פסקי דין על ברוך בר זאב | פסקי דין על סהר ציון חברה לביטוח בע"מ ואח'

5284/03 א     11/02/2007




א 5284/03 ברוך בר זאב נ' סהר ציון חברה לביטוח בע"מ ואח'





1
בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בירושלים
לפני כב' השופט יצחק ענבר

א 5284/03

11/02/2007
בעניין:
ברוך בר זאב

ע"י עו"ד עמוס גבעון

התובע

נ ג ד
1. סהר ציון חברה לביטוח בע"מ
2. אילנה בר זאב
3. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
ע"י עו"ד דוד חיות

הנתבעות

פ ס ק – ד י ן

1. התובע, יליד 4/9/63, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 22/9/02 וכתוצאה ממנה נגרמו לו נזקי גוף.לפניי תביעתו לפיצויים לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. הנתבעות 1 ו-3 לא חלקו על אירוע התאונה ועל חבותן הביטוחית, והמחלוקת בין הצדדים התמקדה בגובה הנזק בלבד.

הנכות הרפואית

2. בעטייה של התאונה נחבל התובע בראשו, בפני
ו, בעמוד השדרה ובצלעות ונגרמו לו מספר שברים. לאחר התאונה הוא פונה לבית-חולים "בלינסון", שם נזקק להנשמה והיה מחוסר הכרה במשך יומיים. התובע היה מאושפז עד ליום 8/10/02, ובמהלך אשפוזו נותח בזיגומה (עצם הלחי) בצד שמאל. לאחר שחרורו הוא עבר שני ניתוחים נוספים בשרירים העליונים של העיניים.

3. לצורך בחינת נכותו הרפואית של התובע מונו חמישה מומחים רפואיים: פרופ' יעקב רוזנמן בתחום רפואת העיניים; פרופ' זוהר ארגוב בתחום הנוירולוגיה; פרופ' מאיר ליברגל בתחום האורטופדיה; ד"ר עמוס שפירא בתחום האורולוגיה; וד"ר יעקב אבני ז"ל בתחום הפסיכיאטרי.

4. המומחים לא נחקרו על חוות-דעתם, זולת שאלת הבהרה שהופנתה מטעם הנתבעות לד"ר אבני ז"ל. ביני לביני נפטר ד"ר אבני אולם הצדדים הסכימו כי חוות-דעתו תתקבל כראיה, תוך שהם שומרים לעצמם את הזכות להעלות טענות כנגדה, מבלי שתועלה טענה שד"ר אבני לא נחקר בחקירה נגדית (עמ' 10-12 לפרוטוקול).

נפנה ונבחן את חוות-הדעת של המומחים.

(1) הנכות הרפואית בתחום העיניים

5. ד"ר רוזנמן בדק את התובע ביום 14/3/05. המומחה ציין בחוות-דעתו, כי התובע נחבל בארובת העין, ונגרם לו גם שיתוק של העצב הקרניאלי iv מימין. פגיעות אלו גרמו לפזילה ולכפל ראייה. התובע עבר ניתוח לתיקון הפזילה, אולם כפל הראייה נותר, בעיקר כאשר התובע מביט כלפי מטה או כאשר הוא חש עייפות כללית. בגין כפל הראייה קבע ד"ר רוזנמן לתובע נכות צמיתה בשיעור 15%.

(2) הנכות הרפואית בתחום הנוירולוגיה

6. התובע נבדק על-ידי פרופ' ארגוב ביום 11/9/05, ובפני
ו הוא התלונן על סחרחורות ותחושת חוסר יציבות, על כאבי ראש וצוואר ועל אירועי שכחה קצרים. בסיכום חוות-דעתו ציין פרופ' ארגוב, כי לתובע נגרמה חבלת ראש-פנים-צוואר ניכרת עם נזקים לעצמות, לרקמות הרכות וכנראה גם לעצב הקשור בתנועת גלגל העין. חלק מהסחרחורת, אם לא כולה, הוא בשל מרכיב תנוחתי. לא נמצאו סימנים נוירולוגיים של נזק מוחי או נזק בחוט השדרה. מדובר בנזק וסטיבולרי, כנראה מרכזי פוסט-טראומטי, הגורם לסחרחורת. אין כיום נזק נוירולוגי נוסף במוח או בעיניים. בשל הנזק הווסטיבולרי קבע פרופ' ארגוב לתובע נכות זמנית בשיעור 30% למשך 3 חודשים, ולאחר מכן נכות צמיתה בשיעור של 10%.

(3) הנכות הרפואית בתחום האורטופדיה

7. התובע נבדק על-ידי פרופ' ליברגל ביום 3/3/05. בהתאם למפורט בחוות-דעתו, סבל התובע משבר בחוליה הצווארית השביעית (אלמנט אחורי). השבר במנגנון תלישה, ולא גרם או גורם ללחץ על חוט השדרה או לאי-יציבות של עמוד השדרה. פרופ' ליברגל הוסיף וציין, כי אין עדות להגבלה בתנועות של עמוד השדרה. בגין השבר בחוליה הצווארית נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 5%.

(4) הנכות הרפואית בתחום האורולוגיה

8. התובע נבדק על-ידי פרופ' שפירא, והתלונן בפני
ו על כאבים בשופכה בזמן אורגזמה ובזמן שפיכה. פרופ' שפירא ציין, כי בתיקו הרפואי של התובע אין כל התייחסות לבעיה בדרכי השתן או המין. שיקוף וצילום של מילוי דרכי השתן התחתונות והשתנה שנערכו לתובע זמן קצר לפני שנבדק על-ידו, מראים כי דרכי השתן תקינים לחלוטין, ואין כל עדות לפגיעה בשופכה. בסיכום חוות-דעתו קבע פרופ' שפירא, כי מאחר שהתובע לא התלונן על בעיה בזקפה ונוכח ממצאי הבדיקה האמורה, לא ניתן לקבוע כי התובע סובל מבעיה אורולוגית כלשהי.
(5) הנכות הרפואית בתחום הפסיכיאטרי

9. התובע נבדק על-ידי ד"ר אבני ז"ל ביום 28/1/05. הוא התלונן על תחושות של עצב, דיכאון, מתח ועצבנות, הנובעות מכך שאינו יכול לחזור לעבודתו כקב"ט; יש לו ויכוחים וסכסוכים עם אשתו; ומעסיקות אותו מחשבות טורדניות בנוגע לעתידו ובעיות כלכליות. הוא טופל במשך תקופה מסוימת על-ידי פסיכולוג קליני אולם הפסיק את הטיפול מסיבות כלכליות.

ד"ר אבני מצא בבדיקתו, כי האפקט הוא של חרדה ודיכאון עד בינוניים, אין הפרעה בחשיבה, בתפישה, בהתמצאות או בזיכרון והאינטליגנציה תקינה. ד"ר אבני סיכם בחוות-דעתו, כי התובע סובל מחרדה ודיכאון, הנובעים בעיקר מכך שאינו מסוגל לחזור לעבודה, שתבטיח את פרנסת ביתו. בשל כך קבע ד"ר אבני לתובע נכות צמיתה בשיעור 10%.

בתשובתו מיום 24/2/06 לשאלת הבהרה מטעם הנתבעות, השיב ד"ר אבני, כי אין בעובדה שהתובע שב לעבודה סדירה לאחר התאונה כדי לשנות את שיעור הנכות שנקבע לו.

10. הנתבעות טענו בסיכומיהן, כי חוות דעתו של ד"ר אבני אינה אקטואלית עוד, שהרי התובע חזר להשתכר לאחר התאונה, והוא אף עובד כיום במשרה מלאה. אין בידי לקבל טענה זו: ד"ר אבני ייחס את דכאונו ואת חרדתו של התובע לכך, שהוא אינו מסוגל לחזור לעבודה שתבטיח את פרנסת בני-ביתו. ואכן, התאונה ערערה את בטחונו התעסוקתי של התובע (ראו להלן). זאת ועוד: חוות-דעתו של ד"ר אבני נערכה בפברואר 05'. לאחר שהתובע כבר חזר למעגל העבודה. אף על פי כן התרשם ד"ר אבני, כי התובע נותר סובל מחרדה ומדיכאון. משכך הם פני הדברים ובאין טעמים מיוחדים לסטות מקביעתו של ד"ר אבני, מן הדין לאמצה (ראו והשוו ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, תק-על, 2005(4), 1724, פסקה 6). אני קובע, אפוא, כי עקב התאונה נותר התובע עם נכות נפשית בשיעור של 10%.

(6) הנכות הרפואית - סיכום

11. מכל המקובץ לעיל עולה, כי התובע סובל מנכות בתחום העיניים של 15%; מנכות נוירולוגית של 10%; מנכות אורתופדית של 5%; ומנכות נפשית של 10%. שיעור הנכות הרפואית המשוקללת הנו 34.6%.

שיעור השתכרותו של התובע אלמלא התאונה

12. התובע למד בישיבה עד גיל 22 והוא בעל השכלה רבנית. כמו כן למד בשנים 94'-95' במכללה לביטוח. לדבריו, הוא מורשה לעסוק בביטוח, ואף עסק בתחום זה בשנת 95', אם כי לא הובאו נתונים כלשהם כמה השתכר בעבודה זו.

13. בשנת 97' עבר התובע להתגורר ביישוב שילה, ושם עסק עד למועד התאונה בשתי עבודות: סייר וסגן רבש"ץ (רכז בטחון שוטף צבאי) היישוב; ואומן תפילין במפעל לייצור בתים לתפילין. נבחן להלן את נתוני השתכרותו של התובע בכל אחת מעבודות אלו.
(1) עבודת התובע כסייר וכסגן רבש"ץ

14. התובע שימש כסייר ביישוב שילה בסופי-השבוע ובחגים, ועבור כך קיבל משכורת מהיישוב. בנוסף, במסגרת תפקידו כסגן רבש"ץ, סייע התובע לרבש"ץ, הוא "ניהל גם את החפ"ק, גם את חמ"ל החרום של הישוב ובנוסף יצא ... לא למעט אירועים ביטחוניים באזור" (עמ' 16, ש' 9-11 לעדותו של הרבש"ץ מרק פרוביזור). כמו כן מילא התובע את מקומו של הרבש"ץ כאשר הלה נעדר מהיישוב (בממוצע חודשיים בשנה), ולטענתו, שכרו עלה בהתאם באותן תקופות. תלושי השכר שהציג התובע (נספח ג' לתצהיר התובע) מלמדים, כי במהלך שמונה החודשים עובר לתאונה השתכר התובע בממוצע שכר של כ- 3,000 ₪ ברוטו.

15. לטענת התובע, אלמלא התאונה היה מתקדם ומחליף את הרבש"ץ שאמור היה לעזוב את תפקידו, ואז היה שכרו גדל ל-7,000 ₪ ואף ליותר מזה. דא עקא, בעטיין של המגבלות הפיזיות והנפשיות שנגרמו לו עקב התאונה, הוא נאלץ לפרוש מעבודתו ולעזוב את היישוב. לאישוש טענה זו העיד מטעם התובע מר מרק פרוביזור, אשר שימש כרבש"ץ היישוב שילה במשך למעלה מעשר שנים עד ינואר 06'. מר פרוביזור העיד, כי ראה בתובע, אשר שימש במשך 5.5 שנים כסגנו וכממלא מקומו, כמועמד הטבעי להחליפו. לדבריו, הוא בהחלט היה ממליץ על התובע כמי שמתאים לתפקיד לאור ניסיונו, לאור האופן שבו תיפקד באירועים ביטחוניים ולאור יכולת הניהול שלו.

16. שקלתי את עדויותיהם של התובע ושל מר פרוביזור אך הגעתי למסקנה, שאין בידי לקבלן. מר פרוביזור אישר, כי לא היה קיים כל סיכום, שלפיו אמור היה התובע לבוא בנעליו עם פרישתו (עמ' 18, ש' 19). הוא הוסיף וציין, כי מינוים של רבש"צים נעשה על-פי מכרז, כי המכרז לאיתור מחליפו כרבש"ץ פורסם רק בסוף שנת 05', לקראת פרישתו, וכי במסגרת המכרז התמודדו על התפקיד לא פחות משלושה מועמדים (עמ' 16, ש' 6). והנה, התובע לא הביא כל ראיה המלמדת על סיכוייו להתקבל לעבודה בהשוואה למועמדים האחרים. התובע גם נמנע לזמן לעדות את נציגי וועדת המכרזים או את פרנסי היישוב, שלהם הוקנתה סמכות המינוי. ממילא שלא הובאה על ידי התובע כל ראיה, מהן אמות המידה לאיוש משרת הרבש"ץ, וכפועל יוצא מכך לא הוכח על-ידו כי הוא עומד באמות מידה אלו. בנסיבות אלה לא ניתן לקבוע, כי אלמלא התאונה היה התובע מתמנה לתפקיד רבש"ץ.

(2) עבודתו של התובע כאומן תפילין

17. בד בבד עם עבודתו כסגן רבש"ץ, עבד התובע במפעל לייצור בתי-תפילין ביישוב שילה, הנמצא בבעלותו של מר אברהם קרישבסקי, שהנו בן-דודו של התובע מדרגה שנייה. עבודתו של התובע הייתה "עבודה אומנותית: מגהצים את התפילין ובונים אותם". כמו כן היה אחראי על השלבים הסופיים בהליך ייצור התפילין. התובע טען, כי היקף משרתו כאומן תפילין עמד על כ- 6.5 שעות ביום, והוא השתכר בממוצע 4,500 ₪ לחודש, באופן שחצי מהשכר דווח בתלוש המשכורת וחצי מהשכר שולם לו במזומן. לאישוש טענה זו זימן התובע לעדות את מר קרישבסקי, אשר אישר בעדותו את גרסתו של התובע ואף הסביר, כי הסיבה לתשלום מחצית מהשכר במזומן הייתה רצונו של התובע להקטין את הכנסתו בעיני אשתו דאז, שעמה היה בהליכי גירושין (עמ' 22, ש' 6-9, עמ' 24, ש' 21). לדברי מר קרישבסקי, הוא היה מודע לכך שמדובר בעבירה על החוק, אולם בנסיבות שנוצרו, ומאחר שהיה מרוצה מאוד מעבודתו של התובע, הוא הסכים לבקשת התובע, הגם שלא היה ביכולתו לנכות כהוצאה את הסכומים הנוספים ששולמו לתובע.

18. עדויותיהם של התובע ושל מר קרישבסקי אינן אמינות בעיני ואין בידי לאמצן. כמה נימוקים חברו והביאוני למסקנה זו ולהלן אמנה אותם אחד לאחד: ראשית, הדעת נותנת, כי ניתן היה להוכיח את גרסתו של התובע באמצעות הצגת תיעוד בדבר הפקדת הסכומים שניתנו לו במזומן. אלא שהתובע לא הציג ולו בדל של ראיה בעניין זה. הן התובע והן מר קרישבסקי הודו, כי אין ברשותם אישור בדבר הפקדה או קבלה שמהם ניתן ללמוד כי התובע קיבל סכומים נוספים מעבר לנקוב בתלושי השכר (עמ' 23, ש' 5-10; עמ' 26, ש' 24-25); שנית, עובר לתאונה, בחודש ינואר 02', נפגע התובע בתאונת עבודה. בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה שהוגש למוסד לביטוח לאומי (נ/1) הצהירו התובע ומר קרישבסקי, כי התובע עובד 5 שעות ביום ומשתכר שכר של 2,388 ₪ בלבד. גם הצהרה זו עומדת לתובע לרועץ; שלישית, ההסבר שהעלו התובע ומר קרישבסקי לתשלום מחצית השכר במזומן עומד על כרעי תרנגולת. התובע העיד, כי קיבל את הגט כבר בשנת 98' או 99', וכי במסגרת הגט יושבו כל חילוקי הדעות עם אשתו לשעבר (עמ' 27, ש' 17-18). אם כך, מדוע היה צורך להמשיך ולקבל שכר ללא דיווח במשך שנים ארוכות עד למועד התאונה, בספטמבר 02'? בפיהם של התובע ושל מר קרישבסקי לא היה הסבר של ממש לשאלה אחרונה זו (עמ' 26, ש' 22-26). בשל כל אחד מנימוקים אלה, ולא כל שכן בשל כולם יחדיו, לא עמד התובע בנטל להראות בראיות משכנעות, כי השתכר מעבודתו במפעל התפילין מעבר למצוין בתלושי השכר (לעניין הנטל המוגבר, המוטל על מי שטוען שהכנסתו בפועל הייתה גדולה יותר מההכנסה שדווח לרשויות המס, ראו: ע"א 5149/94 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' לוי, לא פורסם, בפסקה 7; ע"א 8639/96 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' קרדוניס, תק-על 98(3), 216, בפסקה 5).

19. המסקנה היא, אפוא, כי מעבודתו עובר לתאונה כאומן תפילין לא השתכר התובע אלא את השכר הנקוב בתלושי השכר. מתלושים אלה (נספח ב' לתצהיר התובע) עולה, כי בתשעת החודשים עובר לתאונה השתכר התובע 2,388 ₪ ברוטו. במאמר מוסגר אוסיף, כי אף באשר לעבודתו של התובע במפעל התפילין לא הובאו ראיות של ממש, כי התובע היה צפוי להתקדם ולעלות בשכרו. מר קרישבסקי העיד אמנם, כי היה שבע-רצון מעבודתו של התובע, וכי התובע העלה יוזמה לעבוד גם על שלבים נוספים בהליך ייצור התפילין, והיה אחראי על ביצועה. אולם כעולה מעדותו, התובע החל בפרויקט זה עוד כשנתיים עובר לתאונה, ולא הוזכר ולו ברמז, כי בשל כך שכרו של התובע עלה או היה צפוי לעלות.

(3) פוטנציאל השתכרותו של התובע אלמלא התאונה - סיכום

20. מכל האמור לעיל עולה, כי עובר לתאונה השתכר התובע סך של 3,000 ₪ ברוטו לחודש מעבודתו כסייר וסגן רבש"ץ, וכן סך של 2,388 ₪ ברוטו מעבודתו במפעל התפילין, ובסה"כ: 5,388 ₪ ברוטו. סכום זה צמוד להיום עומד על סך של כ-5,500 ₪. לא הוכח, כי אלמלא התאונה היה התובע מתמנה לתפקיד רבש"ץ, ואף אין ראיה כי היה זוכה בהעלאה בשכרו במפעל התפילין. במהלך עדותו נמנע התובע לפרוש בפני
בית המשפט את עברו התעסוקתי בכללותו ואת נתוני השתכרותו במהלך השנים שלמן כניסתו לשוק העבודה ועד לשנת 97'. זאת ועוד: כאשר נשאל, מדוע לא ניסה עובר לתאונה למצוא עבודה כרבש"ץ ביישוב אחר, השיב: "כי עבדתי במספר עבודות ולא היה לי עודף זמן" (עמ' 30, ש' 6-7). נתונים אלה תומכים לכאורה במסקנה, כי עובר לתאונה מיצה התובע את מלוא פוטנציאל השתכרותו. אלא שמאידך, במועד התאונה עדיין נותרו לתובע כ-29 שנות עבודה (עד הגיעו לגיל 67). מהראיות עולה, כי הוא השכיל לשלב שתי עבודות, לשביעות רצונם של שני מעסיקיו (ראו גם את מכתבי ההמלצה אשר צורפו כנספח ד' לתצהירו של התובע). לאור נתונים אלה, אין להוציא מכלל אפשרות, כי במהלך השנים היה עולה בידי התובע להגדיל במשהו את רמת השתכרותו. לאור מכלול הנתונים, לצורך חישוב נזקי העתיד יועמד בסיס שכרו של התובע, אלמלא התאונה, על סך 6,500 ₪ ברוטו לחודש.
השתכרותו של התובע במומו ושיעור הגריעה מכושר השתכרותו

21. לאחר התאונה עזב התובע עם משפחתו את היישוב שילה ועבר להתגורר בירושלים. התובע חזר לעבודה רק לאחר כ-15 חודשים, לקראת סוף 2003. במשך 5 שבועות עבד כשומר בסופר "ג'מבו" במשרה חלקית. ביום 1/2/04 החל לעבוד כשומר במוסדות חינוך במשרה חלקית של 5 ימים בשבוע, 5-6 שעות ביום. התובע הציג תלושי שכר לחודשים 10/05-12/05 ו 1/06-2/06 בלבד, שלפיהם עמד שכרו הממוצע ע"ס 2,271₪ ברוטו.

22. ביום 1/11/06 החל התובע לעבוד כמנהל תיקי לקוחות בחברת "לוגו המרכז לריהוט ועיצוב בע"מ". שכרו מורכב משכר יסוד בסך 2,500 ₪ ברוטו בתוספת 5% ברוטו עמלה מהמכירה בפועל (לא כולל מע"מ) והחזקת רכב בסך 750 ₪ ברוטו. בהתאם לחוזה שצורף לתצהירו המשלים של התובע, הוא צפוי לקבל בתום חצי שנה מתחילת עבודתו גם רכב של החברה וביטוח מנהלים באופן רטרואקטיבי. על פי תלוש השכר לחודש 11/06, החודש הראשון לעבודתו, השתכר התובע 3,578 ₪ ברוטו, ואילו בחודש 12/06 השתכר 3,613 ₪. כאמור לעיל, עם חלוף חצי שנה מתחילת העבודה אמור התובע לקבל העלאה בשכרו.

23. ב"כ התובע טענה בסיכומיה, כי כושר השתכרותו של התובע פחת עקב התאונה בשיעור של שני שלישים לפחות. ב"כ הנתבעות טען מנגד, כי הפגיעה בתובע היא מזערית, שהרי גם במומו הוא הצליח לעבוד בשמירה, נשא נשק והשתתף במטווחים (כעדותו של התובע בעמ' 29, ש' 12). הוא גם הצביע על דברי התובע לפיהם הוא מתכוון לחזור לעבוד כסוכן ביטוח (עמ' 29, ש' 17-19), וכי הוא עוסק עד היום בעבודות תפילין כתחביב (עמ' 29, ש' 23-27).

24. לעיל ראינו, כי התובע סובל מנכות בתחום העיניים המתבטאת בכפל ראיה, בפרט כאשר הוא מביט למטה או עייף מאד (15% נכות); מנכות בתחום הנוירולוגי המתבטאת בסחרחורת (10% נכות); מנכות אורטופדית בגין שבר בחוליה (5%) ומחרדה ודיכאון שביסודם חוסר יציבותו התעסוקתית לאחר התאונה (10%). שיעור הנכות הרפואית המשוקללת הוא 34.6%. נראה, כי פגימותיו של התובע ימנעו בעדו לעסוק בחלק מעבודות שבהן יכול היה לעסוק קודם לתאונה. כך, למשל, נדמה, כי הסחרחורת וכפל הראיה שמהן הוא סובל, כשהן לעצמן, לא יאפשרו לו לחזור לעבודה כסגן רבש"ץ, להבדיל מעבודה של אבטחת מוסדות, שכן בתפקיד סגן רבש"ץ נדרש התובע לכושר גופני גבוה, לנמרצות וליכולת תגובה מהירה. הנכות המשולבת שממנה סובל התובע תפריע לו גם בעבודות אחרות שבהן נדרשים מאמץ פיזי, כושר ריכוז או התמדה לאורך זמן. מן העבר האחר, השלכותיה של הנכות פוחתות כאשר מדובר בעבודות קלות. לעיל אף ראינו, כי לאחר התאונה המשיך התובע לעסוק באומנות התפילין כתחביב ולא הובא כל נימוק, מדוע לא המשיך לעסוק בכך גם בשכר. עוד יש ליתן את הדעת לכך, כי כפי שציין התובע, בכוונתו לשוב ולעסוק כסוכן ביטוח, וגם בהקשר זה השלכות נכותו פוחתות. לאור מכלול הנתונים נראה, כי שיעור הגריעה מכושר עבודתו של התובע חופף במקרה דנן את הנכות הרפואית ועומד על 34.6%.

על בסיס ממצאים ומסקנות אלו, נפנה ונבחן את ראשי הנזק.

הפסדי שכר בעבר

25. התובע אושפז בבית-החולים מיום 27/9/02 ועד ליום 8/10/02. לאחר שחרורו ניתנו לתובע 4 תעודות מחלה לתקופה כוללת של 5 חודשים, מיום 8/10/02 ועד ליום 10/3/03 (ראו את מכתב הסיכום ואת שלושת אישורי המחלה אשר צורפו במסגרת נספח א' לתצהירו של התובע). ב"כ הנתבעות אישר בסיכומיו, כי לתובע מגיע פיצוי מלא בגין אובדן השכר עבור החודשים שבגינם הוצגו אישורי מחלה (עמ' 39, ש' 11-16). על כן זכאי התובע לפיצוי מלא לתקופה שמיום 27/9/02 ועד ליום 10/3/03. הפיצוי יחושב לפי שכר של 5,500 ₪ ברוטו בניכוי מס הכנסה החל לפי נתוני התובע, וישא ריבית כחוק החל ממחצית התקופה.

26. סביר בעיני, כי לאחר תקופת אי הכושר המלא, היה התובע זקוק לתקופה נוספת, על מנת להסתגל למצבו ולחפש עבודה מתאימה. על כן זכאי התובע לפיצוי מלא על יסוד הנתונים דלעיל גם לתקופה שמיום 11/3/03 ועד ליום 11/5/03 בצירוף ריבית כחוק החל ממחצית התקופה.

27. התובע לא חזר לעבוד גם לאחר מכן. לטענתו, הוא נהג בהתאם להמלצת הרופא התעסוקתי (נספח ה' לתצהיר התובע). דא עקא, עיון במכתבו של הרופא התעסוקתי מיולי 03', מלמד, כי אין כל בסיס להתנהלות זו של התובע. הרופא התעסוקתי המליץ למעבידו של התובע במפעל התפילין לתת לו עבודות קלות, ללא מאמץ פיזי ניכר וללא דיוק רב למשך חודשיים-שלושה, בתקווה שעד אז יסיים את ענייניו המנהליים (ביטוח לאומי). ודאי שאין לראות בכך משום הנחיה להימנע לחלוטין מעבודה. נראה, אפוא, שהחל מחודש מאי 03', היה על התובע למצוא לעצמו עבודה מתאימה ההולמת את מצבו. עבור התקופה שמיום 11/5/03 ועד היום ייפסק, אפוא, לתובע פיצוי המשקף את שיעור הגריעה האמיתי מכושר השתכרותו, היינו 34.6%, ממשכורתו הממוצעת עובר לתאונה. אף כאן יחושב הפיצוי לפי המשכורת ברוטו כערכה היום (5,500 ₪) בניכוי מס הכנסה לפי נתוני התובע, וישא ריבית כחוק החל ממחצית התקופה.

אבדן כושר השתכרות לעתיד

28. כאמור לעיל, לצורך חישוב הפיצויים בגין העתיד יילקח בסיס שכר של 6,500 ₪ ברוטו, בניכוי המס החל על התובע לפי נתוניו. הפיצוי יחושב לפי גריעה של 34.6% מסכום הנטו, מוכפל במקדם ההיוון המתאים עד הגיעו של התובע לגיל 67.

נזק לא ממוני

29. פריט נזק זה יחושב לפי 34.6% נכות רפואית, 16 ימי אשפוז, ניכוי גיל מעל ל-30 ובצירוף ריבית מיום התאונה.

ניידות

30. לאור מצבו של התובע לאחר התאונה סביר בעיני, כי נשא בהוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים שונים ולבית החולים. פוסק לתובע בפריט זה סך 5,000 ₪ נכון להיום. מצבו הנוכחי של התובע אינו מצדיק פסיקת פיצוי בגין ניידות בעתיד.

הוצאות רפואיות

31. התובע נשא בעלות ההשתתפות העצמית בטיפולים השונים ובעלות משככי הכאבים (הוצגו קבלות ע"ס 164 ₪). כמו כן עבר התובע טיפולי פיזיותרפיה (הוצגה קבלה ע"ס 360 ₪) וטיפול פסיכולוגי (הוצגה קבלה ע"ס 2,500 ₪ עבור 10 טיפולים פסיכולוגיים). לא הוכח כי לתובע יהיו הוצאות רפואיות נוספות בעתיד. הנתבעת תחזיר לתובע את ההוצאות שהוציא כמפורט לעיל, בצירוף הצמדה וריבית כחוק החל מתאריך כל הוצאה ועד התשלום בפועל.

עזרת הזולת

32. התובע אושפז למשך 16 ימים ולאחר ששוחרר מבית-החולים עבר שני ניתוחים נוספים. הוא היה באי כושר מוחלט במשך כחמישה חודשים. סביר להניח, כי במהלך תקופה זו הוא נזקק לעזרה מוגברת של קרוביו בפעולות היום-יום ובליווי לטיפולים השונים. בשל כך פוסק לזכותו סך של 10,000 ₪ נכון להיום.

33. נכותו של התובע עלולה להפריע לו בביצוע עבודות פיזיות קשות בבית כגון:תיקונים, ניקיונות יסודיים או הרמת חפצים כבדים. בשל כך פוסק לזכותו סכום גלובאלי של 20,000 ש"ח.

ניכויים

34. מסכום הפיצויים ינוכו התשלומים התכופים שקיבל התובע: 22,000 ₪ ששולמו לתובע ביום 2/1/03 ו-11,000 ₪, ששולמו לתובע ביום 15/7/03. כל תשלום ישא הצמדה וריבית כחוק החל מיום תשלומו ועד ליום הניכוי.

35. אני הופך לחלק מפסק דיני את הסכמת הצדדים לעניין ניכויי המל"ל (עמ' 41 לפרוטוקול). בהתאם להסכמה זו, יש לנכות מהפיצויים תגמולי מל"ל ששולמו לתובע בעבר, בסכום משוערך להיום של 117,671 ש"ח. בה בעת, יש להקפיא עד למתן החלטה סופית במל"ל סכום פיצויים של 381,204 ש"ח, השקול לסכומי הקצבה המהוונים האמורים להשתלם לתובע בעתיד. בגדר המוסכם, יהיה התובע זכאי, לכל הפחות, ל-25% מסכום הפיצויים, לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. ב"כ הצדדים יעקבו אחר ההחלטה הסופית במל"ל ויחשבו בעצמם את המגיע לתובע על פי כל המפורט לעיל ועל פי מה שהוסכם.

36. לסכום הפיצויים שישולם לתובע בפועל שכ"ט עו"ד בשיעור 13% בצירוף מע"מ. כמו כן תשאנה הנתבעות בהוצאות המשפט, בכפוף לכך שתשלום אגרת המשפט יעשה כמפורט בתקנות.

המזכירות תודיע לב"כ הצדדים על מתן פסק הדין ותמציא להם העתקים ממנו.

ניתן היום, כ"ג בשבט תשס"ז (11 בפברואר 2007), בהעדר הצדדים.
יצחק ענבר
, שופט








א בית משפט מחוזי 5284/03 ברוך בר זאב נ' סהר ציון חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 11/02/2007)