פסקי דין על חיפה כימיקלים בע"מ | פסקי דין על הוועדה המקומית לתכנון ולבניה | פסקי דין על חיפה | פסקי דין על מהנדס העיר חיפה | פסקי דין על אריאל וטרמן ואח' |

3359/06 עתמ     28/03/2007




עתמ 3359/06 חיפה כימיקלים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, חיפה, מהנדס העיר חיפה, אריאל וטרמן ואח'




3


בתי המשפט
בית המשפט המחוזי בחיפה

בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים
עת"מ 003359/06


בפני
:
כבוד סגן הנשיא גדעון גינת

תאריך:
28/03/2007


בעניין:
חיפה
כימיקלים בע"מ
, ח.פ. 52.0039454




העותרת

- נ ג ד -


1. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה
, חיפה

2. מהנדס העיר חיפה
, אריאל וטרמן
3. סגן ראש העיר חיפה
ויו"ר ועדת המשנה
לתכנון ולבניה בעיר חיפה
, שמואל גלבהרט
4. ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה, מחוז חיפה



אדם, טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה





המשיבים


(מבקשת להצטרף)




ישיבת יום: 28 במארס 2007
נוכחים:
ב"כ העותרת: עו"ד גיא צפריר
+ עו"ד אלי בורשטיין
+עו"ד רון שוורץ

ב"כ המשיבים 1-3: עו"ד יאיר אבני
+ עו"ד לימור פורר

ב"כ המשיבה 4: עו"ד סיגלית מצא
, פמ"ח

ב"כ אדם טבע ודין: עו"ד תמר גנות


פרוטוקול
צפריר:
הגשנו עת"מ וביקשנו לקבל היתר בניה לשינויים המינוריים שאושרו בוועדה המקומית ועפ"י החלטת ועדת הערר. לעתירתנו הגשנו אישור של מהנדס הוועדה, פרט לפיקוד העורף וכן מסמכים שמאשרים את אישור פיקוד העורף. צרפנו פרוט' מדיון שערכה ועדת חומרים מסוכנים בעיריה שבה נכחו מהנדס העיר ויו"ר הוועדה המקומית ונציגי פיקוד העורף שחזרו והסבירו את עמדתם ומדוע המיכל עומד בדרישות המיגון ובסוף הדיון התקבלה המלצה לקבל רשיון עסק זמני למיכל. כל זה היה ערב המלחמה האחרונה, הלבנון השניה. בנסיבות אלה פנינו לוועדה המקומית וביקשנו לקבל היתר הבניה ומשלא נענתה פנינו לבימ"ש זה ע"מ שיחייב אותה לקיים את החלטת ועדת הערר ולהוציא את ההיתר.
לשאלת ביהמ"ש מדוע לא פנינו לוועדה המחוזית בערר, אני משיב כי ההחלטה לתת את ההיתר היא החלטה של ועדת הערר. כאשר באופן שיגרתי ועדה מקומית לא מקיימת החלטה של ועדת הערר, ההליך הוא פניה לביהמ"ש ולא בפני
ה חוזרת לוועדת הערר. לא היתה החלטה של הוועדה המקומית. היה אי קיום של החלטה של ועדת הערר. כאשר יש אי קיום הסעד הוא אכיפה. בתגובה לבקשה שלנו בפני
ביהמ"ש, לעתירה, טענה הוועדה המקומית 3טענות חלופיות:
א. שאין החלט לתת היתר
ב. שלא מולאו כל האישורים ולכן לא היה צורך לדון
ג. שעפ"י החלטת ועדת הערר, יש לוועדה המקומית אפשרות לבחון האם התנאים מולאו, אם לאו.
זה למרות שצרפתי לעת"מ אישור של מהנדס העיר+מפיקוד העורף.
לגבי השאלה האם יש החלטה לא לתת היתר, אני סבור אין פה החלטה לא לתת היתר. ישנה החלטה חלוטה של ועדת הערר שלא עתרו בגינה.
ההחלטה מחודש פברואר היא החלטה שבאה לשנות את המצב בצורה ברורה וחד משמעית. החלטה שמתעלמת במכוון מהרבה דברים וביניהם גם מההחלטה של ועדת הערר החלוטה. במקום, לכל היותר, לפי טענותיהם, הם יכולים לומר שהם יכולים לבדוק אם תנאים מסויימים התקיימו.
ההבדלים שנעשו תוך כדי הבניה הם 3:
במקום שהמיכל יהיה בגובה 25, הוא ירד ב – 1.40 מ', קטן בקוטר וקירות המגן זזו.
אנו מבקשים את שינויים אלה להתיר. אני כאן משום שמתנים לנו להוציא רשיון עסק בתיקון השינויים הללו. זה קרה בשנת 86. ההיכל בנוי כך.
כאן קבעו שמתירים את הסטיות, אישרו אותן והיום הוועדה המקומית רוצה לעשות שינוי. ישנם שני מישורים לטפל במיכל:
היתר הבניה. הבניה כבר בוצעה. המישור השני: רישוי העסק.
אם הוועדה חושבת שלא צריך להשתמש במיכל או צריך לרוקנו, זה חלק מרישוי העסק. יש לקבוע תנאים.
יש שתי שאלות בפני
ועדת הערר: המצב הקודם והמצב החדש. הוועדה החליטה שהיא לא טעתה, אך המיכל קיים בהיתר. אין מנוס מלבטל את ההחלטה.

אם ביהמ"ש אומר לגשת לוועדת הערר, אני מוכן להתייעץ בעניין. אבל לא לגבי ההחלטה החדשה. אני מתמודד עם מערכת שלמה של לחצים שלא כולם מן המשפט.
אני מבקש מביהמ"ש להסתכל על המצב המשפטי, לראות שיש אישור שכל התנאים התמלאו, ואז יסתיים העניין הזה. ההחלטה המקורית היתה לאשר בוועדה המקומית וכך גם ההחלטה של ועדת הערר והיא היתה החלטה סופית. עניין התנאים נגמר. מה שנשאר זה לבדוק האם התנאים התקיימו או לא. פניתי לוועדה המקומית ומהנדס העיר וקיבלתי אישור בכתב שצורף לעתירה, שכל התנאים מולאו. פניתי לפיקוד העורף וקיבלתי מהם אישורים שכל התנאים מולאו. ורק אז פניתי לבימ"ש זה ויש אישורים שהתנאים מולאו מגורמים מוסמכים. מתי יש סירוב לא לתת היתר? כאשר אין החלטה בבקשה, או כשיש החלטה לסרב. במקרה שלנו, לא ניתנה החלטה לסרב את ההיתר אלא בפועל לא ניתן ההיתר. יש החלטה לאשר ויש החלטה חלוטה לאשר בתנאים שהבאתי לעיל.
כאשר יש החלטה כזו לוועדה המקומית אין כבר סמכות להעלות טענות חדשות. כאשר מישהו לא מכבד החלטה של מוסד תכנון גבוה ממנו, עותרים כנגדו. זוהי עתירת אכיפה ולא ערר על סירוב.

מצא:
אני לא מסכימה בנקודה אחת לגבי פרשנות ועדת הערר. ועדת הערר לא הורתה לוועדה המקומית לתת היתר, אלא היא דנה בערר שהוגש לה על החלטת הוועדה המקומית לאשר את ההיתר, ועל החלטה זו הוגש ערר וועדת הערר דחתה את הערר בכפוף לכך שהוסיפה תנאי לרשימת התנאים שנקבעו קודם.
הבעיה היא הערה משנת 2001, שם נקבעה רשימת תנאים ונרשמה הערה שיש לבוא שוב לוועדה המקומית. העותרת לא ערערה על החלטה זו.
לגבי ההחלטה מ – 12/2/07 יש סמכות לדון (לוועדת ערר).
לגבי ההחלטה הקודמת, זו שאלה של פרשנות. אין כאן החלטה לסרב לתת היתר, אלא הפוכה.
לשאלת ביהמ"ש אני משיבה כאן המקרה לא פשוט: זה לא שהוועדה המקומית מסרבת לתת היתר אלא מפרשת את ההחלטה הקודמת כמקנה לה סמכות לדון שנית.


צפריר:
אבקש להחזיר לדיון בוועדת הערר רק את שאלת מילוי התנאים עפ"י החלטת ועדת הערר הקודמת שתבחן את הדברים ותחליט האם התנאים מולאו או לא.
הפניה לביהמ"ש לצורך אכיפה היא הנכונה, אך מאחר ויש טענה שהיה צורך ורצוי לבדוק התנאים, אני מוכן שאת השאלה הזו תבחן שוב ועדת הערר.
מפנה לנספח ד' עמ' 4. מצטט.
אני למד מזה, שכל הנושא הוכרע והשאלה היחידה שהושארה פתוחה היא באיזה דרך אפשר להשתכנע שכל התנאים מולאו. אני מוכן שוועדת הערר תקבע אם כל התנאים מולאו או לא. באותה החלטה שצרפתי כנספח ח' לעתירה, מצויין שם שיושב מהנדס העיר, היועמ"ש, יו"ר הוועדה המקומית והם רואים שהתנאים מולאו. הדברים כתובים. אין למעשה מחלוקת שמילאנו אחר התנאים.
פסק-דין
1. ביום 29.10.06 הוגשה העתירה המנהלית הנוכחית ובה מתבקשת הוראה למשיבים 1-3 לתת לעותרת היתר בניה להצבת מיכל אמוניה במקרקעין של העותרת במפרץ חיפה
(חלקה 17 בגוש 11635).

2. ברקע העניין עומדת החלטה של הוועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה
מיום 2.7.01 בפני
ועדה זו הונחה בקשה "לאשר לגליזציה לתוכנית מצב סופי הכוללת הגדלת נפח מיכל אמוניה מ-12,000 טון ל-14,300 טון כאשר המיכל יכיל רק עד 12,000 טון אמוניה בלבד", ראו נספח ג' לעתירה כאן. החלטת הוועדה המקומית אישרה את הבקשה בשורה של תנאים כאשר בסיומם נרשם "עם מילוי התנאים דלעיל הנושא יובא שוב בפני
ועדת המשנה לתכנון ובניה".

3. על ההחלטה של הוועדה המקומית הוגש ערר לוועדת ערר מחוזית ובו ניתנה החלטה בתאריך 25.10.01 שבעיקרו של דבר דחתה את הערר בנתון להוספת תנאי נוסף לשורת התנאים שנקבעו על ידי הוועדה המקומית. החלטה אחרונה זו של ועדת הערר לא היתה נושא לביקורת שיפוטית.

4. בעתירה הנוכחית טוענת העותרת, כי עמדה בכל התנאים שנקבעו בהחלטת הוועדה המקומית כפי שתוקנה בהחלטת ועדת הערר, וכי חרף זאת לא קיבלה מאת הוועדה המקומית את היתר הבניה הנדרש.

5. בעוד ההליך שבפני
י תלוי ועומד, ניתנה החלטה נוספת על ידי הוועדה המקומית בתאריך 12.2.07. החלטה זו צורפה להודעה שהוגשה מטעם המשיבים 1 ו-3 לתיק בית המשפט. בתמצית ניתן לומר שבהחלטה האחרונה של הוועדה המקומית יש משום סירוב למתן היתר הבניה. ההחלטה אינה מפרטת באילו מהתנאים שנקבעו בעבר עמדה העותרת ומהם התנאים שלא קוימו.

6. באי כוחם המלומדים של העותרת טוענים, כי העותרת עמדה בכל התנאים שנקבעו למתן היתר הבניה ומכיוון שכך היא זכאית לקבל את ההיתר. עמדתם היא שלא היה מקום להליך שננקט על ידי הוועדה המקומית ואשר הסתיים בהחלטת הוועדה מיום 12.2.07. הם טוענים, כי השאלה היחידה הצריכה להידון היא קיום התנאים שנקבעו בעבר, ואם התשובה לשאלה זו היא בחיוב, הרי התוצאה האפשרית היחידה היא של מתן ההיתר. עוד נאמר, שיש לראות את החלטה הוועדה המקומית מ-12.2.07 כבטלה, בנסיבות אלה.

7. כפי שהערתי במהלך הדיון בעל פה, אני סבור, כי כל הטענות כנגד החלטות שקיבלה הוועדה המקומית, לרבות הימנעות של הוועדה המקומית ממתן היתר, צריכים להיות מובאים בראש ובראשונה בפני
ועדת הערר המחוזית. הדברים נכונים גם כפי המצב שהיה לפני ההחלטה האחרונה של הוועדה המקומית, והם מקבלים משנה תוקף לאור החלטה אחרונה זו. לפי סעיף 152 (א)(1) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 "הרואה עצמו נפגע מהחלטה של ועדה מקומית או של רשות רישוי מקומית לסרב לתת היתר לפי פרק זה או לדחות התנגדות... רשאי לערור בפני
ועדת הערר...". מדברים אלה אני למד, כי ועדת הערר מוסמכת לדון הן בטענה שהיה צריך לתת היתר והן במקרה שוועדה מקומית או רשות רישוי מקומית מסרבים לתת היתר, יהיו הנימוקים של הרואה עצמו נפגע אשר יהיו.
בענייננו הטענה של העותרת היא, כי הוועדה המקומית נמנעה מלתת היתר אשר העותרת רואה עצמה זכאית לו. לשון אחר, מדובר בסירוב של הוועדה המקומית לתת היתר. סירוב כזה צריך להידון בשלב ראשון בפני
ועדת הערר.

8. כל המשיבים אישרו היום במהלך הדיון בעל פה, כי אם יגיע בית המשפט למסקנה בדבר סמכות ועדת הערר לדון בעניין, הרי לא יעלו טענה בנושא סמכות ועדת הערר וכן לא יטענו טענות הנוגעות למועד שבו היה צריך לפנות לוועדת הערר.

9. ברור שאין בהערותי כאן משום הבעת דעה כלשהי לגוף השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. למניעת ספק אני מציין, שכל אחד מבעלי הדין יהיה רשאי להביא בפני
ועדת הערר כל טענה שהובאה על ידיו בהליכים בבית המשפט. בכלל זאת, תוכל העותרת לטעון גם את הטענה שהשאלה היחידה העומדת לדיון היא של קיום התנאים למתן ההיתר שנקבעו בעבר, ולרבות טענה שאין להתחשב בהחלטת הוועדה המקומית מיום 12.2.07. עוד אני מציין, בהסכמת כל הנוכחים, כי פרק הזמן שחלף מיום הגשת העתירה הנוכחית, 29.10.06, ועד חלוף 30 יום ממועד מתן החלטתה של ועדת הערר, לא ילקח בחשבון לכל דבר ועניין, לרבות בטענות של שיהוי/מניעות/התיישנות כלפי העותרת.
10. על סמך השיקולים דלעיל, אני מוחק את העתירה. איני עושה צו להוצאות.
ניתן והודע בפומבי היום ט' בניסן, תשס"ז (28 במרץ 2007) במעמד הצדדים. (כל אחד מהנוכחים קיבל העתק הפרוטוקול במעמד השימוע).
סגן נשיא
אלה ר.ל. +שביט י.








עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 3359/06 חיפה כימיקלים בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, חיפה, מהנדס העיר חיפה, אריאל וטרמן ואח' (פורסם ב-ֽ 28/03/2007)