פסקי דין על ארגון "הלב היהודי" ע"י יוסף ליבוביץ' | פסקי דין על ניצב דוד צור | פסקי דין על משטרת ישראל | פסקי דין על אלוף יאיר נווה |

729/07 בג"צ     07/02/2007




בג"צ 729/07 ארגון "הלב היהודי" ע"י יוסף ליבוביץ' נ' ניצב דוד צור, משטרת ישראל,אלוף יאיר נווה





בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 729/07


בפני
:
כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופטת ד' ברלינר


העותר:
ארגון "הלב היהודי" ע"י יוסף ליבוביץ'



נ ג ד

המשיבים:
1. ניצב דוד צור

2. משטרת ישראל

3. אלוף יאיר נווה



עתירה למתן צו על-תנאי

תאריך הישיבה:
י' בשבט התשס"ז (29.1.2007)

בשם העותר:
עו"ד נ' ורצברגר


בשם המשיבים:
עו"ד ד' חורין



פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן
:


1. עניינה של העתירה שבפני
נו הוא בבקשת העותר, ארגון "הלב היהודי", כי תבוטל החלטת המשיבים 2-1, מפקד מחוז תל-אביב במשטרת ישראל
ומשטרת ישראל
(להלן: המשיבים), שלא ליתן לנציגיו רישיון לעריכת אסיפה ליד ביתו הפרטי של האלוף יאיר נווה
, אלוף פיקוד המרכז.

2. ואלו הן העובדות הצריכות לעניין: מזה כשלושה חודשים מתקיימת פעילות מחאה עניפה, על-פי רוב ללא רישיון ואישורים כדין, בסמוך לביתו הפרטי של אלוף פיקוד המרכז, המצוי ברחוב שקט וצר בגבעת שמואל. פעילות מחאה זו מתבצעת על רקע הוצאתם של מספר צווי הגבלה מכוח הצו בדבר הוראות ביטחון (יהודה והשומרון) (מס' 378), תש"ל-1970, כנגד ישראלים שהינם תושבי יהודה ושומרון. צווים אלו, כך נטען, מנעו את תנועתם ושהייתם של אותם אזרחים באזור יהודה ושומרון. ביום 22.10.06 התקיימה בסמוך לביתו הפרטי של אלוף פיקוד המרכז הפגנה ללא רישיון בה השתתפו כ-300 איש. עוד יצוין, כי במהלך ההפגנה חסמו המפגינים את הרחוב בו מתגורר האלוף, נעו אל עבר ביתו וקראו קריאות בגנות האלוף, המשטרה ופינוי היישובים. זאת ועוד, מאז מחצית חודש אוקטובר מתקיימות בכל מוצאי שבת משמרות מחאה או הפגנות בסמוך לביתו הפרטי של האלוף, על-פי רוב ללא קבלת אישור מתאים לכך מן המשטרה, ותוך שהמפגינים חוסמים את הכניסה לרחוב. בחלק מן האירועים עשו המפגינים, כך על-פי הנטען, שימוש ברמקולים ומשרוקיות וקראו קריאות גנאי שונות, דוגמת "בוגד" ו"שרון מחכה לך", אשר היו מכוונות כלפי האלוף. בעקבות אירועים אלו הגישו מספר שכנים המתגוררים באותו רחוב הודעות במשטרה, בגדרן הם הלינו על חסימת הגישה לרחוב ועל הרעש הרב, אשר פוגע בשגרת חייהם. ביום 2.12.06 עוכבו לחקירה חלק מן המפגינים. הם שוחררו בערבות ובכפוף לכך שיתרחקו למשך 15 ימים מביתו של האלוף. ערר שהוגש על תנאי השחרור נדחה על-ידי בית-משפט השלום בתל-אביב יפו (כבוד השופטת ד' שירזלי) ביום 13.12.06.

3. עוד יצוין, כי במהלך חג חנוכה התקיימו, באישור המשטרה, הפגנות במשך שישה ימים רצופים מול ביתו של האלוף. לטענת המשטרה, אף באותם אירועים חרגו המפגינים מתנאי הרישיון והפרו את הסדר הציבורי במקום. במהלך תקופה זו אף רוססה על קיר מבנה הסמוך לביתו של האלוף, הכתובת: "עלוב יאיר נווה פושע! הרחיק 20 יהודים, אסור לצרפו למנ (כך במקור)". לאחרונה החלו ההפגנות לשאת אופי מטריד ומאיים, ובמהלכן אף הופנו קריאות גנאי כלפי בני משפחתו של האלוף. כך למשל קראו המפגינים לעבר בתו: "אבא שלך פושע, יומו עוד יגיע", "יומכם יגיע" ועוד כהנה וכהנה הערות גנאי. כן נטען, כי אחד מן המפגינים אשר הטרידו את האלוף וקראו לעברו קריאות גנאי הינו בנו של יוסף ליבוביץ', המייצג את העותר. להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי ביום 15.1.07 נשלחה לאלוף החלטה של גוף המתקרא "סנהדרין – בית דין גדול של 71". החלטה זו הייתה חתומה על-ידי מספר רבנים, ונקבע בה כי האלוף עבר על איסור "מוסר", שעה שהוציא את צווי ההגבלה.

4. ביום 16.1.07 הוגשה למשטרה בקשה לקבלת רישיון לקיום אסיפות מול ביתו של האלוף, מדי מוצאי שבת במשך שישה שבועות ברציפות. בקשה זו נדחתה ביום 17.1.07. את החלטתם לדחות את הבקשה סמכו הגורמים הרלבנטיים במשטרה על מספר נימוקים, ובכללם: העובדה שבתקופה האחרונה התקיימו מספר הפגנות אשר במהלכן הופר הסדר הציבור במקום ואשר היוו מטרד לאלוף הפיקוד ולשאר התושבים בשכונה והסבו להם נזק; הפגיעה הצפויה בזכות לפרטיות של האלוף ושכניו; וכן לאור קיומן של מקומות חלופיים לעריכת ההפגנות, מול מטה הפיקוד בירושלים או בצמוד למשרד הביטחון, בתל-אביב.

5. כנגד החלטה זו שלא להתיר את קיום האסיפות מלין העותר. לטענתו, הוצאת צווים מנהליים אלו עומדת בניגוד לעקרונות היסוד של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לעמדתו, הדרך האפקטיבית היחידה להיאבק בצווים אלו הינה באמצעות מחאה פומבית אשר תפנה את תשומת הלב הציבורית לפגיעה הקשה הנגרמת לאזרחים שתנועתם הוגבלה ולבני משפחותיהם. לדידי העותר, ההחלטה לסרב באורח גורף לקיום ההפגנות למול ביתו הפרטי של האלוף, נגועה בחוסר סבירות קיצוני ופוגעת קשות בזכות להפגין ובזכות לחופש ביטוי, המהוות אבן יסוד בכל משטר דמוקרטי. כן, נטען על-ידי העותר כי הבקשה להפגין מידי מוצאי שבת במשך שעתיים הינה סבירה, מידתית ומאזנת כדבעי בין כלל השיקולים הנוגעים לעניין.

6. המשיבים מבקשים לדחות עתירה זו. לטענתם, בקשת העותר אינה אלא חלק מתופעה מאורגנת של ניסיונות להפעיל לחצים חוזרים ונשנים על עובדי ציבור, בפרט אלו המשתייכים למערכת אכיפת החוק, בדרך של הטרדתם והטרדת בני משפחותיהם בסביבת מגוריהם. לדידם, בדרך זו של עריכת משמרות מחאה חוזרות ונשנות בצמוד לביתו של האלוף, יש כדי להציק לו, לבני משפחתו ולשכניו, להטריד את מנוחתם ולפגוע בפרטיותם. על הטרדה והצקה מן הסוג האמור, סבורים המשיבים כי אין מקום להגן ובפרט לאור זכותו של האלוף לפרטיות ולשמירה על שלומו ושלמות גופו. טענה זו אך מתחזקת, כך לדידם, לאור ההפגנות שהתקיימו לאחרונה באופן תדיר ליד ביתו של האלוף, לעיתים תוך הפרת הסדר הציבורי, וכן לאור החשש כי עריכת הפגנה נוספת במקום תביא לסיכון שלומו של האלוף. לעמדת המשיבים, מתן לגיטימציה לקיום הפגנות בסמוך לביתם של עובדי ציבור, תביא ל"הפקרתם", ועשויה היא לפגוע באופן משמעותי באופן בו הם ממלאים את תפקידם. עוד מציינים המשיבים, כי ביתו של האלוף אינו משמש לצורכי עבודתו וכי קיימות חלופות אפקטיביות אחרות לרוצים להפגין כנגדו.

7. דעתי היא כי דין העתירה להידחות.


הסוגיה המונחת לפתחנו נוגעת היא לזכות להפגין למול ביתו הפרטי של אדם הממלא תפקיד ציבורי. סוגיה זו נדונה בהרחבה בפרשת דיין (בג"צ 2481/93 דיין נ' ניצב יהודה וילק, פ"ד מח(2) 456), וכן במספר מקרים נוספים (ראו למשל, בג"ץ 6658/93 עם כלביא נ' מפקד תחנת משטרת ירושלים (לא פורסם) (להלן: פרשת עם כלביא); בג"ץ 2080/05 עמותת בצדק נ' המפקח הכללי של המשטרה (טרם פורסם) (להלן: פרשת עמותת בצדק)). הזכות לקיים אסיפה או הפגנה ברחובות העיר הינה מזכויות היסוד של שיטת משפטנו. זכות זו, מוכרת "בצד חופש הביטוי או מכוחו, כשייכת לאותן חירויות המעצבות את אופיו של המשטר בישראל כמשטר דמוקרטי" (בג"ץ 153/83 לוי נ' מפקד המחוז הדרומי של משטרת ישראל
, פ"ד לח(2) 393, 398). אלא שהזכות להפגין, ככל זכות יסוד אחרת, היא אינה מוחלטת. היקפה מוגבל על-ידי זכויות חוקיות נוספות המוקנות לפרטים אחרים, ובכללן הזכות לחופש התנועה, לקניין ולפרטיות. כן יש לאזן בין זכויות הפרטים לבין האינטרסים הנוגעים לשמירה על שלום הציבור, על הסדר הציבורי ועל הצורך בהבטחת תנועה חופשית בצירי התנועה (ראו, פרשת דיין; פרשת עם כלביא).


8. בפרשת דיין התעוררה מחלוקת באשר לשאלה האם הזכות להפגין יכולה להגשים עצמה אך למול מוסדות ציבור בלבד, או שמא משתרעת היא אף לביתו הפרטי של איש הציבור (ראו עמדתו של הנשיא א' ברק למול עמדתו של המשנה לנשיא ש' לוין). מחלוקת זו יסודה, בין היתר, בהבחנה שבין הספירה הציבורית, בה פועל איש הציבור במסגרת עבודתו לבין הספירה הפרטית, בה מבקש הוא למצוא מפלט מכל טרדות היום עם סיום עבודתו. מכל מקום, אף אם מכירים אנו בזכות להפגין בסמוך לביתו הפרטי של איש ציבור, ניתן וראוי להביא בחשבון את העובדה שמדובר בדירת מגורים פרטית, להבדיל ממקום עבודה ציבורי, בגדרי האיזון שנערך בין הזכויות השונות המוטלות על כף. יפים לעניין זה דבריו של הנשיא א' ברק:

"לא הרי היקף ההגנה על הפרטיות של איש ציבור השומר על הפרדה בין פעילותו הציבורית לבין דירת מגוריו, כהרי היקף ההגנה על הפרטיות מקום שאיש הציבור מקיים חלק מפעילותו הציבורית בדירתו... האיזון הראוי בין הזכויות החוקתיות צריך לשקף את הפונקציה המיוחדת של בית המגורים. על כן, ככל שהדירה הפרטית משמשת יותר לפעילות ציבורית, כן יטה האיזון "לטובת" חופש האסיפה, התהלוכה או המשמרת (פרשת דיין, בעמ' 483)".

בהקשר זה אף ניתן להזכיר את הדברים שצוינו בפרשת עמותת בצדק:

"אכן ביתו של אדם הוא מבצרו. המבצר אינו חסין ואינו מבודד מרכשי הרחוב. הזכות לפרטיות ולקניין אין בה כדי לאיין את הזכות להשתמש במרחב הציבורי לצורך העברת מסרים, לרבות בדרך של הפגנה. אולם כל אדם זכאי ככלל למצוא מנוח בביתו שלו, וזכות היא לו שאחרים לא יערערו במידה העולה על הסביר והנדרש את תחושת הביטחון והפרטיות בדלת אמותיו" (שם, פיסקה 2 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה, א' ריבלין).

האיזון בין הזכות להפגין לבין כל אותן זכויות אחרות בא לידי ביטוי בפסיקה בקביעת הגבלות של זמן, מקום ואופן, שיוטלו על הזכות להפגין כדי לאפשר את מימושן של הזכויות האחרות (ראו, עמדתו של הנשיא ברק בפרשת דיין, פרשת עמותת בצדק).


9. בבואה של המשטרה לדון בשאלה אם יש מקום ליתן רישיון להפגין אם לאו, בהתאם לאמור בסעיפים 85-84 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971, עליה לערוך, אם כן, איזון סביר ומידתי בין הזכויות המתנגשות והאינטרסים הנוגעים בדבר (ראו למשל בג"ץ 2979/05 מועצת ישע נ' השר לביטחון פנים (לא פורסם)). ובעניינו – זכות העותר להפגין מחד למול זכותם של האלוף, בני ביתו ושכניו לפרטיות ולחופש התנועה וזכותו של האלוף לביטחון אישי, מאידך. כן יש להביא בחשבון את האינטרס בדבר שמירה על הסדר הציבורי. לא שוכנעתי כי המשיבים חרגו ממתחם הסבירות באוסרם על קיום הפגנות נוספות למול ביתו של האלוף. בהחליטי כן עמדו לנגד עיניי שלושה טעמים עיקריים:


ראשית, יש לזכור שבמשך תקופה לא קצרה, בת כשלושה חודשים, התקיימו מידי שבוע, ולעיתים אף מעבר לכך, הפגנות כנגד האלוף, למול ביתו ובמרבית המקרים אף ללא רישיון. אין חולק כי במשך כל אותה תקופה, ובמסגרת אותן הפגנות חוזרות ונשנות, ניתנה לגורמים שונים ההזדמנות לממש את הזכות להפגין ולהביע בפומבי את הסתייגותם מפעילותו של האלוף ומהוצאת צווי ההגבלה, הסתייגות לה שותף אף העותר. זאת ועוד, באמצעות אותן הפגנות שנערכו, כאמור, למול ביתו של האלוף ניתן היה להסב את דעת הקהל הציבורית לנושא זה ולזכות בסיקור העיתונאי, לו מייחל אף העותר. בהקשר זה, אעיר כי במקום אחר עמד בית-משפט זה על כך שבמסגרת ההגבלות השונות של זמן, מקום ואופן, שיש להטיל על אדם המבקש לקיים אסיפה בשכונת מגורים, רשאית המשטרה להתחשב בתדירות קיום האסיפות שנתקיימו במקום בעבר.
"ייתכן כי אילו הייתה אספה זו אירוע בודד בלא שנתקיימו בעבר משמרות צמודות, ניתן היה לאשרה, כפוף להגבלות מסוימות של זמן (קיצור משך האספה) ואמצעים (ויתור על רמקולים, הקטנת מספר המשתתפים). דא עקא, שהאספה המבוקשת באה על רקע העובדה כי ליד הבית מתקיימות זה זמן רב משמרות צמודות. בנסיבות אלה, מן הראוי היה לשקול את האיזון הכולל בין חופש האספה של העותר וחבריו לבין הפגיעה בפרטיות ובקניין של דיירי הבית" (פרשת דיין, עמ' 484).

וכפי שגם צוין במקום אחר:

"גם לממד הזמן חשיבות, הן באשר לימי עריכתה של הפגנה ושעות עריכתה... והן באשר למשכה, שיש להביאו בחשבון שעה שהדברים מתמשכים על פני ימים, שבועות ולמעלה מזה" (ראו בג"ץ 2557/05 מטה הרוב נ' משטרת ישראל
(טרם פורסם) פיסקה ג' לחוות דעתו של השופט א' רובינשטיין
).

מכאן, שאירועי ההפגנה הרבים שהתקיימו בתקופה האחרונה במקום, מהווים הם שיקול שיש בו כדי להצדיק את אי מתן הרישיון להמשיך ולהפגין.

שנית, מהשתלשלות האירועים עולה, כי ההפגנות שהתנהלו למול ביתו של האלוף החלו לשאת אופי מטריד, אלים ומאיים, החורג מתחושת אי הנוחות הרגילה העשויה להיגרם לאיש ציבור בעת קיום הפגנה במקום מגוריו. כפי שכבר פורט ובהרחבה, המפגינים שנטלו חלק בהפגנות אלו לא בחלו בנקיטת אלימות מילולית קשה כלפי האלוף ובני ביתו, תוך שהם קוראים לעברו קריאות גנאי, דוגמת "בוגד" ו"שרון מחכה לך". מן האמור, עולה כי במקרה הנוכחי לא מדובר אך בצורך להגן על השקט והשלווה בשכונת מגוריו של האלוף אלא אף על הצורך להגן על כבודם, ביטחונם והאוטונומיה האישית של האלוף ובני ביתו. עמד על כך בית-משפט זה בפרשת עמותת בצדק, בציינו:


"העותרים רשאים לומר את שעל ליבם, לרבות בדרך של הפגנה, אך המשיבה 4, בני משפחתה ושכניה - כולם אנשים פרטיים - זכאים לפרטיות בבתי מגוריהם. זכאים הם גם לכבוד ולהגנה על האוטונומיה שלהם. יש להבטיח את יכולתם לקיים אורח חיים תקין. יש למנוע מצב שבו המפלט היחיד מטרדות, מלחצים חיצוניים ומהפרעות חוזרות-ונשנות ימצא להם בנטישת הרחוב או העיר. גורמי המשטרה, בצדק, רואים חובה לעצמם למנוע כל איום אסור שיהא בו כדי להקשות על חיי אדם בביתו, לפגוע בבטחונו או לאלצו לנטוש את סביבת מגוריו" (שם, בפיסקה 4).

שלישית, בהחליטי כן אף נתתי דעתי לקיומם של מקומות חלופיים, בהם יוכל העותר להביע באופן אפקטיבי את מחאתו כנגד פעילותו של האלוף. בהקשר זה ניתן לציין כי המשיבים העלו את האפשרות שהעותר יערוך את ההפגנות בסמוך ללשכת האלוף המצויה בפיקוד המרכז, למול בניין משרד הביטחון בתל-אביב או בכל מקום ציבורי אחר שיקבל את אישורם.

הנה כי כן, בהתחשב בשלל הטעמים האמורים גם יחד, ובכלל זה: בעובדה שעד עתה התקיימו מספר לא מבוטל של הפגנות למול ביתו של האלוף, באופי הטורדני ביותר שנשאו הפגנות אלו (גם אם לא כל ההטרדות באו מצד העותר ואנשיו, כפי שהם מצהירים), בפגיעה המצטברת של אותן פעולות מחאה בזכותם של האלוף, בני ביתו ושכניו לפרטיות, לכבוד ולביטחון, ובהתחשב בקיומם של מקומות חלופיים אפקטיביים לעריכת ההפגנות, נחה דעתי כי החלטתם של המשיבים אינה חורגת ממתחם הסבירות, עד כי תצדיק התערבות בה.

8. בשולי הדברים, אעיר, כי העותר מבקש לתלות יהבו על פסק הדין שניתן בפרשת עמותת בצדק, בגדרו הוחלט לאשר בתנאים מגבילים עריכת הפגנה למול בית פרטי בו קוימה, על פי הנטען, פעילות מיסיונרית. אישור כאמור ניתן אף על-פי שחברי הקהילה המשיחית, אשר למול ביתם נערכו הפגנות בתדירות גבוהה ושחלקן אף נשאו אופי אלים, טענו כי הם חשים מאוימים, חשופים לפגיעה שאיננה חד פעמית, ונתונים למתח בלתי פוסק ולהפרעה משמעותית בשגרת חייהם. אלא, שלא הרי המקרה הנדון בפרשת עמותת בצדק כהרי המקרה שלפנינו. ראשית, יש לזכור כי הפעילות המיסיונרית שכנגדה ביקשו למחות המפגינים באותה פרשה התקיימה באותה דירה שלמולה ביקשו הם להפגין. למפגינים באותו מקרה, לא היה כל מקום חלופי אחר בו יכלו הם להביע, ובאופן אפקטיבי, את מחאתם כנגד אותה פעילות. ואילו בענייננו, עומדת כאמור לעותר האפשרות להפגין בשני מקומות אחרים, מהם מתבצעת עיקר פעילותו הציבורית של אלוף פיקוד המרכז, אשר כנגדה מבקש הוא למחות. שנית, יש לזכור כי המשטרה, המהווה הגוף המקצועי האמון על הערכת הסיכונים הנשקפים מקיום הפגנה זו או אחרת, היא שמצאה לנכון באותה פרשה לאשר את קיומה של ההפגנה, בכפוף למספר תנאים מגבילים. שונה הוא הדבר בענייננו, מאחר והפעם סירבה המשטרה, לאחר שהביאה בחשבון את כלל השיקולים הנוגעים בדבר, לאשר את ההפגנות למול ביתו של האלוף.

על יסוד כל האמור לעיל, דעתי היא כי דין העתירה להידחות. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.

ש ו פ ט

השופט א' רובינשטיין
:

אני מסכים.

ש ו פ ט




השופטת ד' ברלינר
:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

לפיכך הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט ס' ג'ובראן
.

ניתן היום, י"ט בשבט התשס"ז (7.2.2007).


ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת


_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07007290_h02.doc /צש
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









בג"צ בית המשפט העליון 729/07 ארגון "הלב היהודי" ע"י יוסף ליבוביץ' נ' ניצב דוד צור, משטרת ישראל,אלוף יאיר נווה (פורסם ב-ֽ 07/02/2007)