פסקי דין על מר אלי נחמה | פסקי דין על גב' זויסה מלכה | פסקי דין על זויסה לידור | פסקי דין על מר פוקס סרגין | פסקי דין על גב' מלכה פוקס | פסקי דין על קשרי תעופה בע"מ

3757/04 א     06/02/2007




א 3757/04 מר אלי נחמה, גב' זויסה מלכה, זויסה לידור, מר פוקס סרגין, גב' מלכה פוקס נ' קשרי תעופה בע"מ




1
בתי המשפט
א 003757/04
בית משפט השלום קריות
06/02/2007
תאריך:
כב' השופט ערן נווה

בפני
:
1. מר אלי נחמה

2. גב' זויסה מלכה

3. זויסה לידור

4. מר פוקס סרגין

5. גב' מלכה פוקס

6. מר יואב רבן (התביעה נמחקה)
7. נועה איזינקוט (התביעה נמחקה)
בעניין:
התובעים
יער-בר שלמה

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
קשרי תעופה בע"מ
הנתבעת
בועז שולמן

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

בפני
תביעה כספית. מדובר בשני זוגות, כאשר לאחד הזוגות ילד קטין, אשר יצאו לטיול באירופה תוך שהם מזמינים טיסות צ'רטר מסוכנות "ליר טורס" בנהריה. טיסת הצ'רטר הלוך נחתה במינכן וטיסת הצ'רטר חזור היתה צריכה לחזור אף היא ממינכן. אין מחלוקת, כי בתוקף היותן של הטיסות טיסות צ'רטר היו אמורים התובעים לאשרר אותן 72 שעות לפני הטיסה בכדי לוודא את המועד ואת יציאתה כמתוכנן. התובעים טוענים, וזו המחלוקת בתיק זה, כי אישררו את הטיסה, אם כי עפ"י גרסתם שלהם אין המדובר באישרור של 72 שעות לפני מועד הטיסה, כי אם במועד מאוחר יותר של כיממה וחצי לפני הטיסה, וכי האישרור לטענתם נעשה אל מול המשרד במינכן בשעה 09.00 בבוקר, (כאשר על המסמך המתייחס לצורך באישרור מצוין, כי יש לאשרר את הטיסות החל משעה 12.00 ועד 18.00).
הנתבעת מצידה טוענת, וזו טענתה העיקרית כנגד טענות התובעים, כי התובעים לא עמדו בנטל הראייה והוכיחו, כי אישררו את הטיסה כלל ובנסיבות אלה ולאור העובדה שלא הוכיחו, כי אישררו את הטיסה, אין לקבל את התביעה ויש לדחות אותה. את גרסתה הנתבעת מבססת בין השאר על עמדתו של מר כריס, שהינו עובד במשרד במינכן ואשר אמור לאשרר הוא או מי מטעמו את הטיסות, ותוך הסתמכות על איימיל ששלח מר כריס בתשובה לפנייה של נציגת הנתבעת לאי אשרור הטיסה ע"י התובעים, וכן על טענתה, כי ניסתה באמצעות סוכנת "ליר טורס" אליה פנתה הנתבעת לאתר את משפחות התובעים בארץ ולהודיע להם על הקדמת הטיסה ומשכך פעלה כפי שנתבעת סבירה צריכה לפעול בנסיבות העניין ויש איפוא לדחות את התביעה.
לאור המחלוקת העובדתית שהיא מחלוקת נקודתית וצרה המשליכה כמובן על התביעה כולה, השכילו הצדדים לקבל המלצת בימ"ש לסיים את התיק באמצעות "דיון סופי" במהלכו שמעתי ביום 5/2/07 את גרסתם של שניים מהתובעים (מר פוקס וגב' זויסה). יש לציין, כי הגרסה ניתנה כאשר אחד העדים נמצא בחוץ ובהמשך שמעתי את גרסת נציגת הנתבעת ואת גרסת הסוכנת של "ליר טורס" אשר היתה מחוץ לאולם בזמן שמיעת העדויות של כל העדים.
לאחר שניתחתי את העדויות בביהמ"ש ואת חומר הראיות, אני בדעה שדין התביעה להתקבל בחלקה.
ראשית דבר אציין, כי עיקר תביעתם של התובעים מבוססת על מרכיב של "עגמת נפש". ניתוח הנזקים הממשיים של התובעים מצביע על כך, כי התובעים נאלצו לאור העובדה שהטיסה יצאה לפני הזמן לקחת מלון בקרבה לשדה התעופה ולאחר מכן נאלצו לשלם בגין כרטיסי טיסה חדשים על מנת לחזור ארצה ומדובר בסדר גודל של כ- 2,000 יורו, סכום הקרוב ל- 11,000 ₪ לערך. שאר התביעה שהינה בסדר גודל של 51,000 ₪ עניינה בעגמת נפש שנגרמה להם לטענתם.
אינני סבור שביחס לנזקים הממשיים יש לקבוע, כי התובעים לא עמדו בחובות "הקטנת הנזק" או היה עליהם בנסיבות העניין ליצור קשר עם קשרי תעופה מחו"ל. מדובר בלוח זמנים צפוף מאד. התובעים נקלעו למצוקה ופעלו כפי שפעלו. אינני מייחס להם חוסר תום לב בהקשר זה. כמובן שעל מנת להכשיר את התביעה, יש להוכיח את הרשלנות של הנתבעת בנסיבות העניין. ומה היא הרשלנות? הטענה של התובעים, כי ביהמ"ש צריך לתת אמון, כי פעלו על מנת לאשרר את הטיסה, אם כי לא בתוך המסגרת של הזמן שהוכתבה ע"י הנתבעת בהתייחסות לאשרור הטיסה (פנייה בתוך 72 שעות ובתוך פרקי הזמן הנקובים והמצוינים במסמך אשרור הטיסה) וכי מי מעובדי המשרד במינכן התרשל ו/או לא פעל כפי שניתן לצפות מאדם סביר ובנסיבות אלה לא הגיעו לטיסה. הנתבעת לעומת זאת טוענת, כי טענה זו לא הוכחה כלל וכי היא פנתה בזמן אמת למשרד במינכן וקיבלה תשובה שלילית לגבי האשרור וכי בהמשך היה ניסיון לאתר את התובעים גם בארץ שכשל. ביהמ"ש הפוסק בדין האזרחי עפ"י עודף "מאזן ההסתברות" מתבסס בין השאר בפסיקתו על "אותות האמת" שהתגלו במשפט. "אותות אמת" אלה כעולה מתוך סע' 53 לפקודת הראיות מביאות את ביהמ"ש למסקנה, כי יש לתת אמון בגרסתם של התובעים, גרסה אשר היתה סדורה ושני בעלי הדין נתנו אותה מבלי לסתור אחד את השני. לא מצאתי גם סתירות יוצאות דופן אל מול התצהירים של כל התובעים.
אינני נותן אמון גם בעמדת הנתבעת, כי התובעים המציאו גרסה. אילו היו מבקשים להמציא גרסה, לא היו טוענים, כי אישרור הטיסה היה בשעה 09.00 בבוקר במועד שבו לטענתם פנו והם היו מתאימים את גרסתם לאותו מסמך אשרור טיסה, אשר הוצג ע"י הנתבעת מסמך שאין מחלוקת שהיה בידיעתם של התובעים. דווקא הגרסה של התובעים כפי שנשמעה בביהמ"ש היתה נשמעת לי אמינה ואני נותן בה אמון.
אני נותן אמון, כי התובעים פנו לאשרור ואף קיבלו על כך אישור במשרד במינכן. אכן, המשרד במינכן איננו נמצא תחת אחריותה הישירה של הנתבעת, ואין מקום להאשים את הנתבעת בכל תקלה אשר נופלת בפעילות משרד זה או מי מעובדיו. עם זאת, אני סבור, כי לנתבעת ישנה אחריות לתקלה שנגרמה, וכפי שאפרט להלן: כרטיס אישור הטיסה שהציגו ב"כ הנתבעת, אכן כולל הוראה להתקשר למשרד הגרמני בשעות שבין 12.00 עד 18.00 ו- 72 שעות לפני מועד הנסיעה המתוכנן. כן מצוין כי המשרד פעיל בימים שני עד שישי בלבד. נמצא, אם כן, כי נוסע העתיד לעלות על טיסה ביום שני בלילה, כתובעים בתביעה זו, נמצא ללא אפשרות אמיתית לממש את דרישת הנתבעת לאישור הטיסה. אם יבחר להתקשר 72 שעות לפני הטיסה - הרי שהמשרד איננו פועל בימי שבת וראשון. אם יקדים להתקשר ביום שישי - הרי שעד לטיסה המתוכננת עוד ייתכנו שינויים אליהם לא יהיה מודע כלל. אם יבחר להתקשר ביום שני בשעות פתיחת המשרד למענה טלפוני - נמצא כי ביצע את האישור מאוחר יותר, ומשכך לא עמד בדרישת החברה.
דומני כי זו הסיבה לבחירת התובעים להתקשר ביום שני בבוקר (מה שמסביר גם את עדותה של גב' זויסה כי היא "היתה הנודניקית" בנושא),שהרי משחלף המועד שקבעה החברה לאישור הטיסה חששו התובעים, כי עליהם להזדרז ולאשר את עלייתם עליה בהקדם.
מכוון שלא ניתנו ביד התובעים כלים, או פתרון ברור, לעמוד בחובת האישור בזמן של ה- 72, אני סבור כי על הנתבעת חלה אחריות לכך ובפרט כשהמדובר בנוסעים ישראלים, אשר רובם אינם מורגלים בכך שיום ראשון בשבוע איננו יום עבודה רגיל.
אני סבור שאי נקיטת פתרון מניעתי מראש לעניין זה יש בו גם כדי להחיל חובת אחריות על הנתבעת וזאת מעבר לעובדה שאני נותן אמון כי התובעים אכן התקשרו לאשר ולאשרר את הטיסה. עם זאת, התובעים עצמם גילו "אשם תורם" בהתנהגותם ויש לציין, כי דוקטרינת האשם התורם מצאה את ביטויה מעבר לדיני הנזיקין אף אל תוך דיני החוזים והיא גם נכונה במקרה זה. התובעים לא פנו בתוך 72 השעות שהיו נדרשות להם עפ"י מסמך הנתבעת. פנו בשעה 09.00 ולא בשעה 12.00. גם כשפנו לא לקחו את שם האדם איתו דיברו, לא ווידאו שיש להם אישור פרטני לכל אחד מהתובעים והסתפקו באמירה שניתנה למר פוקס, כי יש אישרור של הטיסה ביחס לחמשת האנשים התובעים נשוא תיק זה. אשר על כן, אני בדעה שיש להפחית רשלנות תורמת בשל התנהגותם. אציין, כי כאשר נתתי את פסה"ד לא יכולתי להתעלם מהמסמך שהוצג לי ע"י הנתבעת, אשר הינו אימייל של מר כריס לנציגת הנתבעת. מר כריס מציין, כי לא היתה בקשה לאשרור של התובעים. מר כריס הינו נציג החברה הנתבעת הלכה למעשה במינכן. הוא זה המטפל בענייניה במינכן. ניתן היה לצפות שתצהיר שלו או התייחסות מפורטת שלו תוגש לביהמ"ש. אימייל זה לא יכול לעמוד לבדו אל מול עדותם הברורה והחד משמעית של התובעים אשר נתתי בה אמון. זאת ועוד, גם הסוכנת שהעידה על כך שפנתה אל משפחות התובעים בארץ על מנת לאשרר את הטיסה, לא נתנה הסברים מדוע לא הושארה הודעה בתא הקולי ויש לציין, כי נתתי אמון, כי לתובעים יש תא קולי וניתן היה להשאיר שם הודעה שמן הסתם ייתכן והיתה מוצאת בן משפחה כזה או אחר אשר היה דואג לעדכן את התובעים לגבי הטיסה כשלעצמה ובפרט שבניהם של מי מבני הזוג היו בארץ.
נסיבות התיק הכוללות כמו גם העובדה שיום למחרת טסו התובעים וכאשר לקחו על חשבונם מלון, דהיינו לא נשארו כל הלילה בשדה התעופה מביאות אותי למסקנה כמו גם הנסיבות הכוללות של תיק זה, כי מרכיב עגמת הנפש בתיק זה בסדר גודל של כ- 8,000 ₪ לכל תובע כפי שנתבע ע"י התובעים הינו מוגזם, מופרז ולא פרופורציונאלי. הנזק הממשי היה כ- 11,000 ₪. אני סבור שמצב שבו נוסיף 1,000 ₪ לכל תובע ובסה"כ מדובר ב- 16,000 ₪ הינו סכום ריאלי ואולם מסכום זה יש להפחית "אשם תורם" כפי שהבהרתי בפסה"ד ואני מעריך את האשם התורם בנסיבות העניין ב- 25%.
הפועל היוצא, הוא שאני פוסק בנסיבות העניין לתובעים סך של 12,000 ₪, דבר המבטא למעשה את הנזקים הממשיים שנגרמו להם.
סכום זה בתוספת אגרת בימ"ש ראשונה ושכ"ט עו"ד בגובה של 10% + מע"מ מתוך הסכום שנפסק ישולם ע"י הנתבעת לתובעים תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ניתן בזה פטור ו/או הוראה על החזר מחצית שנייה של אגרת בימ"ש לתובעים.

ניתן היום י"ח בשבט, תשס"ז (6 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים.

ערן נווה
, שופט
קלדנית: אורלי








א בית משפט שלום 3757/04 מר אלי נחמה, גב' זויסה מלכה, זויסה לידור, מר פוקס סרגין, גב' מלכה פוקס נ' קשרי תעופה בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/02/2007)