פסקי דין על פרימר אופיר | פסקי דין על דיספנסינג מועדון הקפה צפון | פסקי דין על ביס טו גו | פסקי דין על עידן חדש | פסקי דין על מוליארצ'וק אלכסנדר |

47722/06 א     11/03/2007




א 47722/06 פרימר אופיר, דיספנסינג מועדון הקפה צפון בע"מ נ' ביס טו גו בע"מ, עידן חדש בע"מ, מוליארצ'וק אלכסנדר




8
בתי המשפט
ת.א. 047722/06
בית משפט השלום תל אביב-יפו
11/03/2007

שופט: סובל משה

ת"א
בפני
:

1 . פרימר אופיר

2 . דיספנסינג מועדון הקפה צפון בע"מ

בעניין:
תובעים
נ ג ד
1 . ביס טו גו בע"מ

2 . עידן חדש בע"מ

3 . מוליארצ'וק אלכסנדר
נתבעים
פסק דין
1. עילתה של התביעה בתיק זה מבוססת על זכרון דברים, נספח א' לכתב התביעה.
התובעים החזיקו ונהלו בית קפה בת"א ועפ"י זכרון הדברים הוסכם שיסבו לנתבעות 1 ו- 2 את זכויותיהם שעפ"י הסכם השכירות עם הבעלים של המבנה. עוד נקבע בזכרון הדברים כי במידה ויחתם חוזה שכירות בין הבעלים לבין החברות, ישלמו לתובעים 32,200 דולר ב- 48 תשלומים, בתמורה לציוד המושאר לנתבעות.

2. כחודשיים שלושה לאחר שנחתם זכרון הדברים ובמקביל נחתם הסכם שכירות עם הבעלים נסגר בית הקפה והציוד נעלם והשיקים לא נפרעו, למעט סך של 7,900 ₪.

במצב דברים זה הוגשה התביעה כנגד החברות כמי שהתחייבו עפ"י זכרון הדברים וכנגד נתבע 3 בעילה שחייב את סכום התביעה "מכוח ערבותו לחוזה" (סעיף 13 לכתב התביעה).

3. הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להגן בה נטענו שתי טענות מרכזיות, האחת כי הוסכם שהנתבעים יהיו רשאים להחזיר את הציוד בכל עת ויהיו פטורים מתשלום יתרת השיקים, והתובעים סרבו לקבל את הציוד ולכן פטורים הנתבעים מתשלום.

טענת הגנה שנייה היתה ספציפית לנתבע מס' 3 ולפיה לא ערב באופן אישי לזכרון הדברים, ובזכרון הדברים אין כל פסקת ערבות אישית עליה חתם. (סעיף 12 (ב) לתצהיר).

בהחלטה מיום 1.2.07 נדחתה הטענה לגבי "ההסכם המאוחר" להחזרת הציוד וניתן כנגד הנתבעות

פסק דין
על סכום התביעה המעודכן.

בדיון בעניינו של נתבע מס' 3 הועמדה להכרעה שאלה אחת האם ערב או לא ערב להתחייבויות הנתבעות שעפ"י זכרון הדברים.

4. סעיף 3 לחוק הערבות התשכ"ז - 1967 נושא את הכותרת "יצירת הערבות" וקובע "הערבות נוצרת בהסכם בין הערב לבין הנושה...".
דהיינו ככלל הסכמת אדם לשמש בתור ערב איננה דורשת הסכמה בכתב דווקא.

בכותרת לזכרון הדברים, מסמך שנערך ע"י התובעים, נרשם מתחת לשמות הנתבעות "באמצעות ובערבות אישית של מנהלה אלכסנדר מוליארצ'וק ת.ז. 311654172", הוא נתבע מס' 3.

לטענת התובעים הכיתוב האמור בא לשקף את ההסכמה המוקדמת לפיה ישמש נתבע מס' 3 ערב להתחייבויות הנתבעות בשל העובדה כי התשלום עבור הציוד נפרס למספר חודשים גדול.

הנתבע טוען כי לא ערב באופן אישי לזכרון הדברים, לא דובר עמו על ערבות אישית ולו היה נדרש לחתום לא היה חותם על ערבות אישית.

יחד עם זאת מאשר הנתבע כי עיין בזכרון הדברים וטען שחתם עליו ולא שם ליבו לכיתוב בכותרת, שאלמלא כן לא היה חותם.

5. נטל הראיה להוכחת כוונת הצדדים לפיה יערוב נתבע 3 באופן אישי להתחייבויות הנתבעות שעפ"י זכרון הדברים מוטל על התובעים עפ"י הכלל הבסיסי של "המוציא מחברו עליו הראיה".

עדותו של כל אחד מעדי התביעה הינה קוהרנטית ועדויותיהם משתלבות בתמונה הכוללת אשר לגבי רובה כלל אין מחלוקת בין הצדדים.

אין מחלוקת כי נתבע 3 הינו מנהלן של החברות הנתבעות וכי הסמיך את אילן ורפי, עובדים מטעמו, לנהל מו"מ עם התובעים על תנאי הסבת הזכויות ורכישת הציוד.

הנתבע השתלב בעסקה רק לאחר שסוכמו כל התנאים והגיע לפגישה במשרדו של עוה"ד של הבעלים לצורך חתימה על המסמכים.

שני ההסכמים, זכרון הדברים עם התובעים והסכם השכירות עם הבעלים נחתמו באותו מעמד.

6. לטענתם של התובעים שלא נסתרה הם דרשו החל מתחילת המו"מ ערבות אישית של מנהל הנתבעות ואת דרישתם מסרו למנהלי המו"מ מטעמו של הנתבע, אילן ורפי.
גם בהודעות הדוא"ל שהעבירו לפרקליטם לצורך ניסוח הסכם כתבו "נתנו ערבויות אישיות של בעלי מנהלי החברות..." (ראה דף ההודעות האלקטרוניות מיום 23.3.06).

גם בטיוטה שהעביר עוה"ד נרשם בכותרת "באמצעות ובערבות אישית של מנהלה... ת.ז. ...".

בסעיף 4.2 לטיוטה נרשם: "במעמד חתימת ההסכם תמסור החברה למחזיק 56 שיקים סחירים בהסבת...". ראה "הסכם לרכישת פעילות ומלאי של בית קפה".

המסקנה המתבקשת היא כי התובעים דרשו ערבות אישית ואלמלא הייתה הסכמה של אילן, נציגו של הנתבע לא היו פונים לעורך דינם שיכלול בהסכם ערבות אישית.

7. בנוסף קבלו התובעים, עפ"י דרישתם, לצורך בדיקה מוקדמת את צילום תעודת הזהות של הנתבע וכן פרוטוקול ואישור זכויות של הנתבעת.

הפרוטוקול ואישור הזכויות נועד לבירור מי רשאי לחתום בשם הנתבעות ואולם צילום תעודת הזהות נדרש כדי לבדוק את אמינותו וחוסנו הכלכלי של הנתבע והסיבה ההגיונית לכך היא כי אמור היה לערוב אישית.

לצורך בדיקת זכויות החתימה בחברה אין צורך בצילום תעודת הזהות של הנתבע. הנתבע התחמק מלהסביר כיצד הגיעה תעודת הזהות שלו לאילן (ראה עמ' 19 שורות 18-14).

בנוסף העידו התובעים כי בפגישה שנקבעה לצורך חתימה על ההסכם פנו לנתבע שאישר להם כי כל תנאי ההסכם ידועים לו ומקובלים עליו, לרבות הערבות האישית.

8. גרסתו של הנתבע איננה יכולה להתקבל ועדיפה בעיני, ללא פקפוק, עדותם של התובעים.

יאמר כבר עתה כי התרשמתי מעדותו של הנתבע שאין הוא דובר אמת ובוודאי שלא את כל האמת, מתחמק ממתן תשובות שאינן נוחות לו בטענה שאיננו זוכר.

הרושם הברור העולה מגרסתו של הנתבע הינה "הגנה בדיעבד" בשאלת הערבות. בשל הניסוח הלא חד וברור בזכרון הדברים אל מול הניסוח בהסכם השכירות שנערך על ידי עורך דין, מעלה הנתבע את הטענה כי איננו ערב עפ"י המסמך.

הנתבע הסביר כי בהסכם השכירות הסכים לחתום על ערבות אישית כיוון שלא היתה לו ברירה כי כבר חתם על זכרון הדברים עם התובעים.

אין לקבל את ההסבר לאור העובדה ששני ההסכמים נחתמו באותו מעמד והיתה לנתבע הברירה שלא להסכים לחתום על ערבות אישית לטובת הבעלים ולבטל את כל העסקה ומכאן שאם הסכים לערוב בהסכם השכירות חזקה עליו שגם הסכים לערוב בהסכם הציוד ולא ניתן על ידי הנתבע כל הסבר אמיתי מדוע בהסכם אחד יסכים לערוב ובשני לא.

9. הנתבע נמנע מלהביא את אילן ורפי כעדי הגנה שיתמכו בגרסתו ולפיה לא הסכים לערוב אישית.

אילן ורפי נכחו במעמד החתימה ואף נהלו את המו"מ ולו גרסתו של הנתבע הייתה נכונה, יכולים היו לתמוך בגרסתו גם בטענה שלא הסכים לערוב וגם בטענה שלא נאמר לו על דרישתם של התובעים לערבות אישית.

העדויות נשמעו בעל פה, המו"מ נוהל ע"י שליחים של הנתבע ועל כן צריך היה להערך לטענות התובעים ולהזמין את עדיו. יתר על כן במהלך הסיכומים נשאל ב"כ הנתבע אם ברצונו לקיים דיון נוסף אליו יוזמנו אילן ורפי והשיב בשלילה.

בהתאם לפסיקה הנוהגת ביהמ"ש רשאי ואף חייב לזקוף את אי הזמנת העדים לחובת בעל הדין שנמנע מזימונם כאשר עדותם אמורה, לכאורה לתמוך בגרסתו.

צד הנמנע מלהציג ראיה מעורר את החשש כי אין הוא מביא את הראיה הזו כדי שלא תשמש נגדו.

ראה למשל ע.א. 620/74 פד"י ל (1) עמ' 218 וכן ע.א. 465/88 פד"י מה (4) עמ' 651.

10. טענתו של ב"כ הנתבע לפיה עילת הערבות הינה מכוח זכרון הדברים ולכן ראיות התביעה מהוות הרחבת חזית אסורה איננה מתקבלת.

כפי שציינתי נטען בכתב התביעה כי הנתבע ערב להתחייבויות שבחוזה (זכרון הדברים) הערבות היתה יכולה להיות בעפ"ה בהסכמת שלוחיו ומצאה את ביטויה הסופי ברישום בזכרון הדברים.

העובדה שאין בזכרון הדברים סעיף מיוחד בתוספת לערבות אישית איננה שוללת את המסקנה לפיה הסכים הנתבע לערוב ואכן ערב בחתימתו על זכרון הדברים.

עובדת הערבות האישית אף משתלבת במהלך המסחרי לפיו מקבלים הנתבעים חזקה, שכירות וציוד טרם שלמו את התמורה ולהבטחת תשלום התמורה נדרש איזון מקובל של ערבות אישית של מנהל הנתבעת.

11. אשר על כן אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעים את הסך של 130,959 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק שיחושבו מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן אני מחייב את הנתבע בתשלום מלוא הוצאות המשפט וכן בתשלום ההוצאות שנפסקו במסגרת הבר"ל.

בנוסף ישלם הנתבע לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.
פסה"ד כנגד נתבע 3 סולידארי עם פסה"ד מיום 6.3.07 כנגד נתבעות 1 ו- 2.

ב"כ התובעת יגיש פסיקתא מתאימה לחתימה.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ניתן היום כ"א באדר, תשס"ז (11 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.

סובל משה
, שופט








א בית משפט שלום 47722/06 פרימר אופיר, דיספנסינג מועדון הקפה צפון בע"מ נ' ביס טו גו בע"מ, עידן חדש בע"מ, מוליארצ'וק אלכסנדר (פורסם ב-ֽ 11/03/2007)