פסקי דין על חיים רמון

5461/06 פ     31/01/2007




פ 5461/06 מדינת ישראל נ' חיים רמון





בעניין:
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד אריאלה סגל-אנטלר

המאשימה

נ ג ד
חיים רמון

הנאשם

ע"י ב"כ עוה"ד ד.שיינמן
, נ.נגב
, א. סבג
עיקרי הכרעת הדין

א. פתח דבר

1. הנאשם הועמד לדין בעבירה של מעשה מגונה ללא הסכמה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

2. הנאשם, בהיותו ח"כ ושר המשפטים, הואשם בכך שביום 12/7/06, סמוך לשעה 20.00, בלשכת ראש הממשלה, נשק והחדיר את לשונו לפיה של המתלוננת, קצינה בצה"ל, שהיתה בתפקיד במזכירות הצבאית.

3. ביום הארוע, נחטפו שני חיילי צה"ל בצפון ובעקבות כך הוחלט לקיים את ישיבת הממשלה בלשכת ראש הממשלה בת"א בשעה 20.00. קודם לכך, התקיימה התייעצות בטחונית בלשכת רהמ"ש.

4. (א) הארוע נשוא המחלוקת התרחש על ציר זמן קצר, בין ההתייעצות
הבטחונית לבין תחילת ישיבת הממשלה.
אין חולק, כי אותו יום היה רווי מתח ובלשכת רהמ"ש אנשים רבים באו ויצאו.
5. לכאורה, לאחר שהנאשם הודה בקיומה של הנשיקה, נקודת המחלוקת הינה מצומצמת וצרה, ואולם, תהום פעורה בין הגירסה אותה הציגה המתלוננת לבין גירסת הנאשם.
לגירסת המתלוננת, הנשיקה התרחשה בהפתעה מוחלטת, ללא הסכמתה, מיד לאחר שהצטלמה עם הנאשם.
לעומתה, גורס הנאשם, שלאחר שני הצילומים הם עזבו את החדר בו הצטלמו, המתלוננת "דיפדפה" במצלמה בנוכחות המזכירות והתגאתה בצילומים, לאחר מכן הם חזרו בשנית לחדר של טורבוביץ, המתלוננת התקרבה אליו ויזמה את הנשיקה, שבאה בהמשך ישיר ל"שיחת פלירטוט", והוא רק הגיב ונענה לה.
המחלוקת היא, איפוא, הן לגבי העובדות הבסיסיות; מתי, איפה ואיך היתה הנשיקה והן אם היתה או לא היתה הסכמה מצד המתלוננת.

7. (א) החקירה בתיק התנהלה במהירות וכתב - האישום הוגש כחודש
לאחר פתיחתה. התיק נשמע אף הוא במהירות;

(ב) שני הצדדים הדגישו, כי ראו צורך לסיים את הדיון בתיק זה בהקדם האפשרי, זאת נוכח מעמדו הציבורי של הנאשם וחשיבותו הציבורית של התיק.

ב. פרשת התביעה

המתלוננת
המתלוננת דוחה את הטענה, כאילו מדובר היה בשיחת פלירטוט. לגירסתה, עובר לאותה שיחה, מעולם לא ניהלה איתו שיחה, ובשיחה המדוברת לא היה שום דבר שיכול היה לרמז על רצון לקשר אינטימי.

אמינות המתלוננת
10. (א) האמינות של המתלוננת אינה מוטלת בעינינו בספק. העדה העידה
בביהמ"ש שעות ארוכות, לרבות חקירה נגדית צולבת וארוכה, ועמדה בכך בצורה מעוררת כבוד. עמידתה מעל דוכן העדים שידרה אמינות, כנות ואוטנטיות. מדובר בבחורה צעירה, נאיבית משהו, חכמה, שלא נכשלה בלשונה, דייקה ודקדקה בפרטים ועמדה בצורה עקבית ונחרצת על גירסתה, בלי להפריז ובלי להגזים.

(ב) הגירסה של המתלוננת קוהרנטית, הגיונית, עקבית ומשתלבת היטב עם עדויות וראיות למכביר.

(ג) ההתרשמות שלנו כשופטים מאמינות המתלוננת היתה בלתי אמצעית. לכך יש להוסיף, כי כל העדים ששמעו את סיפורה, לדוגמא: רונית, הרע"ן, טל פאר וכו', נתנו בה אמון מלא. אמנם ביהמ"ש אינו קובע ממצאי מהימנות של עד על סמך התרשמות של אחרים, אך מקרה זה יוצא דופן בהצטברות של אנשים רבים, בעלי תפקידים בכירים, כמו שמני והרע"ן, שמצאו לציין, כי היא אוטנטית ואמינה.

(ו) שני הצילומים הראשונים צולמו ע"י יניב. אנו מאמצים את ההסבר של המתלוננת, כי החיבוק בצילומים היה לא יותר מאשר "פוזה" לצילום. אין זה מתקבל על הדעת, שהיא חיבקה את השר מול עיניו של יניב, אדם זר לחלוטין, מתוך אינטימיות או רצון לפרלטט.

(ח) למתלוננת לא היה כל מניע לפגוע בנאשם. אדרבא, בתחילה סירבה לנקוב בשמו ובהמשך, התעקשה שלא להתלונן "כדי לא להיות האוייב מס' 1 שלו". בשיחה של המתלוננת עם שולה זקן, ראש הלשכה של רהמ"ש, כאשר זו האחרונה הציעה שהיא תשוחח עם הנאשם, נאחזה המתלוננת בכך "כמוצאת שלל רב", מתוך מחשבה שדי לה באזהרת הנאשם.
רצון זה של המתלוננת הוא הוכחה ניצחת לכך שהיא רצתה להימנע בכל דרך מפגיעה בנאשם.

(ט) אמינותה של המתלוננת עומדת למבחן בעימות, כאשר היא עמדה על שלה בנחישות והדפה את המתקפה הבלתי פוסקת ובלתי מרוסנת של הנאשם כלפיה.

ג. חוסר סבירות בהתנהגות המתלוננת

11. הנאשם בעדותו וב"כ הנאשם בסיכומיו, התייחסו להתנהגותה הבלתי סבירה של המתלוננת, לטעמם, בשתי נקודות:

(א) בתמונה השלישית נראית המתלוננת מחוייכת ו"מאושרת", כדברי הנאשם, מה שלא מתיישב עם טענתה שהיתה נסערת ובהלם.

(ב) לאחר הצילום השלישי המתלוננת רשמה על דף את מספר הטלפון שלה ואת שמה ומסרה את הדף לנאשם – התנהגות שאינה עולה בקנה אחד עם טענתה שנעשה בה מעשה מגונה.

קשה להגדיר מהי התנהגות רציונלית או בלתי רציונלית לאחר ארוע טראומטי. איש איש ותגובתו, איש איש ותרבותו. כמספר הארועים הטראומטיים המובאים לפתחינו, כך גם מספר התגובות השונות והמשונות.

ד. השיחה המקדימה
13. אין בשיחה שקויימה בין הנאשם למתלוננת דבר וחצי דבר עם שיחה אינטימית או שיחת פלירטוט, לא באופן בו קויימה השיחה לעיני ולאזני כל, לא בתוכנה ולא באורכה. לכל היותר מדובר בשיחה קלילה, סרת טעם שחרגה משיחה שגרתית בין קצינה לשר, שהנאשם היה שותף מלא לדרך בה נוהלה, לרוחה ולתכנה.

ממכלול העדויות עולה, כי הדרך בה נהגה המתלוננת עם הנאשם מאפיינת את התנהלותה בדרך של שיגרה.

במהלך השיחה, המתלוננת פנתה אל הנאשם בתואר "השר" ולא בשמו הפרטי, כפי שהדבר היה מתחייב אילו מדובר היה בפלירטוט. עצם הפניה הרשמית אליו בתוארו, מסירה כל אלמנט של שיחת פלירטוט.
אם בכך לא סגי, באותו שלב הנאשם לא ידע את שמה של המתלוננת, עובדה שעומדת בניגוד מוחלט לאווירה של פלירטוט.

אנו מאמצים באופן מלא את גירסת המתלוננת, כי מדובר היה בשיחת חולין קלילה, ללא כל רמז מצידה להתקשרות רומנטית עם הנאשם.
ז. יסוד ההסכמה
16. המתלוננת דחתה באופן נחרץ ושאינו משתמע לשתי פנים, כי הסכימה לנשיקה, ואין דרך טובה יותר מלתאר זאת, אלא מפיה היא:"זה גבר בן 56" ובמקום אחר : "להצמד אליו ולהתנשק איתו, זה דבר לא שפוי, מה אני קצינה בצה"ל אגש אליו כשהדלת פתוחה, איזה אומץ צריך לזה איזו תעוזה, זה מופרך מהמציאות זה פשוט לא היה".
דברים כדרבנות, אך אין די בהן. יש לבחון, האם נוכח הנסיבות האובייקטיביות, ניתן היה לפרש את התנהגותה כהסכמה. לאור ההיכרות הקלושה שבין השניים, שיחת ה"לא כלום" של דקותיים, העובדה ש"הוא לא ידע את שמה", פער הגילים, הדלת הפתוחה, כאשר בחדר הסמוך אנשים באים והולכים, מאששים את גירסת המתלוננת, כי לא היתה מצידה כל הסכמה.
אילו היתה מסכימה לנשיקה, מדוע היתה נסערת, ומדוע מיהרה לספר בזעזוע למקורביה?!

ח. מצב נפשי
17. על מצבה הנפשי של המתלוננת, מייד לאחר הארוע, נמצאות בתיק ראיות למכביר. ממכלול העדויות אנו למדים, שמן הרגע הראשון, המתלוננת היתה נתונה בסערת רגשות, דיברה בהתרגשות, רעדה, היתה אובססיבית לספר ולדבר והיתה בהלם מוחלט.
ליעד וליטל הבחינו מייד בשינוי שחל בה, טרם סיפרה להן מה קרה, מה שמהווה חיזוק למצב הנפשי בו היתה שרויה המתלוננת.

הרע"ן העיד, כי מספר ימים לאחר הארוע, ביום ראשון, הוא ראה את המתלוננת והנאשם במזכירות ובלט לעיניו, שהמתלוננת מסוייגת מהנאשם ונמנעת באופן מופגן מקשר איתו. הנאשם מצידו, אף הוא שם לב שמצב רוחה של המתלוננת לא כתמול שלשום.

הלכה פסוקה היא, שהמצב הנפשי של קרבן עבירת מין עשוי לשמש סיוע, זאת אם יש ביטוי ברור לזעזוע נפשי עמוק.

בענייננו אין, אמנם, צורך בסיוע אך הלך הנפש של המתלוננת מהווה נדבך חשוב ומהותי בראיות התביעה, מחזק באופן משמעותי את עדות המתלוננת ותומך באמינות גירסתה.
ט. החקירה
ניצב דנינו ערך זכ"ד נ/15 והחליט לפתוח בחקירה. בשלב זה, ניצב דנינו לא ידע באיזה שר מדובר, עובדה המשמיטה מהיסוד את הטענה המופרכת, כאילו מישהו ביקש "להפיל תיק" על הנאשם, כדי להזיזו מתפקידו.
בעצם האמירה המקוממת, יש כדי לרמוז כאילו המתלוננת עשתה יד אחת עם חוקריה, בדתה סיפור מליבה, כשהמטרה היא "להפיל" את השר, רעיון משולל כל בסיס ויסוד.
האמירות: "העלילו עלי", "הפילו עלי תיק", "תפרו לי תיק" – הן לרב מפלטם של עבריינים, לרבות נבחרי ציבור, שמסתתרים מאחורי אמירות חסרות שחר, כדי להינצל מחבל החקירה והמשפט הנכרך סביב צווארם.

19. ניצב דנינו, תנ"צ מירי גולן והאלוף שמני מצאו שיש עניין ציבורי רב בניהול חקירה ובקבלת תלונה מהמתלוננת. השלושה הבינו שמדובר בארוע חמור וחריג שאין לטאטאו מתחת לשטיח, ולדעתנו כך מן הראוי היה שיעשה. אסור שמקרה מעין זה, דווקא כאשר מדובר באישיות רמת דרג, ייגנז במגירה ללא חקירה ודרישה.
מטבע הדברים, כאשר מתנהלת חקירה סביב איש ציבור, על אחת כמה וכמה נגד שר מכהן בממשלת ישראל, נדרשת חקירה מאומצת, מעמיקה ומהירה מהרגיל, ולכך יש שני היבטים; אם יימצא שאין רבב בנחקר - יוכל זה לשוב לתפקידו בלי שעננה שחורה תרחף מעל ראשו; אם יימצא שיש דברים בגו – יש לנקוט נגדו בהליכים המשפטיים המתבקשים על כל המשתמע מכך.

יא. פרשת ההגנה
הנאשם:
23. בבסיס הכחשתו טען הנאשם שתי טענות עיקריות:
(א) המתלוננת באימרותיה ובהתנהגותה גרמה לו לחשוב שהיא מסכימה לנשיקה.
(ב) המתלוננת היא זו שפיתתה אותו ויזמה את הנשיקה והוא רק נענה והגיב לה.

25. גרסת הנאשם תואמת בעיקרה את הגרסה שמסר בחקירתו וכן בעימות עם המתלוננת, ונראה היה שהנאשם דבק בעמדתו, להוציא פרטים עליהם נעמוד בהמשך.
לא נעלמו מעינינו התרגשותו של הנאשם שעה שעמד על דוכן העדים, והדמעות שחנקו את גרונו נוכח המעמד והנסיבות.
למרות זאת, הגענו למסקנה שהגרסה שמסר הנאשם אינה עומדת במבחן ההגיון והסבירות.

26. הגירסה של הנאשם אינה עומדת על רגליים מוצקות, בחלקים שונים שלה אינה נתמכת בעדויות אחרות ובחלקים אחרים אף נסתרת בראיות, ונבהיר:

(א) בשיחה המקדימה טוען הנאשם, כי המתלוננת אמרה לו, בין השאר, כי היא מוכנה לקצר עבורו את הטיול, אם יבוא איתה, ואף מוכנה לוותר על חברתה, עמה היתה אמורה לצאת לטיול.
המתלוננת מכחישה נחרצות אמירה זו.
הרע"ן וסימה, שהיו עדים לשיחה, לא שמעו אמירה מעין זו מפי המתלוננת.
אין לנו אלא לקבוע, כי הנאשם ייחס אמירה זו למתלוננת על דרך ההגזמה וההפרזה, כדי להוסיף נופך של "פלרטטנות" לשיחה, הגם שדברים אלה לא הושמעו על ידה.

(ב) על פי עדותה של המתלוננת, במהלך השיחה המקדימה, הנאשם תפס בלחייה ואמר לה "אויש איזו מתוקה".
בחקירה במשטרה, כאשר נדרש להתייחס לכך, הוא הכחיש זאת באופן נחרץ והגיב: "חס וחלילה", "שקר גס", "לא היה ולא נברא", "אם תביאו פוליגרף אני עושה עכשיו פוליגרף על זה. בחיים לא אמרתי ל...(הכוונה למתלוננת) שום מילת חיבה, לא בשיחת קוסטה ריקה ולא לאחר מכן".

הגירסה של המתלוננת קיבלה סיוע בעדותה של סימה, שמהימנותה אינה מוטלת בספק, אשר אישרה באופן מלא את הגירסה של המתלוננת.

בעדות בביהמ"ש, כאשר הגירסה של סימה היתה מונחת בפני
ו, הוא לא יכול היה לחזור על הגירסה שהשמיע בחקירה והסתפק באמירה הסתמית שאינו זוכר.

לטעמנו, הגירסה של הנאשם בחקירה הינה דוגמא מובהקת ומאפיינת את הנאשם, כיצד הוא מנסה להרחיק את עצמו מכל מה שעלול לסבכו, במחיר של אי אמירת אמת ובה בעת אינו בוחל להכפיש את המתלוננת.

(ג) באותה נחרצות שאפיינה את הנאשם בדוגמא הנ"ל, הוא הכחיש את גירסת המתלוננת, לפיה ראה אותה בלשכת רהמ"ש ביום ראשון שלאחר הארוע, אחז במותניה וליווה אותה ללשכה של שמני כשידו מונחת על גבה.

כמו קודם, גם כאן מיהר הנאשם להרחיק עצמו מארוע שעלול לסבכו, גם אם הדבר כרוך בעיוות העובדות. מכל מקום, ברי לנו שאין מדובר בשקרים או בבדיות שהפריחה המתלוננת, ועל כן, הצגתה כשקרנית מורה על מגמתו הברורה של הנאשם להכפיש את שמה ולהטיל בה דופי ובה בעת להתנער מאשמה. דווקא מגמה זו מצביעה על תחושת אשמה ברורה של הנאשם.

(ד) אותה תחושת אשמה ליוותה את הנאשם בהכחישו את החדרת הלשון לפיה של המתלוננת. בנקודה זו גירסתו היתה מגומגמת ופתלתלה.

(ה) הנאשם טען, כאמור, כי הנשיקה התרחשה אחרי הצילום השלישי, בכניסה השניה שלו ושל המתלוננת לחדר של טורבוביץ.
גירסה זו הינה בלתי סבירה בעליל ואין לה תימוכין בעדויות.

אנו קובעים, איפוא, כי הגירסה של הנאשם, כאילו היתה כניסה שניה לחדר של טורבוביץ הינה גירסה מופרכת מיסודה.

(ו) הנאשם טען, כאמור, כי המתלוננת "דפדפה" במצלמה, התגאתה להראות את התמונות ו"היתה מאושרת מאוד".
תאוריית "הדפדוף" וייחוסה למתלוננת נועדו, ללא צל של ספק, להפריך את גירסת המתלוננת בדבר עיתוי הנשיקה ולהוכיח, כי גירסתה, לפיה הנשיקה היתה אחרי שני הצילומים הראשונים, היתה שקרית.

אליה וקוץ בה. הוברר, מעל לכל ספק, כי סימה היא זו ש"דפדפה" בתמונות, מה שהופך את גירסת הנאשם לבלתי אמינה.
כאן נכנסת לתמונה עדותה של שולה זקן, אשר באופן בולט, היתה אינטרסנטית ועדותה היתה מוטה לטובת הנאשם. לא היתה התאמה בין ההודעה שמסרה במשטרה, שם לא הזכירה כלל את נושא "הדפדוף", לבין עדותה בביהמ"ש, שם בתחילה כלל לא הזכירה את "הדפדוף" ורק בחקירה הנגדית "נזכרה" בעובדה זו, ולא קיבלנו הסבר משכנע מדוע היא שינתה את גירסתה המקורית.

(ז) לנאשם לא היה כל הסבר לסערת הנפש של המתלוננת, עובדה שאינה מוטלת בספק. אין זה הגיוני שאשה צעירה אשר יזמה מהלך אינטימי, כטענת הנאשם, אשה ש"התחילה איתו", נתנה לו "סיגנלים", "פלירטטה" איתו בבוטות ובנועזות ו"נמרחה עליו" בצילום באופן נועז שהפתיע אותו, תגיב באורח כה נסער כפי שהגיבה המתלוננת. במלים אחרות; סערת הנפש בה היתה נתונה המתלוננת אינה מתיישבת עם גירסת הנאשם.

(ח) הנאשם לא נתן הסבר הגיוני ומניח את הדעת מדוע בחורה ש"התחילה איתו", "יזמה" ו"פיתתה", תרצה להתנכל לו ולהעליל עליו עלילת שווא חסרת שחר וזדונית.

27. לסיכומם של דברים בלט לעינינו, כי הנאשם, לאורך כל הדרך, ניסה, מצד אחד, לגלגל את האחריות לפתחה של המתלוננת, ומהצד האחר, המעיט וצמצם את אחריותו, תוך שהוא מעוות ומסלף את התמונה.

יב. "טעות במצב דברים"
28. הנאשם אמר דבר והיפוכו. מצד אחד טען שהמתלוננת יזמה את הנשיקה ומהצד האחר טען, שהוא סבר שהיא הסכימה. אם נכונה ההנחה שהמתלוננת יזמה, מה לנו וליסוד "ההסכמה"?!

29. כפי שהבהרנו, הנאשם לא דייק בעובדות, וזאת בלשון המעטה. סרוס וסילוף האמת אינם דרים בכפיפה אחת עם הטענה של "טעות במצב דברים".

33. הנאשם הסתייע בשבעה עדי הגנה שהובאו, רובם ככולם, במטרה להשחיר את פניה של המתלוננת ובדרך זו לפגוע באמינותה ולבסס את גרסתו בכל הנוגע לטענתו בדבר קלות דעתה של המתלוננת ואופייה ה"פלרטטני".

34. (א) כאמור, בפרק הזמן שבין הסיכומים למתן הכ"ד, צצו ועלו שלוש
עדות הגנה, אשר סיפרו על ארוע שהתרחש במזנון לשכת רהמ"ש, שעה שהמתלוננת הזדמנה למקום, ישבה על ברכיה של דפנה, פטפטה וצחקקה, ותוך כדי כך אמרה "איך חיים רמון
חתיך היום" "אני חולה עליו", "הוא עושה לי את זה".
השלוש נדהמו מהתעוזה של המתלוננת, דליה העירה הערה במרוקאית, דפנה ניערה את המתלוננת מעל ברכיה ורבקה התייחסה למתלוננת בהערת גנאי, אותה השמיעה באוזני העוזרת שלה.
שלוש העדות נצרו את "סודן" בליבן, לא סיפרו על כך לאיש ואף לא דיברו בינן לבין עצמן, גם לא כאשר פרשת רמון התפוצצה בקול רעם אדיר, הגם שחשו כי נעשה לו עוול וכי עדותן עשויה לשפוך אור על המתלוננת ועל אורחותיה. וראה זה פלא, בתזמון מושלם החליטו השלוש לספר את הידוע להן, כטענתן.

(ג) למותר לציין, כי מדובר ב"עדויות כבושות", אשר בשל עיתויין, הן מעוררות תהיות ושאלות. לעדות צריך להיות הסבר הגיוני ומשכנע מדוע "כבשו" את עדותן במשך חודשים ומדוע בחרו לחשוף את העדות בעיתוי כה בעייתי, ערב מתן הכרעת הדין.
לטעמנו, ההסבר שנתנו העדות נמצא לוקה בחסר, התגלה כבלתי הגיוני בעליל ואינו עומד במבחן הסבירות.

(ד) לא זו בלבד שמדובר בעדויות כבושות שמשקלן אפס, אלא שמדובר בעדות בלתי אמינות ובלתי מהימנות, שתיאמו את גירסתן בניצוחה של רבקה, ערב מתן עדותן בביהמ"ש. התאור שתארו הינו מופרך ובלתי סביר בעליל.
מבין שלוש העדות, הפחות מהימנה היתה העדות של רבקה, שמרוב רצון לרצות את הנאשם, הגזימה והפריזה בתאוריה, כאשר סיפרה שדברי המתלוננת היו מלווים בתנועות ידיים גסות, גירסה שהינה פרי המצאה של העדה.
עדה זו הגדילה לעשות, כאשר טענה, כי דברי המתלוננת זעזעו אותה עד כדי כך שכינתה אותה באוזני העוזרת שלה במילת גנאי זולה ומכוערת. ההתייחסות הבוטה שלה כלפי המתלוננת זועקת לשמיים וחושפת את גישתה העויינת כלפי המתלוננת, ללא כל הצדקה.

דפנה ודליה טענו, כי מאז אותו ארוע ועד שגמלה בליבן ההחלטה להעיד, הן לא דיברו ביניהן מטוב ועד רע בהקשר זה, הגם שהן חברות קרובות ועובדות ביחד. קשה להעלות על הדעת גירסה כה מופרכת. ממה נפשך, אם הארוע התרחש – לא יתכן שהן לא דיברו עליו, ואם הוא לא התרחש – לא היה להן על מה לדבר.

לסיכומם של דברים, יותר משעדות אלה הועילו להגנה, הן הזיקו לה.
(ה) מצאנו טעם רב בטיעוני המתלוננת, שעמדה על דעתה וטענה, כי מעולם לא דיברה על הנאשם בנוסח שייחסו לה, גם לא עם חברותיה. אכן, הדעת נותנת שאילו היא היתה מוצאת בנאשם עניין, היא לא היתה מכריזה על כך קבל עם ועדה.

כדי לא להאריך בהסברים שנתנה המתלוננת, אין לנו אלא לומר, פעם נוספת, כי נתנו אמון מלא בגירסת המתלוננת, שהיתה משכנעת, הגיונית ואוטנטית.

35. התוצאה היא, לגישתנו, שאין בעדויות עדי ההגנה כדי לבסס את טענת הנאשם, כי המתלוננת "התחילה איתו" וכי גרמה לו לחשוב מתוך טעות כנה שהיא מעוניינת בנשיקה. לא מצאנו, כי התנהגותה של המתלוננת או אמירותיה יכולות להביא את הנאשם באורח סביר לכלל מחשבה כנה שהמתלוננת מחזרת אחריו.

36. התפתחותה של מערכת יחסים היא תהליך, שיכול שיהא קצר ויכול שיהא ממושך ומורכב; נדרש רצף סביר והגיוני כדי שיתפתח קשר אינטימי בין אישי מסוג כלשהו. לעולם יש להביא בחשבון, בקביעת סבירות "הקשר", גם את נסיבות הזמן והמקום ואת נסיבותיהם האישיות של המעורבים.

37. כפי שציינו, אין מדובר בקשר אישי מתפתח מכל סוג שהוא וגם לא ברצף של ארועים, אלא במפגש אקראי קצר מועד, בין שני אנשים, במקום שירותה הצבאי של המתלוננת. מפגש זה אינו יכול להוביל למסקנה בדבר הסכמה למעשה שרקעו מיני. אם ביקש הנאשם להפוך את הקשר לאישי, מחוייב היה לברר את רצונה של המתלוננת ולוודא, שקיים מפגש רצונות.
תיאוריה של המתלוננת בדבר ההפתעה שנחתה עליה שעה שהנאשם נשק לה והחדיר את לשונו לפיה וההלם שנגרם לה עקב כך, משמיטים כל בסיס אפשרי להסכמה מצד המתלוננת.
מעשיו של הנאשם נעשו, איפוא, לא מתוך טעות כנה, אלא מתוך אדישות לקיום הסכמה מצד המתלוננת.

38. מכל האמור ולאור הנסיבות שפורטו, אי-אפשר לקבל את הטענה של טעות בעובדה. ולעניין זה יפים הדברים שנאמרו בע.פ. 2206/01 מ"י נ' יצחק מרדכי (מחוזי י-ם):

"...המבקש להעטות עליו הגנה זו צריך להיות נקי כפיים ובר לבב במובן זה שהוא לא רק טעה בעובדה אלא גם לא עצם עיניו באופן שהוא לא יראה ולא יבדוק עובדה המחייבת בדיקה".

יג. המצב המשפטי – מעשה מגונה
39. נשיקה בפה עם הלשון בניגוד להסכמה, הינה עבירת מין במובהק שאינה צריכה הוכחה. לא בהטרדה מינית עסקינן, לא בתחום האפור עסקינן ולא בתחום הדמדומים, אלא במעשה פולשני, פוגע ומשפיל.
נשיקה מצטיירת כאקט רומנטי וענוג, אך לא כשזו נכפית על מי שאינה מעוניינת ואינה מסכימה לה. נשיקה שאיננה בהסכמה מעוררת דחיה, גועל ומיאוס.

40. משכו הקצר של הארוע אין בו כדי לשלול מהמעשה את מיניותו ואת האיסור שבמעשה.
41. אין מדובר בנשיקה תמימה על הלחי או על המצח מתוך רגש של חיבה, אלא בנשיקה שיש בה את כל האלמנטים של עבירת מין.
43. קיומו של היסוד הנפשי במקרה שבפני
נו מוסק באופן חד משמעי מהמעשה עצמו, אופיו, דרך ביצועו והנסיבות הכרוכות בכך, כפי שנקבע על ידינו.
יד. "הגנה מן הצדק"

התייחסות לטענות הצדדים
72. נתייחס לטענות שהועלו לפי סדרן. אי מסירתו של חומר חקירה לעיונו של הסניגור הוא דבר פסול העלול לפגוע בהגנתו של הנאשם. במקרה זה, החומר שלא נמסר להגנה הוא לפי תוכנו, לפחות בחלקו, חומר שיש לו פוטנציאל לסייע לנאשם הן לעניין תקיפת מהימנותם של עדי תביעה והן לעניין מהות הראיות עצמן.

73. החקירה בתיק זה נוהלה על ידי חוקרים בכירים אשר היו מודעים לצורך לתעד את דברי המתלוננת גם בשלבים שקדמו להגשת תלונתה. לאור זאת, הטענה לפיה סברו החוקרים כי ההקלטות אינן רלוונטיות הינה תמוהה.

74. מאחר שרוב ההקלטות נשוא הבקשה הן הקלטות בהן המתלוננת הינה בעלת שיחה, מובן מאליו, כי היה מקום לבחון את דבריה סמוך לפני מסירת גירסתה במשטרה, במהלך מסירת הגירסה וכן סמוך לאחר מסירת אותה גירסה.

75. לגבי שיחה אחת לפחות, השיחה שהתקיימה בין המתלוננת לבין אביה לפני שנסעה לתחנת המשטרה למסור תלונתה, קיימות ראיות שהיא נוהלה לפחות בחלקה בנוכחות האלוף שמני וככל הנראה גם בנוכחות תנ"צ מירי גולן.

76. ניצב דנינו, שהעיד בפני
נו ציין, כי החומר שלא הועבר להגנה הוא חומר חקירה רלוונטי שהיה צורך לתמללו ולהעבירו לעיון ההגנה. ניצב דנינו ציין, כי התקלה שהביאה לאי העברת החומר תיבדק לאחר סיום ההליך המשפטי בתיק זה.
נוכח הבטחתו של ניצב דנינו, כי הנושא ייבדק לעומק, אנו נמנעים מלקבוע, כי תוצרי האזנות הסתר לא הועברו להגנה בזדון. אנו קובעים, כי מדובר כאן לפחות ברשלנות ממשית מצד גורמי התביעה.

77. עד לשלב שבו חזרה המתלוננת אל דוכן העדים, היתה פגיעה ביכולתו של הסניגור לחקור את המתלוננת בתחומים שונים, כגון החזקת המצלמה בידיה אחרי התמונה השניה, אמרות שליליות שנאמרו על ידי חוקרים ביחס לנאשם ועוד.

רוב הפגמים שנבעו מאי חקירתה של המתלוננת בתחילת המשפט נרפאו לאחר שובה אל דוכן העדים וחקירתה הממצה ע"י הסניגור המלומד.

78. נותרה פגיעה מסויימת בדינמיקה החקירתית וביכולתו של הסניגור לחקור את המתלוננת, טרם פורסמו תוכן העדויות האחרות באמצעי התקשורת.
79. לסיכום יאמר, כי חומר החקירה לא הועבר לידי ההגנה כתוצאה מרשלנות ממשית של גורמי החקירה וכי מסירת החומר באיחור גרם לפגיעה מסויימת בזכותו של הנאשם לחקור חקירה נגדית ממצה את המתלוננת, בתחילת המשפט.

84. אנו מודעים לנטייתם של קרבנות עבירות מין להימנע מהגשת תלונה ובצורך לשכנע את קרבנות עבירות מין להתלונן. קיים אינטרס ציבורי מובהק, כי הקרבנות יגישו תלונתם וכי החשודים יועמדו לדין ואם יימצאו אשמים יבואו על עונשם.

85. למרות כל האמור לעיל, יש לזכור, כי לא כל האמצעים כשרים בנסיון לשכנע קרבן עבירת מין להגיש תלונה. יש קווים שאסור לחצות אותם. אנו סבורים, שהעלאת אפשרות של הגשת תביעת דיבה ע"י חשוד נגד מתלוננת הינו נימוק חריף וחריג שטוב היה אילמלא נעשה בו שימוש. הסיכוי שדבר זה אכן יתרחש איננו ממשי וגם תנ"צ גולן אישרה בעדותה, כי מעולם לא שמעה על מקרה דומה.

86. לסיכום נקודה זו אנו קובעים, שהשימוש באמירה, שהמתלוננת צפויה לתביעה מצד הנאשם, הוא בלתי לגיטימי ומהווה שימוש בדרך פסולה לצורך שכנועה של המתלוננת להגיש תלונה. שימוש באמצעי זה יוצר את הסיכון כי גרסת המתלוננת תושפע מכך ולא תהיה מדוייקת דיה.

עם זאת, בסופו של יום, על ביהמ"ש לקבוע, אם חרף האמירה הקשה שנאמרה למתלוננת, היא דיברה אמת אם לאו.

89. לאחר שבחנו את מכלול הטענות החלטנו שאין מקום לבטל את כתב האישום מחמת הטענה של "הגנה מן הצדק".

(א) כפי שצויין, היתה פגיעה מסויימת בהגנת הנאשם, כתוצאה ממסירת תמלילי האזנות הסתר לאחר סיום עדותה של המתלוננת.

(ב) ציינו, כי לא היה מקום לומר למתלוננת כי היא עלולה להתבע בתביעת דיבה ע"י הנאשם והוספנו כי יש באמירה מסוג זה כדי ליצור סיכון של מסירת פרטים בלתי מדוייקים ע"י המתלוננת.
במקרה זה, המתלוננת העלתה מיוזמתה את הנושא כשאיש לא ידע על כך.
יש בכך כדי להצביע על מהימנותה ועל רצונה לדייק בפרטים. המתלוננת מסרה את אשר אירע למספר רב של אנשים סמוך לאחר האירוע והיתה עקבית לגבי נסיבות מתן הנשיקה לאורך כל הדרך. מצב דברים זה מבטל את החשש כי "האיום" הוא זה שהביא אותה למסור את גירסתה במשטרה.

(ג) לענין האמירות שלכאורה מצביעות על גישה עויינת לנאשם כגון: "...האיש הזה ימנה את נשיא בית המשפט העליון..." שוכנענו מדברי החוקרים וכן מדברי המתלוננת המהימנים עלינו, כי לא נאמרו דברים שכוונתם קביעת עמדה שלילית מוקדמת כלפי הנאשם.

בית המשפט אינו יכול לעצום את עיניו ולסכור את אוזניו מהראיות שהובאו, ועדי ההגנה, בכלל זה; וכיוון שהתרשמנו, כי הנאשם לא דבק באמת, הרי שאיננו יכול לחסות בצילה של ההגנה מחמת הצדק כשידיו אינן נקיות.
משמעות ההגנה מן הצדק: כשמה כן היא.

91. בסופו של דבר, אפילו היתה פגיעה בהגנת הנאשם, שומה על ביהמ"ש לערוך איזון בין שני אינטרסים נוגדים – בין זכותו הבסיסית של הנאשם למשפט הוגן לבין האינטרס הציבורי – בקיומו של ההליך הפלילי והחשש לפגיעה בקרבן העבירה אם ההליך הפלילי לא יקויים או לא ימוצה.

92. מצאנו, כי באיזון בין שני האינטרסים, במקרה שלפנינו, הכף נוטה באופן ברור לטובת האינטרס הציבורי וננמק:
כפי שהוסבר, הפגיעה בהגנת הנאשם לא היתה קיצונית ובוודאי לא "שערורייתית". אל מול זה, בוצעה עבירה שיתכן ובנסיבות אחרות היתה נחשבת לעבירה שאיננה מן החמורות, אך בהתחשב במכלול הנסיבות בהן בוצעה העבירה, חומרתה מתעצמת והיא מקבלת מימד בעל משמעות ציבורית ניכרת.
93. באיזון שבין הפגיעה המזערית שנגרמה להגנת הנאשם אל מול חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, גובר האינטרס הציבורי שההליך הפלילי ימוצה עד תום.

טז. סוף דבר
94. לסיכומם של דברים, לאחר בחינה ובדיקה של כל הראיות, מצאנו שדבריה של המתלוננת הינם אמת לאמיתה.
לעומת זאת, מצאנו שהנאשם לא דבק באמירת אמת, ניסה להסיט את האש ממנו והלאה, המעיט וצמצם את מעשיו ואת אחריותו, ומנגד, הגזים והפריז באשר לחלקה של המתלוננת, עיוות וסילף את העובדות בדרך מתוחכמת ומתחכמת.

לאור זאת, אנו קובעים, שהמתלוננת לא פלירטטה עם הנאשם, לא יזמה את הנשיקה ולא הסכימה לה.
אשר על כן, החלטנו להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו.

95. במשך חודשים, מהשלבים הראשונית של החקירה ועד הלום, המתלוננת היתה מושא להכפשות מצד גורמים שונים שלא הכירו את העובדות כהוויתן, עמדה "חשופה בצריח" בלי יכולת להתגונן.
דבר מדברי הבלע שכוונו כלפיה לא היה בו אמת. מדובר בצעירה איכותית, ישרה, לא "פלרטטנית" ולא קלת דעת.
צר לנו, שבתמורה לחשיפת האמת, שילמה המתלוננת מחיר כבד בפגיעה בכבודה ובשמה הטוב. מצערת העובדה, שהנאשם בחר לפגוע פגיעה בלתי הוגנת במתלוננת לצורך ניהול הגנתו.
אנו תקווה ש"המסע המתוקשר" שליווה תיק זה, לא ירפה ידיהן של מתלוננת אחרות במצבים דומים.
על המערכות השונות להתגייס למען מתלוננות עלומות ולגונן עליהן, שמא תחששונה אלה להתלונן ובכך יצא הציבור נפסד.

96. לא נוכל לסיים משפט זה בלי התייחסות לתקשורת.
לטעמנו, בתיק זה נחצו כל הקווים האדומים, המושג סוב-יודיצה דורדר לתהומות שלא הכרנו.
תוכן עדויות פורסם באמצעי התקשורת, טרם עדים השמיעו את עדותם וכך התוודענו, במספר מקרים, ל"זיהום" עדויות.
האיסור שלא לפרסם את עדות המתלוננת הופר ברגל גסה ע"י פרסום מילולי של העימות, שהיווה חלק אינטגרלי של העדות. ראיות מתיק המוצגים, לרבות צילומים, פורסמו ברבים, טרם ביהמ"ש אמר את דברו.

אמצעי התקשורת עשו שימוש נלוז בבדיקות פוליגרף לשלוש עדות ההגנה האחרונות, בנסיון ליצור בציבור את התחושה שהמשפט מתנהל בתקשורת ולא בבית משפט.

תחושתנו היתה שנעשים ניסיונות, לעתים ע"י מסרים מוסווים, לעיתים בבוטות, להטות משפט. ליבנו היה גס בנאמר. לנו השופטים אין אלא את צו מצפוננו והוא הוא בלבד שמנחה אותנו.

97. התופעות החמורות שנתגלו במהלך ניהול משפט זה אינן יכולות להישאר ללא מענה. ראוי שהאחראים על מערכת אכיפת החוק יתנו דעתם לאותן תופעות פסולות וינקטו בצעדים הנדרשים.
ניתנה היום י"ב בשבט, תשס"ז (31 בינואר 2007) במעמד הצדדים.

______________ _________________ _______________
ד. בארי
– שופט ח. כוחן
- אב"ד ד. שריזלי
- שופטת

קלדנית: אביגיל
??

??

??

??
1
בתי המשפט
בדלתיים סגורות
בית משפט השלום תל אביב-יפו
פ 005461/06
בפני
:
כב' השופטים: סג"נ ח.כוחן, ד.בארי, ד, שריזלי
תאריך:
31/01/2007
1









פ בית משפט שלום 5461/06 מדינת ישראל נ' חיים רמון (פורסם ב-ֽ 31/01/2007)