פסקי דין על שמואלי דורון | פסקי דין על שמואלי סיוון | פסקי דין על לימון - גני אירועים | פסקי דין על גרנות עמוס | פסקי דין על קיבוץ עינת |

883/05 א     05/03/2007




א 883/05 שמואלי דורון, שמואלי סיוון נ' לימון - גני אירועים בע"מ, גרנות עמוס, קיבוץ עינת




1


בתי המשפט
בית משפט השלום ראשון לציון
א 000883/05


בפני
:
כבוד השופטת מיכל נד"ב






בעניין:
1 . שמואלי דורון

2 . שמואלי סיוון



ע"י ב"כ
עו"ד בן-חור שלומי

התובעים
הנתבעים שכנגד

נ ג ד


1 . לימון - גני אירועים בע"מ

2 . גרנות עמוס

3 . קיבוץ עינת



ע"י ב"כ
1 . עו"ד שלום דוד

2 . עו"ד אביעד אמיתי

3 . עו"ד רנרט יוסי

הנתבעים
נתבע 2 תובע שכנגד
נגד

1. לימון גני אירועים בע"מ
2. איילון חברה לביטוח בע"מ





צדדי ג'

פסק דין


1. בתביעה שלפני עותרים התובעים לבית המשפט שיחייב את הנתבעים לשלם להם סך של 138,750 ₪. הסכום מורכב מעלויות החתונה של התובעים בצירוף סך של 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

2. התובעים בתביעתם טענו, כי הנתבעים אחראים לכך שלא נהנו ביום חתונתם יום 15/7/04 עקב מפח נפש שנגרם להם בעטיים של שני אירועים להם אחראים הנתבעים כדלקמן:

א. בעת הגעתם התובעים לאולם, הם ביקשו להגיע לכניסה האחורית עפ"י סיכום עם נציגי האולם. נציג האולם כיוון אותם לנסוע בשביל שהיה חסום בסלע (להלן: "השביל"). תוך כדי כך הגיע למקום נתבע 2 (להלן: "עמוס") חסם את דרכם, ותקף אותם. עקב כך נגרמו לתובעים נזקים פיסיים וכן עוגמת נפש (להלן: "האירוע הראשון").

ב. במהלך החתונה שפך עמוס פח צבע שמן אדום על רכב המרצדס אותו שכרו התובעים לכבוד האירוע. עקב כך היה עסוק אריק בן - דודה של הכלה, התובעת 2, בנקיון הרכב במהלך החתונה. גם האורחים והתובעים החלו לדאוג לרכב במהלך החתונה ולהושיט עזרה במלאכת ניקוי הרכב (להלן: "האירוע השני").
אין מחלוקת, כי לרכב המרצדס לא נגרם נזק עקב המעשה, וכי התובעים לא חוייבו בגינו, הם גם לא תבעו בגין נזק כזה.

3. עילת התביעה שנטענה בכתב התביעה – הנתבעים אחראים מאחר והאולם של נתבעת 1 מצוי בקיבוץ, מאחר ועמוס חבר קיבוץ, ומאחר והסכסוך נגע לשימוש בשביל בשטח באחריות הקיבוץ. כן נטען, כי לתובעים נודע, כי הסכסוך בין עמוס לנתבעת 1 היה ידוע לקיבוץ.

משמע - עילת התביעה מייחסת אחריות למעשיו של עמוס לאולם ולקיבוץ, בשל קיומו של סכסוך קודם ובשל חברותו של עמוס בקיבוץ. על כן, תנאי לאחריות הוא הוכחת מעשיו של עמוס כנטען בכתב התביעה, והוכחתו של סכסוך קודם.

4. נתבע 3 - הקיבוץ, שלח הודעת צד ג' כנגד נתבעת 1 – גן האירועים והמבטחת שלו.

5. עמוס הגיש כנגד התובעים תביעה שכנגד בעילה של פירסום לשון הרע, בכך שפירסמו הטענות שפרטו בכתב התביעה כנגדו המייחסים לו מעשי תקיפה וונדליזם, ובכך פגעו בתדמיתו בקיבוץ וגרמו לביזויו.




6. האירוע הראשון

בכתב התביעה נטען בתמצית כדלקמן: התובעים הונחו ע"י נציגי נתבעת 1 להגיע עם הרכב מאחורי האולם, ולהמתין לנציג שלה שיכוון אותם; תובע 1 התקשר למזכירה והודיע שנמצא מאחורי האולם ברכב וביקש שיבואו לכוונם; נהג הרכב אריק, (להלן: "אריק") תוך כדי שיחת תובע 1, הבחין בסלע שחסם את המשך הנסיעה לכניסה האחורית ודומם את המנוע; התובעים ואריק התכוננו לרדת מהרכב וללכת ברגל לאולם; מנהל האירועים של נתבעת 1 מר אפריאט (להלן: "אפריאט), יצא לקראת התובעים. הוא הורה לאריק להמשיך בנסיעה עד לכניסה האחורית של האולם;
אריק החל בנסיעה בשביל הצר שמוביל לאולם. אפריאט כיוון את אריק לעקוף את הסלע; לאחר שאריק עבר את הסלע התפרץ עמוס לעבר הרכב. עמוס היה רכוב על קטנוע, עקף את הרכב משמאל, בעט בו, הגיע לחלון הנהג של הרכב, הלם בחזקה בחזה של אריק, קילל וגידף והורה לנוסעי הרכב לא להיכנס לשביל; אריק יצא מהרכב עם התובעים; אפריאט אמר לעמוס "תפסיקו להציק לנו! כל הזמן יש לנו את אותו הבלאגן אתכם", והורה לאריק להמשיך לנסוע; בתגובה התרגז עמוס, השתולל תוך התנפלות על התובעים "דחיפתם, חבטות, החטפת מכות בפני
ו ובפלג גופו העליון של התובע 1 ושריטת התובעת 2" (ר' סעיף 17). עקב התקיפה נהרס כליל כל האיפור של התובעים, וכן נפגעה תסרוקתה ושימלתה של התובעת 2;
בזמן התקיפה נוצרה הסטריה והמולה. אפריאט הסיט את עמוס מהשביל והורה לתובעים להיכנס לרכב ולנסוע עוד מטרים בודדים כדי להגיע לכניסה האחורית של האולם;
ההתרחשות והאירועים, והתקיפה הפיזית הותירה את התובעים המומים והדבר פגע קשות בנפשם והעיב על שמחתם ביום החתונה;
עקב הצורך לארגן מחדש את התובעים, כולל סידור שמלת התובעת והאיפור וכן איפורו של תובע 1 כדי להסתיר סימני חבורות ומכות שספג במהלך התקיפה נדחה טקס החופה לשעה 22:00 לערך. המוזמנים הוזמנו לשעה 19:30 וטקס החתונה תוכנן ל- 20:30 – 21:00; עקב האיחור איבדו חלק מהמוזמנים את סבלנותם וחלקם עזב מוקדם יותר.

7. עמוס גרנות טען בכתב ההגנה, כי התובעים לא החנו לפני הסלע שחסם השביל. הם התכוונו לעבור בשביל החסום בסלע. השביל הוא שביל הולכי רגל חוצה גן זיכרון לחללי מערכות ישראל שהוקם לזכר חברי הקיבוץ הנופלים. עמוס חסם את דרכם של התובעים ואמר להם שעליהם לבצע עיקוף להגיע לאולם בכביש הראשי המוביל לכניסה האחורית. לאחר מכן הגיע אפריאט למקום. עמוס לא תקף את יושבי הרכב. יושבי הרכב ובני משפחתם תקפו מילולית את עמוס ואיימו עליו ואז הסתלק.

8. 8. נתבעת 1 טענה, כי התובעים הגיעו לגן האירועים באיחור רב. התובעים בפזיזותם הגיעו לשביל מבלי שנציג נתבעת 1 כיוון אותם, ותוך התעלמות מהשילוט המפוזר לאורך הכביש. נוסעי הרכב הזיזו האבן שחסמה הכניסה לשביל. עקב כך פרץ ויכוח בין עמוס והתובעים ויושבי הרכב כאשר עמוס ניסה למנוע כניסתם לשביל. מנהל האירוע אפריאט יצא לחפש התובעים כשהודע לו שהגיעו, ואז הבחין בהמולה. עמוס חסם עם וספה את כניסת הרכב לשביל, ונהג והרכב ואחרים איימו על עמוס שיעוף או שיעלימו אותו, שאינו יודע אם מי יש לו עסק וכי יחסלו אותו.
מנהל האירוע שראה שהיצרים מתלהטים וכי לא יוכל לשכנע התובעים לחזור אחור, הציע לעמוס לנסוע ואז המשיך רכב התובעים בנסיעה על השביל עד האולם.

9. הראיות לעניין התקיפה על ידי עמוס

בתצהירי התובעים חזרו התובעים על גרסת כתב התביעה בשנוי אחד נטען שהמוזמנים הוזמנו לשעה 20:30 (ר' סעיף 10 לתצהירי התובעים).

אריק בתצהירו חזר אף הוא על אותה גירסה. לעניין התקיפה טען אריק: "עמוס, בתגובה, התעצבן יותר והחל להשתולל עם ידיו ורגליו תוך התנפלות עלינו, דחף אותנו, חבט בנו, החטיף מכות בפני
ם ופלג הגוף העליון של דורון הלם בסיוון והלם בי שוב (הדגשה במקור – מ.נ.) בפלג גופי העליון" (ר' סעיף 13 לתצהיר).


10. בחקירתו סתר התובע את גירסתו בתצהיר ובכתב התביעה לעניין אירוע התקיפה כדלקמן:
התובע טען, כי עמוס הגיע ותחילה דיבר עם אפריאט. היה ביניהם ויכוח (פר' עמוד 8 שו' 25). גירסה זו מנוגדת לסעיף 14 שם נטען שקודם עמוס חסם הדרך ורק אח”כ התנהל הויכוח עם אפריאט.
התובע טען שכשעמוס בא לכיוון הרכב, הוא ואריק וריקי (חברה של הכלה שהיתה ברכב) יצאו מהרכב ואז גם התובעת יצאה ( שם שו' 26-27). גירסה זו מנוגדת לסעיף 16 לתצהיר שם נטען, כי היציאה היתה עקב המכה שנתן עמוס בחזהו של אריק.
התובע טען שכשפתחו את דלת הרכב לשם יציאה, דחף עמוס את הדלת. כשהתובע בא לכיוונו גם הוא קיבל דחיפה. (פר' עמ' 9 שו' 1-2). בהמשך העיד התובע שעמוס דחף אותו ומכך קיבלה התובעת מכה. אח"כ טען שדחף את שני התובעים. לגבי אריק לא זכר התובע אם נדחף (פר' עמ' 9 שו' 6). לשאלה אם בנוסף לדחיפה היכה אותו עמוס, השיב התובע "עלי לא, הנושא נגמר" (שם שו' 9). התובע גם העיד כי עמוס דחף אותו וכתוצאה מכך קיבל מכה וכך גם התובעת קיבלה מכה (שם שו' 12).
התובע אם כן בחקירתו חזר בו מהטענה בתצהיר ובתביעה, כי עמוס חבט בנוסעי הרכב והחטיף להם מכות ושרט את התובעת.
התובע נחקר בקדם המשפט בפני
כבוד השופט אורנשטיין. באותה חקירה תיאר התובע את כל השתלשלות העניינים באותו ערב (פר' עמ' 2, 3 מיום 27/9/05) וטען שם שעמוס נתן מכות לרכב ועצר את הרכב ולא נתן לו לנסוע. אין זכר כלשהו לתקיפה של יושבי הרכב. כמו כן בחקירתו שם טען התובע, כי התובעת וריקי נשארו ברכב (שם שו' 7).

11. אריק בחקירתו סתר אף הוא את הנטען בתצהיר ובכתב התביעה לעניין אירוע התקיפה:
אריק אמנם חזר על הטענה, כי עמוס היכה בו בחזהו דרך החלון. בהמשך טען שלא יצא מהרכב "אני לא מחפש לריב. נשארתי ברכב.. רק כשהוא חסם לנו את הדרך יצאנו מהאוטו" (פר' עמ' 22 שו' 5-9). בהמשך שינה אריק טעמו כשנשאל למה יצא מהרכב אמר: "קיבלתי מכה בבית החזה, נראה לך שאני אשב ואצחק" (שם שו' 14). אריק העיד בעדותו, כי עמוס "הניף ידיים" (פר' עמ' 22 שו' 25, עמ' 23 שו' 4, עמ' 25 שו' 24).
בהמשך העיד עמוס "ידיים לא היו, היחיד שהרים ידיים זה עמוס. הוא נופף בידיים כי הוא חשש שאנו באים להתעמת איתו" (פר' עמ' 28 שו' 10-11).

12. התובעת בחקירתה נחקרה אף היא לעניין התקיפה והעידה: "עמוס ניסה לתקוף את אריק והתובע (פר' עמ' 31 שו' 11), ולשאלה אם הצליח השיבה: "הוא נגע בדורון, אני לא זוכרת לגבי אריק" (פר' עמ' 31 שור 14).
כשנשאלה אם עמוס דחף את התובע השיבה: "לא יודעת אם בדיוק דחף, היה מגע.." (שם שור' 16).
התובעת גם העידה לגבי עמוס: "הוא הצליח איך שהוא לגעת בי בטעות, לא בכוונה, אנחנו כן יצאנו. הוא לא התכוון לגעת בי אבל זה יצא כשניסינו למשוך את דורון לרכב". (שם שו' 18-19).
ובהמשך: "לא אמרתי שהוא בא להרביץ לי אישית, הוא לא התכוון לגעת בי, אבל איך שהוא הוא נגע. אבל על בעלי ועל הנהג הוא רצה להרים יד" (פר' עמ' 33 שו' 2).
התובעת העידה שיצא לה ברזל מהשימלה כשמשכה את דורון ואריק לרכב (פר' עמ' 32 שו' 14). לטענה בשל אותו ברזל ירד לה דם ועקב כך שמה במקום, מתחת ליד, מפית (פר' עמ' 33 שו' 19).

13. עד התביעה ג'קי סעדה טען בחקירתו, כי יושבי הרכב לא יצאו ממנו בעת הויכוח עם עמוס. כמו כן העיד לגבי עמוס כשנשאל מה הוא עשה: "ניפנף עם הידיים. ישב על קטנוע, קלנועית, לא יודע מה, ניפנף עם הידיים צעק" (פר' עמ' 43 ש' 6).

14. עדת התביעה, אחות התובעת, אתי בלייש, העידה, כי עמוס חסם את רכב התובעים. היא נשאלה אם היו חילופי מהלומות והשיבה: "היו צעקות של האדם המבוגר" העדה נשאלה אם רק צעקות והשיבה "כן" (פר' עמ' 43 שו' 3 – 6).

15. הראיות לעניין שעת הגעת התובעים לגן הארועים
התובע אישר בחקירתו, כי הזמנת האורחים היתה לשעה 19:30 או 20:30. התובע אישר שעובר לחתונה היו במסעדה בסביון לטענתו : "לא עד 21:00". (פר' עמ' 11 שו' 26).
התובע הכחיש, כי ההורים טלפנו למסעדה לזרז אותם להגיע, לטענתו רק כשהגיעו אמרו להם לא התעכב (שם שו' 29). התובע הכחיש שהגיע לאולם אחרי 21:00 (פר' עמוד 12 שו' 7).
התובעת אישרה בחקירתה לאחר מספר שאלות, כי האורחים היו אמורים להגיע לחתונה בין 19:30 – 20:00. התובעת טענה שלא היו במסעדה עד שעה 21:00 אלא עד 20:00 – 20:15.
כן טענה, כי ההורים התקשרו מדוע הם מתעכבים בעת שהיו מעורבים באירוע הראשון (ר' פר' עמ' 30 שו' 8, 11).
אריק מצידו, אישר, כי יצאו מהמסעדה בסביון בסביבות השעה 21:00 וכי הגיעו לאולם בערך בשעה 21:30 (פר' עמ' 20 שו' 8, 10). אריק אישר כי קרובי המשפחה של התובעים צלצלו למסעדה לזרז אותם, שהאורחים באולם. לכך השיב אריק: "כן. נכון שהתערבנו (כך במקור, צ"ל התעכבנו – מ.נ.) בקטע של האוכל, וסיימנו ונסענו לכיוון האולם". (פר' עמ' 20 שו' 7).
אפריאט העיד: "ספיציפית לאירוע, היתה קבלת פנים, אורחים הגיעו. קבלת פנים מתחילה בסביבות השעה 19:30. אנשים נכנסים, כולם מקבלים את כולם, ככל שהזמן עובר אנו מחכים לחתן והכלה. בסביבות השעה 20:00 אני אומר למשפחה לבדוק מה קורה עם החתן והכלה והם התקשרו במקרה זה ואמרו שיגיעו עוד מעט. בסיבות השעה 20:30 שוב ניגשתי למשפחה ואמרתי שמתחיל להיות מאוחר, וכדאי שיזדרזו וכך גם בשעה 21:00 עד שהחתן והכלה הגיעו בשעה 21:30". (ר' פר' עמ' 54 שור- 5 – 9).

16. הראיות לעניין תחילתו של האירוע הראשון
התובעים ואריק חזרו בתצהיריהם על עובדות כתב התביעה דהיינו – הגיעו לכניסה לשביל, אריק ראה אבן שחוסמת, לכן אריק החנה הרכב בחניה לפני הסלע ודומם המנוע. כשהתחילו יושבי הרכב לצאת יצא לקראתם אפריאט וכיוון אותם לנסוע בשביל תוך עקיפת הסלע שהיה מונח עליו ואז הגיע עמוס.
אריק בחקירתו טען, כי המתינו כמה מטר מהסלע 5- 10 דקות ואז הגיע אפריאט וכיוון אותם לעקוף הסלע, (פר' עמ' 21 שו' 6, 8) ואז הגיע עמוס.

בחקירתו בקד"מ חזר עמוס על הטענה, כי אפריאט הגיע לאחר שעמוס חסם את הרכב. עוד טען שם, כי אמר לנהג לנסוע לאחור, וכי החתן יצא מהדלת ורץ לכיוון שלו ואיים עליו. בקדם המשפט טען עמוס שאפריאט אמר לו שהוא אחראי וגלגל את האבן שחסמה השביל הצידה, וכי משהו מהקיבוץ גלגל אותה חזרה (פר' עמ' 3 שו' 27).
בחקירתו הנגדית טען עמוס, כי ראה את הרכב של התובעים נעמד לפני האבן שחסמה השביל. הוא פנה אליהם ואמר להם לנסוע אחורה ולפנות ולנסוע בכביש המוביל לחניה (עמוס שרטט את נ/5). אז הגיע מנהל האירועים של האולם. עמוס אמר לו לאסור לנסוע בשביל, ואז יצא החתן וצעק על עמוס, איים עליו ברצח (פר' עמ' 62 למטה ועמ' 63 למעלה). בעדותו אישר עמוס, כי מנהל האירועים גלגל האבן כדי לפנות השביל, ורועי מהקיבוץ החזיר אותה (פר' עמ' 63 שו' 9-11). עמוס העיד שלמרות גלגול האבן, הוסיף לחסום את המעבר עם הקטנוע, ולכן איימו עליו (פר' עמ' 64 שו' 9).
עמוס העיד עוד, כי מנהל האירועים אמר לו שכדאי לו לנסוע, וכך עשה (שם שו' 12).

אפריאט מסר תצהיר עדות ראשית. הוא היה מנהל האירועים באולם בערב האירוע. הוא מסר בתצהיר, כי בני משפחת התובעים טלפנו אליהם בשעה 21:00 על מנת להאיץ בהם להגיע.
לטענתו הודע לו מבני המשפחה, כי התובעים בדרך. הוא יצא מהמשרד ואז הבחין בהמולה בכניסה לשביל הולכי הרגל. כשניגש למקום ראה את רכב התובעים עם שני גלגלים על השביל. עמוס חסם עם הקטנוע את רכב התובעים. התובע והנהג איימו על עמוס שיחסלו אותו. אפריאט ניסה להרגיע הרוחות וכשראה שהקטטה עלולה להתפתח לאלימות הציע לעמוס לנסוע וכך הוא עשה.
בחקירתו העיד אפריאט, כי לא כיוון את התובעים לעבר השביל.
כשהגיע לרכב התובעים הם היו עם שני גלגלים על השביל, ועמוס חסם את הרכב עם האופנוע (פר' עמ' 49 שו' 17-18).
אפריאט העיד, כי ביקש מעמוס שיסע ויתן לתובעים להיכנס וזאת משום שהיו שם כבר קללות (פר' עמ' 49 שו' 21).
אפריאט העיד, כי הקללות היו מצד הנהג, וכי איים על עמוס (פר' עמ' 50 שו' 1). האיומים על עמוס היו שיחסלו אותו (שם שו' 19). לטענתו, כשהגיע הסלע כבר הוזז (שם שו' 5). עוד טען, שהיה מעוניין לסיים בתקרית ולהביא להמשך האירוע שזה תפקידו (שם שו' 26). התובעת אישרה בחקירתה, כי אינה זוכרת אם מאיר הגיע לפני עמוס או אחריו.

ב"כ התובעים הודיע על משיכת תצהירה של מלכה אשר משאלות הנתבעים, לפני משיכתו, עולה שהעידה, כי הלכה אחרי מנהל הארועים לכיוון הרכב וראתה המולה (פר' עמ' 21 שו' 20 – 21). משמע – קודם החל הויכוח ואז הגיע אפריאט.

17. הראיות לעניין קיומו של סכסוך קודם
התובעים העידו, כי מנהל הארועים אמר לעמוס "תפסיקו להציק לנו! כל הזמן יש לנו את אותו בלאגן איתכם" (ר' תצהיר התובעים סעיף 17) כך גם העיד אריק – סעיף 12 לתצהיר.
בחקירתו אישר התובע את הדברים פר' עמ' 18 שו' 23, אריק אישר הדברים בפר' עמ' 28 שו' 15-16, והתובעת בפר' עמ' 32 שו' 24.
אפריאט העיד, "אני 6 וחצי שנים באולם. פעם ראשונה שמשהו נכנס משם. זה שביל להולכי רגל" תשובה זו ניתנה במענה לשאלה אם זו לא פעם ראשונה שיש ויכוח עם עמוס בעניין השביל (פר' עמ' 51 שו' 3).
עמוס גרנות העיד לעניין השביל "זה פעם ראשונה שאני רואה משהו מנסה להיכנס" (פר' עמ' 61 שו' 19).
רונן לוי שבזמן הרלבנטי עיצב החופה והאירוע כעצמאי, ושהוא עובד האולם היום העיד כי לא ידוע לו על סכסוך בין האולם לקיבוץ, וכי התובעים הם הזוג הראשון שניסה להיכנס בשביל שכן זה שביל להולכי רגל (פר' עמ' 73 שו' 19-20).
מזכיר הקיבוץ בעת הרלבנטית דורון זלצברג העיד, כי אף פעם לא היה סכסוך עם גן הארועים בנוגע לשביל (פר' עמ' 76 שו' 22).
לירן מנהל האולם בחקירתו מסר שלא היה לאולם ריב עם עמוס, וכי אינו מכיר אותו (פר' עמ' 78 שו' 23 – 25).

18. לאור כל העדויות שהובאו לעיל אני מקבלת את טענת אפריאט שנתמכה בעדותו של אריק, שלא היה לו עניין להעיד נגד התובעים, כי התובעים הגיעו באיחור רב לאולם. עניין זה תומך בהנחה, כי התובעים מיהרו להגיע לאולם, והיו נתונים ללחץ המשפחה.

אני מקבלת שהשרטוט נ/5 מתאר את תנאי השטח במקום.
השרטוט נ/5 ששרטט עמוס מתאר בצורה מפורטת את השטח. שרטוט זה מתאים לנ/2 ו- נ/4 שהם פחות מפורטים וששורטטו ע"י התובע וע"י אריק.

לאור העדויות שהובאו לעיל, אני קובעת, כי התובעים התבקשו להגיע לכניסה האחורית לאולם. לכניסה זו ניתן להגיע דרך השביל ששורטט א' בנ/5 או באמצעות עיקוף אתר ההנצחה, כמתואר בקו המקווקו בנ/5.
אני קובעת עוד, כי התובעים הגיעו למקום, הבחינו בשביל ורצו לעבור דרכו. אז הגיע עמוס וחסם אותם עם הקטנוע. החל ויכוח מילולי בין הצדדים כאשר עמוס דורש שיסעו בכביש העוקף ואילו התובע ואריק מאיימים על עמוס ומתעקשים לעבור דרך השביל.
אינני מקבלת את גירסת התובעים, כי אפריאט כיוון אותם לנסוע לכיוון השביל. אני מאמינה, כי הגיעו לשביל, עמוס חסם אותם, התחיל ויכוח, הם היו לחוצים להגיע לאירוע, ואז הצטרף אפריאט. מסקנה זו נתמכת בעדות של עמוס ואפריאט. היא מסתדרת עם הטענה של אריק שהיו במקום היכן שהסלע 5 – 10 דקות לפני שהגיע אפריאט. המסקנה מסתדרת עם הודאת התובעת, כי אינה זוכרת מי מהשניים- עמוס או אפריאט הגיע קודם, ולבסוף היא מתיישבת עם משיכת תצהירה של מלכה שעלול היה לסתור טענות התובעים ושתוכנו הובא אגב החקירה הנגדית של עדי התביעה.

גישתם האלימה של התובעים ואריק נתמכת בתאורים של אפריאט (פר' עמ' 50 שו' 1, פר' עמ' 53 שו' 18) של רונן לוי (פר' עמ' 72 שו' 3 – 6, 19- 20 ועמ' 73 שו' 8 – 11) ושל זלצברג (פר' עמ' 75 שו' 29 – 30). על כן אני סבורה, כי אין התובעים יכולים להלין על עמוס ו/או על הנתבעים האחרים על האופן בו התפתח הארוע ואם נגרמה להם עגמת נפש בעטיו, האחריות לכך עליהם. עוד אני קובעת, כי לאחר חילופי דברים שוכנע עמוס לעזוב את המקום ואז אפריאט הזיז את הסלע או כיוון התובעים לעקוף אותו והכניסם דרך השביל.

אני קובעת שאילו היו התובעים והנהג נענים לדרישה של עמוס לנסוע בכביש העוקף היה מסתיים הארוע. ואולם נראה, שהתובעים ואריק התעקשו לעבור בשביל ואיימו על עמוס וכך הסלים הויכוח.

באשר ל"תקיפה" כהגדרתה בכתב התביעה אני קובעת, כי גירסת התובעים הופרכה, ואינה אמת. הדבר עולה מעדויות התובעים ואריק עצמם. לאחר שבית המשפט ראה את עמוס, אדם בא בימים המתקשה בהליכה, והתרשם ממנו ברור לבית המשפט כי טענות התובעים כפי שנטען, בכתב התביעה ובתצהירים אינן מתקבלות על הדעת.
לעניין הגירסאות הסותרות בנוגע לקיומו של סיכסוך קודם אני מעדיפה את עדות עדי ההגנה. עדות עדי ההגנה היתה חד משמעית בעניין. גירסת התובעים בנוגע לאירוע ה"תקיפה" הופרכה כאמור. כמו כן חוסר מהימנות התובעים הוכח, גם לאור טענותיהם האחרות שהופרכו, כדלקמן:

התובעים טענו שעקב הארוע התאחר טקס החופה לשעה 22:00 בעוד שתוכנן לשעה 20:30 - 21:00 (כתב התביעה סעיף 21). עפ"י קביעתי, ועפ"י עדותו של אריק, התובעים הגיעו לגן הארועים רק בשעה 21:30 לערך לאחר שהתעכבו במסעדה בסביון.
התובע טען בתצהירו להרס האיפור והבגדים שלו ושל התובעת (סעיף 21) והתובעת טענה בתצהירה, כי עקב התקיפה נהרסה שמלתה וכן האיפור והשיער שלה (ר' סעיף 22 לתצהירה).
כאמור, הוכח שלא היתה תקיפה. לבית המשפט הוצג סרט וידיאו של החתונה, בסרט נראים התובעים יוצאים מהרכב עם הגעתם. בסרט לא נראה כל פגם בבגדי התובעים, ובתסרוקת של הכלה. הכלה נראית דומעת ביציאתה מהרכב, ואולם לא נראה כי האיפור נהרס.

טענת התובעת, כי נשרטה מהשמלה עד זוב דם, וכי עקב כך שמה מפית מתחת ליד (פר' עמ' 33 שו' 19) נסתרה בסרט הוידיאו ממנו עולה שהתובעת שמה מפית מתחת ליד השניה גם כן.

התובעים טענו בכתב התביעה, כי עקב הארוע השני החלו לדאוג לעניין הרכב, במקום לחגוג את הנישואין (ר' סעיף 28 לתביעה). בתצהירים, כבר חזרו בהם התובעים חלקית מגירסה זו וטענו, כי נודע להם על האירוע השני בשלב מאוחר יותר (ס' 25 תצהיר תובע וסעיף 26 לתצהיר התובעת).
בחקירתו הודה התובע שבמהלך החתונה לא ידע על האירוע השני (פר' עמ' 19 שו' 15), כך הודתה גם התובעת (פר' עמ' 37 שו' 22).

התובעים טענו בכתב התביעה, כי יום נישואיהם הפך לסיוט וסבל. סרט הוידיאו של החתונה מדבר בעד עצמו ומראה שלא כך הדבר.
19. לא התעלמתי מאי דיוקים בעדויות ההגנה, כמו שעמוס טען שאפריאט אמר לו ללכת בשקט, ואפריאט טען שאמר זאת בקול אסרטיבי, וכן שעמוס טען שאפריאט הזיז הסלע ואפריאט הכחיש. אינני סבורה שמדובר בסתירות מהותיות ורבות, לעומת הסתירות והפירכות בגירסאות עדי התביעה.

20. סוף דבר – גירסת התובעים באשר לנסיבות האירוע הראשון – נדחית.

21. מעבר לדרוש אציין עוד זאת. אפילו הייתי מקבלת את גירסת התובעים, כי נתבעת 1 הורתה להם להיכנס בשביל, וכי הנסיעה היתה בהכוונתו של נציג נתבעת 1, הייתי קובעת שלכל היותר גרם הדבר לויכוח מילולי בין עמוס לתובעים. ויכוח מילולי כזה אפילו היה בעטיה של נתבעת 1 היה בו כדי לזכות התובעים בפיצוי בגין עגמת נפש בסכום של כמה אלפי שקלים, זאת לאחר שמסתבר שלא היתה כל תקיפה, וכי החתונה התנהלה כסידרה, כעולה מסרטי הוידאו שהוצגו לבית המשפט.

22. הארוע השני

בסעיף 23 לכתב התביעה טענו התובעים:
"בדיעבד, כפי שיפורט להלן, נודע לתובעים כי, במהלך טקס החופה ו/או בסמוך לאחר מכן, ניגש מר עמוס גרנות עם דלי/פח צבע שמן אדום ושפך אותו על חלקו הקדמי של המרצדס!!!".

בחקירתו הודה התובע: "אני לא יודע בוודאות מי שפך את הצבע על הרכב, אני משער שזה עמוס, לא צריך להיות אינטרס לאף בן אדם לעשות לי דבר כזה. חוץ מהויכוח שקדם אין לי שום בסיס ליחס את הצבע לעמוס" (פר' עמ' 10 שו' 15- 16).
אריק העיד לגבי שפיכת הצבע ע"י עמוס: "אני לא ראיתי שהוא שפך, אני חושב שהוא שפך. אף אחד לא ראה. אני מאוד חושד בו". (פר' עמ' 27 שו' 24).

התובעת העידה לעניין שפיכת הצבע: "מישהו שפך, אני לא יודעת מי. אין לנו אוייבים בקיבוץ" (פר' עמ' 35 שו' 4).

למותר לציין שעמוס הכחיש שפיכת הצבע שיוחסה לו.

מן האמור לעיל עולה, כי למעט סברה של התובעים, אין כל ראיה שיש בה לקשור את עמוס לאירוע שפיכת הצבע. על כן אני קובעת שטענה זו לא הוכחה, ממילא כל תביעה לנזקים הנטענים של התובעים בגין ארוע זה, כנגד הנתבעים - דינה להידחות.

אחריות נתבעים 1 ו-3 לעניין שפיכת הצבע נטענה בהקשר לעמוס, משאחריותו לא הוכחה אין גם להם אחריות.

23. התביעה שכנגד

בתצהירו טען עמוס, כי התובעים פרסמו בקרב חברי הקיבוץ ועובדי גן האירועים את טענות כתב התביעה. הדברים הפכו לשיחת היום בקיבוץ וגרמו להשפלתו של עמוס בעיני חוג מכריו. ביזויו של עמוס נובע מכך שיוחסו לו מעשי ונדליזם ותקיפה.

24. 24. מזכיר הקיבוץ בעת האירוע דורון זלצברג העיד, כי לאחר האירוע פנה אליו רוני
מגן האירועים וסיפר לו שדווח לו שעמוס שפך צבע על רכב התובעים. טענות התובעים עברו מפה לאוזן בקיבוץ.

25. 25. התובע בחקירתו נשאל "נכון שסיפרתם לדורון עמוס דחף ועמוס שפך צבע"
והשיב: "סיפרנו" (פר' עמ' 10 שו' 24).
התובע נשאל אם פרט לדורון דיבר עם מישהו בקשר לעמוס והשיב: "אני יודע שהטלפונים שאריק והמשפחה הרימו בחוץ, הם רצו לשתף את הקיבוץ ונתנו להם כל מיני טלפונים והם ניסו לדבר, אני לא דיברתי" (שם שו' 26 – 28).

26. 26. עמוס בחקירתו העיד לגבי התובעים: "הם האשימו אותי בדבר שאני לא יודע
עליו ולמחרת בבוקר מכל מיני כיוונים בקיבוץ, אמרו מה נהפכת לצבעי. אני אפילו לא ידעתי עד שאבא של רועי שהוא אומר לי שנהפכתי לצבעי, שאלתי אותו למה, הוא אמר שאמרו לו ששפכתי צבע על מכונית. אמרתי לו זה פשוט מעליב אותי" (פר' עמ' 65 שו' 25 – 27).
בהמשך סיפר עמוס, כי מפעם לפעם באו אנשים ואמרו לו "מה הפכת להיות צבעי"(פר' עמ' 68 שו' 10 – 11) ובהמשך: "כל פעם שזה עולה זה מרתיח אותי כל כך ובקושי יכול לענות על כך" (בפרוטוקול צויין כי העד דומע עמ' 68, שו' 13).

27. 27. דורון זלצברג מזכיר הקיבוץ אותה עת העיד, כי הוזמן למחרת האירוע לפגישה עם
משפחת התובעים. "והם גם כן ניסו להפיל את כל התיק על עמוס" (פר' עמ' 75 שו' 1) "הם" הסביר העד שהכוונה: "לחתן ולכלה ולמשפחותיהם" (פר' שם שו' 24). ובהמשך: "בשיחה שהם היו איתי הם כל הזמן אמרו עמוס, עמוס, עמוס. כאילו שעמוס היה פריניאן" (פר' עמ' 75 שו' 19).

לירן מנהל גן האירועים העיד שבפגישה עם דורון היה נוכח. הפגישה היתה במשרדו. וכך העיד: "האצבע הואשמה כלפי עמוס, כבר קבעו שעמוס שפך את הצבע... היתה נקודה אחת, עמוס תקף אותנו, שפך את הצבע, החתונה שלנו נהרסה לגמרי"(פר' עמ' 80 שו' 8 – 10).

28. סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") קובע: "פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית.."

סעיף 2 לחוק קובע:
"(א) פרסום, לעניין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב) רואים בפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות –
(ו) אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע".

סעיף 1 לחוק קובע:
"לשון הרע הוא דבר שפרסומו עלול-
(1) (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם;
(2) (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.."

הנטל להוכיח, כי הפירסום בוצע ע"י הנתבעים הוא על התובע (ר' ע"א 114/64 תיק נ. קריניצי ואח' פ"ד י"ח (4) 378, 386).
מהראיות שהובאו לעיל, הוכח לטעמי, כי התובעים פרסמו בע"פ, לאזניהם של לירן וזלצברג לפחות, כי עמוס ביצע נגדם תקיפה ושפיכת צבע על המכונית.
השאלה היא אם יש בפרסום כדי להשפיל את עמוס בעיני הבריות ולעשותו מטרה לבוז וללעג, או כדי לבזותו בשל התנהגות המיוחסת לו.
אורי שנהר בספרו דיני לשון הרע הוצאת נבו בעמ' 128 כותב:
"נראה, כי נדירים יהיו המקרים שבהם יקבע בית המשפט שייחוס של ביצוע עבירה אינו מהווה לשון הרע. בתי המשפט קבעו, כי ייחוס מעשי עבירה של רצח, תקיפה, בגידה, גנבה, זיוף ואף הפרת חוק התכנון והבניה מהווה לשון הרע".

בענייננו יוחסו לעמוס עבירות של תקיפה ושל היזק בזדון. אני קובעת שמדובר על כן ב"לשון הרע".

לאור האמור עד כאן, הוכחו יסודות העוולה של הוצאת לשון הרע בענייננו.

בכתב ההגנה לא טענו התובעים לקיומה של הגנה כלשהי על פי החוק. מכל מקום אם היו טוענים טענה כזו, הנטל היה עליהם להוכיחה. כל הוכחה כזו לא הובאה. לא מצאתי על כן, כי עומדת לתובעים הגנה כלשהי עפ"י החוק.
29. 29. הפיצויים
סעיף 7 (ב) לחוק קובע:
"במשפט על עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק".

עמוס העמיד תביעתו על סך 50,000 ₪, משני התובעים.

סעיף 19 לחוק קובע שיקולים שבהם רשאי בית המשפט להתחשב לטובת הנתבע. אינני סבורה שסעיפי המשנה חלים בענייננו. הרשימה בסעיף 19 אינה סגורה (ר' אורי שנהר שם עמ' 371).

דורון זלצברג העיד על שמו הטוב של עמוס: "אני מכיר את עמוס שנים, עמוס לא היה מעורב מעולם בשום קטטה, או באירוע עם נופך הכי קטן של אלימות" (פר' עמ' 75 שו' 3 – 4).

הנתבעים שכנגד לא סתרו בדרך כלשהי קיומו של שמו הטוב של עמוס.
עמוס לא הביא עדים מהקיבוץ להוכחת השינוי בהערכתו ע"י חברי הקיבוץ. עם זאת שוכנעתי, כי לעמוס נגרם עלבון והשפלה מהפרסום המשמיץ – הן לאור שמו הטוב וגילו המתקדם. הדברים עולים מעדותו.

אני סבורה שלעניין שפיכת הצבע התרשלו הנתבעים שכנגד בבדיקת העובדות. אשר לתקיפה, הרי שמדובר בפרסום עובדות שאינן נכונות כפי שעלה מהעדויות שהובאו לעיל. אני מוכנה להניח לטובת התובעים, כי ההתרשלות, וההפרזה לעניין התנהגותו של עמוס נבעו מזעמם של הנתבעים שכנגד עקב המעשה החמור של שפיכת צבע על מכוניתם השכורה ע"י אלמוני.

סוף דבר - בהתחשב בכל האמור לעיל אני פוסקת לעמוס פיצוי בגין הפרסום המעוול בסך 10,000 ₪.

30. 30. התביעה הוגשה כאמור על סך של 138,750 ש"ח, מתוך סכום זה נתבע סך של 20,000 ש"ח בגין עוגמת נפש והיתרה בגין הוצאות החתונה. אני סבורה, כי התביעה להשבת כל הוצאות החתונה היתה בלתי סבירה כבר עם הגשת התביעה. מסרט הוידיאו הוכח שהתנהלה חתונה שמחה, לאורך זמן עם ריקודים וכל טוב כיבוד.

נראה לי, כפי שכבר ציינתי, שאפילו היו מוכחות כל טענות התובעים לעניין הויכוח ושפיכת הצבע, העילה הראויה והמתאימה היתה לכל היותר עילה של עגמת נפש שהתובעים העמידו אותה על 20,000 ש"ח.
מכאן שהתביעה שנוהלה משך שלוש ישיבות ארוכות, עם עדים רבים, היתה ראויה להתנהל כתביעה קטנה או לכל היותר כתביעה בסדר דין מהיר.

אני מחייבת התובעים לשאת בהוצאות הנתבעים וצידי ג', וכן בשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ, לכל אחד מהנתבעים, ולצד ג' 2.

ניתן היום ט"ו באדר, תשס"ז (5 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

מ. נד"ב, שופטת


000883/05א 126 אתי








א בית משפט שלום 883/05 שמואלי דורון, שמואלי סיוון נ' לימון - גני אירועים בע"מ, גרנות עמוס, קיבוץ עינת (פורסם ב-ֽ 05/03/2007)