פסקי דין על יצחק לוינזון | פסקי דין על נורית לוינזון | פסקי דין על נתנאל ארנון | פסקי דין על מנשה ארנון ואח' |

8128/06 עא     27/02/2007




עא 8128/06 יצחק לוינזון,נורית לוינזון נ' נתנאל ארנון,מנשה ארנון ואח'





בבית המשפט העליון

ע"א 8128/06

בפני
:
כבוד השופטת ע' ארבל


המבקשים:
1. יצחק לוינזון


2. נורית לוינזון



נ ג ד

המשיבים:
1. נתנאל ארנון


2. מנשה ארנון

3. גדי אזולאי

4. אבי גרינפלד

5. מעוז מאיר

6. דוד טלר

בקשה לעיכוב ביצוע

בשם המבקשים:
עו"ד חגי קורצווייל


בשם המשיבים:
עו"ד אליעד שחם


החלטה

בקשה לעיכוב ביצוע פועלו של פסק הדין ההצהרתי שניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בה.פ 321/06 (כב' ס' הנשיא י' זפט), לרבות עיכוב הליכי ההוצאה לפועל בתיק הוצל"פ 02-40845-04-9, עד להכרעה בערעור על פסק הדין בבית משפט זה.

1. נגד בעלה של המבקשת (להלן: הבעל) ניתן פסק בוררות אשר חייב אותו בתשלום סך של 40,709$ בתוספת הוצאות בסך 5,000 ₪ עקב חלקו בהפסדי שותפות לא רשומה שבה היה חבר יחד עם המשיבים, ואשר הוקמה לשם שיווק והפצה של ארבעת המינים. לפי טענת המבקשת, עומד גובה החוב הנוכחי על 60,000$. משנמנע הבעל מלשלם את החוב אשר נפסק נגדו, פתחו המשיבים בהליכי הוצאה לפועל נגדו, שבמסגרתם הוצא צו תשלומים על ידי ראש ההוצאה לפועל, אשר על-פיו חויב הבעל לשלם תשלום חודשי בסך 1,500 ₪. משהוסיף הבעל ונמנע מלשלם את הסכום שבו חויב, זולת סכום קטן ששולם אך כדי למנוע את מאסרו, הגישו המשיבים בקשה לרישום עיקול על זכויות החכירה במגרש שעליו נבנה ביתם של המבקשת והבעל בכפר חב"ד. בקשה זו נתקבלה על-ידי ראש ההוצאה לפועל ועל זכויות החכירה הוטל עיקול. זמן קצר לאחר מכן הגישו המשיבים בקשה לראש ההוצאה לפועל למינוי כונס נכסים למכירת זכויות החכירה במגרש, זאת לשם פירעון חובו של הבעל. בעת ההיא היו רשומות זכויות החכירה במגרש על שם המבקשת, לאחר שזכתה במכרז שפרסם מנהל מקרקעי ישראל בסמוך לאוקטובר 2004. לאור זאת, התנה ראש ההוצאה לפועל את הותרת העיקול על כנו ואת מינויו של בא כוח המשיבים ככונס נכסים, בקבלת צו הצהרתי שלפיו שייכים המגרש והבית שעליו לבעל. כתוצאה מהחלטה זו עתרו המשיבים בדרך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בבקשה לקבלת

פסק דין
הצהרתי שלפיו הבעל הוא בעל הזכויות במגרש או לחילופין, בעל מחצית הזכויות במגרש מכוח חזקת השיתוף. בפסק הדין הצהרתי שניתן על-ידי בית המשפט המחוזי, ושהערעור עליו הוליד את הבקשה שלפניי לעיכוב ביצוע, נקבע כי מלוא הזכויות במגרש ובבית שייכים לבעל.

2. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגישו המבקשת והבעל ערעור לבית משפט זה. בד בבד עם הגשת הערעור הגישו השניים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע פועלו של האמור בפסק הדין ובכלל זה הליכי ההוצאה לפועל הנגזרים ממנו. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה לעיכוב ביצוע פועלו של פסק הדין עד למתן פסק הדין בערעור שהוגש, אך הכפיף את העיכוב להפקדת עירבון בסך 100,000 ₪ בתוך 15 ימים. בחלוף ימים אלה, ומשלא עלה בידי המבקשת והבעל לגייס את הסכום שנקבע בהחלטה, הגישה המבקשת לבדה, לאחר שהחליטה להפריד בין ענייניה שלה הנובעים מפסק הדין ובין ענייניו של הבעל, בקשה להפחתת עירבון ולמתן ארכה של 30 ימים נוספים לגיוס סכום העירבון שייקבע. בית המשפט המחוזי התיר למבקשת ארכה לתשלום העירבון עד ליום 17.2.07, אך הותיר את סכום העירבון על כנו. מכאן הבקשה שבפני
י.

3. במסגרת הבקשה, טוענת המבקשת, כי סיכויי הערעור שהגישה, טובים הם, תוך שהיא מפנה לטיעונים השונים שהעלתה במסגרת ערעורה. במסגרת זאת טוענת המבקשת, כי היה זה אביו של הבעל אשר שילם בעבור רכישת המגרש ובניית הבית, וביקש לרשום את הזכויות במגרש על שמה, זאת מן הטעם שלא סמך על שיקול דעתו של הבעל, ומשכפר חב"ד שבו מצוי המגרש, סירב לרשום את המגרש על שם אבי הבעל עצמו. כהוכחה לטענתה זו מפנה המבקשת לדפוס הפעולה של הורי הבעל, אשר נהגו בדרך דומה גם עם בניהם האחרים. עוד סבורה המבקשת בהקשר זה, כי טעה בית המשפט כשייחס את מימון רכישת המגרש לבעל וסבר כי רישום הזכויות במגרש על שם המבקשת נועד אך כדי למנוע את חשיפת המגרש והבית הבנוי עליו לעיקול מצד המשיבים. לדידה, רישום הזכויות על שמה במנהל מקרקעי ישראל, לאחר שזכתה במכרז, מעניק לה זכות מעין קניינית במגרש, עובדה שהייתה צריכה למנוע את כינוס הנכסים לשם מכירת המגרש, זאת משאיש לא טוען כי המבקשת חבה כספים כלשהם למשיבים, או כי היא הייתה צד לשותפות או להליכי הבוררות.

לצד הטענות באשר לסיכויי הערעור, טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה בבירור לטובת מתן הצו לעיכוב ביצוע, תוך שהיא מפנה לדברים ברוח זו מתוך החלטתו של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע. לטענת המבקשת, הבית שעל המגרש נשוא הבקשה הינו ביתה היחיד ואין בבעלותה נכסים נוספים זולתו. אם לא יעוכב ביצוע הליכי כינוס הנכסים למימושו של הנכס, יגרום הדבר, כך על פי המבקשת, לנזק בלתי הפיך מבחינתה. עוד טוענת המבקשת כי עובדת היותו של גובה החוב נמוך בהרבה משווי הבית שעל המגרש, שהינו מעוקל ומשמש בטוחה לתשלום החוב, מאיינת את החשש כי עיכוב ביצוע הכינוס יסב נזק כספי למשיבים. לדידה, קיומו של העיקול, כמו גם 25,000 הש"ח שהפקידה כערובה להבטחת הוצאות המשפט של המשיבים בערעור, מייתרים גם את הצורך בהפקדת ערובה. המבקשת חותמת טענותיה בטענה החלופית שלפיה אם בכל זאת יקבע בית המשפט כי עיכוב הביצוע מותנה בתנאים, מן הדין כי ייקבעו תנאים סבירים אשר ייקחו בחשבון את העובדות השונות אשר פורטו בנימוקי הבקשה.

4. בתגובה לטענות אלה, טוענים המשיבים, כי פעולותיו של הבעל בפרשה התאפיינו בניסיון להתחמק מנושיו ולא לשלם את חובו, כשהעברת נכסיו על שם אשתו היא ביטוי לניסיונות אלה. המשיבים מפנים להחלטתו של בית המשפט המחוזי שעל פיה כל הזכויות במגרש שייכות לבעל ומוחים על כך שבמקום להסדיר את חובו להם הוא מוסיף להטריח אותם ואת בית המשפט בבקשות שונות שלטענתם, אין להן מקום. לגופו של עניין, סבורים המשיבים, כי סיכויי הערעור נמוכים ומפנים להחלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב ביצוע, אשר הגדיר את סיכויי הערעור "מפוקפקים", גם אם לא שלל לחלוטין את האפשרות שהערעור יתקבל. עוד טוענים המשיבים כי היות שהתיק נדחה, רובו ככולו, על בסיס ממצאים עובדתיים הסותרים את טענות המבקשת, סיכוייו להיהפך בערעור אפסיים. בהקשר זה מצביעים המשיבים על דחיית גרסת המבקשת כי אביו של הבעל מימן את רכישת הבית ועל הקביעה כי היה זה הבעל אשר רכש את המגרש ואת הבית ושילם בעבורו.

לדידם של המשיבים, גם מן הבחינה המשפטית צדק בית המשפט קמא בדחיית הערעור, כשקבע כי בהינתן שהזכויות במגרש שייכות לבעל, אין לייחס למבקשת זכויות מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, כל עוד לא פקעו הנישואין. את תגובתם חותמים המשיבים בהצבעה על העלויות הגבוהות הכרוכות בשכר טרחת עורכי דינם במסגרת הערעור, אשר מחייבות לטענתם, כי אם יחליט בית המשפט לעכב את ביצוע הכינוס, חרף התנגדות המשיבים, יתנה בית המשפט את עיכוב הביצוע בערובה שלא תפחת מ-150,000 ₪. לדידם, אם לא תופקד הערובה קיים חשש ממשי כי המשיבים יעמדו מול שוקת שבורה בבואם לגבות את הוצאות המשפט.

5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה ובתשובה לתגובה, כמו גם בפסק הדין של בית המשפט קמא ובנספחים הנוספים שצורפו לתיק, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל חלקית, ואבהיר. אכן, כשם שטענו המשיבים, חלק ניכר מטענותיה של המבקשת ושל הבעל בערעור נושאות אופי עובדתי, שההכרעה לגביהן התבססה על קביעות מהימנות. כך, מערערים המבקשת והבעל על קביעות בית המשפט כממצא עובדתי, שרכישת המגרש ובניית הבית מומנו מכספי הבעל, וכי רישומן של הזכויות על הבית על שמה של המבקשת נועד למנוע את חשיפת הבית לעיקולים מצד נושי הבעל. קביעות אלה התבססו על התרשמותו של בית המשפט כי עדותו של אבי הבעל אינה אמינה. לו התבסס הערעור אך על טענות אלה ניתן היה להניח, גם אם לא לקבוע מסמרות בעניין, שסיכויי הערעור נמוכים. עם זאת, טענות המבקשת והבעל בערעורים נוגעות גם לדרך הניתוח המשפטי שנבחרה על-ידי בית המשפט ובעיקר לסיווג הבעל כבעל זכויות שביושר בנכס והמבקשת כבעלת זכות אובליגטורית בו. טענות אלה עניינן ביישום הנכון של הדין הפסוק והחקוק על המקרה, ולא ניתן לקבוע מראש בשלב זה, שהסיכוי כי יתקבלו בערעור זניחים.

6. מאזן הנוחות במקרה דנן נוטה במידת מה לטובת המבקשת. המדובר בענייננו בכינוס נכסים לשם מכירתה של דירת המגורים שבה זכתה משפחתה של המבקשת במכרז בכפר חב"ד. בפסיקתו של בית משפט זה נקבע זה מכבר כי בדונו בבקשה לעיכוב ביצועו של פינוי מדירת מגורים, שומה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות בבחינת השאלה האם ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו במידה ויתקבל הערעור (רע"א 214/88 טויל נ' דויטש, פ"ד מד(3) 752 (1988); רע"א 7682/05 לוי נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(4) 1115). הנזק שייגרם למבקשת ולמשפחתה במקרה דנן, כתוצאה ממכירתו של הבית במסגרת כינוס הנכסים, לא יסתכם אך באובדן מקום המגורים, כי אם באובדן האפשרות להתגורר בכפר חב"ד, זאת, על פי טענת המבקשת, עקב המחסור החמור בדירות ובמגרשים במקום. מאידך גיסא, יש לזכור כי בקשת המשיבים להתמנות ככונסי נכסים הועלתה עוד לפני כניסת המבקשת ומשפחתה לבית המגורים בכפר חב"ד, ובכל הקשור בצורך הבסיסי של המבקשת ומשפחתה לדור תחת קורת גג, לא נטען כי לבית נשוא הבקשה אין כל תחליף או כי משפחת המבקשת לא יכולה לשוב ולהתגורר בשכירות בכפר חב"ד כשם שעשתה לפני רכישת הבית. לצד זה יש ליתן את הדעת לנזק שייגרם למשיבים, שהינם אנשים פרטים ולא גוף מוסדי בעל "כיס עמוק" , שלהם זכות למימוש מיידי של פסק הדין שהוכרע לטובתם, עם הינתנו.

7. בשקלול השיקולים, מצאתי כי עיכוב ביצוע המותנה בתנאי כספי , הינו פתרון ראוי שיש בו כדי לאזן בין צרכיהם של שני הצדדים וכדי להבטיח את נזקי המשיבים בשל עיכוב ביצוע קבלת סכום הכסף שלו הם זכאים עקב תוצאת פסק הדין ההצהרתי. עם זאת, מצאתי להפחית קמעה מגובה הערובה, ולהעמידה על 70,000 ₪. סכום זה יתווסף ל-25,000 הש"ח שהפקידה המבקשת זה מכבר להבטחת הוצאות המשיבים בערעור. המבקשת תפקיד את הערובה בסך האמור עד ליום 18.3.07.

ניתנה היום, ט' באדר התשס"ז (27.2.2007).


ש ו פ ט


_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06081280_b07.doc/צש
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









עא בית המשפט העליון 8128/06 יצחק לוינזון,נורית לוינזון נ' נתנאל ארנון,מנשה ארנון ואח' (פורסם ב-ֽ 27/02/2007)