פסקי דין על אהרונוביץ יצחק | פסקי דין על אהרונוביץ צפורה | פסקי דין על אהרונוביץ זליג |

4303/01 בש     05/12/2001




בש 4303/01 מדינת ישראל נ' אהרונוביץ יצחק,אהרונוביץ צפורה,אהרונוביץ זליג




בעניין:

5



בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו
בש 004303/01


בפני
:
כב' השופטת דניאלה שריזלי

תאריך:
05/12/2001




בעניין:
מדינת ישראל





המבקשת


נ
ג
ד



1 . אהרונוביץ יצחק


2 . אהרונוביץ צפורה

3 . אהרונוביץ זליג




המשיבים

ה ח ל ט ה

בקשת המדינה לחלט ערבויות כספיות בשל הפרת תנאי שחרור בערבות, לפי סעיף 51 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

1.
אייל אהרונוביץ' (להלן: "הנאשם'') ונאשם נוסף (רוני ברק) הועמדו לדין בכתב אישום (ת"פ 9893/00) בו ייחסה המדינה לנאשם עבירה של קשירת קשר לבצע פשע, ועבירות על פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (רכישת סם מסוכן מסוג קנאבוס בכמות של שני קילוגרם, בתאריך 22.7.00, במימונו של הנאשם, הבאת הסם שנרכש לדירת האחר, וחלוקתו לכמויות קטנות יותר באריזות ובקופסאות גפרורים באמצעות מאזנים אלקטרוניים).

2.
בקשת המאשימה לעצור את הנאשם עד תום ההליכים נגדו נדונה בבית משפט זה (בפני
כב' השופט ד' גלדשטיין) שציווה בתאריך 7.8.00 לשחרר את הנאשם בתנאים מגבילים ובערבויות כספיות ואחרות. בית המשפט ציווה כי הנאשם ישהה עד תום ההליכים נגדו בת"פ 9893/00 במעצר בית מוחלט בביתם של הוריו, יצחק וצפורה אהרונוביץ', ברח' החיננית 2, חיפה (המשיבים 1 ו-2 בבקשה שלפני), בפיקוח אחד משניהם בכל עת, והם מתחייבים להודיע למשטרה בכל מקרה שבו יפר הנאשם את תנאי השחרור.

כן, ציווה בית המשפט על הפקדת סך 20,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית, וחתימת ערבות צד ג' בסך 50,000 ₪, שאיננה של ההורים, ותוכל להחתם על-ידי מר זליג אהרונוביץ', עיכוב יציאת הנאשם מהארץ, והפקדת דרכונו במשטרה (להלן: "החלטת השחרור").

עם מילוי תנאי הערבות, שוחרר הנאשם לבית הוריו בחיפה. ערבות צד ג' נחתמה על-ידי המשיב 3.

3.
הנאשם הגיש בקשה לעיון חוזר, להקל בתנאי מעצר הבית, ולאפשר לו לצאת לעבודה. בתאריך 3.12.00, בהסכמת נציגת התביעה, התיר בית המשפט את יציאתו של הנאשם לעבודה ב"אלום כרמל" בחיפה, בפיקוחו של חיים גרוס, בימים א' עד ה' בשבוע, בין השעות 08:00 ו- 17:00, וביום ו' בין השעות 08:00 ו-15:00. בית המשפט התנה את החלטתו בחתימת חיים גרוס על ערבות צד ג' נוספת בסך 3,000 ₪, וכן, בכך שחיים גרוס ילווה את הנאשם ויפקח עליו בצאתו לעבודה ובשובו ממנה, ובכל שעות עבודתו.

4.
לטענת המבקשת בבקשה שלפניי, בחמישה מועדים שונים, בין התאריכים 30.4.01 ו-12.6.01, הפר הנאשם את תנאי השחרור כאשר יצא ממקום מעצר הבית ו/או ממקום עבודתו בחיפה, ובניגוד להוראתו המפורשת של בית המשפט שהה במקומות שונים בתל-אביב.

בגין ההפרות הוגש כתב אישום (ת"פ 6194/01) הכולל חמישה אישומים נפרדים, והוא קבוע לדיון בפני
כב' השופטת ר' גרינברג (להלן: "כתב האישום").

על כן, עותרת המבקשת להורות על חילוט הסך 20,000 ₪ שהופקד במזומן, והסך 50,000 ₪
סכום הערבות של המשיב 3.

5.
ב"כ המשיבים לא חלקה על כך שבמועדים הנטענים, 30.4.01, 1.5.01, 2.5.01, 2.6.01 ו-12.6.01, כמפורט בכתב האישום, שהה הנאשם בתל-אביב. לא נעורה גם מחלוקת לגבי העובדה שהמשיבים לא דיווחו למשטרה על הפרת תנאי השחרור.

טענות ב"כ המשיבים נוגעות הן לעצם ההפרות, שלגבי דידה, לפחות בחלקן, אינן הפרות במשמע, והן לגבי העדר הצדקה, מטעמים שונים שפורטו, להטיל על המשיבים, ובראשם המשיב 3, אחריות בגין שהיית הנאשם מחוץ למעצר הבית, או, מחוץ למקום עבודתו.

6.
כטענה מקדמית, עתרה ב"כ המשיבים לאבחן בין המשיב 3 למשיבים 1 ו-2, ולדחות את הבקשה כנגד המשיב 3. לטענת ב"כ המשיבים, בניגוד למשיבים 1 ו-2, עליהם הוטלו בהחלטת השחרור תפקיד של פיקוח וחובת דיווח למשטרה, לא כך המשיב 3, שלא נתבקש לפקח על הנאשם או לדווח למשטרה, ותפקידו הסתכם בחתימה על ערבות צד ג'; בהעדר כל אפשרות טכנית מצידו לפקח על הנאשם לבל יפר את תנאי שחרורו, טענה באת כוחו כי אין לראות בו אחראי להפרות שהפר הנאשם את תנאי השחרור, ואין זה ראוי לחייבו בתשלום הערבות הכספית עליה חתם.

אשר למשיבים 1 ו-2, גישתה שונה: לטענתה, במועדים ובשעות הנקובים בכתב האישום, כמועדי ההפרות, להוציא ליל ה-2.6.01, אמור היה הנאשם, על פי החלטת בית המשפט, לשהות במקום עבודתו, בפיקוחו של חיים גרוס (ולא בפיקוח ההורים); על כן, אין מקום להטיל על ההורים אחריות בגין כך שלא דיווחו למשטרה על ההפרות מצד הנאשם.

לגבי המועד 2.5.01, טענה ב"כ המשיבים כי שהיית הנאשם בתל-אביב אושרה מראש ע"י התביעה לצורך מפגש עם סניגוריו.לגבי המועד 2.6.01 נטען כי, הנאשם שהה במקום הפיגוע החבלני בדולפינריום של תל-אביב, וכתוצאה מהפיגוע סבל מהלם ונזקק לטיפול נפשי. מטעם זה שהה בתל-אביב בתאריך 12.6.01 (כמפורט באישום החמישי בכתב האישום).

נטען גם כי כתוצאה ועקב הטיפול הנפשי, צוייד הנאשם בחוות דעת פסיכיאטרית, שבעקבותיה הורה בית המשפט (כב' השופטת ג' רביד) לשחרר את הנאשם כליל מכל מגבלות שהיו על תנועתו.

עוד היפנתה ב"כ המשיבים למצבם הכלכלי והנפשי העגום של המשיבים 1 ו-2, וטענה כי הסתבכותו של בנם ומעצר הבית בפיקוחם, העכירו את האוירה בינם לבין עצמם ואף גרמו לפיטוריה של המשיבה 2 מעבודתה.

7.
בטרם אתייחס לבקשה גופה, אתייחס לטענה המקדמית שהעלתה ב"כ המשיבים בדבר מעמדו של המשיב 3 כערב צד ג'. דעתי היא כי, בקשת ב"כ המשיבים ליתן החלטה כי המשיב 3 אינו קשור לבקשה - אין לה סימוכין ותימוכין.


ניסוחו של סעיף 48 לחוק המעצרים משמיענו כי הערבויות שמטיל בית המשפט כתנאי לשחרור, נועדו
להבטיח תכליות מוגדרות, שעניינן: התייצבות המשוחרר למשפט או לחקירה ולנשיאת עונשו, מניעת שיבוש מהלכי משפט, וכן, קיום הוראות בית המשפט, כגון: איסור יציאה ממקום מגורים, איסור יצירת קשר, ועוד, ...

בהמשך לכך, מורה סעיף 49 לחוק המעצרים, כי כתב הערובה יפרט את תנאי השחרור, ו"התנאים המיוחדים שלמילויים ערב צד שלישי".

מכאן, בחתימתו של צד ג' על כתב ערבות הריהו מתחייב בכך שתנאי השחרור יקויימו כלשונם; בין אם המשוחרר שוחרר שחרור מוחלט, ובין אם שוחרר בתנאים מגבילים. אם במקרה הראשון נועדה הערבות להבטיח שהמשוחרר יתייצב במועד שנקבע למשפטו, ולריצוי עונשו, ויימנע משיבוש מהלכי משפט, כך, במקרה האחרון, נועדה ערבות צד ג' להבטיח כי כל תנאי השחרור יקויימו על-ידי המשוחרר. קל וחומר, ערבות צד ג' שנועדה להבטיח כי תנאי שחרור, כמו: הקפדה על מעצר בית מוחלט, לא יופרו. אחריותו של צד ג' היא אחריות מכללא, מעצם חתימתו על כתב הערבות.

הטענה לפיה, לא ניתן במקרה זה לחייב את המשיב 3 בתשלום הערבות, למרות הפרת תנאי השחרור, רק משום שחובת הפיקוח והדיווח למשטרה חלה על המשיבים 1 ו-2, היא, כאמור, טענה מופרכת; יש בטענה, לטעמי, חוסר הבנה באשר למקומה ותפקידה של ערבות צד ג' בהבטחת תקינותו של ההליך המשפטי, ובקיום הוראות בית המשפט, שנועדו להבטיח את תכלית המעצר או השחרור בתנאים מגבילים, ובמקרה זה, הבטחת בטחון הציבור מפני מסוכנותו של הנאשם.


טול, לדוגמה, מקרה בו מתבקש חילוט ערבות צד ג' עקב אי התייצבותו של משוחרר למשפטו, בשל עזיבתו את הארץ. האם תעמוד לערב צד ג' טענה כי לא היתה לו יכולת טכנית לפקח על תנועותיו של המשוחרר?

8.
בחתימתו על ערבות צד ג' בסך 50,000 ₪, נטל המשיב 3 על עצמו אחריות להבטחת קיום תנאי השחרור על-ידי הנאשם, בכלל זה, הבטחת חובת הפיקוח והדיווח על-ידי המשיבים 1 ו-2, כהוראת בית המשפט בהחלטת השחרור.

אלא שהמבקשת לא צרפה לבקשה את כתב הערבות לפיו ערב המשיב 3 לשחרורו של הנאשם, ולא ניתן לבית המשפט לבחון את פרטי התחייבות המשיב 3.

לפיכך, אף שהטענה לא נטענה על-ידי ב"כ המשיבים, ראוי היה להאיר את עיני בית המשפט בעניין זה. בהעדר כתב ערבותו של משיב 3 - אני סבורה כי הבקשה לא נערכה כראוי.

9.
לגופה של הבקשה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את המסמכים שהוגשו ואת כתב האישום, דעתי היא כי הבקשה הקדימה את זמנה, ואין היא עונה על הנדרש, ועל כן, לא אוכל להעתר לה בשלב זה.


סעיף 51 לחוק המעצרים מורה כי "שופט הדן בענינו של משוחרר בערובה שהובא לפניו בשל הפרת תנאי מתנאי השחרור, רשאי להורות על חילוט הערבות, ואם התגבשה עילת מעצר, לעצרו או לשחררו בערובה בתנאים שיקבע".

תנאי ראשוני והכרחי הוא, איפוא, שיוכח לבית המשפט כי נתקיימו ההפרות הנטענות.

בפני
עלתה מחלוקת של ממש לעניין ההפרות הנטענות ומשמעותן, או, לפחות לגבי רובן.

המבקשת נמנעה מלצרף את הנאשם עצמו כמשיב, על כן, נמנע ממנו, לכאורה, מלהשמיע את דברו. עם זאת, הוברר, כאמור, כי הוגש כתב האישום (ת"פ 6194/01) שעניינו הפרות אלה ממש, והוא קבוע לדיון בפני
כב' השופטת ר' גרינברג, לתאריך 9.12.01.

בנסיבות אלה, ברי כי דברו של הנאשם יובא בפני
אותו מותב, והאחרון אמור לקבוע ממצאיו ולהכריע את דינו של הנאשם. להכרעת הדין באותו תיק השלכה ישירה ומהותית לגבי קיומן של הפרות תנאי השחרור מצד
הנאשם. מטעם זה גם נמנעתי מלהשמיע את הנאשם, בטרם נקרא לדוכן העדים במשפטו.

10.
אף שהמחוקק לא קצב בסעיף 51 את המועד להגשת הבקשה לחילוט ערבויות, ולא הנחה בעניין זה, הדעת נותנת כי במקרה דנן, כאשר מוגש כתב אישום בגין אותן הפרות, ראוי להמתין לפסיקתו של בית המשפט.

בקשת התביעה לקבוע היום, במסגרת בקשה לחילוט ערבויות, ממצאים עובדתיים באשר להפרות של תנאי השחרור מצד הנאשם, הפרות הנתונות במחלוקת, שעה שממצאים אלה אמורים להיקבע ולהיות מוכרעים על-ידי מותב אחר, איננה ראויה.


לדעתי, העיתוי הנכון והראוי להגשת בקשה לחילוט ערבויות הוא לאחר שייקבעו ממצאים עובדתיים לעניין הפרת תנאי השחרור על-ידי הנאשם. לא זו אף זו; הממצאים שייקבעו יכתיבו, מן הסתם, גם את המסגרת הדיונית של הבקשה, ואת הצדדים לה.


מטעם זה, לא אתייחס לטענות הנכבדות שהעלו הצדדים. בבוא היום, במידת הצורך, יתייחס בית המשפט לטענות כולן, ויתן להן את משקלן המתאים.

לאור האמור - אני דוחה, בשלב זה, את הבקשה.


11.
הערה נוספת, אחרונה, לעניין חילוט הסכום במזומן בסך 20,000 ₪.

הבקשה לחילוט ההפקדה במזומן הופנתה על-ידי המבקשת, שלא כראוי, רק למשיבים 1 ו-2, ולא לנאשם עצמו, הוא המשוחרר בערובה.

מלשון החלטת השחרור שניתנה על-ידי כב' השופט ד' גלדשטיין עולה כי, החיוב בהפקדה במזומן (או בערבות בנקאית) הוטל על הנאשם באופן אישי. בית משפט זה איננו אמור לעסוק בשאלה מה מקורם של הכספים שהופקדו, ובודאי שלא לבחון את מצבם הכלכלי של הורי הנאשם, שיתכן כי נתנו את הכספים לנאשם. ראו: בש"פ 7568/96 ישאייב נתיק נ' מ"י, פ"ד נ' חלק רביעי, עמ' 441.

מכאן, פגם נוסף בעריכת הבקשה. לאור החלטתי בסעיף 10 לעיל, יישארו הדברים בגדר הערה.

החלטתי, כאמור לעיל, לדחות את הבקשה בשלב זה. עם זאת, אין מניעה שהמבקשת תחזור ותגיש את הבקשה במועד מתאים, כשהיא ערוכה כנדרש.

ההחלטה תמסר לצדדים במזכירות.
ניתן היום כ' בכסלו, תשס"ב (5 בדצמבר 2001) בהעדר הצדדים.



שריזלי דניאלה, שופטת








בש בית משפט שלום 4303/01 מדינת ישראל נ' אהרונוביץ יצחק,אהרונוביץ צפורה,אהרונוביץ זליג (פורסם ב-ֽ 05/12/2001)