פסקי דין על איתן ארזי | פסקי דין על אפרים צדקה | פסקי דין על ציון צדקה

370/06 הפ     11/04/2007




הפ 370/06 איתן ארזי,אפרים צדקה נ' ציון צדקה




1
בתי המשפט
בבית המשפט המחוזי בתל – אביב יפו
הפ 000370/06
הפ 000351/06
בפני
:
כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל
/ ס.נשיא

12/04/2007
המבקש בהפ 351/06
המבקש בהפ 370/06

1. איתן ארזי

ע"י ב"כ עו"ד ל' קשלס
2. אפרים צדקה

ע"י ב"כ עו"ד ע' הוכמן

בעניין:

נ ג ד
1. ציון צדקה

ע"י ב"כ עו"ד א' כהן

2. איתן ארזי

3. אפרים צדקה
המשיב
המשיב בהפ 370/06
המשיב בהפ 351/06
פסק דין
א. מהות הבקשה

זו בקשה לביטול פסק בורר אם במלואו ואם בחלקו, לחלופין מתבקש בית המשפט להשיבו לבורר לשם תיקונו.
ב. עובדות רלבנטיות

הצדדים לבקשה זו הנם חברים במיזם עסקי משותף (להלן יקראו: "איתן", "אפרים" ו"ציון" ו/או "השותפים").
במהלך שנת 1996 חברו השלושה יחדיו לרכישת נכס ברח' מעלה הבנים 29, ברמת גן (להלן: "הנכס" ו/או הפרויקט) לשיפוצו.

ההשקעה בנכס חולקה כך:
איתן השקיע – 30,000 $
ציון השקיע – 40,000 $
אפרים השקיע – 280,000 $
בהתאם להסכמות אלו נחתם הסכם מכר לפיו הנכס נרכש בסכום של – 1,540,000$.
ההסכם נחתם ע"י איתן ואפרים ואילו בשמו של ציון חתמה בתו, משיקולים השמורים עמו.
בנוסף להשקעה האישית נעזרו השלושה במימון בנקאי מבנק לאומי שהעמיד אשראי בגובה
של 1,180,000$, יתר הסכום אמור היה להתקבל ממכירת שתי דירות מהפרויקט כשתמורת המכירה הייתה חלק מהשקעת השותפים בחלקים שווים.
העותרים לא הצליחו למכור את הדירות כמתוכנן ולכן לא הצליחו לעמוד בתשלום האחרון שעמד על סך – 80,000$.
בדלית ברירה נאלצו לממן בעצמם את המשך הפרויקט, בהתאם להסכמה המקורית, לפיה המשך מימון הבניה יחולק באופן שווה ביניהם.
איתן העביר לקופת השותפות סך של – 27,000$; אפרים העביר לקופת השותפות סך של– 15,000$ וציון לא העביר מאומה.
מוכר הפרויקט הגיש תביעה כספית נגד השותפים לפיצויים מוסכמים בשל הפרת הסכם המכר.
בעקבות זאת פנו אפרים וציון לבנק לאומי ולקחו הלוואה פרטית שהועברה לחשבון השותפות.
לגרסת איתן במהלך חודשים ספטמבר – דצמבר 2000, הוא השקיע ביתר 38,000 ₪.
בחודש דצמבר 2000 התברר כי להשלמת הבניה דרוש סך של כ – 200,000 ₪, נוסף להשקעת היתר של איתן.
ציון ואפרים פנו לאיתן וביקשו שילווה להם את החלק שלהם בהשקעה שנדרשה – 79,486 ₪ כ"א.
איתן נענה בחיוב וביום 18.12.00 חתמו על הסכם הלוואה הנפרד מכל התקשרות אחרת שיש ביניהם, לרבות בנושא הנכס. (להלן: "הסכם ההלוואה").
עפ"י הסכם ההלוואה התחייבו ציון ואפרים להחזיר לאיתן את הכספים בתוך 9 חודשים.
כבטוחות לאכיפת ההסכם דרש איתן שהשניים יתנו לו התחייבות כי הכספים הראשונים שיתקבלו מהפרויקט יוחזרו ע"ח ההלוואה, לפני כל התחשבנות אחרת.
כמו כן דרש שיפקידו שיקים לביטחון אצל עו"ד רוט בנאמנות.
הריבית במסגרת הסכם ההלוואה נקבעה בגובה של 16% ב- 6 החודשים הראשונים ו- 32% ב – 3 החודשים הנותרים. כן הוסכם כי במידה והסכומים לא יוחזרו במועדם תחול על ההלוואה מתום תשעת החודשים ועד למועד הפירעון, הריבית הנקובה בחוק הלוואות חוץ בנקאיות.
הכספים לא הוחזרו לאיתן עד עצם היום הזה.
לימים בעקבות מכירת חלק מהדירות בפרויקט נוצרה יתרת זכות בחשבון השותפות. בנק לאומי אשר הלווה לאפרים את כספי ההלוואה האישית ושבו גם התנהל חשבון השותפות, ניצל את זכותו לפרוע את החוב באופן חד צדדי.
בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לאופן סיום השותפות, לרבות חלוקת הכספים אשר נותרו בקופת השותפות לאחר התשלום למס שבח; האחריות להשבת כספי ההלוואה הראשונה; החזרת כספי ההלוואה השניה לאיתן ע"י ציון ואפרים ואופן חישוב הריבית.
בעקבות זאת פנו למוסד לבוררות עסקית עפ"י הסכם הבוררות שנחתם ביניהם, שם מונה עו"ד מרדכי גלוסקא לדון בעניינם לשם פתרון הסכסוך.
ביום 12.1.06 ניתן פסק הבוררות נשוא בקשה זו.
ביום 5.3.06 הגיש איתן בקשה לביטול פסק הבוררות (ה"פ 351/06), ביום 8.3.06 הגיש אפרים בקשה נוספת נפרדת לביטול פסק הבוררות (ה"פ 370/06).
ביום 10.7.06 החליט השופט זפט לאחד את הדיון בשתי ההמרצות (בש"א 15347/06).
איתן ואפרים (להלן: "המבקשים") העלו טענות, בנפרד, אשר לגרסתם יש בהן להביא לביטול פסק הבורר עפ"י עילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, נדון בהן עתה.
ג. הפלוגתאות בין הצדדים

מכתבי הטענות ומטענות הצדדים עלתה פלוגתא אחת:
- האם יש לבטל את פסק הבוררות?
ד. האם יש לבטל את פסק הבוררות?

סעיף 24 לחוק הבוררות קובע 10 עילות לביטול פסק בורר:

"בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין (בחוק זה - בקשת ביטול), לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה . . .

ניבחן התקיימות העילות בענייננו:

העדר סמכות:

" (3) הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות;"

במסגרת הליך הבוררות התבקשו הצדדים להגיש את עיקרי טיעוניהם בכתב.
מעיקרי הטיעון כאמור עלו מספר פלוגתאות בין הצדדים אחת מהן הייתה לעניין גובה הריבית כפי שנקבע בהסכם ההלוואה.
לשם כך נדרש הבורר לפרש את סעיף 10 להסכם ההלוואה הקובע כי:

"בחלוף תשעה חודשים, ממועד כל תשלום יעמדו ההלוואות לפירעון מיידי ואיתן יהא רשאי לנקוט בכל הליך גביה שיראה לו. החל מאותו מועד תישא ההלוואה ריבית שנתית בגובה שיקבע ע"פ החוק להלוואות חוץ בנקאיות"
(נספח ב' לבקשה המתוקנת).

הצדדים נחלקו באשר לפרשנות הסיפא של הסעיף, קרי מהי הריבית האמורה בחוק הלוואות חוץ בנקאיות.
איתן, המלווה, טען כי מדובר בריבית המקסימאלית האמורה בסעיף 5 לחוק הלוואות בנקאיות ואילו אפרים וציון, הלווים, טענו כי מדובר בריבית אותה מפרסם הבנק בהתאם להוראות סעיף 5(א) לחוק ולא הריבית המקסימאלית.
הבורר קבע כי למרות הסכמת הצדדים בהסכם ההלוואה הוא סבור שצודק יהיה לקבוע את שיעור הריבית עפ"י חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961.
הבורר נימק והסביר כיצד הגיע למסקנה זו ואלה דבריו:

"לכאורה ועל פני הדברים אין סיבה שלא אקבל את הסכמת הצדדים ואפסוק על פי ההסכם.
יחד עם זאת אני סבור שכאשר הכספים שקבלה השותפות מרוכשי הדירות מושקעים בפקדונות שקליים או דולריים ולא במכשירים פיננסיים המניבים ריבית גבוהה וכאשר הצדדים אינם יכולים לשחרר את הפקדונות הללו ולהחזיר לאיתן את ההשקעה אין זה צודק שאיתן יקבל ריבית חוץ בנקאית בשיעור גבוה. נוצר כאן, לכאורה, מצב של ניגוד עניינים כאילו יש לאיתן עניין שההלוואה לא תוחזר שכן שיעור הריבית שהיא נושאת אטרקטיבי במיוחד."
(סעיף 16.4 לפסק הבוררות נספח א' לבקשה המתוקנת)

איתן טוען כי הבורר שינה הסכם בכתב, וקבע הסדר חדש שהצדדים כלל לא טענו לו ובכך חרג מסמכותו.
הדין ויישומו

סמכות הבורר נקבעת בהסכם הבוררות (ר' פרופ' ס' אוטולנגי "בוררות דין ונוהל" (מהדורה רביעית – תשס"ה – 2005), עמ' 1022).
בענייננו קובע הסכם הבוררות כך:
"1. . .
2. הצדדים ינסו להגיע להסכמה בקשר לתביעות הכספיות ההדדיות במידה ולא תהיה הסכמה שכזו מתחייבים הצדדים למנות בורר מוסכם שיפסוק בכל חילוקי הדעות שביניהם.
3. הבורר יהיה פטור מהדין המהותי ומדיני הפרוצדורה. הבורר ינמק את דעתו".
(נספח ו' לבקשה המתוקנת).

לכאורה נראה כי הצדדים העניקו לבורר סמכות רחבה לפסוק בסכסוך הכספי שנתגלע ביניהם, על פי ראות עיניו תוך נימוק דעתו.
עם זאת את הסכם הבוררות יש לקרוא יחד עם הסכם ההלוואה נשוא המחלוקת.
הסכסוך לעניין הריבית תוחם על ידי הצדדים בניירות העמדה שלהם (נספחים ח'1-ח'3 לבקשה המתוקנת של איתן) כך שעל הבורר היה לפרש את הסכם ההלוואה ומהו גובה הריבית על פיו, כך למשל בנייר העמדה של אפרים הוגדרה המחלוקת בעניין זה באופן הבא :

" . . . הריבית צריכה כפי שבנק ישראל מפרסם מידי חודש לפי סעיף 5(א) לחוק הסדרת הלוואת חוץ בנקאית התשנ"ג 1993."

לא זו אף זו הבורר הגדיר את המחלוקת לעניין הריבית בעצמו כך:

"אין מחלוקת בין הצדדים על הצורך להחזיר לאיתן את סכום ההלוואה. המחלוקת היא על שיעורי הריבית הנקובה בהסכם – 16% ו – 32% ריבית פיגורים. מדובר בשיעורי ריבית גבוהים מכל שיעור ריבית הנהוג בבנקים. מדובר בשיעור ריבית הנהוגים במסגרת חוץ בנקאית."

מטענות אפרים לעיל בשילוב עם הגדרת המחלוקת ע"י הבורר, עולה, שלא הייתה מחלוקת בין הצדדים כי אופן חישוב הריבית צריך היה להתבסס על חוק הלוואות חוץ בנקאיות.
ציון טען כי משפטרו הצדדים את הבורר מהדין המהותי והפרוצדוראלי אין פסול בפסיקתו עפ"י פרשנותו העצמאית להסכם ההלוואה.
דין טענה זו להידחות.
פסיקת הבורר אינה מהווה פרשנות הסכם ההלוואה כי אם שינויו.
פרשנות הסכם פירושה קריאת הכתוב תוך ניסיון להתחקות אחר אומד דעת הצדדים בחתימתם עליו.
בענייננו, אומד דעת הצדדים היה לקיחת הלוואה בתנאים חוץ בנקאיים, על כך לא יכול להיות חולק, לכן קביעת חוק הלוואות חוץ בנקאיות כמדד לגובה הריבית נראה הגיוני בנסיבות.
השאלה שהתעוררה היא על פי איזו ריבית צריך להיות מחושב החזר ההלוואה, כאשר הכוונה לריבית הקבועה בחוק הלוואות חוץ בנקאיות עליו הסכימו הצדדים בחתימתם.
השימוש בחוק אחר אינו בגרד פרשנות ההסכם.
לגרסת ציון כאשר ישנו חוזה ששיעור הריבית הקבוע בו הינו חריג וסוטה מכל מידה של הגינות וסבירות לבית המשפט מסור שיקול הדעת להתערב בו ולהפחית את שיעור הריבית ולו במחיר של פגיעה בעקרון חופש ההתקשרות בחוזים.
טענה זו ראוי היה שתטען במסגרת הליך הבוררות שכן אז יכול היה איתן להגיב עליה.
כמו כן טען ציון לחלופין כי הבורר טעה בשימוש בחוק פסיקת ריבית והצמדה וכי על פיה ההלכה הנהוגה טעות הבורר אינה עילה לפסילת קביעתו.
ציון מערב מין שאינו במינו, ההלכה לפיה אין בטעות הבורר להביא לביטול פסק הדין נוגעת לטעות בפרשנות הדין המהותי.
כפי שהסבירה פרופ' אוטולנגי בספרה:

"מה הדין אם החליט בכל זאת "לשים את החוק נר לרגליו" – וטעה בו? כיום, כאשר שוב לא קיימת עילת הביטול של "טעות על פני הפסק" – אין עילה שעליה יוכל מבקש הביטול לבסס את בקשתו".
(שם עמ' 1019).

בענייננו הבורר לא טעה בשימוש בדין המהותי אלא שינה בעצמו את הסכם ההלוואה בחוסר סמכות.
לאור זאת הבורר בפסיקתו לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961, חרג מסמכותו.
לעניין זה יפים דברי פרופ' ס' אוטולנגי ז"ל בספרה:

"כשם שסמכות הבורר משתרעת על כל תנאיו של החוזה, ככל שיש להם נגיעה לסכסוך שבפני
ו, כך גם חריגה מהסכם הבוררות מתייחסת לכל תנאיו של החוזה. לכן גם פסיקת ריבית, למשל, שלא לפי האחוז שנקבע בחוזה למקרה של הפרתו תיחשב לחריגה מסמכותו מצד הבורר".
(שם עמ' 1021)

לאור זאת עילת הביטול בסעיף 24(3) מתקיימת בענייננו, כמו כן יש לציין כי איתן טען בצדק שלא ניתנה לו האפשרות לטעון טענותיו באשר להסדר "יציר" הבורר עליו נודע לו בפסק הדין בפעם הראשונה.
עובדה זו מביאה למסקנה לפיה מתקיימת בענייננו עילת ביטול נוספת לפי סעיף קטן 4:

" לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו; "

אין חולק כי לצדדים ניתנה אפשרות הטיעון בנוגע לסכסוך הכספי שנתגלע ביניהם.
אולם לא ניתן היה לצפות שהבורר יפסוק שלא על פי ההסכמות שהובעו בהסכם ההלוואה ולכן נמנעה מהם זכות הטיעון בעניין ספציפי זה.

העדר הכרעה

איתן טוען כי מתקיימת עילת ביטול נוספת מכוח סעיף קטן 5 וזו לשונה:

" (5) הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו;"

איתן טוען לעניין ההלוואה נשוא הסכם ההלוואה, כי הבורר לא חייב אף צד בצורה אופרטיבית לשלם לו את הכספים.
הבורר כתב בפסק הבוררות כך:

"אין מחלוקת בין הצדדים על הצורך להחזיר לאיתן את סכום ההלוואה. . .
המחלוקת היא על שיעורי הריבית הנקובה בהסכם. . .
בין הצדדים קיימת מחלוקת נוספת והיא לגבי סכום ההלוואה. בעניין זה אני קובע על פי המסמכים והראיות שהובאו בפני
כי סכום ההלוואה הוא 238,400 . . . איש מהצדדים לא הצליח לסתור טענה זו . . .
לעניין שיעור הריבית . . .
אני פוסק כי שיעור הריבית שאיתן יהיה זכאי לו בגין ההלוואה יהיה השיעור הקבוע בחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961 – קרי הצמדה למדד המחירים לצרכן וריבית שנתית צמודה של 5% המצטרפת לקרן אחת לשנה. . .
סך של 79,486 ₪ יוחזר לאיתן בערכים דולריים . . .
לאור האמור לעיל הרי מכל חלוקה שתתבצע בשלב בראשון יהיה איתן זכאי לסך של 238,400 ₪ בצרוף ריבית והצמדה כפי שנפסק לעיל".
(הדגשות שלי ד.פ.)

סבורני כי הדברים ברורים, ישנם שני צדדים להלוואה – מלווה ולווה, בענייננו איתן – המלווה ואפרים וציון הלווים, כאשר כתב הבורר כי יש ל"החזיר לאיתן" ו/או "איתן זכאי" הרי שהלווים חייבים.

באותו עניין טען איתן כי הבורר התעלם מהעובדה כי המשיבים הם החייבים העיקריים ואילו כספי השותפות מהווים בטוחה בלבד.
זה המקום להזכיר כי בית המשפט אינו מהווה ערכאת ערעור, טענה זו מקומה בערעור ומשום כך דינה להידחות.
כפי שכתבה השופטת דורנר:

"בקשה לביטולו של פסק-בוררות איננה, איפוא, תחליף לערעור על שאלות הנוגעות לתוכנו של הפסק. אף כאשר ברי הוא כי מסקנה ממסקנותיו של הבורר מוטעית, בין במישור המשפטי, ובין במישור העובדתי, אין בכך כדי להוות עילה לביטולו. פסק-בורר עשוי איפוא להתבטל, רק מקום בו הליך הבוררות פגום מיסודו, או בנסיבות בהן לא נתמלאו עקרונות הבוררות המוסכמים על-ידי הצדדים. ביטול הפסק בשל תוכנו, אפשרי רק כאשר מנוגד הוא באופן מובהק לתקנת הציבור."
(רע"א 7205/01 כפר דניאל נ' יעקב מיטרני, תק-על 2002(1), 71)

דברים אלו יפים גם לעניין טענותיו של איתן לפיהן נפלו טעויות רבות בפסק הבורר.
איתן טען כי קיימות סתירות בפסק הבורר; כוונתו בעניינים מסוימים אינה ברורה; חישוביו אינם נכונים; קיימות טעויות סופר רבות.
טענות אלו אינן מענייננו של בית המשפט ודינן להידחות, לעניין טעויות הסופר אתייחס בהמשך.
בנוסף לטענותיו של איתן לביטול פסק הבוררות ביקש גם אפרים להחזיר אותו לתיקון לידי הבורר.
לגרסתו הבורר התעלם מהתחייבותם של איתן וציון לפיהן סכום השקעתו יהיה מובטח במכירת דירות שתימכרנה במסגרת המיזם המשותף, וכי סכום של 270,000$ מתוך השקעתו ישא ריבית של 6% שנתית צמודה (כתב ההתחייבות צורף לבקשתו של אפרים).
הבורר כתב כך:

"אפרים חוזר על תביעתו לקבל ריבית בגין השקעותיו לפי ההחזר שהיה אמור לקבל במהלך הבניה, וכן בפיצויים בגין סכומים ששולמו על ידו."

מדברים אלו אנו למדים כי הבורר היה מודע והכיר את טענת אפרים באשר להתחייבות איתן וציון כלפיו.
עם זאת עלינו להביא בחשבון כי בפני
הבורר היו מחלוקות רבות וחומר רב ולכן לא יכול היה להתייחס לכל טענה וטענה בנפרד עצם מודעותו לטענות הקיימות מלמדת כי הן הובאו בחשבון במסגרת שיקוליו בהכרעתו הסופית:

" . . . די בקיומו של שלד הנמקה כללי זה כדי לספק את הנדרש בבוררות, ואין צורך בהנמקה פרטנית לכל פרט ופרט ולכל רכיב בפסק הבורר. הרי שדי בכך שההנמקה תראה לקורא – במיוחד לבעלי הדין – כי לא נעלמו מעיני הבורר אותם נושאים שעמדו לפניו להכרעה, וכי היו בפני
ו הטענות שהועלו על ידם, ובתמצית השיקולים שהביאו לתוצאות הפסק".
(ע"א 1325/92 קולקר נ' דיפלומט אופנועים (1985) בע"מ, פ"ד מז(3)89).

לאור האמור אני קובעת כי יש להחזיר את פסק הבוררות לבורר כדי שזה ידון בשאלת הריבית על פי הסכם ההלוואה קרי, על הבורר לקבוע מהי הריבית שתגבה על החוב של אפרים וציון לאיתן עפ"י חוק הלוואות חוץ בנקאיות.
זאת בהתאם להלכה הנהוגה לפיה:

" הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי הייתה בקשה לביטול הפסק. העילות לביטול פסק בוררות מנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ט-1968 (להלן: החוק).
סעיף זה מסמיך את בית המשפט, לבטל פסק בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו, או להחזירו לבורר, באחת מאותן עילות המנויות בסעיף. סעיף 26(ב) לחוק קובע, כי "לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו, או להחזירו לבורר". מכאן, שיש ללכת מן הקל אל הכבד, ולבטל פסק בוררות רק כאופציה אחרונה, אם לא ניתן להשאירו על כנו, ולתקן את הפגם בו בדרך אחרת".
(רע"א 3312/01 אביחנן ניסים ו-31 אח' נ' החברה האמריקאית, תק-על 2002(1), 865.)
ה. סוף דבר

דין הבקשה להתקבל בחלקה בעניינו של המבקש ארזי איתן.
פסק הבוררות יוחזר לבורר לדיון מחדש בעניין הריבית כפי שהובהר לעיל, באותה הזדמנות יתוקנו טעויות הסופר שנפלו בו.
דין בקשתו של אפרים צדקה
להידחות.
לאור זאת ישאו אפרים וציון צדקה
בשכ"ט עו"ד בסך 25,000 ₪ + מע"מ כ"א.
כמו כן ישאו אפרים וציון צדקה
בהוצאות המשפט אותן יישום הרשם.
הסכומים ישאו ריבית והצמדה כדין.

ניתן היום 11/4/07, בהעדר.
המזכירות תמציא עותק

פסק דין
זה בהמצאה כדין לב"כ הצדדים.

__________________
ד"ר דרורה פלפל
, שופטת
ס.נשיא








הפ בית משפט מחוזי 370/06 איתן ארזי,אפרים צדקה נ' ציון צדקה (פורסם ב-ֽ 11/04/2007)