פסקי דין על אלון כהן- דקלים | פסקי דין על עזר כהן |

102/05 פ     31/01/2007




פ 102/05 מדינת ישראל נ' אלון כהן- דקלים בע"מ, עזר כהן




1
בתי המשפט

פ 000102/05
בית משפט השלום בית שאן
31/01/2007
תאריך:
כב' סגנית הנשיא עיריה מרדכי

בפני
:

מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
נ ג ד
1 . אלון כהן- דקלים בע"מ

2 . עזר כהן
הנאשם
הכרעת דין
1. כתב האישום מייחס לנאשמים עבירות של ניהול עסק ללא רשיון וכן אי נקיטת אמצעים למניעת זיהום מים, ולכלוך רשות הרבים. המדובר בעבירות על הוראות חוק רישוי עסקים; חוק המים ותקנותיו והחוק לשמירת הנקיון.

2. מדובר בארועים שהתגלו החל מ-3.2.03 ועד 19.9.04. באותם המועדים ניהלו הנאשמים תחנת תדלוק, בעלת מיכל ומשאבת סולר, בשטח קבוץ של אפיקים.

3. ביום 18.9.06, הנאשמים הודו בהפעלת התחנה במועדים שפורטו בכתב האישום, בהעדר רשיון עסק כדין וטענו שהתחנה נסגרה בפועל, ב-8.04. הם כפרו באישומים הנוספים, באשר לעבירת הנוספות שיוחסו להם על פי חוק המים והחוק לשמירת הנקיון.

4. ביום 7.11.05, בטרם תחילת שמיעת ההוכחות, נדונה טענת הנאשמים לסיכון כפול.

5. אין מחלוקת שהנאשם 2 ובן אחיו (אלון), הועמדו לדין בגין ניהול התחנה נשוא האישום, ללא רשיון עסק כדין, בתיק פלילי 5524/03 (שלום טבריה). אותו אישום הוגש על ידי מחלקת התביעות של משטרת ישראל. ביום 8.2.04, במסגרת הסדר טיעון, הנאשמים הודו והורשעו ונגזר דינם. במסגרת גזר הדין בית המשפט הורה על סגירת העסק עד ולא יאוחר מיום 8.10.04. בית המשפט הבהיר בגזר הדין שאין במתן דחיית מועד כניסת צו הסגירה לתוקף משום חסימת הדרך של כל רשות שלטונית אחרת, לפנות בבקשה להוצאת צו סגירה לתחנה. נודע לראשונה למאשימה בתיק זה (מטעם המשרד לאיכות הסביבה), על אותם ההליכים, מפי ב"כ הנאשמים, לאחר נקיטת ההליכים בתיק זה.

6. לאחר שמיעת טענות הצדדים, קיבלתי את טענת הנאשמים בתיק זה, שאין להרשיעם שוב בעבירות המיוחסות של ניהול העסק שלא כדין באשר לתקופה שממועד מתן פסק הדין הנ"ל (8.2.04) ועד 8.10.04. דחיתי את טענת הנאשמים, באשר למועדים שקדמו לכך וראה התייחסותי בנדון גם בשורות 26 עד 2 בעמודים 5 ו-6 לפרוטוקול, מאותו מועד.

7. בטיעוניו לעונש באותו תיק, טען הנאשם 2 שבתחנה מתדלקים 22 רכבים מסחריים שלו ושל אלון (סמיטרלירים ומוניות). הוכח בפני
, שבנוסף לאותם הרכבים, כלי רכב נוספים ומגוונים היו מתדלקים במקום, בתשלום, כולל משאיות ואוטובוסים. עובדה זו הוכחה היטב בראיות המאשימה. יתרה מכך, על אף שהנאשם ניסה לטעון בהזדמנויות שונות, שמדובר רק בתדלוק "עצמי" ומצומצם, הרי שהוא הודה בתיק זה שהוא בעצם מכר סולר, לכל דיכפין.

8. בהמשך מהלך הדיון, הגישו הנאשמים בקשה נוספת לביטול כתב האישום ו/או חלק ממנו, מחמת התיישנות. ביום 28.6.06 ניתנה החלטתי. קיבלתי את הטענה שאין להרשיע בשנית בגין העבירה על הוראות חוק שמירת הנקיון, מיום 3.2.03, ככל שהומצא לנאשמים דוח הודעת תשלום קנס בזמנו, למועד האמור. הטענות הנוספות נדחו, כמפורט בהחלטתי.

9. ב"כ הנאשמים טוען שהמאשימה לא הרימה את הנטל להוכחת העבירה של ניהול העסק ללא רשיון (עד ל-8.2.04). דעתי אינה כדעתו. יתרה מכך, לא היה מוטל על המאשימה להוכיח זאת מלכתחילה משהודו הנאשמים בכך, בפה מלא, ביום 18.9.05, בעת מתן תשובתם לאישום. אם לא היה די בכך, הרי שהנאשם 2 חזר ואישר בעדותו שהתחנה אכן נוהלה על ידו ללא רשיון עסק ומדובר בתקופה שמתחילת 2003 ועד לסגירת התחנה.

10. לטענת הנאשמים, לא הוכחו העבירות שיוחסו להם בגין הפרת הוראות חוק המים ותקנותיו. התחנה נשוא האישום נכללת בהגדרת "גורם זיהום" שבסעיף 20 א לחוק המים. סעיף 20 ב לחוק המים אוסר על כל אדם מלבצע פעולות המזהמות את המים או עלולות לזהם מים, בין אם במישרין ובין אם בעקיפין, בין אם מיד ובין אם לאחר זמן. הוראות העונשין והטלת אחריות על המנהל נקבעו בסעיף 20 כא ו-כב לחוק.

11. מכוח הוראות סעיף 20 (א) (1) ו-(2), לחוק הותקנו תקנות המים (מניעת זיהום) (תחנות דלק) התשנ"ז 1997. תקנות אלה הינן תקפות בכל הקשור לתחנת הדלק שהנאשמים ניהלו (להלן: התקנות).

א. תקנה 3 (א) מבהירה, שמשטח תחנות דלק ייבנה כך שיובטח ניקוז תקין למפריד הדלק וכן חומרי הבניה של משטח התדלוק ואזורי מילוי המכלים ייבנו מחומר אטום לדלקים, שמנים ומים.

ב. תקנה 7 מחייבת התקנת מפריד דלק, ניקוי וסילוק ביצת הדלק וסילוק הדלק שמצטבר, בכלי קיבול אטום.

ג. תקנה 8 קובעת שיש להתקין את מיכל הדלק במעצרה אטומה למעבר דלק (למניעת דליפת דלק) ובנפח המתאים.

ד. תקנה 11 קובעת שבכל מקרה של דליפת דלק, ינקוט המפעל באמצעים הנדרשים להפסקה מיידית של הדליפה וניקוי הזיהום שנגרם מהדליפה. כמו כן, במקרה של חשש לדליפה, על המפעל לבדוק ולוודא את הבטחת האטימות.

ה. תקנה 12 מחייבת מתן דיווח על דליפה מעל מטר מעוכב או בכל מקרה של דליפה מתממשת במהלך יממה או יותר ובכל מקרה שנמצא שהמתקן לא אטום.

ו. תקנה 13 מחייבת את המפעל לטפל בקרקע מזוהמת בגין דליפה ותקנה 17 מכילה את הוראות העונשין שבסעיף 20 כא לחוק המים, על העובר על הוראות התקנות הנ"ל.

12. לטענת ב"כ הנאשמים, בהעדר בדיקת "חלחול מים" בשטח, אין להרשיע את הנאשמים בעבירות הנ"ל. דעתי אינה כדעתו. הוראות החוק והתקנות מתייחסות לכל פעולה מזהמת או העלולה לזהם, בשוויון נפש. לאור הסיכון הסביבתי הטמון בניהול תחנות דלק, הותקנו התקנות הנ"ל וכל מטרתן הינה למנוע, מלכתחילה, יצירת סיכון אפשרי לזיהום ולפגיעה במקורות המים. אין בינם לבין הצורך בהוכחת זיהום מקור המים בפועל ולא כלום. מקובלת עלי טענת הנאשמים שלא הובאו ראיות באשר לנפח המעצרה, שנבנתה במקום, אולם הובאו ראיות בכל הקשור לשאלת אחזקתה ואטימותה של המעצרה (תקנה 8).

13. התמונות שהוגשו באמצעות עדי התביעה תיעדו היטב את כתמי הסולר ושמנים בשטח. לטענת הנאשמים לא הוכח באם מקורם של כתמים אלה הינו מתחנת התדלוק של הנאשמים או "ממקורות אחרים". כמו כן, לטענתם, אין ערך ראייתי לבדיקת המעבדה שבוצעה, ככל שהעד המומחה שהעיד אודותיה העיד עדות שמיעה ולא ערך את הבדיקה בעצמו. לטענת הנאשמים, מדובר בתחנת תדלוק הקיימת שנים רבות ("משנות ה-60") ועל פי הוראת תקנה 19, אין להחיל על התחנה את הוראות תקנות 2, 3, 4, 7 ו-8 (א) (2) מאחר והתחנה היתה קיימת עוד מלפני מועד התקנת התקנות.

14. באשר לתחולת התקנות על התחנה נשוא האישום, איני סבורה שיש בעדותו הסתמית של הנאשם כדי להציג תמונה עובדתית נכונה בכל הקשור לנעשה בשטח, בטרם החלו הנאשמים לנהל את התחנה שלהם במקום. הנאשם לא זימן כל עד מטעם הקבוץ ואף לא הגיש את חוזה ההתקשרות בינו לבין הקבוץ. הוא לא זוכר את פרטי ההסכם. באם הקבוץ ניהל בעבר במקום תחנת תדלוק, לא ניתן לדעת ממתי (באם מלפני התקנת התקנות אם לאו) ובאיזה תנאי שטח. יתרה מכך, הנאשם מודה שהוא קיבל את השטח לידיו מהקבוץ, ב-2003, שכר את מיכל הסולר, רכש סולר מספק, התקין את המשאבה שלו במקום ותדלק רכבים רבים שלו ושל אחרים. בעדותו בכתב, הוא טען בזמנו שהוא גם התקין את המעצרה במקום (אם כי חזר בו מטענה זו בעדותו בבית המשפט). במילים אחרות, הנאשמים פתחו תחנת תדלוק מסחרית חדשה מטעמם במקום, בתחילת 2003. בנסיבות המתוארות, אין מקום לקבל את טענתם להעדר תחולת התקנות על התחנה שהם הפעילו נשוא האישום. תחנה זו קיימת, מבחינתם, מהמועד שהם החלו להפעיל אותה ושכרו את השטח והמיכל התקינו משאבה והחלו לתדלק ולספק סולר לכלי רכב. במועד זה התקנות היו בתוקף, זה מכבר.

15. באשר להפרת הוראות התקנות על ידו, הרי שהתביעה הביאה עדויות וראיות אודות ביקורים במקום במועדים שונים. הוכח שלא בוצע מתקן הפרדת דלק, שהמעצרה לא היתה אטומה ושמשטח התדלוק לא היה אטום. משטח התדלוק היה מורכב מחצץ, מונח על פני אדמה. עדי התביעה העידו כיצד זיהום יצא, מכיוון מיכל הסולר, דרך הפתח במעצרה לשטח החצץ, שבאזור התדלוק. הם העידו על טפטוף מהמשאבה בשטח התדלוק ועל כתמי הזיהום הנרחבים שהתגלו בעת ביקוריהם. כתמים אלה נמצאו בשטח החצץ ומתחת ללוחות העץ שהונחו שבשטח התדלוק, מעל לחצץ, בצמוד למתן התדלוק של הנאשם. הנאשמים טוענים שהיו מיכלים נוספים במקום ומתקן תדלוק נוסף שהופעל על ידי אדם אחר. עדות הנאשם 2 בתחום זה היתה כללית ולא נתמכה על ידו בראיות נוספות. ע.ת 1 העיד מפורשות שהזיהום שהתגלה היה רובו ככולו סמוך למיכל התדלוק שהנאשמים הפעילו. בנוסף, ע.ת 1 העיד שבכל ביקוריו, הוא לא ראה כל פעילות מתבצעת במיכלים האחרים. עיון בתמונות מלמד בעליל שהזיהום המרכזי והטרי הינו באזור משטח התדלוק ומיכל הסולר של הנאשמים ומשם הוא מתרחב לצדדים. הנאשם לא הביא כל ראיה נוספת לתמוך בטענתו שמאן דהוא הפעיל מיכל אחר באותם המועדים והנני סבורה שאין לטענה זו כל אחיזה במציאות.

הנאשם מודה שהוא נדרש עוד בתחילת הדרך, על ידי נציגי המשרד לאיכות הסביבה, לפעול בנדון. כמו כן, הוא מודה שהמעצרה לא היתה אטומה והוא היה שוטף את הלכלוך שהצטבר בתוך שטח המועצרה החוצה, למשטח התדלוק (הלא אטום). לטענתו הוא סתם את הפתח בשלב כלשהו. הנאשם גם מודה שלא בוצע המתקן הפרדת דלק. הנחת שכבת חצץ על ידו, מעל לקרקע, אינה יוצרת משטח תדלוק אטום, לכל הדעות.

16. ב"כ הנאשם תקף באריכות את בדיקת המעבדה שנערכה ב-24.3.04 אודות דיגום הקרקע שבוצע ב-23.3.04 מטעמים שונים. הדיגום מצביע על ערכי זיהום גבוהים ומקורו. איני סבורה שיש מקום להרחיב את הדיון בנושא זה, ככל שהנני סבורה שהעבירות נשוא כתב האישום הוכחו, ללא קשר לדיגום האמור ותוצאותיו.

17. החובות שהוטלו בתקנות חוק המים המתייחסות לתחנות תדלוק נועדו להבטיח מניעת חשש לזיהום, הן ממשכירי תחנת התדלוק גופו (מיכלים ומשאבות) והן מכלי הרכב הרבים העוצרים במקום לצורכי תידלוק. התקנות מחייבות משטח תדלוק אטום מאחר ואזור התדלוק הינו מועד "לפורענות", מכוח הפעולות המתבצעות בו.

18. עוד ב-5.03 המאשימה פנתה אל הנאשמים והשיגה על דרכי פעולתם במקום (ראה ת/13). ב-10.6.03 התקיים שימוע והמאשימה ציינה את החשש לזיהום מי תהום מחומרי דלק ושמנים, זיהום הקרקע וניהול העסק ללא רשיון. עוד באותו מועד טען הנאשם שבכוונתו לנהל תחנת דלק אחרת בתחום הקבוץ ולסגור את התחנה נשוא האישום. עוד באותו מועד נדרשו הנאשמים לפעול לסגירת התחנה עד 28.7.03 ולפנות את הקרקע המזוהמת מהמקום.

19. הנאשמים מודים שהם בחרו, על דעת עצמם, להמשיך להפעיל את התחנה וברור שהדבר נעשה בכדי להמשיך להפיק רווחים מהתחנה. מאידך, מאחר והנאשמים תיכננו בעתיד לעבור למקום אחר, לא השתלם להם להשקיע בהסדרת התחנה נשוא האישום כנדרש בתקנות ולדאוג למשטח תדלוק אטום. התדלוק המשיך להתבצע מעל שכבת החצץ שעל האדמה.

20. ב-2.5.04, הנאשם 2 מסר את עדותו בכתב (ת/1) ואז הוא טען שאין לו רשיון עסק אך הוא "בהליכים". בדיעבד, ברור שלא היה מדובר בהליכים להסדרת תחנה זו כלל ועיקר, לאור תוכניותיו לפתוח/להפעיל תחנה אחרת בשטח הקבוץ. מאחר ולטענתו הקבוץ "הבטיח" אך לא "קיים", הוא החליט לא לעמוד בסיכום מ-6.03 עם נציגי המשרד לאיכות הסביבה והמשיך לנהל את התחנה נשוא האישום באותם התנאים. הוא טען שהוא שפך מעל האדמה (המזוהמת), עוד שכבת חצץ. הוא הודה שהוא לא קיים את הדרישות של המאשימה מ-6.03 והוא לא קיים את הוראות התקנות.

21. מפגעי הזיהום המשיכו להיווצר בשטח ובחלקם אף נותרו במקום, גם לאחר סגירת התחנה על ידי הנאשמים, כפי שהוכח בחומר הראיות שהוגש. הנאשמים לא דיווחו מעולם על דליפה או זיהום וגם לא פעלו למנוע המשך היווצרותו.

22. דין טענת הנאשמים שאין המדובר בשטח "ציבורי", על פי הוראות חוק שמירת הסדר והנקיון, אף היא להדחות. שטח התחנה נשוא האישום עונה על הגדרת "רשות הרבים" שבחוק זה, ככל שהוכח שציבור מגוון של בעלי רכב אכן עברו בתחנה זו, הלכה למעשה.

23. לאור כל האמור, בכפוף לסייגים שלגביהם ניתנו החלטותיי הקודמות בתיק זה, הנני מרשיעה את הנאשמים בעבירות שיוחסו להם.

24. המזכירות תמציא את הכרעת הדין לב"כ הצדדים (ראה פרוטוקול מ-1.11.06). ייקבע לטיעונים לעונש ליום 21.2.07 שעה 11.30.

ניתנה היום י"ב בשבט, תשס"ז (31 בינואר 2007) בהעדר הצדדים.

עיריה מרדכי
,סגנית נשיא
000102/05פ 117 איריס סויסא הרוש








פ בית משפט שלום 102/05 מדינת ישראל נ' אלון כהן- דקלים בע"מ, עזר כהן (פורסם ב-ֽ 31/01/2007)