פסקי דין על עזבון רחמים לוי ז"ל | פסקי דין על מלכה לוי | פסקי דין על יצחק לוי | פסקי דין על חגית לוי | פסקי דין על רונן לוי | פסקי דין על קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים

4390/99 א     25/02/2007




א 4390/99 עזבון רחמים לוי ז"ל, מלכה לוי, יצחק לוי, חגית לוי, רונן לוי נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים




1
בתי המשפט
א 4390/99
בית משפט השלום בירושלים

לפני כב' השופט רפאל יעקובי
1. עזבון רחמים לוי ז"ל

2. מלכה לוי

3. יצחק לוי

4. חגית לוי

5. רונן לוי

6. יואב לוי
7. עידית לוי
בעניין:
התובעים

ע"י ב"כ עו"ד ח. פלמון
נ ג ד
קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
הנתבעת

ע"י ב"כ עו"ד מ. זוכוביצקי

פסק דין

א. התביעה, רקעה וההליכים שבעקבותיה
1. התביעה דנן היא תביעת עזבון ותביעת תלויים, שהוגשה מכח חוק פלת"ד, בקשר לתאונה שארעה למנוח רחמים לוי ז"ל (להלן: המנוח) ביום 20.3.97. בעקבות פסק הדין שניתן בעניין אטינגר (ע"א 140/00 עזבון אטינגר נ' החברה לשיקום ופיתוח, פ"ד נח(4) 486), תוקן כתב התביעה, באופן שהתביעה דנן כוללת גם את הקשור ב"שנים האבודות".

2. לאחר שמיעת ראיות בהיקף מלא גם בשאלה אם מדובר בתאונת דרכים אם לאו, הוסכם, שמדובר בתאונת דרכים, וכי לא תבוא פסיקת הוצאות בשל הליכים שהתנהלו לעניין זה.

3. התאונה גם הוכרה ע"י המל"ל כ"תאונת עבודה", והמל"ל שילם ומשלם גמלאות שונות, שהן פועל יוצא מכך.

4. בהמשך לאמור לעיל, וכעולה מסיכומי הצדדים, אין עוד מחלוקת, בדבר חבות הנתבעת לפצות את התובעים על הנזקים בגין התאונה. המחלוקות מתמקדות בעניינים הקשורים להיקף הנזקים ולשעור הפיצויים, וגם לניכויים. בסופו של יום, התובעים טוענים, כי על הנתבעת לשלם להם מאות אלפי שקלים, בעוד שהשורה התחתונה שאליה מגיעה הנתבעת היא, כי דין התביעה להידחות, תוך חיוב התובעים בהוצאות הנתבעת.

5. המנוח הוא יליד 19.9.32. תאונת הדרכים שבה עסקינן ארעה לו ב-20.3.97, בהיותו כבן 64 שנים וחצי, והוא נפטר לבית עולמו ביום 2.6.98, בהיותו כבן 65 שנים ושלושה רבעים.

6. לנוכח טענות שונות של הנתבעת, בדבר מצבו הרפואי של המנוח לפני התאונה, ותוחלת חייו וחיי עבודתו אלמלא התאונה, וטענות הקשורות בקשר הסיבתי בין התאונה לבין המוות, הוסכם, שימונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, ובהמשך לכך, מונה פרופ' ח. הרשקו.
בחוות דעתו, בפרק "דיון", כותב המומחה:
"אין כל ספק כי תאונת הדרכים פגעה קשות במר רחמים לוי ז"ל ושמאז מועד התאונה ועד ליום מותו היה בגדר חולה סעודי עם נזק מוחי קבוע (ניוון מוחי על פי צילומי הסי.טי) וחשוף לכל הסיבוכים הידועים אצל חולה עם נזק מוחי קשה שאינו שולט על צרכיו הבסיסיים כגון בליעה, תנועתיות וכו'".

ובפרק "סיכום" של חוות הדעת נאמר:
"מותו של מר רחמים לוי ז"ל נגרם כתוצאה מהפגיעות החמורות שהוא נפגע בעת תאונת הדרכים ב-30.3.1997. הנזקים שנגרמו על ידי התאונה הוחמרו על ידי מחלת הסוכרת ממנה סבל עוד לפני התאונה. לולא התאונה, סיכויי ההישרדות של מר לוי על רקע מחלת הסוכרת וסיבוכיו בלבד היו פחותים במקצת מאלה באוכלוסיה הכללית והגיעו לכ-10 עד 12 שנים ממועד התאונה".

המומחה נחקר על חוות דעתו (בישיבת 23.6.05), והוסיף הסברים בעל פה, מעבר למה שכתב בחוות דעתו.
לאחר סיומה של חקירת המומחה נרשמה ההצעה הדיונית הבאה של בית המשפט:
"שמענו הצעת ביהמ"ש שלנוכח כל החומר המצוי בתיק, בעניינים הרפואיים ובעניינים העובדתיים, יוסכם שללא צורך באחד המסלולים שהציע ב"כ הנתבעת, ניתן יהיה להדרש בסיכומים לכל הנוגע לבעיות הרפואיות שהיו למנוח עובר לתאונה, מכל הבחינות. חלק מן ההסכמה הוא שלא תטען (צ"ל ייטען-ר.י.) כלפי הנתבעת שהיא מנועה מלהעלות טענה כלשהי בשל כך שאין קביעה ספציפית של אחוזי נכות בגין כל בעיה ובעיה. נשקול זאת ונודיע" (פרוטוקול ע' 31, ש' 27 - ע' 32, ש' 3).
באי כח הצדדים הודיעו על הסכמתם להצעה דיונית זו (ראו הודעות מ-26.6.05 ומ-11.7.05).

7. בנוסף למומחה הרפואי, היקף הראיות בתיק זה היה רחב ביותר, והוא נותר כזה גם לאחר צמצומים מסויימים, שבאו לנוכח הסכמות הצדדים. בסופו של דבר, לגבי העניינים העומדים להכרעה נחקרו, בנוסף למומחה, גם האלמנה (התובעת 2) ושלושה מילדי המנוח (התובעים 3 ,4 ו-5). כמו כן, הוגשו מסמכים רבים.

8. בהמשך לראיות שהוגשו, הגישו באי כח הצדדים סיכומים בכתב, לאחר ארכות, ותוך עדכונים, בעקבות פסיקה חדשנית שבאה לעולם, ביני לביני, ומשנשלמה הגשתם של הסיכומים, הגיעה שעתה של פסיקת הדין.

9. אקדים ואומר כבר עתה, כי ניכר, שבסיכומים מטעם שני הצדדים הושקע עמל רב, שהביא לכך שהוגשו סיכומים מעמיקים ויסודיים. עם זאת, לפחות מקצת אותו עמל הושקע בהעלאת טענות, שחלקן מאד מגמתיות וחד צדדיות. במצב עניינים זה, נדרשת מלאכת הפרדה, כדי ש

פסק דין
זה יעסוק בעיקר ולא בטפל, וכדי שלא להגרר אחרי טענות שאין בהן לתרום לתוצאות הראויות בהקשרים השונים. מתוך גישה זו, אשתדל לבנות את פסק דיני זה.

ב. הערכת הראיות - כללי
10. התובעים שהעידו, ונחקרו בחקירות ממושכות ביותר, הותירו רושם מהימן. כך הוא גם לגבי התובעת 2, שהנתבעת מעלה כלפיה טענות שונות לעניין מהימנותה. עם זאת, לגבי עדה זו יש מקום גם לדברים הבאים. אני מוכן לקבל את טענות התובעים, שבעניינים שונים לא ידעה, או לא זכרה פרטים, בקשר לשאלות שונות ורבות שנשאלה. ברם, לא ניתן להשתחרר מן הרושם, שהיה בעדותה משום מזעור עניינים הקשורים בבעיות הרפואיות של המנוח לפני התאונה, יחד עם הגזמה לגבי חלקו בפרנסת המשפחה, לצד צמצום תרומתה שלה לעניין זה.

11. צודקים התובעים, כי לעניין מצבו הרפואי של המנוח לפני התאונה, ומה שהיה צפוי לו אלמלא התאונה, אין ללמוד מאומה מהקביעות הרפואיות של ועדות המל"ל, וכי לגבי עניינים אלה רלבנטיות רק הקביעות של המומחה מטעם בית המשפט (ראו, למשל: ע"א 612/84 מרגלית נ' מרגלית, פ"ג מא(4) 514; ע"א 354/84 ממן נ' קעטבי, פ"ד מא(2) 113; ע"א 387/88 אוחנונה נ' ציון, תקדין עליון 93(3) 535; ע"א 2730/90 שרון נ' וינרט, תקדין עליון 92(3) 500; ע"א 1098/90 יעקב נ' פיטוסי, תקדין עליון 92(3) 695; רע"א 1426/03 בלאל נ' אברג'יל, תקדין עליון 2003(1) 2006, ועוד). לעומת זאת, כן ניתן לייחס משקל לדברים שמסר המנוח עצמו לגורמים שונים במל"ל, כמו גם לגורמים אחרים, לגבי מצבו הרפואי ויכולותיו התפקודיות, ולגבי כל יתר העניינים. בקשר לכך אציין, כי הרושם הכללי הוא, שהמנוח הפריז בתאור בעיותיו הרפואיות במל"ל, במגמה להגדיל זכויותיו שם, וכי, מכל מקום, התמונה הרפואית שלו, ובעיקר התפקודית, העולה מקביעות המומחה מטעם בית המשפט, לצד יתר הראיות, טובה בהרבה מזו העולה ממה שנרשם במסמכים שהנתבעת משליכה יהבה עליהם. כמו כן, בכל הנוגע לעניינים שאינם ברפואה, אין מניעה לתת משקל למסמכים הקשורים במל"ל, ולא נכונה טענת התובעים, כאילו לכל מסמכי המל"ל ניתן לייחס נפקות רק לעניין הניכויים, וכי לעניין ההכנסות ניתן להסתמך רק על מסמכי מס הכנסה.

ג. מבנה המשכו של פסק הדין
12. לצורך בחינת השאלה אם מגיעים לתובעים פיצויים, ואם כן - כמה, יש בתחילה להציב, זה מול זה, שני קווים מקבילים. האחד ישקף את מצב העניינים עובר לתאונה, ואת מה שהיה צפוי להיות אלמלא התאונה, ונותר היפותטי ווירטואלי עקב התאונה. השני ישקף את מהלך העניינים ממועד התאונה ואילך. לאחר מכן, ומתוך השוואה מתאימה, תבוא פסיקת הפיצויים בראשי הנזק השונים שעל הפרק, כולל התייחסות לתביעת המיטיבים, אשר ממנה אין מנכים גמלאות מל"ל (לפי הלכת מזאווי, ע"א 163/99 עזבון מזאווי נ' דורי, פ"ד נד(5) 854). לאחר כל אלה, יהיה צורך לבחון אלו סכומים יש לנכות, ולבסוף, לתת הוראות מתאימות, בהמשך לכל שייקבע.

ד. מצב העניינים לפני התאונה, ומה שהיה צפוי אלמלא ארעה
13. בהמשך לכל שצויין עד כה, ולאור העולה ממכלול חומר הראיות, התמונה המתקבלת לגבי מהלך העניינים לפני התאונה היא כדלקמן: המנוח, חרף בעיות בריאות שונות שהיו לו, עבד במרץ בחנות מכולת. הוא היה פותח את המכולת בשעה 04:00 לפנות בוקר, ועובד בה לבדו במשך כמה שעות. בשלב מסויים בשעות הבוקר, משעה 10:00, לערך, היתה התובעת 2 מגיעה למכולת, ומפעילה אותה לבדה, על כל הכרוך בכך, למשך שעה-שעתיים, שבמהלכן היה המנוח היה יוצא לסידורים שונים. לאחר מכן היה המנוח חוזר למכולת למשך עוד כשעה וחצי. בין השעות 13:00 ל-16:00 היתה המכולת סגורה. משעה 16:00 עד סביבות השעה 20:00 היה המנוח עובד במכולת לבדו. באותן שעות היתה התובעת 2 עוסקת במשק הבית, ובענייניה שלה. התובעת 2 הייתה גם מסייעת למנוח בהזדמנויות שונות של לחץ במכולת, בשעות נוספות על הנ"ל (הכל על יסוד מה שעולה מפרוטוקול 24.2.03, ע' 4, ש' 30 - ע' 5, ש' 3, עם קב חומטין). בהתחשב בתמונה הכוללת, ובין היתר, בדברי המומחה הרפואי, שאלמלא התאונה, המנוח היה עשוי לחיות עד גיל 75 לערך, במקום עד גיל 80 לערך, ובכך שהמנוח היה עצמאי, היה צפוי שהמכולת תפעל במתכונת דומה לזו שצויינה לעיל, עד שהמנוח היה מגיע לגיל 68 (הבעיות הרפואיות "מקזזות" חלק מתוספת שנות העבודה של עצמאי לעומת שכיר, ומעמידות את המנוח, שעבד בפועל עד שנפגע בגיל 64, כמי שהיה פורש בגיל מתקדם רק במעט משכיר בעל תוחלת חיים שאינה מקוצרת).

14. לעניין ההכנסות מן המכולת צודקת הנתבעת, כי התובעים הגישו ראיות חלקיות בלבד, וכי במכלול נסיבות המקרה, יש לזקוף נתון זה לחובתם. עם זאת, מקובלת עליי טענת התובעים, כי במכלול נתוני המקרה, ובין היתר, כאשר הוכח שמשפחה שלמה של המנוח התפרנסה מן המכולת (ומגמלאות מל"ל נמוכות נוספות), יש מקום לקבוע, כי ההכנסה מן המכולת, לאחר ניכוי בגין מס הכנסה, לא הסתכמה רק בכ-5,000 ₪ לחודש, בערכים של מועד פסק הדין (כטענת הנתבעת), אלא בסכום גבוה יותר, הגם שנמוך מזה שהתובעים טוענים לו. אני מעמיד את ההכנסה החודשית מן המכולת, לאחר ניכוי בגין מס הכנסה, על 6,500 ₪ בערכים של מועד פסק הדין.

15. לנוכח מה שנקבע לעיל, בעניין עבודה חלקית של התובעת 2 במכולת, הרי שגם ללא צורך להיזקק למסמכי המל"ל בקשר לאותה עבודה, ניתן לקבוע, כי מתוך הסכום הכולל הנ"ל יש לזקוף לזכות המנוח, שהיה האחראי לכל הקשור במכולת, ושחלק משעות יציאתו ממנה הוקדשו לסידורים הקשורים בה, הכנסה חודשית בסך 5,500 ₪, לאחר ניכוי בגין מס הכנסה, ולתובעת 2 - שתרומתה התמצתה בשעות עבודה מסויימות - הכנסה חודשית בסך 1,000 ₪, לאחר ניכוי בגין מס הכנסה. בהמשך לכך, ולפי נתונים אלה, ייערך חישוב לפי "קופה משותפת".

ה. המצב לאחר התאונה - עד מות המנוח, וממנו ואילך
16. במשך כשנה ורבע, שממועד התאונה עד מות המנוח, היה המנוח במצב קשה ביותר, שגרם לצורך בעזרה רבה, ולהוצאות מוגברות. במהלך כל אותה תקופה שהה המנוח במוסדות רפואיים שונים (בתי החולים הדסה, בית לווינשטיין, הרצוג ושוב הדסה). לפי דברי המומחה הרפואי, את רוב רובם של אותם צרכים יש לזקוף לחובת הפגיעה בתאונה, וכך ייעשה. בתקופה הסמוכה לאחר התאונה הופעלה המכולת באמצעות העסקת עובדים בשכר.
החל מ-5.10.97, בעוד המנוח חי, הופסקה הפעלת המכולת, והיא הושכרה. לעניין עצם המקום להתחשב בסכומים שנתקבלו מהשכרה זו, מקובלת עליי טענת הנתבעת, כי יש להתחשב בסכום מסויים מתוך מה שנתקבל, וכי אין להוסיף את שכר הדירה החודשי לבסיס השכר של המנוח (כטענת התובעים, בסעיף 39 של סיכומיהם, שאינה מקובלת עליי). המדובר בנכס שבבעלות משפחת המנוח, אשר היא, מרצונה החופשי, בחרה להפעיל בו מכולת, ולא להפיק ממנו רווחים אחרים. משפחת המנוח גם לא בחרה להפעיל את המכולת בנכס שכור, ובכך לזכות ליתרונות מס. במצב עניינים זה, יש לראות בסכומים המשולמים לאחר הפסקת הפעלתה של המכולת, בעקבות מצבו של המנוח ומותו, טובת הנאה שצמחה עקב התאונה.
לצד הקביעה העקרונית דלעיל, הרי שלעניין היקף ההכנסות מהשכרת המכולת, אני מאמין לטענות התובעים, כי מדובר בסכומים שכששולמו היו נמוכים, ושבמהלך תקופות משמעותיות לא שולמו כלל, וכי משהנתבעת לא הוכיחה מה חלקו של המנוח במכולת, יש להתחשב רק בסכום חלקי ונמוך מתוך שכר הדירה. ככל שהדבר יהיה רלבנטי בהמשך, יש מקום להתחשב, לצורך הפחתה בהכנסה חודשית בסך 300 ₪, מהשכרת המכולת.

ו. חוליית קישור
17. לנוכח גילאי התובעים בעת מות המנוח ועיסוקיהם אז, הרי התובע היחיד שהיה עדיין בתקופת התלות המקובלת הוא התובע 3, שהיה בעת מות המנוח כבן 18, ולא שרת אז בצבא (הוא התגייס בחודש פברואר 2001). במצב עניינים זה, ולאחר שאיני מקבל טענות שונות של התובעים, שאין בהן להצדיק סטייה מן החזקות ומן המקובל לגבי תביעות תלויים, תביעת התלויים האמיתית היא, לכל היותר, זו של האלמנה, עם ספיח קטן בעניינו של התובע 3. כהמשך לכך, הרי שבכל הנוגע להפסדים מהכנסת המנוח, אין פער משמעותי בין הפיצוי לתלויים לבין הפיצוי לפי הלכת "השנים האבודות". במכלול נתוני המקרה דנן, מקובלות עליי טענות הנתבעת (בסעיף ב(1), שבע' 18-19 של סיכומיה), כי אין מקום לפסוק פיצוי נפרד עבור אובדן שרותי בעל ואב. בהתחשב בכל אלה, יחד עם הידיעה שכל עיסוקנו במקרה דנן אינו במדע מדוייק, אלא בעניינים שבקירוב ושבהערכה, הרי שניתן יהיה לפסוק הפיצויים, באופן שאפסוק להלן, ובין היתר, לא יהיה צורך לייחד פרק נפרד לתביעת התלויים, ולא להיכנס לאותו "קן צרעות", שעניינו במערכות היחסים בין תביעת העזבון לתביעת התלויים.

18. על יסוד כל שנאמר עד כה, ומה שייאמר להלן, תבוא פסיקת הפיצויים בראשי הנזק הספציפיים שעל הפרק. לאחר מכן, נעבור לשאלת הניכויים, ולבסוף תבואנה הוראות מתאימות, בהמשך לכל אלה.

ז. תביעת העזבון - הפסדי הכנסה עד מות המנוח
19. לגבי פרק זמן זה, שבו היה המנוח חי, צודקת הנתבעת, כי אין רלבנטיות לפסק הדין בע"א 534/80 אבידן נ' הלפרין, פ"ד לז(1) 35, שאליו מפנים התובעים.

20. לגבי התקופה של כחצי שנה, שממועד התאונה עד סוף ספטמבר 1997, אשר בה הופעלה המכולת, באמצעות העסקת עובדים, וההכנסות שצמחו ממנה, לאחר ניכוי ההוצאות, לא נפלו מאלה שהיו לפני התאונה, כל אשר מוצדק לפסוק הוא סכום חודשי לא גדול, המתחשב בכך שאילו המנוח עצמו היה מפעיל את החנות אז, היו ההוצאות פחותות, ואפשר גם שהתקבולים היו גבוהים יותר. אני מעמיד הפיצוי עבור תקופה זו על סכום כולל של 15,000 ₪, למועד פסק הדין, כולל הפרשי הצמדה וריבית עד מועד זה.

21. לגבי התקופה של כשמונה חודשים, שמתחילת אוקטובר 1997 עד מות המנוח, בתחילת יוני 1998, יש מקום לפסוק הפסד הכנסה מלא, תוך הפחתה בגין דמי השכירות בלבד. זאת בשל כך שלנוכח מה שנקבע לעיל, מוצדקת הטענה, שמצב המנוח הביא להפסקת פעילות המנוח. אין לזקוף לחובת התובעים, במצב שבו היו שרויים אז, הימנעות מהקטנת הנזק, בכך שלא המשיכו להפעיל את המכולת כמו בחודשים הספורים אשר קודם לכן. בהתחשב בהכנסה חודשית של 6,500 ₪ בערכים של מועד פסק הדין ובהפחתה בגין דמי שכירות בסך 300 ₪ לחודש, יעמוד הפיצוי בקשר לשמונה חודשים אלה על סכום מעוגל של 60,000 ₪, למועד

פסק דין
זה, כולל התחשבות בכל הקשור להפרשי הצמדה וריבית.

ח. תביעת העזבון - "השנים האבודות"
22. לנוכח כל שנקבע לעיל, ובמיוחד בסעיף 13, פרק הזמן שבו מדובר מסתכם בעשרים ושבעה חודשים, שבין מות המנוח, בגיל 65 שנים ו-9 חודשים, לתוחלת חיי העבודה שלו, אלמלא התאונה, אשר נקבע שהייתה עד גיל 68.

23. לנוכח מה שנקבע, ובכלל זה לעניין ההכנסות, הרי שלגבי אותה תקופה מדובר בארבע ידות (ידת המנוח, ידת האלמנה, ידת הבית וידת חסכון). הקופה המשותפת מסתכמת ב-6,500 ₪, שמתוכה - 5,500 ₪ מיוחסים למנוח, ו-1,000 ₪ - לתובעת 2.
שווי כל ידה מתוך הכנסת המנוח עומד אפוא על 1,375 ₪ (5,500:4), ונגיסת המנוח בהכנסת התובעת 2 מסתכמת ב-250 ₪ (1,000:4). ההפסד החודשי הוא 4,125 ₪ (3 ידות x 1,375 ₪) בהפחתת 250 ₪, כנ"ל, דהיינו 3,875 ₪.
לנוכח העובדה שמדובר ב-27 חודשים, הסך הכל הוא 104,625 ₪, ועל סכום זה יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה שבה מדובר (2.6.98-19.9.00) אשר לנוחות החישוב ייקבע מועדו ל-15.8.99.
ט. תביעת העזבון - נזק לא ממוני
24. שני הצדדים מסכימים, כי הפיצוי מכח תקנה 4 לתקנות פלת"ד (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976 מסתכם בסכום מעוגל של 51,000 ₪ (הסכום שבו נקבו שניהם הוא 50,920 ₪).

25. התובעים מנסים, בדרכים יצירתיות במיוחד, לזכות לסכום גדול נוסף (ראו סעיפים 59-66 של סיכומיהם). מקובלת עליי בעניין זה עמדת הנתבעת (שבסעיף א(6) של סיכומיה), כי אין לכך מקום, ועל כן הפיצוי בראש נזק זה יהיה 51,000 ₪ למועד

פסק דין
זה.

י. תביעת העזבון - הוצאות קבורה ומצבה
26. התובעים בסיכומיהם עותרים לסך 21,500 ₪, שחלקו מגובה בקבלות, וחלקו - לא. הנתבעת מציינת, בצדק, כי לגבי כל הקשור בסכום זה מוגבלים התובעים לסכום כולל של 10,000 ₪, למועד הגשת התביעה, אשר בו נקבו בכתב התביעה (בסעיף 13). לאחר חישובים מדוקדקים שהיא עורכת, מגיעה הנתבעת לסכום כולל של 6,946 ₪ למועד הגשת סיכומיה.

27. התובעים אמנם ניסו להתחכם בדבר מגבלת הסכום, בכך שתבעו חלק מן הנזק בהקשר זה כנזק עתידי, ואולם, בראש נזק זה אין פוסקים פיצויים עבור הוצאות שאפשר שתוצאנה בעתיד, אלא רק על העבר, ועל כן המגבלה שרירה וקיימת.

28. בהתחשב במגבלת הסכום, ובכך שמקובל עליי, שהיו הוצאות שלא נשתמרו בקשר אליהן קבלות, הרי שהסכום שבו נקבו התובעים בכתב התביעה נראה לי כראוי וכהולם. אני פוסק אפוא בפרק זה סך 10,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (7.3.99).

יא. תביעת העזבון - הוצאות נוספות שהוציא העזבון
29. בסעיף 68 של סיכומיהם מכלילים התובעים תביעה לפיצוי בסך 3,646 ₪, למועד הסיכומים, עבור הוצאות הסעת המנוח באמבולנסים ממקום למקום.
הנתבעת טוענת (בסעיף א(3) של סיכומיה), כי עבור כל אותן הוצאות יכלו התובעים לקבל החזר מן המל"ל, ומשלא פעלו כראוי לשם כך, אין לפסוק פיצוי.

30. לאחר שקילת המכלול, ומשלא פעם נפסקים פיצויים מעבר למה שניתן לקבל מן המל"ל, אני פוסק בקשר להוצאות אלה סך 2,000 ₪ למועד

פסק דין
זה (סכום הכולל, בין היתר, הפרשי הצמדה וריבית עד מועד זה).
יב. תביעת המיטיבים
31. בפתיחת פרק זה של פסק הדין, יש להתייחס, לכמה טענות שמעלה הנתבעת בהקשר זה. ראשית - נכון הוא שהתובעים ייחדו בכתב התביעה רק את התובעים 5-7 כמיטיבים (ראו סעיף 17 של כתב התביעה). לגבי ההטבה של יתר התובעים, הרי שהתובעים כללו אותה במסגרת תביעת העזבון (בסעיף 11(ג) של כתב התביעה), ובתורת שכזו אין היא חסינה מניכויים.
שנית - לא ברור מדוע הנתבעת הקדישה טיעונים לעניין חוסר זכאותם של התובעים 5 ו-6 לפיצויים, כאשר בסיכומי התובעים לא באה כל דרישה בהקשר זה. מכיוון שהעניין עלה על הפרק, אציין, כי אין בכך שתובעים אלה לא התייצבו לדיון, ושהיה וויתור על תצהירי העדות הראשית שלהם, כשלעצמם, כדי לשלול מהם פיצויים, אשר ייתכן שהיו עשויים להגיע להם. לכל היותר, ייתכן שמצב דיוני זה מחליש במשהו את תביעתם, אך אין בו לקוטלה כליל.
שלישית - אין לזקוף לחובת המיטיבים הימנעות מקבלת דמי נסיעה מן המל"ל, שכן צודקים התובעים בטענה, שהזכות לכך קיימת לנפגע עצמו, ולא למיטיבים.

32. לגופו של עניין, הצדדים נכנסו לפרטים ולפרטי פרטים ביחס לכל הקשור בתביעה זו, כאשר לפחות לגבי חלק מהדברים מדובר כמעט בקטנוניות, לכאן או לכאן. במסגרת

פסק דין
זה יהיה מקום לקבוע כמה עקרונות לגבי תביעה זו, ומהם לגזור את הפיצויים הראויים. העקרונות המרכזיים הם אלה שיפורטו להלן.

33. בראש ובראשונה, גם כשמדובר בחולה במצב קשה, בדומה למצב שבו היה המנוח שרוי מעת התאונה ועד מותו, אין בכך כדי לראות בשהייה לצידו רק מילוי צורך רגשי של השוהה, ואין הצדקה לשלול ממי ששהו לצידו וסייעו לו במעט שניתן, את הזכות לקבל פיצויים כמיטיבים. זאת גם בגלל שלפחות בזמן אמת לא נשללה תרומה אפשרית של שהות זו לנפגע (מבחינת הושטת עזרה מסויימת בפועל, ומבחינת השפעת הנוכחות על הטיפול שמעניק בית החולים), כאשר, מכל מקום, יש להכיר בצורך באותה שהות כפועל יוצא של תוצאות התאונה. בהמשך לכך, יש להכיר בהקשר זה גם בהפסדי הכנסה שבאו לעולם לצורך אותה שהייה, גם בהוצאות סבירות לשם כך, וגם בפיצוי על עצם הטורח המוגבר בהרבה לעומת ימי שגרה בשל כל הקשור בהגעה אל הנפגע ובשהייה לצידו.

34. בחינה של טענות הצדדים, בקשר לתביעת המיטיבים, מגלה, כי ניכרת הגזמה אצל התובעים במה שהם תובעים כמיטיבים, ובנוסף למגבלות שהם הטילו על עצמם בסכומים שבהם נקבו בכתב התביעה, הרי גם ככל שאנו מצויים בתוך מסגרת זו, יש להיזהר מהיסחפות בכל הנוגע לסכומים שיש לפסוק.

35. בסיכומם של דברים, יש מקום להעריך את שווי השהייה ליד המנוח בסכום כולל של 5,000 ₪, בערכים של מועד פסק הדין, לכל חודש.
בשל מה שצויין לעיל, בסעיף 31, חשוב לציין גם מה חלקו של כל אחד מהתובעים בסכום זה. לנוכח מכלול חומר הראיות, אני קובע, שמתוך סכום זה מגיע לתובעת 2 סך 2,000 ₪ לכל חודש, לתובעים 3 ו- 4 מגיע סך 1,200 ₪ לכל אחד לכל חודש, ולתובע 5 - סך 600 ₪ לחודש. על סכומים אלה - שהם, כאמור, בערכים של מועד פסק הדין - תתווסף ריבית, בהתאם למה שייקבע להלן.

36. בכל הקשור לתובע 5 - על אף שלא הוגשו מסמכים על אבדן ימי חופשה ומחלה שלו, הרי לנוכח מהימנותו, ובהתחשב במציאות הכוללת שבה היתה שרוייה המשפחה, ניתן על יסוד עדותו לפסוק לו פיצוי בקשר לכך. עם זאת, בשל כך שניצול ימי חופשה ומחלה אין פירושו נזק כספי מיידי, אלא, לכל היותר, נזק עתידי (כגון במקרה של מיצוי ימי החופשה או של הפסד פדיון עתידי), ובהתחשב גם בהעדר מסמכים כנ"ל, אין להתקרב לסכום של כ-30,000 ₪ שהוא עותר לו, אלא הפיצוי יעמוד על 12,000 ₪ למועד

פסק דין
זה.

37. התובע 5 גם היה המיטיב היחיד שהוכח, כי הוציא הוצאות ממשאביו שלו, להבדיל ממשאבי העזבון. הכוונה להוצאות נסיעה ברכבו הפרטי, כדי לבקר את המנוח. בקשר לכך, יש מקום לפצותו כמיטיב, אם כי, בסכום נמוך מהסך 33,474 ₪, שהתובעים עותרים לו. אני מעמיד הפיצוי לתובע 5 בקשר לכך על 20,000 ₪, למועד

פסק דין
זה (כולל הפרשי הצמדה וריבית עד מועד זה).

38. יתר ההוצאות שהתובעים מכלילים בתביעת המיטיבים, אינן הוצאות שהוכח לגביהן, שבאו ממקור נפרד מכספי העזבון עצמו. הרושם הברור הוא, דווקא, שהוצאות אלה באו מכספי העזבון. במצב עניינים זה אין להתייחס אליהן כאל הוצאות של מיטיבים, החסינות מניכויים, אלא כאל הוצאות של העזבון. לגבי סכום הפיצוי הראוי בקשר לאותן הוצאות, התעצמו הצדדים בטענות פרטניות, הרבה מעבר למה שמתאים בקשר לכך. בסופו של דבר, יש ממש ברבות מן הטענות ההדדיות. לאחר שקילת המכלול, הרי שמתוך הסך הכולל של כ-40,000 ₪ למועד פסק הדין, שהתובעים עותרים לו, אני פוסק לתובעים סכום כולל של 30,000 ₪, למועד

פסק דין
זה (כולל הפרשי הצמדה וריבית עד מועד זה).
כאמור, סכום זה נפסק לעזבון, ולא במסגרת הפיצוי למיטיבים.
יג. סיכום ביניים
39. כל שנאמר ונפסק עד כה מביא לכך שהפיצויים למיטיבים מסתכמים בסכומים הבאים:
לתובעת 2- סך 2,000 ₪ לכל אחד מארבעה עשר וחצי חודשים כנ"ל, דהיינו, 29,000 ₪. על כך יש להוסיף ריבית מאמצע התקופה, אשר לנוחות החישוב ייקבע מועדו ל-1.11.97.
לתובע 3- סך 1,200 ₪ לכל אחד מהחודשים הנ"ל, דהיינו, בסך הכל 17,400 ₪, בתוספת ריבית מ-1.11.97.
לתובעת 4 - כנ"ל.
לתובע 5 - עבור העזרה - סך 600 ₪ לכל אחד מהחודשים הנ"ל, ובסך הכל 8,700 ₪, בתוספת ריבית מ-1.11.97, ועבור הפסדי הכנסה ונסיעות - סכום כולל של 32,000 ₪, למועד

פסק דין
זה (צרוף הסכומים שנפסקו, בסעיפים 36 ו-37).

40. הפיצויים לעזבון מסתכמים בסכומים הבאים:
הפסדי הכנסה עד מות המנוח - 75,000 ₪, למועד

פסק דין
זה (צרוף הסכומים שנפסקו לעיל, בסעיפים 20 ו-21).
הפסדי הכנסה בשנים האבודות - 104,625 ₪, בתוספת ריבית מ-15.8.99 (כנ"ל, בסעיף 23).
נזק לא ממוני - 51,000 ₪, למועד פסק הדין (כנ"ל, בסעיף 25).
הוצאות קבורה ומצבה - 10,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 7.3.99 (מועד הגשת התביעה, כנ"ל בסעיף 28).
הוצאות נוספות של העזבון - 32,000 ₪, למועד

פסק דין
זה (צרוף הסכומים שנפסקו לעיל, בסעיפים 30 ו-38).

41. כפי שכבר צויין לעיל (בסעיף 12), תביעת המיטיבים אינה חשופה לניכוי גמלאות המל"ל. היא גם לא חשופה לניכוי תשלום תכוף, באשר זה, מעצם טבעו, לא משולם למיטיבים (ראו, למשל: ע"א 330/84 מדינת ישראל נ' הלבנון, פ"ד מ(2) 663). במקרה דנן, גם אין לנכות ממנה סכום אחר כלשהו.

42. לגבי תביעת העזבון, יש לבחון עתה, איזה סכומים מן הראוי לנכות ממנה. מה שעומד על הפרק לעניין זה הוא גמלאות שונות של המל"ל, הוצאות מחיה של המנוח, שנחסכו בתקופת אשפוזו, ותשלום תכוף. נעבור עתה לדון באלה, מן הסוף להתחלה, כאשר במקרה דנן מדובר גם במעבר מן הקל אל הכבד. עם זאת, נזכיר לעצמנו כבר עתה, כי בכל הנוגע לגמלאות המל"ל, הרי גם לגבי תובע שתהיה לגביו תוצאה של בליעת הפיצויים לעזבון בגמלאות, או תוצאה קרובה לכך, מוסכם, שתהיה לו זכאות ל-25% מן הפיצויים המגיעים לו (סיכומי הנתבעים, ע' 27; פרוטוקול ישיבת 27.5.02).

יד. ניכויים - תשלום תכוף
43. לפי העולה מנ/1, שולם לתובעים ב-17.10.97 תשלום תכוף בסכום כולל של 33,861 ₪, הכולל בתוכו גם שכ"ט עו"ד. סכום זה שולם עוד לפני הגשת התביעה דנן. מסיכומי שני הצדדים עולה, כי לאחר תוספת הפרשי הצמדה וריבית, מדובר בסכום מעוגל של כ-59,000 ₪ למועד

פסק דין
זה, וכי מוסכם, שיש לבצע ניכוי מן הפיצויים לעזבון בקשר לכך. הוראות ספציפיות לגבי עניין זה תבואנה בהמשך, ככל שיישאר צורך בכך.

טו. ניכויים - הוצאות מחיה של המנוח שנחסכו בתקופת אשפוזו
44. בע' 17 של סיכומיה טוענת הנתבעת, כי יש לנכות מהפיצויים לעזבון סכומים שנחסכו בשל כך שהמנוח שהה באשפוז ממועד התאונה עד מותו. לאחר חישובים מפורטים, מגיעה הנתבעת לכך שיש להעמיד הסכום הכולל לניכוי על 28,445 ₪ למועד הגשת סיכומיה.

45. טענתה של הנתבעת נכונה, לדעתי, מבחינה עקרונית. מצד התובעים לא באה התמודדות עם עצם הטענה, ולא עם החישובים, ועם הסכום, שהנתבעת עותרת שינוכה מכוחה.

46. בהמשך לכל האמור, מתקבלת הטענה, ואני קובע, כי מסכום הפיצויים לעזבון יהיה מקום לנכות סכום כולל מעוגל של 29,000 ₪ למועד

פסק דין
זה בקשר לכך.

טז. ניכויים - גמלאות מל"ל
47. הנתבעת, שעליה הנטל לעניין זה, טוענת בסיכומיה, כי יש לנכות מסכומי הפיצויים לעזבון את דמי הפגיעה וגמלאות נכות מעבודה ששולמו למנוח עד פטירתו, המסתכמות ב-81,323 ₪, למועד הגשת סיכומיה, וכי מן הפיצויים שייפסקו לתובעת 2 (יהא מעמדה לעניין זה אשר יהא, יורשת או תלוייה) יש לנכות את קצבאות התלויים של המל"ל, המסתכמות ב-350,313₪, למועד הגשת סיכומיה. הנתבעת מסתמכת, בין היתר, על חוות דעת אקטוארית של האקטואר שי ספיר (נ/13).

48. התובעים מעלים בסיכומיהם טענות שונות, שתכליתן להביא לקביעה, כי אין לנכות מאומה, או שיש לנכות הרבה פחות מהסכומים שהנתבעת טוענת להם.

49. בחנתי מקרוב את הטענות השונות של הצדדים, על רקע חומר הראיות. בהמשך לכך, אקבע בתחילה, את העקרונות שישמשו בסיס לכל מה שקשור בניכויים במקרה דנן, ולאחר מכן את המסלול הדיוני שיביא לסיום כל הקשור בפרשת הניכויים, ובכך גם לסיכום כולל של כל הנחוץ.

50. בעניין הניכויים יש כמה עקרונות יסוד מושרשים וידועים, אשר האסמכתאות שבסעיפים 85-87 של סיכומי התובעים הן רק חלק קטן מן הבסיס להם. כך, ברור, שמנכים רק הטבות הניתנות עקב התאונה הנדונה, ולא כאלה שהיו ניתנות גם בלעדיה. ברור גם, שאם לקבלת הטבות עקב התאונה יש מחיר, בדמות הפסדים של הטבות שהיו משולמות אלמלא התאונה, יש לבצע בקשר לכך "ניכוי מן הניכוי". גם האקטואר ספיר מכיר בעקרונות אלה (כעולה, למשל, מסעיף ג' בע' 2 של נ/13), וגם הנתבעת אינה חולקת עליהם.
יסוד מוסד נוסף הוא, שחוות דעתו של אקטואר הינה אך בגדר כלי עזר לצורך חישובים, ואין בה כדי לקבוע את עצם הזכאות, או את המצב החוקי, שאותם יש לבחון בכלים המקובלים. מכאן, שככל שחוות דעת אקטוארית יוצאת מנקודות מוצא שאינן נכונות, הרי שלא ניתן יהיה להתבסס עליה, או שניתן יהיה להעזר בה, רק מתוך שינויים מתחייבים ומתאימים. לגבי כל הקשור בכך, צד למשפט רשאי להשיג על חוות דעת של האקטואר מטעם הצד שכנגד, גם אם לא הגיש חוות דעת נגדית מטעמו, כמקובל לגבי כל חוות הדעת של מומחים.

51. בהמשך לאמירות הכלליות הנ"ל, ועל יסודן, אתייחס לטענות הפרטניות, העולות בכל הנוגע לפרשת הניכויים.

52. צודקת הנתבעת בטענתה (שבע' 18 למעלה מסיכומיה), כי יש גמלאות עבודה (דמי פגיעה וקצבאות) שהמנוח קיבל עד מותו. האקטואר ספיר ציין במפורש בחוות דעתו (הערה 1, בע' 2), שלא הכליל ניכויים אלה, והדבר טעון השלמה. הנתבעת טוענת, כי הסכום הכולל של כל הנ"ל מגיע ל-81,323 ₪ למועד הגשת סיכומיה, ולא באה טענה לסתור בקשר לכך. עם זאת, במסגרת המהלכים המשלימים, ניתן יהיה לבחון גם כל הקשור בכך.

53. לצד טענתה הצודקת של הנתבעת, כנ"ל, צודקים התובעים, כי יש מקום לנכות מן הניכויים קצבאות נכות כללית, שהמנוח היה אמור לקבל עד הגיעו לגיל 65, ביום 19.9.97 (כחצי שנה לאחר התאונה). את הסכומים הרלבנטיים יש לקחת מתוך נ/20, אך, שלא כטענת התובעים, אין לקחת את הסכומים נטו, אלא דווקא את הסכומים ברוטו, שכן לעניין זה ההפרש בין הברוטו והנטו מהווה גם כן חלק מן ההטבה, גם אם אינו סכום כסף שהזכאי מקבל בפועל לידיו. כך הוא בהקשר ספציפי זה, וכך לגבי כל הגמלאות שעל הפרק. הקשור בכך, שלא נכלל בחוות הדעת האקטוארית, טעון השלמה.

54. לעניין ניכוי מן הניכוי, בקשר לקצבאות זקנה לתובעת 2 (האלמנה) ניכה האקטואר ספיר מחצית מהן, מתוך הנחה שמ- 1.7.98 היא מקבלת רק מחצית מקצבאות אלה.
התובעים טוענים, כי יש לבצע ניכוי מלא, על יסוד טענה, שהאלמנה לא מקבלת כלל קצבאות זקנה. הנתבעת מפנה להוראת החוק (סעיף 320(ה) לחוק הביטוח הלאומי), אשר לפיה זכאית האלמנה גם לקצבאות תלויים וגם למחצית קצבת הזקנה, ולכן, לטענתה, חוות הדעת האקטוארית משקפת את כל הנחוץ בהקשר זה, ואין בה דופי. לגבי המצב המשפטי צודקת לכאורה הנתבעת. כמו כן, אין בנ/12 ללמד את שהתובעים מעוניינים ללמוד ממנו, והוא אף לא מתיימר לעשות כן. בנ/12 מצויינות רק גמלאות התלויים המשולמות, שכן אלה הנתונים שיכולה מחלקה זו של המל"ל לספק. אין בכך לשלול את האפשרות, שבנוסף לכך, מקבלת האלמנה גם קצבאות זקנה, אשר, כאמור, לפי המצב החוקי, נראה שהיא זכאית לקבל. כדי להסיר ספקות בעניין זה, הרי שאם לא תהיה הסכמה שתייתר את הצורך בכך, יתאפשר לתובעים להגיש תעודת עובד ציבור של ענף זקנה במל"ל, אשר בה ניתן יהיה לציין באורח פוזיטיבי, אם אכן המצב הוא, שהתובעת 2 לא מקבלת קצבת זקנה כלשהי, ומה הטעם לכך, לאור ההוראה החוקית הנ"ל, ואם תוגש תעודה כזו, ניתן יהיה לבצע השלמות בעקבותיה, בכל הנוגע לחוות הדעת האקטוארית ולטיעונים. כל עוד לא תוצג תעודה כזו, יהיה מקום להניח, שחוות הדעת האקטוארית הנוכחית משקפת נכוחה את כל הנחוץ בהקשר זה.

55. בעניין קצבאות זקנה של המנוח מגיל 65 עד מותו, כשנה וחצי לאחר מכן, אכן יש לבצע ניכוי מן הניכוי, ויש להסדיר כל הנחוץ בקשר לכך.
לעומת העניין הנ"ל, הרי שלעניין מה שהמנוח היה זכאי לקבל לו נשאר בחיים, מעבר לתקופה הנ"ל, מקובלות עליי טענות הנתבעת (בסעיף ב(3)(3)(4), שבע' 22 של סיכומיה), המתבססות על ההוראה הרלבנטית בחקיקה ועל פסק הדין בע"א 326/81 אבודרהם נ' מלון הילטון, פ"ד לח(1) 745, לפיהן אין מקום לניכוי מן הניכוי בקשר לכך. כמו כן, הערה 3, שבע' 2 לחוות דעתו של ספיר מצביעה אף היא על איזון של כל הנחוץ לגבי כל הקשור בכך, באופן שאינו מחייב שינויים ותיקונים לעומת מה שנכתב בה.

56. גם לעניין תוחלת החיים הרלבנטית מקובלת עליי עמדת הנתבעת, כי יש להתחשב בתוחלת החיים העולה מן הטבלאות הרלבנטיות לעניין הניכויים, ולא מזו המתקבלת לאור נתונים ספציפיים לגבי המנוח דנן. כך נקבע, באופן כללי, וללא הבחנה בין גורמים אפשריים לקיצור בתוחלת החיים, בע"א 19/88 פילו נ' שושנה, תקדין עליון 92(4) 730. קביעה כללית זו לא שונתה במסגרת פסק הדין בע"א 6935/99 קרנית נ' אבו סרייה, פ"ד נה(3) 599, שהתובעים משליכים יהבם עליו. על אף שבאותו מקרה ספציפי אחרון אכן נדון קיצור תוחלת חיים עקב התאונה, הרי שהאמירות ב

פסק דין
זה הן כלליות, ולא בכדי יש באותו

פסק דין
הפנייה לדברים הכלליים שבע"א 19/88, הנ"ל.

57. בהמשך לכך, ובכלל, טענה נוספת של התובעים שאין לקבל היא, שיש להביא בחשבון ניכויים רק עד מרץ 2008, ולא כפי שהניח האקטואר ספיר, בשל הטענה, "שהחל ממועד זה הייתה אלמנת המנוח זכאית לקצבת תלויים גם אלמלא התאונה". בנוסף לכל שנאמר, טענה זו אינה נכונה גם בשל כך, שקצבאות התלויים משולמות רק עקב העובדה שהמנוח מצא מותו בתאונת עבודה, בעוד שבכל מקרה אחר, הן לא היו משולמות.

58. אשר לטענות התובעים, בדבר טעות כביכול בקצבת התלויים של התובע 3 (סעיף 95(א) של סיכומיהם), הרי שניתן לכך מענה בסעיף 5, שבע' 23 של סיכומי הנתבעת, ולכן בעניין זה אין טעות הטעונה תיקון.

59. לעניין התוספות השונות, המצויינות בסעיף 88(ג) של סיכומי התובעים, יש גם כן מענה בסיכומי הנתבעת, ובכלל זה בהפנייה לתקנה 10(ד) לתקנות הביטוח הלאומי (היוון), תשל"ח-1978. אמור מעתה, שגם בהקשר זה אין מקום לשינויים.

יז. סוף דבר (בשלב זה) והוראות להמשך הדרך
60. במסענו הארוך עד כה, נפסקו סכומים שונים, ונקבעו עקרונות שונים, והכל לגבי עניינים רבים ומגוונים.
אני סבור, שדי בכל שנקבע, כדי לאפשר לבאי כח הצדדים לבחון כל הנחוץ, ולערוך החישובים המתאימים, כדי להגיע לסכומים הסופיים הרלבנטיים (זאת על יסוד כל שנפסק, וככל שתהיה לכך רלבנטיות, גם להסכמה, כי מי מן התובעים שתביעתו נבלעת בגמלאות המל"ל, או קרובה לתוצאה של בליעה, זכאי, מכל מקום, ל-25% מסכום הפיצויים המגיע לו).
מכיוון שכך, ניתנת לבאי כח הצדדים שהות לפעול בהמשך למה שנרשם. עם זאת, למקרה שיישאר בכך צורך, נקבע דיון ליום 29.4.07, בשעה 11:30, לליבון כל שיישאר נחוץ, אשר, במידת הצורך, תבואנה במסגרתו הוראות, בדבר מהלכים משלימים, לקראת

פסק דין
משלים, לגבי כל שטרם הוכרע סופית, ושעדיין יישאר במחלוקת.

ניתן בהעדר הצדדים היום, ז' באדר תשס"ז (25 בפברואר 2007).
המזכירות תשלח את פסק הדין אל באי כח הצדדים.
רפאל יעקובי
, שופט








א בית משפט שלום 4390/99 עזבון רחמים לוי ז"ל, מלכה לוי, יצחק לוי, חגית לוי, רונן לוי נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם ב-ֽ 25/02/2007)