פסקי דין על אשר לוי | פסקי דין על אפרים לוי | פסקי דין על מדינת ישראל | פסקי דין על משרד הביטחון |

623/83 עא     11/03/1986




עא 623/83 אשר לוי, אפרים לוי נ' מדינת ישראל, משרד הביטחון




(פד"י מ(1) 477)
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ערעור אזרחי מס' 623/83
השופטים: כבוד הנשיא מ' שמגר
,
כבוד השופט ד' לוין
,
כבוד השופט א' גולדברג
המערערים: 1. אשר לוי

2. אפרים לוי

ע"י ב"כ עו"ד י' ברגמן

נ ג ד
המשיבה: מדינת ישראל
, משרד הביטחון

ע"י ב"כ עו"ד נ' ליבנה
, סגן בכיר לפרקליט המדינה
וערעור שכנגד
ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת ט' שטרסברג-כהן) מיום 7.11.83 בת"א 1374/80.
פסק דין
הנשיא מ' שמגר
: 1. בעת מלחמת יום הכיפורים התמקמה פלוגת דלק של פיקוד צפון על מיכליותיה בקרית ים, בגן ילדים שליד שדרות רוברט סולד ולידו, במקום שאושר לה על ידי עיריית חיפה לצורך פריסה ושימוש בשעת חירום. היחידה שהתה בשטח, היינו בגן הילדים ובסביבתו, כשלושה חודשים וחצי. טענת המערערים, גרמה היחידה נזקים לעבודת פיתוח וסלילה ולחומרים שהובאו לשטח ונערמו בו לצורך זה, ועל כך סבה התובעת בבית המשפט קמא, שבה נתבעו פיצויים עבור הנזק האמור.

2. בבית המשפט קמא העלתה המדינה את טענת ההגנה, שלפיה יש לפטרה מאחריות כלשהי בנזיקין לאור הוראותיו של סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952, שלפיו אין המדינה אחראית בנזיקין למעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא הגנה לישראל.

בית המשפט המחוזי דחה טענה זו בהסתמך על פרשנותו של סעיף 5 האמור, כפי שהיא עולה בעיקר מע"א 311/59, 317 מפעל תחנת הטרקטורים בע"מ נ' חייט ואח' וערעור נגדי, פ"ד יד 1609 ובפסיקה מאוחרת יותר, ואשר לאורה אין להכיר בפטור כאמור אלא עקב פעולת לחימה ממש, היינו -
"... פעולה צבאית שבדרך כלל אין צבא מבצע אותה אלא בשעת לחימה בלבד" (דברי השופט ח' כהן בע"א 311/59, 317 הנ"ל, בעמ' 1613).
בית המשפט בע"א 311/59, 317 הנ"ל הוסיף ואמר בעמ' 1613-1614, בקשר לסוגיה שלפנינו:
"אין, לדעתי, לראות בפעולת שמירה פעולה מלחמתית, לא רק מפני שהיא פעולה של כל ימות השנה... אלא מפני שמטיבה ומטבעה אין בה אלמנט של לחימה; ואם כי לא תיתכן מלחמה בלעדיה, הרי היא פעולת עזר או פעולת לוואי בלבד, משל לפעולות אפסנאות או עזרה רפואית שלא תיתכן מלחמה בלעדיהן ובכל זאת אינן בהכרח פעולות מלחמתיות.

אני מתחזק בדעתי זו... ונראה לי שיש לפרש את הסייגים, הבאים להגביל את אחריות המדינה, פירוש קפדני, שלא יישלל מן האזרח סעדו אלא בה במידה שהמחוקק גילה רצונו בכך בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים. פירוש קפדני של הסייג שהמדינה לא תשא באחריות בשל פעולה מלחמתית של צבא הגנה לישראל מביאנו לידי הגבלת הסייג לאותן פעולות אשר הן מלחמתיות מטבע ברייתן ואשר מקומן ורישומן לא ניכר אלא תוך כדי לחימה בלבד".
(וראה גם הנסיבות המתוארות בע"א 686/77 מקורות חברת מים לישראל בע"מ נ' מרג'י ואח', פ"ד לד (4) 365).

בית המשפט המחוזי סבר, כי גיוס רכב, החנייתו, הנעתו וכיוצא באלה, בנסיבות שתוארו במקרה דנן, אינן פעולות שמטבע ברייתן מהוות פעולה מלחמתית. אלו פעולות עזר מובהקות, שאינן כרוכות בפעולות מלחמה ואינן בעלות אופי כזה. מכאן דחיית טענתה האמורה של המדינה.

הנני סבור, כי בדין נדחתה טענת ההגנה האמורה: לעניין סעיף 5 הנ"ל, אינה קובעת מהותה של התקופה, שבה מבוצעת העוולה, הווה אומר העובדה שהיא תקופת מלחמה, ולא די בכך, כי בתקופה כאמור מבוצעת פעולה על ידי הצבא. אף בזמן מלחמה יש פעולות לרוב של הצבא, שאינן גוררות אחריהן פטור לפי סעיף 5. רק פעולת מלחמה ממש במובנו הצר והפשוט של מונח זה, כגון: כינוס כוחות לקרב, תקיפה לוחמת, חילופי אש, פיצוצים וכדומה, שבהם בא לידי ביטוי האופי המיוחד של הלחימה על סיכוניה ובעיקר על השלכותיה ועל תוצאותיה, הם אלו שאליהם כוונו מלותיו של סעיף 5. ריכוזי רכב ותנועת רכב בעורף הרחוק, שאין בהם דבר ללחימה פרט לכך שתקופת המלחמה והגיוס גרמתן, אינם מפעילים את החסינות, שסעיף 5 הנ"ל ביקש ליצרה.

אין ספק, כי פרשנות זו לסעיף 5 היא פרשנות מצמצמת, אך זו גם הייתה, בצדק, הגישה, שבאה לידי ביטוי בפסיקה של בית משפט זה מאז ע"א 311/59, 317 הנ"ל, והפרשנות האמורה סבירה ואף רצויה, כאשר מדובר על חסינות מפני אחריות למעשה, שהוא, לפי טבעו ובנסיבות רגילות, בגדר מעשה עוולה.

3. טענה אחרת של המערערים מתייחסת לעניין חישוב הנזק הן מבחינת הערכת שווי החומרים שאבדו או נתקלקלו במקום עקב תנועת הרכב והן מבחינת ההצמדה והריבית של הפיצויים שנפסקו.

לא מצאתי יסוד לטענה זו.

בית המשפט המחוזי נתן דעתו למחירי החומרים והתבסס במסקנתו על רשימת מחירים ועל חוות דעתו שהוכחו לפניו כדבעי. הרשימה החלופית, שאליה ביקשה המשיבה (המערערת שכנגד) להפנות אותנו), לא זכתה לביסוס נאות מבחינת מעמדה ודרך הכנתה, מול הרשימה העיקרית (ת/4), שעליה ראה בית המשפט לבסס מסקנתו.

בית המשפט אף ראה להוסיף ולקבוע נזקים כלליים על יסוד הערכה של הנסיבות והנתונים, וגם באלה אין עילה להתערבותה של ערכאת הערעור.

לעניין ההצמדה קבע בית המשפט המחוזי כדברים האלה:
"פסיקת הריבית וההצמדה נתונים לשיקול דעתו של בית המשפט ועליו להביא בחשבון את נסיבותיו של המקרה כדי להחליט על שיעור היקף ומשך הזמן שלגביו ייפסקו הפרשי ההצמדה וריבית (ראה ע"א 685/79 פד"י לו(1), עמ' 262). במקרה שלפנינו השהו התובעים הגשת תביעתם והגישום יום לפני חלוף שבע שנים מהיום בו החל הנזק להיגרם ובכך הקשו על הנתבעת הניהולה היעיל של הגנתה. העובדה שהתנהל משא ומתן בין התובעים והנתבעת, אינה מהווה צידוק ענייני לשיהוי הממושך מטעם התובעים. אין ספק ששיהוי זה הכביד על הגנתה של הנתבעת.

לפיכך, מוצאת אני לפסוק הפרשי הצמדה וריבית כדלקמן:

לתקופה מאז אירוע הנזק ועד הגשת התביעה תשלם הנתבעת מחצית הפרשי ההצמדה למדד יוקר המחיה כשהמדד הבסיסי הוא זה שפורסם ב-15.12.73, והמדד האחרון לחישוב ההצמדה לתקופה הנ"ל הוא זה שפירסם ב-15.9.80.
לתקופה מאז הגשת התביעה ועד היום הפרשי הצמדה מלאים, כשהמדד הבסיסי הוא זה שפורסם ב-15.9.80 והמדד היום הוא המדד שפורסם ב-15.10.83.

כמו כן תישא הקרן ריבית בעד כל התקופה מאז התגבש הנזק, דצמבר 1973, ועד היום בשיעור של 3%".
המערערים סברו, כי הפחתת שיעור ההצמדה בתקופה הראשונה מן הטעם שהובא לעיל לא הייתה מוצדקת, כי לא בהם אשם להתמשכותו היתרה של העניין.

לא ראיתי טעם בכניסה לפרטי המגעים והמשא ומתן, שלא עלו יפה ואשר בעקבותיהם נפתחו הליכים משפטיים אלו יום אחד לפני תחילת תקופת ההתיישנות. צדק בית המשפט קמא בקביעתו, כי התביעה הוגשה, כאמור, יום לפני תום שבע השנים שמיום היווצרות העילה, ובלי לקבוע מסקנה כללית ניתן היה להסיק כאן, כי כאשר עניין מן הסוג שלפנינו לא הובא לערכאות זמן כה רב, למרות שהמערערים לא זכו למענה חיובי לתביעתם, היה בכך איחור משמעותי. בתוך המסגרת הצבאית יש בחלוף זמן כה רב, ללא ספק, כדי להכביד על הבירור המלא בבית המשפט ולמנוע גילוי עדים והבאתם לעדות.

בעניין שיעור ההצמדה לא ניתן, כמובן, לקבוע אמות מידה מדויקות, וניתן היה לקבוע שבעים אחוזים או ארבעים וחמישה אחוזים של הצמדה במקום החמישים שנקבעו, ואף אלו היו מייצגים הערכה כללית בלבד; משנקבע על ידי בית המשפט קמא שיעור פלוני, אין לשנותו ואין לטפח את העלאת העניין לערכאת ערעור, כדי שתיערך כאן מעין התמקחות על ההערכה האמורה בלבד; על כן לא הייתי רואה להתערב בהכרעתה של הערכאה הראשונה, גם אם הייתי רואה לפסוק שיעור הצמדה שונה במקצת, לו ישבתי לדין כערכאה ראשונה.

4. המערערים מלינים על הוצאות המשפט הנמוכות שנפסקו להם (65,000 שקלים).

לא מצאתי ממש בטענה זו, כי בית המשפט ציין מפורשות, שבקביעת שכר הטרחה הביא בחשבון את הפרשי ההצמדה שנפסקו. מכל מקום, ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעת שכר טרחה אלא במקרים יוצאי דופן.

5. המדינה הגישה ערעור שכנגד, שבו היא משיגה על עצם הייחוס של מעשה העוולה של רשלנות ומבקשת להיתלות בכך, כי השימוש במקום הריכוז על ידי הצבא היה בגדר תכנון מראש לשעת חירום, ועל כן לא היה מקום לראות עוולה במעשיהם של החיילים. לחלופין טענה המדינה, כמוזכר כבר לעיל, כי צריך היה לראות במעשים הללו פעולות מלחמה לעניין סעיף 5 הנ"ל לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה). כן הועלו טענות נוספות בדבר ריחוק הנזק, בדבר העדר הצדקה לפסוק פיצויים בשל נזקים כלליים ועוד.

אין יסוד לערעור שכנגד. הטענות בעניין הרשלנות אינן אלא בגדר השגה על מערכת המימצאים העובדתית של הערכאה הראשונה. אין חולק, כי גן הילדים יועד, על פי הסכמה מראש בין העירייה לבין הצבא, למקום ריכוז בשעת חירום עבור יחידה צבאית, אך הדיון בבית המשפט קמא לא התנהל סביב השאלה, אם הייתה רשלנות עקב השימוש בגן הילדים ותו לא. טענת המערערים (המשיבים בערעור שכנגד), שנתקבלה בבית המשפט קמא, הייתה, כי החיילים דרסו ושברו עבודות בתוך השטח, שכבר הוכשר בחלקו, פיזרו חומרים שנערמו בשטח, שברו מרצפות וגרמו נזקים כיוצא באלה. לא מחוור לי על כן, על מה סומכת הגירסה של המדינה, כי פיזור וקלקול חומרים שהם רכוש הפרט וגרימת אובדנם הם בגדר נזק, אשר אותו חייב הקבלן הפרטי ליטול על שכמו ולספוג ללא פיצוי, בשל כך שהמקום יועד לשמש כמקום ריכוז בשעת מלחמה. לא מחוור לי גם, מנין צומחת התיזה, כי נזק כפי מסוג זה, הנגרם לרכוש של הפרט הרחק בעורף, הוא בין אלה שהם בגדר תופעה רגילה בעת גיוס, שהאזרח חייב להשלים עמה; מי שדורס במכוניותיו ערמות חומרים ושובר מרצפות צריך להיות מוכן לפצות את הניזוק, בין בשעת שלום ובין בשעת מלחמה, והציבור הרחב הוא שחייב לספוג פיצוי בשל נזק כזה בגדר פיזור הנזק, בדיוק כמו שהוא סופג, להבדיל, את התשלום לנהג של רכב מגויס, המקבל מקופת הציבור פיצוי על הגיוס ועל השימוש ברכבו, וכמו הבעלים של המיתקן הפרטי, שנתפס לפי החוק, המקבל תשלום עבור השימוש בחצריו. הכול חל כמוסבר, כל עוד לא מדור בפעולות לחימה ממש, שלגביהן -ולגביהן בלבד - אמר המחוקק דברו המפורש בסעיף 5הנ"ל. הנזק לרכוש שנגרם כאן לא היה לצורך פעולת מלחמה, כי בקריית ים לא התנהלה כל לחימה, אלא לריכוז של יחידה, ואם הדבר גרם נזק יש לפצות עבורו.

אשר על כן הייתי דוחה הן את הערעור והן את הערעור שכנגד.

בנסיבות העניין, היינו לאור העובדה שהוגש גם ערעור שכנגד על ידי המדינה והוא נדחה, ומאחר ששכר הטרחה שנפסק לטובת המערערים בבית המשפט קמא לא היה גבוה, יישאו המערערים בהוצאות המשיבה בלוויית הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל, בסכום של 300 שקלים חדשים בלבד.

השופט ד' לוין
: אני מסכים.

השופט א' גולדברג
: אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא.

ניתן היום, ל' באדר א' תשמ"ו (11.3.86).








עא בית המשפט העליון 623/83 אשר לוי, אפרים לוי נ' מדינת ישראל, משרד הביטחון, [ פ"ד: מ 1 477 ] (פורסם ב-ֽ 11/03/1986)