פסקי דין על התנועה להגינות שלטונית | פסקי דין על ח"כ הרב שמואל הלפרט | פסקי דין על עדת הכנסת | פסקי דין על ועדת הכספים של הכנסת ואח' |

2467/07 בג"צ     18/03/2007




בג"צ 2467/07 התנועה להגינות שלטונית, ח"כ הרב שמואל הלפרט נ' עדת הכנסת, ועדת הכספים של הכנסת ואח'




בבית המשפט העליו
ן בשבתו
כבית משפט גבו
ה לצדק

בג"ץ 2467/07

בפני
:
כבו
ד השו
פט א' גרוניס


כבו
ד השו
פטת מ' נאור


כבו
ד השו
פט א' רובינשטיין


העו
תרים:
1. התנו
עה להגינו
ת שלטו
נית


2. ח"כ הרב שמו
אל הלפרט



נ ג ד

המשיבים:
1. ו
עדת הכנסת


2. ו
עדת הכספים של הכנסת

3. הכנסת

4. ח"כ הרב יעקב ליצמן, יו
"ר ו
עדת הכספים

5. ח"כ אביגדו
ר יצחקי, יו
"ר הקו
אליציה

6. סיעת קדימה בכנסת ה-17

7. סיעת ישראל ביתנו
בכנסת ה-17

8. ח"כ סטס מיסז'ניקו
ב

עתירה למתן צו
על תנאי ו
בקשה לצו
ביניים

בשם העו
תרת מס' 1:
עו
"ד מרדכי איזנברג



בשם העו
תר מס' 2:
עו
"ד יצחק בם


פסק-דין

השו
פטת מ' נאור
:

1. העו
תרת מבקשת כי נו
רה לו
עדת הכנסת
(המשיבה 1) לבו
א ו
ליתן טעם מדו
ע לא תתבטל החלטתה להמליץ לו
עדת הכספים של הכנסת (המשיבה 2) להעביר את ח"כ הרב יעקב ליצמן מתפקידו
כיו
"ר ו
עדת הכספים ו
כן להו
רו
ת לו
עדת הכספים לבו
א ו
ליתן טעם מדו
ע לא תמנע מלהתכנס ו
להדיח את ח"כ הרב יעקב ליצמן מתפקידו
ו
למנו
ת במקו
מו
את ח"כ סטס מיסז'ניקו
ב (המשיב 8).

2. לעו
תרת טענו
ת רבו
ת נגד "הדחתו
" של המשיב 4 – ח"כ הרב יעקב ליצמן – מתפקידו
כיו
"ר ו
עדת הכספים. טענתה העיקרית היא כי לא ניתן להדיחו
מתפקידו
שלא על רקע התנהגו
תו
או
או
פן ביצו
ע תפקידו
. העו
תרת טו
ענת כי ההליך להדחת הרב ליצמן נו
בע אך ו
רק מכך שאין הו
א נמנה על חברי הקו
אליציה. על כן, כך הטענה, מדו
בר בשימו
ש שרירו
תי בסמכו
ת הנעדר כל עילה עניינית. לטענת העו
תרת, הדחת הרב ליצמן מהו
ו
ה התנהגו
ת כו
חנית של הרו
ב הפו
געת בהגנת המיעו
ט ו
בנסיבו
ת אלה מו
צדקת התערבו
תו
של בית המשפט. כמו
כן טו
ענת העו
תרת כי ההסכם הקו
אליציו
ני שבין המשיבה 6 (סיעת קדימה) למשיבה 7 (סיעת ישראל ביתנו
) המהו
ו
ה בסיס להדחת הרב ליצמן מנו
גד לתקנת הציבו
ר מכיו
ו
ן שתכליתו
היא לשעבד את ו
עדת הכספים למשרד האו
צר, לעקר את פעו
לתה של הו
ו
עדה במטרה להכפיפה לקידו
ם מדיניו
ת האו
צר, ו
הכל בעו
ד תכליתה של הו
ו
עדה היא להו
ו
ת גו
ף ביקו
רת על הרשו
ת המבצעת. לעו
תרת טענו
ת נו
ספו
ת. אין צו
רך לפרטן משו
ם שדין העתירה להידחו
ת על הסף בהיו
תה עתירה מו
קדמת.

3. העו
תרת מבקשת מאיתנו
להו
רו
ת לו
עדת הכנסת
ליתן טעם מדו
ע לא תתבטל המלצתה לו
עדת הכספים להעביר את המשיב 4 מתפקידו
. ו
או
לם, המלצה בדו
מה לעצה, אינה מהו
ו
ה סו
ף פסו
ק של הליך העברה מתפקיד. יפים לעניין זה דברי השו
פט זמיר:

"...עצה היא רק עצה. משמע, עצה אינה פו
טרת את הרשו
ת המו
סמכת מן החו
בה להפעיל, היא עצמה, את שיקו
ל-דעתה. הרשו
ת המו
סמכת חייבת לשקו
ל את העצה ו
להחליט אם ראו
י, בנסיבו
ת המקרה, לקבל את העצה או
לדחו
תה" (בג"צ 9486/96 איילו
ן ו
אח'
נ' ו
עדת הרישו
ם על-פי חו
ק הפסיכו
לו
גים, תשל"ז-1977, פ"ד נב (1) 166, 183 ב)

4. בענייננו
– הרשו
ת המו
סמכת – ו
עדת הכספים – טרם נתנה החלטתה ו
על כן חל הכלל הרגיל ו
לפיו
:

"ככלל, עתירה שהו
גשה לפני שהרשו
ת המו
סמכת לכך קיבלה החלטה לגו
פו
של העניין הנדו
ן, דינה להידחו
ת על הסף מחמת היו
תה מו
קדמת" (ע"א 524/98 מדינת ישראל נ' ציו
ן חברה לביטו
ח, פ"ד נב (2) 145, 152)

5. כך, בפרשה אחת, שעסקה בהשעיית חבר כנסת כאשר ו
עדת הכנסת
– לה היתה מסו
רה הסמכו
ת באו
תה פרשה – טרם קיבלה החלטה בעניין, הו
חלט לדחו
ת את העתירה מחמת היו
תה מו
קדמת. כפי שקבעה השו
פטת ביניש:

"לאחר שבחנו
את טענו
ת הצדדים באנו
לידי מסקנה כי דין העתירה להידחו
ת על הסף. שו
כנענו
כי העתירה הינה אכן עתירה מו
קדמת, בשים לב לכך שו
עדת הכנסת
טרם קיבלה החלטה בשאלת השעייתו
של חבר הכנסת טריף לגו
פה, אלא רק החליטה על דחיית מו
עד המשך הדיו
ן בסו
גיה, בהתחשב במצב הערעו
ר של חבר הכנסת טריף. החלטת הדחייה הקצרה, כשלעצמה, אינה מקימה, בנסיבו
ת הענין, עילה להתערבו
תו
של בית משפט זה. כל עו
ד תלו
יה ו
עו
מדת השאלה להכרעת ו
עדת הכנסת
, מן הראו
י לאפשר לה לקיים את הדיו
ן לגו
פו
. לכשתתקבל הכרעת ו
עדת הכנסת
, תהיה הדרך פתו
חה בפני
העו
תרים, במידת הצו
רך, להעמידה למבחנו
של בית משפט זה, ככל שתהיה בידם עילה לכך" (בג"צ 11384/05 עמו
תת או
מ"ץ נ' ו
עדת-הכנסת (מיו
ם 22.1.2006))

כו
חם של דברים אלה יפה לענייננו
.

6. ו
דו
ק: הכלל לפיו
עתירה שהו
גשה לפני שהרשו
ת קיבלה החלטה לגו
פו
של עניין דינה להידחו
ת על הסף מחמת היו
תה מו
קדמת, חל גם במקרים בהם נמסרה כבר לרשו
ת המלצה אך הרשו
ת טרם החליטה האם לקבל את ההמלצה או
לדחו
תה. כך בפרשה שעסקה בהמלצה של שר האו
צר שהו
באה לפני הממשלה קבע בית משפט זה כי מאחר שטרם התקבלה החלטה של הממשלה בעניין – מדו
בר בעתירה מו
קדמת. ו
כך נקבע באו
תה פרשה:

"העו
תרת, מרכז השלטו
ן המקו
מי בישראל, מבקשת למנו
ע דיו
ן בישיבת הממשלה שאמו
רה להתקיים מחר (18.4.97) בכל הנו
גע להצעו
תיו
של שר האו
צר בנו
שא חריגו
ת השכר ברשו
יו
ת המקו
מיו
ת. לטענת העו
תרת הגשת ההמלצו
ת בשלב זה אינה סבירה, שרירו
תית ו
מתעלמת משיקו
לים רלו
ו
נטיים. עתירה זו
הינה עתירה מו
קדמת באשר היא מו
גשת בטרם קיבלה הממשלה החלטה לגו
ף העניין [...]. נראה כי לא ייגרם לעו
תרת כל נזק שאינו
בר תיקו
ן מעצם קיו
מו
של הדיו
ן. אם תתקבלנה המלצו
ת שר האו
צר, או
תן תו
קפת העו
תרת, תהיה הדרך פתו
חה בפני
העו
תרת לעתו
ר כנגד החלטת הממשלה. אשר על כן, העתירה לצו
על תנאי ו
לצו
ביניים נדחית" (בג"צ 2478/97 מרכז השלטו
ן המקו
מי נ' ראש הממשלה (מיו
ם 17.4.1997))

7. זאת ו
עו
ד: בעבר כבר נדחתה עתירה שכו
ו
נה נגד המלצה של ו
עדת הכנסת
. ב- בג"ץ 325/85 מיערי נ' יו
"ר הכנסת, שלמה הלל, פ"ד לט (3) 122 ו
עדת הכנסת
מסרה המלצה בעניין נטילת זכו
יו
ת ו
חסינו
יו
ת של העו
תר שם ו
העתירה לבית משפט זה הו
גשה עו
ד בטרם היה סיפק בידי מליאת הכנסת – שהייתה באו
תו
עניין "הרשו
ת המו
סמכת" – לדו
ן בעניין. הנשיא שמגר קבע באו
תה פרשה כי "פשו
ט ו
ברו
ר הו
א, כי הביקו
רת השיפו
טית לפי סעיף 15 לחו
ק-יסו
ד: השפיטה חלה גם על פעו
לו
תיהן של רשו
יו
ת הכנסת" אך הדגיש כי "אין לפרו
ס יריעה רחבה מדיי ו
לנסו
ת להקיף בתו
ך הביקו
רת השיפו
טית הלכה למעשה שלבי ביניים בלתי בשלים, שאין לאירו
עם תו
צאה הפו
געת בזכו
ת או
בחסינו
ת – ו
שאינם סו
ף פסו
ק, מכיו
ו
ן שהם טעו
נים עדיין ממילא הכרעה" (ההדגשה הו
ספה). הו
א הו
סיף ו
קבע כי "אין הצדקה לכך שניכנס לפרטי הדיו
נים המו
קדמים הללו
כדי לבחו
ן את חו
קיו
תו
של כל תג ו
את סבירו
תה של כל אמירה" ו
כן כי "במסגרת יחסי הגו
מלין הראו
יים בין הרשו
ת המחו
קקת לבין הרשו
ת השו
פטת, ו
מבחינת האינטרס בתפעו
ל חו
קתי מאו
זן של כל הרשו
יו
ת, אין זה רצו
י, שבית המשפט ישמש, במקרה דנן, מחסו
ם לקיו
ם דיו
ן במליאה בשל עילה, שעניינה בהליכים המכינים או
הטרו
מיים, שאין להם תו
צאה ו
אין בהם פגיעה" (ההדגשה הו
ספה). אכן, ההימנעו
ת מביקו
רת שיפו
טית על הליכי ביניים פנים-פרלמנטריים המהו
ו
ים אך שלבים מו
קדמים בטרם קבלת החלטה סו
פית אינה מנו
גדת להקפדה על שלטו
ן החו
ק. כפי שקבע שם הנשיא שמגר:

אין בהכרח ניגו
ד בין ההקפדה על קיו
מו
של שלטו
ן החו
ק לבין ההימנעו
ת מדעת מן הכניסה לפרטי הפרטים של הליכי הביניים הפנים-פרלמנטריים, שהם רק שלבים מו
קדמים לקבלתה של החלטה סו
פית תקפה ו
מחייבת, המגבשת בתו
כה את התו
צאו
ת הנגררו
ת, שהן בנו
ת פו
על כלפי הפרט או
כלפי הציבו
ר, כו
לו
או
מקצתו
. שלטו
ן החו
ק דו
רש קיו
מה של ביקו
רת שיפו
טית לשם מניעתו
של מעשה, הבטל בשל אי-חו
קיו
תו
או
הראו
י לביטו
ל בשל כך, אך בו
בזמן גם דו
רש הכיבו
ד ההדדי שבין הרשו
יו
ת ו
הריסו
ן העצמי של הרשו
ת השו
פטת, שנו
עדו
לאפשר קיו
ם תפקו
דה של הכנסת, כי אלה שהו
פקדו
על כך על-ידי המחו
קק יו
כלו
לקיים במסגרת הכנסת את העיו
ן, הדיו
ן ו
שיקו
ל הדעת שהו
טלו
עליהם; התחקו
ת מתמדת ו
בו
-זמנית אחרי כל שלב ביניים, כאשר הרשו
ת השו
פטת כאילו
מתלו
ו
ה עקב בצד אגו
דל לכל הליך פרלמנטרי, שאין לו
תו
צאו
ת לו
ו
אי כלשהן, תהפו
ך את סדרי העבו
דה של הכנסת לשדה תמרו
נים ו
ניו
ו
טים, בהם יתלו
ו
ה לכל הליך גם המרו
ץ אחרי צו
ו
י ביניים שיפו
טיים כדי לעכב את השלמתו
של המהלך הפרלמנטרי.
מבחינת היציבו
ת החו
קתית רצו
י שהרשו
ת המחו
קקת תו
כל לנהל סדריה ו
לקדם פעו
לו
תיה לפי החו
ק ו
לפי תקנו
נה בדרכים שהו
תו
ו
לכך, תו
ך הישענו
ת ראשו
נית על תהליכי הבקרה ו
ההכרעה הפנימיים, שהו
תו
ו
מראש בחו
ק או
בתקנו
ן, ו
הו
א, כמו
בן, אם אין לשלב הביניים תו
צאו
ת-לו
ו
אי"

8. המסקנה העו
לה מכל האמו
ר היא כי בנסיבו
ת ענייננו
לא היה מקו
ם להגשת העתירה בעת שהו
גשה ו
יש לדחו
תה על הסף. כמו
בן שאין אנו
מחו
ו
ים כל דעה לגו
ף הטענו
ת, או
בשאלת הביקו
רת השיפו
טית ו
היקפה, אם ו
כאשר תתקבל החלטה של ו
עדת הכספים.

9. העתירה נדחית על הסף. אין צו
להו
צאו
ת.

ניתן היו
ם, כ"ח אדר תשס"ז (18.3.2007)


ש ו
פ ט ש ו
פ ט ת ש ו
פ ט


_________________________
העו
תק כפו
ף לשינו
יי עריכה ו
ניסו
ח. 07024670_c01.doc עע
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il










בג"צ בית המשפט העליון 2467/07 התנועה להגינות שלטונית, ח"כ הרב שמואל הלפרט נ' עדת הכנסת, ועדת הכספים של הכנסת ואח' (פורסם ב-ֽ 18/03/2007)