פסקי דין על טואשי משה | פסקי דין על בן דוד יצחק

69436/04 א     18/03/2007




א 69436/04 טואשי משה נ' בן דוד יצחק




6
בתי המשפט
ת.א 69436/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
בש"א 152781/07

18/03/2007

שופט: סובל משה

ת"א
בפני
:

טואשי משה

בעניין:
מערער
נ ג ד
בן דוד יצחק
משיב
פסק דין

1. כללי
המדובר בערעור על החלטתה של כב' הרשמת כוכבה לוי מיום 1.1.07 בתיק עיקרי 69436/04 במסגרת בש"א 151311/06.

כב' הרשמת החליטה שלא לבטל

פסק דין
שניתן במעמד צד אחד נגד המערער, בנוגע לקרן התביעה בסך של 126,000 ₪.

2. טענות המערער
א. שגתה הרשמת בהתעלמה מההסדר הדיוני שנעשה בין הצדדים. מההסדר עולה כי המשיב הסכים לזנוח את ההליך המשפטי וליישב את הסכסוך במסגרת של בוררות.
ב. הדבקת כתב התביעה על הדלת/מסירה לאמו של המערער כאשר מוכח כי הוא אינו מתגורר בישראל אינה מהווה מסירה.
בנוסף, ידיעה על התביעה אינה מהווה תחליף לביצוע מסירה כדין של כתב התביעה.
ג. הרשמת התעלמה מסיכויי ההגנה של המערער. בהתאם לסיכום שבין הצדדים המערער רכש עבור המשיב דירה בהונגריה וכך פרע את חובו.
ד. שגתה הרשמת בהצמידה את סכום הקרן ליורו במקום להצמידו לדולר.

3. טענות המשיב
א. לו התכוון המשיב לזנוח את ההליך המשפטי, היה מציין זאת מפורשות בהסכם. ואולם המשיב התכוון רק להשהות את תביעתו כפי שאכן נרשם.
ב. מנוסח ההסכם מיום 8.3.05 ניתן לראות בבירור כי במועד החתימה על המסמך , התובע ידע אודות התביעה.
ג. מעולם לא סוכם בין הצדדים כי בתמורה להלוואה ירכוש המערער דירה בהונגריה עבור המשיב .

דיון והכרעה
קיימות שתי עילות, על פיהן רשאי בית המשפט לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד: ביטול "מכוח חובת הצדק" וביטול "מכוח שיקול דעתו של בית המשפט".

4. ביטול מחובת הצדק
הרשמת הנכבדה קבעה בהחלטתה כי מסירת כתב התביעה בוצעה כדין, ולא מצאתי מקום להתערב בקביעתה.

בע"א 96 / 3601 עמית בראשי נ' עיזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל נב (2) 582, עמוד 594 (1998) נאמר:
"בית-משפט זה כבר חזר וקבע פעמים רבות בעבר, כי לא בנקל תבטל ערכאת הערעור קביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה, אשר בידיה הופקדה הערכת מהימנותם של העדים וקביעת המימצאים העובדתיים. התערבות במימצאי עובדה תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, כגון במקרים שנפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם. בייחוד תימנע ערכאת הערעור מהתערבות כזו כאשר בית-משפט קמא לא פטר עצמו בדברים כלליים בניתוח העובדות אלא צלל למעמקי הראיות, בחן ובדק את הדברים ביסודיות..."

במקרה דנן מסירת כתב התביעה נעשתה בדרך של הדבקה בכתובת ברחוב אימבר 5 בחולון, שזוהי כתובתו של המערער כפי שהיא מעודכנת במשרד הפנים.
לטענת המערער הוא אינו מתגורר בארץ ועל כן לא קיבל את כתב התביעה.

המערער נדרש ע"י כב' הרשמת להציג דרכונו, ולאחר שבחנה את מועדי כניסתו ויציאתו מהארץ היא הגיעה למסקנה כי "המבקש מחלק את זמנו בין הונגריה לישראל... והוא נכנס תדירות לישראל לפרקי זמן ממושכים..."
בשל כך, הסיקה כי הוא איננו "תושב הונגריה" ולכן המסירה שבוצעה ע"פ כתובתו במשרד הפנים הייתה מסירה כדין, ואני מקבל קביעתה זו.

למצער, ניתן להחיל על המערער את עקרון הידיעה.
ביום 8.3.05 נפגש המערער עם המשיב לצורך יישוב הסכסוך ביניהם והם חתמו על מסמך המבטא את הסכמותיהם:
"1. בן דוד.. מתחייב להשעות לתקופה של 3 חודשים את התביעה שהגיש נגד משה ושי טואשי באופן מיידי.
2. משה מתחייב להתייחס בהבנה לתביעה של בן דוד יצחק
ולמצוא דרך לפייס ולפצות אותו...".

פשיטא, שלפחות מתאריך זה ידע המערער אודות התביעה ובכל זאת בחר שלא להגיש בקשת רשות להגן.

משכך אין עילה לביטול פסק הדין מחמת הצדק.

5. ביטול מכוח שיקול דעת
סמכותו של בית המשפט לבטל את פסק הדין אינה סמכות שבחובה כאשר פסק הדין אינו פגום, אלא סמכות המסורה לשיקול דעתו.
לעניין שיקול דעתו, בית המשפט יעלה שתי שאלות: האחת, מהי סיבת מחדלו של הנתבע, והשנייה, מהם סיכויי ההצלחה של המבקש אם יבוטל פסק הדין (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח לז (3) 431 (1983).

על היחס בין שתי השאלות שעומדות בפני
בית המשפט אמרה הפסיקה כי ככל שסיכויי הנתבע להצליח בהגנתו נראים טוב יותר, יכול בית המשפט לנהוג בו ביתר סלחנות בעניין הסיבה למחדלו, שגרם לפסק הדין. (ע"א 276/72 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד יז 349)
על בית המשפט לשקול, איפוא, אם יש טעם בביטול פסק הדין ואם הנתבע יפיק תועלת מכך.

לעניין סיבת המחדל, טוען המערער כי כתב התביעה לא הגיע לידיו משום שהוא אינו מתגורר בארץ, ואולם כבר קבעתי לעיל כי צדקה כב' הרשמת בקובעה שהמסירה בוצעה כדין.
ובנוגע למועד בו ברור שידע אודות התביעה שהוגשה נגדו, היינו 8.3.05, טוען המערער כי חשב שלאור ההסכם שנחתם על ידם, זנח המערער את תביעתו ובחר בהליך של בוררות.
ואולם עיון בהסכם מגלה כי התובע הסכים להשהות את תביעתו לתקופה מוגבלת של שלושה חודשים בלבד.
בתום התקופה הנ"ל ומשלא יושב הסכסוך, היה עליו להגיש בקשת רשות להגן.
מכאן, שאין טעם מוצדק למחדלו זה של המערער.

6. לעניין סיכויי ההגנה, אני מקבל את קביעתה של כב' הרשמת כי בהתייחס לסכום של לכל הפחות 126,000 ₪ אין למערער ולו הגנה לכאורה.

המערער טוען כי הכספים שקיבל מאת המשיב לא נועדו לצורך הלוואה כי אם שימשו לרכישת דירה בהונגריה עבור המשיב.
המשיב הכחיש גרסה זו וטען כי הוא מעולם לא ביקש לרכוש דירה לשם השקעה. מה גם שאין לו כל ידע בתחום הנדל"ן בהונגריה ולכן הגרסה משוללת היגיון.

המערער לא הציג כל ראיה שיש בה כדי לתמוך בגירסתו. נהפוך הוא, כלל הראיות שבתיק מעידות כי אכן הכספים שימשו לצורך הלוואה.
כך למשל במסמך מיום 28.11.01 כתב בנו של המערער, מר שי טואשי :"אני הח"מ שי טואשי... מאשר שקיבלתי מיצחק בן דוד ... הסכום ניתן למר משה טואשי כהלוואה..." (ההדגשה אינה במקור מ.ס.).

כפי שקבעה כב' הרשמת "המכתב בהונגרית" אשר צורף ע"י המערער, הינו חסר ערך להוכחת זכותו הקניינית של המשיב בנכס שנרכש כביכול עבורו.

לפיכך, לא מצאתי כי יש לבטל את פסק הדין מכוח שיקול דעת ביהמ"ש.

7. סיכום
לאור כל האמור לעיל, אין מקום להתערב בהחלטת הרשמת הנכבדה.

הערעור נדחה בזאת.

המערער ישלם למשיב את הוצאות הערעור בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ניתן היום כ"ח באדר, תשס"ז (18 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.

סובל משה
, שופט








א בית משפט שלום 69436/04 טואשי משה נ' בן דוד יצחק (פורסם ב-ֽ 18/03/2007)