פסקי דין על שלמה קולמן

2761/05 פ     25/01/2007




פ 2761/05 מדינת ישראל נ' שלמה קולמן




1
בתי המשפט
ת"פ 2761/05
בית משפט השלום ירושלים
25/01/2007

כבוד השופט אריה רומנוב

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה

נ ג ד
שלמה קולמן
הנאשם

ב"כ המאשימה: עו"ד ע' שפי

הנאשם בעצמו
הכרעת-דין
1. לנאשם בתיק זה מיוחסת עבירה של התפרעות לפי סעיף 152 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הנאשם כופר במיוחס לו.

2. בכתב האישום נטען, כי ביום 16.5.05 בשעה 17:00, במהלך חסימת כבישים שבוצעה על-ידי מתנגדי ההתנתקות בצומת הכניסה לירושלים, השתתף הנאשם בהתקהלות אסורה שהוחל בביצוע מטרתה, והיא הפרת השלום, שיש בה כדי להטיל אימה על הציבור. בכתב האישום נטען, כי במקום נחסמו כבישים על-ידי מפגינים רבים, הוצתו צמיגים ונזרקו אבנים. בכתב האישום מייחסת המאשימה לנאשם, כי ירד לכביש והשתתף בחסימתו מספר פעמים, למרות פניות חוזרות ונשנות מצד השוטרים במקום. הנאשם כופר במיוחס לו, וטוען כי הגיע לזירת האירוע כשהיה בדרכו לבקר את אחותו הגרה בקרבת המקום. לדבריו, הוא התעכב במקום מחמת סקרנותו, ובסופו של דבר נעצר יחד עם נוספים בחשד להתפרעות, על לא עוול בכפו.

3. בתיק זה התקיימה ישיבת הוכחות, כשהנאשם מייצג את עצמו. המאשימה הביאה לעדות את גובה הודעת הנאשם, וכן הגישה כראיות את ההודעה שמסר הנאשם במשטרה ביום מעצרו (ת/1); את תמונת החשוד בעת מעצרו (ת/2), וכן קלטת וידאו שצולמה על-ידי המשטרה (ת/3) ואשר תיעדה את האירוע הנטען מיום 16.5.05. הנאשם אישר את דבריו בהודעתו במשטרה כדברי אמת, לשיטתו, וכן אישר, כי הוא זה אשר מופיע בתמונה (ת/2) ובקלטת (ת/3). הנאשם העיד מטעמו, וכן הגיש כראיה לבית המשפט העתקים מספח תעודת הזהות של אחותו בו מפורטים כתובתה ופרטי בני משפחתה, וכן חשבון טלפון על-שם אחותו, בו מפורטת כתובת מגוריה.

4. לצורך הוכחת האשמה, מתבססת המאשימה אך ורק על קלטת הוידאו שתיעדה את האירוע מיום 16.5.05 (ת/2). בהקשר זה הבהיר ב"כ המאשימה, כי "הקלטת לא ממוקדת באדם אחד וצילמה את האירועים מהבוקר עד הערב והנאשם הופיע וצולם מספר שניות - זה [אומר ש]לא שחיפשנו במיוחד את צעדיו של הנאשם" (פרו' עמ' 7). במהלך שמיעת הראיות, צפה בית המשפט יחד עם ב"כ המאשימה והנאשם בקלטת פעמיים, כשהקטע שהוקרן היה בן כשתי דקות, ובו נראה הנאשם (אשר אישר, כאמור, כי מדובר בו) מספר פעמים, כמי שנכח בצומת הכניסה לעיר. בסה"כ, נראה הנאשם בקטע הקלטת שהוצג, במשך כ-45 שניות.

5. אשר לנסיבות הגעתו לזירת האירוע טוען הנאשם, כי הגיע לצומת הכניסה לעיר באמצעות טרמפ, שכן היה בדרכו לבית אחותו, הנמצא ברח' גבעת שאול 3 הסמוך לצומת, מאחר שמספר ימים לפני האירוע, נולדה לאחותו בת בשם מרים. בתמיכה לטענתו, הגיש הנאשם לבית המשפט צילום ספח תעודת הזהות של אחותו, ממנו ניתן ללמוד, כי האחות מתגוררת ברח' גבעת שאול 3, וכי לה בת בשם מרים, שנולדה ביום 3.5.05, היינו פחות משבועיים לפני האירוע. בהקשר זה יצוין, כי ב"כ המאשימה היה מוכן לקבל טענה זו של הנאשם (פרו' עמ'
10).

6. הנאשם טוען עוד, כי כשהגיע לצומת הכניסה לעיר "היה שם הרבה בלגן. בהתחלה הסתכלתי וזזו אנשים ועברתי צד. פגשתי גם חבר שמאוחר יותר ראה שנעצרתי. חציתי את הכביש מתוך סקרנות וכמובן שלא עשיתי שום דבר ממה שכתוב בכתב האישום - זריקת אבנים, שריפת צמיגים וכמובן שלא שברתי ולא חיבלתי וכיבדתי כל אדם שהיה שם" (פרו' עמ' 7). ב"כ המאשימה דוחה את גרסת הנאשם וטוען, כי גרסת הנאשם, לפיה נותר בצומת מתוך סקרנות, הנה גרסה כבושה, הואיל ולא נאמרה על-ידו בעת חקירתו במשטרה. כל שהנאשם אמר במשטרה הוא, שהיה בדרך לבית אחותו (פרו' עמ' 11). זאת ועוד. ב"כ המאשימה סבור, כי מן הקלטת ניתן לראות בבירור, כי הנאשם לא התעכב במקום זמן קצר מתוך סקרנות, אלא נטל חלק פעיל בהתקהלות האסורה. את זאת למד ב"כ המאשימה משניים אלו: ראשית, הנאשם נחזה ללבוש חולצה בצבע חרדל ומכנס בהיר, כשעל חזית ואחורי חולצתו מדבקות ובהן מסרים המתנגדים להתנתקות. בהקשר זה טוען הנאשם, כי אכן היו על בגדיו מדבקות, ואולם אחרים הדביקו אותן עליו, כשהגיע למקום, ו"רק בסוף" הוריד את המדבקות בעצמו (פרו' עמ' 8); שנית, הנאשם לא "עמד מהצד", אלא התהלך לרוחב הכביש הלוך ושוב מספר פעמים, ובסופו של דבר פנה אליו שוטר. הנאשם טוען בהקשר זה, כי היה סקרן ומשום כך חצה את הכביש "וראיתי מה קורה פה ומה שם" (פרו' עמ' 9). אשר לפניית השוטר אליו לאחר שנראה עומד מספר שניות באמצע הכביש, טוען הנאשם, כי השוטר אכן פנה אליו, אך לא עצר אותו באותה נקודת זמן. לדברי הנאשם, כתוצאה מפניית השוטר אליו, הוא התרחק מהמקום (שם). לבית המשפט לא הובאה ראיה שיש בה כדי להסביר מתי ועל שום מה נעצר הנאשם.

7. בסיכומיו טוען ב"כ המאשימה, בהתבסס על ניתוח הוראות החוק והפסיקה, כי במקרה זה, הצליחה המאשימה לעמוד בנטל להוכיח את אשמת הנאשם, וכי לא יכולה לעמוד לו הטענה, כי הגיע למקום בתמימות וכי התעכב בו מתוך סקרנות. ב"כ המאשימה סבור, כי נקבע בפסיקה, ש"עובר אורח תמים הופך למשתתף, אם נותר לשהות במקום ואינו נענה לדרישות מצד המשטרה להתפנות" (פרו' עמ' 11).
דיון והכרעה

8. כאמור, המאשימה מייחסת לנאשם בתיק זה עבירה של התפרעות, לפי סעיף 152 לחוק. סעיף זה קובע, כי "התקהלות אסורה, שהתחילו לבצע בה את מטרתה בהפרת השלום שיש בה כדי להטיל אימה על הציבור, הרי זו התפרעות, והמשתתף בהתפרעות, דינו - מאסר שנתיים". ההגדרה ל"התקהלות אסורה" מופיעה בסעיף 151 הקובע, כי "שלושה אנשים לפחות שנתקהלו לשם עבירה, או שנתקהלו למטרה משותפת, ואפילו כשרה, ומתנהגים באופן הנותן לאנשים שבסביבה יסוד סביר לחשוש שהמתקהלים יעשו מעשה שיפר את השלום, או שבעצם התקהלותם יעוררו אנשים אחרים, ללא צורך וללא עילה מספקת, להפר את השלום, הרי זו התקהלות אסורה, והמשתתף בהתקהלות אסורה, דינו - מאסר שנה אחת".

9. כדי שניתן יהיה להוכיח את עבירת ההתפרעות, הרי שעל המאשימה להוכיח תחילה, קיומה של התקהלות אסורה. נראה, כי אין מחלוקת בין הצדדים על עצם העובדה, שביום 16.5.05, קיימו מתנגדי ההתנתקות אירוע מחאה רב-משתתפים בצומת הכניסה לירושלים. דא עקא, שלא הובאו כל ראיות להוכיח, האם האירוע התקיים ברישיון, בניגוד לרישיון או בהיעדר רישיון כלל. כמו-כן, לא הובאו ראיות להוכיח את העובדות המצוינת בכתב האישום, לפיהן "נחסמו כבישים על-ידי מפגינים רבים, הוצתו צמיגים בכבישים, נזרקו אבנים ועוד". עובדות נטענות אלה אינן עולות מקטע הקלטת (ת/3) שנצפה, או מעדות הנאשם במשטרה (ת/1). כך גם לא הובאו על-ידי המאשימה (מלבד הקלטת ת/3) עדויות על קרות האירוע, מהן ניתן ללמוד על כוונת המתקהלים לחסום כבישים, או על התקיימותו של "חשש סביר להפרת השלום" שנשקף מן הנוכחים, או על התקיימות חשש סביר, כי המשתתפים, מעצם התקהלותם, "יעוררו אנשים אחרים" להפר את השלום. מכאן שלא הוכחו לפניי יסודותיה "התקהלות אסורה".

10. אף אם נניח, כי היה מדובר בהתקהלות אסורה, הרי שהמאשימה טוענת בכתב האישום, כי "הנאשם ירד לכביש והשתתף בחסימתו מספר פעמים, למרות פניות חוזרות ונשנות מצד השוטרים" (ההדגשה שלי-א"ר). דא עקא, שלא הובאה כל ראיה מצד המאשימה, לגבי הפניות שבוצעו לכאורה על-ידי שוטרים לנאשם, ולא ניתן למצוא לכך תשובה בראיות שהוגשו מצדה. צפייה בקלטת (ת/3) מראה, כי אכן בוצעה פניה אחת של שוטר אל הנאשם, וזאת לאחר שהנאשם נעמד במרכז הכביש במשך שניות ספורות. יצוין, כי בסמוך לפני עמידת הנאשם במרכז הכביש, הוא נראה חוצה במעבר החצייה, ביחד עם אחרים, פעם בכיוון אחד, ופעם בחזרה. מן הקלטת עולה, כי לאחר פניית השוטר אל הנאשם, נותר הנאשם על אי-התנועה הסמוך למעבר החצייה. ואולם מנקודה זו, הנאשם אינו מתועד עוד בצילום. המאשימה לא הביאה תיעוד מצולם נוסף, או תיעוד אחר לגבי מהלך עיכובו של הנאשם, ואף לא העידה מטעמה את השוטרים שהיו מעורבים במעצרו, או את האדם שצילם את הקלטת, שהיו יכולים לשפוך אור על נסיבות המקרה. כל שיש בתיק בהקשר זה, הוא עדותו של הנאשם במשטרה, שטען בפני
חוקרו, כי לא הפריע ולא תקף את השוטרים שעיכבוהו, ובהמשך עצרוהו, יחד עם נוספים.

11. המאשימה טוענת עוד, כי הנאשם נעמד במעבר החצייה על-מנת לחסום את התנועה. ואמנם, אך טבעי הוא לתמוה, מה לנאשם להיעמד לפתע במרכזו של צומת ללא סיבה נראית לעין. דא עקא, שלמרות תמיהה מוצדקת זו, לא הוכח בפני
י מעבר לספק סביר, כי התנהגות הנאשם הייתה בכוונה לחסום את הצומת. ייאמר בהקשר זה, כי מצפייה בקלטת (ת/3) לא ניתן להבחין מה היה מצב רמזור הולכי הרגל באותה עת - אם ירוק או אדום, או שמא הרמזור כלל לא פעל. לעובדה זו משנה חשיבות בהתייחס לכך, שבקטע הקלטת שנצפה, נראות מכוניות החולפות בצומת, ומכאן, שלכאורה הצומת לא נחסם למעבר כלי רכב - בוודאי שלא על-ידי הנאשם, כפי שהדבר עולה מקטע הקלטת (ת/3). יש לזכור, כי "מיצוי חופש הביטוי וההתקהלות עלול לעתים לגרום לחסימה... או להפרעות... זוהי טיבה של מחאה, שדמוקרטיה צריכה לסובלה, אולם זאת אך ורק במסגרת החוק ועל-פי האיזונים הראויים..." [(ההדגשות שלי-א"ר) ע"פ (י-ם) 979/97 ויטלי וובנובוי נ' מדינת ישראל
, תק-מח 97(3), 2144, עמ' 2145; יעקב קדמי, על הדין בפלילים - חוק העונשין, חלק רביעי, הוצ' דיונון (תשס"ו-2006), עמ' 2002 ומראי המקומות שם]. דא עקא, שהמאשימה לא עמדה בנטל להוכיח, כי אכן הצומת אכן נחסם על-ידי הנאשם, או שהייתה לו כוונה לעשות כן.

12. מכאן, שבהעדר ראיות לסתור את גרסת הנאשם בדבר נסיבות מעצרו, הרי שהמאשימה לא עמדה בנטל להוכיח את טענתהּ, כי הנאשם לא שעה לפניות "החוזרות והנשנות" של השוטרים לפנות את הכביש. מטעם זה, יש לדחות את טענת המאשימה, כי אף אם יש לקבל את גרסת הנאשם, שהגיע במקרה לזירת האירוע, הרי שמרגע שלא שעה לפניות השוטרים, הפך הוא לשותף בהתקהלות הבלתי חוקית, ועבר עבירה של התפרעות. עמדת המאשימה מתבססת על ת"פ (שלום י-ם) 1904/93 מדינת ישראל
נ' זילברמן (לא פורסם), שם נקבע מפי כב' השופט גל, כי "עובר אורח 'תמים' הופך למשתתף אם נותר לשהות במקום ואינו נענה לדרישות מצד המשטרה להתפנות(ההדגשה שלי-א"ר)" [כב' השופט גל מתייחס להלכה שנקבע ב-ע"פ 100/51 דרשוביץ נ' היועץ המשפטי, פ"ד ו(1) 278]. דא עקא, שלא הובאה בפני
י כל ראיה לכך, שהנאשם נדרש על-ידי השוטרים להתפנות, והוא לא נענה לדרישה זו.

13. סוף דבר. לא עלה בידי המאשימה להוכיח את העובדות להן טענה בעצמה בכתב האישום. המאשימה בחרה להסתפק בקלטת כדי לבסס עליה את הרשעתו של הנאשם, ואולם כאמור, אין בכך די כדי לבסס הרשעה בפלילים, במקרה זה. נוכח כל האמור, אני מחליט לזכות את הנאשם מן המיוחס לו בכתב אישום זה.

ניתן היום ו' בשבט, תשס"ז (25 בינואר 2007) במעמד המתייצבים.

אריה רומנוב
, שופט









פ בית משפט שלום 2761/05 מדינת ישראל נ' שלמה קולמן (פורסם ב-ֽ 25/01/2007)