פסקי דין על יגאל תומרקין | פסקי דין על אליקים העצני

740/86 עא     30/07/1989




עא 740/86 יגאל תומרקין נ' אליקים העצני




(פ"ד מג(2) 333)

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לעניינים אזרחיים

ערעור אזרחי מס' 740/86
השופטים: כבוד השופט מ' בייסקי
,
כבוד השופט ש' לוין
,
כבוד השופט י' מלץ
המערער: יגאל תומרקין

ע"י ב"כ עו"ד צ' רשף

נגד
המשיב: אליקים העצני

ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' בזק) בת"א 552/84.

פסק - דין
השופט י' מלץ
: 1. המערער הינו צייר ופסל. לעתים הוא גם מושך בעט פובליציסטי, בעיקר כדי להביע את השקפותיו הפוליטיות, שתמציתן היא התנגדות חריפה ליישוב יהודה ושומרון על-ידי יהודים. את השקפותיו אלה הוא מביע לעתים קרובות בצורה בוטה וגסה ביותר (כמו למשל הכרזה שפרמם בשבועון "העולם הזה" - ת/15).

המשיב הינו עורך-דין המתגורר בקרית-ארבע, חברון, בה הוא מכהן כחבר המועצה המקומית. הוא ידוע בציבור כאחד מראשי הדוברים למען יישוב יהודה ושומרון על-ידי יהודים.

בראשית שנת 1984 שיגר המערער אל המשיב מכתב, שהיה נתון במעטפה סגורה. הכתובת על המעטפה כתובה כך:

לכבוד
עו"ד אליקים העצני
kz קרית ארבע kz
ליד חברון
הגדה המערבית.

האותיות הלטיניות "kz" המופיעות משני צדי המלים "קרית ארבע" הן נושא הסכסוך הנדון כאן.

2. המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי בירושלים תביעה נגד המערער לתשלום פיצוי בגין הוצאת שם רע. בתביעתו היא טוען, כי האותיות "kz". המופיעות פעמיים על המעטפה, הינן קיצור של שתי מלים בגרמנית שתרגומן הוא "מחנה ריכוז", והכוונה היא למחנות הריכוז שהקימו קלגסי הרייך השלישי, בהם הושמדו מיליוני בני-אדם ובהם שישה מיליוני יהודים. ציונן של אותיות אלה ליד שמו ומענו של המשיב, כך נטען בתביעה, "בא לומר - וכך הובן על ידי כל מי שהמעטפה הגיעה לידו - כאילו התובע הוא כמו נאצי או דומה לגרמני-נאצי או לאיש ס.ס. הכולא את זולתו במחנות רכוז או מקים או מקיים מחנות ריכוז נוסח הס.ס." (סעיף 5 לתביעה). צירוף האותיות הנ"ל, כך נטען בתביעה, מהווה לשון הרע, באשר היה בו כדי להשפיל את המערער ולשימו ללעג לבוז ולשנאה בעיני כל מי שהמעטפה הגיעה לידיו.

להגנתו טען המערער מספר טענות:
א. הכחשה כי הוא זה שכתב את הכתובת על המעטפה (סעיף 4 לכתב ההגנה);

ב. לא היה פרסום כנדרש בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (סעיף 7 לכתב ההגנה);

ג. הכחשה של משמעותן הלשונית של האותיות "kz" הנ"ל (סעיף 5 לכתב ההגנה);

ד. לחלופין, הצגת האותיות הנ"ל בצד שמה של קרית-ארבע לא באה אלא כדי להביע השקפה, כי המקום משול למחנה ריכוז, משום שהמדובר במתיישבים יהודים שבחרו להתיישב בתוך אוכלוסיה עוינת, אפילו מחייב הדבר ישיבה במקום מוקף גדרות תיל ומגדלי שמירה (סעיף 6(א) לכתב ההגנה);

ה. אין לייחס לאותיות הנ"ל את הפירוש שמייחס להן המשיב, דהיינו, כי הינו "כמו נאצי או דומה לנאצי" (סעיף 6(ב) לכתב ההגנה).

ניסיונה של הערכאה הראשונה להביא את הצדדים להסכם פשרה לא עלה יפה. לפיכך התנהל משפט ממושך למדי, ובסופו ניתן פסק-דין, שבו נקבע, כי אכן יש בכתיבת האותיות הנ"ל על המעטפה משום הוצאת שם רע. המערער חויב בתשלום פיצוי למשיב בשיעור 100 ש"ח וכן הוצאות ושכר-טרחה בסך כולל של 5,000 ש"ח.

מכאן הערעור שלפנינו. על-פי צו של כבוד הנשיא, סיכמו באי-כוח הצדדים את טיעוניהם בכתב.

3. בערעור ובסיכומים שהוגשו חוזר המערער למעשה על הטענות שטען לפני הערכאה הראשונה.

אין צורך להרבות במלים לגבי שלוש טענות ההגנה הראשונות שפירטתי לעיל.

(א) כבר לפני הערכאה הראשונה זנח המערער את ההכחשה, כי הוא זה שכתב את הכתובת על המעטפה. לא מצאתי בתיק כל הסבר, מדוע הוכחשה טענת תביעה זו מלכתחילה. לגבי אדם כמו המערער, המתיימר להיות לוחם על דעותיו, זה לא היה מעשה אמיץ במיוחד, שלא לדבר על כך שהדבר גרם למשיב הוצאות מיותרות של בדיקת כתב היד, כפי שמציין השופט המלומד בפסק-דינו.

(ב) הטענה כי לא היה פרסום אין בה ממש. בסעיף 2(ב) לחוק איסור לשון הרע נקבע:

"רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות -

(1) ...

(2) אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע".

באנגליה נקבעה הלכה זו בצורה יותר ספציפית לענייננו:

“where defamatory words are included in a telegram or written on a postcard or envelope there is a presumption of fact that the words are published in the course of transmission” (p.c. duncan, b. neill, on defamation (london, 2nd ed., by b. neil and r. rampton, 1983) 33-34).

(ההדגשה שלי - י' מ').

כזה הוא ללא ספק המקרה שלפנינו. הייתי דוחה איפוא את טענתו זו של המערער מנימוקיו של השופט קמא, כפי שפורטו בסעיף 14 לפסק הדין.

(ג) הטענה השלישית היא הכחשת הנטען בכתב התביעה, כי האותיות kz משמעותן היא קיצור של המלים הגרמניות konzentrazions lager דהיינו מחנה ריכוז (סעיף 5 לכתב ההגנה). לחלופין, הציבור בישראל איננו יודע משמעותן של אותיות אלה, ולפיכך אין אותן אותיות יכולות להוות לשון הרע. בספרו של j.c.c. gatley, on libel and slander london, 8th ed., by p. lewis, 1981) 531) מנוסחת ההלכה בנושא זה כך:

“the plaintiff must also prove that the persons who heard or read the words understood the foreign language, for if defamatory words are communicated in language altogether unknown to those who hear or read them there is no publication, and no action will lie. but where the person who gives evidence of the foreign words alleged to have been spoken states the meaning in english, this will be prima facie evidence that he understood the meaning of the words".

הייתי דוחה גם טענה זו.

על-אף העובדה שעברו כבר למעלה מ-40 שנה מאז אותה תקופה נוראה, עדיין רבים בתוכנו שחוו אותן חוויות נוראות על בשרם, תרתי משמע. בשביל אלה, בני דורם וצאצאיהם אין צורך בידיעת השפה הגרמנית כדי להבין את המשמעות האיומה של אותן שתי אותיות, שהיגוין הוא "קא צעט". בעיני אלה kz הוא מחנה ריכוז, ו"קצטניק" הוא מי שהיה כלוא בהם (בהקשר זה אולי אין זה מיותר להזכיר, כי סופר נודע, שכתב סיפורים על השואה, השתמש בשם הספרותי "ק. צטניק"). מבחינה זו אין בעיניי הבדל רב בין אותיות אלה לבין האותיות ss, שאף הן ראשי תיבות של מלים בשפה הגרמנית, שמשמעותן פלוגות הסער הגרמניות הידועות לשמצה. גם כאן אין צורך בידיעת השפה הגרמנית, כדי שחלק ניכר מהציבור בישראל יבין את משמעותן.

אכן, צודק המערער בטענתו, כי חלק ניכר בציבור הישראלי כיום איננו יידע את משמעותן של האותיות kz וניתן להתווכח בשאלה, אם עלינו לשמוח או להצטער על כך. אלא שלא זאת השאלה. השאלה היא, אם ישנו ציבור, שאליו עשויה הייתה המעטפה להגיע, ואשר לגביו משמעות אותן אותיות היא ברורה, והתשובה לשאלה זו היא חיובית.

המשיב אף טרח והביא מספר עדים, שהעידו כי משמעות האותיות נהירה להם (הגב' פרנקל ומר חקק). יתרה מזו: העידה מטעמו של המשיב רעייתו, המשמשת לו גם מזכירה. היא העידה, כי המעטפה הגיעה אליה עוד בטרם הגיעה אל המשיב עצמו, וכי היא ראתה את האותיות הנ"ל הכתובות עליה והבינה את משמעותן. עדותה הייתה מהימנה על הערכאה הראשונה.

מכאן, שאין לקבל את טענתו זו של המערער על שני היבטיה. מהבחינה הלשונית יש לראות את הדברים כאילו נכתב על המעטפה שהיא מיועדת למשיב שמענו הוא "מחנה הרכוז קרית ארבע".

4. השאלה העיקרית והמרכזית בערעור זה היא, מהי המשמעות של הדברים שפורסמו בעיני הקורא הסביר והרגיל. ההלכה היא, שאין חשיבות לשאלה מה הייתה כוונתו של המפרסם מחד גיסא, ואין חשיבות לשאלה כיצד הבין את הדברים בפועל מי שקרא את הדברים מאידך גיסא. המבחן הקובע הוא, מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות, שקורא סביר היה מייחס למלים:

"עת באים לבחון מה משמעותם של דברים בעיני הקורא הסביר הרגיל, אין בדרך-כלל חשיבות לכך מה היתה כוונתו של המפרסם, היינו בכפיפות לאמור בסעיף 16(ב)(3) לחוק, הרי שאלה זו בלתי-רלבנטית לחלוטין... כן אין להביא ראיות בקשר לשאלה מה המשמעות שאותה ייחס קורא רגיל או סוג קוראים זה או אחר לפרסום ואין צורך בשמיעת עדויות ביחס לשאלה כיצד הובנו דברי הפרסום, אלא בית-המשפט הוא שישקול את הדבר..." (השופט (לימים הנשיא) שמגר בע"א 723/74 הוצאת עתון "הארץ" בע"מ ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח', פ"ד לא(2) 281, בעמ' 300-301).

על-אף זאת טרחו הצדדים והביאו ראיות בנושאים אלה. המשיב הביא ראיות כדי להראות, כי אנשים שקראו את הכתובת על המעטפה הבינו מזה שהמשיב הינו מפקד של מחנה ריכוז ולפיכך הינו "כמו נאצי או דומה לנאצי". המערער מצדו העיד, כי בכתיבת האותיות הנ"ל התכוון להביע השקפתו, כי קרית-ארבע משולה למחנה ריכוז בהיותה מקום יישוב של יהודים בתוך אוכלוסיה עוינת מאחורי גדרות תיל ומגדלי שמירה, וכי לא התכוון כלל לייחס למשיב דימוי של "כמו נאצי". משמע, שהתכוון להביע דעתו על המקום ולא על האדם.

ניתן לטעון במידה רבה של צדק, כי השימוש בביטויים מתקופת השואה, הספוגים כל כך הרבה כאב וייסורים וזיכרונות מרים לכל כך הרבה אנשים, כדי להביע השקפת עולם בימינו, מצביע על קהות חושים וגסות רוח.

אלא שלא סגנונו ודרכי התבטאותו של המערער הם נושא הדיון. השאלה העומדת להכרעה היא, אם, לדעת בית המשפט, משמעות הדברים בעיני הקורא הסביר, ובענייננו המדובר בקורא סביר המשתייך לאותו ציבור היודע משמעותן של אותיות אלה, היא זו שמייחס להן התובע.

השופט המלומד השיב על שאלה זו במלים אלה:

"11. נראה לי כי לא יכול להיות כל ספק כי כוונת הנתבע היתה להציג את התובע כאדם רשע מרושע. אך גם אין ספק כי לא התכוון לומר שהתובע הוא נאצי ח"ו, שהרי התובע מכח היותו יהודי איננו יכול להיות אלא קרבן של הנאצים. כוונתו היתה להציג את התובע כאדם רע והנתבע השתמש לשם כך מתוך חופש הביטוי האומנותי (licencia poetica) בדימוי הקיצוני ביותר המוכר לנו של רשעות ואכזריות.

ואולם המבחן הקובע לענין לשון הרע איננו מה היתה כוונת הנתבע אלא המבחן הוא אוביקטיבי, כיצד היו הדברים מתפרשים על ידי האדם הסביר (ע"א 723/74 'הארץ' נגד חברת החשמל פד"י לא(2) בעמ' 300). נראה לי כי אדם סביר המכיר את משמעות האותיות ק"צ היה מגיע לאותה מסקנה עצמה, דהיינו, כי לדעת הנתבע התובע הוא אדם רע ואכזרי ובלתי הומני כשם שהנאצים היו רעים ואכזריים ובלתי הומניים. זוהי המשמעות המשתמעת מהפרסום ונסיבותיו ולפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 אין צורך שלשון הרע תתבטא במישרין ובשלמות ודי בכך שהיא משתמעת מן הפרסום ומן הנסיבות החיצוניות" (עמ' 6 לפסק הדין).

5. כזכור, טען המשיב בתביעתו, כי בעיני הקורא הסביר משמעות האותיות הנ"ל בצד שם המקום היא כאילו התובע הוא נאצי או דומה לגרמני-נאצי, הכולא את זולתו במחנות ריכוז. מהדברים שציטטתי לעיל עולה ברורות, שטענה זו לא הייתה מקובלת על השופט המלומד - ". . . שהרי התובע מכח היותו יהודי איננו יכול להיות אלא קרבן של הנאצים". לכך אני מסכים. המשתמע הוא, כי על-פי הכתוב המשיב נמנה עם הכלואים ולא עם הכולאים במחנה ריכוז, אפילו הוא נמנה עם מנהיגיהם של אותם כלואים; מה גם שמדובר בכלואים מרצון דהכא, ולא בכפייה דהתם. אין דיבתו של אדם יוצאת רעה, אם מייחסים לו את היותו כלוא במחנה ריכוז.

שונה היה המצב, למשל, אילו נשלח מכתב אל אדם בציון תפקידו כמפקד כלא או כמפקד מחנה מעצר, והאותיות הנ"ל היו מופיעות בצד שמו של אותו כלא או מחנה מעצר. בדוגמה זו ברור שמיוחסת לנמען אכזריות של מפקד מחנה ריכוז נאצי, ותעמוד לו תביעה בגין הוצאת שם רע. לא זהו המקרה שלפנינו. כאן פסק השופט המלומד, שבעיני הקורא הסביר מיוחסת לנמען היותו כלוא, או מנהיגם של כלואים, במחנה כזה. בכך אין, כאמור, הוצאת שם רע.

בכך, למעשה, דחה השופט המלומד את טענתו העיקרית של המשיב בתביעתו, ולהשקפתי, בדין עשה כן.

ובכל זאת מצא השופט המלומד, כי היה באותן שתי אותיות משום הוצאת שם רע על המשיב, וזאת על שום מה? על שום שבעיני הקורא הסביר משמעות הכתוב הינה, שהמשיב הוא "אדם רע ואכזרי ובלתי הומני כשם שהנאצים היו רעים אכזריים ובלתי הומניים".

סתם השופט המלומד ולא פירש, לפי איזה תהליך הגיוני הגיע למסקנה זו, על פני הדברים יש כאן סתירה הגיונית בין שני חלקי פסק הדין. אם משמעות הכתוב היא, שהמשיב נמנה עם הכלואים ולא עם הכולאים, מה הוא הדבר שמייחס לו את היותו "אדם רע ואכזרי ובלתי הומני" כפי שהיו הנאצים?

מסקנתו זו של השופט המלומד איננה מקובלת עלי. להשקפתי, הקורא הסביר שהיה רואה את הכתוב על המעטפה היה מבין, שמיוחסת לנמען עובדת היותו תושב ומנהיג של כלואי מחנה ריכוז. אינני מקבל את המסקנה, כי למקרא הדברים היה הקורא הסביר מייחס למשיב את היותו "אדם רע אכזרי ובלתי הומני". להשקפתי, המשמעות הפשוטה היא זו שציינתי לעיל, ובזו אין משום הוצאת שם רע.

6. לפיכך אני מציע שנקבל את הערעור ונבטל את פסק הדין של הערכאה הראשונה. בגלל דרך הגנתו של המערער וההכחשות המיותרות לא הייתי עושה צו להוצאות.
השופט מ' בייסקי
: אני מסכים.
השופט ש' לוין
: אני מסכים.
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט מלץ.
ניתן היום, כ"ז בתמוז תשמ"ט (30.7.89).








עא בית המשפט העליון 740/86 יגאל תומרקין נ' אליקים העצני , [ פ"ד: מג 2; 333 ] (פורסם ב-ֽ 30/07/1989)