פסקי דין על יעקב גב-אי | פסקי דין על שלמה גב-אי

95/86 בש     25/02/1986




בש 95/86 יעקב גב-אי נ' שלמה גב-אי




(פד"י מ(1) 411)
בבית המשפט העליון

בקשות שונות מס' 95/86
הרשם: כבוד הרשם ש' צור

המבקש: יעקב גב-אי

ע"י ב"כ עו"ד צ' גביש
נ ג ד
המשיב: שלמה גב-אי

ע"י ב"כ עו"ד ט' תגר

בקשה להארכת מועד להגשת רשות ערעור.
החלטה

בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו התנהלו מספר הליכים, שעניינם סכסוך בין שני הצדדים האחים. בשלב מסוים הושג הסכם של פשרה, לפיו מונה בורר להכריע בכל המחלוקות שבין הצדדים. למרבה הצער נפטר הבורר, בטרם החל בתפקידו, והמשיב (שלמה גב-אי
) פנה לבית המשפט וביקש למנות בורר אחר תחתיו. לבקשה זו התנגד המבקש (יעקב גב-אי
), וביום 29.12.85 החליט בית המשפט המחוזי, במעמד שני הצדדים, לדחות את ההתנגדות ולמנות בורר להכריע בסכסוך. על החלטה זו מבקש יעקב גב-אי
לערער לפני בית משפט זה, אך הבקשה לרשות ערעור הוגשה באיחור, ומכאן הדיון שלפניי בבקשה להארכת המועד להגשת בקשת רשות ערעור.
ראשית - למחלוקת שבין הצדדים בדבר משך האיחור. החלטת בית המשפט המחוזי ניתנה, במעמד הצדדים, ביום 29.12.85, והמועד להגשת בקשת רשות ערעור הוא 30 יום (תקנה 399 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). לפי זה המועד האחרון להגשת הבקשה הוא 28.1.86. לדברי בא כוח המבקש, ביום 31.1.86 נשלחה בקשת הרשות לערער לבית המשפט במוניות קשר אך היא לא נתקבלה במזכירות בית המשפט. לפיכך הגיש המבקש, ביום 2.2.86, בקשה להארכת המועד, שאליה מצורפת הבקשה לרשות ערעור. ככל שיש חשיבות למשך האיחור, יש לקבוע אותו לפי המועד שבו הוגש ההליך או הוגשו המסמכים וקובלו על ידי בית המשפט כדין. לאחר ה-28.1.86 לא צריך היה בית המשפט לקבל את ההליך בלא בקשה להארכת מועד, וזו הוגשה רק ב-2.2.86, לפי זה אין מדובר באיחור של יום אחד, כדברי בא כוח המבקש, אלא באיחור של חמישה ימים, כדברי בא כוח המשיב.

המועד שבו מדובר נקבע בחיקוק, ולכן יש צורך בטעם מיוחד להארכתו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי). בבקשה שלפניי מציין בא כוח המערער, כי האיחור נבע מתקלה שאירעה במעבד התמלילים שבמשרדו, שהוכנס, זה מכבר, לשימוש. כתוצאה מהתקלה נמחק תוכן הבקשה מהמחשב ולא ניתן היה להדפיסה באמצעותו. הוזעקו אנשי השירות והובטח שהתיקון יהיה קצר, אך בפועל ארך התיקון זמן, באופן שלא ניתן היה להגיש את הבקשה באותו יום. לדברי בא כוח המבקש מדובר בתקלה שלא הייתה בשליטתו, דבר שהוא בבחינת טעם מיוחד להארכת המועד.

אין בידי לקבל טיעון זה. ראשית - ביום שבו מדובר (בין אם זה 29 או 30 בינואר) חלף עבר לו המועד להגשת הבקשה, וטעות בחישוב הימים אינה מהווה טעם להארכת המועד, לא כל שכן טעם מיוחד (ב"ש 665/83 מדינת ישראל נ' שרייבר, פ"ד לז 363; ע"א 796/69 מועלם נ' מטא ואח', פ"ד לה (1) 375, בעמ' 376). שנית- הסמכות להאריך מועד נועדה, בין השאר, להתגבר על מצבים, שאליהם נקלע בעל דין ושבעטיים נבצר ממנו לעשות מעשה, כגון מצב בריאות לקוי (ע"א 483/65 ארנולד ואח' נ' צ'רנוב, פ"ד כ (2) 215, בעמ' 224), שהייה בחוץ לארץ בנסיבות מיוחדות (ע"א 430/74 בסמן ואח' נ' גזית תכנון שירותי אדריכלים והנדסה בע"מ, פ"ד כט (1) 228, בעמ' 233) או תקלה, שמקורה בבית המשפט עצמו (ע"א 477/64 חרות בע"מ נ' בן עיון, פ"ד יט (1) 60; ע"א 23/83 ס' ר' יוחימק ואח' נ' ת' קדם ואח', פ"ד לט (2) 222, בעמ' 223 מול אותיות השוליים ו-ז). לא זה המקרה הנדון. מדובר בתקלה משרדית בדל"ת אמותיו של בעל הדין או של בא כוחו, עליה ניתן להתגבר. אכן, המחשב תועלתו מרובה, אך יש להיערך מול תקלות אפשריות שבהפעלתו. באין מחשב מן הראוי שמכונת ההדפסה הישנה והטובה תמלא את מקומו או כל סידור משרדי אחר. תקלה או טעות משרדית, כשלעצמן, אינן מהוות טעם מיוחד להארכת המועד (ע"א 502/82 קלעאני ואח' נ' פרוילינגר, פ"ד לח (2) 696; המ' 513/77 בוסקילה, קטין על ידי הוריו נ' משרד החינוך והתרבות ואח', פ"ד לא (3) 447).

מטעמים אלה אני מחליט לדחות את הבקשה להארכת המועד. המבקש יישא בהוצאות המשיב בבקשה זו בסכום של 400 שקלים חדשים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
ניתנה היום, ט"ז באדר א' תשמ"ו (25.2.86).








בש בית המשפט העליון 95/86 יעקב גב-אי נ' שלמה גב-אי, [ פ"ד: מ 1 411 ] (פורסם ב-ֽ 25/02/1986)