פסקי דין על בנק המזרחי סניף ככר יהלום | פסקי דין על ליסינג איתן לוי | פסקי דין על לוי איתן |

10617/06 א     28/03/2007




א 10617/06 בנק המזרחי סניף ככר יהלום נ' ליסינג איתן לוי בע"מ, לוי איתן




16
בתי המשפט
א 010617/06
בית משפט השלום תל אביב-יפו
28/03/2007
תאריך:
שופט: סובל משה

ת"א
בפני
:

בנק המזרחי סניף ככר יהלום

בעניין:
תובע
נ ג ד
1 . ליסינג איתן לוי בע"מ

2 . לוי איתן
נתבעים

פסק דין

1. מבוא
המדובר בתביעה כספית בסך של 60,561 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעים בגין חוב בחשבונה של הנתבעת 1 (להלן:"הנתבעת") אשר לה ערב הנתבע 2 (להלן:"הנתבע).

2. טענות התובע
ביום 29.3.04 הפקיד הנתבע שיק בסך 62,306 ₪.
ביום 30.3.04 הייתה שביתה אצל התובע.
ביום 31.3.04 ביקש הנתבע למשוך מהחשבון סכום של 72,000 ₪ בין היתר על סמך השיק שהופקד.
מר כהן, עובד התובע, התקשר לבנק הנמשך כדי לקבל מידע על השיק. נאמר לו כי הוא אינו יכול להתייחס לשיק אך המדובר בחשבון של לקוח טוב.
מר כהן אמר לנתבע כי לא מדובר באישור מוחלט אך הוא התעקש ואמר שהשיק לא יחזור ולכן מר כהן איפשר לו למשוך 72,000 ₪.
ביום 1.4.04 הוחזר השיק ע"י בנק לאומי, הבנק הנמשך.
מר כהן איפשר לנתבע למשוך ביום 1.4.04 סכום נוסף בסך של 24,500 ₪ זאת כיוון שרק מאוחר יותר באותו היום הוא ראה כי השיק שהופקד חזר.
מר כהן פנה מיד עם החזרת השיק לנתבע אשר אמר שהמדובר בטעות וביקש שהשיק יופקד בשנית.
השיק הופקד וחזר פעם נוספת ביום 4.4.04.

3. טענות הנתבעים
ביום 31.3.04 התקשר הנתבע למר כהן וביקש למשוך 72,000 ₪. מר כהן הודיע כי יש אישור להמחאה.
הנתבע הגיע לסניף ובנוכחותו התקשר מר כהן לבנק הנמשך. בשיחה זו נאמר למר כהן שיתקשר יותר מאוחר כדי לקבל אישור מוחלט על השיק.
מר כהן התקשר שוב בנוכחות הנתבע. לאחר שקיבל אישור מוחלט הוא איפשר לנתבע למשוך 72,000 ₪.
ביום 1.4.04 הנתבע הגיע שוב לסניף ולאחר שמר כהן אישר זאת הוא משך 24,500 ₪.
ביום 2.4.04 הודיע מר הלל כי השיק חזר.
ביטול ההמחאה נרשם עם יום ערך של 31.3.04 וזאת כדי להסתיר את העובדה שהזיכוי הפך לסופי ואינו ניתן לביטול.
לאחר שהנתבע דרש שהשיק יופקד בשנית, חזר השיק ביום 4.4.04.
מר כהן הודיע לנתבע כי הוא מתכוון לגבות את סכום ההמחאה מהלקוחה שמסרה את השיק, והבטיח שכאשר יגבה את הסכום מהלקוחה, יזוכה החשבון.
משלא הצליח התובע לגבות את השיק מהלקוחה, הוא פועל כנגד הנתבעים בחוסר תום לב.
ביום 21.4.05 הפקיד הנתבע בחשבונו הפרטי כ- 20,000 ₪ כנגד סיכום עם מר כהן שהסכום יכסה את החוב בחשבון זה והוא יוכל למשוך כספים.
ואולם ביום 26.4.05, סרב התובע לאפשר את משיכת הכסף והודיע שהעביר את יתרת הזכות לחשבון הנתבעת.
כיוון שהנתבע נזקק בדחיפות ל- 5,000 ₪, הוא הסכים לחתום על התחייבות לפרוע את חובות הנתבעת בתוך מספר חודשים.

4. דיון והכרעה
מטעם התובע העידו מר שמעון אוחנה, מנהל בחב' מעיין מירון שתייה בע"מ היא החברה אשר מסרה את השיק לידי הנתבע, מר הלל כהן שהינו מנהל תחום שירותים בנקאיים אצל התובע, וגב' יפעת סטילר, מנהלת מחלקת לקוחות בחב' כולמוביל לתוכה התמזגה כלמוטור עימה הייתה אמורה להיערך עסקת הליסינג.
מטעם הנתבעים העיד הנתבע בעצמו.

5. זיכוי ארעי או סופי
הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם עברו 3 ימי עסקים בנקאיים מיום הפקדת השיק ועד להחזרתו.
לאחר בחינת כלל הראיות אני קובע כי לא חלפו 3 ימי עסקים כנדרש, והזיכוי היה עדיין זיכוי ארעי שהנתבעים לא היו רשאים להסתמך עליו.

"יום עסקים בנקאי" מוגדר בסעיף 1 להוראות הבנקאות, כדלקמן:
"יום שבו פועלים רוב סניפי הבנקים ואשר לגביו נערכת סליקה של ממסרים".

באשר ל"תחילה וסיום של יום עסקים" נאמר בסעיף 2(א) להוראות הבנקאות, לענייננו:
"תחילתו של יום עסקים בנקאי תהיה עם סיום יום העסקים הבנקאי שקדם לו וסופו בשעה 15:00 באותו יום עסקים בנקאי".

נבחן להלן את השתלשלות העניינים:
יום ההפקדה -תחילתו ב- 28.3.04 בשעה 15:00 וסופו ביום 29.3.04 בשעה 14:59- יום זה אינו נספר במניין הימים.
יום העסקים הראשון -תחילתו ביום 29.3.04 בשעה 15:00 וסופו ביום 30.3.04 בשעה 14:59.
על השאלה האם הייתה שביתה ביום זה אם לאו אעמוד בהמשך.
יום העסקים השני - תחילתו ביום 30.3.04 בשעה 15:00 וסופו ביום 31.3.04 בשעה 14:59.
יום העסקים השלישי - תחילתו ביום 31.3.04 בשעה 15:00 וסופו ביום 1.4.04 בשעה 14:59.

אין מחלוקת כי השיק הופקד ביום 29.3.04, שאז זוכה החשבון זיכוי ארעי.
הסכום של 72,000 ₪ נמשך ביום 31.3.04 והסכום של 24,500 ₪ נמשך ביום 1.4.04. (נספח א' לתצהיר עדות ראשית של הנתבע).

6. אליבא דגרסת התובע השיק הוחזר ביום 31.3.04. את זאת הוא למד מתדפיסי החשבון של הנתבעת. כך ניתן לראות שהשיק חזר ביום 1.4.04 עם ערך של יום 31.3.04.
אליבא דגרסת הנתבעים השיק חזר ביום 2.4.04. טענה זו נסמכת על כך שלו היה חוזר השיק בבוקרו של יום 1.4.04, הרי שמר הלל לא היה מאפשר לבצע את המשיכה של 24,500 ₪ ולכן מתבקשת המסקנה שהחזרת השיק הייתה לאחר יום העסקים של ה- 1.4.04.

טענה זו של הנתבעים איננה מבוססת על תשתית ראייתית מניחה את הדעת ולכן אני דוחה אותה.

"בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו ישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו ולשכנע כי זו אכן מתקיימת". (ע"א 72 / 357 שנסי עזיז נ' סוראיה בצלציוני כז (1) 741, עמוד 741, 1973).

הנתבע בעדותו בעמ' 33 שו' 12 - 14:
"ש. מתי הלל אמר לך שהשיק חזר.
ת. בתאריך 2.4.04 או בתאריך 1.4.04 איני זוכר עברו שנתיים מאז. הלל הודיע לי שהשיק חזר. זה היה בתאריך 2.4.04 לא זוכר את היום בשבוע".

ברי, כי למועד החזרת השיק נפקות רבה. גרסתו של הנתבע נשענת על כך שהשיק חזר רק ביום 2.4.04 והנה כאשר נשאל על כך בעדותו בביהמ"ש הוא לא ידע להצביע על המועד המדויק של החזרת השיק.
מנגד, טענת התובע לפיה השיק חזר ביום 1.4.04 מגובה במסמכים.

7. יש לבחון, איפוא, כיצד יכול היה הנתבע לסתור את תוכנו של המסמך האמור והאם הוא השכיל לעשות זאת.

בסיפא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותמנית נאמר כי ניתן לסתור תוכנו של מסמך בשלושה אלה בלבד:
ב"מסמך" (אחר), ב"הודאת הנטען" או ב"פנקסיו של הנטען".
א. "מסמך" - הכוונה למסמך אחר בכתב שנעשה על ידי בעל דין היריב - "הנטען".
ב. הודאתו של הנטען" - ה"נטען" הוא בעל הדין הסומך את עמדתו של המסמך וכלפיו מועלית הטענה "נגד אותו מסמך".
ג. פנקסיו של הנטען" - פירוש המונח "נטען" הוסבר לעיל, ו"פנקסיו" פירושו רישומיו הנושאים אופי עסקי שדינם בהקשר זה הינם כדין הודאה בכתב.
(יעקב קדמי "על הראיות" חלק שלישי בעמ' 1323).

במקרה שבפני
הנתבעים לא פעלו לסתירת תוכנו של המסמך באף אחת מן הדרכים המנויות לעיל.

מכאן, שתוכנם של דפי החשבון של הנתבעת- לא נסתר.
הנתבע טוען שהתובע שינה את התאריכים המופיעים על דפי החשבון כדי לבסס ולחזק את טענתו, ואולם הוא לא הוכיח זאת בשום ראיה ומעדותו ניתן לראות שהוא אינו זוכר במדויק את התאריכים נשוא המחלוקת.

לאור האמור לעיל אני מקבל את גירסת התובע לפיה ביום 1.4.04 הוחזר השיק.
מכאן, שמעת הפקדת השיק, ועד החזרתו, טרם חלפו "שלושה ימי עסקים נוספים מיום הסליקה" כלשון הרישא להוראת סעיף 3(א) להוראות הבנקאות, ומשכך הזיכוי הארעי של החשבון בסכום השיק טרם הפך לסופי.

8. שביתה
לטענת התובע ביום - 30.3.04 הייתה שביתה ולכן יום זה אינו נכלל במניין שלושת ימי העסקים הבנקאיים.

סעיף 7 להוראות הבנקאות קובע:
(א) שיק שלא סולק או לא הוחזר בשל שביתה או השבתה בבנק...לא בא אותו יום במניין ימי העסקים הבנקאיים לעניין חיוב או זיכוי לקוחות ולעניין החלטה שלא לכבד שיק..
(ב) תעודה בחתימת המפקח או מי שהוא הסמיכו לכך תהא ראיה כי שיקים שהופקדו בבנק מסוים או שנמשכו על בנק מסוים, לא סולקו או לו הוחזרו בשל כך שאחד הבנקים לא השתתף בסליקה ביום פלוני, כאמור בסעיף קטן (א).

הנתבעים טוענים שהתובע לא הוכיח שאכן הייתה שביתה אצלו כפי הנדרש בסעיף 7 (ב) המצוטט לעיל, שכן התובע לא צירף תעודה כאמור אלא רק מסמך חתום ע"י משה רומי - מנהל המסלקה.

לחילופין, טוענים הנתבעים שגם אם נכונה טענת התובע לפיה ביום 30.3.04 הייתה שביתה, הרי שעובדה זו אינה מעלה ואינה מורידה שכן יום זה הוא אינו יום הסליקה - כיוון שיום הסליקה הוא יום ההפקדה אשר התרחשה כאמור ביום 29.3.04, ואינו יום ההחזרה ולכן בכל מקרה הוא בא במניין הימים.

יצוין, מר כהן טען בעדותו כי "יום הסליקה הינו יום המחרת שלאחר יום ההפקדה" (דיון מיום 11.12.06 עמ' 14 שו' 16 - 17).
אך כאשר נאמר לו בחקירתו שע"פ הנחיות המפקח של נגיד בנק ישראל יום ההפקדה של השיק הינו יום הסליקה הוא השיב : "מקובל עלי מה שקבע המפקח על הבנקים כך יש לפעול".

איני נדרש להכריע בשאלה האם הייתה שביתה אם לאו אצל התובע ביום 30.3.04, כיוון שממילא קבעתי לעיל שביום 1.4.04 הוחזר השיק כך שגם אם יום ה- 30.3.04 ייספר במניין הימים אזי עדיין טרם חלפו למעלה מ- 3 ימי עסקים.

9. אישור סופי מוקדם
לטענת הנתבעים, משזיכה הבנק את החשבון בסכום השיק והציג מצג בפני
הם שהשיק כובד, הזיכוי הוא סופי ואין הבנק רשאי לחזור ולחייב את החשבון בסכום השיק, הגם שזה חולל באי פרעון.
טענה זו סומכים הנתבעים על הוראת סעיף 3(א) להוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים) התשנ"ב-1992 (להלן: "הוראות הבנקאות"), שזו לשונו:

"בנק גובה יזכה את לקוחו ביום הסליקה בשל שיק שהופקד באותו יום; זיכוי כאמור ייחשב כזיכוי ארעי ויהפוך סופי בתום שלושה ימי עסקים נוספים מיום הסליקה, זולת אם במהלכם שב הבנק וחייב את הלקוח על ידי ביטול למפרע של הזיכוי הארעי, בשל כך שהבנק הנמשך סירב לכבד את השיק; ואולם הזיכוי ייחשב כסופי במועד מוקדם מהאמור אם הבנק הגובה הודיע ללקוחו כי חשבונו יזוכה בזיכוי סופי במועד מוקדם מהאמור, בין על פי אישור שנתן לו הבנק הנמשך ובין מסיבה אחרת".

לטענת הנתבעים, בנסיבות המקרה חל האמור בסיפא לסעיף 3(א) להוראות הבנקאות, לפיו "הזיכוי ייחשב כסופי במועד מוקדם מהאמור" לעיל, וזאת נוכח המצג שלטענתם הוצג להם על ידי הבנק, לפיו השיק כובד על ידי הבנק הנמשך.
אלמלא כן, לטענת הנתבעים, לא היה הבנק מאפשר לנתבע את משיכת הכספים וזאת כיוון שאין לנתבעת מסגרת אשראי אצל התובע.

ויודגש: אין טענה בפי הנתבע כאילו נאמר לו, בעת שבא למשוך כספים, כי השיק כובד, אלא שהוא טוען שזה המצג שיצר הבנק, בעצם ביצוע התשלום לידיו.

מנגד, מכחיש התובע שכביכול הוצג לנתבע מצג שהאישור הינו סופי, אלא לאחר ששוחח מר כהן עם הבנק הנמשך ולאור תשובתו, הוא הבהיר לנתבע כי אין מדובר באישור מוחלט ולכן לא יוכל לאשר את השיק.

10. במחלוקת זו שבין הצדדים, אני מעדיף את גרסת התובע.
עדותו של מר כהן בעניין זה הייתה בהירה, עקבית ואמינה.
שוכנעתי כי מר כהן איפשר לנתבע למשוך את הכסף רק לאחר שהסביר לו שהמדובר באישור שאינו מוחלט וכי לא הוצג בפני
הנתבע מצג מטעה על ידי עצם ביצוע התשלום לידיו.

נוכח כל האמור לעיל, אני קובע כי טענת הנתבעים לפיה עקב מצגי הבנק הפך הזיכוי הארעי לסופי "במועד מוקדם" - כלשון הסיפא לסעיף 3(א) להוראות הבנקאות - וכי מטעם זה לא היה הבנק רשאי לשוב ולחייב את החשבון משחולל השיק באי פרעון, אין בה ממש והיא נדחית.

ע"א 97 / 516 בנק לאומי לישראל בע"מס נ' שי לביא מימון (1987) בע"מ [פדאור (לא פורסם) 99 (3) 662, 1999) עמוד 4:
"... בהתקיים תנאים מסויימים, כאמור בסעיף 3 להוראות הבנקאות, זיכוי ארעי בגין שיק שהפקיד לקוח הופך סופי. טענת המשיבות היא, כי ברגע שהזיכוי הופך סופי משמעות הדבר שסכום השיק עומד לזכות הלקוח בלא הגבלה כלשהי. לשון אחר, הטענה היא שאף אם מסיבה זו או אחרת, שאינה תלויה דווקא בבנק הגובה, השיק אינו נפרע, זכאי הלקוח לקבל את סכום השיק מן הבנק הגובה. אילו זה הפירוש של סעיף 3(א) להוראות הבנקאות, היה בכך שינוי משמעותי באשר ליחס בין בנק גובה ללקוחו, בכל הנוגע לשיק שהופקד בחשבון. אין לקבל את הטענה כי זו הפרשנות הנכונה לסעיף 3 האמור".

אילו נתקבלה עמדת הנתבעים, משמעות הדבר הייתה שעל הבנק הגובה לשלם את סכום השיק, על אף שהשיק לא נפרע. וודאי שתוצאה זו אינה רצויה בנסיבות המקרה דנן ואינה הוגנת כלפי התובע.

11. הודאת בעל דין
הנתבע בעדותו בעמ' 30 שו' 12 - 17:
"ש. ... היתרה שלך בחשבון נובעת היום מאותו שיק של מעיין מירון שמשכת את הכספים על חשבון השיק בין היתר, והעסקה לא יצאה לפועל, לכן אלו לא כספים שלך, האם זה נכון.
ת. חלק מהכספים שלי כי הלקוח היה צריך לשלם עבור ביטול העסקה וזה היה מוסכם בנינו, העלות של בטול העסקה שמעיין הייתה חייבת לשלם הוא כ- 18,000 ₪ ואת הפרש הסכום אני מוכן לשלם".

ובהמשך בעמ' 31 שו' 17 - 19:
"...אני צריך להחזיר לבנק המזרחי ולא למעיין מירון, הבנק אומר שהם תובעים אותו וברגע שיקבלו את הכסף יעבירו אלי. לא ערכתי חשבון כמה אני חייב לבנק על פי מה שהבהרתי קודם לכן".

התובע טוען כי המדובר בהודאת בעל דין לעניין רוב הסכום הנתבע.
הנתבע מכחיש זאת בסיכומיו וטוען שהתכוון שיש להשיב את הכספים לחשבון הבנק של הנתבעת וכי הובטח לו ע"י התובע שהתובע יתבע את הכספים הללו ממעיין ויזכה את חשבון הנתבעת.

מדברי הנתבע אכן משתמעת הודאת בעל דין לעניין רוב רובו של הסכום למעט התשלום בגין ביטול העסקה.
יצוין, כי הטענה לפיה הוסכם בין הנתבע לבין מירון תשלום למקרה של ביטול העסקה הינה בגדר הרחבת חזית ויש לדחותה.

12. ביטול ההזמנה
הנתבע צריך היה להמתין בטרם ימשוך כספים מהחשבון עד אשר יראה שעסקת הליסינג אכן יוצאת אל הפועל.

הנתבע נשאל על כך בעדותו בעמ' 31 שו' 20 עד עמ' 32 שו' 2:
"ש. בתאריך 31 לחודש משכת את הכסף בתאריך 31 דיברת איתו בכסף מה הוא אמר לך.
ת. אמר שרואה את המסמכים ורוצה לשקול.
ש. למה לא השארת את אותם 60,000 ₪ בצד לראות אם הוא הולך על העסקה או מבטל אותה.
ת. הוא לא ביטל את העסקה לא היה מצב שהוא אמר אולי אני אבטל את העסקה".

בדבריו אלו של הנתבע יש סתירה אינהרנטית שכן מחד הוא טוען שמר אוחנה ביקש זמן לשקול את העסקה ומנגד הוא טוען שהשתמש בכספים כיוון שלא היה סיכוי שהוא יבטל את העסקה. משך הזמן אותו ביקש מר אוחנה נועד בכדי לאפשר לו להחליט האם הוא מאשר את עסקה אם לאו. האפשרות של ביטול העסקה הייתה, איפוא, בשיעור של 50% ובכל זאת נטל הנתבע את הסיכון והחליט למשוך כספים על חשבון השיק הנ"ל.

13. מר אוחנה, מנכ"ל מעיין מירון העיד שביום 31.3.04 הוא היה בבנק לאומי וכאשר גילה שההזמנה לא תואמת, הוא התקשר מיד לנתבע וסוכם ביניהם על ביטול העסקה.

בדיון מיום 11.12.06 עמ' 6 שו' 3 -5:
"ראיתי את המסמכים בסניף נהריה זה היה בתאריך 31.3.04 בשעות הבוקר. כחצי שעה לאחר שסיימתי לקרוא את המסמכים התקשרתי לאיתן".

הנתבעים מכחישים זאת. לשיטתם ביום 31.3.04 היה מר אוחנה בבנק לאומי, ראה את מסמכי העסקה וביקש זמן לשקול אותה. ורק לאחר מספר ימים מר אוחנה שלח את הביטול.

הנתבעים לא הצליחו להוכיח את טענתם.
הנתבע יכול היה להביא את הפקס ששלח לו מר אוחנה על מנת להוכיח את תאריך קבלתו ואולם הוא נמנע מלהביאו.

כאשר נשאל הנתבע בעדותו מדוע הוא לא הציג מסמך זה הוא ענה בעמ' 30 שו' 11:
"לא התייחסתי לכל מילה שהעד אמר כדי לסתור את טענותיו".

נראה, כי בכוונת מכוון נעשה הדבר, שכן ידועה ההלכה כי בעל דין לא ימנע מבית משפט אינפורמציה המצויה ברשותו. ואם נמנע מלהביא ראיה שהיא בהישג ידו, ללא הסבר סביר - אין לבית המשפט אלא להניח שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגד עניינו של אותו בעל דין (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) נ' טלקאר, פד"י מד(4) 595, 602, 1990);ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פד"י מז(2) 605, 614, 1993).

14. התשלום לכלומוטור
הנתבע טוען כי שילם חלק מהכסף לכלומוטור עבור עיסקת הליסינג האמורה.
לעומת זאת טוען התובע שהנתבע לא שילם כספים לכלומוטור ולראיה הוא העיד את הגב' יפעת סטילר.

הגב' סטילר נשאלה בדיון מיום 4.1.07 עמ' 26 שו' 1 -3:
"ש. את רואה אצלך תשלומים שקיבלתם מליסינג איתן לוי בע"מ
בהזמנה הזאת.
ת. בגין ההזמנה הזאת אין תשלומים".

הנתבע נשאל על כך בדיון מיום 4.1.07 עמ' 32 שו' 8 - 15:
"ש. שילמת מהכסף הזה לכלומוטור כסף עבור הרכב הזה.
ת. למיטב זכרוני כן איני זוכר כמה. אין לי קבלה כל החומר אצל רו"ח שלי יש בנינו סכסוך כספי ולא יכולתי להוציא את כל המסמכים.
ש. כאשר אתה משלם עבור רכב מסוים עותק של הקבלה אתה שם בתיק הלקוח.
ת. לא.
ש. אתה רושם בתיק הלקוח ששילמת עבור הרכב הזה.
ת. לא. אני מנהל לבד וזוכר את הכספים שאני משלם ומקבל..."

התנהלותו זו של הנתבע נראית תמוהה. כיצד זה אדם אשר מנהל סוכנות לביצוע עסקאות ליסינג מתיימר לזכור תשלומים אשר מתבצעים עבור הרכבים.
מה גם שבפועל כאשר נשאל על כך הוא העיד כי אינו זוכר מהו הסכום אותו שילם עבור עסקה זו.
הנתבע לא הוכיח כי שילם סכום כלשהוא לחב' כלומטור בעבור עסקת הליסינג.
בשולי פסק הדין אעיר כי יש לדחות טענות הנתבעים, לפיהן התובע פעל בניגוד להוראות המפקח על הבנקים שכן הוראות ניהול בנקאי לעניין ערבויות צד שלישי לטובת תאגיד בנקאי נחקקו בפברואר 2004 ואינן חלות על כתב הערבות עליו חתם הנתבע ביום 25.10.2000.

15. סיכום
לאור כל האמור לעיל אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 60,561 ₪ בתוספת ריבית עפ"י העתירה בסעיף 6 לכתב התביעה.
כמו כן אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד כולל בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.
ההוצאות וכן שכר הטרחה יהיו צמודים למדד וישאו ריבית כחוק החל מיום מתן פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים
ניתן היום ט' בניסן, תשס"ז (28 במרץ 2007) בהעדר הצדדים.
סובל משה
, שופט








א בית משפט שלום 10617/06 בנק המזרחי סניף ככר יהלום נ' ליסינג איתן לוי בע"מ, לוי איתן (פורסם ב-ֽ 28/03/2007)