פסקי דין על אושרי גבאי | פסקי דין על לוי אשכול | פסקי דין על לוי רבקה |

1655/01 בשא     03/12/2001




בשא 1655/01 אושרי גבאי נ' לוי אשכול,לוי רבקה




בעניין:

14



בתי המשפט


בשא001655/01
בית משפט השלום
ב
א
י
ל
ת



3.12.2001

תאריך:

כב' השופט מ. נדל

בפני
:



בעניין:
אושרי גבאי



ע"י ב"כ עוה"ד:
עדי אהרון
המבקש



נ ג ד



1. לוי אשכול

2. לוי רבקה


ע"י ב"כ עוה"ד:
ד. ביטון
המשיבים

החלטה

1.
זוהי בקשה לביטול צו עיקול זמני ולחילוט הבטוחות.

2.
טענות המבקש בתמצית הן;

א.
כי לאחר מתן צו העיקול על-ידי בית המשפט כסעד זמני במעמד צד אחד, לא הומצא העתק מהבקשה להטלת העיקול או מהתביעה שהוגשה כנגד המבקש, או מהחלטת בית המשפט, ועל-פי תקנה 367(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי כיוון שלא נעשתה המצאה כזו, צו העיקול פקע ותוקפו פג.

ב.
ההסכם נשוא בקשת העיקול נחתם עם חברה בע"מ ולא עם המבקש.

ג.
המשיב הפר את התחייבויותיו ומצגיו על-פי ההסכם ועל כן אין לו כל עילת תביעה.

ד.
בקשת המשיב למתן העיקול הוגשה בחוסר תום לב.

ה.
צו העיקול גורם למבקש לנזקים בלתי הפיכים.

3.
טענות המשיב בתמצית הן;

א.
המצאת כתב התביעה והעיקול נעשתה כדין.

ב.
צו הסגירה נכנס לתוקף רק ב - 1.8.2001 שעה שההסכם נעשה בחודש יוני 2001, ולכן צו הסגירה לא היה בתוקף. כמו כן המשיב טרח והשיג אורכה נוספת בת 4 חודשים לגבי צו הסגירה, ועל-פי הסכם המכר מוטלת החובה על המבקש להוציא רשיון לעסק.

ג.
באשר לעיקול הזמני, יש צידוק לתביעה, על סמך ההסכם. כמו כן, על-פי הוראת התקנה, מתקיימים שלושה תנאים מצטברים למתן צו עיקול והתנאים הללו התמלאו.

4.
באשר לטענתו הראשונה של המבקש. הרי לכאורה נמסר כתב התביעה והעיקול לידי המבקש. זאת ניתן לראות מאישור המסירה אשר לפיו, ביקר פקיד המסירה 3 פעמים בביתו של המבקש, בתאריכים 14.11.2001, 15.11.2001 ו - 16.11.2001, ואיש לא נמצא בבית, ומשום כך בוצעה הדבקה.


שאלה היא, שאיני מתייחס אליה בשלב זה, אם תקנה 370(3) לתקנות סדר הדין האזרחי לפיה, הסעד הזמני יפקע, אם לא הומצא למשיב במסירה אישית כאמור בתקנה 367(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, מתייחסת גם לצו עיקול זמני נוכח האמור בתקנה 367(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. אולם, אין לי צורך להכריע בשאלה זו, נוכח אישור המסירה שניתן לכאורה כדין.

5.
באשר לטענות הנוספות, ביחס להפרת התחייבויות המשיב על-פי ההסכם, כמו גם חוסר תום ליבו. דברים אלה צריכים להידון ולהתברר בתיק העיקרי, ואין להם נגיעה באשר לשלב העיקול הזמני.

6.
הטענה לפיה ההסכם נערך עם חברה בע"מ ולא עם המבקש, נתמכת בהסכם שנחתם ביום 3.6.2001. טענה זאת יש בה ממש, שכן, ברגע שאישרה החברה את פעולת היזם טרם הקמתה, על-פי חוק החברות החדש, אין היזם חייב או זכאי בשלה. אמנם, סעיף 12 לחוק החברות קובע בס"ק (ב) כי:
”אישור בדיעבד כמוהו הרשאה מלכתחילה ובלבד שלא תיפגע זכות שרכש אדם אחר בתום לב ובתמורה לפני האישור“
.

אולם עניין זה של 'בתום לב' ו'בתמורה', מחייב את בית המשפט להכנס לעובי הקורה ודינו להתברר בהליך העיקרי.


לענייננו, הודה המשיב בחקירתו הנגדית:
”ת.
אושרי אמר לי שהוא עושה איתי הסכם, שהגענו לעשות את ההסכם אצל יוסי אביטל, הוא אמר לי שהחברה בהקמה. אבל ידעתי שהחברה תחתום על ההסכם.
ש.
זה גם מה שכתוב בכותרת להסכם ?
ת.
כן, כן, זה גם מה שכתוב בהסכם.
ש.
נכון שאמרת לאושרי שאתה רוצה לחתום כמה שיותר מהר ?
ת.
אמרתי לו שאני רוצה לחתום, אחרת אמכור אותו למישהו אחר. זה נכון שאמרתי לו בוא נגמור את הסיפור כמה שיותר מהר.
ש.
אני מציגה לך פרוטוקול דיון, נספח ג'1, 2, 3 זה העסק שנמכר
?
ת.
כן, העסק שנמכר“.
פרוטוקול, עמוד 4, בין השורות: 12-4.

משמע, המשיב ידע על העובדה כי הוא עומד לחתום על ההסכם עם החברה ושהחברה בהקמה. הדבר נעשה, והחברה נרשמה על-פי תעודת ההתאגדות ביום 3.6.2001. דיני היזמות בחוק החברות מחלקים את חיוביו וזכויותיו של יזם כלפי צד שלישי, בידיעתו של הצד השלישי. כיוון שבמקרה זה ידע הצד השלישי על פעולת הייזום, הרי נתונות בידיו החלופות הקבועות בסעיף 13 לחוק החברות. אולם אם לא מתקיימות החלופות בס"ק (א), אזיי חל ס"ק (ב) כמו במקרה זה, ומשום כך אין היזם חייב או זכאי עוד בשל הפעולה לאחר שהחברה אישרה אותה.

במקרה שבפני
, כאמור, החברה התאגדה אצל רשם החברות. החברה אישרה את הפעולה בישיבה מיום 4.6.2001, חתימת ההסכם היתה ביום 3.6.2001, ומשום כך היזם אינו חייב בשל פעולותיו, ויש לבטל את העיקול כנגדו.

7.
בסיכומיהם טענו הצדדים ביחס לעיקול על-פי סעיף 374 לתקנות סדר הדין האזרחי. אכן התקנות החדשות, כמו גם פסק הדין אותו הגישה באת כוח המבקש ע"א 2052/01 אלרוב נדל"ן ומלונאות בע"מ נ' רובנר דוד ואח' [לא פורסם], קובע מפי כב' השופטת גרסטל:
”... תקנות אלו מקשות עוד יותר במתן צו עיקול זמני שכן בנוסף על היסוד הראשון (ראיות מהימנות לכאורה המקימות עילת התובענה), הוחמרו הדרישות לקיומו של היסוד השני, ועתה נדרשות ראיות מהימנות לכאורה לכך שאי מתן צו העיקול יכביד את ביצוע פסק הדין לכשינתן. היינו, בבואו לבחון את היסוד השני, לא עוד יבחן בית המשפט את השאלה האם אי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין, אלא האם קיימות ראיות מהימנות לכאורה כי אי מתן הצו עשוי להכביד על ביצוע פסק הדין“
.

במקרה שבפני
, לא מצאתי כי תצהירו של המשיב עונה על אותו הדגש בתקנות החדשות כפי דברי כב' השופט גרסטל, וכי התקיימו במקרה זה, ראיות מהימנות לכאורה, לפיהן אי מתן הצו עשוי להכביד על ביצוע פסק הדין.

8.
כיוון שכך, ומאותם נימוקים שפורטו לעיל, אני מבטל את צו העיקול שניתן ביום 30.10.2001.

9.
המשיב ישא בהוצאות הדיון בסך 2,000 ש"ח כלפי המבקש.

10.
כיוון שהבקשה לחילוט הבטוחות נזנחה בעצם ולא נדונה כלל, איני נותן החלטתי באשר לכך.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
ניתנה היום י"ח בכסלו, תשס"ב (3 בדצמבר 2001), בלשכתי, בהעדר.


מ. נדל
- שופט
001655/01בשא136 אבנר






בשא בית משפט שלום 1655/01 אושרי גבאי נ' לוי אשכול,לוי רבקה (פורסם ב-ֽ 03/12/2001)