פסקי דין על מרסל זימרו | פסקי דין על אייל לוי

3283/04 א     25/02/2007




א 3283/04 מרסל זימרו נ' אייל לוי




1
בתי המשפט

א 003283/04
בית משפט השלום חיפה
25/02/2007
תאריך:
כב' השופט ר. חדיד

בפני
:
מרסל זימרו
- ת.ז. 001802941
בעניין:
התובע
מ. לוינסון ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
אייל לוי
- ת.ז. 022423107

הנתבע
גיל לנדאו

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. בפני
תביעה כספית לפיה מבקש התובע לחייב את הנתבע בתשלום סך של 55,921 ש''ח ליום הגשת התביעה.

2. להלן העובדות שאינן שנויות במחלקות בין הצדדים:

א. בין התובע לבין הנתבע ובנות זוגם התפתחו יחסי ידידות על רקע עבודות בנייה אשר ביצע הנתבע בשנת 2001 בחלקת קרקע הסמוכה לחלקה בה מתגורר התובע.

ב. ביום 10.6.02 מסר התובע לנתבע סך של 100,000 ש"ח וזאת באמצעות שיק אשר משך מחשבונו המתנהל בסניף הכרמל של בנק הפועלים (להלן: "השיק").

ג. במהלך חודש אוקטובר 2002 הצטרפו הנתבע ואשתו לטיול אשר ערכו התובע ואשתו ז"ל באנגליה.

ד. ביום 3.12.02 מסר הנתבע לתובע סך של 50,000 ש"ח.

ה. ביום 28.7.03 פנתה ב"כ התובע לנתבע בדרישה לתשלום החוב הנטען ובעקבות אותה פנייה התקיימה ביום 31.8.03 פגישה עם הנתבע (להלן: ''הפגישה'') במשרד ב''כ התובע, עו"ד מנחם לוינסון (להלן: "עו"ד לוינסון").

3. לטענת התובע בתמצית, הנתבע פנה אליו בבקשה לקבלת הלוואה על סך של 100,000 ש"ח וביום 10.6.02 הוא נעתר לבקשתו ומסר לו שיק בגובה הסכום הנ''ל. הנתבע, ועל אף פניות חוזרות ונשנות של התובע, החזיר לידיו רק מחצית מסכום ההלוואה. כמוכן, במהלך טיול באנגליה, לווה הנתבע מהתובע סך של 300 ליש"ט ואף סכום זה טרם נפרע.

התובע מוסיף וטוען כי במהלך הפגישה, הבטיח הנתבע לסלק את סכום החוב, אולם הוא ביקש שהות של מספר חודשים. התובע הסכים לבקשת הנתבע אך התנה זאת בחתימתו על התחייבות להחזר החוב. הנתבע לא קיים את הבטחתו. מכאן התביעה.

4. לטענת הנתבע בתמצית, במסגרת יחסי הידידות שהיו בין הצדדים, הוא ביצע עבור התובע ולבקשתו עבודות שונות, כגון הגבהה של הגדר המפרידה בין החלקה של התובע לחלקה הסמוכה לה, עבודות גינון ועוד. כמו כן, הנתבע ליווה את התובע למוסך ולבנק וייעץ לו בעניינים שונים. כאות תודה על מעשיו אלה, התובע מסר לידי הנתבע סך של 100,000 ש''ח במתנה, ולא כהלוואה, ועל-כן לא מוטלת עליו כל חובה להחזיר סכום זה. כמו כן, הנתבע מכחיש כי הלווה מהתובע במהלך הטיול באנגליה סך של 300 ליש''ט.

באשר לסכום אשר שילם הנתבע לתובע ביום 3.12.02, 50,000 ש''ח, נטען, כי הוא ניתן כהלוואה לבקשת התובע לצורך מימון רכישת רכב ובטענה כי כספו מושקע בתוכניות חסכון ללא אפשרות שחרורן אותה עת. התובע לא החזיר לנתבע את סכום ההלוואה ובדיעבד הוברר כי הוא ביקש לקבל חזרה לידיו את המתנה אשר נתן לנתבע. מכל מקום, לאור מערכת היחסים שהיתה בין הצדדים, הנתבע ויתר על הסכום אשר הלווה לתובע.

לטענת הנתבע, במהלך הטיול באנגליה הטיח התובע דברים פוגעניים באשתו המנוחה והוא ביקש להתערב לטובתה. בעקבות האירוע הנ''ל החלו היחסים בין הצדדים להתדרדר עד לניתוקם המוחלט ועל אותו רקע התובע שינה את טעמו וביקש לקבל בחזרה את יתרת סכום המתנה.

5. בדיון אשר התקיים בתביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע ועו"ד לוינסון מטעמו, וכן של הנתבע ואשתו. כל המצהירים נחקרו בפני
י. כמו כן, מטעם הנתבע העיד מר גבריאל אלימלך ללא הגשת תצהיר.

6. בסעיף 9 לתצהירו טען הנתבע כי ביום 9.6.02 הוא הוזמן על ידי התובע ואשתו המנוחה לביתם שם הודיעו לו, כי לאור יחסי הידידות שביניהם, העבודות אשר ביצע למענם והעזרה אשר עזר להם, הם החליטו להעניק לו במתנה סך של 100,000 ש''ח. למחרת היום התובע הזמין את הנתבע לביתו ומסר לידיו המחאה על סך של 100,000 ש''ח.

תיאור הנתבע לעיל, אינו מתיישב עם גרסתו. באם התובע ביקש להעניק לנתבע מתנה בסכום נכבד של 100,000 ש''ח, חזקה כי בטרם הודיע לו על כך, הוא שקל היטב בעניין, התלבט ושיתף את אשתו במחשבותיו ורק לאחר שגמלה בליבו החלטה סופית להעניק את המתנה, כביכול, הוא יודיע לו על החלטתו ובאותה הזדמנות ימסור לידיו את השיק. תיאור הנתבע, כאמור לעיל, תומך בגרסת התובע כי עסקינן בהלוואה, שכן, כאשר הדרישה לקבלת סכום ההלוואה באה מצד הנתבע, אך טבעי הוא כי בהתחשב בסכום ההלוואה הנכבד, התובע יבקש לשקול את העניין בטרם יעתר לבקשה ורק לאחר מכן ימסור את השיק.

7. כאמור, ביום 3.12.02, כששה חודשים לאחר שהנתבע קיבל מהתובע סך של 100,000 ש''ח, מסר הנתבע לתובע סך של 50,000 ש''ח. גרסת הנתבע לעניין תשלום סכום זה לתובע, אינה סבירה ואינה הגיונית בעיני, וזאת ממספר טעמים כמפורט להלן:

א. א. חזקה כי אדם המעניק, כביכול, מתנה לאחר בסכום כה נכבד, לא יזקק להלוואה מאותו אדם כעבור זמן קצר יחסית.

ב. ב. לגרסת הנתבע, היחסים בינו לבין התובע החלו להתדרדר לאחר הטיול המשותף באנגליה. הטיול נערך במהלך חודש אוקטובר 2002 והנתבע שילם לתובע סך של 50,000 ש''ח ביום 3.12.02, דהיינו, בתקופה בה לא היו יחסי ידידות קרובה בין הצדדים. הנתבע נשאל לעניין זה בחקירתו הנגדית, והוא השיב באומרו:

''קורה שבמערכת יחסים יש עליות וירידות . גם כאשר נתתי לו את הסך של 50,000 ש''ח לרגע לא חשבתי שאני צריך להחתים אותו, שלפתי את השיק ונתתי לו....'' (עמ' 28 לפרוטוקול הדיון מיום 9.3.06).

תשובתו הנ''ל של הנתבע אינה משכנעת בעיני, שכן, כאדם סביר, ועל רקע התדרדרות ביחסי הצדדים, הנתבע היה אמור לחשוד בכוונת התובע להחזר חלק מהמתנה אשר העניק לו ובהתאם לכך לסרב לבקשה או, לחילופין, להבטיח, לכל הפחות, פרעון הסכום.

ג. ג. בחקירתו הנגדית העיד הנתבע באומרו ''אני לא עשיתי כלום לקבל את הסך של 50,000 ש''ח, ויתרתי על זה. לא פניתי לו אף פעם לגבי זה'' (שם, עמ' 28 שורה 15 לפרוטוקול הדיון). עמדה כה סלחנית ואדישה של הנתבע להחזר סכום, אינה סבירה ואינה הגיונית בעיני, מה גם ויחסי הידידות בין הצדדים נותקו באופן מוחלט עד לנקיטת הליכים משפטיים. התנהגות הנתבע לעניין זה מלמדת כאלף עדים כי אכן, כטענת התובע, הסך של 50,000 ש''ח שולם על חשבון החזר ההלוואה.

ד. הנתבע העיד בחקירתו כי התובע לא ביקש להלוות, כביכול, ממנו מעבר לסך של 50,000 ש''ח (שם, עמ' 28 שורה 17 לפרוטוקול הדיון). עובדה זו אינה מתיישבת עם טענת הנתבע כאילו בדיעבד התובע שינה טעמו וביקש לקבל בחזרה את המתנה אשר העניק לו, שכן, באם אכן כך הוא זמם, מדוע לא ביקש לקבל סך של 100,000 ש''ח?!!

ה. במהלך הפגישה במשרד עו''ד לוינסון מיום 31.8.03 נדרש הנתבע להחזר יתרת החוב. בנסיבות העניין, אך טבעי הדבר כי באם הנתבע הלווה לתובע סך של 50,000 ש''ח ואלה טרם הוחזרו, הוא יעלה נושא זה במהלך הפגישה, מה גם ובאם תתקבל טענתו, לא תישאר מחלוקת בין הצדדים, למעט בעניין זניח של 300 ליש''ט. על אף זאת, הנתבע העיד כי לא העלה את הנושא במהלך הפגישה באומרו: ''לא דיברתי איתו. לא ראיתי עניין להיכנס לזה'' (שם, עמ' 29 שורה 14 לפרוטוקול הדיון). שתיקתו של הנתבע בעניין החזר ההלוואה אשר נתן, כביכול, לתובע בנסיבות מקרה דנן, אינה סבירה ואינה הגיונית בעיני.

8. אמנם נכון, התגלתה סתירה בין התובע לבין עו''ד לוינסון לעניין נוכחות התובע במהלך הפגישה ואשר במהלכה הבטיח הנתבע, לגרסת התובע, החזר יתרת החוב (שם, עמ' 9 שורה 2 ועמ' 17 שורה 3 לפרוטוקול הדיון). אולם, אין לייחס משקל רב לסתירה הנ''ל באשר אין היא יורדת לשורש העניין ואין היא אינה משליכה על מהות הסך של 100,000 ש''ח אשר שילם התובע לנתבע יותר משנה לפני קיום הפגישה. ויודגש, עסקינן בתחום האזרחי לפיו אין התובע נדרש להוכיח תביעתו מעל לכל ספק, אלא די בהוכחה לפי מאזן ההסתברויות.

לא זאת אלא זאת, בעקבות הפגישה פנה ב''כ התובע, עו''ד לוינסון, לנתבע במכתב מיום 24.9.03, בו נטען כי במהלכה ביקש הנתבע שהות של מספר חודשים להחזר החוב וכי התובע הסכים לכך בתנאי והנתבע יחתום על התחייבות בכתב. הנתבע קיבל מכתב זה, ועל אף כי לטענתו אין הוא משקף את מהלך הפגישה, הוא לא טרח להשיב לנטען בו. יש לפרש שתיקת הנתבע לאמור במכתב כהודאה לאמור בו.

9. העובדה כי על ספח השיק אשר מסר התובע לנתבע, לא צויין כי מדובר בהלוואה, אינה מעלה ואינה מורידה למחלוקת שבין הצדדים, שכן, באותו ספח לא נרשם גם כן כי מדובר במתנה.

10. הנתבע מפנה בסיכומיו לסעיף 2 לחוק הסדרת הלוואת חוץ בנקאיות, תשנ''ג-1993, לפיו ''חוזה הלוואה בין מלווה ללוה טעון מסמך בכתב'' וטוען כי במקרה דנן לא היה מסמך כאמור.

אין לקבל טיעון זה של הנתבע, שכן, משטען בעצמו כי הלווה לתובע סך של 50,000 ש''ח ללא מסמך בכתב, הוא מושתק מהעלאת הטענה נגד התובע. כמו כן, אין לומר כי במקרה דנן לא היה מסמך בכתב וכל המסמכים המפורטים להלן מקיימים, ביחד ולחוד, אחר דרישת החוק:

א. א. ספח השיק.
ב. ב. דף החשבון ממנו נפרע השיק, נספח ב' לתצהיר התובע.
ג. ג. מכתב ב''כ התובע לנתבע בעקבות הפגישה, כאמור בסעיף 8 לעיל, ואשר שתיקת הנתבע לאמור בו יש לפרשה כהסכמה.

למעלה מהאמור לעיל, יצויין, כי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות נועד להגן על נוטלי הלוואות מפני מי שעוסק במתן הלוואות לבל יקופחו זכויותיהם בשל מעמדם הנחות מול המלווה. דומה כי במקרה דנן לא מתקיימים אותם שיקולים העומדים בבסיס החוק.

11. למעלה מכל האמור לעיל יצויין, כי גרסת התובע, לפיה, הוא נתן לנתבע סך של 100,000 ש''ח כהלוואה ולא כמתנה, מתיישבת עם השכל הישר, שכן, אין זה דרכם של הבריות להעניק מתנות בסכומים כה נכבדים, כל זאת, כביכול, על רקע יחסי ידידות וביצוע מטלות אלה או אחרות.

12. טענות התובע לעניין הסכום אשר הלווה ממנו הנתבע במהלך הטיול באנגליה, לא נתמכה בראייה כלשהי והתובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו לעניין זה. אי-לכך, התביעה לעניין זה נדחית.

13. לסיכום כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 50,000 ש''ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.6.02 ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, הנתבע ישלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו''ד בסך של 8,000 ש''ח בתוספת מע''מ עליו ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתם ועל שכר טרחת עו''ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כל הסכומים, כמפורט לעיל, ישולמו תוך 30 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום ז' באדר, תשס"ז (25 בפברואר 2007) בהעדר הצדדים.
ר. חדיד
, שופט
קלדנית: פני מ.








א בית משפט שלום 3283/04 מרסל זימרו נ' אייל לוי (פורסם ב-ֽ 25/02/2007)