פסקי דין על עצמון רחל | פסקי דין על עצמון גד | פסקי דין על בלומנזון כרמית | פסקי דין על בלומנזון עוזי |

5246/06 א     14/01/2007




א 5246/06 עצמון רחל, עצמון גד נ' בלומנזון כרמית, בלומנזון עוזי




1
בתי המשפט
א 005246/06
בית משפט השלום פתח-תקוה
14/01/2007
תאריך
כב' השופט נחום שטרנליכט

בפני
התובעים והנתבעים שכנגד
1 . עצמון רחל

2 . עצמון גד

בעניין:

נ ג ד
הנתבעים והתובעים שכנגד
1 . בלומנזון כרמית

2 . בלומנזון עוזי

פסק דין
משלים
בתיק זה, שמספרו הקודם היה ת"א 1876/03, ניתן על ידי

פסק דין
ביום 23.3.05 (להלן - פסק הדין). הנתבעים הגישו ערעור על

פסק דין
זה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. ביום 6.9.06 הגיעו הצדדים להסכמה במסגרת ע"א 1991/05, ולפיה יושב התיק אלי לשם הכרעה בשאלות שהועלו במסגרת התביעה שכנגד, ואשר לטענת הצדדים לא הוכרעו בפסק הדין. בית המשפט המחוזי נתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים. עתה מונח התיק שוב בפני
. בפסק הדין נדחתה התביעה שכנגד. נאמר שם, כי הנתבעים לא הוכיחו את התביעה שכנגד שהגישו, ולכן היא נדחתה.

הנתבעים הינם בעלי זכויות במקרקעין ברחוב הפנינים 4א בנווה מונסון, שעליהם בנוי בית מגוריהם (להלן - בית הנתבעים). התובעים הינם בעלי זכויות במקרקעין ברחוב הפנינים 4 בנווה מונסון, שעליהם בנוי בית המשמש למגורי התובעת 1 (להלן - בית התובעים). בית הנתבעים מצוי מאחורי בית התובעים, ולהם גבול משותף. המקרקעין עליהם בנוי בית הנתבעים נרכשו על ידי הנתבעים מהתובעים. בין הצדדים נחתמו שני הסכמים, הסכם מכר, אשר צורף כנספח 1 לכתב התביעה (להלן - הסכם המכר), והסכם שיתוף, אשר צורף כנספח 2 לכתב התביעה (להלן - הסכם השיתוף).
בסעיף 12(ג) להסכם המכר נאמר:

"מיד עם תחילת בנית בית המגורים יקימו הקונים (הנתבעים - נ"ש) חומה בגובה 160 ס"מ, לפי מפרט שיוסכם לאורך הגבול המוסכם בין הנכס ובין חלק המקרקעין הנשאר בידי המוכרים (התובעים - נ"ש) שתחילתה בקצה המקרקעין הגובל עם שטח הספריה וסופה בקו הפנימי של השביל המשותף והכל בהתאם לתשריט (להלן - החומה). עלות בנית החומה תחולק בחלקים שווים בין המוכרים והקונים כאשר בכל מקרה לא יעלה חלקם של המוכרים בתשלום כאמור לעיל על סך של 3,000 ₪ צמוד לדולר לפי שיטת ההצמדה הנהוגה בהסכם זה.

מיד לאחר החתימה על הסכם זה - ובמידה והמוכרים יהיו מעוניינים בכך - יקימו הקונים בגבול המוסכם גדר קלה שבנייתה אינה דורשת אישורי בניה ומיומנות מיוחדת כדוגמת גדר ברזנט. עלות הגדר תחולק שווה בשווה בין הצדדים".

בסעיף 12(ד) להסכם המכר נאמר:

"בהמשך לחומה, לרוחב השביל המשותף בין הנכס ובין חלקם של המוכרים במקרקעין או, לחילופין, בקצה השני של השביל המשותף הגובל עם המדרכה (רח' הפנינים), יבנו הקונים שער. פרטי בניית השער ומיקומו המדוייק יסוכמו בין הצדדים במהלך בנית בית המגורים בהסכמה משותפת. עלות השער והקמתו תחולק שווה בשווה בין הצדדים".

בסעיף 12(ז) להסכם המכר נאמר:

"השביל המשותף ירוצף באופן שיוחלט עליו בין הצדדים ועלות הביצוע תחולק שווה בשווה בין המוכרים והקונים. מוסכם כי בכל מקרה לא יעלה חלקם של המוכרים בעלויות כמפורט לעיל על סכום של 8,000 ₪ צמוד לדולר לפי שיטת ההצמדה הנהוגה בהסכם זה.

כמו כן תוקם גדר שמפרטה הטכני המדוייק יסוכם בין הצדדים אשר תחצוץ בין השביל המשותף ובין חלקם של המוכרים במקרקעין. גובהה של הגדר יהיה 1 מטר, תחילתה יהיה בנקודה המרוחקת 8 מטר מחזית המקרקעין (רח' הפנינים) וסופה בקצה חלק המקרקעין הנשארים בידי המוכרים. עלות הגדר תחולק שווה בשווה בין הצדדים".

הוראות דומות נשנו בסעיף 10 להסכם השיתוף.

לטענת הנתבעים, עמדה עלות הקמת החומה על סך של 11,000 ₪, בעוד שעלות הקמת השער עמדה על סך של 12,000 ₪. הנתבעים טענו בכתב התביעה שכנגד, כי התובעים נמנעו מלשלם את חלקם בסכומים אלו. עוד טוענים הנתבעים, כי עד למועד הגשת התביעה שכנגד לא נבנתה הגדר, שעל בנייתה הוסכם בסעיף 12(ז) להסכם המכר, שצוטט לעיל. לפיכך עתרו הנתבעים לחיוב התובעים בתשלום חלקם באותם סכומים בהתאם להוראות סעיף 12(ג) וסעיף 12(ד) להסכם המכר ולחיוב התובעים בבניית הגדר האמורה בסעיף 12(ז) להסכם המכר.

בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, שהוגש על ידי התובעים, טוענים התובעים, כי השער שהוקם הינו שער פרטי, שהוקם בשטחם של הנתבעים, ואין הוא השער עליו מדובר בסעיף 12(ד) להסכם המכר. עוד נטען על ידי התובעים, כי עד להגשת התביעה שכנגד לא פנו הנתבעים אליהם בדרישה לתשלום חלקם בעלות הקמת החומה, ולו עשו כן הנתבעים, היו התובעים משלמים את חלקם מיד. בהתאם לכך פעלו התובעים, לטענתם, ומיד לאחר הגשת התביעה שכנגד שילמו לתובעים את חלקם בעלות הקמת החומה בהתאם להוראות הסכם המכר.

באשר לגדר, טוענים התובעים, כי לאחר החתימה על הסכם המכר הגיעו הצדדים להסכמה, ולפיה ישתלו במקום "גדר חיה", וכך אכן נעשה. טענה זו איננה טענה בעל-פה נגד מסמך בכתב, משום שלא נטען, כי הסכמת הצדדים שונה מהאמור במסמך. מה שנטען הוא, שההסכמה המצויה בהסכם המכר שונתה בשלב מאוחר יותר, והצדדים הגיעו להסכמה בעל-פה, אשר באה במקום האמור בהסכם המכר.

כאמור לעיל, בפסק הדין נקבע, כי הנתבעים לא הוכיחו תביעתם שכנגד בכל הנוגע להשתתפות התובעים בעלות הקמת החומה והשער, ולכן נדחתה התביעה שכנגד. ומה באשר לרכיב התביעה הנוגע להקמת הגדר, כפי שנקבע בסעיף 12(ז) להסכם המכר?

הנתבע 2 בעדותו בפני
דחה מכל וכל את טענת התובעים, כי לאחר החתימה על הסכם המכר הגיעו הצדדים להסכמה, כי במקום הגדר תוקם "גדר חיה". הוא אכן אישר, כי התובעת 1 פנתה אליהם בעניין זה, אך הבקשה נדחתה על ידם (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 10-18). אך מיד לאחר מכן אמר התבע 2: "אמרתי שאם הגדר החיה תספק אותי אוותר על בנית חומה" (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 22-23), ואף לפני כן אמר הנתבע 2: "אמרתי לה שהפרדה מהותית עבורי ואני מוכן כרגע לא לאכוף את הדרישה כדי לראות אם הגדר החיה תהווה עבורי חציצה הולמת" (עמ' 20 לפרוטוקול, שורות 14-16). בדבריו אלו של הנתבע 2 יש כדי להוות תימוכין לטענתה של התובעת, כי לאחר החתימה על הסכם המכר הגיעו הצדדים להסכמה בדבר חלופה לגדר בדמותה של "גדר חיה", הסכמה אשר באה במקום האמור בסעיף 12(ז) להסכם המכר. הנתבע 2 הודה, כי הסכים להקמת "גדר חיה" במקום הגדר הנזכרת בסעיף 12(ז) להסכם המכר. אמנם הסכמה זו הותנתה על ידי הנתבעים, כפי שנטען על ידי הנתבע 2, בכך שאותה "גדר חיה" תהווה חציצה הולמת, אך אין בכך כדי לשלול את טענת התובעים לעצם קיומה של ההסכמה בדבר חלופה להקמת הגדר.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי אכן במקומה של הגדר שתלה התובעת 1 שיחים במקום. ממילא יש להבין את דרישת הנתבעים להקמת גדר, כנובעת מכך שהתנאי לא קויים - לטענתם - וכי השיחים ששתלה התובעת 1 במקום הגדר אינם מהווים חציצה הולמת. טענה שכזו על הנתבעים היה להוכיח, והם לא עמדו בכך. יתירה מכך, הנתבעים עומדים בדווקנות על דרישתם להקמת גדר, ואין הם מזכירים טענה כלשהי בדבר היותה של "הגדר החיה" בלתי מספיקה. משהתקבלה הטענה בדבר קיומה של הסכמה מאוחרת להקמת חלופה לגדר, דין הדרישה הדווקנית להקמת הגדר להידחות.

אני מקבל, איפוא, את טענת התובעים, כי הוסכם בין הצדדים, כי במקום הגדר הנזכרת בסעיף 12(ז) הנ"ל תוקם "גדר חיה". שיחים נשתלו ו"גדר חיה" הוקמה. לא הוכח, כי אין היא מהווה חציצה הולמת, כך שגם אם נקבל את טענת הנתבעים, כי ההסכמה המאוחרת היתה על-תנאי, לא הוכח שהתנאי לא קוים. יתירה מכך, בסעיף 12(ז) להסכם המכר נאמר "גדר". "גדר חיה" גם היא בכלל גדר. אין מחלוקת בין הצדדים, כי "גדר חיה" הוקמה. לפיכך, גם אם היינו דוחים את הטענה בדבר קיומה של אותה הסכמה מאוחרת, יצאו התובעים ידי חובת האמור בסעיף 12(ז) הנ"ל. ממילא דין התביעה שכנגד להידחות, גם ככל שהיא נוגעת לסעד הנוגע לעניין הגדר.

בנסיבות העניין, אינני מטיל חיוב נוסף בהוצאות מעבר לזה שנקבע בפסק הדין.

ניתן היום כ"ד בטבת, תשס"ז (14 בינואר 2007) בהעדר הצדדים, בלשכתי.

נחום שטרנליכט
, שופט








א בית משפט שלום 5246/06 עצמון רחל, עצמון גד נ' בלומנזון כרמית, בלומנזון עוזי (פורסם ב-ֽ 14/01/2007)