פסקי דין על הסעות 110 | פסקי דין על קולסוב גו'רג |

165/07 בש     30/01/2007




בש 165/07 הסעות 110 בע"מ , קולסוב גו'רג נ' מדינת ישראל




1


בתי המשפט

בית משפט לתעבורה רמלה
בש 000165/07


בפני
:
כב' השופטת שלהבת קמיר-וייס

תאריך:
30/01/2007



בעניין:
1.הסעות 110 בע"מ

2. קולסוב גו'רג



ע"י ב"כ עו"ד
שי גלעד

המבקשים

נ ג ד


מדינת ישראל



ע"י ב"כ עו"ד
עינת רוטמנש

המשיבה

החלטה
מבוא

1. 1. בפני
י בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב מונית מ.ר. 25-007-63 (להלן: "המונית" או "הרכב"). הדיון בבקשה התקיים ביום 28.01.07.

2. 2. ביום 06.01.07 נתפס מר קולוסוב ג'ורג (להלן: "הנהג") נוהג בהיותו שיכור, כאשר על-פי בדיקת מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף אצל הנהג עמד על 613 מיקרוגרם – כמות העולה על המותר.

3. 3. ביום 08.01.07 נשלחה לנהג, בדואר רשום, הודעת איסור על שימוש במונית למשך 30 יום. ההודעה ניתנה על-ידי רפ"ק צבי טג, מפקד מ"של מתנ"א.

טיעוני הצדדים

4. 4. בא כוח המבקשים, עתר לביטול האיסור המנהלי על השימוש במונית. לטענתו, במקרה דנן, יש להחיל את הוראת סעיף 57ב(ב)(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן:"הפקודה") לפיה בית המשפט יבטל הוראת איסור השימוש מקום בו פעל הנהג בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו למנוע את העבירה. ב"כ המבקשים הציג כנספח לבקשתו, תצהיר עליו הוחתם הנהג, על-ידי המבקשת 1, לפיו הינו מתחייב, בין היתר, למלא חוקי התעבורה ולפיכך טוען ב"כ המבקשים, כי המבקשת 1, עשתה כל שביכולתה על מנת למנוע ביצוע העבירה.

עוד טוען ב"כ המבקשים, כי המשיבה לא מלאה אחר הוראות התקנות לענין משלוח הודעת איסור השימוש לבעלים של המונית.

5. 5. ב"כ המשיבה, התנגדה נחרצות לבקשה. לטעמה, המבקשת 1 לא עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את העבירה. לא ניתן לטענת המשיבה, להסתפק בענין זה בתצהיר אשר צורף לבקשה. לטענת המשיבה, היה על המבקשת להתכבד ולברר עברו התעבורתי של הנהג הכולל 12 הרשעות קודמות משנת 1991 וכן עבר פלילי בגינו ריצה מאסר למנוע ממנו את הנהיגה. עוד טוענת ב"כ המשיבה, כי המבקשת 1, אינה הבעלים של הרכב ולפיכך, אין לה כל מעמד בדיון בבקשה.

דיון

6. 6. לא מצאתי כי יש ממש בטענת המשיבה לפיה הבקשה הוגשה שלא על-ידי הבעלים ולפיכך, אין להדרש לה. מקבלת אנוכי טיעוני ב"כ המבקשים בעניין זה, אשר גובו באסמכתאות, לפיהן נרכשה המונית על-ידי המבקשת 1, כעולה, מחשבונית המס מס' 1000289-4 שהונפקה על-שם המבקשת 1, על-סך של 136,328 ₪ ובה מצויין מספר השלדה של המונית. בכך, יש כדי לאשש הטענה, כי המבקשת 1 הינה הבעלים החוקיים של המונית, כאשר רשיון הפעלת המונית, נשכר מאת גרמה חיים ולאור דרישת תקנות פקודת התבעבורה, נרשמה המונית על-שם בעל הרשיון.

7. 7. סעיף 57ב (ב) לפקודה קובע מהם הקרטריונים, אותם על בית משפט לשקול בבקשה לביטול איסור שימוש מנהלי:

"57ב. (ב) בית המשפט יבטל את הודעת איסור השימוש אם נוכח כי התקיים אחד מאלה:
(1) (1) הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו;
(2) (2)

מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה כאמור בסעיף 57א(א).

(ג) בית המשפט

רשאי לבטל את הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת, ולענין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב.

עיינתי בתצהיר הנהג אשר צורף לבקשה, ואוחזת אני בדעה כי המבקשת 1, לא עשתה כל שביכולתה כדי למנוע את העבירה. ברי, כי החתימה את הנהג על התצהיר, אולם הנהג לא התבקש להצהיר האם הינו בעל הרשעות קודמות בתעבורה, האם הינו בעל הרשעות קודמות בפלילים. לא פורטה בפני
ו רשימת העבירות החמורות המנויות בתוספת לפקודה והענישה אשר לצידן. ולפיכך, קובעת אני כי לא נעשה ניסיון אמיתי ורציני על מנת למנוע מהנהג לעבור את העבירה. חתימה על תצהיר לאקוני שאין אחריה ולא כלום, לא ניתן לראותה כעונה על דרישות המחוקק האמורה.

8. סעיף 57א(ד)(1) לפקודה, הדן בפרוצדורה של מסירת הודעת איסור השימוש לבעל הרכב קובע כדלקמן:

"המשטרה תודיע לרשות הרישוי על מתן הודעת איסור שימוש לפי סעיף זה; העתק מההודעה ישלח לבעל הרכב, אם לא נמסר לו במעמד מסירת הודעת איסור השימוש".

תקנה 3 לתקנות התעבורה (איסור שימוש ברכב), התשנ"ט – 1999 קובעת את דרכי מסירת העתק הודעת איסור השימוש לבעל הרכב וזו לשונה:
"(א) העתק הודעת איסור שימוש ברכב שנמסרה לנהג שאינו בעל הרכב יישלח לבעל הרכב, באחת מדרכים אלה:
(1) (1) במסירה לידו ובאין למוצאו – במקום מגוריו או במקום עסקו, לידי בן משפחתו הגר עמו ונראה שמלאו לו שמונה עשרה שנים; בתאגיד ובחבר-בני-אדם – במסירה במשרדו הרשום ברשיון הרכב או לידי אדם המורשה בדין לייצגו;
(2) (2)

במשלוח מברק למענו של בעל הרכב הרשום ברישיון הרכב;
(3) (3) במשלוח לפקסימילה של תאגיד או של חבר-בני-האדם הרשום ברשיון הרכב; נשלחה ההודעה בדרך זו, תימסר הודעה בטלפון על המשלוח בפקסימילה למשרד בעל הרכב, בתוך 24 שעות משעת המשלוח; השולח יערוך תרשומת על ההודעה הטלפונית שתכלול את פרטי ההודעה, את זמן השיחה ואת שמו של האדם שלו נמסרה ההודעה".

במקרה שבפני
י, המשיבה לא קיימה ולו חלופה אחת מהוראות התקנה. ב"כ המשיבה טענה בפני
כי מסירת ההודעה לידי הנהג כמוה כמסירת ההודעה לעסקו של הנהג. לא ברור לי מהיכן שאובה הפרשנות אותה מנסה ליתן ב"כ המשיבה, אולם זאת אינה עולה בקנה אחד עם הוראותיו של החיקוק האמור.

הפקודה דורשת ברחל בתך הקטנה, כי הודעת איסור שימוש תשלח לבעל הרכב. המשיבה כשלה ולא מילאה אחר הוראות הפקודה והתקנות בעניין זה. לא ניתן להקל ראש בעניין ולטעון כי מדובר בטענה פרוצדוראלית גרידא, שכן בידי קציני המשטרה, המפעילים הוראות הפקודה בעניין סמכות גורפת (ומבורכת), אולם מקום בו הסמכות כה גורפת, יש להקפיד כי השימוש בה יעשה בצורה דקדקנית ודווקנית. שמיעת טענותיו של בעל הרכב, אשר על-פי רוב, לא היה הנהג בעת ביצוע העבירה, ואף לא היה נוכח בביצוע, הינה בעלת חשיבות, כפי שאכן נקבע על-ידי המחוקק.

סוף דבר
לאור האמור לעיל והואיל והוברר כי הודעת איסור השימוש לא נשלחה לבעל הרכב, תבוטל הודעת איסור השימוש ועל המשטרה להחזיר לאלתר את רשיון הרכב.

המזכירות תשגר ההחלטה באמצעות הפקסמיליה לב"כ הצדדים.



ניתנה היום י"א בשבט, תשס"ז (30 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.




שלהבת קמיר-וייס
, שופטת








בש בית משפט לתעבורה 165/07 הסעות 110 בע"מ , קולסוב גו'רג נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 30/01/2007)