פסקי דין על קשויינג האן | פסקי דין על מדינת ישראל - משרד הפנים | פסקי דין על השר לבטחון פנים - משטרת הגבולות |

1792/06 עתמ     12/07/2006




עתמ 1792/06 קשויינג האן נ' מדינת ישראל - משרד הפנים,השר לבטחון פנים - משטרת הגבולות




1


בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים
עת"מ 1792/06


בפני

כב' השופט ד"ר קובי ורדי






בעניין:
קשויינג האן



ע"י ב"כ עו"ד
עבליני

העותרת

נ ג ד


1. מדינת ישראל - משרד הפנים

2. השר לבטחון פנים - משטרת הגבולות



ע"י ב"כ עו"ד
טביב

המשיבים

פסק - דין

1. העובדות, המחלוקות וטענות הצדדים

בפני
עתירה מנהלית בה מבוקש להורות למשיבים לחדש את אשרת השהייה של העותרת ולהורות על שחרורה בכדי שתוכל להסדיר את מעמדה בישראל.
העותרת הגיעה לישראל ב-2/1/05 עם אשרת עבודה בתחום הסיעוד (אשרת ב/1) למעסיק זאוואי בלנש.
לטענת העותרת היא עבדה מאז אך ורק בתחום הסיעוד. לטענת העותרת, היא נתפסה בעבר ע"י משטרת ההגירה, שוחררה להסדרת מעמדה ולאחר מכן עבדה רק בתחום הסיעוד אצל מעסיקים שהבטיחו לה להסדיר את מעמדה וכי אין לה מה לדאוג בענין אשרת העבודה, ברם הענין לא הוסדר והיא נעצרה שוב, כשמבוקש לשחררה בכדי שתוכל למצוא מעסיק חוקי חדש ולהסדיר את מעמדה בישראל.
לטענת המשיבים, ביום 1/6/05 נרשם במיחשוב במשרד הפנים שהעותרת שוחררה ממעסיקה, כשהיא לא פנתה למשרד הפנים בבקשה להסדיר את מעמדה בישראל כחוק.
לטענת המשיבים, העותרת נעצרה לראשונה ביום 5/9/05 כשוהה שלא כדין בישראל והוצאו כנגדה צווי הרחקה ומשמורת, כשבדיון בפני
הממונה על ביקורת הגבולות ציינה העותרת שהיא עסקה בעבודות מזדמנות שונות ללא מעסיק קבוע. העותרת שוחררה ממשמורת ביום 20/9/05 בערבות של 2,000 ₪ לצורך הסדרת מעמדה עד 5/11/05 אצל מעסיקה בשם מלכה ניסן ומשלא הסדירה את מעמדה חולטה הערבות ביום 14/11/05.

לטענת המשיבים, העותרת נעצרה בשנית, לאחר שניסתה להימלט משוטרי ההגירה שהבחינה בהם, ביום 8/6/06 והוצאו כנגדה צווי הרחקה ומשמורת, כשהיא לא הסדירה את מעמדה לאחר שניתנה לה הזדמנות לעשות כן ולכן החלטת המשיבים ושיקול דעתם הינה החלטה סבירה ואין מקום להתערב בה.
לטענת המשיבים, העותרת לא עונה על התנאים שנקבעו בנוהל לניוד עובד בתחום הסיעוד ואינה עומדת בתנאי נוהל שמיים סגורים ולאור התנהגותה ואי הסדרת מעמדה בארץ, למרות שניתנה לה הזדמנות לכך, יש לדחות את העתירה.

2. דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בעתירה, בתגובה לעתירה ובמסמכים שצורפו, החלטתי לדחות את העתירה וזאת מן הנימוקים כדלקמן:

א. אין מחלוקת למעשה, שנוהל שמיים סגורים לא חל על העותרת לאחר שעפ"י סעיף 20 ה' לנוהל, לא יוצעו הצעות במסגרת הנוהל לעובדים זרים בתחום הסיעוד שחלפו 60 יום ממועד עזיבת המעסיק בנסיבות שאינן תלויות בעובד או 30 יום מיום שעזב את המעסיק מרצונו.
במקרה דנן, העותרת עזבה את המעסיק שעבדה אצלו בתחום הסיעוד כבר ב-6/05, מה גם שהנוהל קובע שהוא חל רק על עובדים שנתפסו כשהם מועסקים באותו תחום במסגרתו קיבלו אשרת עבודה בישראל (סעיף 19 (ב) לנוהל שמים סגורים) ובמקרה שבפני
לא עסקה העותרת בתחום הסיעוד.

ב. הטענות של העותרת שהיא עבדה בארץ אך ורק בתחום הסיעוד אצל מעסיקים שונים שהבטיחו לה שמעמדה יוסדר, לא מגובות בראיות כלשהן ואף לא בפירוט השמות של אותם מעסיקים.
זאת ועוד, העותרת עצמה בפורטוקול מיום 5/9/05 בפני
הממונה על ביקורת הגבולות (נספח מש/1 לתשובת המשיבים) הצהירה שהיא עובדת בעבודות מזדמנות שונות ללא מעסיק קבוע.
לכן, אני דוחה את טענת העותרת שהיא עבדה בארץ אך ורק בתחום הסיעוד וכן את טענותיה שאי החוקיות של שהותה בישראל נובעת כתוצאה מהבטחות של מעסיקים שעבדה אצלם להסדיר את מעמדה, טענות שלא הוכחו כלל ועיקר.

ג. אני דוחה גם את טענת העותרת שהמעסיקים אצלם עבדה הבטיחו לה להסדיר את מעמדה בארץ ולא עשו כן. ראשית, משדחיתי את טענת העותרת שהיא עסקה בעבודות בסיעוד יש לדחות גם את טענתה לגבי המעסיקים בתחום הסיעוד.
שנית, אני דוחה את היתממות העותרת ונסיונה להציג את עצמה כמי שלא יודעת שהיה עליה להסדיר את מעמדה במשרד הפנים והסתמכותה על ההבטחות של המעסיקים שיסדירו זאת.

העותרת היתה בעלת נסיון לאחר שנעצרה ב-5/9/05 והוצאו כנגדה צווי הרחקה ומשמורת.
כך, בדיון ב-7/9/05 שנערך בבית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: "ביה"ד למשמורת") באמצעות תרגום של עובדת סינית זרה אחרת (נספח מש/4א' לתשובת המשיבים), הובהר לעותרת שביהמ"ש ישקול את שחרורה ממשמורת לצורך הסדרת מעמדה באם יוכח בפני
ו כי קיים מעסיק בעל היתר המוכן להעסיקה.
ואכן, העותרת פעלה בנידון והגישה בקשה לעיון חוזר, באמצעות עו"ד מטעמה, תוך צירוף תצהיר של בנה של המעסיקה גב' מלכה ניסן וביקשה שהעותרת תועסק כמטפלת שלה ולאור זאת קיבל ביה"ד למשמורת את הבקשה לעיון חוזר והורה על שחרורה בכפוף להפקדת ערבות בנקאית בסך של 2,000 ₪ ושעל העותרת לעזוב את הארץ תוך 45 יום אלא אם תסדיר את המשך שהייתה בארץ (נספח מש/4 ב' לתשובת המשיבים).
דהיינו, העותרת ידעה היטב שעליה להסדיר את מעמדה בישראל ולהראות שיש מעסיק המוכן להעסיקה למרות קשיי השפה והיא אף הביאה בדיון, בו היתה מיוצגת ע"י עו"ד, תצהירים ומסמכים להראות כי העותרת תועסק אצל המעסיקה גב' ניסן ובעקבות זאת שוחררה בערבות ממשמורת בכפוף להסדרת מעמדה בישראל תוך 45 יום (בניגוד לטענת ב"כ העותרת בדיון בפני
שהיא לא ידעה על מצבה).
והנה, למרות זאת, העותרת לא פעלה להסדרת מעמדה בארץ, לא יצאה מן הארץ והערבות הבנקאית חולטה ב-14/11/05.
כך, המשיכה העותרת לנהוג במשך חודשים עד שנעצרה ב-8/6/06 לאחר שניסתה להימלט משוטרי משטרת ההגירה ללא כל מסמך מזהה וזאת כ-9 חודשים לאחר שחרורה ממשמורת ולאחר שהובהר לה שעליה להסדיר את מעמדה בארץ (נספח מש/5 לתשובת המשיבים).

ד. כך במשך כשנה מאז עזיבת מעסיקה בתחום הסיעודי, לא הסדירה העותרת את מעמדה בארץ והיא נזכרת בצורך להסדרת מעמדה רק לאחר מעצרה, כשגם כיום אין היא מצביעה על מעסיק ספציפי המוכן להעסיקה וכל זאת בזמן שניתנה לה הזדמנות לאחר ששוחררה ממעצר קודם לצורך הסדרת מעמדה והיא לא עשתה כן.
מתן הכשר להסדרת מעמדה של העותרת בישראל כעת, יהווה מסר לעובדים זרים בתחום הסיעודי שניתן לשהות בישראל, לעבוד שלא כדין ללא הסדרת המעמד גם בעבודות מכניסות יותר מאשר בסיעוד ולתקן את המעוות לאחר שייעצרו [ראו דברי כבוד השופט ד"ר מודריק בעת"מ 1586/04 לין יולינג נ' משטרת ישראל ואח' (לא פורסם)].
על העובדים הזרים, להקפיד על מילוי הוראות החוק והחלטות שיפוטיות, כשבמקרה דנן, העותרת לא קיימה לא את הוראת החוק ולא את החלטת ביה"ד למשמורת ולמרות שניתנה לה הזדמנות להסדיר את מעמדה בארץ, לא פעלה לכך ולא עשתה כן.
מששהתה העותרת בארץ באופן בלתי חוקי במשך כשנה, בלא שעשתה כל ניסיון לפנות למשרד הפנים על מנת להסדיר את המשך שהייתה בישראל, ומשלא עמדה באמות המידה של "נוהל שמיים סגורים" ולא מימשה את ההזדמנות שניתנה לה, לאחר שכבר נעצרה ושוחררה, דין העתירה להידחות.
(ראו עע"מ 7378/04 רובי רוסה פיו נ' משרד הפנים, תקדין עליון 2004 (3) 1725 וכן עע"מ 11013/03 יבטוחוב ואח' נ' שר הפנים ואח', תקדין עליון 2004 (1) 1620).

ה. עם כל הצער וההבנה למצבה של העותרת, בהנחה שאכן שילמה כספים על מנת להגיע ולעבוד בישראל, לא נפל פגם בהחלטת המשיבים שהפעילו שיקול דעת סביר בנסיבות הענין.
לפיכך אין מקום להתערב בהחלטה שניתנה לגבי העותרת, לגבי הרחקתה מהארץ, כשאין מקום גם להורות על שחרורה של העותרת ממשמורת עד להרחקתה.

3. התוצאה

לאור האמור לעיל, העתירה נדחית ללא צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום ט"ז בתמוז, תשס"ו (12 ביולי 2006) בהעדר הצדדים.

_______________
ד"ר קובי ורדי
, שופט









עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 1792/06 קשויינג האן נ' מדינת ישראל - משרד הפנים,השר לבטחון פנים - משטרת הגבולות (פורסם ב-ֽ 12/07/2006)