פסקי דין על מיכאל גורלובסקי

2214/06 פ     12/02/2007




פ 2214/06 מדינת ישראל נ' מיכאל גורלובסקי




מדינת ישראל

באמצעות פ.מ. י-ם
ע"י עו"ד באומהורן
המאשימה
נ ג ד

מיכאל גורלובסקי

ע"י עו"ד ביטון
הנאשם

ה כ ר ע ת ד י ן
ו ג ז ר ד י ן (ח ל ק י)
כללי

1. כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של הפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן- חוק העונשין).

2. הצדדים הגיעו לכלל הסדר טיעון שלפיו תוקן כתב האישום המקורי1 והוסכם שהנאשם יודה בכתב האישום המתוקן וייקבע בעקבות זאת שהנאשם ביצע את העבירה. הוסכם להזמין תסקיר של שירות המבחן והוסכם שההגנה תהיה חופשית בטיעוניה לעונש. בהסדר הטיעון המאשימה הודיעה שהיא תטען להטיל על הנאשם חודשיים מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות וכן מאסר על תנאי. בעקבות זאת הודה הנאשם באשמה וניתנה החלטה שקבעה שהנאשם עבר את העבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן מבלי שהנאשם הורשע בדינו. עתה יש להחליט האם יש מקום להרשיע את הנאשם ומה העונש שיש להשית על הנאשם.

רקע
3. בזמן ביצוע העבירה המיוחסת, הנאשם כיהן כח"כ ה-16. ביום 28.5.03 התכנסה הכנסת לסדרת הצבעות, בקריאות השנייה והשלישית, על הצעת חוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת ייעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו-2004) התשס"ג-2003 (להלן- החוק). במהלך ההצבעות על סעיפי החוק ועל הסתייגויות מסעיפיו, שמרביתן נערכו בהרמת יד, החליט יו"ר הכנסת, מפעם לפעם, על קיומה של "הצבעה אלקטרונית"2. יצויין כי מרגע שמכריז יו"ר הכנסת על קיומה של הצבעה אלקטרונית, רשאים ח"כ להשתתף בהצבעה בדרך של הפעלת שני לחצנים אישיים המוצבים על שולחנו של כל ח"כ. לחיץ "נוכחות" ולחיץ ברירת דרך ההצבעה, באמצעות אחד מ-3 לחצנים "בעד", "נגד", או "נמנע". למעשה ניתנות 10 שניות לביצוע הצבעה כזו.

4. כתב האישום המתוקן מציין שהיו שתי הצבעות אלקטרוניות שמספרן 57 ו-58 שבהן הפעיל הנאשם לחצנים הן אלה שהיו במקום מושבו והן אלה שהיו במקום המושב של עמיתו ח"כ גלעד ארדן. בשני המקרים הנאשם הצביע בהצבעה זהה הן בלחיצים שליד מושבו הוא והן בלחיצים שליד מושבו של ח"כ ארדן . הצבעה 57 הוכרעה ברוב של 38:35 והצבעה 58 הוכרעה ברוב של 46:403.

עובדות שעליהן לא היתה מחלוקת בין הצדדים
5. בין הצדדים היו מספר עובדות מוסכמות שפורטו במסמך שכותרתו "עובדות עליהן המאשימה אינה חולקת" שהוגש לי בסמוך לאחר הגשת הסדר הטיעון הכתוב. להלן העובדות העיקריות העולות ממסמך זה:
א. הנאשם היה בעת ביצוע העבירה ח"כ חדש, חסר ניסיון פרלמנטארי, אשר נבחר לכנסת ב-2/2003 (יוזכר שההצבעות נשוא כתב האישום היו כ- 3 חודשים לאחר המינוי).
ב. ההצבעות באשר לדבר החקיקה המוזכר בכתב האישום שבהן נטל הנאשם חלק התאפיינו בכמה מאפיינים: היו הצבעות במשך 15 שעות, התקיימו כ-2,500 הצבעות על הסתייגויות שונות, רוב ההצבעות היו פורמאליות-טכניות, במספר מקרים היו ח"כ שטעו בהצבעה והצביעו בניגוד לעמדת סיעתם4, ובמשך כל יום ההצבעות היה פער ברור לטובת הקואליציה.
ג. חה"כ ארדן נעדר מאולם המליאה בעת הצבעות המוזכרות בכתב האישום ולטענת הנאשם ח"כ ארדן אמר לנאשם שהוא נאלץ לצאת לרגע ומייד ישוב. הנאשם טוען שהבין שח"הכ ארדן מבקש ממנו למלא את מקומו בהצבעות. יחד עם זאת, צויין במסמך הנ"ל ש"מוסכם על הצדדים כי ההגנה טוענת כי זו היתה הבנתו הסובייקטיבית של הנאשם בלבד, וכי חה"כ ארדן לא רמז לו דבר וחצי דבר בעניין הצבעה תחתיו".
ד. לאחר שהתגלה דבר ההצבעה הכפולה פנה הנאשם ליו"ר הכנסת והודה שהוא זה שהצביע ממקום מושבו של חה"כ ארדן, וטען שעשה זאת מתוך טעות בשיקול הדעת, בתום לב וללא כל כוונת זדון. הוא אף ביקש מיו"ר הכנסת להתנצל בשמו בפני
חה"כ ובפני
המדינה כולה.
ה. הוגשו כנגד הנאשם שתי קבלנות לוועדת האתיקה של הכנסת בגין ביצוע ההצבעה הכפולה האחת ע"י חה"כ אבשלום וילן והאחרת ע"י יו"ר הכנסת (דאז) ריבלין.
ו. ביום 10.6.03 ניתנה החלטה של וועדת האתיקה להרחיק את הנאשם מישיבות מליאת הכסת וועדותיה לתקופה של למעלה מ-4 חודשים (מיום 10.6.03 ועד 19.10.03).

6. יצויין למען שלמות הכתובים שבעניינו של הנאשם התקיימו שני דיונים בוועדת הכנסת בשאלת הסרת חסינותו לצורך העמדתו לדין ובשני המקרים החליטה וועדת הכנסת שלא להמליץ על נטילת חסינותו של הנאשם. באשר להחלטת וועדת הכנסת הראשונה קויים דיון בבג"צ 11298/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' וועדת הכנסת ואח'5 אשר קבע שבהחלטת וועדת הכנסת הנ"ל נפל פגם, אין לה תוקף ודינה להתבטל. גם באשר להחלטה השנייה של וועדת הכנסת, אשר שוב החליטה שלא להמליץ על נטילת חסינותו של הנאשם, קויים דיון במסגרת בג"צ 5372/05 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' וועדת הכנסת ואח'6 אלא שהעתירה נדחתה מאחר והתייתרה לאור העובדה שהחלטת וועדת הכנסת התקבלה לאור הכללים שקדמו לתיקון שנעשה בחוק חסינות חברי הכנסת זכויותיהם וחובותיהם (תיקון מס' 33) התשס"ה-2005 והעוסקים במצבים בהם וועדת הכנסת ומליאת הכנסת צריכים להחליט בדבר הסרת חסינותו של ח"כ כנסת. באותו דיון בבג"צ עמדת הנאשם (שהיה אחד המשיבים) היתה שמשהתקבל התיקון הנ"ל לחוק החסינות, נתייתרה העתירה, שכן היועמ"ש יכול להגיש כתב אישום לפי החוק המתוקן ואין צורך לדון בהחלטת וועדת הכנסת שהתקבלה לפי הדין שקדם לתיקון החוק. כך למעשה נסללה הדרך לקיים את המשפט שהוא נשוא דיוננו.

7. יוזכר כי במהלך הישיבה שנועדה לטיעון בעונש הוגש לי המכתב נ/1 שהוא מכתבו של מר ריבלין מי שהיה אז יו"ר הכנסת אל היועמ"ש לממשלה. במכתב זה צויינה עמדתו של מי שהיה אז היועמ"ש לממשלה ש"אם יתברר שלא מדובר בתופעה רחבת היקף אלא מקרה יחיד" יימנע מלהעמיד את הנאשם לדין פלילי. אלא שבינתיים היה מקרה נוסף שהוא מקרהו של חה"כ חזן אשר יידון להלן. נראה כי המכתב נכתב (כפי שעולה מסעיף 3 למכתב) על רקע החשש של יו"ר הכנסת מהנזק הציבורי שעלול להיגרם לכנסת אם וועדת הכנסת תשוב ותקבע שאין להסיר את חסינותו של הנאשם וזאת למרות החלטת בג"צ הנ"ל. לכן, ועל רקע נסיבותיו המיוחדות של הנאשם שהודה מייד במעשה והביע צער וחרטה המליץ יו"ר הכנסת דאז שלא לחדש את הבקשה להסרת חסינותו של הנאשם. אלא שהבקשה לא נענתה.

8. הערה נוספת שאעיר מתייחסת לטענה שהשתמעה מדברי ב"כ הנאשם שהיו מקרים נוספים של "הצבעות כפולות" שלא הוגש בגינם כתב אישום. טענה דומה נטענה בבג"צ 11298/037 וביהמ"ש דחה את הטענה וקבע שעניינם של חה"כ חזן וגורלובסקי שונה מעניינם של חה"כ פורז, חה"כ ו' טאהא, וחה"כ י' אדרי. לגבי כ"א מהמקרים הללו קבע בג"צ שההחלטות שלא להעמיד לדין את חה"כ הנ"ל בשל הצבעות כפולות "מיוסדות בטעמים ענייניים, ושאין בהן להעיד על אפליה בגישתו של היועץ המשפטי לממשלה". בנסיבות אלה לא היה מקום לשוב ולטעון את הטענה שכבר נדחתה בבג"צ8.

הרשעה ואי הרשעה
9. באשר לשאלת הרשעה או אי הרשעה- הכלל הוא שמי שהובא לדין ונמצא אשם צריך להיות מורשע בדינו. זה הכלל ואי ההרשעה הוא היוצא מן הכלל והוא צריך להתייחד למקרים יוצאי דופן (ראה ע.פ. 2513/96 מדינת ישראל
נ. ויקטור שמש פ"ד נ' (3) 682, בעמ' 683 מול האות ה'). בע.פ. 2083/96 כתב נ. מדינת ישראל
פ"ד נ"ב (3) 337 קבעה כב' השופטת דורנר כי תכליתו של סעיף 71א' (ב) לחוק העונשין הדן בשל"צ ללא הרשעה דומה לסע' 1 לפקודת המבחן , המאפשר הטלת מבחן ללא הרשעה. מטרת אותם אמצעים היא שיקומית ואולם:

"ענישתו של אדם היא אינדבידואלית, ובית המשפט בוחן עניינו של כל נאשם ונאשם ואינו קובע את עונשו אך על פי מהות העבירה. ואולם,מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים ובעבירות שקרבנן אינו הפרט אלא הציבור כולו אף הוקעת מעשי העבירה- בצירוף מדיניות ענישה אחידה ככל האפשר על יסוד שיקולים אלה- כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של הנאשם".

ובאותו כיוון קבע ביהמ"ש המחוזי י-ם בע.פ. 1003/99 מזל (מלי) אביטל נ. מדינת ישראל
תקדין מחוזי כרך 99 (1) עמ' 2241 כדלהלן:

"הימנעות מהרשעה אפשרית, אפוא, בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם: ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".

עוד יש להוסיף להשלמת התמונה שברע"פ 432/85 רומנו נ. מדינת ישראל
, תקדין עליון 85 (3) 737 נקבעו מס' כללים לעניין הרשעה או אי הרשעה. בין הכללים שנקבעו מצויים שני כללים שרלוונטיים לענייננו והם שאין יחס סביר בין הנזק הצפוי מההרשעה בדין לבין חומרת העבירה ותנאי שעניינו העונש שבדעת ביהמ"ש היה להשית על הנאשם.

10. ומכאן לענייננו. השאלה היא האם יש מקום שלא להרשיע את הנאשם?
סעיף 284 לחוק העונשין קובע כדלהלן:

"עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או “הפרת אמונים” הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו - מאסר שלוש שנים".
העבירה של “הפרת אמונים” נדונה לפני ולפנים בדנ"פ 1397/03 מ"י נ' שבס9 . בפס"ד זה נקבעו 3 ערכים המוגנים ע"י הסעיף: אמון הציבור בעובד הציבור, טוהר המידות של עובד הציבור ואינטרס הציבור עליו מופקד עובד הציבור. כל אחד מהערכים הנ"ל עומד בפני
עצמו. די להראות שמעשיו של עובד הציבור פגעו באחד או יותר מהערכים המוגנים פגיעה מהותית. כדי לקבוע אם היתה פגיעה מהותית יש להתחשב, בין היתר, בעוצמת ניגוד העניינים, מידת הסטייה מהשורה, מעמדו של עובד הציבור בהיררכיה הציבורית ובהשפעת פעולותיו על הציבור. כמו כן נבדק היסוד של מניע מושחת אשר אינו תנאי הכרחי לקיומה של עבירת “הפרת אמונים”, אך אם מניע כזה קיים, הרי שהוא רלוונטי למידת הפגיעה באינטרס המוגן10. באשר ליסוד הנפשי נדרשת מודעות לכל הרכיבים העובדתיים של העבירה11. בפס"ד שבס הנ"ל אומץ הכלל שאין מקום לכלול את הדרישה שעובד הציבור היה מודע לכך שיש בהתנהגות משום “הפרת אמונים”. די במודעות ליסודות העובדתיים פיזיים המבססים את מעשה הפרת האמונים. אין הנאשם צריך להיות מודע למשמעות הנורמטיבית שלהם ולאמות המידה הנורמטיביות הנגזרת מהתנהגותו.

11. העבירה שיוחסה לנאשם היא עבירה של הפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין כאשר מדובר בשתי הצבעות שהצביע הנאשם בהצבעה אלקטרונית בשמו ובנוסף לכך במקומו של חה"כ גלעד ארדן. עבירת "הפרת אמונים" דומה במהותה לעבירה של "התנהגות שאינה הולמת" ואת שקבע ביהמ"ש העליון לגבי האחת ניתן להחיל על האחרת. בבג"צ 7074/93 סויסא נ' היועמ"ש12 קבע ביהמ"ש העליון כך:

"אמות המידה הכלליות בדבר "התנהגות שאינה הולמת", והתנהגות שיש בה "כדי לפגוע בתדמית" מתמלאות תוכן מעת לעת. הן מקבלות קונקרטיזציה ממקרה למקרה. עם זאת, אין בפסק הדין הספציפי משום יצירתה של נורמה רטרוספקטיבית. האיסור הכללי עומד מראש. כל עובד ציבור עומד ומוזהר בפני
התנהגות אסורה. אמות המידה להתנהגות זו קבועות מראש. עובד הציבור מופנה אל תפישות יסוד וערכי יסוד ידועים ומקובלים, המשקפים את ערכיה של החברה בה הוא חי, ואת ייחודו של השירות בו הוא פועל".

דברים אלה נכונים גם לעבירה שבה עסקינן.

12. בגין הצבעה כפולה בכנסת ידוע על כתב אישום אחד בלבד שהוגש עד כה. המדובר הוא בכתב האישום שהוגש כנגד חה"כ יחיאל חזן בת.פ. (שלום י-ם) 4324/04. בגזר הדין שנתן עמיתי כב' השופט לירן באותו תיק הוא כתב כדלהלן :

"זהו כשלון מהדהד שפגיעתו בדימויו של בית הנבחרים משתרעת הרבה מעבר לחומרת מעשה ההצבעה הכפולה. בית המחוקקים על נבחריו הוא חלון הראווה של המשטר הדמוקרטי. הציבור שומע ורואה את הקולות, ומצפה כי נבחריו יהיו נקיי כפיים וברי לבב, וכי ינהגו בעת כהונתם ביושר ובהגינות בכלל, ובשעה שהם ממלאים את עיקר תפקידם- לחוקק חוקים על דרך של הצבעה עליהם בפרט. מעשה ההצבעה הוא מנישמת אפו של הליך החקיקה. מילים הופכות לחוק מחייב בכוח של רוב התומכים נגד מיעוט של מתנגדים. זהו תמצית המשטר הדמוקרטי13".

13. לדברים האמורים לעיל ניתן להוסיף שדבר חקיקה היוצא מתחת ידה של הכנסת אסור שידבק בו קצה קצהו של החשש שהוא התקבל בהצבעה בלתי כשרה ושאי אפשר לסמוך עליו. מי כמונו יודע כמה תילי תילים של טיעונים והלכות מתפתחות סביב כל אות מאותיותיו של החוק14. בהקשר זה יש להזכיר את הצהרתו של חבר כנסת בעת שהוא נכנס לתפקידו "לשמור אמונים למדינת ישראל
ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת15" . הצבעה כפולה הן בשמו של הנאשם והן בשמו של אחר יש בה משום הפרת אמונים ואי מילוי כדין של השליחות שהוטלה על הנאשם כחבר כנסת.

14. לאמור לעיל ראוי להוסיף את שנאמר בבג"צ 103/96 עו"ד יוסף פנחס כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה 16,פ"ד נ(4), 314 ,עמ' 326-327.

"נבחר הציבור הינו שליח הציבור, וכאותו שליח ציבור האומר להיות פה לקהל ומציג עצמו כעני ממעש, נרעש ונפחד, כן הוא נבחר הציבור. משלו אין לו ולא כלום וכל אשר ברשותו ובהחזקתו - משל הקהל והקהילה הוא. הגינות, יושר לבב וטוהר המידות הינם סימני היכר מובהקים שניתן בנבחר ציבור ראוי לשמו, ותכונות נפש אלו הן עמוד האש ועמוד הענן שיוליכו את נבחר הציבור בדרך. רק כך יוכל פרנס להנהיג כראוי קהילה שבחרה בו לנהגה, ורק כך יזכה נבחר הציבור באמון הקהל. וכולנו ידענו כי באין אמון של הקהילה במנהיגיה, ייפרע עם ותאבד ממלכה. וככל שנעלה במעלה המנהיגות כן נתבע ממנהיגי הקהילה ביתר כי יקרנו יושר ואמת".

15. ב"כ הנאשם הזכיר בטיעוניו מקרים בהם לא הורשע הנאשם בעבירות שונות אלא שלא היה בידיו מקרה אחד של עבירה הזהה לענייננו. פסה"ד היחידי שקיים בענייננו הוא פסה"ד באשר לחה"כ יחיאל חזן. שפר גורלו של הנאשם שלפנינו (ויש להעריך שהדבר נעשה בשל כל הנסיבות לקולא שיש באשר לנאשם זה לעומת יחיאל חזן) בכך שבהסדר טיעון שנעשה עימו הושמט באשר אליו יסוד המרמה בעבירה של הפרת אמונים ושנמחקה באשר אליו העבירה של זיוף בכוונה לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות (עבירות שהופיעו בכתב האישום המקורי).

16. האמור לעיל, מוביל למסקנה שיש להרשיע את הנאשם בדין. הרשעתו של הנאשם מתחייבת גם בשל כך שלא פעם אחת כי אם פעמיים חזר הנאשם על מעשיו. שיקול נוסף שמביאני לקבוע שעל הנאשם להיות מורשע בדין הוא העונש שיש להשית על הנאשם. ביהמ"ש המחוזי בע"פ (מחוזי י-ם) 30595/05 יחיאל חזן נ' מ"י17 אישר את גזה"ד שהטיל בימ"ש השלום שהטיל על מעשה דומה של חה"כ יחיאל חזן 4 חודשי מאסר בתנאי עבודות שירות וחודשיים מאסר ע"ת ל-3 שנים. ביהמ"ש המחוזי, תוך שציין שהנאשם חזן (והדין זהה גם לנאשם שלפנינו), "המיט קלון לא רק על עצמו באופן אישי, אלא הכתים את הכנסת וחבריה" ציטט אמרות משני פסקי דין של ביהמ"ש העליון שהמסר העולה מהם הוא החמרה בדין18. הואיל ואחד ממרכיבי העונש שבדעתי להטיל על הנאשם הוא עונש של עבודות שירות, לא ניתן להטילו אלא אם יורשע הנאשם בדין.

17. לפיכך, ועל בסיס הודאתו של הנאשם באשמה, ניתנת בזה הכרעת דין לפיה הנני מוצא את הנאשם אשם ומרשיעו בעבירה של הפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

18. ומכאן לשאלת העונש. בבואי לגזור את דינו של הנאשם הנני מביא בחשבון את השיקולים והעובדות הבאים:
א. מהות העבירה המפורטת לעיל ונסיבותיה.
ב. העובדה שמדובר בשתי הצבעות ולא בהצבעה אחת.
ג. העובדה שהיו הרבה הצבעות באותו ערב שבו היו ההצבעות דנן אינן משנות את חומרת העבירה. כל מי שמצביע בקול לא שלו פוגע בהליך הדמוקרטי ובאמון הציבור.
ד. גם העובדה שמדובר בח"כ חדש יחסית אין בו כדי להפחית מחומרת המעשה. אין צורך בשום תדריך כדי לדעת שאל לו לח"כ להצביע בשמו של אחר.
ה. לאחר שהתגלה דבר ההצבעה הכפולה פנה הנאשם ליו"ר הכנסת והודה שהוא זה שהצביע ממקום מושבו של חה"כ ארדן, וטען שעשה זאת מתוך טעות בשיקול הדעת, בתום לב וללא כל כוונת זדון. הוא אף ביקש מיו"ר הכנסת להתנצל בשמו בפני
חה"כ ובפני
המדינה כולה.
ו. הוגשו כנגד הנאשם שתי קבלנות לוועדת האתיקה של הכנסת בגין ביצוע ההצבעה הכפולה האחת ע"י חה"כ אבשלום וילן והאחרת ע"י יו"ר הכנסת (דאז) ריבלין.
ז. ביום 10.6.03 ניתנה החלטה של וועדת האתיקה להרחיק את הנאשם מישיבות מליאת הכנסת וועדותיה לתקופה של למעלה מ-4 חודשים (מיום 10.6.03 ועד 19.10.03).
ח. הנאשם ספג ביקורת ציבורית רבה בפרסומים העיתונאיים שהתייחסו אליו19.
ט. במכלול השיקולים אין להתעלם מכל הנסיבות לקולא שעולות מתסקיר שירות המבחן שציין את מעמדו הציבורי של הנאשם שנפגע ואת קשייו התעסוקתיים אם יורשע בדין. ייתכן ויהיו לנאשם קשיים במילוי תפקידים ציבוריים אך במקרה שלנו וכפי שהוסבר לעיל, יש יחס סביר בין הנזק הצפוי מההרשעה בדין לבין חומרת העבירה.
י. במקרה של חה"כ יחיאל חזן הוטל עליו עונש של 4 חודשי עבודות שירות וחודשיים מאסר על תנאי לשנתיים. גז"ד זה אושר בערעור שהוגש לביהמ"ש המחוזי בירושלים20. באשר לנאשם דנן יש כמה שיקולים שמביאים אותי להקל עימו לעומת חה"כ חזן ואלו השיקולים: חזן ניהל הוכחות ולא נטל אחריות לעבירות שיוחסו לו בעוד שהנאשם דנן נטל אחריות מההתחלה. לחזן יוחסו עבירות של זיוף בכוונה לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות ומרמה והפרת אמונים בעוד שלנאשם דנן מיוחסת אך ורק עבירת הפרת אמונים. לצד אלה ישנן נסיבותיו האישיות של הנאשם כמפורט לעיל. כל אלה מצדיקים הטלת מחצית העונש (מתוך תקופת המאסר בעבודות שירות) שהוטל על יחיאל חזן ומצדיקים לייחד את המאסר על תנאי אך ורק לעבירה של הפרת אמונים.

19. לפיכך, הנני מטיל על הנאשם 4 חודשי מאסר שמתוכם חודשיים לריצוי בפועל בתנאי עבודות שירות וחודשיים מאסר על תנאי לשנתיים והתנאי יתייחס לעבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין.

20. הנני מצווה את הממונה על עבודות השירות להכין באשר לנאשם חוות דעת לעניין עבודות השירות שיבצע עד למועד הדיון הבא. בישיבה הבאה ייקבע מקום ביצוע עבודות השירות ותיקבע זכות הערעור.
ניתן במעמד הצדדים היום 12.2.07 כד' בשבט התשס"ז.

יואל צור
, שופט
סגן הנשיא
1 כתב האישום המקורי (בטרם התיקון) ייחס לנאשם בנוסף לעבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין (שנוסחה בכתב האישום המקורי כ"מרמה והפרת אמונים"), גם עבירה של זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 לחוק העונשין. בכתב האישום המתוקן, נשוא דיוננו, הושמטה המילה "מרמה" מתיאור העבירה שב"הוראות החיקוק לפיהן מואשם הנאשם" בהתייחס לעבירה לפי סעיף 284 הנ"ל וכן הושמטה העבירה לפי סעיף 418 הנ"ל. כך שמה שמיוחס כיום לנאשם זוהי עבירה של "הפרת אמונים" בלבד.
2 באתר הכנסת www/knesset/gov.il/vote/heb/voteabout.htm יש פרטים אודות ההצבעה (לרבות ההצבעה האלקטרונית) . בעבר התקבלו רוב החלטות המליאה בהצבעה בהרמת ידיים. אם היו"ר לא היה יכול לראות את התוצאה, היו מזכיר הכנסת או אחד מסגניו מונים את הידיים המורמות, או שהיו מתמנים שני מונים או יותר מקרב חברי הכנסת מהקואליציה ומהאופוזיציה. בשנת 1989 הכניסה הכנסת למליאה מערכת הצבעה אלקטרונית. מערכת זו שהיתה מבוססת על לחצנים, תוכננה בבי"ס אורט בירושלים. זו היתה המערכת שפעלה בזמן ביצוע העבירה נשוא דיוננו. ב-10/2003 החלה לפעול במליאה מערכת הצבעה אלקטרונית ממוחשבת, המבוססת על מסכי מגע. המסכים משמשים גם להעברת מידע מעודכן לחברי הכנסת על המתרחש במליאה ומאפשרים להם לקבל הודעות מתוך הכנסת וחדשות מעודכנות מהתקשורת הישראלית.נוסף על ההצבעה האלקטרונית מתקיימת במליאה הצבעה שמית, אם לפחות 20 ח"כ או הממשלה מבקשים זאת. הצבעה שמית מתקיימת עפ"ר בנושאים בעלי חשיבות מיוחדת. לצד אלה יש גם הצבעות חשאיות המתקיימות במליאה והן מתקיימות בנושאים כמו בחירת נשיא המדינה או מבקר המדינה ועוד.
3 יצויין כי ההצבעות בוטלו ונערכו הצבעות חוזרות. לתיאור הליך ההצבעה ראו בג"צ 5131/03 ח"כ ליצמן , יו"ר סיעת יהדות התורה נ' יו"ר הכנסת (פורסם באתר ביהמ"ש).
4 כך למשל מוזכר בדף העובדות המוסכמות לגבי הצבעותיהם של השר (כתוארו אז) אולמרט, ח"כ (כתוארו אז) הירשזון, חה"כ וסגן השר (כתוארו אז) זאב בוים
5 בבג"צ 11298/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' וועדת הכנסת ואח', פס"ד מיום23.2.05 (פורסם באתר ביהמ"ש)
6 בג"צ 5372/05 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' וועדת הכנסת ואח' פס"ד מיום9.10.05 (פורסם באתר ביהמ"ש)

7 ה"ש 5 דלעיל ראה בסעיף 9 לפסה"ד.
8 ב"כ הנאשם הזכיר בדיון מקרה נוסף של הצבעה כפולה שלכאורה היתה ע"י חה"כ יהלום ולעניין זה אף הגיש לי את פרוטוקול ישיבת ועדת הכנסת מ-2.1.96 (נ/3). אלא שאין בדעתי לדון בעניינו של חה"כ יהלום כאשר כל שנמצא בידי הוא פרוט' ישיבה.

9 דנ"פ 1397/03 מ"י נ' שבס פ"ד נט(4) 385
10 הפסיקה מלמדת שפקיד הציבור יכול להיות אשם במעילה באמון גם אם הונע ע"י מניע טהור- ראה למשל ע"פ 645/81 פניץ נ' מ"י פ"ד לו(3) 67 (1982). קביעה זו מבוססת על הלכה קודמת שנקבעה בע"פ 20/53 צבי ניימן נ' היועמ"ש לממשלה, פ"ד ט(1) 845.
11 ראה למשל ע"פ 645/81 פניץ נ' מ"י ה"ש 10 דלעיל. ראה באותו כיוון מ' גור אריה "“הפרת אמונים” מצד עובדי ציבור ונבחריו- האם עבירה פלילית?" פלילים ח' 253, 265 וכן קרמניצר, "על העבירה של מרמה ו”הפרת אמונים” לפי סעיף 284 לחוק העונשין ועל המחשבה הפלילית" משפטים יג' 275, 284.
12 בג"צ 7074/93 סויסא נ' היועמ"ש, פ"ד מח (2), 748 ,עמ' 780-781 (1994)
13 גזה"ד אושר בביהמ"ש המחוזי בע"פ (מחוזי י-ם) 30595/05 יחיאל חזן נ' מ"י (פס"ד מיום 17.1.07) פורסם באתר ביהמ"ש.
14 בהקשר זה אשוב ואעיר את שציינתי בגז"ד זה שאני מודע לכך שבמקרה הזה הצבעתו הכפולה של הנאשם לא השפיעה על דבר קבלת החוק.
15 ראה סעיף 15 לחוק יסוד:הכנסת.
16 בג"צ 103/96 עו"ד יוסף פנחס כהן נ' היועץ המשפטי לממשלה ,פ"ד נ(4), 314 ,עמ' 326-327.
17 ראה ה"ש 13 דלעיל.
18 ראו ע"פ 395/75 מיכאל צור נ' מ"י פ"ד ל (2) 589, 598 (1976) וע"פ 234/77 אשר ידלין נ' מ"י ,פ"ד לב(1) 31, 38 (1977)
19 ראה למשל נ/2.
20 ראה ה"ש 13 דלעיל.
??

??

??

??

41
בבית משפט השלום בירושלים ת.פ. 2214/06
בפני
סגן הנשיא כב' השופט יואל צור
תאריך : 12.2.07








פ בית משפט שלום 2214/06 מדינת ישראל נ' מיכאל גורלובסקי (פורסם ב-ֽ 12/02/2007)