פסקי דין על יעקב יונה | פסקי דין על אבוחסירה אהרון | פסקי דין על סטרץ מרים | פסקי דין על לסלו חנה | פסקי דין על לסלאו יצחק | פסקי דין על לסלאו יעקב |

57107/06 א     20/03/2007




א 57107/06 יעקב יונה, אבוחסירה אהרון נ' סטרץ מרים, לסלו חנה, לסלאו יצחק, לסלאו יעקב




1
בתי המשפט
א 057107/06
בש"א 153363/07
בית משפט השלום תל אביב-יפו
20/03/2007

כב' השופט חיים טובי

בפני
:

1 . יעקב יונה

2 . אבוחסירה אהרון

ע"י ב"כ עוה"ד מ. גושוטה-וייס

המבקשים:

- נ ג ד -
1 . סטרץ מרים

2 . לסלו חנה

3 . לסלאו יצחק

4 . לסלאו יעקב

המשיבים:

ע"י ב"כ עוה'ד מ. סער

החלטה

1. בפני
בקשה לעיכוב ביצועו של

פסק דין
(פסיקתא) מיום 22/1/07 אשר ניתן על ידי מותב זה (להלן: "פסק הדין"), לפיו נצטוו המבקשים לפנות החנות שבבעלות המשיבים, המצוייה ברח' פרישמן 11, תל-אביב, והידועה כחלקה 25/2 בגוש 6905 (להלן: "המושכר").
יצויין, כי פסק הדין ניתן על בסיס החלטתי מיום 1/1/07 (להלן: "ההחלטה") לפיה נדחתה בקשת המבקשים (בבש"א 180094/06) למתן רשות להתגונן מפני תביעת המשיבים, לפינויים מהמושכר.

2. בבקשתם, עותרים המבקשים להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור אשר הוגש על ידם לבית המשפט המחוזי (להלן: "הערעור").
בהחלטתי מיום 1/2/07 הוריתי על עיכוב הביצוע של פסק הדין עד למתן החלטה בבקשה זו לגופה.
משהוגשה תגובת המשיבים לבקשה (18/2/07) ותשובת המבקשים לתגובה (12/3/07) הגיעה עת ההכרעה בבקשה לגופה.

3. אחר שבחנתי, בחון היטב, את טענות הצדדים (בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה), מסקנתי היא כי דינה של הבקשה להידחות.

4. הלכה היא, כי זוכה על פי

פסק דין
זכאי, דרך כלל, לממשו באורח מיידי והגשת ערעור אינו מעכב מימושו לאלתר [ראו: בש"א 4403/94 ויצמן ואח' נ' מסודי דאודי, תק-על 94(3) 2278].
כאשר עסקינן ב

פסק דין
פינוי, נשקלת האפשרות של החזרת המצב לקדמותו, וכשמדובר בדירת מגורים או בבית עסק פעיל, ננקטות אמות מידה זהירות [רע"א 11700/05 חבה נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם באתר נבו)].
ברם, גם במקרה של פינוי כאמור, לא יעוכב פסק הדין בהתקיים אחד משתיים אלה -
א) א) הערעור, על פנויו, חסר סיכוי.
ב) ב) עיכוב ביצועו של פסק הדין עלול לגרום לזוכה נזק העולה, או למצער, השווה לזה שייגרם למפסיד כתוצאה מביצוע פסק הדין, באורח מיידי [בש"א 4403/04, שם].

5. ומן הכלל אל הפרט, לנדון דידן.
בענייננו, נתקיימו שני התנאים האמורים, כך שלא מצאתי שיש לעכב ביצועו של פסק הדין, הגם שעסקינן בעתירה לעיכוב ביצועו של פסק פינוי.

בהחלטה האמורה קבעתי כי הסכם השכירות מיום 5/12/05 (להלן: "ההסכם") - על פיו שכר המבקש 1 (להלן: "המבקש") את המושכר - בוטל כדין על ידי המשיבים בהודעתם מיום 14/9/06 (להלן: "הודעת הביטול").
מחומר הראיות שהונח בפני
י הובהר בעליל כי המבקש חדל מלשלם את דמי השכירות למן יום 6/6/06 עקב שריפה שהתרחשה במושכר ובשל כך לא ניתן היה - ולא ניתן גם כיום - להשתמש במושכר למטרה שלשמה הוא הושכר.
בנסיבות אלו, ומשלא שולמו דמי השכירות כאמור, זכאים היו המשיבים - כך קבעתי בהחלטתי - לבטל את ההסכם ולדרוש פינוי המושכר [ראו: סעיף 15(א) לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971; סעיף 18(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970].
עוד קבעתי בהחלטתי על בסיס חומר הראיות, כי המבקש הפר את ההסכם הפרות יסודיות, שיש בכל אחת מהן - ואין צריך לומר במשקלן המצטבר - כדי להקים למשיבים הזכות לביטול ההסכם.
המבקש לא קיבל רישיון, כנדרש על פי הדין, להפעלתו של העסק (טרם אירוע השריפה) בניגוד לסעיף 16 להסכם. המבקש התיר למבקש 2 להתגורר במושכר תקופות כאלה ואחרות, תוך הפרה בוטה של הוראות סעיף 7 להסכם.
ואם לא די בכל האמור, הרי שנתברר כי המבקש לא הודיע, בכתב, על רצונו במימוש האופציה, 90 יום לפחות לפני תום תקופת השכירות (סעיף 4.2 להסכם), כך שהשכירות באה לקיצה בתום תקופת השכירות הראשונה, קרי: ביום 31/11/06.
הקביעות האמורות, כך נראה לי, מעוגנות היטב בדין ובחומר הראיות שהונח בפני
י, כך שסיכויי הערעור קלושים המה עד למאוד.

6. באשר למאזן הנזקים והנוחות, אף אלה נוטים בעליל לצידן של המשיבות.
אין חולק על כך כי ממועד אירוע השריפה (6/6/06) לא מתנהל במושכר עסק כלשהו. אין גם חולק כי המבקש חדל מלשלם את דמי השכירות מהמועד האמור ועד הנה.
במצב דברים זה ולנוכח העובדה כי אין המדובר ב"עסק חי" המתנהל במושכר, ברי כי ביצועו המיידי של פסק הדין לא יגרום למבקשים לנזק שאינו ניתן לתיקון, באם יזכו המבקשים בערעור.
טענת המבקשים להשקעה במושכר בסכום של כ-300,000 ₪, אשר יֵרדו לטמיון באם לא יחדשו עסקם במושכר, אין בה כדי להצביע על נזק בלתי הפיך שייגרם למבקשים כתוצאה מיישומו המיידי של פסק הפינוי.
באם יימצא, בערכאת הערעור, כי זכותם של המבקשים להמשיך ולהחזיק במושכר על פי ההסכם, לא תהא כל מניעה כי אלה הראשונים ישובו לנהל עסקם במושכר לאחר שיפוצו.
כך או כך, לכל היותר עניין לנו במחלוקת כספית גרידא, אשר אינה מצדיקה מניעת מימושו של פסק הדין לאלתר.
מנגד, הדעת אינה סובלת מצב בו יחזיק המבקש ברכושם של המשיבים בלא לשלם דמי שכירות ו/או דמי שימוש ראויים תקופה כה ארוכה (למעלה מ-9 חודשים) רק בשל דרישת המבקש כי המשיבים יישאו בעלות החזרת המושכר לקדמותו - טרם אירוע השריפה.
לא מצאתי, איפוא, כי הנזק העלול להיגרם למבקשים כתוצאה מביצועו המיידי של פסק הדין, עולה על זה שייגרם למשיבים.

7. התוצאה היא, איפוא, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להידחות - וכך אני אומנם מורה.
המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים בגין בקשה זו בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובצירוף הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק החלטתי זו לב"כ הצדדים - באמצעות הדואר.
ניתנה היום א' בניסן, תשס"ז (20 במרץ 2007) בהעדר הצדדים
טובי חיים - שופט
קלדנית אהובה








א בית משפט שלום 57107/06 יעקב יונה, אבוחסירה אהרון נ' סטרץ מרים, לסלו חנה, לסלאו יצחק, לסלאו יעקב (פורסם ב-ֽ 20/03/2007)