פסקי דין על בנק אגוד לישראל בע"מ | פסקי דין על אלקטרס לוי חברה לתעשיה ושיווק | פסקי דין על יצחק לוי | פסקי דין על יחזקאל לוי |

51248/97 א     17/12/2001




א 51248/97 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' אלקטרס לוי חברה לתעשיה ושיווק בע"מ,יצחק לוי,יחזקאל לוי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל-אביב-יפו
ת.א 51248/97


בפני
:
כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי




17/12/01





התובע
בנק אגוד לישראל בע"מ

בעניין:

ע"י עו"ד חיים סודקביץ ועו"ד שגיא פרייס




נ
ג
ד


1. אלקטרס לוי חברה לתעשיה ושיווק בע"מ

2. יצחק לוי
3. יחזקאל לוי
הנתבעים

ע"י עו"ד יקותיאל וייס


פסק - דין

העובדות בקצירת האומר

1.
נתבעת 1 היא חברה, שנוהלה על ידי הורי הנתבעים 2-3 עד מועד פטירתם, בשנת 1991 (להלן: "החברה"). החל משנת 1991 הפכו נתבעים 2-3 לבעלי המניות בחברה ולמנהליה, והמשיכו לנהל את חשבונה העסקי של החברה אצל התובע.

2.
התובע הגיש נגד הנתבעים תביעה בסד"מ, בה נטען כי בתאריך 17.3.91 חתמה החברה על הסכם תנאי אשראי כלליים אצל התובע, לפיו התחייב התובע ליתן לה הלוואה, אשראי, או משיכת יתר כנגד התחיבותה לשלם לתובע, לפי דרישתו הראשונה, את יתרת הקרן שתיווצר בחשבונה, בצירוף ריבית והוצאות.

הסכם האשראי צורף כנספח א' לכתב התביעה.

כמו כן חתמה החברה, על הסכם תנאי ניהול חשבון חוזר-דביטורי אצל התובע.

ההסכם צורף כנספח א/1 לכתב התביעה.

3.
התובע טוען, כי נתן לחברה אשראי בסכומים שונים. כאשר יתרת החובה בחשבונה של החברה הגיעה לסך של 72,193 ₪ נדרשו החברה והערבים לשלם את חובם, אך לא נענו לדרישה.

4.
נתבעים 2-3 צורפו לתביעה בשל היותם ערבים לחשבונה של החברה, בהתאם לכתבי ערבות, שנחתמו על ידם בחודש ינואר 1996 וצורפו כנספחים א/1 ו-א/2 לתצהירה של ע/ת גב' יוני כרייף.

5.
הנתבעים הגישו בר"ל כנגד התביעה, ובהתאם לאמור בהחלטתי מיום 4.5.98 ניתנה להם רשות להתגונן בהתייחס לשתי טענות בלבד:
א.
כי הובטח להם בעל פה, שלאחר החתימה על כתב הערבות יגדיל התובע את מסגרת האשראי לחברה.
ב.
כי התובע לא כיבד שיקים רבים של החברה במשך תקופה של כחודש וחצי, ובכך גרם להפסקת פעילותה.

מסגרת האשראי

6.
אין מחלוקת, כי במועד בו חתם נתבע 2 על טופס הערבות האישית לחיוביה של החברה, הוצג בפני
ו מסמך הנושא את הכותרת "הודעה לערב בגין ערבות בלתי מוגבלת בסכום" (הוגש כמוצג מש/1 במסגרת הדיון בבר"ל).

במסמך זה נאמר, כי יתרת חובה של החברה נכון ליום 29.1.96 הוא 56,121 ₪, ומסגרת האשראי המאושרת היא
35,000 ₪. נתבע 2 נדרש לחתום בשולי המסמ ךמש/1, ובכך אישר כי הנתונים הכלולים בו הובאו לידיעתו. לדבריו, הובטח לו באותו מעמד, כי מסגרת האשראי תוגדל "מעל ומעבר לסכום היתרה בגין חתימת הערבות ללא הגבלה בסכום וזה היה הבסיס לחתימתנו על ערבות, אחרת לא היינו חותמים" (סעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית).

נתבע 3 העיד אף הוא, כי בעת החתימה נאמר לו כי "האשראי יהיה מעל האשראי הנתון" (עמ' 9 ש' 2).

7.
אין גם מחלוקת, כי במשך השנה שקדמה לחתימתם של נתבעים 2-3 על כתב הערבות, יתרת החובה בחשבון החברה נעה מ-41,000 ₪ ל-60,000 ₪. למרות זאת, כיבד התובע את השיקים של החברה.

נסיבות החתימה על כתבי הערבות

8.
במהלך חקירתו הנגדית הבהיר נתבע 2, כי תחילה סירב לחתום על ערבות אישית,
אך הסכים לאחר שהבין כי מסגרת האשראי תוגדל.
לדבריו:

"שאלתי מה אני אקבל תמורת החתימה. החתימה לא היתה באותו מעמד של הפגישה אלא לאחר מכן... בעקבות הסירוב שלי הבנק החזיר לי שני שיקים באוגוסט 95... הבנק הבהיר לי שהם לא
יהיו מוכנים להמשיך לכבד שיקים ללא ערבויות. מאחר ורציתי להמשיך לנהל את החשבון הסכמתי לחתום. הבנק נתן לי להבין שברגע שאני חותם הם מפסיקים להחזיר לי שיקים ונותנים לי אשראי בגובה החתימה שלי. אני חתמתי על סכום של 60,000 ₪, וביקשתי אשראי בסכום כזה, לא ביקשתי אשראי מעבר לכך."

(עמ' 6 שורה 4 ואילך)


9.
גרסתם של הנתבעים הוכחשה נמרצות על ידי ע/ת יוני כרייף, מנהלת מחלקת אשראי עסקי בתקופה הרלבנטית אצל התובע. לדבריה, אין אמת בטענה, כי הבטיחה לנתבעים להגדיל את מסגרת האשראי, כנגד חתימתם על טופסי ערבות אישית לחיוביה של החברה (סעיף 4.3 לתצהיר עדותה הראשית).

במהלך חקירתה הנגדית טענה גב' כרייף, כי לא היה מוסמכת להחליט בעצמה על מתן אשראי, מאחר שהסמכות לעשות כן מסורה בידי מנהל הסניף (עמ' 2 ש' 4).


לדבריה:

"ישבתי עם הנתבעים יחד עם מנהל הסניף בשתי הפעמים. לא דובר בכלל על אשראים. דובר על חתימה על ערבות והם סירבו כל הזמן לחתום... בשוטף היתה להם מסגרת של 35,000 ₪. יכול להיות שבעת שהם חתמו הם חרגו מעבר למסגרת והגיעו לחוב של מעל 49,000 ₪ ליחזקאל. ליצחק היתה יתרת חוב בסך של 59,000 ₪... אם אתה שואל שזה היה מובן בעת החתימה שהם רשאים להמשיך ולחרוג באותם סכומים שהם חרגו, אני אומרת שבהחלט זה לא היה המצב. אני רק רציתי לקבל את החתימה על מסמכי הערבות כדי להבטיח את החוב עפ"י הנוהל של הבנק כי לא היתה ערבות קודמת. ההורים נפטרו ולא היתה ערבות... במעמד זה לא דיברנו על החריגה דיברנו על כך קודם וגם אח"כ".

(עמ' 2-3)





10.
מנהל הסניף, מר מנחם דביר, העיד אף הוא כי דרש שהנתבעים יחתמו על כתבי ערבות.

לדבריו:

"אמרתי שלא יתכן שהחשבון יתנהל ללא ערבויות... לא דיברנו על כך שהם היו באותה נקודת זמן מעל מסגרת האשראי".


(עמ' 4 ש' 8)

מנהל הסניף אישר, כי עובר לחתימתם של הנתבעים על כתבי הערבות התובע לא כיבד "שיק אחד קטן כדי להזכיר להם שצריך להיות סדר בחשבון"
(עמ' 4 ש' 16).
מנהל הסניף אישר, למעשה, כי אי כיבודו של אותו שיק קטן לא אירעה בשל חריגה
ממסגרת האשראי, אלא בשל רצונו להמריץ את הנתבעים לחתום על כתבי הערבות.

11.
ההבדלים בין גרסתם של הנתבעים לבין גרסת התובע אינם מהותיים, והם מצביעים למעשה על שלושה דברים עיקריים: התובע היה מעונין להחתים את הנתבעים 2-3 על כתבי ערבות אישית, מאחר שנותר ללא בטחונות לאחר פטירתם של ההורים;

הנתבעים סירבו תחילה לחתום ונענו רק לאחר שהבנק לא כיבד שיק של החברה; בעת שהנתבעים חתמו על כתבי הערבות היתה החברה בחריגה של כ-56,000 ₪ אך
איש לא דרש מהם לכסותה ולא דיבר אתם על כך.




הגדלות מסגרת האשראי

12.
גרסתו של נתבע 2, כי בעת החתימה ניתן לו להבין, כי החברה תהיה רשאית להמשיך ולחרוג עד כדי יתרת חובה בחשבונה בסכום של 60,000 ₪ אינה נראית מופרכת כלל ועיקר. אין ספק בליבי, כי לולא אותה הבנה בנוגע להגדלת מסגרת האשראי, לא היו הנתבעים מתרצים וחותמים על כתבי הערבות לפתע פתאום, והיו מתמידים בסירובם לשמש כערבים לחיוביה של החברה.

13.
יתכן כי הנתבעים שגו בכך שלא דרשו כי ההבטחה תקבל ביטוי במסמך בכתב, אך אין להסיק מכך כי הבטחה מעין זו לא ניתנה להם ע"י נציגי הבנק.


אני קובעת, איפוא, כי בעת שהנתבעים חתמו על כתבי הערבות, היו חילופי דברים בינם לבין נציגי התובע, מהם רשאים היו הנתבעים להסיק, כי התובע לא יחמיר עמם וימשיך לכבד שיקים של החברה – גם אם החברה תחרוג מעבר למסגרת האשראי המאושרת בסך של 35,000 ₪.

מדובר בהסכם בעל פה שנכרת בין הצדדים, שכלל הסכמה של הנתבעים לחתום על כתבי הערבות מחד גיסא, והסכמה של התובע לכבד שיקים של החברה עד לחריגה ממסגרת האשראי בסך של כ-60,000 ₪, מאידך גיסא.

14.
בשולי פרק זה אציין, כי טענתו של ב"כ התובע, כי ענין לנו בטענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב, שאין להתירה, היא טענה אנכרוניטסית שאין מקומה כאן. עדי התובע עצמם התייחסו לטענה זו בתצהירי עדותם הראשית, וב"כ התובע אף חקר את הנתבעים לגביה. בכך גילה ב"כ התובע דעתו, כי הוא מסכים שתשמע גרסת הנתבעים, גם אם היא עומדת בסתירה למסמך בכתב.

לענין עדות בע"פ, שהושמעה ללא התנגדות נגד מסמך בכתב ע"א 207/86 מגן נ' בכר פ"ד מב (4) 71,63; ע"א 1570/92 בנק המזרחי בע"מ נ' ציגלר,
פ
”ד מט (1) 369.

אי כיבוד שיקים ע"י התובע

15.
מר דביר העיד (בסעיף 6 לתצהיר עדותו הראשית), כי במשך תקופה של כחודש וחצי – בין 12.2.96 ועד 31.3.96 – חוללו בחשבונה של החברה שיקים בסך של 50,821 ₪.

לדבריו, השיקים סוחרו על ידי הנתבעים לתובע במסגרת עסקת נכיון שיקים ושימשו כבטוחה לחובותיה של החברה. מר דביר העיד, כי השיקים הללו חוללו בידי המושכים השונים, בעת שיתרת החובה של החברה עמדה ע"ס של 42,368 ₪.

לדבריו, התובע גילה איפוק רב ונמנע במשך זמן מסוים מסירוב שיקים. בסופו של דבר סירב התובע לכבד שמונה שיקים בלבד, במשך תקופה של כ-12 חודשים, עד להפסקת פעילותה של החברה (סעיף 6.3 לתצהיר עדותו הראשית).

16.
בפי הנתבעים גרסה שונה. לדבריהם, התובע סירב לכבד שמונה שיקים של החברה, למרות שכל השיקים הוחלפו מיידית בשיקים אחרים.

ב"כ הנתבעים מפנה לדבריה של ע/ת יוני כרייף, שאישרה כי בכל פעם שחזרו שיקים היו הנתבעים מפקידים תמורתם אחרים (עמ' 3 ש' 15).
לדברי ב"כ הנתבעים, בדיקת נספח ד' לתצהירה של גב' כרייף מעלה, כי הנתבעים הפקידו חלף השיקים שחוללו שיקים אחרים, בסכום שמעל 52,000 ₪.
טענה עובדתית זו לא זכתה לתגובה בסיכומי התשובה הקצרים שהגיש ב"כ התובע, וניתן להסיק מכך כי ב"כ התובע מסכים, כי לא נוצר מצב בו נותרו שיקים לניכיון, שתמורתם לא הובטחה ע"י הנתבעים.



התנהגות שלא בתום לב ובדרך מקובלת

17.
כאמור, בשלב מסוים חדל התובע לכבד שיקים של החברה. משהוברר כי הדבר לא נבע מחילולם של השיקים שהופקדו במסגרת עסקת הניכיון, נדרשו עדי התביעה ליתן הסבר נוסף להתנהגותו של התובע.
לא שמעתי מפי מנהל הסניף או מפי גב' כרייף כל הסבר מניח את הדעת לעובדה שהתובע בחר לנהוג כפי שנהג, מעבר לטענה הסתמית כי "מדובר בפער בטחונות עצום שנוצר בחשבונה של נתבעת 1" (סעיף 6.2 לתצהיר עדותו של מר דביר).

18.
נסיונו של התובע לתרץ התנהגות זו בפער הבטחונות, שנוצר בחשבונה של הנתבעת 1, לא יצלח, שכן ערבותם של הנתבעים 3-2 היתה בידו של התובע, וכן היו בידיו שיקים שהנתבעים הפקידו, חלף השיקים שחוללו ע"י המושכים השונים.

19.
ב"כ התובע טוען, כי בנסיבות שנוצרו, היתה זו חובתו של הבנק לצמצם ככל הניתן את יתרת החובה ולא להגדילה, במטרה לצמצם את הנזק הצפוי לבנק שעה שהנתבעים יעמדו בפני
שוקת שבורה, ולא יוכלו לכסות את יתרת החובה, כפי שאכן אירע בסופו של דבר (סעיף 28 לסיכומים).

אכן הבנק פעל לצמצום נזקיו, כאשר לא הסכים לכבד שיקים של החברה, אך פעולה זו היתה מנוגדת להבנה שהושגה בין נציגי הבנק לבין הנתבעים 3-2.

20.
כבר נאמר, כי ההבנה שהושגה בין הצדדים בעל-פה כמוה כחוזה לכל דבר וענין. הנתבעים הסכימו לחתום על כתבי הערבות, בידיעה כי התובע נוהג לכבד שיקים של החברה, גם כאשר יתרת החובה חורגת מעבר לסך של 35,000 ₪. נציגי התובע לא הודיעו לנתבעים כי בכוונתם לפעול אחרת ונתנו לנתבעים להבין, כי ההסדר אמור להימשך. בפועל, כשלושה חודשים לאחר
החתימה על כתבי הערבות חדל הבנק לכבד שיקים של החברה, בטענה כי יתרת החוב חרגה מעבר לסך של 35,000 ₪. מדובר בהתנהגות בחוסר תום לב העולה כדי הפרת החוזה מצד התובע.

21.
בית המשפט העליון התייחס לתוצאות הנובעות מכך שבעל חוזה אינו מקיים את החוזה בתום לב ובדרך מקובלת. ראה בג"צ 59/80 שירותי תחבורה בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, פ"ד לה (1) 828, 838 שם נאמר מפי כב' השופט ברק (כתוארו אז):


"סעיף 39 לחוק החוזים אינו כולל כל הוראה באשר לתוצאות הנובעות מתוך כך, שבעל חוזה אינו מקיים את החוזה בתום לב ובדרך מקובלת. אין משמעות הדבר כי זו חובה מוסרית בלבד, שאין לה נפקות משפטית. היעדר הוראה באשר לתוצאות, הנובעות מאי-קיום החובה המאורה בסעיף 39 לחוק החוזים מקורו בעובדה, שתוצאות אלה אינן אחידות, אלא הן משתנות על פי ההקשר בו מתעוררת השאלה. לעיתים תוצאת אי-קיום החובה היא בתשלום פיצויים או במתן אכיפה. לעיתים התוצאה היא בשלילת פיצויים או אכיפה מהצד המפר".

22.
נסיונו של התובע לכפות על הנתבעים 3-2 לקיים את חיוביהם על פי כתב הערבות, למרות שהוא עצמו הפר את החוזה שנכרת עמם עוד קודם לכן –
אינו ראוי לאישורו של בית המשפט.

סבורה אני, כי אכיפתו של החוזה, שהופר על ידי התובע עוד קודם לכן, תהא בלתי מוצדקת בנסיבות הענין.

סעיף 3 (4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970 מורה, כי הנפגע לא יהיה זכאי לאכיפת החוזה אם היא בלתי מוצדקת בנסיבות הענין.

בע"א 254/86 ניניו נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד מב (1) 3,1 נקבע מפי כב' השופט לוין, כי :

"מוכנים אנו להניח, בלי לפסוק שקיימים מקרים נדירים שבהם רשאי בית המשפט לקבוע, שאכיפת החוזה היא בלתי צודקת בנסיבות הענין, גם כשמדובר בחיוב כספי".


ראה גם ע"א 3437/93 אגד אגודה שיתופית לתחבורה נ' אדלר, פ"ד נד (1) 817 שם צוטטו הדברים בהסכמה ע"י כב' השופט מצא.

בספרה של פרופ' ג' שלו
דיני חוזים
(תשנ"ה) עמ' 532 נאמר, כי בהפעילו את מבחן הצדק נדרש בית המשפט להתערב מראש, או בדיעבד, ביחס החוזי, שהוא בדרך כלל אוטונומי, ולבחון את יחסי הצדדים לחוזה על פי קנה מידה חיצוני. כדי להביא לידי שלילת זכות האכיפה של הנפגע, על המפר להראות כי העוול שיגרם לו אם ייאכף החוזה, רב באורח משמעותי מן העוול שייגרם לנפגע אם תידחה תביעתו לאכיפה.

23.
בענייננו, אין ספק שהתובע תרם להתדרדרותה של החברה ע"י סירובו לכבד שיקים שלה. הנתבעים לא פירטו מהו הסכום בו הם מעריכים את נזקיה של החברה, עקב אי כיבוד השיקים ע"י התובע, אך אין ספק כי מדובר בנזק שנגרם על ידי התובע.

בנסיבות אלה, העוול שייגרם לנתבעים אם יאכף החוזה נגדם גדול מהעוול שיגרם לתובע אם תידחה דרישתו לאכיפה כלפיהם.


זאת ועוד. אי אכיפת החוזה כלפי הנתבעים לא תרע את מצבו של התובע מעבר למצב בו היה שרוי, לפני שהנתבעים 3-2 שוכנעו לחתום על כתבי הערבות.


מצב הדברים הרי היה, שהתובע איפשר לחברה לנהל חשבון עסקי ללא ערבויות תוך חריגה משמעותית ממסגרת האשראי. למצב דברים זה יחזור עתה התובע אם לא יחויבו הערבים בתשלום באופן אישי.

התוצאה היא שאני מורה על דחית התביעה נגד הנתבעים 3-2.


חבותה של החברה

24.
נותרה לדיון השאלה, אם יש מקום לחייב את החברה (נתבעת 1) בסכום הנדרש ע"י התובע.

סבורה אני כי ראוי לחייב את החברה במלוא הסכום, מאחר שהחברה לא היתה צד להסכם בע"פ, שהושג בין הנתבעים כערבים לבין התובע.
הנתבעים לא פעלו במסגרת זו כאורגנים של החברה ו/או כשלוחים שלה, אלא כמי שנטלו על עצמם חבות אישית לחיוביה. לפיכך, ההבנה שהושגה עמם מתייחסת אליהם כחייבים באופן אישי, ולא אל החברה.


התוצאה היא, שאני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע את הסך של 74,815 ₪, בצירוף ריבית כמפורט בסעיף 16 לכתב התביעה.

ב"כ התובע רשאי להגיש פסיקתא לחתימתי.

בנסיבות הענין אני מורה כי כל צד ישא בהוצאותיו.


ניתן והודע היום _____________

בנוכחות ב"כ התובע עו"ד _____________________

בנוכחות ב"כ הנתבעים עו"ד _____________________

ד"ר דפנה אבניאלי
, שופטת







א בית משפט שלום 51248/97 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' אלקטרס לוי חברה לתעשיה ושיווק בע"מ,יצחק לוי,יחזקאל לוי (פורסם ב-ֽ 17/12/2001)