פסקי דין על זגזג יצחק | פסקי דין על בני בן חמו | פסקי דין על נגה חברה לביטוח | פסקי דין על תומר שירותי ביטוח - בריג'יט אלפסי |

7782/00 א     04/04/2002




א 7782/00 זגזג יצחק, בני בן חמו נ' נגה חברה לביטוח, תומר שירותי ביטוח - בריג'יט אלפסי




בעניין:

40



בתי המשפט


בית משפט השלום באר שבע
א
007782/00


בפני
:
סגן הנשיא - כבוד השופטת טהר שחף

תאריך:
4/4/02



בעניין:
1. זגזג יצחק

2. בני בן חמו



ע"י ב"כ עוה"ד
יוסף מוטי

התובעים


נגד


1. נגה חברה לביטוח

2. תומר שירותי ביטוח - בריג'יט אלפסי



ע"י ב"כ עוה"ד
פיינגולד אברהם

הנתבעות

פסק דין
1.
התובעים מבקשים לחייב הנתבעות לשלם להם סך של 72,415 ₪ נכון ליום הגשת כתב התביעה המקורי (17/8/00) .


התובעים טוענים כי התובע 1 , ביטח במועדים הרלבנטיים, ביטח אצל הנתבעת 1 רכב מסוג הונדה סיוויק, מ.ר. 17-186-17 (להלן: "הרכב") , וגם כי בכל המועדים הרלבנטיים לתביעה שימשה הגב' זרי גרינברג, גיסתו של התובע 1, ואחות התובע 2 - כבעלים של הרכב.


התובע 2 שימש כמחזיק ומשתמש ברכב.


התובעים טוענים כי הרכב בוטח על ידי הנתבעת 1, באמצעות נתבעת 2 , ביודען כי קיים שוני בין המבוטח, הבעלים , והמחזיק.


לחיזוק טענתם מבקשים התובעים להסתמך על מסמך מיום 3/12/98 שהוגש לנתבעת 2 ובו נתבקשה לשנות זהות המבוטח משמו של מר וענונו ניסים
(מי שנרשם כבעלים של הרכב - ט.ש.)
לשם התובע 1 - וכך עשתה.


התובעים טוענים כי הנתבעת 1 פיצתה התובע 2, לאחר שהרכב היה מעורב בשתי תאונות דרכים,
כשנתבעת 2 היא זו המטפלת בהעברת דמי התיקון למוסך המטפל - אך חרף כך סירבה הנתבעת 1 לפצות מי מהם אחר שלטענתם נגנב הרכב בין התאריכים 31-30
לאוקטובר 1999 .


בכתב התביעה המתוקן טוענים התובעים כי הנתבעת 2 יצרה מצג שוא כלפיהם, מתוך
שלא הביעה שום הסתייגות או התנגדות לשוני שבין המבוטח לבעלים של
הרכב, וכי אם היה נעשה כך, ואם היה נאמר למי מהם כי עקב השוני הנ"ל - יתכן ותיווצר בעיה באם יתרחש אירוע ביטוחי - מן הסתם היו מכלכלים צעדיהם בהתאם.


התובעים טוענים לחבות הנתבעת 1 כמבטחת, ולחבותה של הנתבעת 2 כשלוחתה וכמי שפעלה והסכימה, בשם הנתבעת 1 , לשוני בין המבוטח לבעלים.

2.
הנתבעות הכחישו טענות התובעים בכתב ההגנה המתוקן שנתנו,
וטענו כי במועד קרות מקרה הביטוח, אם אירע, לא היה לאף אחד מהתובעים כל אינטרס ביטוחי, וכי אם היו יודעות, בעת עשיית הביטוח מי המחזיק והמשתמש בפועל ברכב , הרי כי אז וכמבטח סביר - לא היו מבטחות הרכב.


הנתבעות טוענות כי ביום 3/12/98 נתבקשה הנתבעת 2 להוסיף לפוליסה את התובע 1 כמבוטח ותו לא, ועוד טענו כי תגמולי הביטוח ששולמו בגין שתי תאונות בהן היה מעורב הרכב - שולמו בתום לב ובמהלך העסקים הרגיל, ומבלי שידעו כי לתובעים אין אינטרס ביטוחי ברכב וכי מעולם לא היה הרכב בבעלותו, חזקתו ושימושו של התובע 2 .


עוד הכחישו הנתבעות כי אירע מקרה הביטוח, ועוד טענו כי אין זה מתפקיד וחובת הנתבעת 2 לחקור ברצון וכוונת התובעים, והיא רק מילאה בקשתם, לאחר שהסתירו ממנה העובדות לאשורן.


עוד הכחישו הנתבעות שווי הרכב כפי שנטען לו.

3.
מטעם התובעים
העידו הם עצמם, ומטעם הנתבעות העידו הנתבעת 2 , מר דוד כהן, חתם ביהל סוכנות לביטוח בע"מ שהיא חתמת הנתבעת 1, ומר מיכאל אמסלם חוקר שטיפל מטעם הנתבעת 1 .


4.
אין חולקין כי הרכב בוטח תחילה בפוליסת ביטוח שהוצאה למר וענונו ניסים, כי שלב מאוחר יותר שונתה זהות הבעלים של הרכב משמו לשם התובע 1, ופוליסת הביטוח אף שונתה בהתאם, באופן שהתובע 1 הוסף לשמו של המבוטח וענונו ניסים.


אין למעשה חולקין כי התובע 2 הוא שהיה המחזיק ומשתמש ברכב.


לטענת התובעים שונתה זהות בעלי הרכב, ביום 14/3/99 , לשמה של הגב' גרינברג זרי ואין חולקין כי פוליסת ביטוח לא הוצאה על שמה.


סלע המחלוקת הוא , אם כן, אם במועד בו נטען כי הרכב נגנב היה למי מהתובעים אינטרס ביטוחי בו, ובבירור שאלה זו ידרש דיון האם הוסתר מהנתבעות השוני הקיים בזהות המבוטח, הבעלים, המחזיק והמשתמש ברכב.


אם יקבע כי למי מהתובעים היה ענין ביטוחי ברכב - יהא צורך לדון האם הוכח במידה הראויה כי אכן אירע מקרה הביטוח, דהיינו כי הרכב נגנב, ואם אכן יקבע כי גם כאן
כפי שיטת התובעים - יהא צורך לדון אם עלה בידיהם להוכיח שווי הרכב לצורך תשלום תגמולי הביטוח.

5.
אחר עיון בכתבי הטענות, בעדויות, במסמכים שהוצגו ובסיכומי בעלי הדין - אני רואה לדחות התביעה, לאחר שאני מקבלת גישת ושיטת הנתבעות כי למי מהתובעים לא היה אינטרס ביטוחי ברכב.


אין חולקין כאמור
כי התובע 2 מעולם לא היה הבעלים הרשום של הרכב ומעולם לא הוצאה פוליסת ביטוח על שמו, ומכאן שלא התקיימו בו הוראות סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981 , הקובע כי חוזה ביטוח הוא "חוזה בין מבטח לבין מבוטח" - ואכן, משלא נכרת חוזה ביטוח בין התובע 2 לנתבעת 1 - לא זכאי הוא לקבל תגמולי הביטוח, אם אכן אירע המקרה הביטוחי, ואין לו אף תביעה כנגד הנתבעת 2 .


גם אם טוען התובע 2 כי הוא זה שרכש הרכב ואף שילם תמורתו, ואינני נכנסת כאן לדון במהימנות שיש לייחס לו ולטענותיו או לאמינותו - שהרי אף לא יכול היה להמציא שום מסמך המעיד על רכישת הרכב או על הסכום ששילם בגין רכישתו (ולציין כי עדות התובע 2 היא עדות בעל דין יחידה, כאשר לא מוצג זכרון דברים, גם לא טופס בדיקה של הרכב במכון, אף שנאמר כי נעשתה, גם לא אישור כלשהו על תשלום), וכך גם אין צורך לדון, מתוך התוצאה, במשמעות שיש ליתן למה שהוברר אודות הרקע לרכישת הרכב על ידו כפי שנרכש, אם נרכש כפי טענותיו, שהרי לפי אלה - רכש אותו
תחת מסווה של אחר, על מנת להמלט מאימת נושים ומאוחר יותר
הועברה הבעלות בו מחמת אימתה של אשתו, עימה היה בהליכי גירושין - הרי אין בכך להעלות או להוריד, שהרי במועד בו נטען כי אירע המקרה הביטוחי - לא היה הוא המבוטח באמצעות הנתבעת 1 , שהרי אין בנמצא פוליסת ביטוח על שמו ובפוליסה שהוצאה - אפילו אין הוא מוטב, אם תאמר שאם היה כזה - היתה לו זיקת ביטוח.


ובאשר לתובע 1 - אכן הוא היה אחד המבוטחים בפוליסת הביטוח, אך הרי התובעים עצמם טוענים כי במועד בו נגנב הרכב - לא היה הרכב רשום על שמו, שהרי הבעלות בו הועברה, עוד חודשים קודם לכן, לשמה של זרי גרינברג.


אותה זרי גרינברג לא רק שלא צורפה כתובעת - הנה אפילו לא הובאה להעיד, באשר לרישום הרכב על שמה, ואם נעשה הדבר בידיעתה או בהסכמתה, ומה נעשה אודות שינוי פוליסת הביטוח עם העברת הבעלות.


בענין זה יש להביא כנגד התובעים - שאם היה להם מה להציג - חזקה עליהם כי היו מציגים.


מבקשת אני כאן להביא מדבריו של כב' הנשיא , השופט זיילר, בע.א. 7645/99, חדד יהודה נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ, מיום 13/9/99 (אמנם בענין אחר) - היפים למחדלם של התובעים כאן:-

"כשאני 'מעמת' את הרקע המחייב הבאת ראיות של ממש כפי שפורט לעיל, עם המחדל הרועם של יצירת 'בועה ראייתית' שכולה באה מפיו של אדם המעוניין בתוצאות המשפט... הרי שתוצאות ה'עימות' ברורות.
התובע שקל והחליט כי כל עדות מסייעת שתבוא, ואפילו ממקורבים, תזיק לו יותר משתועיל לו... " - ויפים הדברים כאמור כאן כאשר התובע מעיד רק מי המעוניין, כאשר אפילו עדותו של התובע 1 - אינה מסייעת לו, שהרי לא ידע להעיד דבר אלא מתוך מה ששמע, כשהתובע עצמו מעיד כי למעשה דבר אינו מעניין אותו, לרבות הרישומים שנעשו, כאשר הוברר כי למשל את ההודעות על מקרי הביטוח הקודמים מילא התובע 2 אך בשמו של בעל הפוליסה
"הראשון", דהיינו וענונו ניסים, וכאשר לא הוברר די , לפחות לא במידה הראויה כיצד הופנה התובע 2 לשמאים "סורדם" במקרה כאן ובמקרים הקודמים.



מקום זה אציין עוד כי גם אם שיפתה הנתבעת 1 נזקים שנגרמו באירועים קודמים, מתוך המצג שהוצג לה - אין בכך להקנות למי מהתובעים הזכות להפרע ממנה גבי אירוע אחר - כאשר בפני
הנתבעת 1 מונחות העובדות לאשורן.



ולענין זה , גבי אי זכאות מי מהתובעים לתשלום תגמולי הביטוח, ראה עוד בהוראות סעיף 55 (א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 , בע.א. 1014/95(תל-אביב) סהר חב' ישראלית לביטוח בע"מ נ. מלייב גרגורי (שצורף לסיכומי הנתבעות) ובת.א. (עכו) 1501/96 האשם נ. נימר חמדון ואח',
בפסק דינו של כב' השופט י. עמית מיום 1.1.01 , בפרק הדן בזיקת ביטוח והאם העדרה פוטר
המבטח, וכך נאמרו שם דברים היפים לכאן:-

"עקרון זיקת הביטוח מקובל בדין האנגלי שנקלט במשפטנו טרם חקיקת חוק חוזה הביטוח... כך פסק בית המשפט כי מקום בו נגרם הנזק למכונית לאחר שהבעלות בה הועברה לאחר, פקע חוזה הביטוח ופקעו זכויות הביטוח לפיו...
סעיף 55 לחוק חוזה הביטוח קובע כלהלן:
(א)
בביטוח נכסים חייב המבטח לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב מחמת שהנזק המבוטח אבד או ניזק.

(ב)
הנכס המבוטח יכול שיהיה של המבוטח או של זולתו.

ס"ק (א) מבסס לכאורה את העקרון של זיקת ביטוח שנעדר זכרו מהחוק. בהצעת החוק דובר בנזק שנגרם מבלי לפרט למי נגרם הנזק, ונוסח זה היה מאפשר לבטח נזק שנגרם למבוטח ולא למוטב, לכן נוספו המילים "למבוטח או למוטב" - א. ידין "חוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981"...

... משום סמיכות פרשיות, יש לקרוא את ס"ק (ב) בכפוף לאמור בס"ק (א) , דהיינו, שהנכס המבוטח אמנם אינו חייב להיות של המבוטח, אך הנזק חייב להגרם למבוטח או למוטב. כך גורס ידין בחיבורו הנ"ל:-
"הנזק שנגרם צריך , כאמור, להגרם למבוטח או למוטב אך אין זאת אומרת שהנכס המבוטח חייב להיות של אחד מהם. קיימים מצבים לא מעטים שבהם אדם מבטח נכסים של זולתו מפני שהוא אחראי להם ואם אבדו או ניזוקו הוא חייב לפצות את הבעל ולכן נגרם נזק לו , למבוטח..." ...

...מסעיפים אלה.... עולה כי חובת השיפוי של המבטח איננה מותנת באופיה של הזיקה הקניינית של המבוטח לנכס, אלא באופי הנזק שנגרם ובשווי הנקוב בפוליסה... כשנשרף נכס, הנזק שנגרם אחד הוא , בין אם המחזיק בנכס היו הבעלים ובין אם החזיק בו שוכר. שווי הנכס אינו משתנה בהתאם לאופי המחזיק בו. גם אם נקבל, כי נדרש ענין מסויים של המבוטח בנכס..."

כב' השופט עמית מפנה לפסקי דין אחדים בהם נקבע כי חברת הביטוח פטורה מלשפות קונה או מוכר רכב לאחר שהרכב נגנב, אחר שהועברה הבעלות וטרם הספיק הקונה לערוך פוליסת ביטוח מקיף, וקבע, סופו של דבר, כי הפסיקה לא כפרה בעקרון של אינטרס ביטוחי, אך היתה נכונה להכיר בזיקות 'חלשות' יותר בעוצמתן, ולהסתפק בזיקה כלשהי של המבוטח לנכס נשוא הביטוח - אך גם לפי גישה מצמצמת זו, ומתוך בחינת עניינו של התובע 1 ברכב - הרי לא ניתן לקבוע כי יש בידיו זיקה כלשהי - שכתוצאה ממנה יש לחייב הנתבעת 1
(גם לא על פי הדוגמאות שבחר כב' השופט עמית להביא,
מהן ביקש ללמוד כי אף אם אין למבוטח זיקה משפטית לנכס יש לו אינטרס בעשיית הביטוח - שאין הן דומות לענייננו)

6.
וכאמור לעיל, מפי התובע 1 למדנו כי לא היה לו שום קשר לרכב מלבד היותו רשום
כבעליו, עוד טרם האירוע נשוא התובענה, כאשר הוא מעיד כי אף לא היה נוכח במעמד רכישת הרכב על ידי התובע 2 , אין הוא יודע דבר אודות הרכישה, ואף גבי גניבתו - שמע מהתובע 2 ומאחותו,
וכפי עדותו:-

"לשאלתך אם אני לא שילמתי אגורה שחוקה עבור הרכב, אני אומר שסך הכל עשיתי טובה, לא שילמתי כלום..."


מעדותו כאמור ברור כי הבעלות ברכב הועברה לגב' גרינברג, והנה גם אם היה לו שמץ אנטרס הנה גם הוא חלף עבר עם העברת הבעלות לגב' גרינברג.

7.
מעדותו של התובע 2 עלה כאמור כי את הרכב כנראה רכש, אך את הבעלות בו רשם על שם אחרים - מתוך בקשתו להתחמק מנושים,ואין בידיו
ראיה גבי הסכום בו נרכש .


מתוך עדותו ברי כי כאשר הועברה הבעלות ברכב מוענונו לשם התובע 1 - הגיע אל הנתבעת 2, ביקש לשנות הביטוח, נדרש להביא התובע 1 לחתום על מסמכים - וכך עשה, אך כפי הנראה - לא נעשתה פרוצדורה כזו כאשר הועברה
הבעלות ברכב על שם הגב' גרינברג, וכראיה לכך מצאנו כי כאשר נעשתה בקשה פורמלית של העברת הביטוח - נעשה כך בכתב, מה שלא נעשה אחר העברת הבעלות לגרינברג, וטענת התובע 2 כי ביקש לעשות ונאמר לו כי כך יעשה - איננה מתקבלת על דעתי, שהרי ראשית - אין שום מסמך, ושנית - לא הוברר מהו האינטרס של הנתבעת 2 שלא לעשות כדרישת התובע 2 - אם אכן באה דרישה שכזו - כשם שנעשה פעם אחרת.


תשובותיו של התובע 2 כאן לא היו מספקות, שהרי בכל פעם שהועלתה בפני
ו תמיהה - הפנה אל הנתבעת 2 .


אין זה סביר גם כי אף שלטענת התובע 2 היתה אמורה לעבור פוליסת הביטוח על שם הגב' גרינברג 6 חודשים לפחות טרם גניבת הרכב - לא בירר ולא וידא כי הדבר נעשה, ויש להבהיר כי טענתו כי לא קיבל הפוליסה - היא טענה חדשה, שהועלתה רק בחקירה הנגדית, שלא בא זכרה בכתבי הטענות הקודמים, ונראה כי טענה זו כבושה והועלתה רק לצורך .


במצטבר לאלה יש לקחת ,כאמור,
בחשבון כי הגב' גרינברג לא רק שלא צורפה כתובעת , הנה גם לא הובאה להעיד.


התובע 2 לא רק שלא הציג המצג הראוי והנכון בפני
הנתבעות
- הנה חתם על ההודעות
על תאונות שארעו ברכב בשמו, כאשר באותם טפסים נאמר כי בעל הפוליסה הוא וענונו ניסים - גם
כאשר הבעלות ברכב הועברה עוד קודם לגב' גרינברג (לפי מוצג ב' בתיק מוצגי התובע - הועברה הבעלות ב- 14/3/99 ושלושת מקרי הביטוח בגינם שיפתה
הנתבעת 1
ארעו ביוני 99
ויולי 99)
- והיא גם הנותנת.

עוד הוסף לכך תמיהה שהתעוררה גבי המועד בו נטען כי נגנב הרכב - מספר שעות טרם יפוג תוקף פוליסת הביטוח, כשהתובע 2 מעיד כי עד מועד זה לא פנה אל הנתבעת 2 לחדש תוקף הביטוח, וכאשר מציינים בפני
ו מכתב שנשלח אל התובע 1 , באשר לחידוש הפוליסה - טען כי לא ידע ולא הוברר לו כי כך.


8.
ומתוך האמור לעיל, ומתוך שאין עוד צורך לחזור ולהדגיש כי על פי חוק חוזה ביטוח חייב המבטח לשפות בעד נזק שנגרם למבוטח או למוטב - והתובעים אינם נכנסים בגדרם שלה שניים הללו - הנה
יש לדחות התביעה.

9.
כאמור לעיל - לא ניתן לייחס מהימנות או אמינות לתובע ולגירסה שהציג, וזאת אף מבלי להכנס לבחינת עדותו גבי מועד ואופן גניבת הרכב. רק לציין כי גם כאן עולות תמיהות
מרובות, שהרי התובע העיד כי היה בחופשה באילת עם הרכב ורק עם גניבת הרכב הוברר לו כי דירתו נפרצה (כאשר לא נמצאו בה למעשה סימני פריצה), כאשר כנראה הפריצה בה גנבו, לטענתו, את מפתחות הרכב, היתה כשהיה באילת, אך לא היה לו הסבר נותן לשאלה כי אם כך - כיצד ידע הגנב לאתר הרכב אחר שובו של התובע מאילת במגרש החניה בו חנה


(עמ' 24 לפרוטוקול).



10 .
לציין כי
גם אם הייתי קובעת כי לתובעים או למי מהם אותו אינטרס ביטוחי שהיה בו לחייב הנתבעת 1 , וגם אם הייתי קובעת כי הרכב נגנב כפי טענתו של התובע 2 - הרי היה דינה של התביעה להידחות, שהרי התובעים לא עמדו בנטל המונח להוכיח
שווי הרכב והסתפקו רק במה שנאמר בכתב התביעה כי שוויו ביום הגניבה היה בסך של 60,000 ₪.
התובעים אמנם ביקשו להסתמך על מחירון לוי יצחק אותו צירפו לכתב התביעה, אך הצגת המחירון לא הותרה (עמ' 11 לפרוטוקול), וחלף המחירון - לא הובאה שום ראיה, ודאי לא חוות דעת, שמהן ניתן היה לקבוע שווי הרכב.

הדברים אודות נטל הראיה וחובת ההוכחה המוטלים על המבוטח באשר לשווי הרכב נאמרו ונקבעו לא אחת , ודי לעיין באסמכתאות שצורפו על ידי הנתבעות לסיכומיהן - והנה לא עמדו התובעים באלה ולא הוכיחו כלל.

11.
ומאלה וכל אחד מאלה, דהיינו, מתוך שהוברר כי לתובע 1 לא היה כל אינטרס ביטוחי ברכב בעת גניבתו, מתוך שהתובע 2 לא היה המבוטח במועד הגניבה, וגם מתוך שלא הוכח שווי הרכב במועד קרות מקרה הביטוח - אני מורה על דחיית התביעה.


התובעים ישאו בהוצאות הנתבעות ובשכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בצירוף מע"מ, כשסכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

12.

מזכירות בית המשפט תשגר עותק מפסק הדין לב"כ בעלי הדין.

ניתן היום כ"ב בניסן, תשס"ב (4 באפריל 2002) בהעדר הצדדים.



טהר שחף
, שופטת

סגן נשיא

שם הקלדנית: שושי בונפלד.






א בית משפט שלום 7782/00 זגזג יצחק, בני בן חמו נ' נגה חברה לביטוח, תומר שירותי ביטוח - בריג'יט אלפסי (פורסם ב-ֽ 04/04/2002)