פסקי דין על הררי אבנר | פסקי דין על אברהם דוד | פסקי דין על דבח ניר | פסקי דין על כהן עמרם | פסקי דין על עמית טייב |

5442/06 פ     11/02/2007




פ 5442/06 מדינת ישראל נ' הררי אבנר, אברהם דוד, דבח ניר, כהן עמרם, עמית טייב




1033


בתי המשפט

בית משפט השלום נתניה
פ 005442/06


בפני
:
כב' השופטת רות לורך
- סגן נשיא
תאריך:
11/02/2007



בעניין:
מדינת ישראל





המאשימה

נ ג ד


1 . הררי אבנר

2 . אברהם דוד

3 . דבח ניר

4 . כהן עמרם

5. עמית טייב



הנאשמים
נוכחים:
ב"כ התביעה עו"ד איטה נחמן
ועו"ד מיכל מזור

ב"כ הנאשם 1 עו"ד אבי עמירם

ב"כ הנאשמים 4-2 עו"ד יורם שפטל
ועו"ד סננס תמיר

הנאשמם 4-1 בעצמם, הובאו על ידי הליווי


גזר דין לנאשמים 4-1

1. הנאשמים 4-1 (להלן: "הנאשמים") הורשעו לאחר שמיעת הראיות בביצוע עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"). הנאשמים הורשעו בקשירת קשר לפגוע באסי אבוטבול (להלן: "אסי").
הנאשם 5 זוכה מחמת הספק מעבירה זו.

2. התביעה מבקשת לגזור על כל אחד מהנאשמים את העונש המקסימלי הקבוע בחוק לצד העבירה – 7 שנים מאסר בפועל וקנס. בנוסף, מבקשת התביעה להפעיל באופן מצטבר עונש מאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם 2.
ב"כ הנאשם 1 מבקש לגזור עליו מאסר באורך תקופת מעצרו בתיק זה כ-13 חודשים.
ב"כ הנאשמים 4-2 מבקשים לגזור על כל אחד מהם מאסר בפועל למשך 9 חודשים ולהמנע מהטלת קנס.

3. לחומרה יש לשקול את מטרת הקשר שלשמו קשרו הנאשמים קשר, נסיבות ביצוע העבירה שנלמדות מן הראיות, הרקע לביצוע העבירה וכן עברם הפלילי של הנאשמים- כמפורט להלן:
3.א. עבירת קשירת הקשר הינה מיוחדת בהיותה חלה על השלבים המקדמיים של ביצוע העבירה נשוא הקשר. העונש שנקבע לצד עבירה זו, נגזר מחומרת העבירה שלשמה נקשר הקשר. בעניננו מדובר בעבירה חמורה. שכן, הנאשמים קשרו קשר לפגוע בגופו של אסי אבוטבול.
נסיבות ביצוע העבירה-מתוך הכרעת הדין: מהמעקבים אחר הנאשמים 1 ו-2, עולה כי בשלושה מועדים שונים, בתקופה קצרה של 15 יום, נכחו הנאשמים 1 ו-2 בנתניה יחד עם אחרים, במקומות ובאופן המלמדים על עריכת בדיקות לאיתור האתרים בהם נוהג אסי לשהות בקביעות, בדיקת דרכי הגישה והמילוט לביתו ומעקב אחריו;
כל אחד מהנאשמים 3 ו-4 היה עם הנאשמים 1 ו-2 ואחרים בשתיים מההזדמנויות בפעילות ההתחקות בנתניה;
מתוכן השיחות המוקלטות של הנאשמים, עולה כי ביום המעצר, במסגרת תוכנית הקשר ולשם מימוש המטרה, עקבו הנאשמים אחר אסי, ארבו לו במקומות בהם נוהג להימצא לפי מידע שהיה ברשותם והכינו אמצעי לפגוע בו. הנאשמים 1 ו-2 קבעו עם אחרים להיפגש בשעה 20:00 בצומת בה נעצרו, שהינה הכניסה היחידה לשכונת פולג שם גר אסי ושם נפגשו עם הנאשמים 3 ו-4;
הנאשמים נעצרו כשהם בצומת במרחק 1.8 קמ' מביתו של אסי, במקום בו חייב אסי לעבור כדי להגיע לביתו ובשעה בה נוהג לחזור לביתו, כשבכלי הרכב בהם נעצרו, נתפסו כובעי גרב וכפפות; הנאשמים נעצרו בטרם עלה בידיהם להביא את האמצעי לפגיעה באסי;
3.ב. נסיבות ביצוע העבירה בעניננו מצויות ברף החמור של עבירת קשירת הקשר. שכן, אומנם מטרת הקשר, פגיעה באסי – לא התממשה. ואולם, זאת אך בשל התערבות המשטרה. מן הראיות עולה כי המשטרה החליטה להתערב ולהפסיק את פעולות ההכנה של הנאשמים, נוכח הסכנה הממשית לשלום הציבור. סיכון זה נלמד ממיקום ההתכנסות של הנאשמים שהוא הכניסה היחידה לביתו של אסי כשהוא בדרכו לעבור במקום, בשילוב עם דברי הנאשמים שנקלטו בהאזנת הסתר. כעדותו של השוטר פיקרביץ': "...מקום המעצר שהוא הכניסה היחידה לביתו של אסי, מהווה מבחינתנו את הנקודה שאי אפשר לחזור ממנה, כלומר שאם יבוצע משם משהו אי אפשר לחזור ממנה..." (עמ' 234 לפרו' שו' 7).
הנאשמים נעצרו בטרם עלה בידיהם להביא את האמצעי שהוכן מראש ואשר מוזכר על ידם בהאזנות הסתר. כך נשמע נאשם 1 : "זה עוד מוקדם להיות שמה, שמונה... אבל לא נספיק לא יהיה לנו התראה... אתה לא מספיק לפתוח... פתאום אתה רואה אותו בצומת אין לך התראה... שאביא את זה למשאית?... קודם כל נכין מיקום... כל דקה היא קריטית... אם הוא שם מתאים להביא את זה... אם נביא את זה סתם זה לא טוב זה סתם טלטלה... אז בוא נחכה בצומת..." (קלטת 100 ת/30 עמ' 9-11).
בהאזנות הסתר נשמע כי שניות לפני מעצרם, היו חלקם בדרך להביא את האמצעי לפגיעה באסי, הנאשמים 2 ו-3 נעצרו כשהם יושבים ברכב כשהמנוע פועל והנאשם 1 ליד אופנעו.
כך נשמעים הדוברים: "יאללה לך תביא את זה, כן פה...מי מביא את זה...יש עליך טלפון...אנחנו אוספים אותו משמה אוספים אותו אנחנו...יאללה בוא... אנחנו נודיע לך בטלפון אם אנחנו רואים אותו בכביש מגיע...יהיה לכם מודיעין מאמי...בוא קח את המעיל..." (ת/30 עמ' 12-13). ממש אז מגיעים השוטרים כשבאותה עת ריכבו של אסי מתקרב לצומת.
בנוסף, כשלושה שבועות לאחר מעצרם, נמצא טיל לאו דרוך ומוסתר במרחק מאות מטרים מביתו של אסי ובמרחק כ-2 ק"מ ממקום מעצר הנאשמים. בחירת טווח החיפושים בסמוך למעצר, היתה על פי הערכה שיש מתנקש המוכן עם נשק. כדברי השוטר יובל אברג'יל: "...לא נערכנו למצבים בהם הנשק מוסתר בנקודה אחרת ומובא לשם על פי קריאה של אנשים אחרים שמתזמנים את המתנקש" (עמ' 266 לפרו' שו' 3).
3.ג. לא ניתן לנתק את העבירה מהרקע לביצועה. כפי שנקבע בהכרעת הדין, מקורו של הרקע הינו בסכסוך מתמשך בין משפחת אברג'יל ומשפחתו של אסי כשלנאשמים קשר למשפחת אברג'יל. מן הראיות עולה כי סכסוך זה שהינו על שליטה בתחום ההימורים, הפעלת בתי קזינו ושוק אפור, הביא לשורת רציחות ונסיון רצח מצד כל אחת מהמשפחות (ת/127).
ואולם בסכסוכים אלה נפגעים לא רק המשתייכים לסכסוך אלא גם ציבור חף מפשע שנקלע בזמן ובמקום לעיצומו של נסיון התנקשות באמצעים כבדים.
זה המקום לציין כי חודש לפני מעצר הנאשמים, נעשה נסיון התנקשות באסי כאשר נורה טיל לאו לעברו בהיותו בכניסה לביתו בטבורה של שכונת מגורים, כשלנאשם 1 קשר לארוע זה (עמ' 995-993 להכרעת הדין). ללמדך כי הסיכון הנובע ממימוש מטרת הקשר אינו רק לגופו וחייו של אסי.
זאת ועוד, מהאזנות הסתר בהן נשמעים הנאשמים 1 ו-2 עולה כי הם מתכננים פגיעה באסי בכל מקום בו ייראה על ידם כשהם אינם מוטרדים מנוכחות אזרחים תמימים במקום. כך, בהיותם מתצפתים לכיוון הלובי של מלון כרמל, נשמע הנאשם 2: "כי הבעיה אם הם מביאים לו את זה לכניסה זה בעיה אתה מבין?... פי... איזה בלאגן יהיה שם הו הו" [תמליל ת/30 עמ' 3]. ובהמשך הנאשם 2: "פה אם הוא יוצא איך שהוא יוצא... ביציאה..." והנאשם 1 משיב: "בול פשיווו..." [שם עמ' 5].
העונש שיגזר על הנאשמים צריך להעביר מסר לפיו, מי שלצורך מאבקי הכח והשליטה בעולם הפשע יסכן את שלום הציבור ויטע תחושת הפקרות ופגיעה באמון הציבור כי יש מי שיגן עליו – ייענש בחומרה.
כשם שהמשטרה השקיעה משאבים רבים בעניננו לגילוי העבירה ובעקבות זאת הצליחה לסכל את מימוש המטרה, כך מחוייב גם ביהמ"ש באמצעות ענישה הולמת לאכוף את שלטון החוק ולהגן על בטחון הציבור.
3.ד. לנאשמים שבפני
עבר פלילי, כשלשלושה מהם עבר מכביד והם ריצו מאסרים בפועל מאחורי סורג ובריח.
הנאשם 1- בן 52 והובא לדין ב-22 הזדמנויות קודמות, סה"כ בגין 48 תיקי חקירה הכוללים עבירות שונות: רכוש, סמים, מרמה, שוד מזוין, עבירות רכב, נהיגה ועוד. הנאשם נידון למספר רב של מאסרים מאחורי סורג ובריח חלקם ארוכים, למשך 9 ו-6 שנים. הנאשם 1 ביצע את העבירה דנן בהיותו אסיר ברשיון.
הנאשם 2- כבן 25 והובא לדין ב-3 הזדמנויות קודמות, בגין עבירות רכוש ואלימות. הנאשם ביצע את העבירה כשעונש מאסר על תנאי בן 6 חודשים תלוי ועומד נגדו ואשר הוטל עליו בת.פ. 3769/03 בבימ"ש ראשל"צ, בגין הרשעתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות למקום מגורים ועוד. עם זאת, הנאשם 2 מעולם לא ריצה עונש מאסר בכלא.
הנאשם 3- בן 26 והובא לדין ב-6 הזדמנויות קודמות, סה"כ בגין 22 תיקי חקירה הכוללים עבירות סיוע לאחר מעשה פשע, רכוש, איומים, עבירות כנגד שוטרים, הימורים והפרת הוראה חוקית. הנאשם נידון, למרות גילו הצעיר למספר מאסרים בפועל לרבות למשך 28 חודשים.
הנאשם 4- בן 50 והובא לדין ב- 19 הזדמנויות קודמות, סה"כ בגין 40 תיקי חקירה הכוללים עבירות נסיון לרצח, אלימות, סחר בסמים, שימוש בסמים ורכוש. הנאשם נידון למספר מאסרים בפועל מאחורי סורג ובריח לתקופות ארוכות של 7 ו-4 שנים. הרשעתו האחרונה הינה משנת 1996. הנאשם ציין בחקירתו במשטרה ששהה כ-6 שנים באירופה, כאשר לדבריו גם שם ביצע עבירות בגינן אף נידון בהולנד לשלוש שנים מאסר בפועל (קלטת ת/60א').
3.ה. לכל ארבעת הנאשמים חלק מהותי וחשוב באחריות לביצוע העבירה בה הורשעו. עם זאת לעניין העונש יש לערוך אבחנה מסוימת בין מעורבותם והדומיננטיות של הנאשמים 1 ו-2 וביניהם, לעומת זו של הנאשמים 3 ו-4. שכן, מן הראיות עולה כי הנאשמים 1 ו-2 נטלו חלק בכל שלושת הפעמים בהם בוצעו עיקובים ובדיקות במסגרת הקשר ולשם קידומו, הם הצטיידו בכלי הרכב שבשימושם וכן בטלפונים מיוחדים ששימשו רק לפעילותם בנתניה במסגרת הקשר. גם התקשורת האינטנסיבית בין הנאשמים 1 ו-2 לאחרים ותוכן השיחות שלהם בהאזנות הסתר, מעידות על מעורבות רבה יותר שלהם.
אף בין הנאשמים 1 ל-2 יש לערוך אבחנה. הנאשם 1, דומיננטי יותר בהכוונת שעת המפגש בנתניה, בהכוונת ביצוע המעקב ובשיחות רבות עם שותפים אחרים לקשר. כמי שגילו כפול מזה של נאשם 2, הוא נשמע מייעץ לנאשם 2 כיצד לפעול בכל תחום בחייו שעולה בשיחה. הנאשם 1 ביצע העבירה בהיותו אסיר ברשיון, ולו קשר לאירוע ירי הטיל לעבר אסי כחודש לפני המעצר. בכל הנוגע לנאשם 2, מחד, מדובר במי שחלקו ומעורבותו בביצוע העבירה גדולים משל הנאשמים 3 ו-4 וכן ביצע את העבירה כשעונש מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו, ומאידך, מדובר בנאשם שמעולם לא ריצה עונש מאסר בכלא.
3.ו. מן הראיות עולה כי המשטרה השקיעה משאבים רבים לצורך גילוי העבירה ובעקבותיו סיכול מימוש מטרת הקשר והגנה על שלום הציבור. מדובר במעקבים סמויים במשך מספר ימים אחר הנאשמים 1 ו-2 בהם נטלו חלק כ-15 עוקבים, בהאזנת סתר מקוונת במשך שעות רבות ביום מעצרם של הנאשמים, פעילות בה היו מעורבים שוטרים רבים. על כן, יוטל גם רכיב ענישה כספי שגובהו מתון בהתחשב בשאר רכיבי הענישה.
3.ז. הנאשמים בחרו לנהל את משפטם וזו כמובן זכותם. עם זאת, בעשותם כן אין הם זכאים לאותה הקלה לה זוכה מי שמודה וחוסך זמן שיפוטי יקר. בעשותם כן גם חושפים הם את ביהמ"ש לראיות אליהן לא היה נחשף לולא כן.

4. הצדדים הציגו פסיקה על מנת להסיק ממנה את רמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות, ולתמוך בכך את עתירתם לעונש.
מבדיקת הפסיקה שהוצגה עולה כי אין מקרה בו הוגש מלכתחילה כתב אישום על עבירת קשירת קשר בלבד, כאשר המטרה שלשמה נקשר הקשר לא מומשה. לכן לא ניתן להסיק מרמת הענישה שהוצגה בפסקי הדין לעניננו.
בעניננו, נלמדת קשירת הקשר מהראיות שנצברו בפעולות ההכנה עצמן אשר נגדעו ע"י התערבות המשטרה, ולא ממימוש מטרת הקשר.
זאת ועוד, ברוב פסה"ד אליהם הפנתה ההגנה, הענישה הינה במסגרת הסדר טיעון ששיקולי הצדדים בו בהתאם.

5. לקולא יש לזקוף:
א. במסגרת הראיות לעונש, באשר לנאשם 1, העידה בתו אודות היותו אב חם ואוהב, מושא להערצתה ותיארה את הקושי של המשפחה לנהל חיים בלעדיו. עם זאת, יש לסייג ולומר כי הנאשם 1 שהה פעמים רבות ותקופות ארוכות מאחורי סורג ובריח.
עוד תואר הנאשם 1 ע"י מר יצחק ניר כאסיר למופת, העוזר לזולת, נאמן לחבריו ומסור למשפחתו, שביקש להשתקם כפי שעולה גם ממכתבי הפסיכולוג [ע/6). עם זאת, את העבירה דנן ביצע בהיותו אסיר ברשיון.
בגזירת דינו של נאשם 1, יש להתחשב גם בהצהרת התובעת כי תתבקש הפקעת ה-1/3 שנוכה ממאסרו, לאחר שהעבירה בוצעה בהיותו אסיר ברשיון, באורכו של המאסר [17 ח'], ובעובדה שהעבירה דנן בוצעה ימים ספורים לפני תום תקופת הרשיון.
ב. באשר לנאשם 2, כאמור מדובר במאסר ראשון לריצוי מאחורי סורג ובריח ובמי שאמנם ביצע את העבירה כשעונש מותנה תלוי ועומד נגדו, אך עברו אינו מכביד כשל האחרים.
ג. חלקם של הנאשמים 3 ו-4 ועומק מעורבותם בעבירה קטן יותר מזה של הנאשמים האחרים.
באשר לנאשם 4- צויין ע"י הסניגור, כי במאסרו עבר הליך גמילה מוצלח מסמים וכי הרשעתו האחרונה המופיעה בגליון ההרשעות (ע/4), ישנה יחסית.

6. לאחר ששקלתי את השיקולים השונים, תוך איזון ביניהם, כשלנגד עיני ניצבים שיקולי הענישה הרלבנטיים בענייננו, אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:

על הנאשם 1:

א. 37 חודשים מאסר בפועל שתחילתם מיום מעצרו בתיק זה 22.1.06.

ב. 12 חודשים מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירה בה הורשע.

ג. קנס בסך 4,000 ₪ שישולם תוך 60 יום או 40 ימי מאסר תמורתו.

על הנאשם 2:

א. אני מפעילה את עונש המאסר על תנאי בן 6 חודשים שהוטל על הנאשם בת.פ. 3769/03 בימ"ש ראשל"צ.

ב. בגין העבירה בה הורשע בפני
:

1] 31 חודשים מאסר בפועל.

2] 12 חודשים מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירה בה הורשע.

3] קנס בסך 3,000 ₪ אשר ישולם תוך 60 יום או 30 ימי מאסר תמורתו.

ג. אני מורה כי עונשי המאסר בפועל, למרות הוראת סעיף 58 לחוק העונשין, בשל השיקולים לקולא- ירוצו באופן חופף כך שסה"כ ירצה הנאשם 31 חודשים מאסר בפועל שתחילתם מיום מעצרו בתיק זה 22/1/06.

על הנאשם 3:

א. 28 חודשים מאסר בפועל שתחילתם מיום מעצרו בתיק זה 22/1/06.

ב. 12 חודשים מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירה בה הורשע.

ג. קנס בסך 2,500 ₪ אשר ישולם תוך 60 יום או 25 ימי מאסר תמורתו.
על הנאשם 4:

א. 28 חודשים מאסר בפועל שתחילתם מיום מעצרו 11/9/06.
כמו כן, תנוכה תקופת מעצרו מיום 25/5/06-22/1/06.

ב. 12 חודשים מאסר על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו מן המאסר עבירה בה הורשע.

ג. קנס בסך 2,500 ₪ אשר ישולם תוך 60 יום או 25 ימי מאסר תמורתו.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.
ניתן היום כ"ג בשבט, תשס"ז (11 בפברואר 2007) במעמד הצדדים.


רות לורך
, שופטת
סגן נשיא

עו"ד שפטל:
הנאשמים 4-2 נדונו לחודשי מאסר של 28 ו-31 ח' מאסר בפועל, הם נתונים כ-14 חודשים במעצר. בכוונתנו להגיש ערעור הן כנגד ההרשעה והן על חומרת העונש. הערעור יהיה ערעור סרק מאחר והנסיון מלמד שאין סיכוי שפס"ד בערעור יהיה במועד קרוב מ-6 ח' מהיום. פירושו של דבר, שפסה"ד בערעור על עצם ההרשעה, ינתן כאשר הנאשמים ירצו למעלה משני שליש מעונשם וברור שבשלב זה לא ניתן לשלול האפשרות שיקבלו שליש, בעיקר הנאשם 2 שזהו מאסרו הראשון.
אשר על כן, אבקש לשחרר את הנאשמים 4-2 בערובה עד למתן פסה"ד בערעור, כשאני מצהיר לפרוטוקול כי יוגש ערעור.
מבקש להגיש לביהמ"ש פס"ד בתיק שנסיבותיו זהות- הנאשם נדון בעבירות סמים, כאשר ניתן גזה"ד הוא ריצה 5 וחצי חודשים ונותרו לו 13 חודשים, וביהמ"ש אומר שבשליש בכלל הערעור יהיה מיותר כיוון שאם יזכו בערעור זו תהיה זכייה על הנייר כיוון שכמעט יסיימו את המאסר.
מפנה לפס"ד ארנולד שוורץ שקבע קריטריונים, בין השאר ששאלת הסיכוי בערעור לא רלבנטית לחלוטין ושהגורם הדומיננטי הוא הזמן מצד אחד והעובדה אם הנאשמים היו משוחררים או לא. נכון שכאן הנאשמים לא היו משוחררים למעט הנאשם 4 שכן היה משוחרר אך הפר תנאי השחרור.
החשוב יותר, שמפסה"ד עולה שנאשם שנדון ל-13 ח' מאסר שזה כמו שנשאר לנאשמים האלו לרצות, נאשם כזה אוטומטית אין היום מקרה לאור פס"ד שוורץ, שנאשם כזה לא משוחרר בערובה עד הערעור, אחרת אין טעם לערעור.
העומס על בתי המשפט גדול פי עשרה היום מאשר שנת 85' לכן אם בשנת 85' לפני חוק יסוד כב' האדם וחירותו ולפני הפסיקה בפס"ד שוורץ, ביהמ"ש העליון הורה לשחרר נאשם שהורשע ונותרו לו 13 ח' לרצות מאסר בפועל, קל וחומר ששלושת הנאשם דכאן חייבים להיות משוחררים בערובה עד מתן פסה"ד בערעור.
אני מוכן להתחייב כי הערעור יוגש תוך 15 יום.
אגב, סיומו של אותו פס"ד בתיק משנת 85' היה שהוא סיים את התיק בלא יום אחד של מאסר.

עו"ד עמירם:
אין זו מחלוקת שהכרעת הדין מבוססת על ראיות נסיבתיות. אני לחלוטין מתעלם מנושא קביעת ביהמ"ש, אלא בגרסאות שלא צריכות להוריד מהראיות שהציגה התביעה. ראיות נסיבתיות מטבע הדברים זה תמיד הכרעות דין מסובכות ומורכבות יותר ובחובן גם תוצאות שיכולות להתברר בערעור. ביהמ"ש לא צריך לעשות את הניחוש של תוצאות הערעור, אך יכול להווצר מצב שבסופו של יום המחוזי יחליט אחרת מבימ"ש זה ולא רק בגלל שאלו ראיות נסיבתיות אלא גם אולי בגלל העובדה שבאו כאן ראיות שהן מידע מודיעיני. על כן, אני סבור כי התיק הוא מורכב.
בסיטואציה הזו, כשאני יכול לומר שערעור נע בסדר גודל של שנה ויכול והתיק הזה יקבע למועד מאוחר. לכן, את הגלגל לא יהיה ניתן להחזיר אחר כך אם יזוכו. לעולם לא נוכל לפצות אפילו לא יממה אחת של הנאשמים אם יזוכו.
לכן, אם ישוחרר בתנאים אפילו במעצר בית מוחלט ואם ביהמ"ש המחוזי לא יתערב, ימשיך לרצות את עונשו ואם ביהמ"ש המחוזי יתערב או בהרשעה או בעונש, יהיה איזון בין האינטרס הציבורי והאישי.
לכן, נאשמים שריצו מאסר ולאחר מכן זוכו, מעולם לא ניתן להחזיר את שנגרע מהם.
לכן, בנתונים הללו ובהתחשב בתוצאות, אבקש לשחרר בתנאים של מעצר בית מוחלט את הנאשם מס' 1 וביהמ"ש המחוזי יחליט את שיחליט ולא יגרם כל נזק שנמתין ונדע את התוצאות הסופיות בתיק זה.

התובעת:
המדינה מתנגדת לשחרור מי מהנאשמים בערובה עד להחלטת הערעור. יש כאן הקדמת המוקדם מהמאוחר. ביהמ"ש אמר דברו גם בהכ"ד וגם בגזה"ד. ההלכה המחייבת היום את בתי המשפט היא הלכת שוורץ ויש אבחנה ברורה מאוד בין מי שמגיע כעצור עד תום ההליכים כשביהמ"ש קבע את המסוכנות הנשקפת מהם וכאשר היום אחרי הכה"ד וגזה"ד הם אינם בחזקת חפים מפשע.
לפי הלכת שוורץ מדובר בתקופת מאסר שהיא פחות משנת מאסר וכאן המדובר בכפול מכך.
ירצו חברי יגישו ערעור לביהמ"ש המחוזי עם בקשה זו בפני
המחוזי ויוחלט שם מה שיוחלט.

עו"ד שפטל:
המבחן צריך להיות הוא תקופת המאסר שנותרה לנאשמים לרצות. היום באופן אוטומטי, כל אדם שמורשע ונדון לכ-14 ח' מאסר, אזי אוטומטית ביצוע העונש נדחה עד למתן פסה"ד בערעור.

הצדדים:
נגיש לביהמ"ש בקשה באם לקבוע דיון בעניין חילוט הרכבים אם לאו.

החלטה

הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת הראיות בעניינם והיום נגזר דינם, בין היתר לתקופות מאסר בפועל הנעות בין 28 חודשים עד 37 חודשים.

ההגנה עותרת להורות על שחרורם מן הטעם שבהיותם נתונים במעצר תקופה ממושכת, נאשמים 3-1 מיום 22.1.06, אזי בשל כוונתם להגיש ערעור הן על ההרשעה והן על חומרת העונש – במשך התקופה שנותרה לריצוי מאסר בפועל, הסיכויים כי ישמע הערעור ותנתן החלטת ערכאת הערעור הינם קלושים, ועל כן יש בכך לטענת ההגנה נימוק להעתר לבקשתם.

הנאשמים עצורים עד תום ההליכים בתיק זה בשל עילת המסוכנות.
לאחר שהורשעו בדין, לאחר שמיעת הראיות, לא קיימת עוד חזקת החפות העומדת לנאשמים העצורים עד תום ההליכים בטרם הכרעת הדין.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, לא מצאתי כי נתקיימו אותן נסיבות המצדיקות הענות לעתירה זו, כשלנגד עיני גם הלכת שוורץ וגם ב"ש 293/84 שהוגש לעיוני, ממנו עולה כי מדובר במקרה יוצא דופן כפי שפורט על ידי כב' השופט בך בהחלטתו.


ברי כי טיעוני ההגנה, הינם נימוקים לבקש מתן מועד דחוף ככל שניתן לשמיעת ערעורם בביהמ"ש המחוזי.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום כ"ג בשבט, תשס"ז (11 בפברואר 2007) במעמד הצדדים.

רות לורך
, שופטת
סגן נשיא


005442/06פ 132 בת חן








פ בית משפט שלום 5442/06 מדינת ישראל נ' הררי אבנר, אברהם דוד, דבח ניר, כהן עמרם, עמית טייב (פורסם ב-ֽ 11/02/2007)