אין סיבה שימתין בחניון בניין שאין לו קשר לקראדי.
בחקירתו במשטרה, סירב הנאשם 1 לתת הסבר לראיות שהוצגו בפני
ו, לרבות עיקובים אחריו ובחר לכסות את ראשו במעיל ולהניח ידיו על אוזניו (ר' בקלטות החקירות שלו).
גירסת הנאשם 1 בביהמ"ש: בעדותו בביהמ"ש ניכר היה שהנאשם 1 בונה גירסה שתתאים ככל שניתן לראיות שהוצגו. גירסתו הייתה בלתי עקבית, השתנתה והותאמה לשאלות שנשאל. בחקירתו הראשית לא מסר הנאשם 1 הסבר להימצאותו בנתניה בימים בהם נראה בה ואף לא לראיות אחרות שהוצגו במהלך פרשת התביעה.
לראשונה בחקירתו הנגדית, מסר גירסה כבושה וחדשה, לפיה קראדי ביקש ממנו לטפל בחוב של הבדואי והחזרת רכבים שקיבל מקראדי. מאחר והבדואי ואסי הינם חברים, בכל הפעמים בהם נראה בנתניה, התחקה יחד עם נאשם 2 אחר אסי על מנת להגיע באמצעותו לבדואי [עמ' 460 לפרו']. בהמשך, ציין כי רצה להיפגש עם אסי על מנת שיפעיל לחץ על הבדואי [עמ' 466 לפרו'].
באשר לשלושת הנאשמים 5-3, מקפיד הנאשם 1 לציין כי אין להם קשר לעיקובים ולחיפושים אחר אסי וכי פגש בהם באקראי בחניון ביום המעצר [עמ' 466 לפרו'].
כשנשאל על מעורבים נוספים, ובעיקר בעל הטלפון "אודי", ציין נאשם 1 כי יתכן ומדובר באחד החברים של קראדי, בו נעזרו לאיתור הבדואי [עמ' 541 לפרו']. כשנתבקש לפרט את זהותו סירב תחילה ובהמשך התרצה וציין ששמו "שי" אך לא מספק פרטים נוספים ואינו מביאו לעדות [עמ' 542 לפרו'].
באשר ליום 16/1/06, מציין כי אם נראה בנתניה היה זה בהקשר לבדואי ויתכן שאח"כ הלך לאכול פיצה. כשנשאל על סיבת נוכחותו של הנאשם 4 באותו יום עמו בנתניה – השיב כי יתכן שהלך עמו לקראדי בשל השיקים שלו המצויים ברשות קראדי [עמ' 494 לפרו']. ואולם, הסבר זה אינו מתיישב עם נוכחותו של נאשם 2 עמם ועם דבריו כי בכל הפעמים בהם נראה בנתניה היה זה בהקשר לבדואי [עמ' 551 לפרו'], ואף לא עם הודעתו של קראדי (ת/25).
ביחס לזהות שאר האנשים שנראה עמם ואלה שנסעו ברכב הבורה, כל שמסר הנאשם 1, שיתכן שהיה זה "שי" שהוא חבר של קראדי שקיבל את הרכב מאחות של אברג'יל, שכן אין זה סוד שקראדי הוא חבר של אברג'יל [עמ' 497 לפרו'].
באשר ליום 18/1/06, לדבריו הגיע לצומת עם נאשם 2 והתקשר לנאשם 3 משום שקראדי ביקש את התערבותו, היה עצבני ורצה חזרה את האוטו שנאשם 3 רכש ממנו ולא השלים את תמורתו. הנאשם 3 הודיעו שהוא בקניות בחנות איקאה, ועל כן הגיע עם רכבו [עמ' 482 לפרו'].
כשעומת עם ממצאי העוקבים, לפיהם נראו השניים דווקא במלון כרמל ולא ליד ביתו/מגרש המכוניות של קראדי – שינה גירסתו וציין שנסעו לתחנת הדלק לאכול ולשוחח [עמ' 486 לפרו']. ואולם, גירסה זו אינה מתיישבת עם ממצאי העוקבים ביום זה. בהמשך, ציין נאשם 1 כי ניסה לעכב את נאשם 3 כדי לפגוש את קראדי והתקשר אליו מס' פעמים [עמ' 466 לפרו']. ואולם, גם גירסה זו נסתרת, כאשר מפלטי הטלפונים עולה, כי לא היתה כל שיחה לקראדי מהטלפון של מי מהנאשמים 3-1.
גירסתו של הנאשם 1 והסברו לנוכחות נאשם 3 ביום זה, אינה מתיישבת עם ההגיון והשכל הישר. שכן, אם מטרת הגעתו של נאשם 3 הייתה החזרת הרכב לקראדי, הכיצד זה במשך כשעתיים לא יצרו קשר עם קראדי? לא הגיעו לביתו או למגרש המכוניות שלו? הכיצד זה נוסעים השלושה בשלושה כלי רכב, אך אף לא אחד מהם הינו הרכב של הנאשם 3 שאמור להחזירו לקראדי?
זאת ועוד, בהודעתו של קראדי [ת/25], אין זכר לכך שפנה לנאשם 1 שיעזור לו לגבות החוב או להחזיר הרכב מנאשם 3.
בהמשך עדותו, ציין הנאשם 1 כי ביום 18/1/06 לא עקב אחרי אסי. ואולם, כשעומת עם העובדה שרכבו של אסי נראה בסמוך אליהם, שינה גירסתו וציין כי רצה למצוא את אסי יחד עם הבדואי וחשש שאסי יזהיר את הבדואי לבל יגיע לנתניה [עמ' 489 לפרו'].
באשר ליום המעצר 22/1/06, מסר נאשם 1 בביהמ"ש גירסה השונה מזו שמסר בחקירתו במשטרה, גירסה המותאמת להודעתו של קראדי. לפי הגירסה, הגיע לנתניה, נסע ישר לביתו של קראדי, פגש את אישתו והודיעה כי יעשה סיבוב בעיר ויחזור. לטענתו, הסיבובים בעיר היו כדי לחפש את קראדי [עמ' 465 לפרו'].
גירסה זו שהינה כבושה וסותרת את הגירסה במשטרה, גם אינה הגיונית. שכן, מדוע עליו לעשות במשך כשעתיים וחצי סיבובים בעיר, במקום להתקשר לקראדי, או למצער, להגיע למגרש המכוניות שלו?
בהמשך, שינה גירסתו והסביר כי יחד עם נאשם 2 ביצע מעקבים לצורך איתורם של אסי והבדואי, כשחבריו של קראדי "שי" ואחרים, היו אמורים להצטרף למעקבים [עמ' 567 לפרו']. נאשם 1 הסביר כי קבע עם "שי" בעל הטלפון ע"ש "אודי"- להיפגש בשעה 20:00 בצומת, אך תחת זאת פגש במקרה בנאשמים 5-3. ואולם, אם לא איתם קבע להיפגש, הכיצד זה מרגע הגעתו לצומת [בשעה 20:00 לערך], ועד מעצרו, אין הוא מתקשר ל"אודי" על מנת לבדוק מדוע לא מגיע למפגש המתוכנן? משעה 20:00 חולפת כמחצית השעה עד המעצר, ובשעות אלה אין כל תקשורת עם "אודי" שהתקשורת האחרונה הינה בשעה 19:50.
הנאשם 1 אומנם עשה מאמצים רבים להרחיק הנאשמים 4-3 [וגם 5] מגירסת המעקב אחר אסי, וניסה לשוות למפגש עמם אופי של מקריות. ואולם, הוא הודה כי כל הנאשמים היו בקירבה בשיחה האחרונה שהוקלטה לפני המעצר [עמ' 622 לפרו'] ותוכנה, כפי שיפורט בהמשך אינו מתיישב עם מפגש מקרי.
זאת ועוד, הסיבוב שעושים הנאשמים 3 ו-4 ברכב עמו הגיעו לצומת, בקירבת ביתו של אסי, מצביע אף הוא על כך שהגיעו למקום בתיאום עם הנאשמים 1 ו-2 ולצורך המעקבים והפגיעה באסי.

גירסתו של הנאשם 1 אודות הבדואי, ככל שהיא נוגעת למטרת המעקבים אחר אסי, נדחית על ידי בשל המפורט לעיל. זאת ועוד: אף אם אכן היה ל"בדואי" או לאחיו חוב אצל קראדי בשל פעולת "עוקץ" על ידו, כפי שיתכן ועולה הדבר מנ/13 [פתיחת הליכי הוצל"פ נגד אחיו], הרי אין בכך כדי להסביר מדוע נאשמים 1 ו-2 צריכים לעקוב אחר אסי בנתניה.
בנוסף:
מדובר בגירסה כבושה, כשאין בפי הנאשם 1 הסבר מדוע כבש אותה עד לחקירתו הנגדית ולאחר פטירתו של קראדי. כזכור קראדי לא הזכיר בהודעתו דבר וחצי דבר אודות הבדואי או אסי בהקשר של הנאשם 1.
כך גם לא נשאל אסי למשל אודות גירסה זו, כגון היכרותו עם הבדואי וכו'.
גירסתו זו של הנאשם 1 אף סותרת את המענה לכתב האישום, לפיו הנאשמים לא עקבו אחרי אסי [עמ' 12 לפרוט'].

זאת ועוד, מדובר בגירסה שאינה מתיישבת עם ההגיון והשכל הישר. גירסה זו מעלה תמיהות רבות: מדוע שקראדי יפנה לעזרת הנאשם 1 שלפי דבריו אינו מכיר כלל את אסי?
מדוע שאסי יסכים לעזור לגבות חוב עבור קראדי, שלדברי הנאשם 1 אין זה סוד שהוא חבר של אברג'יל? אם אכן רצה הנאשם 1 לשוחח עם אסי, מדוע היה עליו לעקוב אחריו? מדוע לא הלך לביתו? אם כל רצונו לפגוש בו, מדוע יש צורך במעקב ע"י שלושה כלי רכב אחריו ולהסתתר מפניו? אם הנאשם 1 לא יודע היכן מתגורר אסי ובאיזה רכב נוסע, כיצד בכלל חשב לאתרו? אם משתמש הוא בחבריו של קראדי כגון "שי", מדוע בכלל זקוק לו קראדי, הרי יכול היה לפנות ישירות לחבריו המכירים את אסי?

בנוסף, במסגרת פרשת ההגנה, העיד אלי ממן, שהיה בעבר מאבטח של קראדי ויצחק אברג'יל. לדבריו, בהיותו חבר של הבדואי, פנה אליו קראדי שיפעל להסדרת החוב, והציג פלטי טלפון שלו [נ/21, נ/22], מהם מבקשת ההגנה להצביע על שיחות למספרי טלפון לגביהם העיד העד, שהינם בשימושו של הבדואי.
ואולם, אין כל ראיה, מעבר לדבריו של העד, שאכן מדובר בטלפונים שבשימושו של אותו בדואי. מכל מקום, מחקירת התקשורת עולה כי בתקופה שבין 1/12/05 ועד 23/1/06, לא היתה כל תקשורת בין מספרי הטלפונים שעל פי הנטען שייכים לבדואי לבין אחד מהטלפונים שהיו בשימוש הנאשם 1, וזאת בניגוד מוחלט לגירסת הנאשם 1 ששוחח פעמים רבות עם הבדואי [15 שיחות לדבריו, עמ' 590 לפרו']. אף שניתן צו לבקשת הנאשם 1 להמציא פלטי טלפון לתקופה שקדמה למועדים אלה - לא הובאו ע"י ההגנה לביהמ"ש פלטים שיש בהם להראות תקשורת בין נאשם 1 לטלפונים שעל פי הנטען הם של הבדואי.
זאת ועוד: על פי עדות ממן, הנאשם 1 בפגישה עמו ועם קראדי, נתבקש "לעזור מהצד" בגביית החוב מהבדואי. אף ששמו של אסי עולה במהלך עדותו בביהמ"ש, אין הוא מעיד על כך שנאשם 1, על פי המפגש, אמור היה לעקוב אחרי אסי ולהשיג באמצעותו פנייה ל"בדואי". דווקא על עצמו העיד, שיש לו היכרות וקשר עם אסי. על כן, מדוע שדווקא נאשם 1 שאין לו כל קשר לאסי, יהיה מי שיפנה אליו?
עוד עולה מעדי ההגנה, כי במהלך שנת 2005 נפתחו הליכי הוצל"פ כנגד הבדואי [נ/13, עדות עו"ד חריף עמ' 831 לפרו', עדות עו"ד רוסינסקי עמ' 840 לפרו']. בנוסף, ציין העד ממן כי ברגע שפנו להליכי הוצל"פ, זה היה הערוץ היחידי [עמ' 649 לפרו'].
על כן, המעקבים אחרי אסי בינואר 2006 לא יכולים היו, אפילו לשיטת עדי ההגנה, להיות בהקשר של הבדואי, כשהליכי ההוצל"פ נפתחו נגדו כבר בשנת 2005.

לכך יש להוסיף, כי בסופו של יום, לא הגיע ה"בדואי" – עד הגנה - לעדות. לאחר הגשת סיכומי התביעה, ביקש הנאשם 1 לאפשר לו את זימונו. ניתנו מספר דחיות של המשך המשפט לצורך כך, הוצא צו הבאה, ואולם העד לא העיד בבית המשפט.

גירסת הנאשם 3:
מיד לאחר שנעצר, מסר הנאשם 3 גירסה, לפיה הגיע לנתניה בשל חובו לקראדי, אך סרב לפרט ולהשיב על שאלות וליתן הסבר לראיות שהוצגו בפני
ו [ת/20]. הנאשם 3 סיפר כי הגיע לנתניה למגרש המכוניות של קראדי, וכי אינו יודע היכן קראדי גר. בביהמ"ש הנאשם 3 הרבה להשיב בתשובות "לא יודע" או "לא זוכר".
הנאשם 3 אישר בביהמ"ש, כי בניגוד לדבריו במשטרה, יודע היכן גר קראדי והיכן מגרש המכוניות שלו [עמ' 733 לפרו'].
בחקירתו בביהמ"ש – הציג הנאשם 3 לראשונה את גירסתו והסברו לנוכחותו בנתניה.
ביחס ליום 18/1/06- באופן כללי חזר על הגירסה שהציג בנוגע אליו הנאשם 1 בביהמ"ש. ואולם, בגירסה זו ישנם שקרים המוכחים בראיות חיצוניות.
כך, בניגוד לדברי הנאשם 3, לפיהם נאשם 1 התקשר אליו כשהיה באיקאה ואח"כ גרושתו התקשרה אליו כשהתעכב, הרי בפלטי שיחות הטלפון, אין כל שיחה מנאשם 1 אליו [עמ' 656 לפרו' ות/96]. כך, גם אין כל תקשורת בין הנאשמים 1 או 3 לקראדי, ואף לא תקשורת מגרושתו אליו [עמ' 656 לפרו' ות/96].

כשעומת הנאשם 3 עם המקומות והרכבים עמם נראה בנתניה ע"י העוקבים, לא היה לו כל הסבר לכך, והרבה להשיב "לא זוכר" [היכן פגש בנאשם 1; היכן החנה את רכבו; סיבת המפגש עם נאשם 2 במלון כרמל; מפגש עם רכב הפיג'ו, וכיו"ב]- [עמ' 700-697 לפרו'].
העובדה שהיה עם הנאשמים 1 ו-2 בנתניה במשך קרוב לשעתיים, וכשהם מבצעים סיבובים בעיר יחד עם רכב הפיג'ו, ובכל אותה עת לא מנסים להשיג את קראדי או לבקרו בביתו או במגרש המכוניות – אינה מתיישבת עם גירסתו, כי בא לנתניה על מנת להסדיר את עניין החוב עם קראדי.
זאת ועוד, גירסתו של הנאשם 1 הינה כי בכל הפעמים שהיה בנתניה עם נאשם 2, היה זה לצורך התחקות אחר אסי. על כן, כיצד ניתן לומר שדווקא כאשר נאשם 3 הצטרף אליהם למשך כשעתיים, לא היה זה לצורך זה?

אף גירסתו אודות שהייתו בחנות איקאה עם גרושתו, אחיו, ילדיהם וגיסתו – הינה כבושה ומעלה תמיהות וסתירות. כך, לא ידע לציין אם אחיו קנה מיטה. ואולם, אחיו העיד שדווקא הנאשם 3 הוא ששילם על המיטה.
מוצגי ההגנה, הכוללים קבלה אודות הקנייה [נ/15] ותעודת האחריות [נ/14], הוכנו כפי שהוברר בראיות ההזמה של התביעה, על פי בקשת גרושתו של הנאשם 3 ב-9/06, זמן קצר לפני מועד העדתו בביהמ"ש.
לאחר שקבעתי כי גרושתו של הנאשם 3, בהיותה גרושתו וכן נוכח העובדה כי מדובר בעבירת אלימות- כשרה להעיד נגדו, הוגש בהסכמה המסמך ת/135. גם לאחר השלמת טיעוני ההגנה בסיכומיה בעניין זה, עמדתי הינה שגרושתו של הנאשם 3 כשירה להעיד מכל אחד מהטעמים ובוודאי בשל הצטברותם.
מת/135 עולה כי מוצגי ההגנה הוכנו על פי פרטים שמסרה גרושתו של הנאשם 3, פרטים שאינם תואמים כליל את תוכן הרכישה שהייתה ביום 18/1/06.
בנוסף, הנאשם 3 הסביר כי שילם עבור הקניה במזומן מכסף שקיבל מאמו. ואולם, בחקירתו במשטרה מסר כי אינו בקשר עמה [ת/10 א']. במענה לסתירה זו, השיב כי לא רצה שיזמנו אותה לחקירה.
במהלך העיקוב, נראה הנאשם 3 בשעה 19:40 יוצא ממכונית המזדה, עוזב את החניון והולך לכיוון הפיצריה. גירסת הנאשם 3 הינה שחזר לאיקאה. על כן, הכיצד זה לקח לו על פי השעה הנקובה בקבלה [ 20:40 נ/15], כשעה להגיע לחנות? [לפי עדות אחיו, חזר הנאשם 3 והצטרף אליהם כשהיו כבר בדרך לקופה] [עמ' 836 לפרו'].
עוד יצויין, כי בשעה 20:41 נראים הנאשם 1 וארבעה אנשים נוספים מול בניין המגורים של הנאשם 3.
כשעומת הנאשם 3 עם נתונים אלה השיב "לא זוכר" [עמ' 706 לפרו'].
עצם העובדה שהפניה לאיקאה נעשתה במועד שנעשתה, מעלה תהייה. הכיצד לא נעשה הדבר מרגע שהוטחו בפני
ו הראיות הנוגעות ליום 18/1/06? מדוע לא עם פתיחת המשפט או למצער ברגע שנחשף לחומר הראיות הנוגע להימצאותו ביום 18/1/06 בנתניה? כל שכן, כאשר לטענתו סיפר גירסתו לעורך דינו כבר בעת המעצר [עמ' 719 לפרו' וכן עמ' 747 לפרו'].
באשר ליום 22/1/06- בבית המשפט מסר גירסה כבושה, לפיה נסע עם חבר לרמת גן. בסביבות השעה 18:00 פגש במקרה את נאשם 5 שהזמינו לשבת עמו בקפה ארומה והבטיח להחזירו הביתה [עמ' 657 לפרו'].
כעבור כחצי שעה, עבר במקום נאשם 4 שביקש ממנו להסיעו לנתניה, ומאחר ולא היה עם
רכב ביקש מנאשם 5 שיסיעו. הנאשם 4 סיפר שעליו לקחת שיקים שלו מקראדי שמתחמק ממנו, ונאשם 3 הסכים להצטרף לנסיעה, כשביקש ממנו לדבר עם קראדי לדחות את תשלום החוב.
בשעה 20:00 לערך הגיעו לנתניה. הנאשם 4 אמר שקראדי צריך להגיע רק בשעה 21:00, ולכן עמדו בצומת ואז הבחינו באקראי בנאשם 1 שצעק לנאשם 4 להכנס לחניון. לאחר מכן, נסע עם הנאשם 4 לראות אם קראדי הגיע, וכשראו שהוא לא בבית, חזרו לחניון. אז פנה אליו נאשם 1 כדי לדבר על החוב, והוא ביקש מנאשם 1 לשוחח בצד שכן התבייש מהאחרים [עמ' 659-658 לפרו'].
גירסה זו של הנאשם 3 מעלה תמיהות רבות: מדוע שיתנדב לנסוע ולהפגש עם קראדי כשהרכב לא עמו וגם כסף אין ברשותו, בפרט שלפי דבריו שלו נהג מחמת הבושה להתחמק מהטלפונים הרבים מקראדי ונאשם 1? מדוע שנאשם 5 יסכים להשאיל רכב מחבר, לנסוע עם הנאשמים 3 ו-4 לנתניה, כשאין לו כל עניין שם וכשהוא עייף מכדי לנהוג? מדוע הגיעו לצומת כל כך מוקדם, אם נאשם 4 ידע שקראדי מגיע רק בשעה 21:00? מדוע לא לנסוע לביתו של קראדי או למגרש המכוניות שלו? מדוע להמתין בצומת דווקא? אם נסעו לביתו של קראדי כדי לבדוק אם נמצא שם, מדוע לא נכנסו לביתו? מדוע לא נשארו להמתין לו שם? מדוע התבייש נאשם 3 לשוחח עם נאשם 1 ליד שאר הנאשמים, שכן הללו יודעים על החוב שלו לקראדי?
הנאשם 3 נחקר ארוכות בדבר תמיהות אלה ותשובתו להם היתה "לא זוכר" ו"לא יודע".

גירסת הנאשם 3 ביחס לשהותו בנתניה בשני הימים בהם נראה, אינה מתיישבת עם הודעתו של קראדי. הנ"ל לא הזכיר שיחות בינו לבין הנאשמים 1 ו-3 בנוגע להחזרת הרכב. ההפך הוא הנכון, קראדי מציין שבחודש האחרון לא שמע כלל מנאשם 3 ובשבוע האחרון לא יצר עמו או מי מהאחרים קשר [ת/25].
כמו כן, מהאזנות הסתר עולה בבירור כי הנאשם 3 לא נמצא בצומת באקראי, הוא מעורב בשיחה עם הנאשמים 1 ו-2 בפרטי התוכנית ופועל על פיה, כשנכנס לרכבו של נאשם 2 [ר' בהרחבה ס' 4.ב.7. להכה"ד].
בנוסף לאמור לעיל, מחקירת התקשורת עולה, כי פעמיים ביום זה, נמצא הנאשם 3 בכפר טרומן. וכן, קיימת תקשורת בינו לבין הנאשם 2 עד השעה 16:15.

גירסת הנאשם 4:
בחקירותיו במשטרה, שמר הנאשם 4 על זכות השתיקה ולא נתן הסבר לראיות שהוצגו בפני
ו. לדבריו, עשה כן נוכח התנהגותם האלימה של השוטרים בעת המעצר [עמ' 824 לפרוט']. בהזדמנות אחת, ציין כי בעת ששתה קולה בצומת, פתאום הגיעו השוטרים ועצרו אותו [ת/65]. מעבר לכך סרב לפרט. מאמירה זו, שאינה מתיישבת עם הראיות והממצאים של העוקבים, חזר בו הנאשם 4 בבית המשפט.
באשר ליום 16/1/06- בביהמ"ש השיב הנאשם 4 לתובעת: "כל מה שאת אומרת בקשר ל- 16/1/06 אני מסכים איתך, אני לא זוכר כלום" [עמ' 793 לפרו']. ואולם, גם בחקירתו במשטרה הוטחו בפני
ו הראיות ביחס ליום זה והוא בחר שלא להשיב וטען כי את גירסתו מסר לעורך דינו [ת/65].
על כן, אין כל הסבר מטעם הנאשם 4 לראיות והממצאים של העוקבים ביחס למעשיו עם הנאשמים 1 ו-2 והאחרים שנסעו ברכב הבורה, כאשר הנאשם 1 מאשר שנאשם 4 היה עימם.
באשר ליום 22/1/06- מסר הנאשם 4 לראשונה בביהמ"ש גירסה כבושה, שבאופן כללי דומה לגירסתו של הנאשם 3. ואולם, בנקודות מסויימות מדובר בגירסאות סותרות.
למעשה, כל אחד מהנאשמים 3 ו-4, מציין כי הצטרף לחברו רק בגלל שהאחר נסע לנתניה לקראדי, שאם לא כן לא היה נוסע כלל לנתניה. כלשונו של נאשם 3: "אם זה לא היה הסיפור של השיקים של עמור [נאשם 4 - ר.ל.] בכלל לא הייתי מגיע לנתניה" [עמ' 658 לפרו' שו' 11], נאשם 4: "הוא [נאשם 3-ר.ל.] התחיל לדבר יותר מידי על זה... כשבאתי לר"ג לא חשבתי לנסוע לנתניה, בכלל לא חשבתי על זה" [עמ' 761 לפרו' שו' 9].
יוצא אפוא, שאף לא אחד מהם התכוון להגיע בכלל לפגישה עם קראדי בנתניה [!].

בנוסף, ציין הנאשם 4 כי בהיותם בחניון, כלל לא יצא מהרכב [עמ' 762 לפרו']. אמירה זו אינה מתיישבת עם דו"חות העוקבים [ת/111], לפיהם כאשר נאשמים 1 ו-3 הולכים, נאשם 2 עומד עם שני גברים, קרי הנאשם 4 עומד יחד עם שני הגברים האחרים. אמירה זו אינה מתיישבת עם דו"ח המעצר [ת/84], ואף לא עם דברי הנאשם 3 שעמד ליד רכבו של נאשם 2 עם נאשם 4 [עמ' 750 לפרו'].
כשעומת הנאשם 4 עם הסתירות בין גירסתו לגירסת הנאשם 3, השיב: "לא יודע... אני אומר את האמת שביהמ"ש יחליט" [עמ' 807 לפרו'].
הנאשם 4 עומת עם דברי הנאשם 3, שאין לו עסקים איתו, וכי לא שמע מפיו מה מעשיו ברמת גן, ואילו הנאשם 4 העיד כי תכננו לפתוח עסק בראשל"צ, ויתכן שסיפר לו על מטרת הגעתו לר"ג [עמ' 778 לפרו']. בתשובה לכך, השיב: "הוא [נאשם 3-ר.ל.] אמר הרבה דברים" [עמ' 783 לפרו', עמ' 778 לפרו'].
בחקירתו הנגדית, העלה הנאשם 4 לראשונה הסבר מדוע הסכים להצטרף לנסיעה לנתניה. לדבריו, אחרי ששיק שמסר לקראדי חזר, שילם במזומן, אך לא קיבל לידיו חזרה את השיקים, שכן קראדי העבירם לפרטן. לכן, רצה להפתיע ולהגיע לביתו [עמ' 769, 806 לפרו']. ואולם, בהודעתו, לא מציין קראדי שמסר השיקים לאחר והשיקים נתפסים מרשותו. קראדי מציין כי שבוע קודם לכן התקשר אליו נאשם 4 ואמר שיבוא לקחת את השיקים, אך מאז לא בא ולא התקשר [ת/25]. בנקודה זו, ציין הנאשם 4 בביהמ"ש, בביטחון, כי הוא התקשר מהפלאפון שלו לקראדי. כשעומת עם העובדה שהדבר לא עולה מראיות התקשורת, התרעם והשיב: "...אל תגידי לא רואים..." [עמ' 793 לפרו' שו' 9].

גירסתו של הנאשם 4 מעלה תמיהות: איזו סיבה יש לו לנסוע לנתניה, אם הרכב של נאשם 3 אינו ברשותו, כך שלא יוכל לממש פתרון מוצע לחוב של נאשם 3? אם נאשם 4 יודע שקראדי מגיע לביתו רק בשעה 21:00, מדוע להקדים בשעה ולהמתין בצומת בלילה חורפי? מדוע לא נסע למגרש המכוניות או המתין לו בביתו או ליד ביתו?

הנאשם 4, מציין כי לא היה עד לשיחה האחרונה בטרם המעצר, וזאת בניגוד לדברי הנאשם 1 והנאשם 3. כשעומת עם גירסתו השיב: "שביהמ"ש יחליט" [עמ' 820 לפרו'].

לפיכך, מהמעקבים עולה כי הנאשמים 4-1, תוך דפוס התנהגות דומה, במספר הזדמנויות, מתחקים (יחד עם אחרים) אחר מקומות המצאותו של אסי, דרכי הגישה לביתו והמילוט ממנו. לציין, כי גירסת הנאשם 1 שהותאמה לראיות התביעה, הינה כי ביצע במועדים הללו מעקבים, יחד עם נאשם 2, אחר אסי (אלא שלטענתו מטרת העיקוב הייתה שונה מזו המיוחסת בכתב האישום).

4. ראיות הנובעות מהאזנות הסתר המוכיחות את אשמת הנאשמים 4-1
ביום 22.1.06 נעשתה האזנת סתר באמצעות מכשיר שהותקן ברכב ה"מזדה" [8715729 שבשימושו של נאשם 2], החל משעות הבוקר ועד מעצר כל חמשת הנאשמים.
לאחר שמיעת 4 הקלטות ובחינתן לאור גירסת הנאשמים שהעידו, שוכנעתי כי השיחות מלמדות הן על קשירת הקשר של נאשמים 1-4 לבצע עבירה פלילית והן על מטרת הקשר – פגיעה בגופו של אסי אבוטבול. אלה נלמדים מתוכן הדברים והבנתם כפשוטם ואף באמצעות עדויות השוטרים שפרשו את הקודים והרמיזות, בעת שהאזינו בזמן אמת לשיחות. פרשנות השוטרים, הינה סבירה והגיונית.
תוכן השיחות משתלב עם הראיות הנלמדות מהעיקובים וחקירת התקשורת. שכן, כפי שפורט לעיל, הנאשמים 4-1 ביצעו מעקבים אחר אסי, בדיקות לאיתור האתרים בהם נוהג לשהות ובדיקת דרכי הגישה והמילוט לביתו. תוכן האזנות הסתר, מלמד שההתחקות נועדה למצוא את המיקום והמועד המתאימים להבאת אמצעי לפגיעה באסי. והכל כמפורט להלן:
4.א. השיחות שקדמו להגעת הנאשמים 2-1 לנתניה מוכיחות את קשירת הקשר ומטרתו
4.א.1. במהלך השיחה, כשהנאשמים 1 ו-2 בנסיעה בגני תקווה [ת/112], נשמע נאשם 1 אומר לנאשם 2 "הוא צריך לעקוב אחריו מהבית נגיד, הוא אמר לו שיעקוב אחריו שהוא יוצא מהבית ואיפה שהוא חונה באיזה מקום תצמיד את זה שם הבנת?" [קלטת 97 תמליל ת/27 עמ' 1]. אמירה זו מלמדת על קשר עם אחרים ["הוא אמר לו"], על הצורך בעריכת עיקוב, כשהמטרה להצמיד לרכבו של הנעקב דבר מה.
ודוק, הנאשם 1 הודה כי מושא המעקבים שלו ושל נאשם 2 היה אסי אבוטבול (לטענתו למטרה אחרת), כפי שהדבר עולה גם מהמקומות והרכב אחריהם עוקבים הנאשמים.
4.א.2. בסמוך לשעה 13:00 אומר הנאשם 1 לנאשם 2 שיסעו לדבר עם מאיר, והשניים נוסעים לכפר טרומן [שם, על כך אין חולק, מתגורר מאיר אברג'יל]. לאחר שנאשם 1 אומר "הנה הקרוואנים של מאיר" ומשיב לנאשם 2 שאי אפשר להיכנס עם האוטו למקום, יוצאים השניים מהרכב [קלטת 98, תמליל ת/28 עמ' 2]. על פי האיכון [ת/53 והעיקוב ת/111, ת/115], הם נמצאים בכפר טרומן כשעה ועשר דקות. לאחר שחוזרים השניים לרכב, אמר הנאשם 1: "חמש ועשרה נהיה, חמש ורבע". נאשם 2 שואל: "אתה בא עם זה למה מה אני?" ובהמשך שואל "עייף?". בתגובה, משיב נאשם 1: "לא במיוחד, אני רוצה לשים את הראש שלי פה בערב להיות ערני... ערני שלא יהיה לי קר... בעוד שעה מכינים פצצה ככה אולי שעה" [קלטת 98 תמליל ת/28 עמ' 2].
אמירה זו, מלמדת כי השניים מתכננים להיות "שם" בערך בשעה 17:15, לבוא עם "זה" והנאשם 1 אף מציין שתוכן פצצה בעוד שעה.

בביהמ"ש, טען הנאשם 1 כי אמר "נחים פצצה", וזאת במובן של מנוחה טובה, כפי שבמקום אחר בשיחה, משבח באמצעות המילה "פצצה" את השווארמה [תמליל ת/30 עמ' 2]. בהשלמת סיכומי ההגנה, צויין כי הנוסח המדויק הוא- "בעוד שעה זה יהיה לי פצצה".
ואולם, לאחר ששמעתי את הקלטת 98 מס' פעמים, עולה בבירור כי האמירה של נאשם 1 הינה "מכינים פצצה" ולא "נחים" ואף לא הנוסח החדש שהוצע.

4.א.3. קביעת שעה ליציאה לכיוון היעד (נתניה) - במהלך הנסיעה, לאחר היציאה מכפר טרומן, נעשים שני נסיונות להתקשר מהטלפון 184 של נאשם 2 לטלפון שמספרו 6000006 – 054 המופיע בזכרון אצל הנאשמים 1 ו-2 תחת השם "עמית" [להלן: "עמית – 006" ר' ביתר פירוט בס' 5.א. להכה"ד].
כאשר אין מענה מהטלפון, משוחחים ביניהם על קוד 1212 או 2121 [קלטת 98 תמליל ת/28 עמ' 2].
דקות ספורות לאחר מכן, מתקבלת שיחה מהטלפון עמית-006 לטלפון 184 של נאשם 2. במהלך השיחה המוקלטת, שואל נאשם 2 את הדובר מעברו השני של הקו למס' הקוד שלו ומתרעם על כך שמחליף קוד כל שניה.
בשלב כלשהו, נוטל נאשם 1 את הטלפון ואומר לו: "אחי... מתי תהיה פה? אז בחמש תהיה שמה בחמש... לא חמש שש... אני אחכה לך אצלי בבית..." בתום השיחה, מסביר נאשם 1 לנאשם 2 כי רק לאחר שיגיע אליו יצאו לדרך, אבל יסע לפניהם לראות. לאחר מכן, מברר שוב מהו הקוד [שם עמ' 3 לתמליל].

שימוש בשפת קודים והתנהגות חשאית: בשיחות נוספות באותו יום, משתמשים הנאשמים 1 ו-2 בשפת קודים כגון: "גבוה" וכן בחיוג המהיר אצל הנאשמים 1 ו-2 מופיעים טלפונים לצידם הכינויים: "אודי", "פיאט", "ניסן", שאין חולק כי אינם השמות האמיתיים של בעלי מספרי הטלפון.
משיחה זו, עולה השימוש בשפת קודים וקביעה יחד עם אחרים נוספים, בסמוך לשעה 17:00.
כשעומת הנאשם 1 עם השימוש בקודים ונשאל לגבי זהות הדובר, השיב: "יש לי הרבה חברים שיש להם קודים, לא זוכר את שם כולם" [עמ' 504 לפרו']. וכן: "בכל העולם מדברים בקודים, גם אנשים פשוטים וגם עו"ד וגם רופאים... יש קודים בהכל וזו שפה שזורמת" [עמ' 539 לפרו']. מדובר בהסבר בלתי סביר, שלא לומר מגוחך.

דווקא גירסת הנאשם 1 כי נוהג להשתמש לצורך העיקובים בטלפונים מיוחדים [עמ' 543 לפרו'], מלמדת על התנהגות חשאית ומתיישבת עם השימוש במילות קוד מחשש להאזנות ולחשיפה.
4.ב. השיחות לאחר הגעת הנאשמים 2-1 לנתניה מוכיחות את קשירת הקשר ומטרתו
4.ב.1. השיחות הטלפוניות עם הנאשמים 1 ו-2 בהיותם בנתניה, מתקיימות כפי שצויין לעיל, באמצעות ה"טלפונים המיוחדים" [לנאשם 1- 269 המכונה "ניסן" ולנאשם 2- 753 המכונה "פיאט"].
בסמוך לשעה 17:15 נשמעת שיחה שעפ"י חקירת התקשורת, הינה שיחת טלפון מנאשם 1 לנאשם 2 [ת/96].
הנאשם 2 נשמע: "הלו... אני בגבוה... זה עוד לא שם... כבר מגיע" ובהמשך "אני נוסע שניה לבית ההוא אתה יודע" [קלטת 99 תמליל ת/99 עמ' 1 ו-2].
כשעומת הנאשם 1 עם אמירות אלה, בתחילה ציין כי לא יודע מהו "הגבוה" [עמ' 558 לפרו']. בהמשך, הודה שהמדובר במלון כרמל [עמ' 564 לפרו'], ואכן מאוחר יותר נפגשים שני הנאשמים במלון כרמל [ת/117]. להזכיר: במלון כרמל נוהג אסי לשהות כמעט כל יום.
4.ב.2. בשיחת טלפון בין הנאשם 2 ל"אודי", נשמע נאשם 2: "מה המספר של החבר בעמדה?... ראיתי אחד על אחד בדיוק בגבוה... בוא נסגור את זה היום אחי חבל על הזמן" [קלטת 99, ת/29 עמ' 1].
ובהמשך, כאשר נאשם 2 נראה ע"י העוקבים עוצר ברח' סמילנסקי21 ומתצפת שם על רכבו של אסי [שם כזכור גר חברו של אסי- גפן, ושם נוהג לבקר כמעט בכל יום, ת/118].
ממש בזמן אמת, מתקשר נאשם 2 ל"אודי" ומתאר את מס' הרכב של אסי בו מבחין: "יש פה שתיים דומים... איפה אתם? מסתובב אני בעיר... הנה זה פה 597 איתי... היא חונה פה בפינה... היא יוצאת מאיזו פינה... הנה הוא פה 56759 כן? אז הנה הוא פה אחי. אבל אין אף אחד באוטו... רואה את ה-16 לא 15... אני מתפרסס עליהם" [קלטת 99, ת/29 עמ' 3-2].
בשיחה נוספת ש"אודי" מתקשר לנאשם 2, נשמע נאשם 2 מדבר על מאבטחיו של אסי: "כן זה הוא... הוא לא מחנה את הזה שלו... הם מורידים אותו שלוש עומדים בכניסה שם... אתה מבין שצריכים לקחת אותו הוא בא. שלא יראו אתה מבין, איזה חכם" [שם עמ' 4 לתמליל].
לאחר מספר דקות, מתקשר "אודי" לנאשם 2, אשר נשמע: "נראה לי הוא בא לגבוה, נעלם לי עכשיו חכה, הכיוון לגבוה... הנה... הוא בא לגבוה. תחנה איפה שפעם שעברה היינו בפעם הראשונה זוכר ששמנו אותו בין המכוניות את גדי... אני מגיע... הוא מגיע עכשיו חבל לך על הזמן" [קלטת 99 ת/29 עמ' 5].
דברים אלה, מלמדים שאכן נאשם 2 מתצפת אחר רכבו של אסי, שלא מוזכר בשמו. הוא מדווח ל"אודי" על כך, יודע את מס' הרכב של אסי ושואל איפה אתם, ללמדך כי ממתין לאנשים הנוספים שאמורים להגיע. נאשם 2 מפנה לפעם הקודמת ששמו את "גדי" בין המכוניות.
כשנשאל נאשם 1 בביהמ"ש על הדירה ברח' סמילנסקי, אישר כי אכן במקום גר גפן וכי חבר של קראדי הצביע לו על כך שבמקום נפגשים [עמ' 559 לפרו']. בנוסף, ציין נאשם 1 כי נאשם 2 אמר את מס' הרכב של אסי ל"אודי" משום שהוא התלהב.
נאשם 1 מציין כי מטרתו של נאשם 2 בתצפית במקום, היא לחפש את הבדואי ואת אסי [עמ' 560 לפרו'].

4.ב.3. בהמשך, מתקשר נאשם 2 לנאשם 1, מביע את מורת רוחו מהאחרים שלא מגיעים בזמן, ומתרגז על כך שאיבד את מושא העיקוב: "...נו בוא איתי... יאללה שיבואו, במקום שנסגור פינה, נראה בדיוק והם לא מגיעים... אני בגבוה מזמן... בן זונה נעלם לי, עכשיו היה איתי... שפשף לי..." [קלטת 99, תמליל ת/29 עמ' 5].
כזכור, על פי עדויות העוקבים [ת/118 ות/107], נראה כי נאשם 2 מתצפת מספסל ומרכבו על רכבו של אסי שחנה ברח' סמילנסקי, סמוך לבית מס' 21 ואח"כ נראה מתחיל בנסיעה בעקבותיו בסמוך לשעה 18:20. לפי דבריו של נאשם 2, כנראה איבד את רכבו של אסי, והוא מביע תיסכולו על כך בפני
נאשם 1, כמו גם בפני
"אודי".
בהמשך, מצטרף נאשם 1 לרכבו של נאשם 2, והאחרון שב ואומר לו: "עכשיו הוא היה איתי פה... אני ידעתי שיברח...". נאשם 1 מגיב: "חבל אנחנו נפספס פה".
בביהמ"ש הסביר נאשם 1 כי כשאמר "חבל נפספס פה", התכוון לפספס לפגוש את אסי או הבדואי [עמ' 565 לפרו'].
תוך כדי נסיעה, משוחחים השניים על כך שלמושא העיקוב שתי מכוניות זהות, וכי לקחו לו רכב וקיבל כסף מהביטוח.
כשנשאל נאשם 1 בביהמ"ש על מי מדובר, ציין בתחילה כי דיבר על מכונית שלקחו לקראדי [עמ' 565 לפרו' שו' 19]. ואולם, כאשר עומת ע"י התובעת עם חוסר ההגיון בדבריו, שינה והתאים גירסתו: "אני דיברתי עם אבי גם על המכונית של אסי וגם על המכוניות של קראדי... אם כתוב אז כן דיברתי עם אבי על הרכב שלקחו לאבוטבול" [עמ' 566 לפרו' שו' 22 עד עמ' 567 שו' 2].
גם בשיחת טלפון עם "אודי", שמתקשר לנאשם 2, מציין בפני
ו האחרון כי ראה אותו, הכוונה לאסי: "עכשיו הייתי איתו אני ראיתי לאיזה כיוון הוא נעלם". נאשם 1 אומר: "תגיד להם שיחכו לנו בגבוה הוא צריך לבוא שמה", ונאשם 2 שוב מתרעם ואומר ל"אודי": "אם הייתם באים מוקדם ב-5 קבענו" [קלטת 99, תמליל ת/29 עמ' 7].
כזכור, לאחר שעזבו הנאשמים 1 ו-2 את כפר טרומן, קבעו הנאשם 1 עם הדובר בצידו השני של הקו עמית 006, בשעה 17:00.

בתום השיחה עם "אודי", מביע נאשם 2 את מורת רוחו כלפי האחרים בפני
נאשם 1: "כמה פחדנים מפחדן אחד, למה צריך אותם, למה היינו צריכים את החמור הזה איתנו" [עמ' 7 לתמליל ת/29].
כשנשאל לזהות הפחדנים ופשר הדברים, השיב הנאשם 1 בביהמ"ש: "יכול להיות שמדובר על חבר של קראדי, הם היו שניים או שלושה... אסי ידוע בנתניה והם פשוט פחדו להתקרב אליו והתחמקו או שלא היה נעים להם לעקוב אחריו, אז אני אמרתי שהם פחדנים" [עמ' 574 לפרו' שו' 6].
בהמשך, גם נאשם 1 מתרעם על האחרים שלא מגיעים: "עוד לא הגיעו אהה? בושה וחרפה... אם הם היו פה לוקח שתי מכוניות והיינו יושבים לו על הזנב". נאשם 2 מסביר: "... זה קשה לי לבד". ונאשם 1 מאשר: "איך לא, שתי מכוניות זה יותר קל" [עמ' 11 לתמליל].
בביהמ"ש הסביר הנאשם 1, כי התכוון לחברים של קראדי שלא הגיעו, שהם פשוט פחדו מאסי ולא עוזרים ואם היו שתי מכוניות היה יותר קל להשיג אותו. כמו כן, מאשר הנאשם 1 ש"לשבת על הזנב" הכוונה לאסי כי ניסה להשיג את הבדואי דרך אסי [עמ' 575 לפרו' שו' 25-21].

4.ב.4. הנאשמים 1 ו-2 נוסעים ומנסים לאתר ולהתחקות אחר רכבו של אסי במקומות שונים. הם נראים באיזור רמת פולג, אז אומר נאשם 2 לדובר בטלפון "אודי" "אני עוד פה שניה בודק בבית" [עמ' 11 לתמליל ת/29]. ובהמשך הנסיעה במקום, משוחחים הנאשמים, כשנאשם 1 אומר "הנה הבית בדיוק... סע מפה בשביל... באנו מאחורה אתה רואה... סע רגיל, אל תאיט... אתה תאיט זה יהיה חשוד" [עמ' 12-11 לתמליל ת/29]. הנאשם 2 נשמע: "זה הבית... פעם שעברה...". כשהשניים סמוך לבית, אומר נאשם 1: "אסי אמרתי לו איזה אבטחה יש לו...".
כשנשאל נאשם 1 על פשר השיחה הזו, השיב בביהמ"ש כי הכוונה היתה לבדוק בבית של קראדי או גפן, אם האוטו של קראדי או אסי שם [עמ' 577 לפרו'] וכי ראה במקום את המאבטחים של אסי, ראה את רכב הסקודה שלהם במקום [עמ' 580 לפרו'].
הנאשם 1 שולל בתוקף את האפשרות כי מדובר בבדיקה בביתו של אסי, אף שהשניים נמצאים באותה עת ברמת פולג הרחק מרח' סמילנסקי שם גר גפן. לדבריו "הוא [נאשם 2-ר.ל.] לא ידע מעולם איפה הבית של אסי" [שם שו' 19].
ואולם, גירסה זו, כפי שכבר פורט לעיל בנושא העיקובים, בלתי סבירה. הכיצד, מי שמבצע עיקובים אחר אסי, כגירסת הנאשם 1, המכיר את המקומות הקבועים בהם שוהה על פי סדר יומו הקבוע, אינו יודע את הנתון הבסיסי של מקום מגוריו? וכן, מדוע שיחפשו את רכבו של קראדי כדי לאתרו? אם העיקוב נעשה למענו של קראדי על מנת להחזיר לו חובו מהבדואי, אין פשוט יותר מאשר להתקשר לקראדי ולברר היכן הוא? במשך כל אותן שעות, אין ולו שיחה אחת ממי מהנאשמים לקראדי.
על כן, המשמעות הטבעית הסבירה וההגיונית המשתלבת עם דו"חות העיקוב, הינה שהנאשמים 1 ו-2 והאחרים עמם הם מדברים בטלפון ("אודי"), מנסים לאתר את אסי ורכבו במקומות שונים כמו בביתו, בבית חברו גפן ובמלון כרמל.

4.ב.5. בסמוך לשעה 19:00, נצפו ע"י העוקבים הנאשמים 1 ו-2, יושבים ברכב המזדה ברחבת העפר שמול מלון כרמל כשהם מתצפתים לכיוון הלובי של המלון [ת/117, ת/101].
באותה עת, משוחחים הנאשמים ביניהם ועם "אודי" על האפשרויות השונות למימוש תוכניתם.
בשיחת טלפון מ"אודי" לנאשם 2, נשמע האחרון אומר: "אתה יכול להתקשר גם לחבר בפלאפון הסלולרי שלו" [קלטת 100 תמליל ת/30 עמ' 2]. זמן קצר לאחר מכן בשיחה מאודי 850 לנאשם 1, נשמע האחרון: "איפה הם בבית קפה הם חוזרים חזרה אליכם... זה המקום הכי טוב נסה להסתתר... תבדוק איפה שאמרתי לך... שמישהו ישאר שם תגיד להוא שישאר שם" [עמ' 2 לתמליל ת/30].
מהשיחה האמורה, עולה שוב כי פרט לנאשמים 1 ו-2 ול"אודי", ישנם מעורבים נוספים, הנאשם 1 מורה היכן להסתתר ולהשאיר במקום אדם נוסף.
כשנשאל נאשם 1 בביהמ"ש מפני מי רצו להסתתר, השיב: "אין לי מושג מפני מי רצינו להסתתר מהאנשים שרצינו לפגוש אותם" [עמ' 586 לפרו' שו' 9]. הסבר זה הינו בלתי סביר שלא לומר מגוחך.
אם מטרת העיקוב הינה פגישה תמימה ולגיטימית, על מנת לבקש עזרת אסי בגביית חוב מהבדואי [כגירסתו החדשה של הנאשם 1], מדוע יש להסתתר מפני מי שמבקשים לפגוש?
הנאשמים 1 ו-2 משוחחים על אפשרויות הפגיעה. הנאשם 2: "כי הבעיה אם הם מביאים לו את זה לכניסה זה בעיה אתה מבין?... פי... איזה בלאגן יהיה שם הו הו" [תמליל ת/30 עמ' 3]. ובהמשך הנאשם 2: "פה אם הוא יוצא איך שהוא יוצא... ביציאה..." והנאשם 1 משיב: "בול פשיווו..." [שם עמ' 5].
בתגובה לאמירות אלה, ציין הנאשם 1 בביהמ"ש, כי הייתה זו תגובתו לכך שהיה עייף או שהבחין בבחורה ברחוב [עמ' 600 לפרו' שו' 14]. ואולם, ברי כי מדובר באמירות שמשמעותן שימוש באמצעי לפגיעה פיסית.
לאחר מכן, "אודי", מתקשר לנאשם 1, אך השיחה לא נענית והנאשמים 1 ו-2 משוחחים על כך ש"הם לא זמינים, הטלפון שלהם אף פעם לא זמין... מה זה חוסר אחריות..." [עמ' 5 לתמליל ת/30]. ובהמשך כשמצליח נאשם 2 לשוחח עם "אודי", הוא מתלונן בפני
ו: "הטלפון שלכם חרבט תחליף אותו... כל הזמן אני מתקשר לא זמין..." [שם עמ' 6]. במהלך שיחה זו, אומר נאשם 2 ל"אודי": "בשמונה תלך למכון... כן סע למכון סע" ונאשם 1 אומר: "שיחזור מהר".
בביהמ"ש ציין נאשם 1 בתחילה כי יתכן ומדובר במכון ליווי ואח"כ אישר שזה מכון הכושר בו מתאמן אסי אך גם קראדי [עמ' 601 לפרו'].
ברי כי אין הגיון בנסיעה למכון הכושר על מנת לבדוק אם קראדי שם. די לצורך כך להתקשר אליו. על כן, התיזה של התביעה כי מדובר במכון הכושר בו מתאמן אסי, כפי שפורט גם ע"י מאבטחיו, הינה סבירה והגיונית.
כלומר, חלק מהצוות בודק אם אסי במכון בשעה שהנאשמים 1 ו-2 ממתינים ומתצפתים במלון כרמל.
בהמשך, נשמע נאשם 2 אומר: "...אז אנחנו נתפוס אותו ביציאה ממול. אפילו כאן הנה אפשר להתחבות בפינה". נאשם 1 משיב תוך לחישה: "בפינה בפינה... אפשר עכשיו שאיך שהוא יוצא פשיווו" [עמ' 8 לתמליל ת/30].
כשנשאל על כך נאשם 1, ציין בביהמ"ש כי "...סתם יצא לי אוויר של פשיווו באותו רגע..." [עמ' 603 לפרו' שו' 5].
ואולם, באותה שיחה נשמע נאשם 1: "אני אומר לך זה חריף מידי אתה שם את זה תחת הג'קט", נאשם 2 מגיב בהמשך: "והוא בולט", נאשם 1 משיב: "מקום קטן. לא, זה בולט גם מקום קטן" [תמליל ת/30 עמ' 8].
ללמדך, הדברים אכן, כפרשנות השוטרים המאזינים, נאמרים בקשר של אמצעי לפגיעה באסי.
4.ב.6. לאחר שעוזבים הנאשמים 1 ו-2 את התצפית ברחבת מלון כרמל [ת/111, ת/117, ת/126], במהלך השיחות הבאות ביניהם וכן בינם לבין "אודי", עולה כי ישנו תכנון להפגש בשעה 20:00 וכשאסי אמור להגיע אחרי 20:00, וכי יש צורך בהתראה על הגעתו על מנת להביא אמצעי לפגיעה שלא יטולטל. מסקנה זו עולה מתוכן השיחות והפרשנות ההגיונית והסבירה שניתנה ע"י השוטרים בעדותם בביהמ"ש.
כך, נשמע נאשם 2 בשיחת טלפון עם "אודי": "מה אתה מציע, אתה רוצה להתמקם במשאית?", נאשם 1 מתערב ואומר: "זה עוד מוקדם להיות שמה, שמונה. הוא בא אחרי שמונה...". בשלב זה נוטל נאשם 1 את הטלפון ומדבר עם "אודי": "אבל לא נספיק אין לנו התראה... כי אם הוא בא אתה לא מספיק לפתוח... אתה רוצה להביא את זה לשם? עוד פעם טלטלה נביא את זה" ונאשם 2 אומר: "...מיותר להביא את זה לשם כי ראינו אותו פה" . נאשם 1: "הוא ראה אותו פה החבר אם הוא בא מת"א זה בסדר... יש לנו התראה... אבל משמה פתאום אתה רואה אותו בצומת אין לך התראה... אני מפחד אתה לא יכול להספיק... אז רגע אתה רוצה שאני אביא את זה למשאית?... קודם כל אנחנו נכין מיקום יש לי מיקום שמה אני צריך להכין את המיקום... כל דקה היא קריטית" [תמליל ת/30 עמ' 11-9].
כשנשאל נאשם 1 למה הכוונה שלא יספיקו לפתוח, השיב שהכוונה לפתח מהירות ממקום הימצאו. כשהתובעת היקשתה ושאלה למה צריך לפתח מהירות, השיב: "כובע" [עמ' 607 לפרו'].
בהמשך, מתקיימת שיחה נוספת מנאשם 1 ל"אודי", נאשם 2 נשמע: "לבוא עם זה בקיצר מה עכשיו טוחנים מים?". נאשם 1 נשמע אומר בטלפון: "תגיד לי היית באיזור התעשייה... אם הוא לא באזור התעשיה אז חבל להביא את זה, אם הוא שם מתאים להביא את זה... אם נביא את זה סתם זה לא טוב זה סתם טלטלה... אז בוא נחכה בצומת עכשיו נראה מאיפה הוא מגיע...". נאשם 2 נשמע מתרעם: "להביא את זה או לא מה?".
כשנשאל הנאשם 1 בביהמ"ש אודות שיחה זו, ציין כי כשנאמר שצריך להתמקם בצומת במשאית, הכוונה הייתה לכך "שקראדי היה צריך להגיע לשם... יכול להיות שהוא [קראדי] היה צריך להגיע לשם". ובהמשך: "אמרתי בוא נראה אם הוא בא בשביל הקטע והתכוונתי לאסי" [עמ' 605 לפרו']. וכן כי כשדובר על להביא את זה וכי זה טלטלה, הכוונה הייתה לאופנוע שלו [עמ' 607 לפרו'], וכי מטרת ההתמקמות בצומת, הייתה כדי לראות פיסית את אסי כי אף פעם לא ראה אותו פנים אל פנים [עמ' 609 לפרו' שו' 23]. כלשונו: "להביא משהו זה חד וחלק אופנוע" [עמ' 613 לפרו', עמ' 615 לפרו' שו' 3], וכי יתכן שרצה לפגוש את קראדי ולנסוע הביתה.
כשנשאל הנאשם 1 מדוע לא קורא לאופנוע בשמו, משיב: "כי לא למדתי באוניברסיטה, ככה אני קורא לזה".
הסבר זה של הנאשם הינו בלתי סביר, שלא לומר מגוחך, ואף אינו מתיישב עם שאר הראיות. שכן, במהלך השיחות המוקלטות, נעשה שימוש במפורש במילה "אופנוע" בהקשר ההגיוני. כך, כשמתקרבים הנאשמים לרח' ז'בוטינסקי, שם חונה האופנוע של נאשם 1 [ת/126], שואל נאשם 2: "אז איפה... את האופנוע שלך?". בנוסף, אין הגיון בקבלת אישורו של "אודי" להבאת האופנוע ע"י הנאשם 1. אין גם הגיון בכך שהבאת האופנוע תלויה בנוכחותו של פלוני באיזור התעשיה או המיקום ממנו יגיע לצומת. מדוע יש להשתמש בקודים של הבאת האופנוע למשאית?
בנוסף, בהמשך, שניות ספורות לפני המעצר, נשמע נאשם 1 אומר: "אנחנו אוספים אותו משמה אוספים אותו אנחנו" [שם עמ' 13 לתמליל]. בעת הזו אין כלל מחלוקת שהאופנוע של נאשם 1 כבר נמצא איתו בצומת. אזי ברור שלא אותו הולכים לאסוף ולהביא [!].
תוכן הדברים, ההקשר שלהם ואופן השימוש במילות קוד, מתיישב דווקא עם התיזה של התביעה והפרשנות שניתנה לדברים ע"י השוטרים שהעידו על כך בביהמ"ש, כי המדובר באמצעי לפגיעה באסי.
4.ב.7. בדקות שלפני מעצרם של הנאשמים, נשמעים נאשמים 3-1 ובנוכחות הנאשמים כולם, תוכן השיחה משמיט את הקרקע בבסיס טענתו של הנאשם 1 כי קבע בצומת בה נעצרו הנאשמים עם אחרים ואילו נאשמים 3-4 היו במקום באופן מקרי לעניינים אחרים.
כלשונו: "הפלא ופלא, האנשים האלה לא היו שם ולא קבעתי איתם הם היו שם ולא לצורך הפגישה הזאת, יש להם עניינים עם אנשים אחרים" [עמ' 605 לפרו' שו' 8-1].
שכן, בשעה 20:20 כאשר הנאשמים 3 ו-4 נראים נוסעים ברכב עמו הגיעו מהחניון בצומת לכיוון ביתו של אסי וחוזרים כעבור דקות [ת/115, ת/101, ת/111- שעה 20:20-20:28], נשמע נאשם 2 אומר: "עכשיו שמונה ועשרים בול גם הלכו לבית לבדוק..." [קלטת 100, תמליל ת/30 עמ' 12].
ללמדך, כי נסיעתם של הנאשמים 3 ו-4 מתואמת עמם, ועל פי התוכנית שהתגבשה. כזכור לפני שעזבו נאשמים 3 ו-4 את החניון, נראו הנאשמים 1 ו-3 הולכים ומשוחחים ביניהם [ת/111].

לאחר שחוזרים נאשמים 3 ו-4 לחניון בצומת, נשמע נאשם 3 אומר: "הוא צריך לחזור עכשיו בחצי שעה הקרובה, בדוק אבי"- משפט זה מלמד על ידיעתו של הנאשם 3 במי מדובר, מתי עליו לחזור, ובקיאותו בפרטי התוכנית. בביהמ"ש, מסר נאשם 3, כי אמר דברים אלה לנאשם 4 דווקא ולא לנאשם 2 [אבי] והתייחס לאבי קראדי [עמ' 749 לפרו']. ואולם, אם נאשם 4 הוא שידע שקראדי אמור להגיע בשעה 21:00, מדוע היה צריך נאשם 3 לומר לו זאת? ובבטחון – "בדוק"? מטעם זה, גם שולל נאשם 4 כי המשפט נאמר לו ע"י נאשם 3, כלשונו: "לא יכול להיות דבר כזה... הוא צריך להגיד לי אבי קראדי? אני מומחה לקראדי" [עמ' 821 לפרו' שו' 20].
אין גם הגיון בכך שיאמר "בדוק אבי" ויתכוון לאבי קראדי. אמירה זו, על פי הפרשנות הטבעית והפשוטה, נאמרת לנאשם 2 [אבי - ר.ל.].
כאשר נשאל לגבי יתר האמירות המפלילות בשיחה זו, שהיה עד להן – ציין נאשם 3 כי יתכן שהנאשמים האחרים [1 ו-2] דיברו על משהו אחר ואילו הוא ונאשם 4 מדברים על משהו אחר [עמ' 750 לפרו'].
אמירה זו אינה מתיישבת עם דבריו שלו בסוף השיחה, משהבחין בשוטרים אמר "הנה באו בילוש אנחנו באנו לאבי קראדי", זו אמירה מפלילה בהיותה מציעה "אליבי" לכל הנוכחים במקום, משנוכח לגלות כי המשטרה תפסה אותם.
ודוק, אם אכן הגיעו לקראדי, מדוע היה צורך להכריז זאת? האם לא ידעו כולם שאכן הגיעו לקראדי?
אמירה זו הפונה לכולם, סותרת את גירסת הנאשם 1, לפיה לנאשמים 4-3 לא היה כל קשר בנוכחותם במקום אליו ואל הנאשם 2 כמו גם אל "אודי" ואחרים עמם קבע להפגש.

לאחר דברי הנאשם 3 שהוא צריך לחזור בחצי שעה הקרובה, נשמע נאשם 1 אומר: "תן לנו 3 דקות... במיליון אחוז שלא יהיה פדיחה" [עמ' 12 לתמליל ת/30]. אמירה זו מלמדת כי דברי הנאשם 3, בניגוד לגירסתו, לא כוונו לנאשם 4 אלא לכלל השומעים והייתה התייחסות אליהם.
במהלך השיחה, נשמע דובר שהנאשמים שהעידו התעקשו לא לזהותו: "אבי אנחנו נודיע לך בטלפון אם אנחנו רואים אותו בכביש הזה מגיע אל תהיה לחוץ יהיה לכם מודיעין מאמי" [תמליל ת/30 עמ' 13]. ואולם, השוטר אבי גור זיהה את הנאשם 3 כמי שאמר אמירה זו, וזאת בהסתמך על שיחות וחקירות הנאשמים [ת/24].
לאור זאת ולאור האזנה לחלק זה של השיחה המוקלטת, הרי שאכן הנאשם 3 הוא שאמר אמירה זו.
ודוק, מדובר באמירה מפלילה שמשמעותה ליתן מודיעין ולדווח כאשר רואים את אסי מגיע, על מנת שניתן יהיה לפעול וזו הרי מטרת קשירת הקשר.

בהמשך, אומר נאשם 2: "יאללה בוא". בתגובה משיב נאשם 3: "בסדר בסדר..." ואכן הנאשם 3 נעצר כשהוא יושב ברכב של נאשם 2 יחד איתו, כשהמנוע פועל, ולא עם הרכב עמו הגיע לנתניה. ללמדך, כי הדברים שנאמרים מכוונים גם לנאשם 3 שפועל לפיהם ונכנס לרכבו של נאשם 2.
ממש אז, על פי דו"חות העוקבים [ת/106], נראים רכבו של אסי ורכב מלווה אחריו מגיעים לכיוון הצומת, אז מתבצע המעצר.
מענה לטענת ההגנה לאבחנה בין שתי קבוצות הנאשמים
4.ב.8. האבחנה המלאכותית בין נאשמים 1 ו-2 לנאשמים 4-3 כפי שנעשית ע"י הנאשמים שהעידו וההגנה בסיכומיה, אינה מתיישבת עם הראיות. שכן, כולם נוכחים במקום, לאחר שנקבע ע"י הנאשמים 1 ו-2 להפגש בשעה 20:00 בצומת; השיחה בדקות האחרונות שיש בה אמירות מפלילות נעשית ע"י הנאשמים 3-1 בנוכחות כולם; בנוסף, לאחר השעה 19:50 אין כל שיחה נוספת מ"אודי", שלפי גירסת הנאשם 1 הינו "שי" חברו של קראדי שאמור היה להגיע. לאחר רצף רב ביותר של שיחות בין השניים, לו אמור היה אותו "אודי" להגיע לצומת ולא הנאשמים 5-3, אזי השכל הישר ונסיון החיים היה מחייב שתהיה תקשורת ביניהם עד שעת המעצר בשעה 20:31 לברר מדוע לא הגיע לצומת.
הכיצד נאשמים 1 ו-2 מסתפקים בנוכחותם של נאשמים 3-4 בלבד (וכן של נאשם 5), אם כלל לא רלבנטיים למטרת הפגישה שקבעו עם "שי"?
זאת ועוד, הנאשמים 3 ו-4 יוצאים עם הרכב עמו הגיעו לצומת לכיוון ביתו של אסי ובאותה עת משוחחים נאשמים 1 ו-2 על כך כחלק מתוכנית הפעולה.
בשניות שלפני המעצר, הנאשם 3 נכנס לרכב בו יושב נאשם 2, כשהמנוע מונע ובהמשך לאמירות כי יש להביא את "זה".

בשולי הדברים, ההגנה טענה בסיכומיה, כי כנגד יצחק אברג'יל שנחקר תחת אזהרה בעבירה המיוחסת לנאשמים- ראיות בכמות ובעוצמה כאלה הקיימות כנגד הנאשמים 2-1 ופחותה מזו הקיימת כנגד שאר הנאשמים. על כן, נטען, הימנעות התביעה מהגשת כתב אישום נגדו, מלמדת כי אין ראיות כאלה גם כנגד הנאשמים 2-1, ועל דרך של "קל וחומר" כנגד הנאשמים 5-3.
טיעון זה, נדחה על ידי. מן הראיות שהובאו בפני
, כמות הראיות הקשורות ליצחק אברג'יל, ובוודאי עוצמתן ואופיין המפליל, קטנה באופן משמעותי לעומת הראיות ביחס לכל אחד ואחד מהנאשמים 5-1. ומכל מקום, במישור העקרוני, גם אם היתה טענה זו נכונה, והיא אינה כזו, אין היא משליכה על בחינת הראיות הקיימות כנגד הנאשמים נגדם הוגש כתב אישום.

עדויות השוטרים שהאזינו לשיחות המוקלטות
4.ג. שוטרי היאחב"ל שהאזינו בזמן אמת ויחד עם הממונים, קיבלו החלטה לעצור את הנאשמים ולקטוע את הוצאת תוכניתם לפועל, העידו בביהמ"ש והסבירו כיצד הבינו את הדברים ששמעו בשיחות, פרשנות שכפי שצויין לעיל מקובלת עלי בהיותה סבירה והגיונית, כאשר הסברם של הנאשמים שהעידו לתוכן השיחות, נדחה מחוסר סבירות:
4.ג.1. העד טל פיקרביץ, שפיקד על פעולת המעצר של הנאשמים, העיד כי החליט על המעצר על יסוד כמה עובדות "עובדה ראשונה- האזנה והדברים שנאמרו ברכב במהלך כל ההסתובבות של החבורה בנתניה... עובדה שניה- המקומות שהחבורה הסתובבה, שמעבודתי ומהיכרותי עם אבוטבול, זה מקומות שרוב הזמן הוא מסתובב בהם" [עמ' 232 לפרו']. ובהמשך: "מהיכרותנו עם החשודים, ידענו שישנה אפשרות שזה נמצא לידם, הנשק החם או כל דבר שהתכוונו להשתמש בו ולא חייב שזה יהיה עליהם" [עמ' 233 לפרו']. וכן: "...ברור היה מההסתובבות שלהם ומהאזנות שכוונתם הייתה לפגוע באבוטבול. הימצאות או אי הימצאות נשק היא הנחת עבודה שנלקחת בכל פעולה מסוג זה. לאור העובדה שאנחנו יודעים... שאת הנשק אם חושפים אותו זה רק בסוף ובזמן ההחלטה על ביצוע מעצר יכול והנשק היה באיזור לידם ומוכן" [עמ' 236 לפרו'].
4.ג.2. העד אמיר דגוני, העיד כי מהאזנות הסתר הסיק שבידי הנאשמים אמל"ח ועל יסוד זאת, יחד עם התקרבותו של אסי לצומת, הוחלט על ביצוע המעצר. כלשונו: "אמל"ח והתקרבותו של אסי והחשד לפגיעה בו" [עמ' 186 לפרו'].
4.ג.3. העד סידון ליאור, אישר כי החשד לאמל"ח שעלה מהאזנות הסתר, הוא בין היתר ההבדל בין המעקב ביום זה לימים הקודמים בהם נראו הנאשמים 4-1 בנתניה [עמ' 197 לפרו'].
4.ג.4. בשל הפרשנות של אנשי המשטרה לדברים ששמעו בהאזנות הסתר, נעשה גם חיפוש במכוניות, באופנוע, על גופם של הנאשמים ו"ברדיוס שמתאים לתוכנית נסיון חיסול באמצעות כלי נשק" [ר' עדותו של יובל אברג'יל עמ' 264].
בסופו של החיפוש, לא נמצא כל אמל"ח, וכפי שיפורט בהמשך, ביום 12/2/06 כשהנאשמים היו נתונים במעצר, נמצא במקום שהינו מחוץ לטווח החיפוש טיל לאו דרוך ומוסתר.
בעניין זה, נטען על ידי ההגנה, הן בתום פרשת התביעה והן בסיכומים, כי אי מציאת האמל"ח ברשות הנאשמים, בדיעבד, מלמדת כי הפרשנות שניתנה ע"י השוטרים לשיחות המוקלטות מוטעית. ואולם, טענה זו נדחית על ידי. כפי שפורט לעיל, הפרשנות שניתנה לתוכן השיחות המוקלטות, הינה הגיונית, סבירה ומתיישבת עם המשמעות הפשוטה והטבעית של הדברים ועם ראיות התביעה הנוספות ובהן העיקובים.
מהפרשנות הטבעית של תוכן השיחות, עולה כי בכוונת הנאשמים להביא את האמצעי לפגיעה באסי ממקום כלשהו וכי הוא לא נמצא ממש ברשותם. על כן, מדובר על להביא את זה, לא לגרום סתם לטלטלה, וכי יש צורך קודם בהכנת מיקום, יש צורך שמי שמביא את האמצעי יהיה מצוייד בטלפון וכו', כפי שנשמע בשיחות. ואכן, כשלושה שבועות לאחר מעצרם, נתפס לא הרחק מביתו של אסי, טיל לאו מוסתר, דרוך ומוכן לירי.
העובדה כי לא נמצא אמל"ח ברשות הנאשמים, רלבנטית במובן זה שלא ניתן לייחס להם עבירה של החזקת אמל"ח. הא ותו לא.

לפיכך, מתוכן השיחות המוקלטות, יחד עם הראיות הנובעות מהעיקובים שנעשו אחרי הנאשמים 4-1, עולה כי הנאשמים 4-1 חברו יחד עם אחרים וקשרו קשר לפגוע באסי. לצורך כך, עקבו אחריו, ארבו לו במקומות בהם נוהג להימצא לפי מידע שהיה ברשותם, הכינו אמצעי לפגוע בו. הנאשמים 1 ו-2 קבעו עם אחרים להיפגש בשעה 20:00 בצומת בה נעצרו, שהינה הכניסה היחידה לשכונת פולג, ושם נפגשו עם הנאשמים 4-3. באותה עת, קיימים מעורבים נוספים שלא נתפסו ["אודי" למשל] שעמו ביצעו שיחות רבות והתייעצויות לגבי אפשרויות הפעולה, כשהנאשמים נעצרו בטרם עלה בידיהם להביא את האמצעי לפגיעה באסי.

5. ראיות הנובעות מחקירת התקשורת המוכיחות את אשמת הנאשמים 4-1
שיוך הטלפונים לנאשמים
5.א. כפי שיפורט להלן, הנאשמים הצטיידו במכשירי טלפון ניידים שאינם רשומים בבעלותם. הקשר של כל אחד מהם למספר טלפון, מוכח בין באמצעות תפיסת המכשיר ברשותו בעת המעצר, בחיפוש ברכב, בבית או ברישומו בזכרון של אחר ובין בהודאת מי מהנאשמים בשימוש במכשיר הטלפון.
ביחס לנאשם 1, לאחר שהנאשם בחקירתו בביהמ"ש הודה בכך [עמ' 454 לפרו'], אין מחלוקת כי עשה שימוש במספר טלפונים, שאף לא אחד מהם רשום על שמו. שני מכשירים נתפסו פיסית, האחד בעת מעצרו שמספרו 3119269 – 054, האחר בביתו 2216816 – 054. מס' הטלפון 766656 – 054 שלא נתפס, נמצא בנתוני הזכרון במכשירי הטלפון שנתפסו ברשות הנאשמים 3 ו-4 תחת השם "אבנר/אבנר 1", בכרטיס ה- sim שנתפס ברשות הנאשם 5, וכן מופיע בחיוג המהיר בטלפון שנתפס ברכב בו נעצר ונהג הנאשם 2. בנוסף, ברכבו של הנאשם 1 נתפס כרטיס sim שמספרו 2157086 - 054.
ביחס לנאשם 2, על גופו של הנאשם נתפס טלפון שמספרו 2216753 – 054. בנוסף, ברכב בו נעצר, הרשום על שם חברתו [לימור גרמה], נתפס מכשיר שמספרו: 3072184 – 052.
בחיוג המהיר בטלפון שנתפס ברשות הנאשם 3, מופיע לצד מספר הטלפון הנ"ל השם: "אבי". בחיוג המהיר בטלפון 184, מופיעים מספרי הטלפון של נאשם 1 [656], הנאשם 3
[191] וטל' בשם "עמית" שהסיומת שלו: 006].
טלפון מירס שמספרו 7821263 – 057, אשר לא נתפס, הופיע בספר הטלפונים של נאשם 1 תחת השם "אבי" וכך גם ביומן הטלפון שנתפס ברשות הנאשם 4 בעת מעצרו.
בנוסף, בשיחה מוקלטת בין חברתו של נאשם 2 לאשתו של נאשם 1, מציינת הראשונה כי הנאשם 2 החליף את ה"מירס" [ת/77]. כמו כן, מחקירת התקשורת, עולה כי הנאשמים 1 ו-3 נהגו להתקשר למספר זה, כאשר החל מאמצע 2006 החלו להתקשר לטלפון 184 שנמצא ברכב בו נהג ונעצר הנאשם 2 [ת/55 ות/96].
ביחס לנאשם 3, הנאשם מודה בשימוש במכשיר שנתפס ברכב בו נסע עם נאשמים 4 ו-5 שמספרו 8004191 – 054 [עמ' 662 לפרו' שו' 3 ות/10].
בפלטי החיוג המהיר ממכשיר טלפון זה, מופיעים מספרי הטלפון של נאשם 1 [656], הנאשם 2 [184] והנאשם 4 [259] וטלפון על שם "עמית" [006] - [ת/42].
בנוסף, ברכבו נתפס sim שמספרו 4910046 – 054.
ביחס לנאשם 4, בעת המעצר נתפס ברשותו טלפון שמספרו 3021259 – 052 [ת/63]. בפלטי החיוג המהיר של מכשיר זה, מופיעים הטלפונים של נ' 1- 656 ונאשם 3- 191.
בנוסף, נעשו שיחות לטלפון שמספרו 6755895 – 050 הרשום ע"ש בת זוגתו של נאשם 4 [חנה אחיון].
ביחס לנאשם 5, ברשותו נתפס sim שמספרו 6986139 – 054 [ת/63], אשר בו כאמור הופיע בזכרון מס' הטלפון שברשות הנאשם 1- [656].
בכרטיס sim זה הופיע מס' טלפון 6000006 – 054 תחת השם "יצחק".
בזכרונות בטלפונים של נאשמים 2 ו-3, כפי שפורט לעיל, מופיע מספר זה תחת השם "עמית".
בביתו של נאשם 5 נמצא מכשיר טלפון שהינו בבעלות אשת יצחק אברג'יל [ת/55].
משילוב עובדות אלה, ונוכח התקשורת הענפה בין הנאשמים 4-1 לבין מס' טלפון זה, מבקשת התביעה להסיק כי הטלפון שייך ליצחק אברג'יל, ואולם היה בזמנים הרלבנטיים לכתב האישום, בשימוש הנאשם 5.
ראיות אלה, יש בהן כדי להעלות חשד בדבר התיזה של התביעה. ואולם, אף אם תתווסף להן שתיקתו של הנאשם 5, העדר הסבר או גירסה מצידו, וניסיונות נאשמים 4-1 להרחיקו מראיה מסבכת או מפלילה, כמו גם גירסתו הבלתי אמינה של נאשם 1 שמדובר בטלפון של "שי" – לא שוכנעתי מעבר לספק סביר כי טלפון זה אכן היה בשימושו של הנאשם 5. זאת משום שמכשיר הטלפון או כרטיס ה-sim התואם, לא נתפס ברשות הנאשם 5. בכרטיס ה-sim שכן נמצא ברשותו, רשום מס' הטלפון על שם אחר ולא על שמו. בנוסף, דברי התביעה בסיכומיה לגבי שייכות הטלפון ליצחק אברג'יל, אין להם ביסוס בראיה קבילה [ר' החלטתי בעמ' 91 לפרו'].
על כן, לא ניתן להסיק מהראיות הנובעות מחקירת התקשורת עם מספר טלפון זה, ממצאים לחובתו של נאשם 5 במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי.

תקשורת רצופה ועניפה בין הנאשמים 4-1
5.ב. מפלטי שיחות הטלפונים שפורטו לעיל, עולה כי במהלך התקופה שבין 1/12/05 ועד 22/1/06, קיימת תקשורת רצופה וענפה, כמעט בכל יום ולעיתים מספר פעמים ביום, בין הנאשמים 4-1.
ר' למשל 18 ימים בהם שיחות יוצאות מנאשם 1 לנאשם 3, ו-21 ימים של שיחות יוצאות מנאשם 1 לנאשם 2 [ת/55 + ת/34].
וכן, 8 ימים בהם שיחות יוצאות מנאשם 2 לנאשם 1, ו-7 ימים שיחות ממנו לנאשם 3 [ת/96].
11 ימים בהם שיחות יוצאות מנאשם 3 לנאשם 2 ו-3 ימים שיחות ממנו לנאשם 1. 5 ימים שיחות לנאשם 4 [ת/96].
4 ימים שיחות מנאשם 4 לנאשם 3 [ת/96].
שימוש הנאשמים 2-1 במכשירים "מיוחדים" [מבצעיים]
5.ג. על פי התיזה של התביעה, לצורך פעילות מעקב, השתמשו הנאשמים 1 ו-2 במכשירים מיוחדים. הנאשם 1 בטלפון 269, ואילו הנאשם 2 השתמש בטלפון 753 [להלן: "הטלפונים המיוחדים"]. הנאשמים הקפידו שלא לעשות שימוש באותן שעות בטלפונים אחרים שבשימושם של הנאשמים 1 ו-2.
תיזה זו של התביעה מקובלת עלי, בהיותה מעוגנת בראיות, כמפורט להלן:
הנאשם 1 העיד כשנחקר אודות השימוש ביום 22/12/05 בטלפון 816, בטלפון שמספרו עוקב 817 וטלפון אחר שבהם נעשה שימוש רק מיום 14/12/05 ותקשורת ביניהם לנאשם 1 בלבד: "אלו טלפונים שהשתמשנו בהם לצורך המעקב בלבד, לא רציתי שמישהו יאזין לנו שיחשוב שאנחנו עושים משהו חריג" [עמ' 543 לפרו' שו' 18].
בימים ובשעות בהם הייתה פעילות בנתניה, 16/1/06, 18/1/06 ו- 22/1/06 – מופסקת התקשורת עם הנאשמים 2-1 באמצעות הטלפונים הרגילים ומתבצעת תקשורת רק לטלפונים "המיוחדים".
כך, ביום 22/1/06, בסמוך לזמן יציאתו של נאשם 1 מביתו לכיוון נתניה, נפסקת התקשורת הרגילה בין נאשם 1 לנאשם 2.
התנהגות זו מוצאת חיזוק בדברי הנאשם 1 שהוקלטו, כאשר מציין שכאשר הוא בסידורים, הוא משאיר את הטלפון בבית [ת/77], בדיוק כפי שביום 22/1/06 השאיר את מכשיר הטלפון 656 בביתו. כך נשמע הנאשם 1 כשנשאל ע"י הנאשם 2, אם הטלפון שלו עליו, השיב: "מה פתאום" [ת/30].
הנאשם 1 בעדותו בביהמ"ש, מציין במפורש כי נוהג בחשאיות מתוך חשש, כלשונו: "אני שומר על חשאיות בהתנהגות היום יומית שלי, אני פרנואיד, אני מפחד מאנשים... מהטלפונים והכל... אני גם מתלחש עם אבי כשאנחנו באוטו כי חששתי מהקלטה באוטו" [עמ' 629 לפרו' שו' 11].

רישום הטלפונים "המיוחדים" בשמות קודים
5.ד. בזכרונות ובחיוג המהיר בטלפונים של נאשמים 2-1, נשמרו מספרי הטלפון של הטלפונים "המיוחדים" תחת שמות קוד ולא בשם האמיתי, כשלשמות מכנה משותף – כולם שמות מכוניות. כך, בזכרון בטלפון של נאשם 1 מופיע מספר הטלפון של נאשם 2 תחת הכינוי "פיאט", ומופיע מספר 2127850 – 054 תחת הכינוי "אודי", בטלפון של הנאשם 2 מופיע הטלפון של נאשם 1 תחת השם "ניסן" וגם שם מופיע מספר הטלפון שכינויו "אודי".
הנאשם 1 נחקר בביהמ"ש אודות השימוש בשמות הקוד, אך לא היה בידיו ליתן הסבר משכנע לכך. כך ציין כי בכל העולם מדברים בקוד [עמ' 539 לפרו']; כי קשה לו לראות את השם פיאט כי אינו רואה ללא משקפים [עמ' 540 לפרו']; ולבסוף כי ילדיו מתעסקים במכשירי הטלפון שלו [עמ' 545 לפרו'].

הנאשמים 4-3 מדוממים טלפונים בפעילותם בנתניה
5.ה. מן הראיות, עולה כי בימים בהם נמצאים הנאשמים 4-3 בפעילות הקשורה לקשירת הקשר בנתניה, הם מדוממים את הטלפון שברשותם על מנת להסוות את פעילותם בנתניה.
כך, ביום 22/1/06 מהשעה 17:30 הטלפון של נאשם 3 אינו פעיל וכן בהיותו ביום 18/1/06 בנתניה עם הנאשמים 1,2. ביחס לנאשם 4, ביום 22/1/06 מהשעה 15:50 הטלפון שלו אינו פעיל עוד וכן בשעות בהן נמצא ביום 16/1/06 עם הנאשמים 1,2 בנתניה.

תקשורת בין הנאשמים 4-1 לבין אותם "אחרים"
5.ו. מחקירת התקשורת, עולה כי לנאשמים קשר משותף, הדוק ואינטנסיבי עם אותם אחרים.
כך, לנאשמים 3-1, קשר אינטנסיבי והדוק ביותר עם מספר הטלפון 006 המופיע בזכרון הטלפון של נאשמים 2 ו-3 תחת השם "עמית".
לנאשמים 1 ו-2 תקשורת ענפה עם הטלפון המופיע בזכרון שלהם תחת הכינוי "אודי" ובמיוחד ביום 22/1/06.
לכל הנאשמים 4-1, תקשורת ענפה עם אמיר דיין [טל': 6662066 – 050], כך למשל ביום 22/1/06- 14 שיחות לנאשם 4 ושיחות מנאשם 4 אליו, וכן 3 שיחות ממנו לנאשם 3.
בנוסף, לאחר המעצר, מוקלטת שיחה של אמיר דיין לאשתו של הנאשם 1, ממנה ניתן ללמוד על הקשר שלו לנאשם 1 ו-4 ודאגתו לבנות הזוג [ת/77].
ישנה תקשורת ענפה בין הנאשמים 4-1 לבין ניר חזיזה [טל': 2310036 – 054].
כך, נאשם 3 מתקשר אליו 12 פעמים ביום 22/1 החל מהשעה 11:26 ועד 17:30.
בנוסף, ביום המעצר בשעה 14:56 נפגש ניר חזיזה עם הנאשמים 1 ו-2 בתחנת הדלק בקרית אונו [ת/129-צילומים ועדות הנאשם 1 בעמ' 509].
העובדה כי לנאשמים תקשורת עניפה באותה עת עם אותם אחרים, מלמדת על הקשר ביניהם, וכן מתיישבת עם התיזה של התביעה, כי לנאשמים שותפים נוספים לקשר הפלילי, אשר בעת מעצר הנאשמים דנן, המתינו בסמוך לביתו של אסי כשברשותם טיל לאו מוכן לירי [ס' 4 לכתב האישום].

גירסת הנאשמים לגבי ראיות התקשורת שנגדם
הנאשמים 1,3 ו-4 עומתו בביהמ"ש עם ראיות אלה ומסרו תשובות מתחמקות שונות ומשתנות, ללא הסבר של ממש.
כך, הנאשם 1, כשנשאל על קשריו עם נאשם 5, טען שאין לו כל קשר עמו וכי לא מדבר איתו. אשר לשיחה שבוצעה מהטלפון שלו לטלפון 006 ביציאה מכפר טרומן – ציין כי אינו זוכר עם מי שוחח [עמ' 520 לפרו'].
באשר לזהותו של "אודי" המופיע בזכרון הטלפון שלו ועמו יש לו תקשורת ענפה ביום המעצר – ציין כי יתכן שהטלפון הזה היה ברשות אחד החברים של קראדי וכי נעזרו בו לאיתור הבדואי [עמ' 541 לפרו']. בתחילה סרב למסור את זהותו של "אודי", ואולם בהמשך ציין כי מדובר ב"שי" שהוא חבר של קראדי, אך לא מספק פרטים נוספים ולא מביאו לעדות [עמ' 547 לפרו']. בהמשך, אף מציין כי אותו "שי" הוא שישב ברכב הבורה בה נראה הוא עצמו ביום 16/1/06 [עמ' 497 לפרו'].
הנאשם 3, ציין כי אמיר דיין אינו חבר קרוב שלו, וסרב למסור פרטים אודותיו, תוך כדי צחקוק של מבוכה, בטענה שאינו זוכר ואינו יודע [עמ' 675 לפרו'].
גם ביחס לניר חזיזה, השיב הנאשם 3 על מרבית השאלות ב"לא יודע" ו-"לא זוכר" [עמ' 726 לפרו'].
באשר לטלפון המופיע תחת השם "עמית"- הנאשם 3 שלל כי המדובר בטלפון של הנאשם 5 ונקב בשני שמות אפשריים. האחד, עמית חסין מאשדוד והשני, עמית גור אריה מראשל"צ.
במסגרת ראיות ההזמה, הציגה התביעה ראיות, לפיהן רשומים שני אזרחים ע"ש עמית חסין, האחד כבן 4 מבית זית והשני כבן 65. ואילו עמית גור אריה מראשל"צ, נמצא בבית סוהר ללא יציאות לחופשה מאז 10/05 [ת/131].
באשר ליחסיו עם נאשם 5, ציין כי הוא חבר שלו לבילויים, כאשר אינו זוכר את מס' הטלפון שלו וגם לא שומר אותו בזכרון, משום שנאשם 5 נהג להחליף טלפונים בתדירות גבוהה [עמ' 679 לפרו'].
אף שגירסתו של הנאשם 3 בעניין זה תמוהה ולא סבירה, אין בה כדי להוות ראיה במידה הנדרשת כי מדובר בטלפון שבשימושו של נאשם 5.

הנאשם 4, בחקירתו בביהמ"ש, טען כי אמיר דיין התקשר אליו אך הוא ניתק ולא חזר אליו [עמ' 787 לפרו']. ואולם, מפלט שיחות הטלפון, עולה כי דווקא הנאשם 4 התקשר לאמיר דיין [ת/96].
למרות דבריו של נאשם 4 שיביא את אמיר דיין לעדות, על מנת שישיב לשאלות במקומו, לא עשה כן.
הנאשם 4 בביהמ"ש, ציין כי אין לו קשר עם נאשם 2. כאשר עומת עם העובדה שהטלפון של נאשם 2- 263 מופיע בזכרונות הטלפון שלו תחת השם "אבי", לא ידע להסביר זאת, וענה: "לא זוכר" [עמ' 776 לפרו' שו' 16]. באופן דומה, השיב לשאלה מדוע הטלפון של נאשם 1 - 656 מופיע בזכרונות אצלו תחת השם "אבנר" כשלדבריו לא נהג להתקשר אליו ואינו חבר שלו, השיב: "למה? לא זוכר" [עמ' 777 לפרו' שו' 5].

מענה לטענת ההגנה אשר לטלפונים הדוממים של נאשמים 4-3
בסיכומי ההגנה, נטען כי מחקירת התקשורת עולה שלא היה קשר טלפוני עם הנאשמים 3 ו-4 בשעות הרלבנטיות ביום 22/1/06.
לפיכך, בהיותם מנותקים מקשר עם הנאשמים 1 ו-2, לא היו יכולים להיות שותפים לפעילות באותו יום.
ואולם, כפי שצויין בכל הנוגע לראיות הנובעות מהמעקבים, בכל הימים בהם נראו הנאשמים 3 ו-4 בנתניה עם הנאשמים 1 ו-2, נהגו באופן דומה והקפידו על כך שהטלפונים שברשותם לא יהיו פעילים. ודוק, בניגוד לנאשמים 1 ו-2, לנאשמים 3 ו-4 אין טלפונים אחרים "מיוחדים" המשמשים אותם לפעילות המעקבים.
עיון בראיות הנובעות מחקירת התקשורת, העיקובים והאזנות הסתר, מלמד כי הקשר הרצוף ביותר של הנאשמים 1 ו-2 בכל שלושת הימים בהם ביצעו פעילות מעקב בנתניה [16/1, 18/1 ובעיקר 22/1]- נעשה עם "אודי" כשהוא אינו לבד ועל כן מדברים אליו בלשון רבים.
זאת ועוד, על פי האיכונים "אודי" נמצא בכל שלושת הימים, בשעות הרלבנטיות, בנתניה [ביום 16/1/06- 19:44-19:11, 18/1/06- 20:10-18:06, וביום 22/1/06- 20:31-18:38 - ת/53].
ביום 22/1/06 בסמוך לשעת המעצר, על פי האיכון, "אודי" נמצא בשמורת האירוסים, ומאז אין יותר יכולת לאתר את הטלפון.
מן המקובץ לעיל, עולה כי התקשורת בין הנאשמים 3 ו-4 יכולה להעשות באמצעות "אודי", כפי שאכן נעשתה בפועל. הדבר מתיישב עם תוכן השיחות המוקלטות ועם העיקובים. על כן, אין ממש בטיעוני ההגנה בנקודה זו. ובכל מקרה, נאשמים 4-3 נראו בנתניה עם נאשמים 2-1 ביום 22/1/06 לפחות מהשעה 20:06, נאשם 3 נראה בנתניה עם נאשמים 2-1 ביום 18/1/06 ונאשם 4 נראה בנתניה עם נאשמים 2-1 ביום 16/1/06.

לפיכך, מחקירת התקשורת עולה כי בין הנאשמים 4-1 קיימת תקשורת עניפה וכן קשר הדוק ומשותף עם אותם אחרים, בתקופה הרלבנטית בכלל וביום 22/1/06 בפרט.
בנוסף, האופן החשאי בו נעשה השימוש בטלפונים "מיוחדים", הפסקת התקשורת במועדים ובשעות של ביצוע הפעילות בנתניה, והשימוש בשמות קוד – כל אלה מהווים רכיב משמעותי בפסיפס הראיות הנסיבתיות המובילות למסקנה בדבר אשמתם.

6. התכנסות הנאשמים במקום בו נעצרו- במקום ובשעה בהם אסי חייב לעבור
מן הראיות, עולה כי מקום מעצרם של הנאשמים הוא בצומת במרחק של כ-1.8 קמ' מביתו של אסי, כשזמן הנסיעה הינו כשתיים וחצי דקות [ר' ת/79 ועדות רונן אלמוג עמ' 252 לפרו'].
בנוסף, מדובר בצומת בו חייב אסי לעבור כדי להגיע לביתו שבשכונת פולג ובשעה בה נוהג לחזור לביתו [ר' מפה ת/1, עדות אלמוג עמ' 258].
אף הנאשם 3 בהתייחסו לביתו של קראדי ברמת פולג, מציין את ידיעתו אודות המיקום המיוחד של צומת זו. כלשונו: "...רק משם הוא יכול להיכנס לבית" [עמ' 738 לפרו' שו'
24], וכן: "...יש צומת פולג ויש כניסה אחת מהצומת הזאת, אין עוד כניסה... אבל באוטו חייב לעבור שם" [עמ' 749 לפרו' שו' ].
העד טל פיקרביץ מבהיר את חשיבות המיקום ומשמעותו, כמו גם משקלו בקבלת ההחלטה לעצור את הנאשמים: "...מקום המעצר שהוא הכניסה היחידה לביתו של אסי, מהווה מבחינתנו את הנקודה שאי אפשר לחזור ממנה, כלומר שאם יבוצע משם משהו, אי אפשר לחזור ממנה..." [עמ' 234 לפרו' שו' 7].
יצויין, כי במהלך החיפוש, נמצאים בכלי הרכב כובעי גרב וכפפות [ת/73].

לפיכך, נוכחותם של הנאשמים 1-4 (וגם נאשם 5) בצומת זה, ביחד, כשלכך יש להוסיף את תוכן האזנות הסתר והראיות העולות מהעיקובים – אינה מקרית.
גירסת הנאשמים 3 ו-4 להימצאותם במקום – נדחתה על ידי.
7. מציאת טיל הלאו ביום 12/2/06- מתיישבת עם מטרת קשירת הקשר
אין חולק על כך שביום 12/2/06, שלושה שבועות בלבד לאחר מעצר הנאשמים, נמצא במקום המצוי מחוץ לטווח החיפושים שנעשו בסמוך לאחר המעצר - טיל לאו דרוך ונצור שהוסתר בין השיחים ולידו כפפה אשר התגלה ע"י אדם שטייל עם כלבו במקום [ת/76, ת/23, ת/91-ת/91א'].
עוד עולה מן הראיות, כי המרחק מביתו של אסי למקום מציאת הטיל, הוא של מאות מטרים. כלשונו של העד מייזלר איציק: "...כשמסתכלים על המשולש, כשהבית הוא המרכז, המרחקים הם סמוכים בין הבית לטיל ובין הבית למקום המעצר" [עמ' 125 לפרו' שו' 16]. והמרחק ממקום מעצרם של הנאשמים למציאת הטיל הוא כ-2 קמ' [עדות דגוני, עמ' 187 לפרו'].
העד יובל אברג'יל, הסביר את השיקולים שהביאו לקביעת טווח החיפושים שנערכו בסמוך למעצר לעומת המקום בו נמצא הטיל כעבור שלושה שבועות: "אנחנו נערכנו למצב שבו היה מתנקש מוכן עם נשק או נשק מוכן עבור מתנקש, בצורה שממנה הוא יוכל לפגוע ולבצע את משימתו. לכן, לא נערכנו למצבים אחרים בהם הנשק מוסתר בנקודה אחרת ומובא לשם על פי קריאה של אנשים אחרים שמתזמנים את המתנקש... הגדרנו את הרדיוס כרדיוס לביצוע ולא רדיוס שבו אפשר להסליק או להסתיר את הנשק. לכן לא הגענו מבחינת מרחק למרחק שבו אתה מדבר, שבסופו של דבר נמצא הטיל" [עמ' 266 לפרו' שו' 3]. ובהמשך: "הרדיוס שנלקח על ידי בחשבון היה רדיוס שיאפשר כיוון ישיר ופגיעה באדם בכלי נשק כזה או אחר שניתן להשתמש... נגד אסי" [שם שו' 24].
מומחה החבלה ארנון שושני, העיד כי טיל לאו יכול להשאר זמן ממושך דרוך בשל המנגנון המכני שלו [עמ' 216 לפרו' שו' 17].
החבלן גלעד בוטניק, שהגיע למקום מציאת הטיל, העיד כי להערכתו הטיל "מונח מזה זמן מה..." [עמ' 220 לפרו' שו' 16]. ובהמשך "אני לא אוכל לבוא בוודאות ולהגיד מתי זה הונח... אני יכול לציין סימנים שנמצאו במקום שהפריט הזה עמד" [עמ' 221 לפרו' שו'
15] "הסימנים בקרקע מעידים שהוא מונח מספר ימים, לפחות כמה ימים אני לא יכול לדעת" [עמ' 222 לפרו' שו' 22].
מציאת טיל הלאו דרוך ומוסתר בקירבת ביתו של אסי, כשגם נעשה נסיון התנקשות בו בטיל לאו באירוע הקודם ביום 22/12/05, מהווה ראיה נוספת המצטרפת למארג הראיות, שמהן עולה המסקנה ההגיונית היחידה של קשירת קשר בין הנאשמים 4-1 ואחר או אחרים לפגוע באסי. כל זאת, גם אם לא ניתן לייחס לנאשמים, מעבר לספק סביר, את החזקת הטיל ולהאשימם בהחזקתו. בהימצאות הטיל במקום ובאופן שבו נמצא, יש כדי לתמוך בפרשנות השיחות המוקלטות כמתייחסות להבאת אמצעי לשם ביצוע מטרת הקשר של פגיעה באסי, דבר שנגדע בעקבות התערבות המשטרה ומעצר הנאשמים.

8. הוכח הרקע לביצוע העבירה
החלק הכללי של כתב האישום, מפרט את הרקע לביצוע העבירה בה מואשמים הנאשמים. ההגנה היפנתה לאותו חלק בדברי הפתיחה של התובעת [עמ' 22 לפרו' שו' 8], לפיהם התביעה אינה טוענת כי הנאשמים נשלחו ע"י משפחת אברג'יל או כי הם ירו את הטיל ביום 22/12/05. על בסיס זה, נטען ע"י ההגנה, כי משכך טוענת התביעה, הרי אין כל סיבה ומניע למי מהנאשמים, שאינם מכירים ובוודאי לא מסוכסכים עם אסי - לפגוע בו.
ואולם, טיעון זה של ההגנה מתעלם מדבריה של התביעה [במקום אחר], לפיה הרקע לנסיון ההתנקשות, מקורו בסכסוך בין המשפחות. ישנן ראיות הקושרות את הנאשמים למשפחת אברג'יל ולטיל שנורה לעבר אסי בעבר [עמ' 22 לפרו' שו' 1, עמ' 23 לפרו' שו' 1 וכן עמ' 6 לפרו' שו' 23]. טיעון זה מתעלם מהנטען בסיכומי התביעה ומהראיות שהובאו במהלך המשפט, לגבי קיומו של רקע- סכסוך בין המשפחות, הקשר של כל אחד מהנאשמים למשפחת אברג'יל וקשר של הנאשם 1 לטיל שנורה לעבר אסי בעבר [ביום 22/12/05].

להלן הראיות המוכיחות את הרקע
8.א. חוות דעתו של קצין המודיעין רפ"ק עדי אבידר [ת/127], מתייחסת לסכסוך המתמשך בין משפחת אברג'יל ומשפחתו של אסי, שהביאה לשורת רציחות ונסיון רצח מצד כל אחת מהמשפחות, וכן לכך שלנאשמים שבפני
קשר למשפחת אברג'יל.
חוו"ד זו נתקבלה על ידי חרף התנגדות ההגנה, לאחר שהוברר כי ממצאיה מבוססים על חומר מודיעיני שהובא לידיעת ההגנה, למעט פרטים חסויים (הנוגעים לזהות מוסרי המידע, ובחלק קטן מהמקרים למועד מסירת המידע), וכן על חומר גלוי הכולל פסקי דין ועדויות בבית משפט [ר' החלטתי עמ' 412 לפרו', תוך הפניה לפסה"ד בבש"פ 11493/03 מחאג'נה ואח' תק-על, וכן ע"פ 621/88 פיילר ואח' פד"י מז [3] 112]. אף הנספחים לחווה"ד הכוללים את הידיעות המודיעיניות ופסקי הדין, הוגשו כניירות עבודה ששימשו כבסיס לחווה"ד, וזאת לצורך בחינת מהימנותו של המומחה [ר' החלטתי עמ' 419 לפרו'].
איש המודיעין פירט כי ממצאי חוות דעתו נסמכים על מידע מודיעיני שהועבר לידיעת ההגנה ועל נסיונו, עבודתו והיכרותו רבת השנים עם שתי משפחות אלה, מתוקף מספר תפקידים שביצע במערך המודיעין המשטרתי.
ההגנה בחרה שלא לחקור נגדית את המומחה בהיות חווה"ד לא רלבנטית ולאור העובדה שהיא מתבססת על חומר שאינו קביל [עמ' 424 לפרו'].
ואולם, הכלל הוא כי כאשר צד, מרצונו ומתוך מודעות לתוצאות מעשהו, מוותר על חקירה נגדית של עד- יש לראותו כמי שאינו חולק על גירסת העד [י. קדמי על הראיות, עמ' 1703].
לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחה ונספחיה, שמעתי את עדותו ולנגד עיני קיומו של אותו חלק חסוי שלא הובא בפני
ההגנה ושימש את המומחה – שוכנעתי כי יש ליתן משקל רב לממצאי חווה"ד של איש המודיעין. לכך יש להוסיף את העובדה, שבהעדר חקירה נגדית, נותרו ממצאיו ועדותו של המומחה איתנים.

ראיות נוספות לקשר בין הנאשמים למשפחת אברג'יל
8.ב. קביעתו של המומחה כי לנאשמים קשר עם משפחת אברג'יל- נלמדת מראיות נוספות:
8.ב.1. הנאשם 1 הודה בעדותו בביהמ"ש כי הוא חבר של משפחת אברג'יל וכי היה מספר פעמים בביתו של מאיר שבכפר טרומן [עמ' 495 לפרו' שו' 14-5, עמ' 503-501 לפרו'].
8.ב.2. מתוך עיקובים שבוצעו אחר הנאשמים 1 ו-2 עולה: הנאשמים 2,1 ו-4 נראים ביום 16/1/06 נוסעים בשיירה עם רכב בורה, לכיוון ביתו של אסי, מאיטים בסמוך לביתו, בהמשך לכביש 2 שם נעצרים ומשוחחים.
הוברר כי רכב הבורה שייך לאחותו של יצחק אברג'יל ונמסר לבקשתו לחברו [הודעת מירי בן חיון ת/26].
ביום 20/1/06 נראה נאשם 1 יוצא מכפר טרומן [ת/120]. ביום 22/1/06 נראו נאשמים 1 ו-2 נוסעים לכיוון כפר טרומן [ת/112]. מתוך שיחה מוקלטת ביניהם, עולה כי נעצרים בסמוך למתחם השייך למשפחת אברג'יל, והם נראים עוזבים את המקום לאחר כשעה ועשר דקות [ת/111, ת/115].
8.ב.3. מתוך איכונים לטלפונים שהיו ברשות הנאשמים ובשימושם [ת/53], עולה כי נמצאו בכפר טרומן כמפורט להלן:
נאשם 2, מעבר לעולה מפעולות העיקוב כמפורט לעיל- ביום 19/1/06 בשעה 12:01, על פי האיכון לטלפון 184 שנתפס בעת המעצר- נמצא בכפר טרומן. כזכור, הנאשם 2 לא העיד ולא מסר כל גירסה או הסבר לכך.
נאשם 3, ביום 17/1/06 משעה 15:58-16:23, על פי האיכון לטלפון 191 שנתפס ברשותו - נמצא בכפר טרומן, ולאחר מכן בשעה 17:38 חוזר שוב לכפר טרומן.
ביום 19/1/06 מהשעה 14:02 ועד השעה 15:01- נמצא הנאשם 3 בכפר טרומן.
ביום 22/1/06 משעה 15:14 ועד 16:31- נמצא הנאשם 3 בכפר טרומן.
נאשם 4, ביום 19/1/06 מהשעה 14:01 עד 14:10, על פי איכון לטלפון 259 שנתפס ברשות הנאשם בעת המעצר- נמצא בכפר טרומן, באותה עת בה גם הנאשם 3 נמצא שם.

גרסת הנאשמים לראיות בדבר הקשר למשפחת אברג'יל
הנאשם 1, כאמור לא כופר בכך שביקר את מאיר בביתו בכפר טרומן. עם זאת, לא היתה בפיו תשובה של ממש למטרת הגעתו לשם ביום 20/1/06 וביום 22/1/06. כך ציין כי ב-20/1 יתכן שהיה אצל מאיר בעניין אחר שסירב לפרט [עמ' 516 לפרו'] וביום 22/1 ציין שנסע לדודתו ובדרך עצר בתחנת הדלק, יתכן שעצר במזנון [עמ' 519 לפרו'].
הנאשם 3, הכחיש כל קשר למאיר ויצחק אברג'יל והכחיש שהיה בביתו של מאיר בכפר טרומן [עמ' 417 לפרו'].
כשעומת עם הראיות, ציין כי הגיע לאכול בורקס בקרוואן שנמצא בצומת, יתכן ובא למלא דלק. גם כאשר הוסבר לו כי לפי האיכונים הגיע ביום 17/1/06 פעמיים לכפר טרומן בהפרש של שעה, חזר ועשה שימוש בתשובה שגורה בפיו "לא זוכר" [עמ' 718 לפרו'].
הנאשם 4, הכחיש בעדותו כל קשר למאיר ויצחק אברג'יל וטען שמעולם לא היה בביתו של מאיר בכפר טרומן [עמ' 797 לפרו']. עם זאת, לא היה בפיו הסבר כיצד על פי הראיות, היה עם נאשם 3 ביום 19/1/06 בכפר טרומן. הנאשם 4 השיב כי אינו זוכר את סיבת המצאותו שם, ויכול להסביר זאת באחת משלוש סיבות: ביקר אצל סוויסה שגר שם, הגיע למחסן צעצועים של סרוסי או הגיע לאולם חתונות עם בן משפחה [עמ' 797 לפרו'].
כשעומת נאשם 4 עם גרסת הנאשם 3 שהגיע למקום לאכול בורקס, השיב כי אינו יודע מדוע אמר זאת נאשם 3 וכי הוא לא דייק בהרבה דברים [עמ' 800 לפרו'].
הסברם של הנאשמים לממצאים אלה, כפי שפורטו לעיל, נדחים על ידי בהיותם בלתי סבירים, כבושים וככל שנוגעים לנאשמים 3 ו-4 הינם סותרים זה את זה.

8.ב.4. במהלך השיחות המוקלטות ברכב בו נסע הנאשם 2, ביום 22/1/06, עולה כי הנאשמים 1 ו-2 מאזכרים את שמם של מאיר ויצחק אברג'יל, באופן ובמקום המעידים על קשר ביניהם. השניים נשמעים יוצאים מהרכב. רק כעבור כשעה ועשר דקות, נראים עוזבים את כפר טרומן [ת/115 וכן ס' 4.א.2. להכה"ד].
במהלך השיחה המוקלטת ביניהם, לאחר שעזבו את המקום, מדבר הנאשם 1 על כך ש"יצחק קנה לו איזה ג'יפ..." [ת/28]. ובהמשך, מסביר לנאשם 2 שעוד מעט יהיה להם לפחות 15,000 בחודש, וכשנאשם 2 שואל אם זה תמידי, משיב נאשם 1: "איזה שאלה... מה יצחק נותן אין לוקח חזרה".
נאשם 2 לא העיד ולא מסר גירסה או הסבר לאמירות אלה.

8.ב.5. בחיפוש שנעשה בביתו של נאשם 5, נמצאו ראיות חפציות. כך, נמצאו מסמכים בנקאיים, הכוללים קבלה על הפקדה כספית של יצחק אברג'יל בחשבונו של אבי הנאשם 5, פטריק טייב בבנק בוושינגטון; מסמך בנקאי ממוען ליצחק אברג'יל לכתובת במיאמי; מסמך בנקאי ממוען לפטריק טייב לאותה כתובת בדיוק;
בנוסף, נמצא מכתב המופנה לועדת השחרורים בנוגע ליצחק אברג'יל [ת/31]. וכן, נמצא מכשיר טלפון הרשום ע"ש אשתו של יצחק אברג'יל [ת/55].
כנגד ראיות אלה, לא מסר הנאשם 5 בחקירתו במשטרה כל הסבר וכזכור גם בחר שלא להעיד במשפט.
על כן, ראיות אלה מלמדות על קיום קשר בין אביו של הנאשם 5 לבין יצחק אברג'יל. עם זאת, לא ניתן במידה הנדרשת בהליך פלילי, לקבוע על סמך הממצאים בבית בו מתגורר הנאשם 5 עם אביו, דווקא קיומו של קשר בין נאשם 5 ליצחק או מאיר אברג'יל.

הקשר של נאשם 1 לטיל שנורה על אסי בעבר [ביום 22/12/05]
8.ב.6. מן הראיות הוכח קשר של הנאשם 1 לאירוע הטיל שנורה על אסי בעבר [ביום 22/12/05] אף כי ברי כי לא הוכח שהוא ירה את הטיל. קשר זה נלמד מכך שעד התביעה גיא ג'יקובסון, הבחין מייד לאחר ששמע את הפיצוץ, באופנוע הנוסע בנסיעה מהירה.
העד, שראה ביום מעצרם של הנאשמים, את האופנוע עליו נראה רוכב נאשם 1, ציין כי מדובר באופנוע דומה. כלשונו: "...ראיתי את האופנוע ואמרתי לו מייד שאופנוע כזה, בגודל הזה ובצורה הזאת ובצבע הזה ראיתי נמלט מזירת הירי של הטיל לעבר הבית של אסי בדצמבר" [עמ' 388 לפרו' שו' 23].
עדותו של עד זה אמינה עלי ונתמכת בראיות נוספות כפי שיפורטו להלן.
על פי איכון לטלפון שמספרו 816, שנמצא בביתו של הנאשם 1 [ת/94], הנאשם 1 היה בזמן הרלבנטי לאירוע בנתניה בין השעות 17:37 ועד 20:38 [ת/54].
זאת ועוד, במהלך שעות אלה היתה תקשורת בין הנאשם 1 לשני מספרי טלפון בלבד [האחד שהינו עוקב למספרו של נאשם 1: 2216817 – 054 ו- 3017451 – 054].
מאיכון לטלפונים אלה, עולה כי נעשה בהם שימוש מנתניה ביום זה בין השעות 17:44-20:42, כאשר התקשורת בשעתיים האחרונות מהטלפון 817, הינה מרמת פולג.

כמו כן, בשעה 20:38, בשעת ירי הטיל, מתקבלת לטלפון של נאשם 1 שיחה מהטלפון שמספרו 817, הנמצא ברח' הלילך [ת/33].
בעדותו בבית המשפט, הנאשם 1 לא שולל את האפשרות שהיה ברמת פולג עם אופנועו ביום 22/12/05 [עמ' 544 לפרו' שו' 14-6], אלא שלטענתו היה זה כדי לבקר את חברו אבי קראדי.
נוכח זאת, אין משמעות לטענות הרבות שהעלתה ההגנה כנגד אמינות העד ג'ייקובסון ותיאור האופנוע שנמסר על ידו.
למרות נוכחותו בקרבת מקום, מציין הנאשם 1 כי לא שמע את פיצוץ הטיל [עמ' 546 לפרו' שו' 1], וזאת כנסיון להרחיק עצמו ממעורבות וקשר לירי הטיל. לנאשם אין כל הסבר לתקשורת המתבצעת בינו לבין שני הטלפונים הנוספים.
מבדיקת שני הטלפונים הנוספים, עולה כי החלו להיות פעילים רק ביום 14/12/05 ומאז ועד לירי הטיל ביום 22/12/05, נעשו בהם רק התקשרויות ביניהם ולנאשם 1 [ת/51].
עובדות אלה מתיישבות עם עדותו של הנאשם 1, כשעומת עם ממצאים אלה וציין: "...אלו טלפונים שהשתמשנו בהם לצורך המעקב בלבד, לא רציתי שמישהו יאזין לנו שיחשוב שאנחנו עושים משהו חריג" [עמ' 543 לפרו' שו' 18].

מכלול הראיות הנסיבתיות שפורטו לעיל, מצביע על נוכחות של הנאשם 1 במקום בו בוצע הירי, בזמן ובנסיבות שיש בהן כדי ללמד על קשר לאירוע זה, אף שאין בראיות כדי להסיק במידה הנדרשת בהליך פלילי כי הוא זה שירה את הטיל בעצמו או עם אחר.

לפיכך, הוכח בפני
הרקע הרלבנטי לעבירה בה מואשמים הנאשמים. הוכח קיומו של סכסוך מתמשך בין משפחת אברג'יל למשפחתו של אסי; הוכח קיומו של קשר בין הנאשמים למשפחת אברג'יל, וכן הוכח קשר של הנאשם 1 לאירוע ירי הטיל על אסי בעבר [ביום 22/12/05].

9. חיזוקים לראיות התביעה
במהלך המשפט, הוצגו ראיות שיש בהן כדי לחזק את ראיות התביעה, כדלקמן:
התנהגות מפלילה של הנאשמים
9.א. מן הראיות, עולה התנהגות מפלילה של הנאשמים 4-1, במהלך האירועים, החקירה ולאחר מכן, לה אין הסבר "תמים", המצביעה על מעורבותם באחריות לביצוע עבירה.
הכלל הוא שהתנהגות כזו הינה בעלת כח ראייתי עצמאי לחובתו של נאשם, וככזו עשויה לשמש אף סיוע במקום שנדרש כזה [ע"פ 597/88 אנג'ל פ"ד מה[5] 252].

להלן פירוט ההתנהגות המפלילה בענייננו-שימוש בטלפונים "מיוחדים"
9.א.1.כפי שפורט לעיל, במהלך השהות של הנאשמים 4-1 באיזור נתניה, נהגו באופן שנועד למנוע חשיפתם.
כך, הטלפונים של הנאשמים 3 ו-4 דוממים באותן שעות רבות.
הנאשמים 1 ו-2 השתמשו בטלפונים "מיוחדים" שיוחדו לשימוש בהיותם בנתניה במשימת מעקב אחר אסי ותנועותיו. כך עולה מהראיות ואף מעדותו של נאשם 1, לפיה: "אלו טלפונים שהשתמשנו בהם לצורך המעקב בלבד..." [עמ' 543 לפרו' שו' 18].
הנאשמים 4-1 השתמשו בטלפונים שאף לא אחד מהם רשום על שמם [ת/53].
אף במהלך השיחה עם נאשם 2, כועס הנאשם 1 עליו על שנתן לאשתו של נאשם 3 מכשיר טלפון המשמש אותם לפעילות העיקוב אחר אסי בנתניה: "למה מה קרה זה הטלפון שלנו של ה... זה מה פתאום לתת לה..." [קלטת 100 תמליל ת/30 עמ' 5].
בביהמ"ש הסביר הנאשם 1, כי מדובר בטלפונים שקיבל עבור רכישתם כסף מקראדי לצורך העיקובים אחר אסי ו"הבדואי" [עמ' 599 לפרו'].
ניגוב אפרכסת טלפון ציבורי
9.א.2. למרות שברשות הנאשמים 1 ו-2 מכשירי טלפון, הם עושים שימוש בטלפון ציבורי. כך, נשמע נאשם 1 אומר בשיחה לנאשם 2 כי "צריך להתקשר לדוד בטלפון ציבורי" [קלטת 97 תמליל ת/27 עמ' 2].
זאת ועוד, מדו"חות העיקוב [ת/109 ות/110], עולה כי ביום 19/1/06, הנאשם 1 עושה שימוש בטלפון ציבורי ולאחר מכן כל אחד משני הנאשמים מקפיד לנגב היטב את המכשיר למחיקת טביעות אצבע.
כשעומת הנאשם 1 עם נתון זה, בתחילה שלל אפשרות כזו ואח"כ השיב שלא רואה כל פסול בכך, וכי זה מכובד כי מי שמלכלך מנקה [עמ' 514 לפרו' שו' 11].
בהמשך עדותו, הנאשם 1 מעיד על אופן התנהגותו היומיומית: "אני שומר על חשאיות בהתנהגות היומיומית שלי, אני פרנואיד, אני מפחד מאנשים, מפחד מטלפונים והכל... אני נוהג לדבר בטלפונים האלה מחוץ לאוטו. אני גם מתלחש עם אבי כשאנחנו באוטו כי חששתי מהקלטה באוטו..." [עמ' 629 לפרו' שו' 11].

שימוש בכלי רכב שאינם רשומים על שם הנאשמים
9.א.3. הנאשם 1 היה בכל ההזדמנויות בהן נראה בנתניה עם אופנוע, שעל פי דבריו שלו נרכש על ידו אך נרשם על שם בנו, שאין לו כלל רשיון נהיגה [ת/66].
הנאשם 2 היה בכל ההזדמנויות בהן נראה בנתניה עם רכב המזדה שרשום על שם חברתו לימור גרמה.
ואילו רכב המזדה עמו הגיעו הנאשמים 5-3 לנתניה, רשום ע"ש רבקה ויניב אלימלך [ת/17, ת/18].
הימנעות נאשם 2 מהעיד במשפט
9.ב. הימנעות נאשם 2 מהעיד במשפט, עשויה לשמש מכח הוראת סעיף 162 לחסד"פ, חיזוק למשקל ראיות התביעה וכן סיוע לראיותיה במקום שדרוש להן סיוע.
בענייננו, ההגנה ביקשה לראות את גירסתו של הנאשם 1 כמתייחסת גם לנאשם 2 (וגירסת הנאשמים 3 ו-4 מתייחסת גם לנאשם 5). ואולם אין בכך כדי לכרסם במשמעות הימנעותם של נאשם 2 (ו-5) מלהעיד.
הנאשם 2, לא נתן הסברו לראיות התביעה בביהמ"ש, באופן שיאפשר לבחון את אמינות ההסבר באמצעות כלי החקירה הנגדית. זאת ועוד, גירסת הנאשמים שהעידו, לא הוצגה בפני
עדי התביעה הרלבנטיים, משום שהיא עלתה לראשונה בביהמ"ש כאשר העידו.
כך, נמנע הנאשם 2 להסביר מדוע כטענת נאשם 1, נלווה אליו למעקבים אחר אסי ותנועותיו? וכן נמנע מלתת הסבר לאמירות בעלות אופי מפליל בשיחות שנקלטו מהרכב שבשימושו.
לפיכך, הימנעות נאשם 2 מלהעיד במשפט, מהווה חיזוק למשקל ראיות התביעה.

שתיקת הנאשמים בחקירה
9.ג. שתיקה בשלב החקירה, הינה בבחינת זכותו של חשוד ונאשם, ועל כן כשלעצמה אין לראותה כהתנהגות מפלילה העשויה לשמש ראיה לחובתו. יחד עם זאת, יש בה כדי לחזק את ראיות התביעה, כאשר למרות הטחת הראיות בפני
הנאשמים בשלב החקירה, סירבו להגיב להן, להסביר את נסיבות פגישתם בנתניה, מהות הקשר ביניהם וכו' [ר' ס' 28 (א) לחסד"פ (מעצרים)].

הימנעות מחקירת עדי תביעה בנקודות מהותיות ומהבאת עדים מהותיים
9.ד. כפי שצויין לעיל, גירסתו של נאשם 1 בדבר קיום מעקבים אחר אסי ותנועותיו ומטרת מעקבים זו, עלתה לראשונה בחקירתו הנגדית בביהמ"ש.
עדי התביעה שהעידו, ובכללם אסי, כלל לא נחקרו ועומתו עם גירסה זו, למצער לגבי היכרותו של אסי עם "הבדואי".
בנוסף, "הבדואי" לא הובא לעדות, הגם שלאחר הגשת סיכומי התביעה נעתרתי לבקשת הנאשם 1 לדחות מספר פעמים את הדיון לצורך הבאתו. בסופו של יום, הוא לא העיד.
אף "שי", שעל פי גירסת הנאשם 1, הינו המשתמש בטלפון "אודי", ועמו קבע להיפגש בשעה 20:00 בצומת אך לא הגיע - לא הובא לעדות ולא נמסרו פרטים מדוייקים אודותיו לצורך איתורו. הימנעות שכזו פועלת על פי ההלכה הפסוקה, לחיזוק הגירסה המפלילה בה דוגלת התביעה [ר' י.קדמי-על הראיות, תשס"ד-2003 עמ' 1661-1648].

10. סוף דבר
מארג הראיות הנסיבתיות, שכל אחת מהן הוכחה מעבר לספק סביר, מובילה למסקנה ההגיונית היחידה בדבר אשמתם של הנאשמים 4-1. מהצטברותן של הראיות, מתבקשת המסקנה היחידה, כי הנאשמים 4-1 קשרו קשר ביניהם ועם אחרים לפגוע באסי, ובשעה שנראו בנתניה היה זה בפעילותם במסגרת קשר זה ולשם ביצועו.

לפיכך, אני מרשיעה את כל אחד מהנאשמים 4-1 בעבירה המיוחסת להם, קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 [א][1] לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

ביחס לנאשם 5, אין די בראיות שהובאו להוכחת אשמתו במידה הנדרשת בהליך פלילי - מעבר לספק סביר. על כן, הנאשם 5 מזוכה מחמת הספק מהעבירה שיוחסה לו - קשירת קשר לביצוע פשע.
תמצית הכרעת הדין הוקראה ועותק הכה"ד ניתן לצדדים[ב"כ התביעה -עו"ד נחמן, עו"ד מזור; ב"כ הנאשמים- עו"ד שפטל, עו"ד סננס, עו"ד נהרי].
רות לורך
, שופטת
סגן נשיא

הצדדים:
בעניינם של הנאשמים 4-1, מבקשים לטעון לעונש במועד אחר.
כמו כן, נבקש לבטל הערבות שהפקיד הנאשם 5 בתיק 7288/06.

התובעת:
אין התנגדות.

החלטה
בעניינו של הנאשם 5, לאור זיכויו מחמת הספק, הערבויות שהוטלו עליו בב"ש 7288/06- בטלות.
הפקדון שהופקד יוחזר למפקיד.

בעניינם של הנאשמים 4-1, נדחה מועד הטיעונים לעונש, ליום 22.1.07 שעה 12.00.
הנאשמים 4-1 יובאו על ידי שב"ס.

ניתנה היום כ"ה בטבת, תשס"ז (15 בינואר 2007) במעמד הצדדים.

רות לורך
, שופטת
סגן נשיא

005442/06פ 132 בת-חן

??

??

??

??
937
בתי המשפט

בית משפט השלום נתניה
פ 005442/06
בפני
:
כב' השופטת רות לורך
- סגן נשיא
תאריך:
15/01/2007








פ בית משפט שלום 5442/06 מדינת ישראל נ' הררי אבנר, אברהם דוד, דבח ניר, כהן עמרם, טייב עמית (פורסם ב-ֽ 15/01/2007)