פסקי דין על מוסך חוצה ישראל | פסקי דין על גדעון משה | פסקי דין על ורד יניב

71223/04 א     08/03/2007




א 71223/04 מוסך חוצה ישראל בע"מ, גדעון משה נ' ורד יניב




1
בתי המשפט
א 071223/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
08/03/2007
תאריך:
כב' השופטת מארק - הורנצ'יק דליה

בפני
:

1 . מוסך חוצה ישראל בע"מ

2 . גדעון משה

בעניין:
התובעים
נ ג ד
ורד יניב
הנתבע
בשם התובעים: עו"ד דקל ברוקמן

בשם הנתבע: עו"ד ניסן שאוליאן
פסק דין
1. זו תביעה על פי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965 לחיוב הנתבע בסך של 250,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

הרקע לתביעה

2. הנתבעת היא חברה בע"מ המפעילה מוסך שירות (מוסך מורשה) למכוניות פז'ו וסיטוראן, המצוי בראש העין. התובע 2 הוא בעליה של התובעת ומנהל המוסך.

3. מאז 1998, וברציפות, משמשת התובעת כמוסך מורשה -מוסך שירות של דוד לובינסקי בע"מ שהיא היבואן והמפיץ של כלי רכב מתוצרת פז'ו וסיטוראן בישראל. בין התובעת לבין דוד לובינסקי בע"מ, ביחד ולחוד עם חברת שרודר בע"מ, שהיא היבואן והמפיץ של חלקי חילוף לכלי הרכב המיובאים על ידי דוד לובינסקי בע"מ, נחתמו מספר חוזים - ובין היתר בחודש מאי 2003.

4. הנתבע הועסק בעבר אצל התובעת כטכנאי דיאגנוסטיקה, התפטר על רקע חילוקי דעות ואי התאמה, ואף הגיש נגד התובעת תביעה בבית הדין האזורי לעבודה.

5. ביום 9.5.2004 הודיעה דוד לובינסקי בע"מ לתובעת על ביטול מעמדה של התובעת כמוסך מורשה, בתוקף מיום 1.9.2004. (בגדר ההליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי בת"א בהמרצת פתיחה 1125/04 "הוקפא" ביצועו של המכתב עד ליום 1.9.2007 ובתנאים מסוימים, לטענת התובעים).

6. התובעים טוענים כי הודעת הביטול מיום 9.5.2004 באה בעקבות פרסום לשון הרע - הלשנה - על ידי הנתבע , מר יניב ורד.
לטענת התובעים, אומנם במכתב 9.5.2004 מאת דוד לובינסקי בע"מ היא מנמקת את הודעתה - בדירוג נמוך של מוסך התובעת, עקב תשתית לקויה, אולם - למעשה הגורם להחלטה האמורה הינה תלונתו של הנתבע שפוטר וטען למעשי מרמה במוסך, תוך שהוא מציין מספרי רישוי של מכוניות בהן בוצעו פעולות התרמית לטענתו.

7. אין חולק כי במהלך 2004, לאחר שהופסקה עבודתו של הנתבע אצל התובעת, פנה האחרון למנהל מחלקת השירות של חברת דוד לובינסקי בע"מ, וטען כי בידו מידע על מספר רב של אירועים, אשר בהם כפי שטען נהגה התובעת בתרמית כלפי לקוחות המוסך: ביצעה תיקונים שלא נדרשו כלל, בחוסר מיומנות ו/או בניגוד להוראות היצרן ו/או בניגוד להוראות היבואן ובאופן שאינו הולם מוסך שירות של היבואן.

8. בהמשך לדברים אלה, הנתבע מסר מסמך ערוך בכתב ידו, ובו פירט 27 אירועים נשוא תלונתו (להלן: "הפרסום").

9. התובעים טוענים כי התלונה בכללותה, מהווה פרסום לשון הרע נגדם, העובדות שיוחסו לתובעים אינן אמת, והנתבע לא האמין באמיתותן כי הנתבע עשה את הפרסום מתוך זדון ונקמנות עקב הפסקת עבדותו אצל התובעת.
התובעים טוענים כי הפרסום הפוגע גרם לייבואן דוד לובינסקי בע"מ להודיע לתובעת על החלטתו להפסיק את ההתקשרות עמה, כמוסך מורשה, ועל כל פנים כי הפרסום היה בעל משקל מכריע בהחלטתו האמורה של היבואן.

10. בכתב הגנתו המתוקן מיום 13.11.2005, טוען הנתבע בין היתר למניעות עקב הסכם פוליגרף מחייב, להעדר יריבות להגנתו מכוח סעיפים 13 (5); 13 (7); 14 ו-15 (2); 15 (3); 15 (4); 15 (5) (ב); 15 (6); 15 (8); ו-19 לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965.
המסגרת הנורמטיבית

11. הוראות חוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965, מפרש סעיף 1 לחוק מהו לשון הרע בזו הלשון:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול:
(1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או לעג.
(2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.

(3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו במשלח ידו או במקצועו.

(4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית. "

12. ככלל, המבחן המדריך את בית המשפט בקובעו האם בפרסום משום הוצאת לשון הרע אינו מבחן סובייקטיבי, המבוסס על תחושותיו והרהורי לבו של התובע, אלא מבחן אובייקטיבי. מבחן זה, מבוסס על בדיקת המשמעות בעיני הקורא הסביר, תוך בחינת מכלול הדברים, ללא ניתוק ביטוי או משפט מהקשרו, ותוך עמידה על ההקשר הכולל במסגרתו נכתבו או נאמרו הדברים הנטענים להיות לשון הרע.

ראה: ע.א. 1104/00 אפל נ' חסון פד"י נ"ו (2) 607, עמ' 617.

13. במילים אחרות: בבואנו לבחון האם ביטוי מסוים עולה כדי לשון הרע, אין אנו שואלים מה הייתה כוונתו של המפרסם, או מה הבין אדם פלוני מן הפרסום, אלא תרים אנו אחר משמעותו הטבעית והרגילה של הביטוי, כפי שמבינו האדם הסביר הקורא את הכתב בכללותו ובהקשרו.
ראה: ע.א. 723/74 הארץ נ' חברת החשמל בע"מ פד"י ל"א (2) 281, 300 - 301.

14. הלכה פסוקה היא כי די לו לביטוי שיפגע באדם, בעיני החוג שהוא נמנה עמו, ואין הכרח שלביטוי תהיה השפעה פוגעת בעיני החברה כולה:
"נראה לי המבחן ללשון הרע והוא:
אם יש בה כדי לפגוע באדם - לפי מידת הפגיעה המצויה בחוק - בקרב החוג שעמו הוא נמנה, לפי המקובל והנהוג באותו חוג.
והלשון רעה היא, אף אם החוג המצומצם הוא במספר חבריו, ואף אם אין בהם בדברים משום פגיעה כל שהיא בעיני רובו של הציבור, ולא זו בלבד, אלא כך הוא גם אם המקובל באותו חוג מצומצם נראה מוזר ותמהוני בעיני האדם הרגיל."

ראה: ע.א 466/83 שאהה נ' דרדיאן, פד"י ל"ט (4), 734, 750.
"הפרסום"

15. מאחר שמדובר בפרסום הנוגע לעניינים מקצועיים טכניים במהותם, שאינם נהירים לאדם הרגיל, פרסום שממילא הופנה לגורמים מקצועיים - היבואן דוד לובינסקי בע"מ, באמצעות מר ברי איצקין, ראש אגף השירות, האחראי לתפעול כל מערך השירות המקצועי של מוסכי השירות של דוד לובינסקי בע"מ, של מחלקת השירות אצל היבואן, של מחלקת האחריות, של המחלקה הטכנית ושל המוסך המרכזי - הרי שהמבחן ללשון הרע הוא האם יש בה כדי לפגוע - לפי מידת הפגיעה המצויה בחוק - בקרב אותם גורמים, אף אם אין בדברים האלה משום פגיעה כלשהי בעיני רובו של הציבור.

16. בהחלטתו מיום 22.6.2006 - (בש"א 150013/06) גדר בית המשפט את תחומי המחלוקת, וקבע כי המכתב אליו מתייחסת תביעת התובעים, אותו כתב הנתבע ללובינסקי מהווה "פרסום", כמשמעותו בסעיף 2 (א) לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965, וכי הוא יועד לאנשי לובינסקי , ולפיכך עונה על רכיב:
"הגיע לאדם אחר זולתו" הנדרש בסעיף 2 (ב) (1) לחוק הנ"ל.
המחלוקת בין הצדדים נסובה על משמעותו של הפרסום, האם טמונה בו לשון הרע, כנגד התובעים על פי סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע."

לשון הרע

17. בענייננו - הנתבע העביר לידי מר ברי איצקין - ראש אגף השירות בדוד לובינסקי בע"מ, (האחראי לתפעול כל מערך השירות המקצועי של מוסכי השירות של דוד לובינסקי בע"מ), רשימה שערך בעת שעבד במוסך התובעת, המפרטת 27 מקרים בהם ביצעו אנשי התובעים מעשי מרמה ו/או למצער רשלנות פושעת. הרשימה כללה ביטויים שונים שנכללו וביניהם :
"(15) הוחלף מחשב אך המחשב היה תקין. עוד סחיטה של גדעון משרודר פיג'ו סיטרואן...
(21)...מדחס תקין לחלוטין הוחלף ללא סיבה."
וכיו"ב ביטויים.
18. הפרסום של רשימת 27 המקרים, מייחס לתובעים מעשים אסורים ותופעות פסולות, מרמה ורמייה ו/או רשלנות פושעת תוך ניצול אמונם ותמימותם של צדדים שלישיים (הלקוחות בעלי הרכבים שנמסרו לטיפול מוסך התובעים) פרסום המעמיד לכאורה, על קרו הצבי ואף עלול למוטט עשרות שנות מוניטין, יושר, אמינות, שירות תדמית של חברת דוד לובינסקי בע"מ (עדות ברי איצקין ביחס לפרסום בעמ' 380 שורות 5 - 21).

19. הטלת דופי חמור במעשיו והתנהלותו, בכישוריו המקצועיים וביושרו המקצועי של אדם, עלולה בהחלט לפגוע בעיסוקו ובמקצועו, ולבזותו ולהשפילו, אם לא בעיני חוג לקוחותיו בכלל, אז למצער בחוג חבריו למקצוע, ובאופן מיוחד אצל היבואן, אשר אף הודיע, כאמור מיד לאחר מכן, על הפסקת התקשרות בין הצדדים (שהוקפאה, כאמור, בינתיים).

20. הנתבע בעדותו נימק מדוע הוא סבור שהיה עליו למסור את רשימת 27 האירועים למר איצקין:
"אני אדם מאמין. לפני 15 שנים חזרתי בתשובה...הפצרתי בגדעון משה
וביקשתי ממנו, פעם אחר פעם, פעמים לא מעטות, לא לגזול לקוחות וללכת בדרך הישר...הכנתי את הרשימה מכיוון שדרך התנהלותו של המוסך פגעה בי, הן מבחינה מצפונית והן כאדם מאמין. כאב לי לראות את המוסך עושה רווחים לא הוגנים על גבם של הלקוחות ועל גבה של יבואנית פג'ו וסיטרואן...אין לי פה נקמה... אני מצווה מהתורה גם כן לא לשתוק ולהציל את העשוק מידי העושק" (סעיפים 7, 10 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, מוצג 200, עמ' 1, שורות 13 עד עמ' 2 שורה 22).

21. דא עקא, שאף הסבר זה, אינו משכך את עוצמת הפגיעה בשמם הטוב של התובעים כבעלי מוסך מורשה של יבואני פג'ו וסיטוראן משנת 1998 אשר תלונת לקוח אחד כנגדם לא הוצגה.
ממכלול הדברים שפרט הנתבע במכתבו ובו 27 מקרים, צפה ועולה דעתו השלילית של הנתבע על כושרם ויושרם המקצועי של התובעים וכן ביחס ליכולתם של התובעים להיות "מוסך מורשה" או "מוסך שירות" ללקוחות בעלי רכבים מסוג פ'ג'ו וסיטרואן, אם לא בעלי רכב מסוג כלשהו.
גם הבעת דעה שלילית של אדם - יכולה בהחלט שתהא לשון הרע. כאן יש להבחין בין עצם לשון הרע, לבין התקיימותן של ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע.

22. במכתבו של הנתבע ("הפרסום") ובו הטענה כי התובעים במוסך פועלים בדרך שאיננה מקצועית, ואיננה ישרה, ובו רשימה בה מפורטים מקרים בהם העניקו התובעים ללקוחותיהם טיפול לא ראוי תוך עשיית רווחים לא הוגנים על גבם של הלקוחות ועל גבה של דוד לובינסקי בע"מ ושרודר בע"מ , היה משום הוצאת לשון הרע של הנתבע.

23. אולם בכך לא תמה דרכי. לטענת המשיב כאמור, עומדות לו הגנות בהתאם לסעיפים 13 (5); 13 (7); 14 (האמת בפרסום) ו-15 (2) (חובה מוסרית); 15 (3) (הגנה על עניין אישי כשר) ; 15 (6) (ביקורת על פעולה) ; 15 (8) ממונה על הנפגע) - לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה - 1965.
בטרם אדון בהגנותיו של הנתבע, נבחן תחילה את שאלת הנטלים על פי דיני הראיות החלים בתביעות על פי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה- 1965.

נטל ההוכחה

24. טרם אדון בשאלת נטל ההוכחה, אסלק מדרכי משוכה אחת ואומר מייד כי בסיכומי דבריו - זנח הנתבע את טענות ההגנה המנויות בסעיפים 13 (5); 13 (7); 15 (4); ו-15 (5) לחוק איסור לשון הרע, שאוזכרו בסעיף 27 ובסעיף 3.5 לכתב ההגנה המתוקן. לפיכך, לא אזקק לטענות אלו כלל וכלל, על פי ההלכה כי בעל דין שזנח טענה פלונית בסיכומיו, ייחשב כמי שחזר בו ממנה, ובית המשפט ממילא פטור מלדון בה.
ראה: ע.א. 16/89 ורדים חברה לגידול פרחים בע"מ נ' החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ - פד"י מ"ה (5) 729, 734 (ז')

25. במילים אחרות, נותרו בפי הנתבע שתי טענות הגנה עיקריות - "אמת דיברתי" והגנת "תום הלב". יש להידרש ולהכריע בשאלה האם עומדת לנתבע הגנה של אמת בפרסום.
הנתבע מונה בפרסום 27 אירועים שלטענתו מהווים מעשי מרמה כלפי לקוחות וכלפי היבואן. יש באלה משום קביעת עובדות. לפיכך, על בית המשפט יהיה לבחון את חומר הראיות שהובא ובסיוע הכלים שבידו - ועל פי כלל "המוציא מחברו" יקבע - אם היה "אמת בפרסום".

26. בנוסף יש לבחון אם עומדת לנתבע הגנת "תום הלב".

27. נטל ההוכחה בדבר התקיימות הגנות "תום לב" לפי חוק איסור לשון הרע מוטל על הנתבע - המפרסם בענייננו. ביחס להתקיימות הגנת "תום הלב", המנויה בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, הנטל הוא כפול.

28. כפי שהובהר בע.א 184/89 טריגמן נ' טיולי הגליל (רכב) 1966 בע"מ ואח' תק - על 92 (2) 522, 524:
"כבר נתבאר בפסיקה לא פעם, שכדי לבסס לכאורה הגנת
"תום הלב", די לו, לנתבע, להוכיח שתיים אלו: כי הפרסום נעשה על ידיו באחת הנסיבות המנויות בסעיף 15 לחוק, וכי הפרסום לא חרג מן הסביר באותן נסיבות, כאמור בסעיף 16 (א) לחוק.
אם הוכיח התובע אחת משלוש חלופותיו של סעיף 16 (ב) לחוק, כי אז מתהפכת הקערה על פיה וקמה חזקה הפוכה, שהפרסום נעשה שלא בתום לב, ואם הנתבע איננו סותר את העובדות עליה נסתמכת חזקה זו, כי אז יימצא חייב בדין".

ראה כמו כן: א' שנהר, "דיני לשון הרע" (הוצאת נבו תשנ"ז) בעמ' 264 - 266).

29. מכאן, שבשלב הראשון - יש לבחון האם הוכיח הנתבע התקיימות אחת מן החלופות המנויות בסעיף 15 לטענתו, ולאחר מכן, בשלב השני, נבחן האם הוכיח הנתבע את חזקת "תום הלב" הקבועה בסעיף 16 (א) לחוק איסור לשון הרע.

30. אם תוכח חזקת "תום הלב", תבחן בשלב השלישי - האם עלה בידי התובעים להוכיח קיומן של החזקות בדבר העדר "תום הלב", המנויות בסעיף 16 (ב) לחוק איסור לשון הרע, והאם רשאי הנתבע להיזקק להגנת "תום הלב" בהתאם לסעיף 17 לחוק איסור לשון הרע.

31. במידה ותוכח אחת מן החזקות האמורות, בדבר היעדר "תום הלב", כי אז תישלל הגנת "תום הלב".
"אמת הפרסום"

32. טענת ההגנה העיקרית אותה מעלה הנתבע היא טענת "הגנת אמת בפרסום" או הגנת "אמת דיברתי". הגנה זו הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע קובעת כי:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע, תהא זו הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניי ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש"

33. רכיבי הגנת "אמת דיברתי" הם איפא שניים - הראשון נוגע למידה האמיתית של הפרסום המהווה לשון הרע, ואילו הרכיב השני נוגע למידת העניין הציבורי שבאותו פרסום. כך נקבע בע.א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ פד"י ל"א (2) 281, 299:

"קיים הבדל מהותי בין שני היסודות. היסוד הראשון הוא עובדתי בעיקרו. הוא נוגע להשוואה בין הפרסום לבין המציאות העובדתית. היסוד השני, עוסק בשאלה, האם קיימים לפרסום יתרונות חברתיים המצדיקים אותו, למרות לשון הרע שבו. שני חלקים של הגנת סעיף 14 הם "חלקים מצטברים ובהתקיים האחד בלעדי רעהו לא יהיה בכך כדי להועיל לנתבע".


34. השאלה האם הפרסום היה "אמת" והאם היה בו "עניין ציבורי" - מוכרעת על פי מבחן אובייקטיבי.
ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, לא תחול על פרסום שגוי - אפילו אם המפרסם פעל בתום לב והאמין בכנות באמיתות הפרסום; זוהי איפא "הדרישה הדווקנית של הוכחת האמת לפי ס' 14 לחוק איסור לשון הרע" (ע"א 723/74 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ הנ"ל, בעמ' 319).

35. בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, אין כל התייחסות ליסוד נפשי כלשהו הנדרש לצורך החלת ההגנה על פרסום, מכאן שאין כל חשיבות למניעיו ולמטרותיו של המפרסם בעשותו את הפרסום, וכאמור גם אין חשיבות לשאלה - האם סבר בעת הפרסום כי הפרסום הוא אמת.

אמיתות הפרסום בענייננו - בראי המבחן האובייקטיבי

36. הנתבע - פרט להגשת רשימת הפרסום, הכוללת רשימה של 27 אירועים, לא הוכיח את פרטי הדיבה הכלולים בפרסום - לא בבדיקה מול לקוחות, לא בבדיקה מול אנשי מקצוע, לא בבדיקה מול יועצים ומידע טכני, ולא צירף כל חוו"ד טכנית להוכחת האמור באירועים המפורטים על ידו בפרסום.

37. הנתבע לא הזמין מי מהמעורבים באיזה מ-27 המקרים נשוא הפרסום - כגון לקוחות, בעלי רכב ונהגים, עובדים או אנשי קשר של לובינסקי - לעדות בבית המשפט, (עמ' 506 שורות 3 עד עמ' 512 שורה 5), ולא נתן הסבר מדוע לא זימן אותם:
"לא יודע למה לא הבאתי, אין לי גישה לאנשים, אני לא יודע מי האנשים האלה, אין לי איך להשיג את הטלפון שלהם".
הנתבע אף העיד שלא פנה ללובינסקי לדרוש את ביצוען של בדיקות מקיפות. הנתבע אף העיד כי לא פנה ללובינסקי לדרוש את ביצוען של הבדיקות על ידי פנייה ללקוחות ובדיקת היתכנות טכנית של הטענות, זימון רכבים לבדיקה מיוחדת בקשר עם הטענות. הנתבע אף לא זימן עובדים של המוסך שהיו מעורבים לשיטתו באירועים השונים או אנשי מקצועו של לובינסקי שהיו מעורבים בפיתרון התקלות או שמחזיקים בידע המקצועי המתאים ליתן תשובות לחילוקי דעות מקצועיים. חובת הבדיקה המוטלת על הנתבע כמפרסם הדיבה, והוא לא עמד בה.

38. הנתבע לא היה מעורב באופן אישי בכל העבודות המתוארות במקרים הכלולים בפרסום הדיבה, פרט למקרים 16,19, ו-20, ולא היה בקיא ממקור ראשון בפרטיהן, על פי עדותו (עמ' 263 שורות 24 - 26).
אדגיש כי מפרסום הדיבה באירועים מס' 16 ו-20, חזר בו הנתבע בסיכומיו.
כך שלמעשה פריט הדיבה ה-19, היה האירוע היחידי מכל - 27 האירועים בו היה מעורב באופן אישי, וממנו לא חזר בו בסיכומיו.

39. על כן, עובדות להן טוען הנתבע ואשר לא נמצאו להן תימוכין נוספים אין לקבלן. כך למשל העיד הנתבע ב"פרסום" על העניינים אשר לא היו בתחום פעולתו, סמכותו ואחריותו במוסך, בתפקידו כטכנאי דיאגנוסטיקה. בהתאם אינני מקבלת את עדותו ב"פרסום" שעניינו שיטת חיוב הלקוחות; שיטת חיוב לובינסקי/שרודר, כפי שטען במסגרת פרסום הדיבה.

40. הנתבע אשר לא הביא תימוכין כלשהם לפרסום הדיבה, הכוללת שורה ארוכה של אירועים בהם לא היה מעורב - מושתק מלטעון כנגד "רשומותיו המוסדיות" של התובעים במוסך. "הרשומות המוסדיות" גולו במסגרת תיק המוצגים של התובעים, הועברו לעיונו של הנתבע, אשר החריש ולא טען כנגדם כל טענה, ומשאלה הוצגו אף בפרשת הראיות ללא כל הסתייגות, אני דוחה את טענות הנתבע כנגד הרשומות המוסדיות של התובעים, כפי שעלו לראשונה בסיכומיו ובהיותן שינוי חזית טענות.

41. התיעוד ב"רשומות המוסדיות" של מוסך התובעים, בשגרת פעולת המוסך, הוכח על ידי התובעים, ולא הופרך.

42. בתצהיר עדותו הראשית, הביא התובע את תיאור העובדות הנוגעות לשגרת עבודת המוסך, ולתיעוד המבוצע בו. עובדות אלו נחוצות לשם הבנת המשמעות הטכנית והרישומית המתועדת של כל אחד מ27 אירועי הפרסום.

43. הוכח כי לכל רכב הנכנס למוסך נפתח כרטיס עבודה - הזמנת תיקון, ובו מתוארת סיבת הביקור, תלונת הלקוח בקשר לרכב, ממצאי הבדיקה שנערכת לרכב בכניסתו למוסך והפיתרון שבוצע. כרטיס העבודה כולל תיאור מפורט של העבודות שבוצעו ברכב, והחלקים שהוחלפו.

44. התובע מעיד, בעדות שלא נסתרה בדבר, כי הפרטים המופיעים בכרטיס העבודה, מוזרמים באופן שוטף למחשביה של לובינסקי, שם הם מתועדים באופן היסטורי בגיליון הרכב. באמצעות גיליון ההיסטוריה יש בידי לובינסקי לפקח באופן שוטף על העבודות המבוצעות במוסכיה ועל כל העבודות שבוצעו לכל רכב ורכב במהלך "חייו" ובאופן פרטני.

45. במסגרת טיפולי "האחריות" או במסגרת "הסכמי אחזקה" או כאשר לובינסקי מחליטה לבצע את העבודה על חשבונה, מבוצעת התחשבנות כספית מרוכזת בין המוסך לבין לובינסקי או אחת מחברות הבת שלה, לפי העניין (חברות ליסינג לדוגמה).

46. כל המכלולים והרכיבים המוחלפים במסגרת "האחריות" מרוכזים על ידי המוסך במקום אחד, והם נבדקים על ידי מפקחי השירות של לובינסקי באופןו פרטני בקשר עם כל עבודה שבוצעה ועם כל רכב. כל זאת בביקורים שגרתיים שעורכים המפקחים במוסך, אחת לחודש. על פי הוראת המפקחים, לאחר ביצוע הבדיקה הפרטנית, ועל פי שיקול דעתה הבלבדי של לובינסקי מושמדים המכלולים והחלפים האמורים או - מועברים חזקה לידי לובינסקי, לצורך בחינתם או השבתם לידי היצרן.

47. הוכח, במהלך פרשת הראיות כי החלקים השונים המוחלפים, מזוהים על פי מספר קטלוגי (מק"ט) ייחודי לכל פריט. בנוסף, ניתן לקבוע את גילם של הפריטים הזהים עם אותו מק"ט לפי סדרות הייצור. דהיינו, המפקחים מסוגלים לבחון את גילם ומועד ייצורם של המכלולים והרכיבים שהוחלפו, בכל רכב המטופל ב"מוסך שירות" של היבואן, כמו גם את אלה שהותקנו ברכבים, ולוודא כי סדרת הייצור מתאימה אף היא לדיווחו של המוסך בקשר עם התקלה שהתגלתה ברכב המטופל, ותיקונה.
לפיכך, החזרת פריט שהוא מרכב ישן ללובינסקי במסגרת "אחריות" - יכולים המפקחים לזהות תרמית אם בוצעה, גם באמצעות בדיקת סדרת הייצור, ועל כך מעיד הנתבע. (עמ' 660 שורות 13 - 19).

48. הוכח, כי לובינסקי נוהגת לזמן באופן אקראי לקוחות שיצאו מטיפולים ותיקונים במוסכי רשת מוסכיה, על מנת לבדוק את איכות העבודה שבוצעה ברכבים הנדבקים ואמינות הדיווח על ידי המוסכים.

49. למוסך התובעים יש גישה למאגר הנתונים של לובינסקי המאפשר לו לבצע שאילתות מידע שונות, דוגמת איתור רכב מכלל הרכבים מתוצרת פז'ו וסיטוראן שנמכרו בישראל על פי מספר רישוי או על פי מספר שילדת רכב, או שאילתת מצב פריט על פי מספר סידורי.

50. ללובינסקי עצמה, קיימת גישה למאגר הנתונים המאפשרת במקרה הצורך, בין היתר, פיקוח נרחב והדוק על כלי הרכב בדגמי פז'ו וסיטוראן, על תקלות שונות ועל פעילות כל אחד ואחד מהמוסכים ברשת, לרבות דירוגו לעומת מוסכים אחרים. כך, העיד יועץ המחשבים והתוכנות של לוביסנקי מר אריאלי, כי גישה זו מאפשרת ללובינסקי לייעל את פעולתה ואף לבצע ביקורת יעילה על פעולות מוסכיה ולזהות תרמיות.

51. על רקע עובדות אלה, כמפורט לעיל, אעבור לדון ובהרחבה בכל אחד ואחד מפריטי פרסום הדיבה, ואבחן אם אכן עומדת לנתבע הגנת "אמת בפרסום" בנוגע לכל אחד ואחד מן הפריטים, או שמא, קרסה הגנתו זו.

הפריט הראשון בפרסום הדיבה

" רכב מס' 23 - 791 - 88 ניקו עם ספריי בלמים את משאבת ההזרקה, חייבו לקוח משאבת הזרקה ". (מוצגים 39' א - 39' ד).

52. פרסום הדיבה, הכלול בפריט הראשון, כולל טענות לפיהן אף שהמוסך ביצע ברכב פעולת טיפול מזערית של ניקוי באמצעות ספריי, הוא חייב את הלקוח על פעולת תיקון גדולה ויקרה - החלפת משאבת הזרקה- שלא בוצעה ברכב כלל. דהיינו, טוען הנתבע - כי התובעים רימו את הלקוח בדיווח שקרי וגנבו את כספו בגין פעולה שלא בוצעה כלל ברכב.

53. עיון בכרטיס העבודה (מוצג 39' א) מגלה כי הלקוח עצמו התלונן על נזילת סולר. בבדיקה שנעשתה לרכב נמצא נתיך מאוורר שרוף ונזילת סולר ממשאבה. הנתיך הוחלף והמשאבה עברה שיפוץ בעבודת חוץ. הטיפול הנוגע לפריט הראשון בפרסום הדיבה בוצע ביום 26.11.2003, דהיינו ארבעה ימים לפני סיום עבודתו של הנתבע במוסך.

54. הנתבע לא הביא לעדות גורם מקצועי מטעם חברות בנות של לובינסקי, שהרכב בבעלותן, על מנת לאשש את טענתו. המפקח פריינטה הביע את מורת רוחו מטענתו העובדתית הזו של הנתבע ומחוסר הגיונה (מוצג 200' ב עמ' 37 שורה 12 ) שם הוא אומר כי אף בר דעת לא יעלה על דעתו כי ספריי ששמו על משאבת סולר מפסיק את נזילת הסולר עליה דיווח הלקוח.
הנהגת אשר התלוננה על נזילת הסולר לא הובאה לעדות לביסוס העובדות המופיעות ברשומה המוסדית של המוסך. הנתבע עצמו העיד כי בלאי במשאבת סולר של רכב מסוג סיטוראן ברלניגו, לאחר שנסע 97,500 ק"מ במשך 3 וחצי שנים ממועד עלייתו לכביש, כפי שארע במקרה זה, הינו אירוע יותר מסביר (עמ' 643 שורה 21 - עמ' 644 שורה 9). הנתבע הודה באופן מפורש שבכלל לא היה מעורב באופן אישי באירוע זה (עמ' 639 שורה 17). הנתבע לא סתר במאומה את תגובת המוסך לפרסום הדיבה, על פי הבדיקות שנערכו ביחד עם מפקח פריינטה, כפי שנמסרה ללובינסקי במאי 2004.

על כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה הראשון - נדחית.

הפריט השני בפרסום הדיבה

"ברלניגו 2: 51 - 237 - 45 (רשות הדואר) - בורג אום היה חסר בתושבת תחתונה
בצורת היה רעש בתאוצה. החליפו פולי מנוע בקליים (אחריות)". (מוצגים 45' א - 45 ה').

55. פרסום הדיבה, הכלול בפריט השני, כולל טענה לפיה אף שהמוסך היה צריך לבצע ברכב פעולת טיפול מזערית בדמות הוספת בורג חסר, וביצע פעולת תיקון גדולה ויקרה של החלפת פולי מנוע, שלא נדרשה כלל על מנת שיוכל לחייב בגינה את לובינסקי במסגרת האחריות.
כאן טוען הנתבע כי התובעים רימו את הלקוח ואת לובינסקי בדיווח שקרי בנוגע לתקלה שהייתה ברכב בפועל, וגנבו מלובינסקי כספים בגין פעולות שלא היה צריך לבצע ברכב בכלל.

56. על פי תיק המוצגים 45' א - 45' ה, נציג רשות הדואר התלונן על רעש מן המנוע, בבדיקה שנעשתה לרכב נמצא כי פולי מנוע רועש. לאחר החלפת הפולי ולאחר שעדיין נשמע זמזום קל מן המנוע, התברר כי חסר בנוסף בורג לתושבת מנוע תחתונה שגרם לזמזום האמור. הבורג הוסף.

57. הממצא הנוגע לפולי המנוע התאים לאזהרה שפרסמה קודם לכן לובינסקי בקשר עם מכלול זהה ברכבי סיטוראן - פולי מנוע (מוצג 45' ד).
אף שהאזהרה ניתנה בקשר עם רכבי סיטוראן ברלניגו נקט המוסך בגישה דומה בכל הנוגע לרכבי פ'גו פרטנר אשר היועץ אריאלי מטעם לובינסקי אישר כי מסיבות שיווקיות נעשה "re call" רק לגביי סיטוראן ברלניגו, ואישר כי הרכבים הם אותם רכבים והם זהים לחלוטין.
58. הוכח כי פולי המנוע הפגום שהוסר מן הרכב, נבדק על ידי מפקח השירות של לוביסנקי בבדיקה השגרתית שנערכה לאחר הטיפול.
בחקירתו של הנתבע התברר כי כלל לא היה מעורב בטיפול ברכב המדובר בפריט השני בפרסום הדיבה, והוא אף כלל לא הכיר את ההנחיות שהוצאו בקשר ל-re call (עמ' 644 שורות 20 - 27).
הטיפול הנוגע לפריט השני בפרסום הדיבה בוצע ביום 28.11.03, יומיים לפני סיום עבודתו של הנתבע במוסך. אני דוחה את טענות הנתבע בדבר העדרן של חשבוניות חיוב של הלקוח. כבר ציינתי לעיל בפסק הדין כי הנתבע מחל על זכותו לעיין בחשבוניות כלשהן במסגרת ההליכים המקדמיים ולא עמד על דרישת עיון במסמכים מסוימים. כעת הוא מושתק ומנוע מלטעון טענה שכזו ובהתאם לתקנות 149 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד, 1984.
הנתבע לא הביא כל ראייה מעבר לטענות שהעלה במסגרת פרסום דיבה זו, ולא הצליח לתמוך את טענותיו לפיהן הוחלף פולי מנוע תקין שלא לצורך, אף שהתקלה הייתה שונה לחלוטין וכן כי הפולי הישן נשמר במחסן ולא הושמד על מנת לעשות בו שימוש אצל אחר. הנתבע לא הוכיח כי העובדות הכלולות בפריט הדיבה השני הן אמת.

על כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה השני - נדחית.

הפריט השלישי בפרסום הדיבה

" 17 - 285 - 88 נלקח מפ'גו 306: מנוע צעדים, חיישן לחץ סעפת, גלגל ספייר, טסות לגלגלים, מחשב ניהול מנוע, מנוע וישרים קדמי והורכב לאוטו מס' 04 - 230 - 87 (מנוע ווישרים קדמי וחוייב). חיישנים אחרים לא תקינים הורכבו ב- 17 - 285 - 88. הטובים שבהם נמכרו ללקוח". (מוצגים 51' ו - 51' י, בקשר עם רכב מס' 04 - 230 - 87 ומוצגים 51' א - 51' ה, בקשר עם רכב מס' 17 - 285 - 88.

59. פרסום הדיבה הכלול בפריט השלישי כולל טענות לפיהן לקח המוסך ללא רשות מכלולים ורכיבים שונים מרכב אחד - ובכלל זה מנועים, מחשב, חיישן, גלגל וטסות - והתקין אותם ברכב אחר, תוך חיוב הלקוח האחר שלא כדין, וברכב הראשון התקין במקומם מכלולים או רכיבים לא תקינים. במילים אחרות טוען הנתבע כי התובעים רימו את שני הלקוחות או מי מהם, גנבו חלקים מרכב אחד, התקינו במרמה חלקים לא תקינים ברכב אחר ובדרך זו גנבו כספים משני הלקוחות או ממי מהם.

60. 60. התובע מעיד כי החלקים - מנוע צעדים, חיישן לחץ סעפת, גלגל ספייר, טסות לגלגלים, מחשב ניהול מנוע שהועברו כביכול מרכב פג'ו 306 דגם xr 1.4 (רכב 17 - 285 - 88) לרכב מדגם xr 1.6 שהוא רכב (04 - 230 - 87) - הם שונים ואינם תואמים, מוצגים (51' ג, 51' ד, 51' ט, 51' י). (עמ' 280 שורה 1 - 17).
עדותו זו לא נסתרה, ונותרה על עומדה. על כן לא הוכיח הנתבע את טענתו לפיה פורקו כל החלקים הנקובים לעיל מהרכב האחד והותקנו ברכב האחר, וכי הלקוח בו הורכבו כל החלקים חויב בגינם, וכי נמכרו חלקים נוספים ללקוח.

61. אין מחלוקת כי הרכב 17 - 285 - 88 הוא רכב של אחותו של התובע שהגיעה אל המוסך בגרירה, לאחר תאונת total loss. באותו מועד, הגיע למוסך גם רכב 04 - 230 - 87 עם תלונה על תקלה בפעולת המגבים. התובע הודה כי העביר מנוע המגבים מן הרכב של אחותו לרכב 04 - 230 - 87.

62. פעולת העברת מנוע מגבים שהועבר בין שני רכבים -מצאה ביטוי בכרטיס העבודה של הרכב 04 - 230 - 87 בבעלות יצהרי (מוצג 51' ו) כאמור ביחס לטענת החלפת החלקים האחרים - לא נסתרה טענת התובע כי הרכיבים בשני הדגמים קרי הרכב של אחותו והרכב של גב' יצהרי, הם שונים, ואינם תואמים. לפיכך, נדחית הטענה כי הוחלפו בין הרכבים החלקים הנוספים.

63. הנתבע לא סתר את העובדה הנטענת בסעיף 34 לתצהירו של התובע לפיו הנתבע לא היה מעורב באופן אישי בטיפול באירוע זה.
אני דוחה את טענת הנתבע כי לא צורפה חשבונית, לאחר שלא נדרשה, אף לא בגילוי מסמכים בהליך בתיק.

על כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה השלישי - נדחית.
הפריט הרביעי בפרסום הדיבה

" 24 - 999 - 94 פג'ו 406: נלקח חיישן מהירות מאוטו מס' 24 - 999 - 94 והותקן באוטו מס' 10 - 825 - 31 (406) הוחלפו חיישנים ביניהם".
(מוצגים 57' א - 57' ח בקשר עם רכב 24 - 999 - 94 ומוצגים 57' ט - 57' יג בקשר עם רכב 10 - 825 - 31).

64. בפריט דיבה זה טוען הנתבע כי התובעים רימו את שני הלקוחות, גנבו רכיבים משני הרכבים או מאחד מהם, התקינו, במרמה, רכיבים לא תקינים בשני הרכבים, או באחד מהם, והציגו מצג כאילו תוקנו הרכבים, עם רכיבים חדשים ותקינים, ובדרך זו גנבו כספים משני הלקוחות. הנתבע לא הביא כל הוכחה לטענתו זו, ועל כן לא הוכיח כי הוחלפו בין הרכבים חיישני המהירות תוך נקיטת דרכי רמייה וגניבה כנגד הלקוחות.

65. הנתבע בסיכומיו זנח טענתו ביחס לפרסום הדיבה הרביעי ועל כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה הרביעי - נדחית.

הפריט החמישי בפרסום הדיבה
"ברלניגו 16 - 638 - 45 - גומייה הייתה קרועה בצינור - הוחלפו פעמיים רדיאטור וצינור חדש במקום להחליף גומייה בלבד. ברלינגו. לא אחריות. מועצה איזורית הוד השרון." (מוצגים 63' א - 63' ח).

66. פרסום הדיבה בפריט החמישי כולל טענות לפיהן בוצעה ברכב, שלא לצורך סדרת תיקונים מורכבים מיותרים במסגרתם הוחלף הרדיאטור פעמיים והותקן צינור חדש אף שהתקלה האמיתית הייתה קטנה ובלתי משמעותית - גומייה לא תקינה, דהיינו טוען הנתבע כי "התובעים רימו את הלקוח בדיווח שקרי בנוגע לתקלה שהייתה ברכב בפועל וגנבו מן הלקוח כספיים בגין פעולות שבוצעו ברכב שלא לצורך".

67. הנתבע לא הצליח לתמוך בראיותיו את הפריט החמישי בפרסום הדיבה לפיו הוחלף רדיאטור תקין פעמיים שלא לצורך, במקום להחליף גומיית צינור מים וכי הלקוח חויב בכפל בגין החלפה מיותרת זאת למרות שהתקלה הייתה שונה בתכלית על כן, הנתבע זנח בסיכומיו טענתו ביחס לפרסום הדיבה הרביעי וטענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה החמישי - נדחית.

הפריט השישי בפרסום הדיבה

"פג'ו 406 מס' 23 - 532 - 45 הוחלף מייבש אוטו חזר עדיין מאבד גז לאחר מכן החליפו לו את המדחס" (מוצגים 69' א - 69' ח).

68. הנתבע הודה שכלל לא היה מעורב באופן אישי בטיפול באירוע זה (649 - שורה 17).
הנתבע הודה כי מומחיותו בתחום המיזוג מוגבלת ביותר ולא הכיר את הוראות החלפת מייבש בעת פתיחת מערכת מיזוג אוויר ברכבי פג'ו וסיטוראן (580 שורה 1 - 18).
69. לעומתו, לתובע ניסיון רב מאוד בתחום הקירור של רכבי פ'גו וסיטוראן עד מועד האירוע כ-12 שנות ניסיון, מתוכן כ-9 שנים במוסכים מורשים של פג'ו וסיטוראן. התובע העיד שעל פי ניסיון זה מדחס שעבד עם מייבש סתום עלול להינזק במועד מוקדם בהסתברות גבוהה כפי שאכן אירע, הדבר תואם את הוראות היצרן הנוגעות למערכת המיזוג על פי היועץ אריאל בעדותו (עמ' 31 לפרוטוקול שורה 3 - 23).

70. בסעיף 2.2.7 לסיכומי הנתבע טוען הוא כי הפרסום השישי בפרסום הדיבה אינו מהווה לשון הרע, שכן - מדובר בנתונים עובדתיים, יבשים, על אירוע שהתרחש, ולכל היותר יש בו ביקורת על חוסר מיומנות. אני דוחה את הטענה. פרסום הדיבה הכלול בפריט השישי, כולל טענה לפיה בוצע ברכב, שלא לצורך, החלפת מייבש מיותרת, אף שהמייבש היה תקין והתקלה הייתה אחרת, והלקוח חוייב על אותה פעולה מיותרת. לשון אחר, טוען הנתבע כי התובעים רימו את הלקוח בדיווח שקרי בנוגע לתקלה שהייתה ברכב כאשר בפועל, ביצעו תיקון מיותר, וגנבו מן הלקוח כספים גם בגין אותו תיקון מיותר. התלונה הוגשה כחודש וחצי לפני סיום עבודתו של הנתבע במוסך. על פי המוצגים הרלוונטים לפריט השישי בפרסום הדיבה דלעיל, הרכב נכנס למוסך לטיפול בשל תלונת לקוח כי המזגן אינו מקרר, נמצאה נזילה בשסתום ההתפשטות וכי המייבש סתום. חלקים אלה הוחלפו במסגרת האחריות המורחבת והלקוח לא חוייב. הרכב חזר למוסך כעבור עשרה ימים בתלונה כי המזגן אינו מקרר לאחר שבבדיקת המדחס נמצא כי הלחץ הדחיסה הנמוך הוחלף.
הוכח בחומר הראיות כי העובדות הכלולות בפריט דיבה השישי בפרסום הדיבה אינו אמת וממילא הנתבע לא הוכיח כי בוצע ע"י המוסך טיפול מיותר ושגוי בהחלפת מייבש שלא לצורך וחוייב הלקוח שלא כדין על חלק תקין. הנתבע לא הביא כל ראיה חיצונית מעבר לטענה שהעלה במסגרת פרסום הדיבה.

על כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה השישי- נדחית.

הפריט השביעי בפרסום הדיבה
"קסרה 2 רכב מס' 16 - 337 - 76 brother פירקו נגדי מהירות של מאוורר רדיאטור. ומכרו את זה כמשומש לרכב אחר, חייבו לקוח על נגדים". (מוצגים 75' א - 75' ב)

71. גם מן הפריט השביעי בפרסום הדיבה - חזר בו הנתבע בסיכומיו לאחר שזנח טענתו ביחס אליו. על כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה השביעי - נדחית.
הפריט השמיני בפרסום הדיבה
"בוקסר 04 - 298 - 92 . ניקוי עם ספריי משאבת הזרקה, חייבו משאבת הזרקה כמשופצת". (מוצגים 81' א - 81' יב).

72. הנתבע טען כי היה עד ראייה למקרה וטען כי קיימת במוסך שיטת עבודה של ניקוי משאבת הזרקה עם ספריי וכי הרכב דנן אשר המשאבה בו לא שופצה, חזר למוסך כעבור כמה ימים עם אותה תקלה, בעל הרכב לא הובא לעדות על ידי הנתבע, שהנטל להוכיח - עליו. במסגרת חקירתו הנגדית, התברר כי לא רק שהנתבע לא טיפל ברכב הזה באופן אישי, אלא מסתבר שבכלל מדובר במקרה של עדות מפי השמועה והמידע הגיע לידי הנתבע ממכונאי במוסך שאת שמו אין הנתבע זוכר (עמ' 651 שורה 3 - 5). העיד הנתבע בעצמו כי לפי מיטב שיפוטו המקצועי החלפת משאבת ההזרקה, במועד בו בוצעה, הינה בהחלט אחת מדרכי הפעולה האפשריות על פי נתוני הגיל והקילומטרז' של הרכב (652 שורה 25 - 27) ואדגיש כי בתצהירו בסעיף 14.8 סייג הנתבע את הפרסום האמור באמצעות הוספת הצירוף "למיטב ידיעתי" ומשהודה כי בכלל לא היה מעורב באופן אישי גם בטיפול באירוע הזה שידע עליו מפי השמועה מפי פלוני (עמ' 650 שורה 18) - לא הוכיח הנתבע כי העובדות הכלולות בפריט דיבה זה הן אמת, ולא תמך את טענתו לפיה חויב הלקוח בגין משאבת הזרקה אף שהמשאבה לא הוחלפה ולא שופצה, ולא הוכיח כי ניקוי המשאבה היה העם ספריי, בראיה כלשהי.
על כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה השמיני- נדחית.

הפריט התשיעי בפרסום הדיבה
" 17 - 285 - 88 : החליפו את הקלאמ והרכיבו על אוטו שעבר תאונה ומכרו את החלק לרכב אחר (מוצגים 87' א - 87' ב)" (סעיף 14.9 לתצהיר התובע) שהיה שייך לאחותו של התובע.

73. הרכב הוא מדגם פג'ו 306, זהו הרכב שהוזכר אף בפריט הדיבה השלישי (רכב של אחותו) בנוגע לאירוע מאוחר יותר במסגרתו נגרר הרכב למוסך ב26.10.2003 חודש לפני סיום עבודתו של הנתבע במוסך, לאחר שעבר תאונה, והושבת ויצא ללא תיקון. קודם לאירוע התאונה, נכנס רכב אחות התובע למוסך פעם אחת בלבד ביום 17.11.2000, שנה קודם למועד תחילת עבודתו של הנתבע במוסך.
בסעיף 14.9 לתצהיר הנתבע, ניתנה הודעת בעל דין לפיה הטענות הכלולות בפריט התשיעי אינן אמת, ושינה את גרסתו.
בסיכומיו אף חזר בו הנתבע מן הפריט התשיעי בפרסום הדיבה, לאחר שזנח אותו בסיכומיו ולא התייחס אליו כלל, ועל כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה התשיעי- נדחית.

הפריט העשירי בפרסום הדיבה
"50 - 804 - 35 פג'ו 206: חייבו 2000 com באחריות, ולא החליפו כלל." (מוצגים 93' א - 93' ו).

74. הטיפול הנוגע לפריט העשירי בפרסום הדיבה בוצע ביום 27.10.2003, והושלם ביום 6.11.2003. כחודש לפני סיום עבודתו של הנתבע במוסך.
הרכב היה בבעלות חברת השכרה "הרץ" והדיבה כוללת טענה לפיה דיווח המוסך ללקוח וללובינסקי על התקנת ידית איתות חדשה אף שההתקנה כאמור לא בוצעה כלל ובכך התובעים רימו את הלקוח ואת לובינסקי בדיווח שקרי על תקלה שלא אירעה וגנבו מלובינסקי ו/או מהלקוח כספים על תיקון מיותר, ועל חלף מיותר, על מנת למכור אותו לאחר.

75. בסיכומיו, זנח הנתבע את טענתו ביחס לפריט עשירי בפרסום הדיבה, ועל כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה העשירי- נדחית.
הפריט האחד עשר בפרסום הדיבה

"פג'ו 206 רכב מס' 35 - 430 - 56: בא על נזילת גז ממזגן, הוחלפו צינורות, לקוח חזר, הוחלף מייבש, לקוח חזר, לבסוף הוחלפו כל היחידה הפנימית." (מוצגים 99' א - 99' ח').

76. בתצהיר עדותו הראשית של הנתבע בסעיף 14.11 העיד הנתבע כי כל העובדות הנוגעות לפריט האחד עשר בפרסום הדיבה, שבוצע במסגרת שני ביקורים, הראשון ביום 17.8.2003 והשני ביום 2.11.2003, חודש לפני סיום עבודתו של הנתבע במוסך, מקורם מפי השמועה ואינה מידיעתו האישית של הנתבע.
בעת מסירת המכתב ובו פרסום הדיבות לבארי איצקין לא אמר הנתבע כי מדובר בעדות מפי השמועה (עמ' 418 שורה 19 - עמ' 419 שורה 2). הנתבע לא זימן את אותו חשמלאי שסיפר לו כביכול על האירוע לעדות (עמ' 578 שורות 13 - 21).
לאחר שהנתבע הודה כי האירוע כולו הובא לידיעתו כעדות שמיעה הרי עדותו כולה בפריט אחד עשר לפרסום הדיבה איננה עדות קבילה. ועל כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה האחד עשר - נדחית.

הפריט השניים - עשר בפרסום הדיבה
" 51 - 937 - 44 , פג'ו 307: אוטו עם 620 ק"מ - קבל מינוס משוחרר מר גדעון החליף אלטרנטור כקליים כשאלטרנטור היה חדש כדי למכור אותו וכדי להחזיר לקליים אלטנטור אחר פגום." (מוצגים 105' א - 105' ה).

77. בפריט דיבה שניים עשר זה טוען הנתבע כי התובעים רימו את הלקוח ואת לובינסקי ביצעו ברכב פעולות שלא היה צריך לבצע כלל, גנבו מלובינסקי כספים על ביצוע פעולות והחלפת מכלולים במסגרת אחריות ללא כל צורך, במטרה למכור את המכלול התקין שהוחלף לאחר.

78. בתצהיר עדותו הראשית בסעיף 14.12 בחר הנתבע לחזור בו מחלק מן הפרסום וטענתו החדשה הייתה כי האלטרנטור החדש הורכב ברכב וזה שהוסר מן הרכב הוחזר ללובינסקי. אודה על האמת, טענה די מפתיעה. נראה כי גם הנתבע סבר כך, שכן בסיכומיו זנח הנתבע את טענת הפריט השניים עשר בפרסום הדיבה כולו ועל כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה השניים עשר - נדחית.

הפריט השלושה עשר בפרסום הדיבה
"החליפו תושבת מנוע, פגעו ברדיאטור, ואמרו ללקוח שרדיאטור לא טוב. לפני שהלקוח בא התלונן על רעשים, דפיקות ולא על נזילת מים". - בהתייחס לרכב 17 - 863 - 91. (מוצגים 111 א' - 111 ז').

79. בפריט דיבה השלושה עשר טוען הנתבע כי במהלך ביצוע תיקון, גרמו התובעים נזק נוסף לרדיאטור, הציגו ללקוח מצג שווא כאילו מדובר בתקלה מקורית, וחייבו את הלקוח בעלות תיקון הרדיאטור והחלפתו. דהיינו - רימו את הלקוח, כיסו על רשלנותם בביצוע הטיפול, הציגו ללקוח מצג שווא, באשר לתיקון הנדרש וגנבו מהלקוח כספים על ביצוע והחלפת מכלולים שהיו צריכים לבצע על חשבונם. הטיפול הנוגע לפריט השלושה עשר בוצע ברכב ביום 3.11.2003, חודש לפני סיום עבודתו של הנתבע במוסך. התובע טען בסעיף 34 לתצהירו כי הנתבע לא היה מעורב אופן אישי בטיפול באירוע זה, ועדותו זו לא נסתרה.

80. עיון במוצג 111' ג, מעלה כי הלקוח לא חוייב על רדיאטור, לא על תיקונו, וגם לא על החלפתו. הנתבע לא זימן את הלקוח לעדות , ואף ניסה לחזור מן הנטען בתצהירו במהלך חקירתו הנגדית (עמ' 599 לפרוטוקול שורות 18 - 19), ועל כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה השלושה עשר - נדחית.

הפריט הארבעה עשר לפרסום הדיבה
" 16 - 331 - 46 : חייבו לקוח בעשרת אלפים ₪ הרכיבו לו מנוע דפוק - רכב מעל שישה חודשים במוסך" (מוצגים 117' א - 117' ה).

81. פרסום הדיבה הכלול בפריט 14 כולל טענות לפיהן חוייב לקוח ביודעין בגין הרכבה מכוונות של מנוע מקולקל לאחר שרכבו כבר עוכב במוסך ללא צורך במשך חודשים ארוכים, דהיינו טוען הנתבע, כי התובעים רימו את הלקוח, התקינו ברכבו במכוון מנוע מקולקל, אחרי שעיכבו אותו ללא צורך במשך זמן ארוך בעוד שהיו צריכים לממן את עלויות המכלול והטיפול מכיסם.

82. הרכב היה סיטוראן מדגם xsara והיה במועדים הרלוונטים בבעלותו של מר ינון בדיחי, ידידו של התובע. עיון בתיק המוצגים מעלה כי בשלוש שנותיו הראשונות עבר הרכב כ300,000 ק"מ - קילומטרז' חריג, ובשל בעיות מנוע החליט בלעיו להחליף את המנוע במנוע משומש. הרכב הוכנס למוסך והושבת בניסיון לאתר מנוע משומש מתאים. טענת התובע כי הלקוח היה מודע היטב לעובדה שאיתור מנוע משומש צפוי לארוך זמן רב. לא הוכחה טענת הנתבע כאילו התובעים התקינו ללקוח במכוון וב"ידיעה" מנוע דפוק, טענה זו נדחתה בעדות התובע שלא נסתרה כי כשהוא קונה מנוע משומש עבור לקוח, על פי דרישת הלקוח, הוא איננו יכול לצפות את תיפקודו העתידי של המנוע, משום כך גם ניתן זמן הרצה בו נבחן המנוע קודם שמבוצע שינוי רישום במשרד התחבורה, והלקוח קיבל אחריות מלאה בגין המנוע המשומש שהותקן ברכבו. (עמ' 288 שורה 5 - 12) גם הטענה לפיה הלקוח חויב בעשרת אלפים ₪ התבררה כלא נכונה אלא כי הלקוח הפקיד 6,000 ₪ כדי לממן את רכישת המנוע המשומש (עמ' 289 שורות 3 - 10).

83. גרסת הנתבע קרסה בעדותו כאשר הודה הנתבע כי לא אמר אמת והסכום אותו נקב בפריט דיבה 14 לא היה נכון וכי הלקוח ינון בדיחי שילם סכום קטן יותר (עמ' 661 שורות 24 - עמ' 662 שורה 8).

84. לאחר שנמצא לבסוף מנוע מתאים ולאחר שהמנוע הורכב ברכב והרכב שוחרר, קרס המנוע המשומש, הרכב שב למוסך לצורך איתור מנוע משומש אחר בנוהל דומה. לאחר הרכבת המנוע החליף - שוחרר הרכב.
לאחר תקופת מה, פרץ סכסוך בין מר בדיחי לבין התובע ובסופו של דבר על מנת לסיים את הפרשה ללא משקעים אישים רכשו התובעים את הרכב מן בדיחי. הנתבע לא הביא את בדיחי למסירת עדות על מנת לבסס את טענותיו וטען כי לאחר שעברו שנים לא יכול היה לאתר אותו אלא שעדותו זו של הנתבע קרסה לאחר שהנתבע עצמו העיד שהוא בקשר עם אותו בדיחי, שאף עשה שימוש בשירותיו המקצועיים של הנתבע, חודשים אחדים קודם לכן וכי הסיבה לאי זימונו הינו החשש שהעד בדיחי לא יעיד אמת. (עמ' 511 לפרוטוקול שורה 13 - עמ' 512 שורה 5 וכן עמ' 662 שורה 15 - עמ' 663 שורה 7).

85. התובע הציג גרסה הגיונית וסדורה המתיישבת עם האמור בתיק המוצגים והנתבע אשר הנטל להוכיח עליו נמנע מלהביא את העד בדיחי שעמו היה, על פי עדותו, מצוי בקשרים לאחרונה לתמיכה בגרסתו.
בנסיבות אלה משנמנע הנתבע מלהביא את העד בדיחי יש להניח שלא זימן אותו מחשש שלא יעיד אמת, ודי בכך כדי לתמוך בגרסת התובע, תמיכה נוספת על עדותו ותיק המוצגים ועל על כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה הארבעה עשר - נדחית.

הפריט החמישה עשר בפרסום הדיבה:
" 17 - 987 - 58 - 44,000 ק"מ הוחלף מחשב אך המחשב היה תיקן . עוד סחיטה של גדעון משרודר, פ'גו סיטוראן". (מוצג 123' א - 123' - ה').

86. מסתבר כי במהלך תקופת עבודתו של הנתבע במוסך לא נכנס הרכב הנ"ל למוסך אפילו פעם אחת, ביקורו האחרון של הרכב במוסך היה שנתיים ימים לפני שהנתבע החל לעבוד במוסך, זמן רב לפני שהוא נפגש עם התובע לראשונה. האירוע המתואר מתייחס להחלפת מחשב שבוצעה ברכב ביום 14.9.1999, הנתבע בעדותו הציג 5 גרסאות שונות, הנוגעות לאירוע זה, בו לא היה שותף כלל ועיקר, ולו מעצם העובדה שלא עבד במוסך באותה עת. (בעמ' 418 שורות 19 - עמ' 419' שורה 2) (וכן ראה: במוצג 200' ב עמ' 13 לתמליל שורה 17 - עמ' 14 שורה 7, עמ' 32, שורה 9 - 19).

87. בסיכומיו זנח הנתבע את טענת הפריט החמישה עשר בפרסום הדיבה ועל כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה החמישה עשר - נדחית.

הפריט השישה עשר בפרסום הדיבה
"36 - 973 - 73 - הוחלף חיישן לחץ ללא סיבה. בית מצערת היה מלוכלך. אחריות. "(מוצגים 121.8'א - 121.8'ה)

88. פרסום הדיבה הכלול בפירט השישה עשר, כולל טענה לפיה החליפו התובעים חיישן תקין ללא צורך בשעה שהטיפול שנדרש באמת הסתכם בניקוי לכלוך בסיסי ופשוט וזאת על מנת לסחוט מלובינסקי כספים במסגרת האחריות, ובכך רימו התובעים את הלקוח ואת לובינסקי, דיווחו על תקלה שלא הייתה ברכב בכלל וגנבו מלובינסקי כספים על בצוע התיקון והתקנת מכלול חדש שלא היה בו צורך. הטיפול הנוגע לפריט השישה עשר בפריט הדיבה בוצע ביום 17.8.03, 3.5 חודשים לפני סיום עבודתו של הנתבע במוסך.

89. אף שהנתבע התמחה בדיאגנוסטיקה, לא עלה בידו לסתור את העובדות שפורטו בתצהירו של התובע, לפיהן - רשימת תקלה של חיישן לחץ איננה מופיעה כפועל יוצא מפיח בבית המצערת. הרכב לא היה באחריות. נראה כי הנתבע הגיע בעצמו למסקנה כי אין בידו להביא כל ראייה חיצונית, מעבר לטענה שהעלה במסגרת פרסום הדיבה, ולא תמך את טענותיו בדבר ועל כן, זנח את טענתו זו בסיכומיו.

90. בסיכומיו זנח הנתבע את טענת הפריט השישה עשר בפרסום הדיבה ועל כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה השישה עשר - נדחית.

הפריט השבעה עשר בפרסום הדיבה
"35 - 327 - 58 - עשו ספריי על שסתום לחץ במזגן. חייבו חיישן חדש." (מוצגים 135'א - 135'ז, 91).

91. על פי תיק המוצגים, התלונן הלקוח על רעש בהפעלת המזגן. לאחר שאובחן רעש חזק מהמדחס, ונמצאו שבבים בשמן של המדחס, הוחלט במוסך להחליף את המדחס והמייבש. כך אכן נעשה כפי שעולה מכרטיס העבודה והחשבוניות שצורפו.
אין בתיק המוצגים תיעוד לגבי ביצוע החלפת חיישן ברכב, אין חיוב בגין פריט כזה שלא הוחלף. כך גם במסגרת ביקור נוסף בשנת 2003 כחודשיים לפני סיום עבודתו של הנתבע במוסך או בביקור אחר כלשהו של הרכב במוסך קודם לפרסום פריט הדיבה השבע עשרה.

92. בחקירתו הנגדית, הודה הנתבע כי טענתו, לפיה הלקוח חוייב בגין חיישן חדש איננה מבוססת על מידע כלשהו וכל כולה ספקולציה אישית שלו שאיננה מבוססת על דבר. עדותו היא כי ראה שמנקים את השסתום, ומזה הסיק שיחייבו לקוח על שסתום חדש.
עמוד 557 לפרוטוקול שורות 1-12.

93. לאחר שנודע לנתבע שהלקוח לא שילם על התיקון, טען הנתבע כי התיקון כוסה במסגרת האחריות. גם לטיעון זה לא הונח לו בסיס ראייתי, שכן - טיפול אחריות כזה איננו מופיע בכרטיס העבודה. הנה כי כן, הנתבע, על סמך מידע חלקי ביותר, ואף הוא שלא ממקור ראשון, בונה ספקולציה רחבת היקף בנוגע לפעולת התובעים, הגם שהיא מנוגדת לראיות ועובדות, (מוצג 135' א) (מוצג 135' ד' - מכתב סמנכ"ל בשן רדיאטורים - שלא הוזמן לעדות), ומפיץ אותה כדיבה לידי צדדים שלישיים ומצג שווא מכוון לפיו מדובר בעובדות. ועל כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה השבעה עשר - נדחית.

הפריט השמונה עשר בפרסום הדיבה
"הוחלף מדחס פיגו', רכב מספר 17 - 816 - 90 - מדחס תקין. "אחריות" (מוצגים 141'א - 141'ה).

94. פרסום הדיבה הכלול בפריט השמונה עשר כולל טענה לפיה רימו את הלקוח ואת לובינסקי, דיווחו על תקלה שלא הייתה ברכב בכלל, וגנבו כספים מלובינסקי במסגרת האחריות, על בצוע התיקון והתקנת המכלול החדש, אף שלא היה בכך כל צורך.

95. 95. בחקירתו של הנתבע הסתבר כי לא היה מעורב בתיקונו של הרכב האמור (עמ' 614 שורה 16 עד עמוד 615 שורה 23). בתצהירו ציין הנתבע כי אחרי שהוחלף המדחס "נשאר הרעש". בפי הנתבע לא היה הסבר כיצד זה קרה שלאחר שכבר טיפל ממועד האירוע שבפריט השמונה עשר לפרסום הדיבה ביום 11.8.03 ועד מועד כתיבת תצהירו, בכ-7500 רכבים בקירוב על פי חישובו, פתאום נזכר בפרט שולי הנוגע ל"רעש שנשאר". הנתבע לא הוכיח כי היה מעורב בטיפול בתקלה או כי היה בקי בפרטים הרלבנטיים שכן לו היה בקי בפרטים היה יודע שכעולה מתיק המוצגים, התקלה במדחס לא טופלה, כלל ועיקר, ביום 11.8.03, אלא רק עם היכנס הרכב מחדש למוסך ביום 20.8.03, ומשכך בוודאי שבין יום 11.8.03 ליום 20.8.03, בוודאי שהמדחס המשיך להרעיש שכן התקלה טרם טופלה. זאת ועוד, הנתבע שאינו בקי בתחום המיזוג לא ניתח את מופעי התקלה שסבר בטעות כמפורט בסעיף 14.18 לתצהירו, כי נקישות במדחס משמען שבבים וסתימות, וכפועל יוצא מכך לחצים לא תקינים. הניתוח הזה הסתבר כניתוח שגוי כפי שעולה מעדות היועץ אריאלי בעמ' 139 לפרוטוקול שורות 1-10.
ממילא, לא הוכיח הנתבע את טענתו כי התובעים רימו את הלקוח ולובינסקי בעת שהוחלף מדחס תקין שלא לצורך, וכי התקלה המקורית נותרה כאילו לא היה תיקון כלל. ועל כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה השמונה עשר- נדחית.

הפריט התשעה עשר לפרסום הדיבה
"פיגו' 307 רכב מספר 51 - 964 - 13 - מצוף דלק הוחלף אף שהיה תקין. היה צריך לקודד bsi. אחריות. (מוצגים 147'א - 147'ד).

96. פריט הדיבה הכלול בפריט התשעה עשר, כולל טענה לפיה התובעים החליפו מצוף דלק תקין ללא כל צורך במקום לבצע פעולת תיקון פשוטה ובסיסית של קידוד כדי לסחוט מלובינסקי כספים במסגרת האחריות וכדי לרמות את הלקוח בגין תקלה שלא הייתה ברכב כלל. בנוסף טען התובע בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 14.19) כי בסופו של דבר הוא בעצמו ביצע פעולת קידוד של המחשב והבעיה נפתרה. הטענה הזו הועלתה על ידי הנתבע כ-4 חודשים לפני סיום עבודתו במוסך.

97. מסתבר, כי ביום 31.7.03 הרכב נכנס למוסך בשל תלונת הלקוח כי בשעה שמיכל הדלק מלא, מראה השעון "רבע מיכל". בבדיקה שנערכה לרכב על ידי הנתבע, החליט הנתבע בעצמו כי יש להחליף מצוף דלק. המצוף הוזמן והלקוח שוחרר.
ביום 5.8.03, הגיע הרכב שוב למוסך, מצוף חדש הותקן ברכב. היועץ אריאלי התייחס לטענת הנתבע לפיה בוצע קידוד למחשב וזה מה שפתר את הבעיה. בעדותו, מעיד המומחה אריאלי, כי "פעולת הקידוד" - איננה ניתנת לביצוע אלא בסיטרואן 5 או בסיטרואן 3 בעוד שעסקינן בפיגו' 307. בכל מקרה - אם הנתון לא נכון סביר להניח שאחד המרכיבים לא תקין ועל כן, אין גישה מהנתון הזה כי הוא לא יעיל במיוחד". (עמ' 132, שורה 4-16)". במהלך עדותו של היועץ אריאלי הסביר הוא את טעותו המקצועית של הנתבע (עמ' 139 שורות 18-142 שורה 4). עדותו של המומחה אריאלי שלא נסתרה הייתה בעוד הנתבע נוכח באולם ואולם הוא לא מצא בהסבריו של אריאלי - פירמוט והחלפת תוכנה, ולא קידוד - כל תמיכה בטענתו.

98. אשר לעובדות הכלולות בפריט דיבה התשעה עשר - הנתבע לא הוכיח שהן אמת, הנתבע לא הביא כל ראייה חיצונית או הוכחה מעבר לטענה שהעלה, ולא הצליח לתמוך את טענתו לפיו ביצע המוסך טיפול שגוי ולהיפך. ועל כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה התשעה עשר- נדחית.

הפריט העשרים בפרסום הדיבה
"קסארה 36- 344 - 85 - לוח שעונים תוקן. היה צריך לשנות נתון ב- bsi vehicle speed filtering הוחלף בשביל למכור לרכב אחר. אחריות." (מוצג 153'א - 153'ו).

99. בסיכומיו זנח הנתבע את טענת הפריט השישה עשר בפרסום הדיבה ועל כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה העשרים - נדחית.

הפריט העשרים ואחד בפרסום הדיבה
"פיגו' 307 רכב מספר 50 - 983 - 75 - מדחס תקין לחלוטין, הוחלף ללא סיבה. אחריות. (מוצג 159'א - 159'ה).

100. הטיפול הנוגע לפריט העשרים ואחת בפרסום הדיבה בוצע ביום 22.9.03, כחודשיים לפני סיום עבודתו של הנתבע במוסך. הנתבע הודה שבכלל לא היה מעורב באופן אישי בטיפול באירוע זה.

101. ביחס לאירוע זה שינה הנתבע את חזית טענותיו בסעיף 235.1 לסיכומיו. הוא טוען כעת כי הפרסום מוגן בהגנות במסגרת הבעת הדיעה וכי הוא אינו מהווה לשון הרע - הוא כולל נתונים שלטענתו כולם הוכחו כנכונים. שינוי חזית טענות זה לא הוסכם על ידי התובעים ומשכך, נדחית הטענה בהיותה שינוי חזית טענות אסורה.

102. לא ניתן מחד לפרסם כלפי צד ג' דיבה לפיה החליפו התובעים מדחס תקין ללא כל צורך על מנת לסחוט מן היבואן לובינסקי כספים במסגרת אחריות, קרי לדווח על תקלה שלא הייתה ברכב כלל, לרמז על גניבת כספים מלובינסקי, על בצוע תיקון והתקנת מכלול חדש אף שלא היה בכך כל צורך ולאחר מכן לטעון כי מדובר בהבעת דיעה. התובע לכתחילה טען ביחס לפרסום אירוע מספר 21 לפרסום הדיבה טענת "אמת דיברתי" ועל כן לא יתיר לו בית המשפט בשלב הסיכומים לשנות מטענתו זו. גם טענת אמת דיברתי לא הוכחה על ידו, כפי שעולה מעדותו של היועץ אריאלי עמ' 139 שורות 1-9 וכן שורות 15 - 18 ומתצהירו של דב קרדו.
ועל כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה העשרים ואחד - נדחית.

הפריט העשרים ושניים לפרסום הדיבה
"ג'מפי - 35 - 188 - 31, מפוח פנימי תקין. גדעון החליף ואת הישן מכר לרכב אחר ונתן לקליין מפוח דפוק. אחריות. (מוצגים 148'א - 148'ד).

103. הטיפול בנוגע לפריט העשרים ושניים בפרסום הדיבה בוצע ביום 16.9.03 כחודשיים וחצי לפני סיום עבודתו של הנתבע במוסך. בחקירתו הנגדית העיד הנתבע כי אף שלא היה מעורב בטיפול ברכב כלל ועיקר (עמ' 6,7 שורה 9) הוא סבור מאחר והרכב חדש יחסית לטענתו, לא יתכן שהמפוח יתקלקל והתקלה חייבת להיות מגע רופף או אפיית התקע, כלומר הנתבע בחר לפרסם גם פרסום זה ולהוציא דיבתם של התובעים רעה על סמך הערכה סטטיסטית והנחה אישית שלו בלי שבדק את הרכב ויכול היה לאשש או להפריך את הערכותיו.

104. בסיכומיו, זנח הנתבע את טענתו ביחס לפריט עשרים ושניים, בפרסום הדיבה, וטוב שכך, ועל כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה העשרים ושניים - נדחית.

הפריט העשרים ושלושה בפרסום הדיבה
"פיגו' 406 - מצוף דלק תקין - 36 - 871 - 84. לא הוחלף מצוף דלק ואת החדש הרכיב באוטו אחר. אחריות." (מוצגים 171'א - 171'ט).

105. בפרסום הדיבה הכלול בפריט העשרים ושלושה כולל הנתבע טענות לפיהם דיווחו התובעים שהחליפו מצוף דלק הגם שלא עשו זאת על מנת לסחוט מלובינסקי כספים במסגרת האחריות ולמכור את המכלול החדש ישירות לצד שלישי אחר.

106. הטיפול הנוגע לפריט עשרים ושלושה לפרסום בוצע במהלך שני ביקורים במוסך ביום 21.7.03, וביום 27.7.03, כ-4 חודשים לפני סיום עבודתו של הנתבע במוסך, הנתבע הודה שבכלל לא היה מעורב באופן אישי בטיפול באירוע זה (עמ' 604 שורה 13). מתיק המוצגים עולה כי התברר בבדיקה שהתבצעה במוסך כי מצוף הדלק פגום ולבקשתה של הלקוחה משיקולים שיווקיים הסכימה לובינסקי לממן 80% מעלותו של מצוף הדלק החדש על חשבונה, לפנים משורת הדין, כנגד חתימת הלקוח על טופס תביעה מתאים, בניגוד גמור לטענת הנתבע בפריט זה. (מוצג 171'ה).

107. בסיכומיו, זנח הנתבע את טענתו ביחס לפריט עשרים ושלושה, בפרסום הדיבה, וטוב שכך, ועל כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה העשרים ושלושה - נדחית.

הפריט העשרים וארבעה בפרסום הדיבה
"10 - 435 - 32 - מצוף דלק ניקוי מגעים, וכקליים נתנו מצוף אחר דפוק ואת החדש ימכרו." (מוצגים 177'א - 177'ו).

108. פרסום הדיבה הכלול בפריט עשרים וארבע כולל טענות לפיהן דיווחו התובעים שהחליפו מצוף תקין בשעה שביצעו פעולת ניקוי פשוטה ביותר תוך הצגה שקרית ללובינסקי של מצוף מקולקל מרכב אחר על מנת לסחוט מלובינסקי כספים במסגרת האחריות ולמכור את המכלול החדש ישירות לידי צד שלישי. הנתבע לא נתן פרטים מזהים כלשהם לגבי אותו רוכש צד שלישי ואותו מצוף מקולקל. הנתבע לא הצליח להביא כל הוכחה או ראייה חיצונית מעבר לטענה שהעלה במסגרת פרסום הדיבה.

109. הטיפול הנוגע לפריט העשרים וארבע לפרסום בוצע ביום 27.8.03, כשלושה חודשים לפני סיום עבודתו של הנתבע במוסך. מסתבר, ממוצג 177'א כי הרכב נכנס למוסך לפי הוראת תיקון יזומה של חברת השכרת הרץ בטענה כי מד הדלק מזייף, הסתבר שהוא אינו תקין, הטיפול לא היה במסגרת האחריות ולכן לא ניתן היה לתבוע עליו במסגרת האחריות, והרץ חוייבה במלוא עלות החלפים והעבודה בהנחות המקובלות. (מוצג 177'ג). טענת הנתבע כאילו מדובר בטיפול באחריות - אין אמת ביסודה ולא הוכח כי הנתבע היה מעורב באופן אישי בטיפול באירוע זה.

110. בסיכומיו, זנח הנתבע את טענתו ביחס לפריט עשרים וארבעה, בפרסום הדיבה, וטוב שכך, ועל כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה העשרים וארבעה - נדחית.

הפריט העשרים וחמישה לפרסום הדיבה
רכב מס' 17 - 832 - 56 נלקח ביטרון מאווררים והורכב ברכב מס' 04 - 782 - 48 מסוג 306 וחייבו את הלקוח" (מוצגים 183'ז - 183'ח בקשר לרכב 04-782-48, מוצגים 183'א - 183'ו בקשר עם רכב מס' 17-832-56).

111. פרסום הדיבה הכלול בפריט העשרים וחמישה כולל טענות לפיהן - במקום לטפל בתקלות שהיו ברכב אחד שהיה בטיפול המוסך, ולהתקין בו ביטרון חדש מתאים, גנבו התובעים ביטרון ישן משומש מרכב אחר, תוך חיוב הלקוח האחד. במילים אחרות - רימו לקוח כשהציגו לו מצג שווא כאילו רכבו מתוקן במכלול חדש, גנבו את כספו כשחייבו אותו בעלות התיקון, בשעה שרימו לקוח אחר וגנבו ללא הרשאה מכלול תקין מרכבו.
עיון בתיקי המוצגים מעלה כי במהלך תקופת עבודתו של הנתבע במוסך נכנס רכב מס' 17-832-56 מספר פעמים, ואף במועד סיום עבודתו של הנתבע במוסך עדיין היה הרכב בחצרי המוסך, לאחר שננטש על ידי בעליו כ-10 חודשים קודם לכן, שכן בעליו לא הסכימו להצעת המחיר בה נקב המוסך לצורך תיקונו. לעומת זאת, רכב מס' 04-782-48 לא ביקר כלל במוסך בכל תקופת עבודתו של הנתבע. כיצד ניתן היה לכאורה לבצע החלפת הרכיבים בין שני רכבים שאחד מהם לא נמצא כלל וכאשר החלפים אינם מתאימים, לתמיהה זו לא היה בפי הנתבע כל מענה. לא אוסיף דברים על התמונה שהתגלתה בפני
בקשר עם פרסום דיבה זו. די שאומר כי בתצהירו מודה הנתבע שהרכב הראשון בכלל שהה מחוץ למוסך. ברור כי לו היה הנתבע מביא מידע זה במלואו לידיעת לובינסקי, מלכתחילה במסגרת פרסום הדיבה, קרוב לוודאי שזו לא הייתה נזקקת כלל לטענות שעלו בפריט זה.

112. הנתבע לא הוכיח את טענתו כי אמת היא. הנתבע לא הביא כל ראייה מעבר לטענה שהעלה ולא תמך טענתו כי הוחלף ביטרון מאווררים בין שני הרכבים האמורים ולפיהם חוייב הלקוח בגין ההחלפה.

113. נוכח זאת - בסיכומיו, זנח הנתבע את טענתו ביחס לפריט עשרים וחמישה, בפרסום הדיבה, וטוב שכך, ועל כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה העשרים וחמישה - נדחית.

הפריט העשרים ושישה בפרסום הדיבה
"רכבי פיגו' 205 מס' 24- 902 - 31 ומס' 17 - 913 - 55 - הוחלפו ביניהם יונית חום ללוח שעונים. "(מוצגים 189'א - 189'ו בקשר עם רכב 24 - 902 - 31, מוצגים 189'ז - 189'יא בקשר עם רכב 17-913-55).

114. פריט הדיבה הכלול בפריט העשרים ושישה כולל טענה לפיה במקום לטפל בתקלות שהתגלו ביונית החום ברכבים האמורים, החליף המוסך בין המכלולים הבלתי תקינים של שני הרכבים או שהתקין יונית חום מקולקל שלקח מרכב אחד ברכב השני, דהיינו, טוען הנתבע כי התובעים רימו את שני הלקוחות ו/או מי מהם, גנבו חלקים משני הרכבים או מאחד מהם, התקינו במרמה רכיבים לא תקינים בשני הרכבים או באחד מהם, והציגו מצג כאילו תוקנו. בכך גנבו כספים משני הלקוחות.

115. עיון בתיק המוצגים מעלה כי במהלך תקופת עבודתו של הנתבע במוסך נכנס רכב 24-902-31 מספר פעמים לטיפולים במוסך - ביום 12.3.02; 11.9.02, 1.6.06 וביום 2.12.03 - יומיים לאחר סיום עבודתו של הנתבע במוסך, שאז - הוחלפה לרכב, ללא חיוב, נורה ללוח שעונים - להבדיל מהחלפת יונית חום.
עוד מסתבר, מעיון בתיק המוצגים, כי במהלך תקופת עבודתו של הנתבע נכנס למוסך רכב 17-913-55, רק פעם אחת ביום 10.11.03, שבועיים לפני סיום עבודתו של הנתבע במוסך. בביקור היחיד האמור של רכב זה, הוחלף לו מתנע,ולא בוצע בו כל תיקון הקשור ליונית חום בלוח השעונים ואף לא חוייב בכך.

116. כיצד אם כן מסביר הנתבע את ביצוע ההחלפה הנטענת. והנה בתצהיר עדותו הראשית בסעיף 14.26 טוען הנתבע כי התובע הודה בבצוע ההחלפה הנטענת. טענה זו איננה מתיישבת עם שלילת התובע את הטענה במסגרת העימות שהתקיים במשרדו של ברי אצקין (מוצג 200'ב עמ' 19 שורה 23 עד עמוד 22 שורה 14).
117. הנתבע העיד בתצהירו, בסעיף 14.26 לפיה החלפת החלפים כביכול "פתרה כמובן את הבעיה ברכב אחד, אך זאת על ידי העברתה לרכב שני" לשון אחר, התובעים העבירו כביכול את התקלה מרכב אחד - אל הרכב השני. כשנשאל על כך המפקח עופר פרייאנטה השיב כי לא מצא הגיון בזה שכאילו אם קיימת יחידה לא תקינה ברכב אחד, לוקחים ומחליפים אותה להשלמת יחידה לא תקינה ברכב אחר ללא כל היגיון. משחש הנתבע בחוסר ההגיון הפנימי הטמון בטענתו, הודה בחקירתו הנגדית כי הטענה שהוסר פריט לא תקין מרכב אחד והורכב בשני אינה אמת (עמ' 635 שורה 2-9). כלומר - בפני
נו הודאת בעל הדין כי פרסום הדיבה העשרים ושישה אינו אמת.

118. לא זו בלבד שהנתבע הודה כי הטענה הכלולה בפריט העשרים ושישה בפרסום הדיבה איננה אמת, הרי שבסיכומיו זנח הנתבע את טענתו ביחס לפריט עשרים ושישה, בפרסום הדיבה, וטוב שכך, ועל כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה העשרים ושישה - נדחית.

הפריט העשרים ושבעה לפרסום הדיבה
"24-245-93 רכב הגיע על התחממות רדיאטור - החליפו רדיאטור - לא פתר את התקלה - החליפו משאבת מים - לא פתר את התקלה - החליטו לשים נגד ביונית חום - לא פתר את התקלה - בסוף גילו שגומיה של הצינור הייתה קרועה. "(מוצגים 195'א - 195'ו).

119. פרסום הדיבה הכלול בפריט העשרים ושבע כוללת טענות לפיהן בוצעה ברכב שלא לצורך סדרת תיקונים מיותרים, ובכללם החלפת רדיאטור, משאבת מים ונגד, על אף שהתקלה האמיתית הייתה קטנה ובלתי משמעותית - "גומיית צינור קרועה", וכל זאת בשל רמת מקצועיות נמוכה של המוסך או מרצון לחייב את הלקוח שלא לצורך.

120. הטיפול הנוגע לפריט העשרים ושבע בפרסום הדיבה, בוצע כשבועיים לפני סיום עבודתו של הנתבע במוסך, לאחר שהרכב השייך לחברת סודה קלאב בע"מ נשלח לטיפול על ידי מר מיכאלי קצין הרכב של החברה הבקי בפעולות שבוצעו ברכבים. בחקירתו הנגדית של העד מיכאלי, פירט הוא את התסמינים שהובילו לאיתור התקלה תוך שהוא שולל את טענת הנתבע לפיה, כביכול, הייתה התקלה המקורית קרע בצינור מים ותו לא. (עמ' 32 לפרוטוקול שורה 1 עד עמוד 35 שורה 17). במילים אחרות, העד מיכאלי שלל עובדתית את טענת הנתבע העיקרית לפיה מקור התקלה היא קרע בצינור מים. מתצהיר עדותו הראשית של העד מיכאלי, אף נלמד, כי לאחר שדווח על התחממות המנוע שאינה מלווה באיבוד מים, ולאחר התייעצות עם הלקוח, הוחלט להחליף לרכב משאבת מים ורדיאטור תוך שהלקוח מעודכן באופן רציף ושותף לקבלת ההחלטות. בחקירתו הנגדית פרט העד מיכאלי בעדות ישירה, מהימנה וללא פניות, את התסמינים שהובילו לאיתור התקלה, תוך שהוא שולל מכל וכל את טענת הנתבע לפיה, כביכול הייתה התקלה המקורית קרע בצינור מים ותו לא (עמ' 32 שורה 1 עד עמ' 35 שורה 17). גם בטיפול זה לא היה הנתבע שותף (עמ' 636 שורות 16-18) ובעדותו אף סייג את טענתו לטענה שלא הייתה ברכב נזילת מים אלא לכל היותר "הזעה" (עמ' 637 לפרוטוקול שורות 9-13). משהודה הנתבע שבכלל לא היה מעורב באופן אישי גם בטיפול באירוע הזה (עמ' 638 לפרוטוקול שורה 18) ועדותו של העד מיכאלי עד אובייקטיבי, ולא מעונין, סתרה את הפריט העשרים ושבע בפרסום הדיבה, על כן, טענת "אמת דיברתי" ביחס לפרסום הדיבה העשרים ושבעה - נדחית.

בדיקת הפוליגרף

121. להוכחת טענת "אמת דיברתי" מביא הנתבע את תוצאות בדיקת פוליגרף ובה יצא התובע דובר שקר ואילו הנתבע נמצא דובר אמת וכי די בכך כדי לקבל את הגנתו בדבר אמת הפרסום ולדחות את התביעה.

122. העדים איצקין ופריינטה, עובדי דוד לובינסקי בע"מ, העידו כי לא ניתן היה לשלול או לאמת את טענות הנתבע - 27 פרטי הדיבה שפורטו במכתבו למר איצקין: ועל-כן, התקיימה ישיבה במשרדו של מר איצקין בנוכחות התובע והנתבע לצורך "עימות" ביניהם. זאת לאחר שמר איצקין שלח למוסך את מר פריינטה על-מנת ויבדוק בעצמו את טענותיו של הנתבע. מר פריינטה לא יכול היה בעקבות בדיקתו לשלול או לאמת את הטענות. לפיכך, זימן את התובע והנתבע לישיבת, "עימות גרסאות" בפני
ו, במשרדו. העד איצקין לא יכול היה להגיע למסקנה חד משמעית. העימות התקיים בין התובע לנתבע במשרדו של מר איצקין ביום 6.6.04.
לקראת סיומו, פנה מר איצקין לתובע ולנתבע ואמר (עמ' 33 לתמליל העימות, שורות 3 - 12, עמ' 39, שורה 23 ואילך):
"מר איצקין: טוב הבנתי. מישהו רוצה להתייחס? טוב יניב, שמעתי את מה ששמעתי, גדעון, שמעתי את מה ששמעתי, והבנתי את מה ששמעתי, יפה, זה משחק של התנצחויות, כן, לא, איך ולמה. אה, אני מפה לא מסיק שום דבר מאוד ברור וקונקרטי, וטענה נגד טענה - אתם תהיו מוכנים לפוליגרף?
גדעון משה
: כן.
מר איצקין: בכל זמן?
יניב ורד: אין לי בעיה.
מר איצקין: טוב, אז לדעתי זה יהיה המהלך הבא. ואתם תקבלו זימונים בהתאם. נחזור אליכם בהתאם."
"... מר איצקין: רבותיי קחו בחשבון שתזומנו לבדיקת פוליגרף וזהו... וזה יקרה מהר.
יניב ורד: אין בעיה.
מר איצקין: גדעון בסדר?
גדעון משה
: אין בעיה... מקובל".

123. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם נכרת בין הצדדים לתובענה הסכם והאם נתקה תוצאת בדיקת הפוליגרף את הקשר הסיבתי בין הפרסום של התובע לבין "הנזק" - החלטת דוד לובינסקי בע"מ להפסיק את ההתקשרות עם התובעים. טוען התובע כי לא נכרת כל הסכם, לא בנוגע לעצם עריכת הבדיקה, ולא בכל הנוגע לזכות להגיש את תוצאותיה כראיה לבית המשפט בהליך משפטי וכי פרסום הדיבה הוא הגורם הישיר לנזק. הנתבע, המסתמך כאמור על תוצאות בדיקת הפוליגרף, טוען כי היא שהביאה את לוביסנקי להחלטה להפסיק עם התובע את ההתקשרות ולפיכך טוען הוא לניתוק הקשר הסיבתי בין הפרסום שעשה התובע לבין ההחלטה שקיבלה דוד לובינסקי בע"מ, לדידו של הנתבע החלטת לובינסקי הינה "גורם זר מתערב" ואירוע מנתק ונוסף. אומר מייד כי אני דוחה את טענת "ניתוק הקשר הסיבתי - התביעה שבפני
היא תביעת דיבה. מעת שהודה ברי אצקין בעדותו בחקירה הנגדית כאשר הגיע פרסום הדיבה לידו, טרם התגבשה החלטתו בקשר להפסקת ההתקשרות עם המוסך ( עמ' 573 שורות 13 - 18), ורק לאחר שקיבל ברי איצקין את פרסום הדיבה מדי הנתבע החליט להפסיק את ההתקשרות עם המוסך והודיע "בהודעת יבואן" על כך, למוסך ביום 9.5.2004 כאשר התובע נבדק בבדיקת הפוליגרף רק ביום 17.06.2004 - לא הוכחה טענת "ניתוק הקשר הסיבתי".
מעדותו של ברי איצקין עולה כי רק לחצו ואיומיו המרומזים של הנתבע על ברי איצקין כי יעשה שימוש בפרסום הדיבה, יבדוק את אמיתות תוכנה, ויביא להפסקת היחסים עם התובעים, גרמה לברי אצקין לשגר את מכתב הפסקת ההתקשרות מיום 9.5.2004. שהוכח כי בדיקת הפוליגרף לא גרמה לניתוק הקשר הסיבתי. בדיקת הפוליגרף לתובע בוצעה ביום 17.06.2004, שבועות לאחר שיגור מכתב הפסקת ההתקשרות (9.5.2004). העדר ניתוק הקשר הסיבתי כנובע מלחצו הבלתי מתפשר של הנתבע על ברי אצקין, מעיד מר אצקין בכנות רבה, תוך חשיפת התלבטויותיו נוכח נסיבות העניין וכך הוא מעיד:
"...יניב התקשר ואמר: מה קורה? יש לך פצצה ביד, עובדים על הלקוחות שלך, עובדים עליהם ואתה לא עושה עם זה שום דבר. הבנתי אז שכנראה, זה לא משהו שאני יכול להמשיך ולהתעלם ממנו. כלומר, הייתי בתחושה, שאם זה היה משהו לא חשוב, או לא מספיק כבד, היה בא אלי יניב כמו שבא אז, זורק את הפצצה ומנסה אולי להפעיל אותי כנגד גדעון אבל זה לא מה שקרה. כי באמונה שלמה הוא בא ושטח בפני
בליל של סיפורים ודברים שהם, אתה אומר לעצמך זה לא יכול להיות הבן אדם, אתה מעיר אותו בשלוש בבוקר והוא משפריץ לך סיפורי סיפורים, ברמה מאוד מדוייקת. וכבר פה הבנתי יש פה משהו שאני צריך לברר אותו, זה לא משהו שאני יכול לשים בצד (עמ' 374 שורות 4 - 20)
"מאחר והוצמדתי לקיר, כי יניב התעקש שחייבים לבדוק פה, מאחר ויניב חזר ושאל מה קורה עם הדבר הזה, הוא אמר המוסך שלכם ממשיך להתנהל באופן שלא עושה לכם, ללקוחות שלכם, לא עושה טוב, אתם נותנים לזה לעבור, אתם לא בודקים, אתם לא מטפלים, מה קורה," ( עמ' 410 שורה 5 - 21).

הנתבע עצמו, מעיד כיצד לא הרפה ודרש כי 27 המקרים ייבדקו, כי לחצו על ברי איצקין הגיע כמעט כדי איום: ובלשונו של הנתבע:
"...עובדה שבאתי לאחר מכן לברי ואמרתי לו: תקשיב ברי אני יכולתי לעשות פרסום בעיתון ולהכפיש ואתם הייתם נפגעים, אתם לא עשיתים לי שום דבר רע, אני בא ומדבר אתכם, ומבקש ממך בצורה יפה, כי גם השם שלכם הוא פה אני מבקש ממך, תראה יש פה מקרים מסוימים שנעשו" (עמ' 505 שורות 13 - 20).
אף נוכח עדותו זו של הנתבע נדחית טענתו בדבר ניתוק הקשר הסיבתי.

124. לצורך בחינת השאלה אם נכרת בין הנתבע לתובע הסכם פוליגרף, די שנעיין בתמליל ההקלטה של שיחת העימות שהתקיימה במשרדו של מר איצקין בינו ולבין התובע והנתבע. התמליל אינו מותיר מקום לפרשנויות סותרות - הסכמתו של התובע כמו גם הסכמתו של הנתבע לעריכת בדיקת הפוליגרף, לא ניתנה, כלל ועיקר במסגרת מערכת היחסים בין התובע לבין הנתבע. הסכמתם של התובע ו/או הסכמתו של הנתבע לא כללה בכל דרך ואופן, הסכמה מפורשת או משתמעת לכך שתוצאותיה של הבדיקה תוגשנה כראיה לבית המשפט בתובענה אפשרית בין התובעים לבין הנתבע (עמ' 196 שורות 20 - 22).

125. הסכמת הצדדים - הן זו של התובע והן זו של והנתבע לביצוע בדיקת הפוליגרף ניתנה לבקשתו ועמדתו הנחרצת של מר איצקין, במהלך העימות שהתקיים בין הצדדים במשרדו, בנוכחות ארבעה מעובדי דוד לובינסקי בע"מ. באותו מעמד לא הביא מר איצקין לידיעתם המלאה של התובע או של הנתבע את משמעותה של הבדיקה, את השלכותיה האפשריות של הגשת הבדיקה כראיה בבית המשפט. לא הובהר על ידו לתובע או לנתבע באותו מעמד, עובר לבדיקה, איזה מהעניינים האלה. התובע, כמו גם הנתבע, נכחו בעימות בגפם, ללא ליווי משפטי ומבלי שהיה למי מהם ניסיון קודם כלשהו בבדיקת פוליגרף, או הבנה כלשהי לגבי המשמעויות האפשריות של בדיקת הפוליגרף. על עובדות אלה אין ב"כ הנתבע חולק (עמ' 124 שורות 14 עד עמ' 124 שורה 1 וכן בעדותו של מר איצקין בעמ' 421 שורה 5 - 13).

126. התובע דרש כי הבדיקה תשים קץ ל"מחול השדים" סביב העניין, וביקש שלא להיות "מתויג" אצל לובינסקי, באופן מיידי וסופי "כשקרן" ועל מנת שיוכל להסיר מעליו העננה שירדה עליו במצב אליו נקלע שלא בטובתו. התובע, ביקש לשים קץ לבדיקות של לובינסקי באירועים הכלולים בפרסום, אף לאחר שכולם כבר נבדקו על ידי מר פריינטה, ואף טענה לא הוכחה. (מוצג 109' ו עמ' 206 לפרוטוקול שורה 5 - 9).

127. עובר לביצוע בדיקת הפוליגרף נועץ התובע בעורך דין, אך לא יוצג התובע על ידי עורך דין לצורך בחינת השאלות (עמ' 195 שורה 3 - 7). מכון גזית - מכון לבדיקת פוליגרף - לא נבחר על ידי התובע והנתבע בהסכמה, אלא על ידי לובינסקי על פי שיקול דעתה. התובע, כמו גם הנתבע, הגיע בגפו לבדיקת הפוליגרף. איש לא עזר לתובע לנסח את שאלות הבדיקה, והוא לא נעזר בעורך דין לצורך זה (עמ' 326 שורות 14 - 18). על כן, אני דוחה את טענת הנתבע בסעיף 36 סיפא לתצהירו בנושא זה, לאחר שהתברר, במהלך שמיעת הראיות, כי השאלות נוסחו על ידי בודק הפוליגרף, מר מרדכי גזית (עמ' 326 שורה 25).
רק במאמר מוסגר אציין כי התברר מעדותו של מר מרדכי גזית כי התובע לא נשאל בבדיקת הפוליגרף לגבי איזה מ-27 האירועים נשוא הפרסום - ובכך מצאתי כי יש פגם בעריכת ניסוח השאלות.

128. לאחר שקבעתי כי התובע 2 לא נתן הסכמתו לעריכת בדיקת הפוליגרף בגדר הסכסוך שבינו לבין הנתבע, ולאחר שקבעתי כי לא ניתנה הסכמתו המפורשת או המשתמעת של התובע 2 לכך שתוצאותיה של בדיקת הפוליגרף תוגשנה כראיה לבית המשפט בתביעה בין התובעים לבין הנתבע, הרי שעל פי הלכת ערעור אזרחי 61/84 ביאזי נ' לוי פד"י מ"ב 446 שבה נקבע כי נדרשת הסכמה פוזיטיבית של הצדדים, בהעדרה של ראיה מספקת לקיומה של ההסכמה המוקדמת, אינני רואה מנוס אלא להתעלם כליל מממצאי בדיקת הפוליגרף שהוצגו בפני
. אוסיף ואזכיר כי בע"א 678/86 חניפס נ' סהר, פד"י מ"ג 4177, 181, קבע בית המשפט כי אפילו היה ספק - פועל הספק לטובת הצד המבקש לסלק את בדיקת הפוליגרף מתיק בית המשפט ובענייננו כאמור, ספק אין.

129. לפיכך אני קובעת כי אין בדיקת הפוליגרף מהווה ראיה קבילה בתובענה שבפני
. ואינני מייחסת לבדיקת הפוליגרף ערך ראייתי כלשהו, במסגרת ההליכים המשפטיים בתיק זה, לא כראיה מכרעת ולא כראיה תומכת במכלול הראיות שהובאו בפני
. מהנימוקים המשפטיים והעובדתיים שפירטתי לעיל, גם בדיקת הפוליגרף אותה ביצע הנתבע איננה קבילה אף היא במסגרת ההליך המשפטי שבפני
. בשולי הדברים רק אציין כי עורך בדיקת הפוליגרף, מר מרדכי גזית, נחקר בפני
והודה בעדותו כי לבדיקת הפוליגרף שערך אין כל ערך לצורך בדיקת הפן העובדתי האובייקטיבי של האירועים שבמחלוקת עת שקבע והעיד: "אני בודק אמת סובייקטיבית. מבחינה סובייקטיבית של אותו אדם" (עמ' 354 שורה 24). משהתברר במהלך בחינת הראיות, באופן פוזיטיבי כי 27 פרטי הדיבה הכלולים בפרסום אינם אמת, הרי שעל פי חוות דעתו של בודק הפוליגרף, מר גזית עצמו, הבדיקה היא של האמת הסובייקטיבית אשר כאמור איננה עולה בקנה אחד עם הבחינה האובייקטיבית אשר בית המשפט בוחן את הראיות שהובאו בפני
ו.

"השיטה"

130. בתמיכה לטענת "אמת דיברתי", טען הנתבע כי התרחשותם של מעשים שמטרתם הוצאת כספים שלא כדין מהלקוחות ומהיבואן, כאשר מעשי רמייה מהווים שיטת עבודה במוסך ושיטת עבודה של התובע, העיד הנתבע מטעמו את עובדי המוסך לשעבר, אהרון ליגה, עדי זויוילי, ומר יאיר סולימאן, מי שהיה לקוח במוסך.

עדותו של העד אהרון ליגה

131. העד אהרון ליגה, סיים את עבודתו במוסך בסוף שנת 2002, בסמוך לפירוק השותפות שהייתה במוסך בין התובע לבין שותפו לשעבר מר לוזון (עמ' 458 לפרוטוקול 14 - 16).
באספקלריה זו - לאמור כי עדותו מתייחסת לתיאור התנהלות המוסך בתקופת השותפות עד סוף 2002 , יש לבחון את הדברים עליהם הצביע. כך גם יש לזכור כי כל פרטי 27 פרטי הדיבה הכלולים בפרסום, אירעו לאחר עזיבתו של השותף לוזון, מרביתם בשלהי 2003.

132. עדותו של אהרון ליגה מתייחסת לשיטת העבודה במוסך כשיטה של מעשי רמייה כלפי הלקוחות, וכלפי היבואן וכי המעשים ידועים לו מידיעה אישית. ולגבי חלקם העיד כי בצע אותם בעצמו (עמ' 455 לפרוטוקול).
אהרון ליגה מעיד כי במוסך מייצרים תקלות יש מאין; המוסך מחייב את היבואן בגין חלפים "מאחריות" בעוד שבפועל היו נמסרים ליבואן חלפים מקולקלים שמקורם במחסן המוסך; החלפה יזומה ויקרה ומיותרת של מכלולים שלמים ברכב בעוד ניתנת לפתרון באמצעים פשוטים וזולים ; על שיטה מתוחכמת של החלפת חלפים בין כלי רכב המצויים במוסך לצורך טיפול.

133. בעדותו בעל פה, סיפר העד ליגה על מקרה שבו התובע 2 שפך שמן ברקס על מנת ליצור תקלה ברכב, בבחינת יש מאין.

134. למעשה לא כללה עדותו של אהרון ליגה התייחסות ולו לפרט אחד הקשור ל-27 פרטי הדיבה הכלולים בפרסום. העד ליגה בעדותו, לא יכול היה ליתן פרטים מזהים כלשהם בקשר לעדותו - מתי אירעו המקרים עליהם העיר מה מספר הרכבים המעורבים, מיהם בעלי הרכבים וכו' (עמ' 463 שורות 1 - 18, עמ' 64 שורות 7 - 11. ) העד אהרון ליגה העיד כי לא היה לו כל ניסיון מקצועי בטיפולים בגינם התלונן (עמ' 463 - 464). ביחס לנוהלי עבודת המוסך בשנת 2003, לא היה לעד זה מידע כלשהו, ובאפשרות של כל עובד במוסך להתחבר למחשב.

135. הסתבר כי אהרון ליגה פוטר מעבודתו במוסך וכי כעס מאוד על פיטוריו (עמ' 459 שורות 5 - 20). וכך העיד כי הכין רשימה ובה שורה של אירועים עליהם ביקש לדווח. אותה רשימה שהוכנה על ידי אהרון ליגה כמסתבר לא הוכנה אלא כאמצעי לאיום שהכין כנגד התובעים:
"ש. אתה מספר: את הרשימה הכנתי בעת עבודתי, מאחר וחשתי רחמים על הלקוחות שנאלצו לשלם בעד, אלא שזו הושלכה על ידך. מדוע אם כן, נשאל העד, הוכנה הרשימה ואף שמרת עליה - והוא מעיד ואומר:
ת. רציתי להשתמש בה במידה ויהיה צורך... ביום סגריר. וזה לא הגיע, אז זרקתי את זה באחד הפסחים שעשינו ניקיון"

136. לא מצאתי איפא, על יסוד הנימוקים דלעיל כל תימוכין בעדותו של העד אהרון ליגה לטענות הנתבעים לאחר שלא העיד דבר המתייחס לפרטי הדיבה הכלולים בפרסום. משקלה של עדות זו משקל הנוצה והיא איננה מתקבלת.

עדותו של העד מר עדי זווילי

137. העד עדי זווילי - אשר עבד בעבר במוסך - ועובד אצל שותפו לשעבר של התובע: מר שוקי לוזון, מעיד על מקרה בו תובע 2 שפך שמן כדי ליצור תקלה יש מאין בברקסים (עמ' 469 שורה 15); כי התובע 2 המציא שיטת רמייה שבה מעבירים חלקים בין מכוניות (עמ' 470 שורה 20), לטענתו - בחמישית מן המכוניות המטופלות במוסך (עמ' 470 שורה 26), וכי במסגרת שיטה זו , יודעים כבר עובדי המוסך כי רכב ממנו פורקו החלקים התקינים ותחתם הותקנו הלא תקינים, ללא ידיעת בעליו, יחזור למוסך לצורך תיקון ובדיקה - (עמ' 47 שורה 2).

138. בעדות זו ביקש העד זווילי לתאר שיטת פעולה במוסך ולפיה לצורך תיקון תקלה ברכב, לא נדרש המוסך לרכוש חלפים, שכן הוא נוטל אותם מרכב אחר ללא ידיעת בעליו, ובכך חוסם המוסך עלות רכישת החלפים, הרכב ממנו פורקו החלקים התקינים - יחזור למוסך שכן תתגלה בו תקלה, כך גדל היקף העבודה ; שני בעלי הרכבים לא יודעים זה על קיומו של זה, ולפיכך, אינם מעלים בדעתם כי רומו.. כן העיד כי במוסך קיימת שיטת הונאה נוספת - כאשר ללקוח נמסר כי משאבת הסולר שופצה, בעוד שבפועל כל שנעשה בה הוא סימון חיצוני על ידי טיפת נוזל טיפקס - סימון המאפיין שיפוץ כדי להציג ללקוח כאילו בוצע שיפוץ (עמ' 472 שורה 22), כאשר הלקוח מחוייב בגין שיפוץ משאבת סולר, בעוד שבפועל כל שנעשה במשאבה הוא שימוש בטיפת טיפקס לבנה (עמ' 474). כן העיד על שיטת ניקוי חיצוני של משאבת דלק עם תרסיס בלמים, כאילו שופצה, אך בפועל מחויב הלקוח בגין שיפוץ שלא נעשה (עמ' 475 שורה 11). בנוסף העיד העד זווילי כי נהוג במוסך לפרק חלקים ממכוניות לאחר תאונה כאשר הרכב בבעלות חברת הביטוח (עמ' 476 שורה 12).

139. העד זווילי העיד על שורה ארוכה של "נוהגים", מבלי שאלה כללו ולו פרט אחד ויחיד הקשור באופן ישיר ל-27 פרטי הדיבה הפרטניים הכלולים בפרסום. כשהתבקש העד זווילי לבסס את ההאשמות החמורות שהעלה בעדותו בתימוכין נוספים ולפרט מספרי רכב, שמות לקוחות, תאריכים בהם ראה את הדברים העיד כי : "אני לא זוכר בדיוק. כשנשאל העד זויילי אם היה עד למקרים החמורים אותם תיאר - נסוג ואמר:
" אני לא זוכר בדיוק.
ש. אתה מעדיף לא להגיד.
ת. אני לא זוכר בדיוק דברים ספציפיים זה כל היה מזמן, ואני לא זוכר בדיוק.
ש. מי עשה את הדברים האל? אתה עשית את הדברים האלה?
ת. אני אישית לא.
ש. ש. ראית שעושים את זה?
ת. ת. גם לא זכור לי. לא זכור לי שעשו דברים כאלה".
(עמ' 476 - 479 לפרוטוקול).

140. עיננו הרואות, כי לא זו בלבד שאין בעדות דבר הקושר אותה לאיזה מ-27 פרטי הדיבה שבפרסום, אלא שהעד הזה אינו יכול לזכור את הפרטים, לא עסק בדברים בעצמו, ומתקשה להעיד מי עסק בדברים הללו; עדות המבוססת על פרשנויות היפותטיות; תיאורים כלליים ועל רסיסי זיכרון ולא על עובדות מוצקות, ואין בה כדי להועיל בדבר ומשקלה האפסי.

141. הסתבר מעדותו של מר זווילי כי בינו לבין התובע הייתה מחלוקת כספית, לאחר שלשיטתו התובעים לא עמדו בהתחייבויות כספיות ומשכך עזבו את המוסך (עמ' 479 - 480).
ולא זו בלבד, שלא היה בידי העד הזה להתייחס לפריטי 27 פרסומי הדיבה באופן ספציפי, אלא שאף כעס על התובע אשר לא סייע בידו לבצע טיפול שאינו באחריות - במסגרת האחריות והתובע 2 סרב לו, עדות התומכת דווקא בגרסת התובע כי הולך הוא אך בדרך הישר, ואילו העד הזה המעיד על התנהלות חמורה כביכול של המוסך, מבקש בעצמו מן התובע 2 כי ייתן ידו למעשה שאין לעשותו. עדותו של העד זווילי התבררה כאסופה של פרטי רכילויות ופרסומי דיבה אשר אין כל רלוונטיות ל27 פרסומי הדיבה שבענייננו, אשר על כן, אף משקלה של עדות זו הוא משקל הנוצה ולמעשה אין לה כל משקל ולפיכך אין הנתבע יכול לסמוך עליה בהגנת אמת דיברתי.

עדות המפקח פריינטה

142. לעומת עדותם של שני עובדי המוסך, ליגה וזווילי, העיד המפקח פריינטה, העובד אצל דוד לובינסקי בע"מ כי הוא זומן על ידי איצקין, לאחר שיחת העימות בין התובע לנתבע, והתבקש לערוך במוסך בדיקה יסודית ובלתי תלויה של הטענות הכלולות בפרסום הדיבה, כפי שהעיד:

"חזרתי לברי איציקין, ואמרתי לו שאני לא מצאתי איזושהי הוכחה שאחד המקרים פה הוא נכון...היה שיתוף פעולה מלא מצד גדעון, לא נתקלתי באיזשהו משהו, התרשמות שהוא מנסה להסתיר ממני משהו, או משהו כזה"
(עמ' 75 - 76 לפרוטוקול).

143. המפקח פריינטה אף נכח בעימות שהתקיים במשרדו של מר איצקין בין התובע לנתבע, והוא מעיד ואומר:
"אני יכול להגיד שהתרשמתי או שהרושם שנותר בי שיניב לא דובר אמת. יחד עם זאת, גם לא יכולתי לפסול בתוכי את האפשרות שאולי יש כאן כאילו משהו בדברים. אבל, לא מצאתי איזושהי הוכחה לעצמי. חיפשתי עוד הוכחה שאני אדע שפה גדעון שיקר או רימה במשהו אבל יכולתי להתרשם שזה פשוט שגדעון לא רימה" (עמ' 82 - 83 לפרוטוקול).

ובהמשך:

"ש. והנה למרות שאני עורך הדין שמייצג את החברה (דוד לובינסקי בע"מ) וגם את יניב ורד, אתה בא לדוכן ואומר בצורה גלויה שאתה חשבת שיניב לא אומר אמת , נכון?
ת. ת. זאת הייתה ההתרשמות שלי". (עמ' 96 - 97 לפרוטוקול).

144. הנה כי כן, לא עלה בידי הנתבע להוכיח את הגנת "אמת דיברתי" ודי בכך כדי לדחות את תביעתו.
הגנת תום הלב

145. משלא הוכיח הנתבע את טענת "אמת הפרסום" סומא עלי לדון ביסודות הגנת תום הלב שהעלה. כאמור הנתבע הקפיד להציג את עצמו כאדם מוסרי, חסר פניות, שאינו נותן למניעים אישיים תועלתניים משלו לקדם את ערכי מוסר ויושר המדריכים אותו כפי שהעיד בסעיף 7 ו-10 לתצהירו וכפי שאמר למר איצקין בעימות "אין לי פה שום נקמה, מה שלא מפריע, למה צריך לגנוב אנשים חפים מפשע, לעשות דברים כאלה ברמאות ולשקר, שבסוף הגנב תופסים אותו, סוף גנב לתלייה. וחוץ מזה, בתחום הזה, של המכונאות, הרבה אנשים, לצערנו, לא מבינים וזה לא יפה לעשות דברים ולגנוב את האנשים מכל הבחינות האלה. אז אני לא מוכן, אני מצווה מהתורה גם כן לא לשתוק ולהציל את העשוק מיד העושק" (מוצג 200'ב עמ' 1 שורה 13 עד עמ' 2 שורה 22).

146. 146. הנתבע העיד מדוע לא מיהר לגלות באוזני עובדי דוד לובינסקי בע"מ את הגילויים שגילה והבהיר כי מדובר בחשש לאובדן מקום פרנסתו, פחד מפיטורים ועל אף שמעשים מכוערים כפי שטען התרחשו לנגד עיניו ובמשך חודשים, המשיך לשרת את התובעים ורק כאשר התגלעו חילוקי דעות כלכליים בין הצדדים על פרטי הסכם העבודה שהיו צפויים לכרות ביניהם והובילו להתפטרותו של הנתבע מהמוסך, פנה לדוד לובינסקי והביא בפני
ו את המסמך הכולל 27 פרסומי דיבה. במילים אחרות, הנתבע לא שכנע בטיעונו כי אך מניעים מוסריים הם שהובילו אותו למסור לדוד לובינסקי בע"מ את המסמך שערך (עמ' 503 שורות 27- 26) אלא מניעים כספיים במסגרת משא ומתן שערך עם התובעים על חידוש הסכם העבודה ואחר כך במסגרת סכסוך העבודה בינו לבין התובעים בחר לנקוט כנגד התובעים בדרך של הלשנה ומסירת המסמך לידי מר איצקין.

הגנת סעיף (2) לחוק

147. הנתבע טוען להגנת סעיף 15 (2) לחוק איסור לשון הרע הקובע כי במשפט פלילי או אזרחי, בשל שלון הרע, תהא זאת הגנה טובה, אם הנאשםאו הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת מהנסיבות האלה:
"(2) היחסים בינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עלו חובה חוקית, מוסרית, או חברתית לעשות אותו פרסום".
148. 148. טענת ההגנה שבסעיף 15 (2) כוללת ארבעה מרכיבים מצטברים ואלה הם:
א. א. על המפרסם להראות שהייתה עליו חובה לעשות פרסום.
ב. ב. יש להצביע על כך שהחובה חלה בנוגע לכל מי שאליו הופנה הפרסום.
ג. ג. ביחס לתוכן הפרסום יש להוכיח שהחובה אכן חייבה את הפרסום המסוים.
ד. ד. יש להוכיח כי הפרסום נעשה בתום לב.

ודוק. העדרו של מרכיב אחד מתוך ארבעת המרכיבים ישלול מהמפרסם את תחולת ההגנה.

149. מקבלת אני את עמדתו של ב"כ הנתבע כי החובה לעשות את הפרסום, היסוד הראשון הנדרש בהוכחת הגנת סעיף 15 (2), (בלשונו של שנהר בספרו):
"מחייבת הכרה בקיומה של חובה לפרסם במקרה שבו האינטרס החברתי הוא בכך שאדם ימסור לזולתו מידע, מהסוג שבגינו הוגשה התביעה הינו חשוב כל כך, עד שיהיה זה מוצדק לפרסם את הדברים, למרות לשון הרע שבהם, גם אם יתברר בדיעבד - שתוכן הפרסום אינו אמת" ראה: ע"א 184/89 טריגמן נ' טיולי הגליל (רכב) 1966 בע"מ תקדין - עליון כרך 92 (2) 522, 523.

150. גישה זו תואמת את העמדה ולפיה, יש להכיר בחובה לעשות את הפרסום להגנה על הקניין אשר השם הטוב או המוניטין מהווים חלק ממנו.

151. חשיפת שיטת עבודה במוסך רשת של יבואן מכוניות פג'ו וסיטרואן, לפיה לכאורה מתרחשות פעולות של הונאת הלקוחות והיבואן, כגון החלפה מיותרת יזומה ויקרה של מכלולים שלמים ברכב, כשניתן לפתור את התקלה במוסך באמצעים פשוטים וזולים או חשיפת שיטה מתוחכמת של החלפת חלפים בין כלי רכב המצויים במוסך לצורך טיפול או ייצור תקלות במכוון במוסך - כל אלה נחוצים הן לשם אזהרה מפני פגיעה בחיי אדם או בקניינו כאמור. נמצא אם כן כי בענייננו - חלה על הנתבע חובת הפרסום לגבי הממצאים שנתגלו לו במהלך עבודתו במוסך.

152. המרכיב השני של הגנת סעיף 15 (2) נוגע לזהות של "האדם אליו הופנה הפרסום" ולמערכת היחסים שבין אותו אדם מסוים לבין המפרסם. הנתבע אינו יכול להסתפק בכך שהייתה עליו החובה לעשות את הפרסום. עליו להצביע גם על כך, שאותה חובה חייבה אותו למסור את המידע שפורסם, לאדם המסוים שאילו הופנה הפרסום בפועל, שאם לגביו לא הייתה על המפרסם חובה לעשות את הפרסום, לא תעמוד למפרסם הגנת סעיף 15 (2) לחוק איסור לשון הרע וראה: ע"א 552/73 רוזנבלום ואח' נ' כץ פד"י ל' (1) 587, 595.

153. 153. בענייננו, בוצע פרסום 27 פרטי הדיבה למר ברי איצקין, מי שאחראי אצל היבואן על כל מערך רשת מוסכי השירות של היבואן. הנתבע הוכיח כי ברי איצקין הוא אכן האדם המסוים שאליו חלה החובה למסור את המידע שפורסם.
154. התנאי המצטבר השלישי שבהגנת סעיף 15 (2) הוא שתוכן הפרסום המהווה את עילת התביעה, אינו חורג מהנדרש לביצוע החובה ע"א 670/79 הוצאת עיתון הארץ נ' מזרחי, פד"י מ"א (2) 169, 197.

155. בענייננו - הוכיח הנתבע כי התנאי המצטבר השלישי שבהגנת סעיף 15 (2) אף הוא מתקיים, וכי הקשר ההגיוני המתקיים בין החובה לפרסם, ולבין הפרסום עצמו: אין ברשימת 27 פרטי הדיבה שבפרסום כל אמירה ו/או ביטוי החורגים מגדר הנדרש לביצוע חובת הפרסום: הנתבע לא כתב דברי בלע או השמצה אישיים, לא נקט בכינויים או גידופים כלשהם וכיו"ב - כל שפרט הוא את מספרי הרכבים ותיאור תמציתי של הפעולות שבוצעו ברכבים ואם נכללו בגדר האחריות: כל אלה רלוונטיים לשם מילוי החובה, על כן עמד הנתבע בתנאי המרכיב או התנאי המצטבר השלישי בסעיף 15 (2) לחוק איסור לשון הרע.

156. התנאי המצטבר הרביעי לתחולתה של הגנת סעיף 15 (2) הוא: שהפרסום ייעשה ב"תום לב".

157. בענייננו - לא הוכיח הנתבע כי הפרסום נעשה על ידו בתום לב. ראשית, הנתבע לא הוכיח כי נקט אמצעים סבירים כדי להיווכח אם העובדות שבפרסום נכונות. כבר נפסק בע.א. 211/82 ננס נ' פלורו, פד"י מ' (1) 210, 216 - 217, כי העדר בדיקה נאותה - שוללת מהמפרסם את הגנת סעיף 15 (2) - גם אם כוונותיו טובות ורציות; שנית - הנתבע לא הוכיח כי לא הייתה לו כוונה לגרום פגיעה בלתי סבירה לתובעים - ומכאן שלא מתקיים בעניינו יסוד "תום הלב" הנדרש לצורך הגנת סעיף 15 (2) לחוק.

158. כפי שהראיתי בפרוטרוט בפרק הדן בפרטי הדיבה בפרסום - פרטי הדיבה בפרסום מבוססים על ספקולציות אישיות של הנתבע שאינן מבוססות על דבר; על סמך מידע חלקי ואף הוא שלא ממקור ראשון, בונה הנתבע ספקולציות רחבות היקף בנוגע לפעולת התובעים, ספקולציות שעשויות להיות מנוגדות לראיות עובדתיות ומפיצן לידי צדדים שלישיים במצג שווא מכוון, לפיו מדובר בעובדות (עמ' 557 - 561 לפרוטוקול).

159. בעדותו בבית המשפט הודה פעם אחר פעם ואף בתשובה לכל אחד ואחד מ-27 פרטי הדיבה הכלולים בפרסום, כי לא פנה לאף אחד מהלקוחות שרכביהם מאוזכרים בפרסום הדיבה, ולא ביקש לנסות ולאמת עימם את הטענות ו/או לזמנם לעדות בבית המשפט גם לאחר שפנה ללובינסקי באביב 2004, לא ביקש ביצוען של בדיקות מקיפות כגון פנייה ללקוחות, בדיקת היתכנות טכנית של הטענות, זימון הרכבים לבדיקה מיוחדת, וכן לא זימן לעדות עובדים של המוסך שהיו מעורבים לשיטתו ומשכך - לא נקט אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הם או לא.

160. הוכח אף כי לנתבע הייתה כוונה לגרום פגיעה בלתי סבירה בתובע: לגרום להפסקת ההתקשרות בין התובעים לבין דוד לובינסקי.

161. בחינת העובדות מגלה כי פרסום הדיבה אינו אלא חלק ממסע נקם של הנתבע כנגד התובעים: 17 פרטי פרסומי הדיבה אירעו בתקופה בה נעכרו היחסים בין הצדדים (מספטמבר 2003 ואילך); 6 מקרים נוספים התרחשו בחודשיים שקדמו לכך, 2 מקרים נוספים היו עדויות שמועה ; אחד מהם התרחש לכאורה בשנת 1999 - שנתיים לפני תחילת עבודתו של הנתבע, במוסך ולפחות 2 אירועים נוספים - לא אירעו כלל, הרכב איננו קיים כלל או שלא היה מעולם במוסך (עמ' 521 - 523).

162. מסתבר, כי כחודשיים וחצי לפני הודעתה של לובינסקי לתובעים על הפסקת ההתקשרות עם המוסך הגיש הנתבע תובענה כנגד המוסך לבית הדין לעבודה. והגם שהנתבע היה חייב לגבש עילה שתאפשר לו לזכות בפיצויי פיטורין - שכן לגרסת התובעת - התפטר הנתבע מעבודתו במוסך ביוזמתו. הנתבע ביקש להיכנס לגדר הוראת סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורין הקובע בזו הלשון:
"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן - אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו רואים את ההתפטרות - לעניין חוק זה כפיטורים".

163. ברור כי הטענות הכלולות בפרסום הדיבה, מספקות מאליו את התשתית העובדתית הנדרשת לתחולתו וגדרו של סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורין.
דא עקא, שפרסום הדיבה טרם בא לעולם בחודש פברואר 2004. העד איצקין העיד כי פרסום הדיבה לא היה בידיעתו עד סוף פברואר 2004 (עמ' 397 שורות 13 - 17).

164. מניע נוסף כאמור, לפרסום הדיבה היו רגשות נקם של הנתבע בקשר עם סיום יחסי העבודה בינו לבין התובעים. הדברים קיבלו ביטוי במהלך העימות אשר התקיים במשרדו של מר איצקין ואף הוקלט (מוצג 200' ב) ובו מתבטא הנתבע כהאי לישנא:
יניב ורד: " זה שאני עכשיו הפסקתי לעבוד במוסך הזה בגלל שהבן - אדם הזה שיקר אותי, רימה אותי מכל הבחינות...לפני שנה חודשיים משך אותי...נשארתי בלי עבודה. נכנסתי לחובות קשים ממנו. כל ההסכמים שהוא רשם אותם, כל זה לא שווה כלום, הוא (התובע) לא עמד בהסכם". ובהמשך:

יניב ורד: " אני נפגעתי ממנו...קשה למה אני בגללו נכנסתי למצב כלכלי מאוד קשה בבנק. הגבילו לי את החשבון בגללו...לאחר שפיטרו אותי, ושחזרתי לעבודה, כמעט חודשיים הגבילו לי את החשבון בגללו, זה מה שהוא עשה לי. מה ....ורימה וסידר אותי. (עמ' 9 - לתמליל).

165. בבית המשפט במהלך חקירתו הנגדית העיד הנתבע:
"הוא לא שילם לי משכורת. אם משכורת לא, אז פיצויים הוא ישלם? ...ברגע שהוא ראה שאני הולך להתקבל לטכנאי מומחה, לא מצא חן בעיניו ואמר לי: תשמע אני רוצה שתחתום לי פה לתקופה ארוכה, אמרתי: למה שאני אחתום על תקופה ארוכה? אני לא מוכן להישאר במשכורת הזאת ובתנאים האלה שנתיים וחודשיים בלי ביטוח מנהלים? לא שעות נוספות. לא הבראה לא כלום. איזה מן דבר זה? לעשוק את הבן אדם, היינו עובדים מ-7:30 עד 17:00, אחרי 17:00, יום שישי, עד שעה 14:00, ובשעה 14:00 הוא היה שולח אותי להחזיר מכונית ל"הרץ", שם בלוד. ואני צריך בחצי שעה להתכונן לשבת" (עמ' 498 - 499).

166. רשימת פרטי דיבה בפרסום - כפי שעולה ממועדי כניסת הרכבים נשוא הפרסום למוסך אשר הוכנה בזמן אמת לפי עדות הנתבע, הוכנה למעשה לאחר שנתגלע הסכסוך בין הנתבע לתובע (עמ' 521 - 523 לפרוטוקול).

167. לא זו אף זו. הנתבע לא הסתפק בפרסום הדיבה על ידי מסירת הרשימה המכילה 27 פרטי דיבה בפרסום- אלא שהפעיל על ברי איצקין לחץ כבד ואף נקט בדרך איומים משתמעת, על מנת לגרום לברי אצקין, אשר העיד כי הרגיש תחת לחץ כבד, לנקוט בפעולות כנגד המוסך, וכך הוא מעיד (עמ' 505):
"העובדה שבאתי לאחר מכן לברי אמרתי לו תקשיב ברי, אני יכול לעשות פרסום בעיתון ולהכפיש ואתם הייתם גם נפגעים...אני בא ומדבר אתכם ומבקש ממך בצורה יפה, כי גם השם שלכם הוא פה. אני מבקש ממך תראה יש פה מקרים מסויימים שנעשו".

168. משלא הוכיח הנתבע קיומה של בדיקה נאותה והתובע הוכיח כוונת הנתבע לגרום פגיעה בלתי סבירה בתובעים - נשלל כשלעצמו קיומו של תום הלב הנדרש לצורך הגנת ס' 15 (2) לחוק איסור לשון הרע.
הגנת תום הלב בסעיף 15 (3)

169. הגנת סעיף 15 (3) לחוק איסור לשון הרע מתקיימת אם הנתבע עשה את הפרסום בתום לב. לשון אחר - ההגנה חלה על פרסום המגן על האינטרסים של הצד השלישי אליו פנה הפרסום. הגנה זו חלה בהתקיים ארבעה תנאים מצטברים:
ראשית - יש להוכיח כי היה עניין אישי כשר כלשהו אשר הגנתו מצדיקה את עשיית הפרסום.
שנית - יש להראות שתוכן הפרסום נועד להגן על אותו עניין.
שלישית - יש להוכיח כי הפרסום הופנה רק לאותו אדם, שאיליו הופנה הפרסום.
רביעית - יש להוכיח כי הפרסום נעשה בתום לב.

170. בענייננו התובע הציג את הסכם השירות עם דוד לובינסקי מחודש מאי 2003 (מוצג 14) עיון בסעיפים 4.2; 5.5; 8.1.1; 8.1.2; 8.3 ו-14.8 שבו כובל את התובע להוראות המחייבות את התובע בחובות דיווח שקיפות עדכון וחקירה של היבואן. בעדותו הודיע התובע (עמ' 162 - 163) בחשיבות הציבורית של חברת דוד לובינסקי בע"מ כייבואנית מכוניות פג'ו וסיטוראן לישראל במהימנות המוסך ובחשיבות בדיקת תלונות.

171. "דיווח" של פרטי הדיבה בפרסום על מעשים לא כשרים להונאת לקוחות והיבואן הם פרסום שנעשה לשם עניין אישי כשר של חברת דוד לובינסקי, מחד, ולציבור הלקוחות הנזקקים לשירותי מוסכי השירות של יבואן מכוניות פג'ו וסיטוראן מאידך, יש עניין כשר בפרסום תלונות על דרך הטיפול בהם מצד מוסכי השירות, ומוסך התובעים בכללם. תוכן פרטי הדיבה בפרסום הוא רלוונטי להגנת עניין אישי כשר, והפרסום נעשה לברי איצקין דהיינו - הופנה אל אותו אדם מטעם חברת לובינסקי שלהגנת האיטנרס שלו, נעשה הפרסום.

172. אלא שהנתבע איננו עומד בתנאי הרביעי המצטבר לתחולת הגנת סעיף 15 (3) והוא שהפרסום ייעשה ב"תום לב".
כך, כפי שהראיתי לעיל בפסק הדין הנתבע - המפרסם לא נקט אמצעים נדרשים כדי לוודא שהדברים שהוא עומד לפרסם נכונים; כך גם לא הוכיח הנתבע כי גם אם כוונתו הייתה רצויה מפני שביקש לעזור לדוד לובינסקי בע"מ הרי שדרך פעולתו, כפי שהראיתי לעיל, הלחץ והאיומים המרומזים על פנייה לעיתון עם פרטי הדיבה בפרסום מעידים על היעדרות תום לב, והלחץ שהופעל על ברי איצקין בעניין זה חרג מתחום הסביר. לפיכך- אין עומדת לנתבע ההגנה על פי סעיף 15 (3) לחוק איסור לשון הרע.

הגנת סעיף 15 (6)

173. הגנת סעיף 15 (6) חלה על ביקורת שעניינה יצירה, ובלבד שהיצירה פורסמה על ידי הנפגע או הוצגה על ידו ברבים. בענייננו אין פעולות של תיקון או טיפול ברכבים מסוג פג'ו או סיטוראן, במוסך שירות מוכר על ידי יבואן של מכוניות כאלה, בא בגדר "יצירה" ספרותית, מדעית אומנותית או אחרת. לפיכך, נדחית אף טענת ההגנה של הנתבע מכוח סעיף 15 (6) לחוק איסור לשון הרע.
הגנת סעיף 15 (8)

174. הגנת סעיף 15 (8) חלה על תלונות המוגשות למי שממונה על הנפגע מכוח דין או חוזה כאשר "התלונה" המוגנת חייבת להיות מוגבלת לסוג העניינים שבנוגע לאליהם היה האדם שאליו הופנתה התלונה ממונה על הנפגע. הגנת סעיף 15 (8) מותנית בכך שהתלונה הוגשה ב"תום לב".

175. השאלה היא - האם הוכיח הנתבע כי האמין באמיתות התלונה - ושומה לפיכך על בית המשפט לקבוע - מה ידע הנתבע, והאם ידע שתלונתו בשקר יסודה; האם נקט באמצעים לפני הגשת התלונה כדי לבדוק את אמיתותה; האם פעל באופן סביר לאימות חשדותיו, לפני פרסום התלונה.

176. כפי שציינתי לעיל - הנתבע לא טרח לבצע בדיקה כלשהי לאישוש טענותיו. הנתבע ידע שטענותיו אינן אמת. שכן לא נטל חלק בטיפול שנערך ב-24 מתוך 27 האירועים עליהם העיד. אף שלא טיפל בכל אותם אירועים - אסף רסיסי מידע, ובנה מהם ספקולציות אשר הוצגו בפני
דוד לובינסקי בע"מ כעובדות של ממש (עמ' 557 שורות 1 - 12).

177. במקרה אחד מיני רבים, כשראה הנתבע כי מבוצע ניקוי לחיישן ברכב, הסיק מכך כי- הלקוח חויב על החלפת חיישן חדש, בשעה שרק ניקו את החיישן הישן: המסכת העובדתית לרבות מכתב מהלקוח (מוצגים 135' א - 135' ד) מובילה אותי למסקנה כי הנתבע ידע, ובזמן אמת כי אין ממש בטענתו.
וראה גם: (עמ' 600 שורה 24 עד עמ' 601 שורה 4).

178. הנתבע פעל בכוחניות מרומזת כלפי ברי איצקין והצליח לגרום לברי איצקין להודיע לתובעים על הפסקת ההתקשרות של לובינסקי עמם.
גבה ליבו של הנתבע, הוא לא טרח לבצע בדיקה כלשהי לאישוש טענותיו שהרי ידע ממילא שאינן אמת. הנתבע לא היסס מלבטל כל דעה מקצועית שונה משלו : עמ' 592 - 593; עמ' 640 - 641; 660; 636; 592; זאת הגם שהגנתו של הנתבע ממומנת ע"י דוד לובינסקי בע"מ.

179. הפרסום בוצע בחוסר תום לב קיצוני שכן הנתבע לא נקט לפני הפרסום אמצעים כלשהם על מנת להיווכח אם אמת הפרסום אם לאו, קל וחומר שלא נקט אמצעים סבירים כלשהם עובר לפרסום, שלאמיתו של דבר, לא האמין הנתבע כלל באמיתותו כביכול של הפרסום. משכך, אין עומדת לו ההגנה על פי סעיף 15 (8) לחוק איסור לשון הרע.

180. משלא הוכיח הנתבע כי הוא עשה את הפרסום באחת מהנסיבות המפורטות בסעיף 15 להן טען - נדחית טענתו להגנה החזקה בדבר עשיית פרסום בתום לב. נטל הוכחת יסוד תום הלב להקמת החזקה שבסעיף 16 לחוק איסור לשון הרע מוטל על הנתבע ומשזו לא קמה לנתבע - אין הנטל עובר עוד אל התובע.

181. העולה מכל האמור כי בשאלת החבות - לא עלה בידי הנתבע להוכיח את טענת ההגנה שלו "אמת בפרסום" או איזה מן ההגנות בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע וממילא לא עומדת לו חזקת תום הלב הקבועה בסעיף 16 לחוק האמור. הפרסומים הכלולים בפרטי הדיבה כולם ביחד, וכל אחד מהם לחוד, נעשו בחוסר תום לב ומתוך כוונה לפגוע. הנתבע - לא האמין באמת באמיתות תוכנם של פרטי הדיבה, ולא נקט לפני הפרסום או לאחריו אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הם. משאלה הם פני הדברים יש לבחון כעת את שאלת הנזק, ושיעורו.

שאלת הנזק

181. היקף הפיצויים, ללא הוכחת נזק ("הפיצוי הסטטוטורי) להם זכאים התובעים, בנסיבות העניין, כפועל יוצא של 27 פרטי דיבה הכלולים בפרסום, על פי הוראות סעיף 7 א (ג) הוא כפל הסכום הקבוע בסעיף 7 א (ב), ובלבד כי:
"(ד) לא יקבל אדם פיצוי, ללא הוכחת נזק לפי סעיף זה, בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת"

החוק שולל את האפשרות שפרסום אחד הכולל מספר רכיבים, יאפשר פיצוי סטטוטורי בגין כל רכיב מתוך הפרסום בנפרד.

182. הסעד המבוקש בתביעה כולל שני סוגי נזק - האחד ממוני - "הפסד הכנסות" של התובעת; "פגיעה בערכה הכלכלי"; לחלופין - הנזק הסטטוטורי.

נזק ממוני לתובעת 1

183. אני דוחה את טענת הנתבע כי למועד הגשת התביעה אין ראייה בדבר קיומה של התובעת 1 ואיגודה כחברה בע"מ. הטענה איננה טענה ראויה - ומוטב היה שלא הועלתה משהועלתה. הנתבע היה עובד שכיר של התובעת 1, קיבל ממנה תלושי שכר, ואפילו תבע אותה בבי"ד לעבודה לתשלום פיצויים, עם סיום עבדותו אצלה.

184. אשר לטענה בתביעה על הפסד הכנסות לכל חודש, כמפורט בסעיף 8 לתביעה - וטענת הפגיעה בערכה הכלכלי של התובעת, טענות אלו שנטענו בתביעה נזנחו בסיכומי התובעים. ביחס לפגיעה בערכה הכלכלי של התובעת 1 - לא הוגשה חוו"ד על אובדן ערך כלכלי בעקבות פרסום הדיבה. הטבלה שהוצגה בסעיף 224 לתצהיר התובע - שממנה מתבקש בית המשפט ללמוד על ירידה בהכנסות המוסך - לא יכול היה התובע בעדותו בבית המשפט לבסס אותה על חומר גלם כלשהו - ואף הודיע כי:
"יש פה תקבולים בלבד, חומר הגלם לא מצויין, לא עברתי עליו ואני לא אשב ואעשה עבודה כדי להוציא כמה שקלים.
ש. לא בדקת?
ת. לא בדקתי. (עמ' 256 שורה 4 ואילך).

185. יתר על כן, כאשר התובע נשאל על סיכום נתונים שונים שהציג בתצהיר - בעמ' 260 הוא משיב (שורה 27):
"אני מעדיף שלא תחקור אותי על זה."

בהעדרם של מסמכים המבססים את ההפסדים הנטענים אין בידי בית המשפט כדי לפסוק נזק ממוני.

נזק ממוני לתובע 2

186. בסעיף 231.1 לתצהירו, טען התובע 2 כי נגרמו לו הוצאות שכ"ט לייצוגו בין 12,000 $ - 15,000 $ בתוספת מע"מ.
התובע 2 נחקר על הצהרתו זו (עמ' 245) ותשובתו - ללא כחל וסרק:
"אני לא יודע על מה הוא מדבר".
ולשאלת בית המשפט בעניין משיב התובע 2:
"אני ממש לא זוכר להגיד לך אני צריך להסתכל בחשבוניות כמה סגרתי איתם כסף - אני אפילו לא זוכר כמה שילמתי לו" (עמ' 246).
צא ולמד כי גם תשתית ראייתית מינימלית לנזק הממוני שנגרם לתובע 2 לא הונחה בתביעה זו.

187. אין ספק בלבי כי בנסיבות העניין - נזקיהם של התובעים כפועל יוצא מהפרסום - כבדים, אולם הם לא מסרו בידי בית המשפט כלים של ממש לקבוע אותם, הפגיעה במוניטין של המוסך והפגיעה במוניטין האישי של התובע, א ם היו כאלה לא הוכחו שיעור נזקיהם.

188. אשר להוצאות המשפטיות, שהוצאו על ידי התובעים בהליך המרצת הפתיחה בבית המשפט המחוזי; אף אלה נמסרו לבית המשפט כאומדנא בלבד, ואפילו התובע 2 בחקירתו "לא ידע על מה הוא מדבר".
פיצוי סטטוטורי

189. בסעיף 13 לתביעה, תבעו התובעים בתביעה חלופית פיצוי ללא הוכחת נזק. רכיב זה בתביעתם לא נזנח על ידם בסיכומים. משקבעתי כי בשאלת החבות דין התביעה להתקבל עומדת שאלת טענות ההפחתה. הנתבע טוען להפחתת סכום הפיצויים מכוח הוראת סעיף 19 (2) לחוק איסור לשון הרע הקובעת כי:
"בבואו לפסוק פיצויים, רשאי בית המשפט להתחשב לטובת הנתבע באלה:
(1)....
(2)הוא היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע"

190. המבקש ליהנות מההקלה שבסעיף 19 (2) עליו לשכנע את בית המשפט באמיתות הפרסום. מכאן שההקלה לא תעמוד לנתבע שחשב או האמין שלשון הרע שבפרסום הוא אמת. מי שחייב להיות משוכנע הוא הנתבע, ובית המשפט יאמוד בכלים ראייתים אובייקטיבים את אמונתו הסובייקטיבית של הנתבע.

191. כלים אלה, הם מבחן מניעי המפרסם, זהירות ורשלנות, בבדיקת אמיתות הפרסום, שיקולים הנוגעים להתנהגות לאחר הפרסום, ולפני הגשת התביעה.

192. הראיתי בפסק הדין כי עם הנתבע שבפני
אין להקל בפסיקת הפיצויים, שכן הוא לא פעל מתוך מניעים טהורים; הוא פעל מתוך טינה לתובע ובזדון. הפסיקה קובעת כי בית המשפט יחמיר דווקא עם נתבע שפעל בזדון במטרה לנגח את הנפגע, ומתוך מניעים -פסולים.
כנסיבה מחמירה, אני רואה את פרסום לשון הרע, על ידי הנתבע, אצל היבואן אשר ביקש שלא להתייחס אליהם, ואילו הנתבע באיום של פרסום הדברים בעיתונות גרם ליבואן לפעול תחת אותו איום מרומז ובמטרה שיוכל לבסס את תביעת הפיצויים שלו בבית הדין לעבודה.

193. על הזדון שבפרסום - ניתן אף ללמוד מלשונו - כפי שהראיתי בפרק הדן בטענת "אמת דיברתי" כי חלק הארי מן הפרטים שבדיבות הפרסום, התייחס לרכיבים שהנתבע כלל לא הכיר ולא טפל בהם. מעדותו של הנתבע עצמו עולה כוונת הפגיעה המכוונת בתובע המעידה על זדון מצידו - ואין המדובר על כעס ורוגז רגעי, כי אם במסכת מתוכננת היטב אשר הוכנה במשך חודשים ארוכים והוכנה ל"יום פקודה".

סוף דבר

194. העולה מכל המקובץ הוא כי דין התביעה להתקבל - ועל פי השיקולים שמניתי לעיל הנתבע ישלם לתובעים יחד ולחוד כפיצוי סטטוטורי, בכפל סכום, ובסה"כ 124,000 ₪ כשסכום זה נושא ריבית כחוק והפרשי הצמדה מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

195. כמו כן ישלם הנתבע לתובעים מלוא הוצאות אגרות המשפט ששולמו, וכן הוצאות התמלול בהן נשאו התובעים, ובגין הוצאות שכ"ט עו"ד בבש"א 150016/06 (שאלת הפוליגרף וקבילותה) בסך של 3,500 ₪ + מע"מ, וכן שכ"ט עו"ד והוצאות בבש"א 178118/06 בסך של 3,500 ₪ + מע"מ צמוד כשסכומים אלה נושאים ריבית כחוק והפרשי הצמדה מיום תשלום כל אגרה.

196. כמו כן ישלם הנתבע לתובעים הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪ + מע"מ, סכום זה נושא ריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום בפועל.
ניתן היום י"ח באדר, תשס"ז (8 במרץ 2007) במעמד הצדדים

מארק - הורנצ'יק דליה
, שופטת









א בית משפט שלום 71223/04 מוסך חוצה ישראל בע"מ, גדעון משה נ' ורד יניב (פורסם ב-ֽ 08/03/2007)