פסקי דין על איחוד ארגזי ישראל בע"מ | פסקי דין על דב סדן

1676/01 עב     19/11/2006




עב 1676/01 איחוד ארגזי ישראל בע"מ נ' דב סדן




1


בתי הדין לעבודה
בית דין א.לעבודה ת"א
עב 001676/01
בפני
:
כב' השופטת נטע רות

נ.צ. גב' חנה קפלניקוב
נ.צ. מר דוד יהלום

19/11/2006


בעניין:
איחוד ארגזי ישראל בע"מ
ח.פ. 511428112


ע"י ב"כ עו"ד
אוסלנדר
ועו"ד אברמוביץ

התובעת והנתבעת שכנגד

נ ג ד


דב סדן



ע"י ב"כ עו"ד
כץ
ועו"ד בוסני

הנתבע והתובע שכנגד

פסק - דין
בפני
נו תביעה שהגישה התובעת (להלן: "איחוד" או "החברה") להשבת כספים שנטל, לטענתה, הנתבע (להלן: "מר סדן") שלא כדין, בגין פדיון חופשה, בונוס, העלאות שכר ורישומים שלא כדין, ולתשלום שווי שימוש ברכב של איחוד שעשה לטענתה מר סדן שלא כדין.

כמו כן, מונחת בפני
נו תביעה שכנגד שהגיש מר סדן להחזר הלוואת בעלים, לתשלום הפרשי שכר ותשלומים נלווים, לתשלום דמי הבראה, הפרשים בגין גילום הוצאות טלפון, פדיון חופשה ובונוס בגין השנים 96' ו-98'.

א. רקע כללי

תמצית העובדות הרלוונטיות לענייננו הינה כדלהלן:

1. איחוד הינה חברה בע"מ העוסקת בסחר באריזות לחקלאות, בתיקון משטחי עץ משומשים ושיווקם, בהשכרת מחסנים וביבוא מזון וחומרי גלם לתעשיית הפלסטיקה (ר' ס' 2 לתצהיר מר אורלובסקי בעל מניות וחבר דירקטוריון באיחוד להלן: "מר אורלובסקי").

2. מר סדן הינו בעל מניות מיעוט באיחוד ומשמש כחבר בדירקטוריון שלה. מר סדן כיהן במהלך התקופה שמיום 1/4/1992 ועד ליום 15.10.98 כמנכ"ל איחוד.

3. במועד בו הועסק מר סדן באיחוד היו חברים בדירקטוריון שלה 6 דירקטורים והם: מר סדן, מר אלי קליין, מר גיורא לב, מר בני צבאח, מר אבי בוקסנבוים ומר אורלובסקי . כ-50% ממניות איחוד הוחזקו על ידי מר אלי קליין וכן על ידי חברה בשם לאדס בע"מ אשר בעל המניות העיקרי בה היה מר בוקסנבוים (להלן: "מר קליין" ולהלן: "מר בוקסנבוים") (אשר לשליטתו של מר בוקסנבוים בחברת לאדס ראה ס' 6 לתצהיר מר סדן. ר' גם עדות מר צבאח עמ' 40 לפרוטוקול).

4. מהראיות עולה כי מר בוקסנבוים הוא אשר גייס את מר סדן לתפקיד מנכ"ל איחוד. זאת לאחר שאיחוד רכשה בחודש מרץ 92' חלק מנכסיה של חברה בשם צ.ד.י בע"מ (להלן: "צ.ד.י."), חברה בה שימש מר סדן כמנכ"ל. בהתאם לכך אף נוהל מו"מ ראשוני בין מר סדן לבין מר בוקסנבוים ביחס לתנאי ההעסקה של מר סדן כמנכ"ל איחוד (ר' ס' 6 לתצהיר מר סדן).

5. מר סדן החל לכהן כאמור כמנכ"ל איחוד ביום 1/4/92, כאשר לאחר תחילת העסקתו ביום 5/5/92 פנה מר בוקסנבוים בכתב אל מועצת המנהלים של איחוד בעניין קביעת תנאי העסקתו של מר סדן בציינו כך:

"א. שכר בסיסי של 16,143 ₪ כפי שהיה בעבר צמוד למדד.
ב. תנאים נילווים; ביטוח מנהלים, קרן השתלמות.
ג. חופשה והבראה כמקובל.
ד. רכב חברה, הוצאות הרכב יחולו על החברה.
ה. כיסוי הוצאות טלפון.
ו. השתתפות ברווחים, 5% מהרווח השנתי לפני מס" (ר' נספח נ/2 לתצהיר מר סדן).

6. ביום 27/4/92 ועל פי החלטה של מועצת המנהלים של איחוד מונו מר בני צבאח ומר בוקסנבוים לסכם עם מר סדן את תנאי העסקתו באיחוד (ר' נספח נ/3 וכן ס' 7 לתצהיר מר סדן. כמו כן ר' עמ' 41 לפרוטוקול עדותו של מר צבאח ש' 4-10). ביום 9/7/92, בעקבות המו"מ שניהלו מר בוקסנבוים ומר צאבח עם מר סדן, נערך הסכם עליו חתמו הצדדים בו נכתב כך:

"1. שכר חודשי גלובאלי בסך 16,143 ₪, הסכום נכון ל-1/4/92 ויעודכן כל חודש בהתאם לעליית המדד.
2. החברה תשתתף בהוצאות ביטוח המנהלים בהיקף של 15.8% ואילו אתה תשתתף בהיקף של 5% מגובה השכר.
3. החברה תפריש עבורך 7.5% מהשכר לקרן השתלמות ואתה תשתתף ב-2.5% נוספים, המס המחוייב מכך יחול עליך.
4. החברה תעמיד לרשותך רכב חברה ותישא בהוצאות הטלפון בביתך.
5. הנך זכאי לחופשה של 26 ימי עבודה בשנה ולדמי הבראה כמקובל במשק.
6. בתום שנת הכספים תהיה זכאי לבונוס בגובה 5% מרווחי החברה לפני מס, אך לאחר ניכוי הפרשי הצמדה, בגין הלוואת הבעלים לחברה." (ר' נספח ת/1 לתצהירו של מר אורלובסקי).

אשר לאופן בו מומש הסכם העבודה הנ"ל הרי שעולה מן הראיות כי במהלך תקופת עבודתו של מר סדן באיחוד שולם לו עבור 10 ימי הבראה בשנה, על פי התעריף היומי המקובל במשק וכן כי החל מחודש דצמבר 95' ואילך גולמו הוצאות אחזקת הטלפון בשכרו.

7. בתקופה האחרונה להעסקתו באיחוד נוצר קרע בין מר סדן לבין חלק מבעלי המניות והדירקטורים באיחוד. לטענת מר סדן קרע זה נבע מסירובו ליטול חלק בדרישתו של מר קליין לחלוקת עודפי מזומנים שנוצרו בחברה בין החברים כפיקציה של דמי ניהול, סירובו להיכנע לרצונו של מר קליין לעבוד ב"שחור" והתנגדותו לנטילת כספים מאיחוד על ידי מר בוקסנבוים. מר סדן טען עוד כי מר בוקסנבוים ניסה "לקנות את שתיקתו" בתשלום כסף אולם הוא סרב לכך. כן טען כי הוא מחה על פעולות שביצע מר קליין בשם החברה במט"ח ללא הרשאה אשר גרמו לאיחוד נזקים של מאות אלפי שקלים ואף התנגד לניסיון של מר קליין למשוך כספים מחברת בת של איחוד כנגד חשבוניות פיקטיביות וליבוא של חפצי אמנות אישיים על ידי מר קליין בתוך מכולות בהן ייבאה חברת הבת של איחוד סחורה מהמזרח. מר סדן טען כי התנגדותו לאי הסדרים הללו היא שעוררה את כעסם של מר קליין ושל מר בוקסנבוים וכי כעס זה הוא שהביא בסופו של עניין להחלטה להפסיק את עבודתו באיחוד.
איחוד מנגד, סיפקה לבית הדין הסבר לקוני ומעורפל ביחס לנסיבות שבהן הופסקו יחסי העבודה בין הצדדים: לטענתה, במהלך השנים האחרונות לכהונתו של מר סדן כמנכ"ל איחוד התפתחה בינו לבין חברי הדירקטוריון מערכת יחסים עכורה אשר התדרדרה בסופו של יום למצב של אובדן אמון מוחלט. לשיטתה, על כל אלה הצטרפה גם דרישתו הבלתי מוצדקת של מר סדן להגדלת שכרו (ר' עדות מר צבאח עמ' 42 לפרוטוקול שורות 22-24).

8. זאת ועוד, במהלך שנת 98' - היא השנה האחרונה להעסקתו של מר סדן - התגלעו בין הצדדים מחלוקות אף ביחס לאופן חישוב הבונוס של מר סדן ובעיקר ביחס לשאלה כיצד יש לבצע את חישוב הרווח אשר מתוכו ייגזר סכום הבונוס לו הוא זכאי. לאור זאת, חתמו הצדדים ביום 16/3/98 על הסכם בוררות מכוחו הועברה מחלוקת זו להכרעת בורר אשר קבע בפסק בורר מיום 28/7/98 (להלן: "פסק הבורר") כיצד יש לחשב את הבונוס המגיע למר סדן בגין שנת 1996 ועל פי אילו עקרונות יש לחשב את הבונוס לשנים הבאות. הבורר הוסיף וקבע כי בגין שנת 1996 על איחוד לשלם למר סדן בונוס בסך של 64,887 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.1.97. סכום אותו המליץ לשלם תוך 15 יום. חרף האמור איחוד לא שילמה סכום זה למר סדן.
אשר לעקרונות על פיהם יש לחשב את הבונוס המגיע למר סדן, אליהם עוד נזקק בהמשך הדברים, קבע הבורר כך:

"לאחר לימוד החומר שהוצג בפני
והוגש לתיק הבוררות ולאחר ששקלתי שקול היטב את טענות הצדדים הנני קובע כדלקמן:

מאחר ובשנת 1996 בוצעה הערכה מחודשת של המלאי הפיזי של הארגזים בחברה זכאי מר סדן שהבונוס המגיע לו יחושב על בסיס המלאי הפיזי שנקבע בהתאם להערכה מחודשת וזאת החל משנת 1996 בלבד.

לצורך הגדרת רווחי החברה כפי שהוגדרו בהסכם שבין הצדדים (נספח ג' לתיק הבוררות); יש לעשות שימוש בדו"חות הכספיים של החברה, להבדיל מהדו"ח המתואם המוגש לשלטונות מס הכנסה. כל זאת בכפוף לתיקונים שיפורטו להלן:

לצורך קביעת רווחי החברה יש לבצע תיקונים למאזן ולהלן יבוצע חישוב כולל התיקונים לשנת 1996 על פי דו"ח רווח והפסד שנכלל בדו"חות הכספיים (נספח ה' לתיק הבוררות) ההפסד לשנת 1996 היה 554,301 ₪. סכום זה כולל את הניכוי בגין הוצאות מימון אותו יש לנכות על פי ההסכם בין הצדדים.

מההפסד הנ"ל יש להפחית את רווחי ההון בסך 215,961 ₪ ועל כן ההפסד לאחר הניכוי יעמוד על 338,340 ₪.

את הסכום הנ"ל יש לתקן על ידי הוספת ערך המלאי הפיזי ליום 31.12.96 בניכוי ערך המלאי כפי שנרשם במאזן, ככל שהוא מתייחס לפרטי המלאי הנמצאים בחברה ולא אצל לקוחות.

ומן הכלל אל הפרט, מאחר שבמאזן צויין ערך המלאי (1,326,729 ₪) ללא הפרדה בין המלאי הנמצא בחברה לבין המלאי אצל לקוחות ובשים לב ליחס בין ערך המלאי הפיזי מיום 31.12.96 (1,874,122 ₪) ראה נספח ד' לכתב הטענות של מר סדן שלא נסתר על ידי החברה, לבין יתרת הפקדונות במאזן באותו מועד (1,999,891 ₪) המגיעה אחרי ניכוי המע"מ לסך של 1,709,308 ₪, מוערך המלאי הנמצא בחברה כפי שנרשם במאזן בשיעור של 52.3% מסה"כ המלאי שנרשם במאזן ובשווי של 693,879 ₪. סכום זה יש להפחית מסה"כ המלאי הפיזי מיום 31.12.96 ועל כן התיקון להפסד בסעיף המלאי הפיזי הוא על ידי תוספת של 1,180,243 ₪.

בנוסף יש לתקן את הסכום הנ"ל על ידי הוספת סכום הפקדונות שלא נפרעו בשנת 1996 בסך של 553,337 ₪ בניכוי מע"מ ובסה"כ יש להוסיף 455,843 ₪.

התיקון למאזן מביא את החברה לרווח של 1,297,746 ₪. זהו הרווח לצורך קביעת הבונוס לשנת 1996. מכיוון שעל פי ההסכם הבונוס הוא בשיעור של 5% מהרווח השנתי יעמוד שעור הבונוס בשנת 1996 על סך 64,887 ₪. מכיוון שאופן התשלום של הבונוס לא נכלל בגדר סמכותי על פי שטר הבוררות אין לי אלא להמליץ שהסכום הנ"ל ישולם למר סדן בתוך 15 יום ממועד פסק זה וישא הפרשי הצמדה למדד מיום 1.1.97.

לגבי כל שנה בשנים הבאות יעשה חישוב הרווח לצורך הבונוס באותה שיטה ובשינויים המחויבים, דהיינו, יבדק השינוי במלאי הפיזי לעומת השנה הקודמת כאשר בבסיס החישוב יעמוד המלאי הפיזי שהוערך מחדש (1,874,122 ₪). כך לדוגמא אם ב- 31.12.97 יהיה ערך המלאי הפיזי 2,000,000 ₪ יתווסף לרווח של 1977 סכום של 125,878 ₪ ומאידך, אם המלאי ביום 31.12.97 יעמוד על סך 1,600,000 ₪ יופחת מהרווח סכום של 274,122 ₪. כמו כן יתוקן הרווח על ידי הוספת סכום רווחי ההון, ככל שיהיו בתוספת הסכום שיוכר כהכנסה מתוך כספי הפקדונות ככל שיהיה" (ר' נספח נ/6 לתצהיר מר סדן. ההדגשות מכאן ולהלן אינן במקור אלא אם צויין אחרת).

9. אי תשלומו של הבונוס כפי שנקבע בפסק הבורר אך העצים את הקרע שבין מר סדן לבין יתר חברי דירקטוריון איחוד כאשר ביום ביום 3.9.98 החליטה מועצת המנהלים בהרכב חסר בישיבה שנערכה ללא השתתפות מר סדן על הפסקת עבודתו של האחרון. תוכן ההחלטה היה כדלהלן:

"להלן החלטות חברי מועצת המנהלים כפי שהתקבלו והוסכמו על ידי משה אורלובסקי, אבי בוקסנבוים, גיורא לב, בני צבאח ואלי קליין.
1. מועצת המנהלים מבקשת לשחרר את מר דב סדן
מניהול איחוד ארגזי ישראל בע"מ
(להלן – החברה) החל מתאריך 15/10/98.
2. מועצת המנהלים מודה למר סדן על עבודתו בחברה.
3. מועצת המנהלים מבקשת ממר דב סדן
להעביר את ניהול החברה באופן מסודר לידי גוף או אדם שמועצת המנהלים תורה להעביר אליו.
4. מועצת המנהלים מקבלת את העקרון שהועלה על ידי מר דב סדן
- לפדות את יתרת החופשה המגיעה לו מהחברה כחלק בהסכם של סיום עבודתו. הנ"ל יעשה על פי ההנחיות של רו"ח רוני סיוון ממשרד ברוידא.
5. מועצת המנהלים מקבלת את דרישת מר סדן לקבל את הבונוס המגיע לו על פי חוזה העבודה עד תאריך סיום עבודתו. הנ"ל ייעשה על פי הנחיות של רו"ח רוני סיון ממשרד ברוידא." (ר' נספח ת/5 לתצהיר מר אורלובסקי).

10. בעקבות החלטה זו, ביום 11/9/98 שיגר מר סדן מכתב לדירקטורים מר בוקסנבוים ומר קליין בו ציין כי על פי יעוץ משפטי שקיבל, ההחלטה מיום 3/9/98 הינה בלתי חוקית וכי הוא (מר סדן) דוחה בכל תוקף את האמור בה (ר' נספח נ/8 לתצהיר מר סדן).

11. לאחר הדברים הללו, ביום 4.10.98 התכנס דירקטוריון איחוד לפגישה נוספת אליה זומן ובה נכח גם מר סדן. זאת על מנת לאשר את ההחלטה בדבר פיטוריו. בישיבה זו הוחלט - בהסכמת מר סדן - על הפסקת כהונתו כמנכ"ל ביום 15/10/98 ועל כך שהוא יקבל דמי הודעה מוקדמת עד ליום 3/11/98 (ר' נספח ת/6 לתצהירו של מר בוקסנבוים).

12. נציין כבר כאן וביחס למחלוקת שבין הצדדים הנוגעת לסיבות שבעטיין הוחלט להפסיק את כהונתו של מר סדן כי עדיפה בעיננו גירסתו של מר סדן לפיה, הרקע למחלוקת זו היה קשור גם לאי סדרים עליהם עמד. אי סדרים אשר אף פגעו באינטרסים של מר סדן כמנכ"ל איחוד וכבעל מניות מיעוט. מסקנה זו נסמכת על מספר טעמים:

ראשית ייאמר כי לנוכח הטענות החמורות שהעלה מר סדן בתצהירו ביחס להתנהלותם של מר בוקסנבוים ושל מר קליין, הרי שניתן היה לצפות כי הן מר קליין והן מר בוקסנבוים ימצאו לנכון לערוך תצהיר מטעם איחוד המכחיש מכל וכל טענות אלה. מה גם שעדותם רלוונטית אף לנושאים נוספים השנויים במחלוקת ועומדים בלב התביעה שהגישה איחוד ובכלל אלה: תנאי העסקתו של מר סדן אשר מר בוקסנבוים היה שותף לגיבושם וכן, תיאור השתלשלות האירועים ממועד שנמסר למר סדן על פיטוריו ואילך. זאת בשים לב לטענותיו של מר סדן ביחס למעורבותו של מר בוקסנבוים באירועים אלה.

זאת ועוד, איחוד אומנם ציינה במסגרת תצהירו של מר אורלובסקי כי פיטוריו של מר סדן נבעו מיחסים עכורים ואובדן אמון מצד הדירקטוריון בתקופה שקדמה לפיטורים, אך היא נמנעה מלפרט גירסתה בעניין זה וטענה טענותיה באופן סתמי ומעורפל הנזקף לחובתה. נזכיר כי במסגרת תביעתה טענה איחוד כי המעשים החמורים המיוחסים למר סדן, היכולים להוות עילה לאובדן אמון, נודעו לה רק לאחר פיטוריו. מנגד, איחוד לא פרטה מה הן הסיבות שהביאו לאובדן אמונו של הדירקטוריון במר סדן בתקופה שקדמה לפיטורים.

זאת ועוד, תמוהה העובדה כי גם במסגרת ישיבת הדירקטוריון מיום 4/10/98, במהלכה הוחלט על פיטוריו של מר סדן, נמנע דירקטוריון איחוד מלהביא בפני
מר סדן את הנימוקים לפיטוריו. זאת על אף שמר סדן דרש לדעת מהם (ר' עמ' 3 לפרוטוקול הישיבה מיום 4/10/98 ת/6).
עוד ייאמר - כי עיון בפרוטוקול ישיבת מועצת המנהלים מיום 15/8/94 מלמד כי חברי מועצת המנהלים הביעו אמון מלא במר סדן במסגרת ישיבה שעסקה בתנאי שכרו. מכאן, שניתן היה לצפות להצגת מלוא העובדות שהביאו לטענתה לשינוי כה מהותי עם השנים ביחס הדירקטורים כלפי מר סדן - מיחס של אמון מלא לחוסר אמון מוחלט (ר' פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מיום 15/8/94, נספח נ/4 לתצהיר מר סדן).
בנוסף ייאמר כי במסגרת ישיבת הדירקטוריון מיום 4/10/98 החליט הדירקטוריון - בהתנגדות מר סדן - למנות את מר קליין כממלא מקומו של המנכ"ל. בישיבה זו חזר מר סדן והעלה טענות בדבר אי סדרים להם אחראי מר קליין וזאת, בלא שמר קליין הגיב לדברים אלה לגופם או הכחיש אותם.

לבסוף יאמר - כי תמיכה נוספת לדבריו של מר סדן אודות תוכן חילוקי הדעות שהיו בינו לבין חברי הדירקטוריון במיוחד, בנוגע למשיכת עודף מזומנים כדמי ניהול - ניתן למצוא גם בנספח נ/4 לתצהירו של מר סדן מיום 16/7/98. תצהיר הכולל חוות דעת של רוה"ח של איחוד בעניין תשלום דמי ניהול לחברי הדירקטוריון והכרה בהם כהוצאות לצורכי מס. מר סדן אף לא הסתיר את חששו כי הגדרתה של הוצאה שהוציאה החברה כדמי ניהול תקטין את הרווח של איחוד לצורך חישוב הבונוס לו הוא זכאי כמנכ"ל (ר' נספח נ/43 לתצהיר מר סדן עמ' 4 למעלה).

13. אין חולק על כך כי ביום 13.9.98 - לאחר שנודע למר סדן על כוונת דירקטוריון איחוד מיום 9/8/98 לפטרו - כמפורט במכתב שנשלח לו מיום 3/9/98 ונמסר לו ביום 7/9/98 חתם מר סדן יחד עם מנהלת החשבונות של איחוד על 3 המחאות לפקודתו בסך כולל של 250,000 ₪ (המחאה על סך 50,000 ₪ ושתי המחאות נוספות על סך 100,000 ₪ כל אחת) כאשר על גבי ספחי ההמחאות ציין "על חשבון בונוס וחופשה".
רק לאחר המשיכה, ביום 7/10/98 שלח מר סדן מכתב למנהלת החשבונות ולמר קליין, במסגרתו ביקש לערוך לו תלוש משכורת לחודש ספטמבר 98' באופן שישקף תשלום נטו של כספים שהגיעו לו לטענתו בגין פדיון חופשה ובונוס בסך של 250,000 ₪ ובלשון המכתב לאמור:

"אבקשך לערוך את תלוש המשכורת לחודש ספטמבר 98 באופן שישקף תשלום נטו של כספים שהגיעו לי בגין בונוס, פדיון חופשה ורווחים לשנת מס 97 שנמשכו על ידי בחודש זה.
להלן פירוט:
א. פדיון חופשה כ- 246,000 ₪.
ב. תשלום בונוס על פי פסק הבורר לשנים של עד סוף 1996 כ-71,000 ₪.
ג. 5% בונוס מרווחי החברה (כולל פקדונות) לשנת מס 1997, כ- 138,000 ₪". (ר' נספח ת/10 לתצהיר מר בוקסנבוים. לעניין מסירת המכתב ביום 7.10.98 ר' עדות מר סדן עמ' 89 לפרוטוקול ש' 15-18).

על משמעות המעשה הנ"ל של מר סדן נטושה מחלוקת קשה בין הצדדים: בעוד שמר סדן טוען כי משיכת ההמחאות לפקודתו נעשתה באישור, בידיעתה של איחוד ובגין סכומים שהגיעו לו הרי שאיחוד טוענת כי מר סדן ביצע משיכה של כספים שלא הגיעו לו "במחטף" ללא ידיעתה, ללא הסכמתה ותוך ניצול לרעה של סמכויותיו כמנכ"ל.
נקדים ונציין כבר כאן כי בהקשר זה מקובלת עלינו עמדתה של איחוד לפיה, מר סדן משך את הכספים, אשר אולי הוא סבר כי הם מגיעים לו, אך זאת, ללא קבלת אישור מוקדם מצד איחוד ותוך "קביעת עובדות בשטח". יתכן שמר סדן עשה כן גם לאור התנהגותה של איחוד אשר נמנעה ללא הצדקה מלשלם לו את הסכומים שנפסקו לזכותו בפסק הבורר מתוך חשש שהיא תמנע מלשלם לו את המגיע לו גם בעתיד ואף על רקע ההתנהלות הפסולה שייחס לדירקטורים של איחוד. התנהלות אשר פגעה ישירות באינטרסים שלו כנושא משרה ובעל מניות מיעוט. יחד עם זאת, קשה להשתחרר מן הרושם כי בין המניעים למעשה היה גם הרצון להפיק את היתרון הבלתי לגיטימי היכול לנבוע לעיתים מקביעה חד צדדית של "עובדות בשטח". מכל מקום, על אף שסבורים אנו כי אין לומר גם על התנהלותה של איחוד כי היא נקיה מרבב, הרי שסבורים אנו כי יש לדחות את גירסתו של מר סדן לפיה, הוא פעל כשורה והודיע על משיכת הסכומים למר קליין ולמר בוקסנבוים עוד לפני ביצוע המשיכה וכי משיכה זו נעשתה בידיעתם ובהסכמתם. סבורים אנו כי לו היו פני הדברים כך - הרי שמר סדן היה דואג לתעד הודעה זו. במיוחד על רקע חוסר האמון ויחסיו העכורים עם חברי הדירקטוריון. מעבר לכך יאמר - כי מר סדן לא סיפק לבית הדין הסבר מניח את הדעת לעובדה שהסכום נמשך בשלוש המחאות נפרדות באופן המעורר חשד של ניסיון להסתרה ואף לכך שלא איזכר משיכה זו ולו במילה במהלך ישיבת הדירקטוריון שנערכה סמוך לאחריה ביום 4.10.98. ישיבה בה נדונו כזכור פיטוריו של מר סדן (ר' עמ' 88 לפרוטוקול עדותו של מר סדן שורות 4-17 ועמ' 89 שורות 1-4).
אשר לשאלה האם משך מר סדן סכומים מעבר למגיע לו על פי דין או הסכם אם לאו הרי שלכך נזקק בהמשך הדברים.

14. אין חולק כי על אף התנהלות זו של מר סדן, עליה נודע כאמור לאיחוד עוד ביום 7.10.98 ולאחר סיום עבודתו, המשיכה איחוד להעמיד לרשותו של מר סדן את רכב החברה "לצרכי התארגנות" למשך כחודש ימים.
זאת שעה שביום 26/11/98 פנה ממלא מקום מנכ"ל איחוד מר קליין למר סדן בכתב וביקש ממנו להשיב לאיחוד את הרכב עד ליום 30/11/98 (ר' ת/42). דא עקא, שמר סדן התעלם מדרישה זו והמשיך להחזיק ברכבה של איחוד ואף לעשות בו שימוש עד ליום 1.9.03. מועד בו קיבל לידיו את החלטתו של בית דין זה אשר הורה לו להשיב לאיחוד את הרכב לאלתר.

15. לאחר סיום עבודתו של מר סדן נוהלה בין הצדדים התכתבות הנוגעת לסיום ההתחשבנות ביניהם כאשר מר סדן מעלה דרישות לקבלת סכומים נוספים - מעבר לאלה אותם משך מאיחוד - כאמור לעיל: במסגרת התכתבות זו התייחסה איחוד גם למכתבו של מר סדן מיום 7/10/98 המפרט את מהות הסכום שמשך מאיחוד בסך כולל של 250,000 ₪ . איחוד התייחסה למכתב זה במכתבה מיום 3.3.99 בו נכתב כך:

"מכיון שיש בכוונתנו להתקדם בנושא סיכום זכויותיך, חסרים לנו הנתונים שעליהם ביססת את החישובים הרשומים מעלה [הרישומים המופיעים במכתבו של מר סדן מיום 7/10/98].

בקשתנו היא, נא העבר לנו את הנתונים שעליהם התבססו חישוביך. אנו לא מצליחים לפענח לדוגמא, כיצד הגעת לסכום הנקוב כפדיון חופשה. למותר לציין, כי שיתוף פעולה מצדך יקדם את התהליך לשביעות רצון כל הנוגעים בדבר." (ר' נספח ת/10א לתיק המוצגים של איחוד).

יצויין כי במכתב זה לא טענה איחוד דבר אודות נטילת סכומים ע"י מר סדן ללא הרשאה אולי משום שידעה כי מר סדן אכן היה זכאי לקבלת סכומים שונים עם סיום עבודתו. סכומים אותם נטל למעשה בלא להמתין לסיכום מפורש וכולל בין הצדדים ביחס לכל הסוגיות שבמחלוקת. את הטענות בדבר ביצוע "מחטף" על ידי מר סדן העלתה איחוד לראשונה במכתבה מיום 23.12.99, בתגובה למכתבו של מר סדן מיום 7.12.99.

לבסוף יאמר כי תביעתה של איחוד - אשר במרכזה עומדת הטענה בדבר משיכת הסכום של 250,000 ₪ על ידי מר סדן ללא אישור ובדרכי תרמית - הוגשה רק ביום 31.1.01 קרי, למעלה משנתיים לאחר סיום עבודתו של מר סדן.

16. להלן נתייחס לרכיבי התביעה והתביעה שכנגד אחד לאחד ותחילה לכתב התביעה שהגישה איחוד.


ב. תביעתה של איחוד

ב/1. זכאותה של איחוד להשבת הסכום על סך 250,000 ₪ (נטו) שמשך מר סדן

17. כפי שכבר ציינו - מקובלת עלינו עמדתה של איחוד כי משיכת הסכום נשוא המחלוקת נעשתה ע"י מר סדן באופן חד צדדי ללא קבלת אישור מראש מאיש. אי לכך, השאלה שנותרה להכרעה הינה: האם מר סדן אכן משך מאיחוד סכומים שהגיעו לו ממילא ואשר איחוד סרבה לשלם לו ללא הצדקה. לשאלה זו נדרש מייד.

ב//1/1. זכאותו של מר סדן לתשלום פדיון חופשה

18. כפי האמור, אחד הרכיבים אליהם התייחס הסכום שמשך מר סדן היה פדיון חופשה: לטענת מר סדן הוא היה זכאי לתשלום עבור פדיון חופשה בגין כל ימי החופשה שנצברו לזכותו במהלך כל תקופת עבודתו וזאת, ללא הגבלה של הזכות לצבירה ולפדיון.
איחוד טענה מנגד (במסגרת כתב ההגנה שהגישה לתביעה שכנגד) כי היא אמנם הסכימה לעקרון של צבירת חופשה ופדיונה, אולם היא מעולם לא קיבלה את דרישותיו הכספיות של מר סדן בעניין זה וכל שהסכימה לו היה - תשלום פדיון חופשה עפ"י החוק (ר' ס' 8.5 ה' לכתב ההגנה לתביעה שכנגד).

19. אשר לדעתנו יאמר - כי סבורים אנו שיש לקבל את עמדתו של מר סדן לפיה, הוא היה זכאי לפדיון כל ימי החופשה שנצברו לזכותו במועד סיום עבודתו לפי רישומי החברה וזאת מהטעמים כדלהלן:

אין חולק על כך כי מר סדן היה זכאי ל- 26 ימי חופשה בתשלום וזאת, כבר החל משנת עבודתו הראשונה באיחוד. משמע שמר סדן היה זכאי למכסת חופשה העולה על זו הנקובה בחוק. מר סדן העיד כי בפועל, בשל אילוצי התפקיד של ניהול החברה ולאור המבנה הארגוני של החברה, הוא נמנע מלצאת לחופשה ולנצל את ימי החופשה להם היה זכאי מדי שנה ומשכך - בידיעת חברי דירקטוריון איחוד ובהסכמתם - נצברה חופשתו השנתית מידי שנה במלואה (ר' סעיף 75 לתצהיר מר סדן).

20. כידוע, החוק והפסיקה מבחינים בין הזכות לפדיון חופשה המתייחסת למכסת החופשה הנקובה בחוק לבין הזכות לפדיון חופשה שעניינה חופשה חוזית אשר מכסתה עולה על זו הנקובה בחוק.
ביחס לזכות לצבירה ולפדיון של ימי החופשה הקבועה בחוק הרי שנושא זה הוסדר ונדון בהוראות סעיף 7 לחוק חופשה שנתית המגביל את הזכות לצבירת חופשה ומכאן גם את הזכות לפדיונה.
עם זאת נפסק לאמור:

"כל עוד לא הוכח מתן החופשה, וסרובו של עובד לקחתה, או אי-לקיחתה מסיבה התלויה בו והיא בלתי סבירה, אין לראות באי-לקיחת החופשה צבירה בלתי חוקית, וכויתור על החופשה או חלק הימנה." (ר' דב"ע לא/3-1 בראדון ישראל - שמחה ג'רד, פד"ע ב 121).

משמע – על מנת שתשלל מהעובד הזכות לצבירת ימי חופשה על פי חוק נדרש המעביד להראות כי העובד סירב ליטול את החופשה המגיעה לו או כי הוא (העובד) לא נטל חופשה מסיבה התלויה בו שהינה בלתי סבירה. תנאים אלה לא התקיימו לדעתנו במקרה דנן כפי שעוד יפורט בהמשך.

21. אשר לזכות לצבירה ולפדיון ימי החופשה החוזית, העולה על המכסה הקבועה בחוק, הרי שזכות זו הינה פועל יוצא של הסכמה חוזית ואין הוראות החוק חלות עליה. בהקשר זה נפסק לאמור:

"'פדיון חופשה' הוא מושג שחוק חופשה שנתית הולידו, ואין הוא בא אלא בהקשר לחופשה שנתית שהחוק מזכה בה ומסדירה. מכאן, שאף אם זכותו החוזית של העובד היתה לחופשה שנתית מצטברת, עדיין לא נאמר כי מאותה זכות עולה גם זכות ל'פדיון'. 'הצטברות' הזכות החוזית מוצאת ביטויה בכך שאם מסיבה כלשהי לא ניתן לעובד לצאת לחופשה לכל פרק הזמן שלו הוא זכאי - עוברת היתרה לשנה הבאה או לשנים הבאות. זה ותו לא. מהאמור אין ללמוד כי הפרת החובה החוזית בדבר חופשה שנתית לעולם לא תגרור תשלום בדומה לפדיון חופשה, אך הדבר תלוי בנסיבות סיים יחסי עובד-מעביד ובנסיבות שהביאו לכך שהזכות לחופשה שנתית לא מומשה בטרם סיים היחסים - הכל כעולה מזכויות חוזיות. על כל פנים העובדה שעובד 'חדל' לעבוד 'לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו' עובדה זאת המזכה ב"פדיון חופשה" מכוח חופשה שנתית, היא כשלעצמה לא תמיד תזכה בתשלום עת מדובר ביתרת חופשה חוזית." (דב"ע לו/3-14 יהושוע חגי נ' פרי גן בע"מ פד"ע ז' עמ' 439).

22. מן הכלל אל הפרט: מקובלת עלינו גירסתו של מר סדן אשר העיד כי רק בשל אילוצי תפקידו כמנכ"ל איחוד נמנע ממנו לצאת לחופשה ולנצל את מלוא ימי חופשתו. זאת בידיעת חברי הדירקטוריון ובהסכמתם. מר סדן העיד בהקשר זה כי הוא ניהל לבדו את ענייניה השוטפים של איחוד וכי יציאתו לחופשה הייתה כרוכה בהחלפתו על ידי אחד מבין חברי הדירקטוריון אשר עסקו בעיסוקים אחרים. מר סדן אף העיד כי באחד המקרים בהם שהה בחו"ל לצורך עבודה הוא הוחלף ע"י מר קליין אשר לא היה מעורה בניהול העניינים השוטפים של החברה וכי עובדה זו הסבה בסופו של יום נזק לאיחוד לאור עיסקה שביצע מר קליין במטבע זר בעת העדרו של מר סדן. כפי שציינו לעיל, מר קליין נמנע מלהעיד בהליך זה מטעם איחוד ולסתור את טענותיו של מר סדן בהקשר זה.
טענות אשר הועלו ע"י מר סדן בזמן אמת עוד במסגרת ישיבת הדירקטוריון בה נדונה הדחתו ואשר לא ניסתרו אף אז.
לאור האמור, התוצאה היא, כי מר סדן זכאי לפידיון כל ימי החופשה החוקית העומדים לזכותו.

23. אשר למחלוקת הנוגעת לזכאותו של מר סדן לצבירת ימי החופשה החוזית ולפדיונם הרי שהוכח להנחת דעתנו קיומו של הסכם בין מר סדן לבין איחוד המזכה אותו בצבירה ובפדיון של ימים אלה. הסכם שאיחוד ניסתה להתנער ממנו מאוחר יותר:

מר סדן העיד כי דרישתו לתשלום פדיון מלוא ימי חופשה שלא נוצלו במשך כל תקופת עבודתו לרבות, ימי החופשה החוזית, אושרה ע"י מר בוקסנבוים ועל ידי מר קליין מי שמונו כזכור ע"י איחוד, בהתאם להחלטה מיום 24.8.98 (נ/13), לגבש את תנאי סיום עבודתו (ר' עמ' 46 שורות 7-10 לתצהיר מר אורלובסקי). על רקע מכלול הראיות לא מצאנו מקום לפקפק באמינות גירסה זו (ר' סעיף 80 לתצהירו של מר סדן).
עוד יאמר - כי הן מר בוקסנבוים והן מר קליין, לא ערכו תצהיר מטעם איחוד במטרה לסתור את גירסתו של מר סדן בדבר הסכמה שהתגבשה לתשלום מלוא ימי החופשה שנצברו לזכותו, לרבות, ימי החופשה החוזית. זאת על אף ששאלה זו עמדה בלב ליבה של התביעה שהגישה איחוד להשבת הסכום שנמשך על ידי מר סדן בגין פדיון חופשה ובונוס.

זאת ועוד, מר סדן הציג מסמך מיום 28.12.98 (נספח נ/26 לתצהיר מר סדן) אשר נערך הן על פי גירסתו והן על פי גירסתה של העדה מטעם איחוד וחשבת השכר שלה הגב' לוי על ידי איחוד על פי דרישתו של מר קליין לצורך ההתחשבנות עם מר סדן עם סיום עבודתו. במסמך זה צויינו כל ימי החופשה שנצברו לזכות מר סדן (165.44 ימי חופשה) הכוללים אף את מכסת החופשה החוזית הצבורה. יוטעם כי הגב' לוי שהעידה מטעם איחוד היא שציינה כי מסמך זה הוכן על ידה על פי בקשתו של מר קליין לצורך עריכת ההתחשבנות הסופית עם מר סדן. עדות זו תומכת בגירסתו של מר סדן ביחס להסכם העקרוני שגובש בינו ובין מר קליין בנושא זה, סמוך למועד הפיטורים ולפני שאיחוד ביקשה לחזור מההסכמה.

מעבר לכך יאמר – כי אף במסגרת פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון מיום 3.9.98 (ת/5) אותו צירפה איחוד לתיק המוצגים מטעמה, פרוטוקול בו הועלתה על הכתב החלטתה הראשונה של מועצת המנהלים להביא להפסקת עבודתו של מר סדן נכתב - כי מועצת המנהלים מקבלת את העיקרון שהועלה ע"י מר סדן "לפדות את יתרת החופשה המגיעה לו מהחברה כחלק בהסכם של סיום עבודתו." (ר' סעיף 4 לת/5).
אין למצוא בהחלטה זו כל סייג המלמד על כך כי "הסכמתה העקרונית" של מועצת המנהלים התייחסה אך ורק לפדיון ימי החופשה כחוק. למותר לציין כי לשם פדיון ימי החופשה הצבורה עפ"י חוק אף לא נדרשה החלטה "עקרונית" של מועצת המנהלים. שכן, זכות זו הוקנתה למר סדן ממילא עפ"י חוק.
זאת ועוד אחרת, מר סדן העיד כי עוד ביום 26.8.98 קרי - עוד לפני שהתקבלה ההחלטה המפורטת במסמך ת/5, הוא מסר לנציגים שמינה דירקטוריון איחוד לצורך גיבוש תנאי פרישתו (מר קליין ומר בוקסנבוים) את דרישתו ואת תחשיבו בנוגע לסכומים המגיעים לו בגין פדיון חופשה ובונוס שנתי, כולל הנתונים שעל יסודם נערך תחשיבו (ר' ס' 81 לתצהירו של מר סדן). גירסה זו לא ניסתרה והיא עולה בקנה אחד עם מכלול העדויות לרבות, עדותה של הגב' לוי כאמור לעיל. לאור זאת, מתחזקת המסקנה כי "האישור העקרוני" של הדירקטוריון כמופיע בהחלטתו (ת/5), אשר ניתן סמוך לאחר הגשת הדרישה והתחשיב על ידי מר סדן אכן התייחס לדרישה זו ולתוכנה.

זאת ועוד, מהדו"חות הכספיים של איחוד ובמיוחד מטיוטת הדו"ח הכספי המתייחס לשנת 1997 עולה כי בעלי המניות והדירקטוריון של איחוד היו מודעים היטב לימי החופשה החוקית והחוזית שנצברו לזכותו של מר סדן ולעובדה שהוא אינו מנצל את חופשתו וכי הם (חברי הדירקטוריון) לא הסתייגו כלל ועיקר מהמשמעות של הרישום המדוייק של ההפרשות לחופשה המופיעות בטיוטת הדו"ח. כך למשל, צויין בבאור מס' 11 לדו"ח הכספי לשנת 97' ובאופן מפורש, שיעור ההפרשה לחופשה עבור המנכ"ל לשנים 96' ו-97', רישום הטומן בחובו הכרה בזכאות לצבירתם של מלוא ימי החופשה החוקית והחוזית כאחד.

ערים אנו לעובדה כי בדו"ח הסופי לשנת 1997 (ת/50) לא בוצעה הפרשה כאמור, על רקע חוות דעת משפטית בנושא זה שמסקנתה אינה מקובלת עלינו. אלא שסבורים אנו כי תפנית זו ברישום נובעת מהסכסוך שבין הצדדים ומנסיונה המאוחר של איחוד להתנער מהסכמות בנושא זה.

כן יאמר - כי בדיווח שערכה מנהלת החשבונות של איחוד הגב' לוי ביחס לימי החופשה שנזקפו לזכות העובדים מיום 25.5.97 (נספח ת/58 לתיק המוצגים של איחוד) נכתב בכתב ידה של הגב' לוי "מותר לצבור כמה ימי חופשה שרוצים פודים ומנצלים." כיתוב זה מלמדנו על נורמה שהייתה קיימת באיחוד, לאפשר צבירת חופשה חוזית ללא הגבלה ומכאן על סבירות הגירסה של מר סדן ביחס לתוכן ההסכמה בינו לבין נציגי איחוד שמונו על ידי הדירקטוריון על מנת לסכם עימו את תנאי פרישתו. הסכמה התואמת את המצב המקובל באיחוד.

כסרח עודף יאמר – כי על אף שאנו מקבלים את גירסתו של מר סדן לפיה, סוכם עמו במפורש כי הוא יהיה זכאי לצבירה ולפדיון מלוא ימי החופשה שנצברו לזכותו לרבות, ימי החופשה החוזים הרי שמוצאים אנו לציין כי גם אלמלא הוכחה הבטחה מפורשת לפדיון ימי החופשה (להבדיל מהזכות לצבירתם) היה מקום לקבוע את זכאותו לפדיון ימי החופשה כאמור. זאת לנוכח נסיבות פיטוריו עליהן עמדנו לעיל ולנוכח העובדה כי לא התאפשר לו למעשה לנצל את ימי החופשה הצבורה, לרבות זו החוזית, לפני סיום עבודתו.

24. לאור כל האמור לעיל, מסקנתנו היא כי מר סדן היה זכאי לפדיון מלוא ימי החופשה שנצברו לזכותו במועד סיום עבודתו, כעולה מטיוטת הדו"ח הכספי של איחוד ומרישומי איחוד, בתוספת הימים שנצברו לזכותו בשנת 98' ובסה"כ היה זכאי לפדיונם של 169 ימי חופשה. זאת על בסיס שכרו כפי שהיה במועד סיום עבודתו בסך של 28,891 ₪ (ר' נספח נ/22 לתצהיר מר סדן). דהיינו מר סדן היה זכאי לתשלום בסך של 162,752 ₪ (ברוטו) בגין פדיון חופשה (ר' גם חוות הדעת של רו"ח צור בסעיף 2 הימנה וכן ר' נספח נ/3 לתצהיר מר סדן המתייחס לגובה השכר הקובע לצורך חישוב פדיון חופשה).

ב/2/1. זכאותו של מר סדן לתשלום בונוס

25. כפי שצויין לעיל, מר סדן הודיע לאיחוד כי יש לחשב את משכורתו לחודש ספטמבר 98' באופן שישקף סכומים שהגיעו לו בגין פדיון חופשה ובגין בונוס לשנים 96'-97'.

אשר לתשלום הבונוס המתייחס לשנת 96' הסתמך כאמור מר סדן על הקביעה שבפסק הבורר (נספח נ/6 לתצהירו) לרבות הסכום שנפסק בו.
אשר לתשלום הבונוס לשנת 1997 הסתמך מר סדן לטענתו על ההנחיות המופיעות בפסק הבורר ביחס לאופן חישוב הרווח של איחוד והבונוס הנגזר ממנו "לשנים הבאות" לרבות, ההנחיות ביחס לאופן בו יש לתקן את הדו"חות הכספיים של החברה לצורך חישובי הרווח והבונוס.
מר סדן הוסיף וטען כי איחוד "פיברקה" את הדו"חות הכספיים אותם הגישה למס ההכנסה לשנת 97' במטרה לשלול ממנו את הבונוס לו היה זכאי בגין שנה זו. לשיטתו - איחוד נמנעה מלכלול בהכנסותיה לשנת 97 את סכומי הפקדונות שהפקידו לקוחותיה עבור ארגזים ששווקו להם ע"י איחוד במהלך כל תקופת פעילותה (בסך של כ- 3,000,000 ₪) על אף שהפסיקה לפעול בתחום זה. בכך נהגה לדעתו שלא כחוק תוך קיפוח זכויותיו.

מר סדן טען עוד כי איחוד "ניפחה" את הוצאותיה המדווחות על ידי כך שכללה בדו"חות הכספיים לשנת 1997 הפרשות למס רכוש בסך של מאות אלפי שקלים בגין השנים 92'-97. זאת על אף שבסופו של יום התחוור כי איחוד הגיעה להסדר עם מס רכוש על פיו שילמה סך של 80,000 ₪ בלבד בגין מס רכוש.

איחוד טענה כי מר סדן זכאי אמנם לבונוס בגין שנת 96' אך בשיעור נמוך מזה הנטען על ידו. ביחס לשנת 97' ואף ביחס לשנת 98' טענה איחוד כי מר סדן לא היה זכאי לבונוס כלל. זאת מאחר ודו"חותיה הכספיים הרלוונטיים לתקופת העסקתו מצביעים על הפסד. אשר לאי רישום סכומי הפקדונות כהכנסות בדו"חות הכספיים של שנת 1997 טענה איחוד כי לנוכח היקף המסחר בארגזים במהלך שנה זו לא ניתן היה להעביר את כספי הפקדונות לסעיף ההכנסות וכי מר סדן עצמו התנגד במשך כל השנים לרישום הפקדונות כהכנסות. לשיטתה, טעמו של מר סדן בעניין זה השתנה רק לאחר פיטוריו ורק שעה שעמד על הפרק נושא תשלום הבונוס.

26. אשר לדעתנו יאמר כך:

סבורים אנו כי ביחס לזכאותו של מר סדן לתשלום בונוס בגין שנת 96' יש להסתמך על הקביעות שבפסק הבורר המחייבת את הצדדים, שם נקבע ביום 28.7.98 כי מר סדן היה זכאי לבונוס בגין שנת 96' בסך של 64,887 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.1.97 ואילך. סכום זה היווה כאמור חלק מהסכום שמשך מר סדן מאיחוד.




27. אשר לבונוס המתייחס לשנת 97' הרי שסבורים אנו כי מר סדן לא היה זכאי לבונוס בגין שנה זו כנטען על ידו, אלא - שהטעם לקביעתנו זו שונה הוא מטעמה של איחוד כפי שיפורט להלן:

אמנם מקובלת עלינו עמדתו של מר סדן לפיה, כספי הפקדונות - והכוונה לאותם סכומים אשר שילמו לקוחותיה של איחוד כפקדון עבור ארגזים שקיבלו לשימושם - היו צריכים להרשם כהכנסות. אולם לדעתנו, רישום זה היה צריך להעשות לאורך כל שנות הפעילות של איחוד משנת 92' ואילך ולא רק משנת 97' כפי שטוען מר סדן. זאת בהתאם לכמות הפקדונות שחולטו בכל שנה ושנה.

להלן נבהיר את דברינו בעניין זה ואת השלכותיהם על מסקנותינו בדבר דחיית התביעה לתשלום בונוס בגין שנת 1997:

כפי האמור, כספי הפקדונות נשוא המחלוקות הינם הכספים אותם שילמו לקוחותיה של איחוד בגין ארגזים שקיבלו לשימושם. כספים אותם אמורים היו לקוחות איחוד לקבל חזרה בעת החזרת הארגזים לאחר תקופה של השכרה ובהתאם לתנאי ההסכם שבינם לבין איחוד.
הפסיקה התייחסה לסוגייה של הגדרת מעמדם של הפקדונות ולשאלה האם יש לראות בקבלת פקדונות ארוע מס המחייב רישומם כהכנסה. לענין זה נקבע כי לצורך ההכרעה בשאלה זו יש לבחון באיזה מידה יוצרת נטילת הפקדון על פי דיני החיובים התחייבות מקבילה וכמעט ודאית של נוטל הפקדון להחזירו ללקוח. קרי - באיזו מידה מדובר בחוב תלוי שהצפי שיהפך לחוב סופי ממשי הוא. או אז ורק אז פטור הנוטל מרישום הפקדון כהכנסה (ראה בהקשר זה עמ"ה (תא) 392/82 החברה האמריקאית לגז בע"מ נ. פקיד השומה למפעלים גדולים פ"מ תשמ"ט כרך שני, 1988/1989 וכן ראה עמ"ה (ת"א-יפו) 23/95 פז גז חברה לשווק בע"מ ואח' נ. פשמ"ג תק מח 2001(1) 65535 עמ' 65543).

עולה מהדברים כי שעה שמדובר בכספי פקדונות שהצפי שיהפכו לחוב סופי ממשי נמוך הוא ולעתים אף אינו קיים כלל, הרי שיש לראותם כהכנסה החייבת במס ולרשמם ככאלה.
בפסיקה נקבע עוד כי על מנת לבחון סוגיה זו יש להדרש לתנאי ההסכם שבין נוטל הפקדון ללקוח ולעמוד על הסייגים והתנאים בהם הותנתה השבת הפקדון. במקרה שבפני
נו העיד מר סדן - ועדותו בעניין זה לא נסתרה - כי הזכות להשבת הפקדון ללקוח הוגבלה לכל היותר ל-3 חודשים. משמע - שלאחר תקופה זו חולטו כספי הפקדון על ידי איחוד והפכו להכנסה (ראה עדות מר סדן עמ' 96 לפרוטוקול שורות 3-5, סעיף 90 לתצהיר מר סדן וכן עמ' 96 לפרוטוקול שורות 18 ואילך). דברים אלה נתמכו אף בעדותו של העד מטעם איחוד מר אורלובסקי (ראה עמ' 52 לפרוטוקול שורה 22 ואילך).
מעבר לכך, מר סדן העיד כי לא זו בלבד שאיחוד חילטה את דמי הפקדון לאחר חלוף 3 חודשים אלא שאף בפועל היא לא החזירה פקדונות משך שנים וזאת עוד לפני שנת 1997 ובלשונו:

"החברה לא הכריזה על פקדונות מטעמי מס, היא לא מחזירה פקדונות כבר שנים, אבל בינואר 97 היא כבר איננה מחזירה פקדונות במשך שנים". (ראה עמ' 97 לפרוטוקול שורות 1-4).

עולה מהמקובץ כי מדי שנה בשנה חילטה איחוד סכומי פקדון לאחר שחלפה התקופה המזכה את הלקוח בהשבתם. סכומים אלה לא היו עוד בגדר חוב תלוי. משכך, חייבו רישום כהכנסה לכל המאוחר בשנה בו התגבשה הזכות לחילוט.

חרף זאת, עולה מהראיות כי איחוד לא רשמה בספריה במהלך כל שנות פעילותה (ועד לשנת 1998) את כספי הפקדונות לרבות, פקדונות שחולטו כהכנסה. כנראה, על מנת להקטין את היקף ההכנסה ולהמנע מתשלום מס בגין הרווח. כך ניתן להבין גם מדבריו של מר סדן בפרוטוקול הבוררות בו התייחס לסוגיה זו באומרו כך:

"אי אפשר לרמות כל הזמן, לא ניתן מצד אחד להטיל על המנכ"ל לבצע כל פעולה אפשרית על מנת להקטין את רווחי החברה בספרים וכדי להמנע מתשלום מס ומצד שני לטעון שהזכאות לבונוס מתבססת על ספרי החברה" (ראה נספח נ/43 לתצהיר מר סדן, עמ' 3).

עולה אפוא מהדברים כי ככל שמר סדן טוען לחישוב הבונוס המגיע לו על סמך דיווח תקין לרשויות המס הרי שחישוב זה אינו אמור להיגזר מרישום מאוחר (בשנת 1997) של פקדונות שאמורים היו להירשם כהכנסות בשנים שקדמו לשנת 1997 ולכל המאוחר במועד חילוט הפקדונות בפועל. יוטעם כי מר סדן הודה בפה מלא בכך שכספי הפקדונות נשוא המחלוקת מקורם בפקדונות שהתקבלו באיחוד במהלך כל תקופת פעילותה כאשר מועד החילוט של חלק ניכר מהם חל הרבה לפני שנת 1997 (ראה סעיף 22 לסיכומי מר סדן וסעיף 92 לתצהיר מר סדן. כמו כן, ראה עדות רו"ח צור, המעיד כי הוא אינו יכול לסתור את ההנחה לפיה סכומי הפקדונות אותם זקף בחוות דעתו לסעיף ההכנסות לשנת 1997 התקבלו למעשה מאז החלה איחוד את פעילותה קרי, משנת 1992 ואילך. עמ' 80 לפרוטוקול, ש' 1-3).

משמעות הדברים הינה - כי את סכום הרווח שממנו זכאי היה מר סדן לחישוב הבונוס היה צריך לערוך – לו אכן היה נערך דיווח תקין – על ידי הוספה לסעיף ההכנסות של ההכנסה הרעיונית היחסית עבור הפקדונות שלא נפרעו בכל שנה ושנה, קרי – את הפקדונות שחולטו בכל שנת מס.
מעבר לדרוש יאמר - כי מר סדן אף העיד כי אכן משנת 1997 הפסיקה איחוד כליל את פעילותה בתחום הארגזים. מאמירה זו אין לנו אלא להסיק כי דווקא בשנה זו חולט, אם בכלל, מספר קטן יחסית של פקדונות (הכוונה לאותם פקדונות שהתקבלו במהלך הרבעון האחרון של שנת 1996).

28. קביעתנו דלעיל עולה לדעתנו בקנה אחד אף עם העקרונות המעוגנים בפסק הבורר, המביא אף הוא בחשבון לצורך חישוב הבונוס לשנת 1996' את ההכנסה הרעיונית שהיה על איחוד לזקוף לסעיף ההכנסות בגין "פקדונות שלא נפרעו" קרי - בגין פקדונות שחולטו במהלך שנת 1996 אשר סכומם הסתכם בסך של 533,337 ₪ בלבד. זאת להבדיל ממלוא סכום הפקדונות שנצבר בידי איחוד בשנת 1997 בגין כל תקופת פעילותה (ראה נספח נ/6 וכן ראה דו"ח כספי לשנת 1996 נספח נ/34 לתצהיר מר סדן ובמיוחד באור מס' 3 שם).
התחשיב שערך הבורר לשנת 1996, כאמור לעיל, מבאר אף למה כיוון עת שקבע את העקרונות לחישוב הבונוס ל"שנים הבאות" וכן, את משמעות הקביעה כי ביחס לשנים הללו יש להוסיף אך ורק את "הסכום שיוכר כהכנסה מתוך כספי הפקדונות ככל שיהיה". זאת להבדיל מסכום שהיה על איחוד לרשום כהכנסה עוד בשנים עברו.

29. מר סדן לא הציג לבית הדין נתונים אודות סכומי הפקדונות שחולטו בשנת 1997, אשר התגבשו לכדי הכנסה בשנה זו (ולא - לפני כן). סכומים אשר אותם ואותם בלבד יש לזקוף לסעיף ההכנסות לצורך חישוב הבונוס לו היה זכאי בגין שנה זו. משכך, מר סדן אף לא הראה כי זקיפת סכומים אלה לסעיף ההכנסות היתה מצביעה על רווח לאחר ביצוע יתר התיקונים עליהם הורה הבורר בפסקו.

עיון בחוות הדעת שהציג מר סדן, שנערכה על ידי רו"ח צור ואשר אמורה הייתה לכלול את יתר ההתאמות עליהן הורה הבורר בפסק דינו מלמד - כי ללא הוספת סכומי הפקדונות (המתייחסים כאמור למכלול תקופת פעילותה של איחוד) לסעיף ההכנסות ואף לאחר ביטולה של ההפרשה (המלאכותית לטענת מר סדן) למס רכוש הייתה איחוד בהפסד. מצב דברים אשר אינו מזכה את מר סדן בתשלום בונוס.

30. עוד יאמר – כי אפילו היינו מקבלים את עמדתו העקרונית של מר סדן לפיה, היה מקום להביא בחשבון את מלוא סכום הפקדונות שנצברו באיחוד במהלך השנים לצורך חישוב הבונוס לו היה זכאי בשנת 1997– טענה שכאמור אינה מקובלת עלינו – הרי שעדיין לא היה מקום לכלול בסכום זה את סכום הפקדונות אותו נדרשה איחוד לכלול בהכנסותיה לצורך חישוב הבונוס של מר סדן לשנת 1996 לפי פסק הבורר. דא עקא שעיון בחוות הדעת של רו"ח צור, שהוגשה מטעמו של מר סדן, כמו גם בעדותו של רו"ח צור מלמד - כי הוא התעלם מהפקדונות הללו (ר' עמ' 79 לפרוטוקול שורות 17 ואילך).

31. לבסוף יאמר - כי גם ניתוח תכליתו של הסכם ההעסקה שנערך עם מר סדן ובמיוחד של ההוראה המזכה אותו בתשלום בונוס מוביל למסקנה אליה הגענו לעיל. זאת בשים לב לכך שהזכות לבונוס נועדה לבטא הערכה מצד החברה לביצועיו של המנכ"ל ולשקף רצון לתמרץ אותו לפעול להשאת הרווחיות בעתיד. תכלית זו אינה עולה עם הפרשנות לה טוען מר סדן לפיה, הוא היה זכאי לקבלת בונוס בגין שנת 1997 הנגזר מהכנסות מפקדונות שהתקבלו רובן ככולן לפני שנה זו ואשר הוא כמנכ"ל לא פעל ליצירתן במהלך שנה זו. (זאת בהעדר פעילות בתחום הארגזים בשנת 1997).

במאמר מוסגר יאמר – כי יתכן שהיה מקום לערוך תחשיב מחודש של הרווחים להם היה זכאי מר סדן בגין שנים קודמות בשים לב להכנסה הרעיונית היחסית שהיתה צריכה להזקף בספרי איחוד מידי שנה בגין פקדונות שחולטו. תביעה שכזו לא הוגשה ואולי לא בכדי. שכן אין להוציא מכלל אפשרות שזקיפתו של סכום הפקדונות שחולטו בגין כל שנה ושנה לסעיף ההכנסות, לא היתה מביאה את איחוד למצב של רווחיות באף אחת מן השנים הרלוונטיות, פרט לשנת 1996. מכאן שזקיפה זו לא הייתה גוררת זכאות לתשלום בונוס.

32. לאור כל האמור, התוצאה היא כי סדן משך מאיחוד סכומים בגין בונוס, מעבר לאלה שהיה זכאי להם. לחישוב הסכום שעליו להחזיר לאיחוד נתייחס בסופו של

פסק דין
זה.

ב/2 . זכאותה של איחוד להשבת סכומים בגין "תוספות חריגות עוותים חשבונאיים ורישומים כוזבים"

33. איחוד טענה כי ביום 12.12.94 או בסמוך לכך ובשל מצבה הכלכלי הקשה – היא הגיעה להסכמה עם מר סדן על קיצוץ בהוצאות הניהול והפחתתה בעלויות שכרו כמנכ"ל, כאשר על פי הסיכום הנ"ל, היה מר סדן זכאי להעלאה בשכרו בעתיד אם ורק אם תחול עליה ברווחים בגין השכרת ארגזים. לשיטתה, חרף העובדה שלא חל שיפור בתחום השכרת הארגזים וברווחיות הפעילות הזו, העלה מר סדן את שכרו כ-3 חודשים מאוחר יותר - בחודש אפריל 95'. זאת, בלא שקיבל אישור לכך מאיחוד. איחוד טענה כי מר סדן העלה את שכרו והשווה אותו לשכר שקיבל טרם ההחלטה בדבר ההפחתה ואף השיב לעצמו את הפחתות השכר שבוצעו בחודשים קודמים. אי לכך, עתרה איחוד להשבת הסכומים אשר נטל מר סדן, לטענתה, בניגוד להסכמה ושלא כדין. את כימות הסכומים שתבעה איחוד בגין תביעה זו ביססה על חוות הדעת שנערכה ע"י רו"ח מר פרקש שהעיד מטמעה.

בנוסף, טענה איחוד כי בניגוד גמור להסכם בין הצדדים, בו נקבע כי שכרו של מר סדן יעודכן בהתאם לעליית המדד, ערך מר סדן משך כל תקופת עבודתו, חישובי הצמדה באופן שהביא להצמדת שכרו למדד בעת עלייתו אך לא בעת ירידתו. אי לכך, עתרה איחוד להשבת הסכומים הנגזרים לטענתה מהעדכון השגוי בשכרו של מר סדן וזאת, בגין כל תקופת עבודתו.

עוד טענה איחוד כי במשך התקופה שבין שנת 1992 ו- 1994 זקף מר סדן את שווי השימוש ברכב בו עשה שימוש כאילו היה רכב זה בעל נפח מנוע של 1600 סמ"ק בלבד. זאת שעה שבפועל ועל פי רשיון הרכב היה הרכב בעל נפח מנוע של 3,135 סמ"ק. לשיטתה, זקיפת הוצאות השימוש ברכב באופן כוזב הציגה בפני
רשויות המס מצג לפיו הוצאותיה של איחוד היו נמוכות מאלה שהיו בפועל ואילו רשויות המס מצידן לא הכירו בדיעבד בעודף ההוצאה. איחוד טענה כי בגין התנהלות זו היא נדרשה לשלם מס על סכום ההוצאות העודפות וכי נגרם לה נזק בסך של 3,812 ₪ אותו הסב לה לטענתה מר סדן.

איחוד טענה עוד כי מר סדן ערך לעצמו חישוב של ימי הבראה במהלך כל תקופת עבודתו שאינו תואם את הוראות הדין. זאת שעה שזקף לזכותו 10 ימי הבראה בשנה בניגוד להוראות הדין ולהוראות ההסכם עליו חתם.

כן טענה איחוד כי החל מחודש דצמבר 1995 החל מר סדן לגלם את הוצאות החזקת הטלפון בשכרו תוך שינוי השיטה החשבונאית בה נקט עד למועד זה. לשיטתה, שינוי השיטה החשבונאית הווה הפרה של חוקי המס, גרם להכפלת עלות הוצאותיה והסב לה נזק של 13,414 ₪. בנוסף, טענה איחוד כי מר סדן הפריש לעצמו במהלך שנות עבודתו ועל דעתו בלבד הפרשות לביטוח מנהלים ולקרן השתלמות בשיעור העולה על זה שסוכם בהסכם העבודה וכי הוא עשה כן תוך חריגה מסמכות ובכך הסב לה נזק בסך של 50,380 ₪.
איחוד הוסיפה וטענה כי במהלך שנות עבודתו הוסיף מר סדן לעצמו ועל דעת עצמו בלבד תוספת שכר המכונה "פיצוי שוויים" בגובה שווי החזקת רכב ומתנות. לשיטתה מעשה זה הסב לה נזק של 123,901 ₪.


34. נקדים ונציין כי לדעתנו יש לדחות את כל רכיבי התביעה הנזכרים לעיל וזאת מהטעמים כדלהלן:

אין מקובלת עלינו הטענה לפיה איחוד לא ידעה על תנאי העסקתו של מר סדן כפי שהיו בפועל אלא רק לאחר סיום עבודתו. זאת באף שים לב לכך ששכרו של מר סדן נדון ע"י דירקטוריון איחוד עוד לפני סיום עבודתו, כפי שעולה למשל מישיבת מועצת המנהלים מיום 29.8.98 (ת/3) במהלכה צויינה עלות שכרו העדכנית של מר סדן.
עוד יאמר - כי מסקנתנו זו אף עולה בקנה אחד עם העובדה שנערך פיקוח חשבונאי שוטף של חשב החברה, רואה חשבון פנחס כהן, אשר הכין את משכורות העובדים עד לשנת 1995 ופיקח על דווח וביצוע תשלומים כדין (משנת 1995 ואילך החליפה אותו בתפקיד זה מנהלת החשבונות של איחוד אשר הכינה את תלושי השכר בפיקוח משרד רואי החשבון של איחוד) (ראה עדות חשבת השכר שהעידה מטעם איחוד הגברת אורלי לוי עמוד 28 לפרוטוקול שורות 10-5).

מעבר לכך יאמר - כי טענתה של איחוד לפיה, היא לא היתה מודעת לתנאי העסקתו של מר סדן ולתשלומים ששולמו לו בפועל אינה סבירה בעיננו אף לנוכח טענותיה האחרות, כפי שמצאו ביטויין בתצהירו של מר אורלובסקי אשר העיד כי במהלך השנים האחרונות לכהונת מר סדן התפתחה בין חברי הדירקטוריון לבין מר סדן מערכת יחסים עכורה שהדרדרה למצב של אובדן אמון. בנסיבות אלה, יש להניח כי חברי הדירקטוריון דקדקו ביתר שאת בבחינת תנאי העסקתו של מר סדן, כפי שהיו בפועל, והיו מודעים להם היטב. (ר' סעיף 4 לתצהיר מר אורלובסקי).
לא זו אף זו, סבורים אנו כי לו אכן היה ממש בטענותיה של איחוד כי נודע לה על העלאות שכר וחריגות בשכרו של מר סדן שנעשו ללא ידיעת חברי הדירקטוריון ושלא בהסכמתם הרי שהיא לא היתה משהה את טענותיה בעניין זה משך שנים כפי שעשתה. זאת, בשים לב לכך שתביעתה של איחוד הוגשה במועד שהוגשה - כשנתיים ויותר לאחר סיום יחסי העבודה.
סבורים אנו כי לו אכן היה ממש בטענתה של איחוד כי היא גילתה לאחר פיטוריו של מר סדן פעולות שביצע ביחס לתנאי העסקתו תוך חריגה מהרשאה הרי שטענות אלה היו בוודאי מוצאות ביטויין בהתכתבות שנערכה עם מר סדן לאחר סיום עבודתו בנוגע לדרישותיו למימוש הזכויות המגיעות לו מאיחוד בגין תקופת עבודתו וסיומה.
דא עקא שמהראיות עולה כי לא זו בלבד שאיחוד לא מצאה לנכון לפנות אל מר סדן מיוזמתה בסמוך לאחר סיום עבודתו ולדרוש את הסכומים שנטל ממנה לטענתה שלא כדין אלא שאף במכתב התשובה שכתבה למר סדן מיום 3.3.99, בתגובה למכתבו מיום 7.10.98 (מכתב המתייחס לזכויות המגיעות לו לטענתו עם סיום עבודתו), לא העלתה איחוד ולו ברמז כל טענה ביחס לנטילת סכומים שלא כדין על ידי מר סדן.
נהפוך הוא במכתב זה כותבת איחוד למר סדן, בלשון פייסנית, כי יש בכוונתה להתקדם בנושא סיכום זכויותיו וכי חסרים לה הנתונים שעליהם ביסס את חישוביו. כן ציינה כי שיתוף הפעולה מצד מר סדן יקדם את התהליך של הסדרת הזכויות המגיעות לו עם סיום העסקתו לשביעות רצון כל הנוגעים בדבר (ראה ת/10 ות/10 א' לתצהיר מר אורלובסקי).

הרושם המתקבל ממכלול הראיות ובכלל זאת אף מעדותו של מר אורלובסקי הוא כי איחוד ביקשה מסיבותיה להעצים את מימדי הסכסוך ולהשחיר ככל הניתן את פניו של מר סדן. עדות לכך ניתן למצוא בעדותו של מר אורלובסקי אשר העיד כי חברי הדירקטוריון עסקו "בהכנת תיק" נגד מר סדן. כך העיד מר אורלובסקי עת שנשאל מדוע לא העלתה איחוד כנגד מר סדן את מכלול הטענות שהיא מעלה כנגדו בכתב התביעה במסגרת המכתב שכתבה לו עוד ביום 3.3.99 (ת/10) (ר' עמוד 49 לפרוטוקול שורות 1- 5).

35. בנסיבות אלה אנו קובעים כי איחוד ידעה על תנאי העסקתו של מר סדן כפי שהיו בפועל, על התשלומים ששולמו לו ועל השינויים שחלו בתנאי העסקתו במהלך השנים וכי בהתנהגותה ובשתיקתה המתמשכת ביטאה הסכמתה לתנאים הללו (ר' גם ע"ע 1260/00 מרקוביץ אברהם נ' אקורד הנדסה עבודה ארצי כרך ל"ג 7) 33).
מקביעתנו זו בדבר ידיעתה של איחוד אף נגזרת המסקנה כי על חלק ניכר מתביעותיה, המתייחסות לתקופה שקדמה ב-7 שנים למועד הגשת התביעה, חלה התיישנות.

36. מעבר לדרוש ובהתייחס ספציפית לרכיבי התביעה בסעיף זה יאמר - כי איחוד לא דייקה בתאור תוכן ההסכמה אליה הגיעה עם מר סדן בנוגע להפחתה בשכרו ונסיבות הינתנה. כך למשל, לא ציינה איחוד כי מר סדן הוא שהביע נכונות לדחות זמנית חלק משכרו החודשי בסך 3,000 ₪ (עלות לחברה) החל מינואר 95 לתקופה זמנית, כל עוד הפעילות בתחום הארגזים ונושאים אחרים, תגרור הפסדים. איחוד אף לא ציינה, כי הסכמה זו כללה תנאי נוסף לפיו - משתופסק דחיית חלק מהשכר יוחזרו למר סדן כל הסכומים שהוקפאו, כשהם צמודים למדד (ר' ת/12).
עוד יאמר - כי מהמסמכים שהוצגו לבית הדין לא ניתן להשתכנע כי לא התקיימו התנאים הקבועים בהסכם הנ"ל (ת/12), אשר זיכו את מר סדן בהשבת שכרו לקדמותו ואף בהשבת הסכומים שהסכים בעבר לדחיית תשלומם (ר' ת/17, ת/ 72 א' ות/18 וכן ראה עדות מר סדן בסעיף 36 לתצהירו בעמ' 92 שורות 19-21. כמו כן ר' עדות עדת איחוד הגב' לוי אשר העידה על פעילות רווחית בתחום הארגזים בחודש אפריל 1995, עמ' 39 לפרוטוקול שורות 1-2).

37. מעבר לכך, מר סדן העיד כי הוא אף הודיע למר קליין החתום על ההסכם ת/12 ביום 2.5.95 כי בדעתו להפסיק את הדחייה הזמנית בעלות חלק משכרו וכי הוא (מר סדן) קיבל את ברכתו ממר קליין (ר' ס' 35 לתצהירו של מר סדן).
כפי האמור מר קליין לא מסר גירסתו בפני
בית הדין ולא סתר את גירסתו של מר סדן בעניין זה. מר אורלובסקי אשר העיד מטעם איחוד ציין כי הוא לא ידע כלל אודות קיומו של המסמך ת/12 המבטא את הסכמת הצדדים בהקשר זה וזאת, עד להגשת כתב ההגנה. (ר' עמ' 40 לפרוטוקול שורות 23-25 ועמ' 41 שורה 1).

38. לא שוכנענו אף בטענתה של איחוד ביחס לתוכן ההסכם הראשוני שנעשה עם מר סדן בנוגע לאופן עדכון שכרו על פי תנודות המדד. זאת אף בשים לב לכך כי בהסכם ת/1 אשר צורף לתצהירו של מר אורלובסקי נכתב כי שכרו של מר סדן יעודכן בהתאם לעליית המדד. בנוסף ייאמר - כי איחוד לא הפרידה בתחשיבים שהציגה לביה"ד - ביחס להפרשים לה היא זכאית לטענתה בגין רכיב זה - בין התקופה עליה חלה התיישנות לבין התקופה שאין חלה עליה התיישנות כאמור. מכאן, שאף מטעם זה דין תביעתה בנושא זה להדחות.

39. לא שוכנענו אף בטענתה של איחוד לפיה, הוסכם עם מר סדן מלכתחילה כי הוא יהיה זכאי למכסת ימי הבראה על פי הקבוע בהוראות צו ההרחבה ולא- לתשלום עבור 10 ימי הבראה כפי ששולם לו בפועל מתחילת העסקתו ואילך וזאת, על בסיס התעריף ליום הבראה המקובל במשק. הראיות שהוצגו בפני
ביה"ד תומכות דווקא בגירסתו של מר סדן לפיה, הוסכם עמו במפורש על תשלום בגין 10 ימי הבראה כפי שהיה מקובל באיחוד אף ביחס לעובדים זוטרים ממנו וכפי שנהגה לשלם למר סדן מעסיקתו הקודמת חב' צ.ד.י. בה שימש כאמור כמנכ"ל.
על כך למדים אנו גם מדבריו של חבר הדירקטוריון מר בני צאבח, כעולה מפרוטוקול הדירקטוריון מיום 15.8.94, המציין כי תנאי שכרו של מר סדן "דומים" לשכרו של מנכ"ל צ.ד.י. זאת שעה שאין חולק על כך שכמנכ"ל צ.ד.י זוכה מר סדן ב-10 ימי הבראה בשנה.

(לענין זכאותו של סדן ל-10 ימי הבראה בחברת צ.ד.י ר' עמוד 14 שורה 26 ועמ' 15 שורות 1-2 לעדותו של רואה חשבון צור.לעניין ההסכמים עם עובדים אחרים באיחוד ר' נ/25, נ/26 ונ/27. כמו כן ר' עמ' 55 לפרוטוקול שורות 8, 7 ו-10 לעדות מר אורלובסקי).

על רקע הדברים הללו מקובלת עלינו גירסתו של מר סדן כי הרישום המופיע בהסכם מיום 9.7.92 בו נכתב כי הוא יהיה זכאי לדמי הבראה כמקובל במשק מתייחס לגובה הסכום אשר ישולם בגין יום הבראה ולא - למכסת ימי ההבראה עליה הוסכם.

ב/3 זכאותה של איחוד לתשלום בגין שימוש ברכב

40. איחוד טענה כי עם סיום העסקתו של מר סדן היא דרשה ממנו להשיב לה את הרכב שבבעלותה, רכב אשר שימש אותו עת שעבד אצלה ואשר אותו אף הסכימה להעמיד לרשותו עד לסוף חודש נובמבר 1998. איחוד טענה כי מר סדן סירב להשיב את הרכב והמשיך להחזיק בו ואף לעשות בו שימוש שלא כדין. עוד טענה איחוד כי בנסיבות הללו היא נאלצה לעתור לבית הדין בבקשה להורות למר סדן להשיב לחזקתה את הרכב וכי רכב זה הושב לה רק בעקבות החלטה שניתנה על ידי בית דין זה ביום 1.9.03. לפיכך, טענה איחוד כי על מר סדן לשאת במלוא עלות שווי השימוש ברכב במהלך התקופה שבה החזיק והשתמש בו שלא כדין מיום 1.12.98 ועד ליום 1.9.03. לצורך הערכת שווי השימוש ברכב הסתמכה איחוד על תעריף של חברה להשכרת רכב.

סדן טען מנגד כי רכבה של איחוד עוכב בידו לנוכח העובדה שאיחוד סרבה לשלם לו את מלוא הסכומים שהיתה חייבת לו בגין החזרי הלוואות בעלים, בגין הפרשי שכר, פדיון חופשה ובונוס. סכומים שעלו לדעתו בהרבה על ערך הרכב.
ביום 11.1.99 אף שלח מר סדן מכתב, באמצעות עורך דינו, לבא כוחה של איחוד בו הודיע כי הוא מעכב את רכבה של איחוד להבטחת שווי זכויותיו, עד לאחר שישולם כל המגיע לו.

41. אשר לדעתנו יאמר - כי אפילו היה ממש בטענתו של מר סדן לפיה, במועד סיום עבודתו חבה לו איחוד כספים אותם נמנעה מלשלם לו וכי בנסיבות אלה עמדה לו זכות עכבון הרי שעדיין היה עליו לעשות שימוש בזכות זו בתום לב. תנאי שמר סדן לא עמד בו. עולה כי מר סדן עשה שימוש ברכב באופן החורג מהשימוש הלגיטימי בזכות העכבון. זאת בשים לב לכך שזכות העכבון אינה טומנת בחובה כידוע את הזכות לעשיית שימוש בנכס המעוכב אלא רק את הזכות להחזיק בו ואילו מר סדן עשה שימוש ברכבה של איחוד גם לאחר סיום עבודתו ואף לאחר שנדרש במפורש להשיב את הרכב לאיחוד עד ליום 30.11.98 (ר' מכתבה של איחוד מיום 26.11.98 ת/42).
בהקשר זה סבורים אנו כי יש לדחות את טענותיו של מר סדן לפיהן, השהיית הפניה של איחוד לבית הדין יוצרת השתק ומקימה לו זכות להמשיך ולהשתמש ברכבה. בעניין זה כבר אמר בית הדין את דברו במסגרת החלטה מיום 1.9.03 בציינו כי העובדה שמר סדן עשה במשך שנים שימוש ברכב, תוך חריגה מזכות העכבון הנטענת, צריכה להזקף לחובתו ולא לחובת איחוד, שאם לא כן, יהווה הדבר הכרה בעקרון לפיו גם "בעבריינות קונים חזקה".

42. ערים אנו לטענותיו של מר סדן לפיהן, במהלך התקופה בה עשה שימוש ברכב נהנתה איחוד מניכוי פחת בגינו אולם אף אם יש ממש בטענה זו, הרי שאין בה לדעתנו כדי להשפיע על התוצאה לפיה, על מר סדן היה לפצות את איחוד בגין שווי טובת ההנאה שהפיק על חשבונה שלא כדין ובגין טובת ההנאה שמנע מאיחוד עת שהחזיק רכב השייך לה תוך שהוא עושה בו שימוש ומונע ממנה את השימוש בו לצרכיה.



43. עם זאת, סבורים אנו כי לצורך הערכת שווי השימוש ברכב, אין להסתמך על תעריפי חברת ההשכרה כטענת איחוד. תעריפים הטומנים בחובם גם את תמחור הרווח שמפיקה חברת ההשכרה מפעילות ההשכרה אלא - יש להסתמך על הנתונים המופיעים בירחון "חשב" ביחס לשווי השימוש ברכב המתייחסים לשנים הרלוונטיות ולסוג הרכב בו מדובר.

אי לכך אנו קובעים כי על מר סדן לשלם לאיחוד את שווי השימוש ברכב על בסיס תעריפי "חשב" בגין התקופה שמ-1.12.98 ועד 1.9.03 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום מאמצע התקופה ועד למועד התשלום בפועל.

ב/4. נטילת כפל תשלומים בגין ימי מחלה (מהביטוח הלאומי ומאיחוד)

44. איחוד טענה כי בינואר 98' אושפז מר סדן עקב מיחושים וכי הוא דרש וקיבל תשלום דמי פגיעה מאת המוסד לביטוח לאומי בגין תקופת האשפוז. זאת למרות שבאותה תקופה קיבל את מלוא שכרו מאיחוד עבור אותם ימים. איחוד טענה כי המל"ל שילם למר סדן עבור 13 ימי העדרות מעבודה בינואר 98', סך השווה ל-7,287 ₪ כאשר מאידך חייב את איחוד לשלם לו החזר עבור תשעת הימים הראשונים בסך של 5,045 ₪. זאת על אף שהיא (איחוד) שילמה למר סדן על פי הוראותיו את מלוא שכרו עבור כל ימי העדרותו מהעבודה (ר' סעיף 7 לסיכומי איחוד).

סדן טען כי דמי הפגיעה שולמו לו על ידי המל"ל לאחר שהפסיק לעבוד באיחוד וכי איחוד שילמה לו שכר מלא ביוזמתה - כמקובל לגבי עובדיה הבכירים – וזאת, בגין כל ימי העדרותו מהעבודה מחמת מחלה. סדן ציין כי בעקבות פנייתו הראשונה של מר קליין אליו בעניין זה (ר' ת/49), הוא הודיע לו (למר קליין) כי הוא יהיה נכון להחזיר סכום זה במסגרת ההתחשבנות הכוללת שתערך בין הצדדים (ר' סעיף 59 לתצהיר סדן).

45. בנסיבות אלה ומשמר סדן לא כופר למעשה בחובתו להשיב לאיחוד את הסכומים שנדרשה לשלם לביטוח הלאומי בסך של 5,045 ₪ הרי שאנו מחייבים אותו בהשבת סכום זה לאיחוד בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 11.6.00 ועד למועד התשלום בפועל (המועד ממנו חושבו הפרשי הצמדה וריבית מתייחס למועד בו הופנתה הדרישה מצד איחוד למר סדן לתשלום סכום זה בערכו הנומינלי, ר' ת/49).

ג. התביעה שכנגד

46. במסגרת התביעה שכנגד, עתר מר סדן להחזר הלוואת בעלים, לתשלום הפרשי שכר ונילווים, לתשלום הפרשות בגין דמי הבראה, לתשלום הפרשים בגין גילום הוצאות טלפון, פדיון חופשה וכן, לתשלומי בונוס בגין השנים 96' עד 98' והפרשים עבור משכורת אחרונה. להלן נדון ברכיביה של תביעה זו אחד לאחד.

ג/1. תביעתו של מר סדן להחזר הלוואת הבעלים

47. במסגרת התביעה שכנגד עתר מר סדן להחזר הלוואת בעלים וזאת, בהסתמך על החלטות איחוד מיום 22.11.98 נ/32 ו-נ/33. סדן טען כי על אף שלא נתקבלה על ידי הדירקטוריון החלטה המסמיכה את איחוד לעכב כספים אלה הרי שהיא איננה משלמת לו את הסכומים להם הוא זכאי בגין הלוואת הבעלים. מר סדן, בהיותו ער להיקף הסמכות של בית דין זה, בהתאם לחוק בית הדין לעבודה, טען כי בית הדין מוסמך מכח סמכותו הטבועה ומכח סמכותו הנגררת להתחשב בסכומי הלוואות הבעלים שאיחוד חייבת לשלם לו. מר סדן אף ציין כי לנוכח הודעת איחוד בזכאותו להחזר הלוואות הבעלים ולשיעורן, אין נדרש בית הדין להכריע במחלוקת על מנת לפסוק את הסכומים להם הוא זכאי בגין הלוואת הבעלים.

48. אשר לדעתנו יאמר - כי אכן סבורים אנו כי נושא החזר הלוואת הבעלים אינו מצוי בגדר הסמכות העניינית של בית דין זה ובית הדין אף אינו נדרש להתייחס לנושא זה באופן עקיף על מנת להכריע בהיקף הזכויות של הצדדים על פי עילות התביעה הבאות בגדר סמכותו העניינית. אי לכך, ככל שתיוותר מחלוקת בין הצדדים, גם בעקבות מתן פסק הדין בתיק זה בנושא החזר הלוואות הבעלים הרי שעל מר סדן יהיה לברר טענות אלה בבית המשפט המוסמך לכך.

ג/2. הפרשי שכר ונילווים והפרשי גילום הוצאות טלפון

49. במסגרת כתב התביעה שכנגד טען מר סדן כי איחוד שגתה באופן חישוב שכרו מתחילת העסקתו וכי בניגוד למוסכם לא כללה בחישוב שכרו בחודש אפריל 92' את תוספת עליית המדד שהיה ידוע ביום 15.4.92. מר סדן טען כי כתוצאה מכך שולמו לו לאורך תקופת העסקתו שכר ונילווים בחסר. משכך הוא זכאי להפרשי שכר, להפרשים בגין פיצויי פיטורים, להפרשים בגין הפקדות לקופות גמל ולהפרשים בגין הפקדות לקרן השתלמות.
מר סדן הוסיף וטען, במסגרת כתב התביעה שכנגד, כי איחוד התחייבה לשאת בהוצאות הטלפון בביתו וכי התחייבות זו כללה גם תשלום עבור גילום המס. אלא שלשיטתו איחוד לא שילמה את גילום המס בגין הוצאות הטלפון לתקופה שמה-1.4.92 ועד ליום 31.7.95 בסך של 11,595 ₪ ברוטו.

50. אשר לדעתנו יאמר - כי סבורים אנו שיש לדחות רכיבי תביעה אלה במלואם. שכן ממכלול הראיות עולה כי מר סדן כמנכ"ל איחוד, היה מודע היטב לתנאי העסקתו ולזכויותיו וכי הוא הקפיד הקפד היטב לעמוד על מימושן. משכך, אף אם צודק מר סדן בטענתו כי איחוד שגתה באופן חישוב שכרו בשנת 92' הרי משהמשיך לעבוד ולקבל שכר על פי החישוב כפי שנעשה בפועל יש לראותו כמי שהסכים לשינוי. דברים אלה כוחם יפה אף ביחס לתביעה לתשלום הפרשים בגין גילום הוצאות הטלפון. הפרשים עליהם ויתר למעשה מר סדן בהתנהגותו (דב"ע נד/3-26 יוחנן גולן - אי.אל.די. בע"מ פד"ע כז 270, 277.).
מעבר לכך יאמר - כי על רכיבי התביעה הנזכרים לעיל ולמצער על חלק ניכר מהם חלה התיישנות.

ג/3. התביעה לתשלום דמי הבראה

51. מר סדן טען כי בהתאם למוסכם ולנהוג בין הצדדים הוא היה זכאי לתשלום בגין 10 ימי הבראה מתחילת העסקתו. אלא שלטענתו, לא שולמו לו מלוא ימי ההבראה להם היה זכאי בגין כל תקופת עבודתו. מר סדן טען עוד כי הוא היה זכאי בגין כל תקופת עבודתו ל-65.83 ימי הבראה כאשר איחוד שילמה לו עבור 60 ימי הבראה בלבד ומשכך, עליה לשלם לו עבור 5.8 ימי הבראה נוספים.

52. על אף שמקובלת עלינו טענתו של מר סדן כי על פי ההסכם הוא היה זכאי לתשלום בגין 10 ימי הבראה בשנה, כפי שכבר קבענו לעיל, הרי שסבורים אנו כי יש לדחות רכיב תביעה זה. זאת בשים לב לכך שמר סדן אינו מציין בתביעתו ובתצהירו בגין איזו תקופה לא שולם לו עבור מלוא מכסת ימי ההבראה לה היה זכאי ואף אינו מציין את מקור הזכאות להפרשים בגין דמי הבראה דהיינו - האם מדובר בתשלום הנגזר מהוראות צו ההרחבה או מהסכמה חוזית.
בנסיבות הללו לנוכח טענת ההתיישנות שטענה איחוד, ובשים לב גם להוראות צו ההרחבה המתייחסות לזכאות לתשלום דמי ההבראה שמקורם בדין, באופן התוחם את היקף הזכאות לאחר סיום יחסי העבודה לתקופה של שתי שנות העבודה האחרונות בלבד הרי שיש לדחות רכיב תביעה זה.

ג/4. זכאות מר סדן לפדיון חופשה

53. במסגרת כתב התביעה שכנגד, עתר מר סדן לתשלום בגין פדיון חופשה כאשר לשיטתו הוא היה זכאי לפדיון מלוא ימי החופשה שנצברו לזכותו במועד סיום העסקתו, קרי - לפדיון 169 ימי חופשה. זאת לטענתו על בסיס שכרו כפי שאמור היה להתעדכן תוך הוספת "המדד החסר".

54. כפי שציינו לעיל בעת הדיון בתביעתה של איחוד, מקובלת עלינו עמדתו של מר סדן לפיה הוא היה זכאי לפדיון מלוא ימי החופשה שנצברו לזכותו, כפי המופיע אף בטיוטה של הדו"חות הכספיים של איחוד בצרוף ימי החופשה להם היה זכאי בגין שנת עבודתו האחרונה, (98'). דהיינו - מקובלת עלינו טענתו של מר סדן כי הוא היה זכאי לפדיונם של 169 ימי חופשה במועד סיום עבודתו. עם זאת, אין מקובלת עלינו הטענה כי יש לחשב את הסכום לו זכאי מר סדן על בסיס השכר לו הוא טוען וזאת לאור העובדה שהתביעה לתשלום הפרשי שכר בגין "המדד החסר" נדחתה. אי לכך התוצאה היא כי יש לחשב את הסכום לו זכאי מר סדן בגין פדיון חופשה על בסיס שכרו הרגיל במועד סיום עבודתו משמע שמר סדן היה זכאי במועד סיום עבודתו לתשלום בגין פדיון חופשה בסך שציינו לעיל: 162,752 ש"ח.

ג/5. זכאותו של מר סדן לתשלום בונוס בגין שנת 96'

55. מר סדן עתר במסגרת התביעה שכנגד לתשלום בונוס בגין שנת 96' בהתאם לפסק הבורר כאשר לגירסתו בהמחאות שמשך נכלל רק חלק מסכום הבונוס בגין שנת 96'.

56. כפי שציינו לעיל, מר סדן אכן זכאי לתשלום בונוס בגין שנת 96' וזאת בשיעור אשר נקבע בפסק הבורר קרי - בשיעור של 64,887 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.1.97 ועד למועד התשלום בפועל (13.9.98) (ר' נספח /6 לתצהיר מר סדן)

ג/6. זכאות מר סדן לתשלום בונוס בגין השנים 97' ו-98'

57. מר סדן עתר כאמור לתשלום בונוס בשיעור 5% מרווחיה של איחוד בגין השנים 97' ו-98'.
כפי שציינו לעיל, במסגרת הדיון בתביעתה של איחוד קבענו כי מר סדן לא היה זכאי לתשלום בונוס בגין שנת 97' וזאת, מהנימוקים אותם פירטנו לעיל אשר אין מקום לחזור עליהם. משכך, על מר סדן להשיב לאיחוד את הסכום שנטל עבור בונוס בגין שנת 1997 כפי שיפורט להלן.

58. לאור דברינו לעיל ביחס לנושא הפקדונות, בשים לב לכך שהדו"חות הכספיים לשנת
1998, בניכוי ההכנסות מפקדונות עבור ארגזים (הנובעות כאמור מהפקדונות שחולטו במהלך כל תקופת הפעילות של איחוד) מצביעים על הפסד, בשים לב לחוות דעתו של רוה"ח צור אשר העיד על חסר בנתונים לצורך ביצוע כל ההתאמות הנדרשות לדו"ח לשנת 1998 בהתאם לפסק הבורר הרי - שלא הוכחה גם זכאותו של מר סדן לבונוס אף בגין שנה זו (ראה ת/50 דו"ח כספי לשנת 1998 - ביאור 2.ז. המתייחס לנושא הפקדונות. כמו כן, ראה חוות דעת רוה"ח נספח נ/23 לתצהיר מר סדן, סעיף 4.7.2 שם).



ד. סוף דבר

59. לאור כל האמור לעיל התוצאה היא כי מר סדן היה זכאי במועד סיום עבודתו לתשלום פדיון חופשה בסך של 162,752 ש"ח (ברוטו) וכן, לתשלום בונוס בגין שנת 96' בסך של 64,887 ₪ (ברוטו) בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.1.97 ועד למועד התשלום בפועל קרי, עד ליום 13.9.98 מועד בו משך מאיחוד את הסך של 250,000 ₪ (נטו). הסכומים דלעיל הם סכומים ברוטו ומשכך, על מר סדן להשיב לאיחוד את יתרת הסכום הנובע מהפער שבין הסכום שנטל מאיחוד ביום 13.9.98 בסך של 250,000 ₪ לבין הסכומים נטו שנפסקו לעיל בגין פדיון חופשה ובונוס לשנת 1996 (לאחר הפחתת המס, בהתאם לחבות במס שחלה על מר סדן בתקופה הרלוונטית). זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית על הסכום שיוחזר החל מיום 13.9.98 ועד למועד התשלום בפועל. על איחוד להעביר את סכומי המס המתחייבים בגין הבונוס ופדיון החופשה לרשויות המס ככל שהדבר טרם נעשה.

כמו כן על מר סדן לשלם לאיחוד תשלום עבור שווי שימוש ברכב בגין התקופה שמ-1.12.98 ועד 1.9.03 על פי ירחון "חשב" בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מאמצע התקופה ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, על מר סדן לשלם לאיחוד את הסכום אותו נדרשה לשלם לביטוח הלאומי בסך של 5,045 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 11.6.00 ועד למועד התשלום בפועל.

ככל שתתעורר מחלוקת ביחס לאופן חישוב הסכומים שנפסקו הרי שהצדדים יהיו רשאים לפנות בעניין זה לבית הדין על מנת שישלים את פסק דינו.

אשר לאופן התשלום, הרי שאנו מתירים למר סדן לקזז מהסכום שנפסק לחובתו - מעבר לסכום המס ככל שהוא חל על מר סדן ואשר אותו על איחוד להעביר לרשויות המס – כל חוב בו מודה איחוד כלפי מר סדן לרבות בגין הלוואת בעלים.

לאור התוצאה הסופית אליה הגענו ולאור מסקנתנו בדבר דרך ההתנהלות של שני הצדדים ובשים לב לכך שחלק ניכר מרכיבי התביעה שפורטו על ידי שני הצדדים נדחו הרי שאנו מחייבים את מר סדן בתשלום הוצאות משפט לאיחוד בסך כולל של 5,000 ₪ ולא - מעבר לכך.

60. הסכומים שנפסקו ישולמו תוך 45 יום מהמועד שיומצא

פסק דין
זה לצדדים.

61. המזכירות תשלח העתק מ

פסק דין
זה לצדדים בדואר.

ניתן היום כח' בחשוון, תשס"ז (19 בנובמבר, 2006), בהעדר הצדדים.

נ.צ. – הגב' חנה קפלניקוב

נ.צ. – מר דוד יהלום

נטע רות
– שופטת

001676/01עב 720 נטע רות

ציפורה דוידי










עב בית דין אזורי לעבודה 1676/01 איחוד ארגזי ישראל בע"מ נ' דב סדן (פורסם ב-ֽ 19/11/2006)