פסקי דין על בן שימול שלמה | פסקי דין על מרגול בע"מ

1404/02 בשא     19/05/2002




בשא 1404/02 בן שימול שלמה נ' מרגול בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט

בית משפט השלום באר שבע
בש"א 001404/02

בש"א 001672/02

בת.א.
006519/01

בפני
:


כב'
הרשם, עידו
רוזין



02/06/2002




בעניין:
בן שימול שלמה







המבקש




נגד



מרגול בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
אריק קזז
המשיבה

החלטה

1.
בפני
בקשה לביטול

פסק דין
שניתן כנגד המבקש בת.א. 6519/01 ביום 19.12.01.

המבקש טוען בבקשתו כי אין לו כל קשר עם המשיבה, וכי הקשר היחידי שהיה לצורך קניית נייר, התבצע באמצעות "גבי סוכנויות בבאר-שבע". וכן טוען: "...אינני יודע מדוע מרגול בע"מ
תובע אותי, אדם חולה, כאשר אינני מכיר אותו כלל ואינני מכיר בחוב הזה...".

המבקש טוען כי ההתחשבנות, ביצוע ההזמנות וקבלת התשלומים נעשו באמצעות גבי סוכנויות בע"מ, וכי אין כל מקום לתביעה נגדו ע"י המשיבה, וכי התשלומים בוצעו בשיקים ובמזומן.

המבקש מוסיף וטוען לכפל חיובים, שכן לטענתו מספר חשבוניות ששולמו, נתבעות בכתב התביעה שוב,
וזאת מבלי להיכנס לפרטי הפרטים.

כמו כן עותר המבקש לעכב את הליכי ביצוע פסק הדין.
המבקש הגיש תצהיר לתמוך בטענותיו לפיה שבר ידו השמאלית והיה מטופל באופן יום יומי בביה"ח סורוקה, וכי הוא מושתל כבד, לכן ביקש לבטל פסק הדין שניתן נגדו ולהורות על עיכוב הליכים.

המבקש הוסיף וטען עוד כי הוא מטופל באופן סדיר בביה"ח בלינסון, ובכל שבוע עושה בדיקות וספירות דם מיוחדות להשתלה.

2.
המשיבה התנגדה לבקשה וטוענת כי בוצעה מסירה כדין של כתב התביעה, והמבקש בחר במודע שלא להגיש כתב הגנה או תגובה לבקשה למתן עיקולים שהוגשה.


המשיבה טוענת שהבקשה לא נתמכה בתצהיר, לא פורט בה מדוע לא התגונן המבקש במועד ומדוע לא נתן תגובתו לבקשה למתן עיקולים.


המשיבה טוענת כי המבקש ניהל עסק של בית דפוס, רכש נייר מהמשיבה, ונייר זה סופק למבקש באמצאות סוכן של המשיבה בב"ש.


תמורת הנייר שסופק, טוענת המשיבה, התחייב המבקש לשלם, וחלק מן התמורה שולמה למשיבה בשיקים, בחתימת יד המבקש, בשיקים המשוכים על ידו ומחשבונו בבנק לאומי לישראל בע"מ.


המשיבה טוענת כי המבקש אינו בוחל בשום דרך על מנת לחמוק מחובו ומנסה, בשקריו, לבלבל את ביהמ"ש, וכי אין במצבו הבריאותי של המבקש כדי לפגום בחבותו המשפטית על מנת לשלם ולפרוע את התמורה בגין הסחורה שנטל מהמשיבה.


המשיבה טוענת כי אישור המסירה נמסר לאשת המבקש ב - 08.11.02, וכי מדברי המבקש עולה כי שבר את ידו בתחילת חודש ינואר 2002, ולמרות שלא צורף כל אישור רפואי בעניין זה, חלף המועד כבר להגיש כתב ההגנה, אולם בכל מקרה, טוענת המשיבה, כי המבקש יכל להכתיב את כתב ההגנה באמצעות אדם מטעמו ולחתום בידו השנייה.


המשיבה טוענת כי המבקש לא התכוון כלל להגיש כתב הגנה, וכי גירסתו בדבר העדר הקשר עם המשיבה מופרך לחלוטין, שכן אם כך הדבר - מדוע יתכבד המשיב ויתן שיקים למשיבה, אשר העתק מהם צורף לתגובה.


המשיבה טוענת כי המבקש לא הגיש תצהיר ועובדה זו מצדיקה דחיית הבקשה על הסף, וביקשה לדחות הבקשה ולחייב את המבקש בהוצאות.

3.
ראשית יצויין כבר עתה כי תצהיר מטעם המבקש הוגש בתמיכה לבקשה.


התצהיר אמנם אינו מפרט את סיכויי הגנתו של המבקש והסיבות לאי הגשת כתב הגנה במועד, אך לא ניתן לטעון כי לא הוגש תצהיר כלל ע"י המבקש.

4.
לגופו של עניין אומר, כי אחר ששקלתי הנסיבות לכאן ולכאן,
החלטתי לדחות את הבקשה, וזאת מן המפורט להלן.

5.
בבואו של ביהמ"ש להורות על ביטול

פסק דין
שניתן בהעדר, עליו לבחון באם המבקש העלה בתצהירו שניים:-

האחד - מהי הסיבה אשר גרמה למחדל באי הגשת כתב הגנה במועד, מחד גיסא ?

השני - מהם סיכויי הצלחתו של המבקש, אם יבוטל פסק הדין, ואם יורשה למבקש להתגונן במשפט מאידך גיסא? וזהו עיקר העיקרים.

6.
המבקש טוען הן בבקשה שהגיש והן בתצהירו, כי הסיבה למעשה לאי הגשת כתב ההגנה, היא עקב מצבו הבריאותי, אולם לא צירף כל מסמך רפואי ולו אחד המעיד על בעיותיו הרפואיות, הצורך בהשתלה, הבדיקות אותן ציין - והשמיט הקרקע על הבקשה - ורק כתוצאה מזה יש להורות על דחיית הבקשה, אולם לא זו אף זו - המבקש למעשה לא תקף כלל ענין אישור המסירה שנמסר כדין לאשתו, ולא תקף ענין מסירת כתבי בי-דין כלל וכלל בבקשתו.



אין אני בא כנגד בעיותיו הרפואיות של המבקש, אולם באלה לא היה כדי להודיע לביהמ"ש כי עקב מצבו הרפואי לא יוגש כתב הגנה במועד, או לבקש, בהסכמת הצד שכנגד, אורכה להגשת כתב ההגנה, מה עוד עולה - כי ההמצאה בוצעה למעשה
ב- 08.11.01, פסק הדין ניתן ביום 19.12.01, והמבקש טוען כי לא הגיש את הגנתו "בגלל שביום מתן פסק הדין ולפני כן אני שברתי את ידי השמאלית", כך שהיה בידי המבקש סיפק כדי להגיש את כתב ההגנה, במועד שהוקצב בחוק, ואף מעבר לו, אולם המבקש בחר שלא לעשות כך.


היות ואין כל טענה לפגם בהמצאה של כתבי בי-דין, הרי אין גם מקום להורות על ביטול פסק הדין - מתוך "חובת הצדק".

7.
לעניין סיכוי ההצלחה, הרי שטרם גובשה הגנה מלאה ומפורטת, והמבקש מעלה אך טענות שונות ללא כל ביסוס עובדתי מפורט, ולפיכך - אינו מראה לביהמ"ש מהי ההגנה האפשרית לגופו של עניין, כך שביטול פסק הדין עשוי להוביל את ביהמ"ש להחלטה שונה מזו שניתנה.


ראה רע"א 526/83 יוסף פרושינובסקי נ. שירטין כלל אינבסטמנט, פ"ד ל"ז (4) עמ' 490, שם נקבע:-

"הנתבע חייב לפרט בתצהירו, מהי ההגנה, אותה יביא לפני בית המשפט.

מילים סתמיות כגון "לפי מיטב ידיעתי, אין כל יסוד לתביעה" אין בהן כדי לבסס ביטולו של

פסק דין
. בית המשפט זכאי לדעת מהי הגנתו של המבקש..."

.

השיקים שצירפה המשיבה לתגובתה, בחתימת המבקש, באים בסתירה לגרסתו של המבקש בדבר העדר קשר עסקי עם המשיבה, כפי שציין בכתב ידו: "לכן אינני יודע מדוע מרגול בע"מ
תובע אותי, אדם חולה, כאשר אינני מכיר אותו כלל. אינני מכיר בחוב הזה...".

בהחלטתי מיום 17.3.02 אפשרתי למבקש ליתן תשובה לתגובת המשיבה, אך המבקש בחר שלא לעשות כן, כך שאין בפני
הסבר לשאלה כיצד משתלבת הטענה שאינו מכיר את המשיבה עם השיקים שערך לפקודתה.

8.
במאמר מוסגר יאמר כי לא הוגשה כל בקשה להארכת מועד, ואף במועד הגשת הבקשה לביטול

פסק דין
, לא התכבד המבקש להגיש בקשה להארכת מועד ולנמקה בטעם מיוחד שיצדיק את האיחור בהגשת הבקשה.

9.
אשר על כן ומכל המקובץ, אני דוחה הבקשה, ומחייב המבקש בהוצאות המשיבה בסך של 750 ₪ בתוספת מע"מ.

10.
אני מאשר למשיבה להמשיך ולנקוט בהליכי גבייה, של פסק הדין שניתן כנגד המבקש.

11.
מזכירות ביהמ"ש תשגר עותק ההחלטה לבעלי הדין.

ניתנה היום ח' בסיוון, תשס"ב (19 במאי 2002), בהעדר הצדדים.



________________

עידו רוזין
,
רשם

שם הקלדנית: אתי אביטן.






בשא בית משפט שלום 1404/02 בן שימול שלמה נ' מרגול בע"מ (פורסם ב-ֽ 19/05/2002)