פסקי דין על בזק בינלאומי | פסקי דין על שר התקשורת מר אריאל אטיאס ואח'

1139/07 בג"צ     25/02/2007




בג"צ 1139/07 בזק בינלאומי נ' שר התקשורת מר אריאל אטיאס ואח'




בבית המשפט העליון

בש"פ 1369/07

בפני
:
כבוד השופטת ע' ארבל


העורר:
יונתן פחימה


נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע
מיום 12.12.06 בב"ש 22129/06 שניתן על ידי
כבוד השופטת ר' יפה-כץ

תאריך הישיבה: ב' באדר תשס"ז (20.2.07)
בשם העורר: עו"ד א' בן נתן
בשם המשיבה: עו"ד י' שרף


החלטה

1. ביום 30.11.06 הוגש כנגד העורר כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע המייחס לו עבירה של אינוס, לפי סעיף 345(א)(1)+(4) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על-פי עובדות כתב האישום בילה העורר בבית קפה בדימונה אשר בו עבדה המתלוננת כברמנית באותה העת. המתלוננת שתתה משקאות משכרים ואף נענתה לבקשתו של העורר לשתות איתו. העורר פנה אל המתלוננת ושאל אותה אם תבוא לישון אצלו. המתלוננת סירבה והמשיכה בעבודתה. בשלב מסוים, כתוצאה משתיית המשקאות המשכרים, החלה המתלוננת להקיא ונפלה על הרצפה. העורר סייע לאחראי המשמרת לשטוף את פניה של המתלוננת ואז אחז בגופה, הוציאה אל מחוץ לבית הקפה וביקש מחברו להסיע אותו ואת המתלוננת לביתו. העורר הוליך את המתלוננת לדירתו בדימונה, הפשיט אותה מכל בגדיה, הושיב אותה ערומה במקלחת ורחץ את גופה. לאחר מכן בעל העורר את המתלוננת בכך שהחדיר לאיבר מינה איבר מאברי גופו או חפץ שלא בהסכמתה החופשית תוך ניצול מצבה שמנע ממנה לתת הסכמה כזו.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. ביום 12.12.06 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ר' יפה-כ"ץ) כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. כן נפסק כי העבירה המיוחסת לעורר מקימת עילת מעצר וכן חזקת מסוכנות שעל העורר להפריכה. עם זאת, ציין בית המשפט כי מדובר בנאשם צעיר, בן 27, ללא עבר פלילי למעט רישום בגין העדר משירות צבאי שלא ברשות. על כן הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של העורר אשר יבחן את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן קבע בית המשפט כי הוא מקבל את המלצתו של התסקיר והורה על שחרורו של העורר למעצר בית בבית אחיו בתל אביב בתוספת של איזוק אלקטרוני. בית המשפט סבר כי האיזוק האלקטרוני הוא חיוני והכרחי בנסיבות העניין ומספק ביטחון נוסף. כמו כן קבע בית המשפט כי העורר יחתום על ערבות עצמית בסך 75 אלף ₪ ואחיו של העורר ואשתו יערבו אף הם לעורר, כל אחד בסך של 50 אלף ₪.

3. הערר שבפני
י מופנה כנגד הקביעה בדבר קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר ולחלופין כנגד תנאי שחרורו של העורר. בא-כוח העורר טוען כי המתלוננת העידה כי לא זכרה דבר מקורותיה באותו לילה וכי כלל לא התלוננה על אונס. הוא סבור כי דבריה לפיהם אינה זוכרת דבר מעוררים תמיהות, ויתכן כי טענה זו מתיישבת עם חששה מתגובת הוריה לאירועי הלילה. לעומת זאת, לטענתו, גרסתו של העורר היתה עקבית לאורך כל הדרך והוא טען כי אינו זוכר קיום יחסי מין עם המתלוננת אך יתכן ואלו התקיימו. הסנגור טוען כי יתכן שממצאי הבדיקה הרפואית נובעים מקיום מגע מיני עובר לאירוע. כן לטענתו הימצאותו של זרע העורר על בגדיה של המתלוננת אינו רלוונטי שכן אין מדובר בתאי זרע שנמצאו בתוך גופה של המתלוננת. לטענתו אין כל ראיה למעשה חדירה שלא בהסכמה, ואף ממצאי הבדיקה הרפואית מדברים על קרע זעיר, דבר שאינו מתיישב עם אונס, ולפיכך יתכן כי מדובר ביחסי מין בהסכמה. עוד טוען הסנגור לקיומם של מחדלי חקירה, ובהם תהיות רבות שלא הוצגו בפני
המתלוננת בחקירתה, לא נערך עימות בין המתלוננת לעורר, לא נבדקו מעשיה של המתלוננת ביממה שלפני האירוע, הזמן בו על-פי חוות הדעת הרפואית קוימו יחסי המין. לסיכום טוען הסנגור כי התיק כולו מבוסס על ראיות נסיבתיות וכי יש להורות על שחרורו של העורר.

לחלופין טוען העורר כי לא נשקפת מהעורר כל מסוכנות לאור העובדה שלו זו ההסתבכות הראשונה בפלילים. הסנגור מציין כי חלופת המעצר מצויה במרחק רב ממקום מגוריה של המתלוננת, ולפיכך אין צורך במעצר הבית ובאיזוק האלקטרוני. לטענת הסנגור ישנה החמרה במצבו הנפשי של העורר מאז האירועים.

באת-כוח המדינה ציינה כי העורר טען בתחילה כי לא קיים יחסי מין עם המתלוננת, בחקירה נוספת אמר שאולי קיים ולאחר מכן טען שאינו זוכר. כן ציינה שתמוהה העובדה שהוא זוכר כל פרט באותו ערב ולילה אך לא זוכר אם קיים יחסי מין עם המתלוננת. עצם קיום היחסים מוכח, לטענתה, מחוות הדעת הרפואית שקבעה כי הוחדר לאיבר מינה של המתלוננת גוף נוקשה ביממה האחרונה. הבדיקה נערכה יום לאחר האירוע בשעה שש בערב, כך שלא יתכן שיחסי המין קוימו עובר לאירוע. עוד ציינה את חוות הדעת שמצאה שיירי זרע על בגדי המתלוננת שתואמים את ה-d.n.a של העורר. עדים נוספים מתארים את מצבה של המתלוננת לפני האירוע, ולפיהם היתה המתלוננת שתויה לגמרי. כן ישנו עד שהעיד כי דיבר עם המתלוננת בבוקר כשעוד היתה בביתו של העורר והיא נשמעה לו לחוצה. לטענת באת-כוח המדינה הראיות אינן מתיישבות עם עלילה של המתלוננת, שכן באותו יום סיפרה כי שתתה יחד עם העורר. לטענתה אין מתחייב לערוך עימות בתיק שכן אין למתלוננת מה להטיח בעורר בשל אובדן זכרונה מאותו לילה.

באשר לחלופה טענה באת-כוח המדינה כי שירות המבחן סבר שקיימת רמת סיכון ושנדרש איזוק אלקטרוני.

4. לאחר שעיינתי בראיות המצויות בתיק, הגם שעדיין רב הנסתר על הנגלה באשר לאירועי אותו לילה, נחה דעתי כי ישנן ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. מעיון בהודעות המצויות בתיק עולה כי המתלוננת היתה שתויה מאוד בטרם לקח אותה העורר לביתו, בלתי צלולה ולא מתפקדת. גם מהודעתו של העורר עולה כי המתלוננת הקיאה בדירתו ואף עשתה את צרכיה ללא שליטה. המתלוננת אינה זוכרת דבר מאירועי הלילה החל מהנקודה בה הקיאה בבית הקפה, ועד שהתעוררה בבוקר בביתו של העורר כשהיא ערומה לחלוטין. העורר לעומת זאת פירט את אירועי הלילה, וטען כי לקח את המתלוננת לדירתו, רחץ אותה ללא בגדיה, השכיב אותה במיטתו והלך לישון בסלון. לעומת זאת כנשאל אם קיים עם המתלוננת יחסי מין אמר בחקירתו הראשונה כי הוא "כמעט בטוח" שלא קיים עימה יחסים, ולאחר שעימתו אותו עם הממצאים הרפואיים טען שיכול להיות אך הוא אינו זוכר זאת. עמדה זו נראית על פניה תמוהה, שכן כאמור העורר זכור את שאר פרטי הערב והלילה. להודעות אלו מתווספת הבדיקה הרפואית שנערכה למתלוננת המצביעה על החדרת גוף נוקשה לאיבר מינה של המתלוננת ביממה שלפני עריכת הבדיקה, אשר נערכה ערב אחרי האירועים המתוארים בכתב האישום. לכך יש להוסיף מזכר שהתקבל מהמעבדה הביולוגית במז"פ, לפיו נמצאו תאי זרע על חולצתה וחזייתה של המתלוננת אשר תואמים את ה-d.n.a של העורר. ראיות אלו משתלבות לכדי תמונה כוללת המתיישבת עם המיוחס לעורר בכתב האישום, וזאת כמובן באופן לכאורי בשלב זה של ההערכה הגולמית של הראיות. טענותיו של הסנגור כנגד ממצאי חוות הדעת הרפואית למשל, ישמעו וישקלו במהלך המשפט, אך בשלב ראשוני זה די בראיות הקיימות בפני
נו כדי להקים תשתית ראיות לכאורה. כידוע, די בראיות נסיבתיות כדי להקים תשתית ראיות לכאורה, ובלבד שעל פניהן הן בעלות עוצמה שיש בה להוביל למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי הרשעה (בש"פ 8114/04 אל הוזייל נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(4) 1555). אני סבורה כי תנאי זה מתקיים בעניין זה. כמו כן, באשר לטענות בדבר מחדלי חקירה, ראשית מקומן של טענות אלו במסגרת הדיון במשקל הראיות במהלך המשפט (בש"פ 8639/06 בסטיקר נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(4) 1249). שנית, לא שוכנעתי מטענות הסנגור כי אכן היו מחדלי חקירה בתיק, ומכל מקום לא כאלה המשמיטים את הבסיס מהתשתית הראייתית. כפי שטענה באת-כוח המדינה, נראה כי לא היה טעם בעימות בין העורר למתלוננת בנסיבות העניין, כאשר היא אינה זוכרת את אירועי הלילה. כמו כן חוות הדעת הרפואית נערכה בשעות הערב, יממה לאחר האירועים, כך שלא היה טעם בבדיקת מעשיה של המתלוננת בטרם הגיעה לעבודתה ולקורס הברמנים בו שהתה טרם העבודה.

5. באשר לחלופת המעצר ולתנאיו. העבירה המיוחסת לעורר חמורה ביותר ומעצם ביצועה נלמדת מסוכנותו של העורר. כבר נפסק כי בעבירה מעין זו יסתפק בית המשפט בחלופת מעצר רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן (בש"פ 6370/05 פלוני נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(3) 646). כן אציין כי ישנה חומרה רבה בניצול מצב של בחורה שאינה מסוגלת כלל להביע התנגדות, ושאף אינה נמצאת במצב בו תוכל להעיד נגד תוקפה בשל המצב ההכרתי בו היא מצויה בזמן האינוס, ויתכן כי דווקא במצב זה נשקפת מסוכנות רבה יותר על פני אינוס המלווה באלימות.

בעניין שבפני
נו התחשב בית המשפט קמא בנסיבותיו המיוחדות של העורר ובהעדר עבר פלילי והחליט על שחרורו של העורר למעצר בית אצל אחיו בתל-אביב. אני מוצאת כי התנאים שהטיל בית המשפט המחוזי על העורר, דהיינו מעצר בית מלא ואיזוק אלקטרוני, הינם סבירים ומאזנים נכונה בין זכותו של העורר לחירות לבין החשש ממסוכנותו של העורר. עם זאת, אם יציג העורר בפני
בית המשפט המחוזי הצעת תעסוקה באזור המרכז בשעות היום ישקול בית המשפט אפשרות היענות להקלה בתנאי שחרורו של העורר.



הערר, איפוא, נדחה.

ניתנה היום, ז' באדר תשס"ז (25.2.07).

ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07013690_b01.doc עכ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









בג"צ בית המשפט העליון 1139/07 בזק בינלאומי נ' שר התקשורת מר אריאל אטיאס ואח' (פורסם ב-ֽ 25/02/2007)