פסקי דין על עילית חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על דב יוסף

9929/01 א     07/02/2007




א 9929/01 עילית חברה לביטוח בע"מ נ' דב יוסף




1
בתי המשפט

א 009929/01
בית משפט השלום חיפה
07/02/2007
תאריך:
כב' השופטת ב. טאובר

בפני
:

עילית חברה לביטוח בע"מ

בעניין:
התובעת
ש. אביטן ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
דב יוסף
- ת.ז. 016412124

הנתבע
י. ריינפלד ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. זוהי תביעת שיבוב שהוגשה על ידי עילית חברה לביטוח בע"מ
(להלן: "התובעת") כנגד מר דב יוסף
(להלן: "הנתבע") בגין תאונת דרכים בה נפגע רכבו של מר חלבי פאדל (להלן: "המבוטח") אשר בוטח על ידי התובעת בביטוח מקיף.

2. תאונת הדרכים ארעה בצומת הרחובות שדרות אבא חושי - דניה - בירם וגולדה בחיפה (להלן: "הצומת") בתאריך 19/11/99 בשעה 21:30 לערך.

3. המבוטח היה הנהג ברכב פרטי מסוג מרצדס מס' רישוי 15-587-60 (להלן: "המרצדס").

4. הנתבע היה הנהג ברכב פרטי מסוג פיאט מס' רישוי 83-516-92 (להלן: "הפיאט").

5. המבוטח נסע במרצדס מכיוון עוספיה לכיוון מרכז הכרמל בנתיב הימני. הנתבע הגיע לצומת בנסיעה רצופה בנתיב השמאלי המיועד לרכבים הפונים שמאלה לכיוון האוניברסיטה מכיוון שכונת נווה שאנן - עמק השמש לכיוון האוניברסיטה.

6. התאונה בין שני כלי הרכב ארעה לערך באמצע הצומת.

7. שני הנהגים מכחישים כי חצו את הצומת באור אדום. המבוטח טוען כי נכנס לצומת בעוד הרמזור מכיוון נסיעתו הינו מהבהב בירוק ואילו הנתבע טוען כי בטרם נכנס לצומת היה הרמזור מכיוון נסיעתו ירוק ואילו תוך כדי חציית הצומת הבחין בהבהוב של הרמזור הירוק - כאשר ההבהוב השני היה במקביל לקרות התאונה.

8. המחלוקת בין הצדדים הינה, איפוא, בשאלה מי נכנס מבין שני כלי הרכב המעורבים בתאונה לצומת באור אדום.

הראיות:

9. מטעם התובעת העידו המבוטח, השמאי שבדק את המרצדס - מר שמעון בן שימול. כמו כן הוגש תצהיר מטעם מנהלת התביעות אצל התובעת, הגב' ניקול שור, להוכחת תשלום תגמולי הביטוח למבוטח. גב' ניקול שור לא נחקרה על תצהירה.

10. מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו, המומחה יצחק ג'ובני שהינו בוחן תנועה ומר שגיא מצגר שהינו שוטר לשכת התנועה בחיפה.

עדויות הנהגים המעורבים בתאונה - עדות המבוטח:

11. בסעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית של המבוטח מציין המבוטח כדלקמן:

"כאשר הגעתי לצומת מרומזר בדניה, היה האור ברמזור המורה על כיוון נסיעתי ירוק. עם כניסתי לצומת החל האור הירוק ברמזור להבהב ואני המשכתי בחציית הצומת".

הודעתו של המבוטח במשטרה ביום 23/11/99 היתה כדלקמן:

"... כשהגעתי לצומת דניה נהגתי בנתיב ימני מבין 2 נתיבים. מכיוון נסיעתי היה הרמזור ירוק מהבהב ולכן המשכתי בנסיעה וכשהגעתי למרכז הצומת פתאום הגיע רכב אחר מצד ימין שלי...".

מהודעתו של המבוטח במשטרה ובניגוד לאמור בתצהירו עולה, איפוא, כי אף טרם כניסתו לצומת היה הרמזור הירוק מהבהב ולא כפי גרסתו בתצהיר עדותו הראשית שם ציין המבוטח כי הרמזור החל להבהב רק לאחר כניסתו לצומת.
בחקירתו הנגדית (עמ' 6 לפרוטוקול) חוזר בו המבוטח מגרסתו בתצהיר עדותו הראשית לפיה הרמזור היה ירוק מכיוון נסיעתו עם כניסתו לצומת ומאשר כי נכנס לצומת ברמזור ירוק מהבהב.

12. בתצהיר עדותו הראשית של המבוטח בסעיף 6 טוען המבוטח כי רכבו נפגע על ידי רכבו של הנתבע בעוצמה רבה, ובלשונו:

"לפתע, כאשר הגעתי למרכז הצומת, הגיח רכב מסוג פיאט מ"ר 83-516-92 (להלן: "הפיאט") נהוג בידי מר דב יוסף
(להלן: "הנתבע"), מנתיב הנסיעה הימני, תוך שהוא חוצה את הצומת באור אדום, ופגע בעוצמה במרצדס".

בהודעתו של המבוטח למשטרה ביום 23/11/99, כארבעה ימים לאחר התאונה, היתה גרסת המבוטח כי רכבו פגע ברכב הפיאט ובשונה מהאמור בתצהיר עדותו הראשית:

"... כשהגעתי למרכז הצומת פתאום הגיע רכב אחר מצד ימין שלי ופגעתי בו בצד שמאל".

13. ראוי לציין כי בניגוד לעדותו של המבוטח (עמ' 7 לפרוטוקול) כי איש מבני המשפחה שנסעו עמו ברכב לא פונה לבית החולים, עולה מדו"ח הפעולה של השוטר שגיא מצגר כי בנוסף לנתבע פונתה לבית החולים הגב' מורן ואהבי, נוסעת שנסעה ברכבו של המבוטח ואשר ישבה במושב הקדמי, ובלשונו של השוטר שגיא מצגר:

"מהתאונה פונו 2 פצועים לבי"ח כרמל.
1. נהג רכב נפגע שהגיע מרחוב בירם 2
2. נוסעת ברכב הפוגע במושב הקדמי".

כן העיד הנתבע כי סדר ישיבתם של הנוסעים ברכבו אינו זכור לו (עמ' 7 לפרוטוקול) לאחר שטעה בסדר ישיבתם.

14. עוד ראוי לציין, כי בדו"ח הפעולה של השוטר שגיא מצגר תועד כי בהגיעו למקום התאונה המבוטח עזב את המקום וחזר לרכבו רק לאחר כחצי שעה כאשר רשיון הנהיגה ותעודה מזהה הגיעו למקום רק לאחר חצי שעה נוספת. העדרות זו של המבוטח ממקום התאונה מעלה תמיהה על רקע העובדה שהמבוטח טוען כי הינו נהג ותיק והנוהג בכביש למעלה מ-45 שנים ובפרט גם על רקע העובדה שלפחות בת משפחה צעירה שנסעה ברכבו נפצעה ופונתה באמבולנס לבית חולים כרמל.

במהלך חקירתו הנגדית ביקש המבוטח לצמצם את משך העדרותו מהמקום ל-15-10 דקות וכן ציין כי הלך לשטוף את הפנים בתחנת הדלק הסמוכה, שכן "לא הרגשתי טוב שקרה לי מקרה כזה".

גרסת הנתבע:

15. גרסת הנתבע כפי שעולה מהודעתו במשטרה מיום 21/11/99 הינה כי בהיותו 4-3 מטרים בטרם עבר את מעבר החציה הבחין כי הרמזור בכיוון נסיעתו ירוק. תוך כדי חציית הצומת ובהיותו באמצע הצומת הבחין בהבהוב הרמזור הירוק.

הנתבע חזר על גרסתו זו בתצהיר עדותו הראשית בסעיף 3, וכדלקמן:

"... פניתי שמאלה לכיוון דניה בזמן שהאור ברמזור היה ירוק ובאמצע הצומת היה ירוק מהבהב, הגיחה לפתע ובמהירות רבה מכונית מרצדס...".

ואף בחקירתו הנגדית (עמ' 10 לפרוטוקול):

"ש. כשאתה נכנסת לצומת היה היה הרמזור?
ת. ירוק ובאמצע הצומת ירוק מהבהב. זה מה שהספקתי לראות".
ובהמשך:

"ש. הפגיעה ארעה מיד עם הכניסה שלך בעומק הצומת, מקצת אחרי הכניסה?
ת. זה היה כמעט באמצע הצומת עד שאנשים באו והזיזו את הרכב שלי.
ש. ואיך אתה מסביר שבחלקיק השניה מרגע הכניסה לצומת ועד הפגיעה הצלחת לראות ירוק מהבהב פעמיים?
ת. ועוד איך הצלחתי לראות. פעם ראשונה הצלחתי לראות. פעם שניה זה כבר היה בום. ראיתי פעמיים. בודאי. נשארתי המום בתוך הרכב מהמכה".

כן ראה עמ' 11 לפרוטוקול הדיון.

דיון:

16. חובת ההוכחה מוטלת ככלל על התובעת ואין בעובדה שהמדובר בתביעת שיבוב כדי לשנות את פני הדברים. אקדים ואציין כי סבורני שלא עלה בידי התובעת להוכיח על פי מאזן ההסתברות ו/או על פי דרגת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי כי התאונה ארעה באשמו של הנתבע ו/או כי הנתבע חצה את הרמזור בכיוון נסיעתו באור אדום. להלן אפרט נימוקיי.

17. גרסתו של המבוטח אשר פורטה על ידי לעיל ידעה כאמור תמורות. העדות נעה בין טענתו לפיה נכנס לצומת באור ירוק לבין גרסתו בהודעה למשטרה ובחקירה הנגדית כי הבחין ברמזור ירוק מהבהב בכיוון נסיעתו עוד טרם כניסתו לצומת. כן ידעה גרסתו של המבוטח תמורות עת שבהודעתו למשטרה סבר שרכבו הוא שפגע ברכב הנתבע ואילו בתצהיר עדותו הראשית טען את ההיפך.

כן אופיינה עדותו של המבוטח בחוסר זכרון לגבי פרטים מהותיים, לרבות בכל הנוגע לסדר ישיבתם של בני משפחתו ברכב, עצם פגיעתה הגופנית של בת משפחתו, הגב' מורן ואהבי, אשר ישבה לצידו וכן התנהגותו התמוהה בסמוך לאחר אירוע התאונה כאשר נעלם מן השטח למשך 30 דקות וההסבר שניתן על ידו להעלמותו.
עדותו של המבוטח אינה, איפוא, מסוג אותן העדויות שהינן קולחות, מפורטות ונעדרות סתירות ואשר ניתן על בסיסן בלבד לקבוע ממצא בדרגת ההוכחה הדרושה לפיה חצה המבוטח את הצומת באור ירוק ו/או אור ירוק מהבהב ואילו הנתבע חצה את הצומת באור אדום.

18. אף אחת מן ההודעות המצויות בתיק המשטרה, לרבות עדויות בני משפחתו של המבוטח, אין בה כדי לבסס או לחזק מסקנה לפיה הנתבע הוא שנהג שלא באורח בלתי זהיר ו/או חצה את הרמזור באדום. עיון בהודעות בני משפחתו של המבוטח מעלה כי כל נוסעי המרצדס מסרו כי כלל אינם יודעים מה קרה בתאונה וכי לא ראו את האור ברמזור מכיוון נסיעתו של המבוטח, לרבות הגב' מורן ואהבי שישבה לצד המבוטח בחזית הרכב.

19. דו"ח הפעולה של השוטר שגיא מצגר שהגיע למקום התאונה כ-10 דקות לאחריה, ואשר בזמן התאונה שימש כשוטר במחלקת התנועה והיה מעורב במאות תאונות דרכים, אינו מטיל את האחריות בגין התאונה על הנתבע. ההיפך הוא הנכון, השוטר שגיא מצגר ציין בזמן אמת כי רכבו של המבוטח הינו הרכב הפוגע ואילו רכבו של הנתבע הינו הרכב הנפגע ובעדותו (עמ' 18 לפרוטוקול) אף הסביר כי ביסס מסקנה זו "על סמך המכוניות בצומת אחרי התאונה" ועל פי "מראית עין".

גם אם נכונה טענתה של התובעת לפיה השוטר ראה את כלי הרכב לאחר שרכבו של הנתבע הוזז ממקום התאונה, גם אז אין בדו"ח הפעולה של השוטר ובעדותו כדי לבסס את גרסת התובעת בדבר אשמו של הנתבע לתאונה. לכל היותר, עדותו אינה רלבנטית לאור שינוי מיקומם של כלי הרכב.

אוסיף ואציין כי התובעת אף לא טרחה להבהיר מתוך חקירת העדים שזומנו על ידה באיזה שלב בדיוק הוזז רכבו של הנתבע מן השטח והאם זה התרחש לאחר הגיעו של השוטר למקום התאונה ו/או לאחריה. מכאן, שניתן לקבוע בוודאות שדו"ח הפעולה של השוטר ועדותו, אם אינם פועלים לחובת התובעת, הרי בוודאות אין בהם כדי לבסס את גרסתה.

20. התובעת בחרה שלא לתמוך את גרסתה בחוות דעת של בוחן תנועה. מאידך, הובאה על ידי הנתבע חוות הדעת של בוחן התנועה מר יצחק ג'ובני. מעדותו של המומחה, המבוססת בעיקרה על תכנית הרמזורים בצומת, עולה כי אף אם הנתבע חצה את הצומת באור אדום, הרי לא יתכן מכוח סדר החלפת הרמזורים כי רכבו של המבוטח היה נפגע בתאונה. סדר תחלופת הרמזורים כעולה מחוות דעתו של מר יצחק ג'ובני ביחס לכלי הרכב הרלבנטיים ולנתיבי נסיעתם הינו כדלקמן:

1. כלי הרכב המגיעים מכיוון עוספיה, קרי: מכונית המבוטח, הם אלו המקבלים אור ירוק ראשונים ועל כן הם הראשונים לחצות את צומת דניה.

2. לאחר שרמזור הרכבים הבאים מכיוון עוספיה מתחלף לאדום, הרכבים העולים מכיוון עמק השמש לכיוון צומת דניה, קרי: מכונית הנתבע, מקבלים אור ירוק ומתחילים בחציית צומת דניה.

3. עם התחלפותו של האור ברמזור של הבאים מכיוון עמק השמש לאדום, הרכבים המגיעים מכיוון רחוב גולדה (בית בירם) מקבלים אור ירוק ומתחילים בחציית הצומת.

מן המקובץ עולה, איפוא, המסקנה כי באם הנתבע חצה את צומת דניה באור אדום תוך "גניבת אור ירוק" כפי שטוענת התובעת, הוא כלל אינו פוגע ברכב המרצדס, שכן רכב המרצדס אינו נכנס לצומת אחריו. "גניבת אור ירוק" על ידי הנתבע אמורה היתה, איפוא, להוביל לתאונה בין רכב הפיאט הנהוג על ידי הנתבע ובין רכב המגיע מרחוב גולדה, שכן הוא הרכב החוצה את הצומת לאחר הנתבע.

מאידך, אם המבוטח עצמו הנוהג ברכב המרצדס חוצה את הצומת באור אדום כטענת הנתבע לאחר שהאור הירוק המהבהב ברמזור מכיוון נסיעתו התחלף כבר לרמזור אדום, הרי אז המבוטח הוא שפוגע בנתבע אשר לו באותו זמן ממש יש אור ירוק ברמזור המכוון את תנועתו.
לנוכח האמור, סבורני כי יש לכל הפחות לאמץ את מסקנתו של המומחה מר יצחק ג'ובני בחוות דעתו לפיה לא ניתן לקבוע איזה מבין שני כלי הרכב נכנס לצומת באור אדום ואף בכך יש לשמוט כאמור את קבלת גרסתה של התובעת.

21. לא ראיתי לקבל את הסתייגויות התובעת מחוות דעתו של בוחן התנועה יצחק ג'ובני. המומחה ציין בעמ' 2 לחוות דעתו אלו מסמכים היו ברשותו וציין, בין היתר, את תיק המשטרה ואת תרשים הצומת ותכנית הרמזורים כפי שהתקבלו מעיריית חיפה כתעודת עובד ציבור ליום האירוע.

התובעת טוענת בסיכומיה כי העובדה שהמומחה לא צירף לחוות דעתו את תיק המשטרה ואת תעודת עובד הציבור ביחס לתכנית הרמזורים שהיתה בתוקף בזמן האירוע נוגדת את הוראת תקנה 134(א) לתקנות סדר הדין האזרחי שעניינן צירוף אסמכתאות ועל כן הופכת את חוות דעת המומחה לחסרת משמעות.

לא ראיתי לקבל את טענות התובעת שכל תכליתן לפסול את חוות דעת המומחה. הוראת סעיף 134 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הינה כדלקמן:

"חוות דעת של מומחה מטעם בעל דין או שמינה ביהמ"ש, תוגש בצירוף רשימת האסמכתאות אשר המומחה הסתמך עליהן בחוות דעתו: אסמכתאות אשר לא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים יצורפו לחוות הדעת".

מלשון תקנה 134 (א) עולה, איפוא, כי על המומחה לצרף את רשימת האסמכתאות ואכן כך נהג המומחה. כן עולה מלשון התקנה, כי על המומחה לצרף לחוות דעתו אף אסמכתאות שלא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים. המומחה, מר יצחק ג'ובני, הסתמך כאמור על תיק המשטרה אשר הוגש בתוספת תעודת עובד ציבור על ידי הנתבע לתיק ביהמ"ש ביום 12/9/06. כן הסתמך המומחה על תרשים הצומת ותכנית הרמזורים שהתקבלו לידיו מעיריית חיפה וכאמור לא היתה כל מניעה שהתובעת עצמה תפנה לעיריה לקבלת מסמכים העומדים לרשות הציבור ו/או לב"כ הנתבע לקבלת המסמכים שעה שחוות דעתו של המומחה הוגשה לתיק ביהמ"ש עוד בתאריך 22/3/05.
22. התובעת טוענת כי גרסת הנתבע נסתרת על ידי עדותו של המומחה מטעם הנתבע. לטענתה, היות והנתבע טען בעדותו כי הבחין באור ירוק מהבהב באמצע הצומת והיות והבהוב האור הירוק נמשך 3 שניות, היה הנתבע אמור לחצות את הצומת בבטחה, שכן במהירות של 25 קמ"ש עובר הרכב מרחק של 7 מטר לשניה והרכב לא היה אמור עוד להימצא במרכז.

סבורני שאין בכך כדי לקעקע את גרסת הנתבע. עיון בעדותו של הנתבע מעלה כי בהשתמשו במונח אמצע הצומת לא התכוון הנתבע למונח מוגדר. יתר על כן, מדברי עדותו של הנתבע עולה כי אכן הבחין באור ירוק בטרם חציית הצומת ואולם הנתבע לא נשאל בחקירתו ולא ציין מפורשות מתי הבחין באור הירוק המהבהב הראשון, אלא ציין מפורשות כי הבחין באור הירוק השני המהבהב כשהוא נמצא באמצע הצומת כאשר בפעם השניה כבר נפגע רכבו בתאונה, ובלשונו בעמ' 11 לפרוטוקול:

"... אני נסעתי, ראיתי ירוק ועברתי. פעמיים הבהב הירוק. בפעם השניה קיבלתי את המכה".

מעדותו של הנתבע עולה, איפוא, כי הנתבע הבחין באור הירוק הראשון מיד עם הכנסו לצומת וכאשר רוב המרחק לחציית הצומת עדיין מצוי לפניו. באור הירוק השני המהבהב הבחין כשהוא נתון באמצע הצומת ובעת שרכבו כבר נפגע בתאונה. עדותו זו של הנתבע במהלך חקירתו הנגדית מתיישבת גם עם הודעתו במשטרה שם ציין כי הבחין באור הירוק הקבוע בטרם התחלף להבהוב כ-3 ועד 4 מטרים לפני שהחל בחציית הצומת.

על פי עדותו של המומחה, מר יצחק ג'ובני, משך ההבהובים של שני מחזורים הינו כ-3 שניות במצטבר. משמע שהבהוב יחיד נמשך לכל היותר כשניה וחצי ועל כן לרשותו של הנתבע עומדים כשניה וחצי מרגע ההבהוב הראשון ועד להופעת ההבהוב השני. מכאן, ואפילו נניח כי אכן הנתבע נסע במהירות של 25 קמ"ש, הנחה אשר יכולה להיסתר לנוכח סוג הרכב בו נסע הנתבע וגילו ולנוכח סוג הפניה שנאלץ הנתבע לבצע בעליה, הרי לכל היותר עשוי היה הנתבע לעבור במשך שניה וחצי מתחילת כניסתו לצומת כ-10 מטרים בלבד, שכן גם לגרסת הנתבע הבחין בהבהוב השני עם פגיעתו ואין ספק ש-10 מטרים הינם בתחום הצומת ואיזור הפגיעה של הרכב.
טענת התובעת המבקשת לסתור את גרסת הנתבע מבוססת על חישוב של משך זמן שגוי של 3 שניות בעוד שחישוב נכון צריך להתבצע לפי 1.5 שניה. פרק הזמן הרלבנטי הוא פרק הזמן בין הבהוב ירוק ראשון להבהוב ירוק שני שנמשך כ-1.5 שניה. פרק הזמן של שני ההבהובים הירוקים במצטבר אכן מגיע ל-3 שניות, אך פרק זמן זה אינו רלבנטי, שכן גרסת הנתבע הינה שהבחין באור ירוק שני מהבהב ולא באור אדום.

לאור כל האמור, סבורני שלא עלה בידי התובעת להפריך את גרסתו של הנתבע, ובכל מקרה, לא עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבע חצה את הצומת באור אדום.

סוף דבר:

23. מכל הנימוקים המפורטים להלן, חלקם או כולם במצטבר, סבורני כי לא עלה בידי התובעת לבס את אשמו של הנתבע לקרות התאונה בדרגת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי.

אמנם הנתבע לא חלק על ביצוע התשלומים למבוטח מצידה של התובעת ואף לא עלה בידו לסתור את חוות דעת השמאי, ואולם בהעדר הוכחה בדבר רשלנותו של הנתבע ואשמו בקרות התאונה אין מנוס מלהורות על דחיית התביעה.

לאור כל האמור תביעת התובעת נדחית בזאת.

התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט משוערכות וכן שכר טרחת עורך דין בסך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. לסכומים אלה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

24. מזכירות ביהמ"ש תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ט בשבט תשס"ז (7 בפברואר 2007), בהעדר הצדדים.

_________________
ב. טאובר
, שופטת








א בית משפט שלום 9929/01 עילית חברה לביטוח בע"מ נ' דב יוסף (פורסם ב-ֽ 07/02/2007)