פסקי דין על רות אורן | פסקי דין על תמר טבשי | פסקי דין על עופרה קורנפלד | פסקי דין על בנק הפועלים | פסקי דין על קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות | פסקי דין על גדיש קרנות גמולים |

7528/04 בשא     23/04/2007




בשא 7528/04 רות אורן , תמר טבשי , עופרה קורנפלד נ' בנק הפועלים בע"מ , קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ , גדיש קרנות גמולים בע"מ




1


בתי הדין לעבודה
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב – יפו
בש"א 7528/04
בש"א 7530/04

בתיק עיקרי: עב 009668/04
עב 005822/04
עב 09991/04
בפני
:
כב' השופט שמואל טננבוים


23/04/2007



בעניין:
1. רות אורן

2. תמר טבשי

3. עופרה קורנפלד





המבקשות
(התובעות)

נ ג ד


1. בנק הפועלים בע"מ

2. קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ

3. גדיש קרנות גמולים בע"מ





המשיבות
(הנתבעות)

החלטה
בפני
נו בקשה לאשר את התביעה (המאוחדת) שהגישו המבקשות (התובעות) כנגד המשיבות (הנתבעות) כתובענה ייצוגית מכח חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן – החוק).

רקע
1. התובעות 1-3 הן עובדות לשעבר של הנתבע 1 (להלן – הבנק) אשר סיימו עבודתן בבנק על פי הסכם התייעלות שנחתם בין הבנק לבין ארגון עובדי הבנק או במסגרת תכנית פרישה מרצון. (להלן – הסכמי הפרישה).

במסגרת הסכמי הפרישה קיבלו התובעות מן הבנק פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור 230%, בניכוי כספי הקופות שנצברו לזכותן. חלק מהתובעות אף קיבלו מענקים נוספים. זכאותן של התובעות לקבלת תנאי הפרישה המועדפים הותנתה בחתימה על כתבי ויתור, לפיהם הצהירו התובעות כי אין להן כל תביעות או דרישות נוספות מן הבנק.

כאמור, כפי שהוסכם במסגרת הסכמי הפרישה ניכה הבנק והפחית מסכום הפיצויים המוגדלים להם היו זכאיות התובעות, את הסכומים שהצטברו בגין ההפרשות לפיצויים שהפקיד הבנק בקג"מ ובקופת התגמולים בר-רכב.

2. התובעות טוענות בתביעותיהן, כי על הבנק ועל הנתבע 3 (להלן – גדיש) להשיב להן את הסכומים אשר הפריש בגינן הבנק לקופת הפיצויים "גדיש 1/3 2". התובעות טוענות, כי קופת הגמל "גדיש" אינה קופה מרכזית לפיצויים אלא קופת גמל אישית על שם העמיתים ולפיכך הבנק לא היה רשאי לעשות שימוש בסכומים שנצברו בקופה זו לצורך מימון השלמת פיצויי הפיטורים לתובעות עם סיום עבודתן בבנק.

בנוסף, גדיש הפרה חובתה לפי סעיף 53 לתקנות מס הכנסה לדווח לעמיתים בדרך פירוט של כל תשלומי העובד והמעביד שנתקבלו בקופה. יתרה מכך, גדיש והבנק מנעו מהעמיתים קבלת מידע כלשהו על החשבונות שמנוהלים ונוהלו על שמם בקופת הגמל.

כמו כן מעלות התובעות טענות כנגד ניכוי התשלומים שהפריש הבנק בגינן לנתבעת 3, היא קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ
(להלן – קג"מ). לטענת התובעות, הן הוטעו על ידי הבנק וע"י קג"מ כך שהסכום שנצבר לכאורה ככספי פיצויים בחשבונן בקג"מ עד לחודש אוקטובר 1993 ונוכה מסכום הפיצויים המוגדלים, כלל בתוכו גם כספי תגמולים השייכים לעובדת בלבד ואינם בגדר כספי פיצויים אשר ניכויים הותר בהתאם להסכמי הפרישה.

3. בבד בבד, עם הגשת התביעה לבית הדין כאמור, הגישו התובעות את בקשתן, נשוא החלטה זו, להכיר בתביעותיהן כ"תובענה ייצוגית". במועד הגשת הבקשה, ביססו אותה התובעות על הוראות תקנה 22 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי – דין), התשנ"ב – 1991 אלא שבינתיים נכנס לתוקפו חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 אשר קובע בסעיף 45 (ב) שבו, כי הוראות החוק יחולו גם ביחס לבקשות לאישור תובענות ייצוגיות אשר היו תלויות ועומדות לפני בית המשפט ביום פרסום החוק.

הקבוצה שבשמה מבוקש להפוך את התובענה לתובענה ייצוגית מונה את כל עובדי הבנק בהווה ובעבר. התובעות מכמתות את התביעה הייצוגית בסך של כמאה תשעים מליון ₪.

המסגרת הנורמטיבית
4. התביעה הייצוגית הינה כלי משפטי המאפשר לשרת את עניינם של תובעים פוטנציאליים רבים, אנונימיים וחסרי מודעות לזכויותיהם ולפגיעה בהן, אשר נזקו של כל אחד מחברי הקבוצה הנטענת אינו גדול דיו בכדי להצדיק תביעה עצמאית. התביעה הייצוגית מאפשרת צירוף תביעותיהם של כלל התובעים הפוטנציאליים אשר עניינם לא בא לידי ביטוי ובירור בהליכים משפטיים וניהולן על ידי נציג.

לנוכח מהותה של התובענה הייצוגית המאפשרת ניהול תביעה וחיוב הצדדים לה בתוצאותיה ללא ניהול הליך משפטי מלא וכן לאור מעמדו של התובע הייצוגי המייצג תובעים פוטנציאליים בלתי מזוהים, במספר בלתי ידוע שאינם נמצאים בפני
בית המשפט ושלא הסמיכו את התובע לייצגם, ביקש המחוקק ובעקבותיו בתי המשפט, עוד בטרם חקיקתו של חוק התובענות הייצוגיות, להציג משוכות בדרכם של תובעים, להגיש תובענתם על דרך של תובענה ייצוגית. משוכות אלה נועדו להבטיח, כי התובענה הייצוגית שהיא מכשיר רב עוצמה, לא תנוצל לרעה ולא תפגע בפרטים המהווים את קבוצת התובעים, בנתבעים או במשק הכלכלי כולו. לשם כך הוגדרו חסמים ותנאי סף בחוקים השונים ובעקבותיהם בפסיקת בית המשפט העליון בית הדין הארצי לעובדה (רע"א 4556/94 רמי טצת ואח' נ' אברהם זילברשץ ו-8 אח' פ"ד מט (5) 774; ע"ע 300031198 תעשיה אוירית לישראל בע"מ ואח' נ' יהודה מורג ואח', פד"ע לה' 289, 310). חסמים אלו מוצאים את ביטויים בחוק אשר נחקק בחודש מרץ 2006 בין היתר, על רקע החלטת בית המשפט העליון בפרשת א.ש.ת. אשר קבע ברוב דעות, כי לא ניתן להגיש תובענות ייצוגיות מכח תקנה 29 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטים וכח אדם בע"מ עבודה עליון כרך סד, 454)

5. עם כניסת חוק תובענות ייצוגיות לתוקף, עלינו לבחון את הבקשה דנן לאור האמור בו ולאור התנאים הנקובים בו לגבי הגשת תובענה ייצוגית. ראש וראשונה למשוכות שמציב החוק לפני התובע המבקש להכיר בתובענתו כייצוגית הוא, כי התובענה נמנית על אחד מסוגי התביעות המפורטים בתוספת השנייה לחוק, או שהתביעה סובבת על עניין שנקבע בהוראת חוק מפורשת, כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית (סעיף 3 (א) לחוק).

התוספת השנייה לחוק מפרטת את עשר סוגי תביעות שניתן להגיש בהן בקשה לאישור תובענה ייצוגית וכך קובע סעיף 10 לתוספת השניה הרלוונטי לענייננו:
"(1)תביעה בעילה אשר לבית דין אזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24 (א) (1), (1א) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969, ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הוראות סעיפים 16,17 ו-20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958.
(2)תביעה של עובד בעילה לפי סעיף 6 א לחוק שכר המינימום התשמ"ז – 1987 או לפי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם התשנ"ו – 1996.
(3) בפרט זה –
'תביעה' – למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעביד של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי.
'הסכם קיבוצי' – הסכם קיבוצי לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז – 1957, או הסדר קיבוצי בכתב".

מעבר לתנאי הסף הקבועים בסעיף 3 (א) לחוק, על המבקש לאשר את תביעתו כתובענה ייצוגית לשכנע את בית המשפט, כי נתקיימו בו כל התנאים המוקדמים המפורטים בסעיפים 4 ו-8 לחוק.
סעיף 8 (א) לחוק קובע כדלקמן:
"בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:
1) 1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל המשפט חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
2) 2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
3) 3) קיים יסוד סביר להניח, כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;
4) 4) קיים יסוד סביר להניח, כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

6. על המיוחד שבתנאים לאישור תובענה ייצוגית בתחום משפט העבודה כשמדובר במקום עבודה מאורגן, עמד כב' הנשיא אדלר בע"ע 1210/02 ביברינג נ' אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ פד"ע לח' 115. לדעת נשיא בית הדין הארצי, יש ליתן משקל רב לכך שמקום העבודה הינו מאורגן וקיים בו ארגון עובדים הפועל לטובת העובדים. עובדה זו חשובה, משמעותית ואף מכריעה לגבי שאלת ניהול התביעה כתובענה ייצוגית. לדעתו, יעיל ונוח יותר לנהל דיון במסגרת סכסוך קיבוצי ניהול תביעה בדרך של תובענה ייצוגית. יתר על כן. עצם קיומה של נציגות עובדים במקום העבודה המאורגן, שומט את הבסיס מהצורך בהכרה במוסד התובענות הייצוגיות ככל שעוסקים ביחסי עבודה מאורגנים (עמ' 136 –137).

מוסיף הנשיא אדלר (עמ' 139-140):
"הכלל שנקבע בפסיקת בית דין זה, השולל אישורן של תובענות ייצוגיות במקומות עבודה מאורגנים, מעוגן בעקרונות יחסי העבודה השואבים את צדקתם מחוק הסכמים קיבוציים ומהמציאות התעשייתית (ע"ע 300031/98 תעשיה אוירית לישראל בע"מ נ' מורג פד"ע לה' 289 בעמ' 308 – 310). אין צורך בתובענה ייצוגית המנוהלת על ידי עובד או מספר עובדים כאשר קיים ארגון עובדים המייצג את כלל העובדים ביחידת המיקוח. יתרה מזו, תובענה ייצוגית המוגשת על ידי עובד בודד פוגעת בכוחו של ארגון עובדים להשיג הטבות לכלל העובדים, ובמקרים המתאימים אף לוותר על תביעות כלכליות או תביעות משפטיות הניתנות להגשה בדרך של סכסוך קיבוצי. כאמור לעיל, על הארגון לשקול בעיקר את טובת הכלל ולפעול לטובתו, גם אם אין בכך תמיד כדי לסייע לעובד הבודד. עם זאת, הארגון אינו רשאי לוותר על תביעה אישית של עובד פלוני, והעובד רשאי להגיש בעצמו לבית הדין לעבודה".

בהתייחס למקרה בו מדובר בענין ביברינג, ממשיך בית הנשיא אדלר וקובע, כי ישנה עדיפות ברורה להליך המנוהל על ידי ארגון עובדים המייצג את כלל עובדי מקום העבודה על פני תביעה אישית של שני עובדים המבקשים לייצג באמצעותה את כלל העובדים. הליך קיבוצי מנוהל על ידי ארגון העובדים וחזקה עליו שהוא פועל לטובת כלל העובדים ואילו כשמדובר בשני עובדים קיים חשש להעדפות אישיות ואינטרסים אישיים (עמ' 140).

למרות האמור, אין מדובר בכלל ברזל המונע הגשת תובענה ייצוגית במקום עבודה מאורגן. ככל שבית הדין מגיע למסקנה שהצדק מחייב חריגה מן הכלל וכי יחסי העבודה אינם תקינים או שארגון העובדים פועל ממניעים פסולים, ניתן יהיה לאשר תביעה כתובענה ייצוגית אף במקום עבודה מאורגן (עמ' 142).

7. בע"ע 1154/04 נפתלי גרוס נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון, פס"ד מיום 9.1.07, עומד בית הדין הארצי על מספר עקרונות שעניינם אישור תובענה ייצוגית בבית הדין לעבודה וזאת על פי החוק. כב' השופט פליטמן בדעת רוב קובע, כי במסגרת סעיף 8 (א) לחוק, על בית הדין לשקול גם האם מדובר בסעד כספי שונה לגבי כל אחד מחברי הקבוצה. ככל שלאחר בירור התובענה הייצוגית, יוותרו סוגיות רבות בעניינו של כל אחד מחברי הקבוצה בשם נוהלה התובענה הייצוגית, מהווה הדבר טעם טוב שלא לאשרה. בנוסף, יש לבחון את סיכוייה של התובענה להתקבל. הבריח התיכון בבחינת סיכויי התביעות, הינה השאלה האם התביעות מעוררות "סוגיות מהותיות של עובדה או משפט". מוסיף כב' השופט פליטמן ומציין, כי עלות ניהול תביעה אישית בבתי הדין לעבודה אינה גבוהה בהשוואה לערכאות אחרות ורבים מהתובעים אינם מיוצגים. נתון זה הינו בגדר עילה נוספת לדחיית אישור תובענה ייצוגית בבית הדין לעבודה.
בע"ע 1537/04 חווה כץ נ' שירותי בריאות כללית – קופת חולים כללית,

פסק דין
מיום 9.1.07, דנה כב' השופטת וירט ליבנה בערעור על דחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית בעילה המבוססת על הסכם פרישה. בית הדין מתייחס גם לעילות מכח החוק, בנוסף להתייחסותו לעילות שקדמו לחוק.

כב' השופטת וירט ליבנה קובעת בין השאר, כי חוק ההסכמים הקיבוציים על פי תכליתו חל גם על עובדים שפרשו ובאותו מקרה אף כי המערערת פרשה ממקום העבודה, חלים עליה הוראות ההסכם הקיבוצי המסדיר את תנאי העבודה והפרישה באותו מקום עבודה (עס"ק 1029/00 אירגון הסגל האקדמי הבכיר באוניברסיטת בר אילן נ' אוניברסיטת בר אילן פד"ע לז' 769).

8. במכלול של שאלות הקשורות באישור תובענה ייצוגית בתחום דיני עבודה, דנים אלון קלמנט ושרון רבין מרגליות במאמרם "תובענות ייצוגיות בדיני עבודה – האם השתנו כללי המשחק" (טרם פורסם). בין השאר, עומדים המחברים על הפרשנות יש ליתן לפריט 10 (3) לתוספת השניה. קיימות שתי דרכים לפרשנותו של הסייג שבפריט זה. האפשרות האחת היא פרשנות רחבה לפיה, בכל מקרה בו חל על העובד המעוניין להגיש תובענה ייצוגית הסכם קיבוצי, מיוחד או כללי לרבות הסדר קיבוצי, לא ניתן לברר את הסכסוך על דרך של תובענה ייצוגית, בין אם עילת התביעה היא מכח ההסכם הקיבוצי ובין אם לאו. אפשרות אחרת הינה פרשנות צרה המצמצמת את תחולתו של אותו פריט לתביעות שעניינן ההסכם הקיבוצי עצמו. על פי הפרשנות הצרה, ניתן יהיה להגיש תובענה ייצוגית גם במקרים בהם חל על העובד התובע הסכם קיבוצי ובלבד שעילת התביעה אינה מתבססת על הפרת ההסכם הקיבוצי אלא קשורה להפרת זכויות מכח חוק בכלל וחקיקת מגן בפרט (עמודים 6 – 7 למאמר). פרשנות תכליתית תומכת דווקא בפרשנות הצרה בעוד שלשון החוק תומכת בפרשנות הרחבה. לשיטתם של המחברים, יש להעדיף את הפרשנות הצרה מטעמי מדיניות ופרשנות תכליתית. דעה זו של המחברים היא גם דעתה של כב' סגנית הנשיא ברק בע"ע 1154/04 נפתלי גרוס נ' מדינת ישראל – משרד הביטחון, פס"ד מיום 9.1.07.

מן הכלל אל הפרט
9. במקרים שבפני
נו, פרשו התובעות מכח הסכמי פרישה וקיבלו פיצויי פיטורים מוגדלים. אין חולק, כי שולמו לתובעות פיצויי הפיטורים מכח חוק ועל כן, אין מדובר בתביעה מכח חקיקת המגן.

מכתבי התביעה עולה באופן ברור, כי התביעה כולה עילתה בהסכמי הפרישה. אף בסיכומיו לענין הבקשה לאישור תובענה ייצוגית, מציין ב"כ התובעות, כי התביעות בעיקרן ובמהותן הן תביעות לאכיפת ההסכמים שנחתמו עם הבנק וכן להשלמת התשלומים על ידי הבנק בהתאם להתחייבויותיו (סעיף ג' 8 לסיכומי ב"כ התובעות).

לכתבי ההגנה מטעם הנתבעות 1 ו-3 צורפו שני הסכמים המהווים את הסכמי הפרישה על פיהם פרשו התובעות מעבודתם בבנק ומכוחם שולמו להם סכומי הפרישה. בהסכם מיום 17.12.02 שנחתם בין הבנק לבין ארגון עובדי בנק הפועלים – הוועד הארצי נקבע, כי במסגרת הליך ההתייעלות יפורטו מהבנק 900 עובדים קבועים שלא במסגרת פרישה מרצון. באותו הסכם נקבעו תנאי הפרישה של העובדים המפוטרים. אין מדובר בהסכם קיבוצי אלא בהסדר קיבוצי (דב"ע נג/140-3 ישראל רוזן ואח' נ' וורגוס בע"מ ואח' פד"ע כו' 292). הסכם נוסף הינו הסכם קיבוצי מיוחד מיום 13.2.03 שנחתם בין הבנק לבין ההסתדרות הכללית החדשה – הסתדרות הפקידים עובדי המינהל והשירותים – ארגון עובדי בנק הפועלים – הועד הארצי. בהסכם זה חוזר הבנק ומאשר את מחויבותו על פי ההסכם מיום 17.12.02 ובהמשך לאותו הסכם מתחייב הבנק להשקיע סכום נוסף לצורך תשלום לעובדים הפורשים במסלולי הפרישה השונים.

נמצא, כי עילות התביעה מקורן בהסכם קיבוצי מיוחד ובהסדר קיבוצי שנחתמו בין הבנק לבין נציגות העובדים. תהא אשר תהא הגישה באשר לפרשנות פריט 10 (3) לתוספת השניה לחוק, ברור, כי ההגדרה שבפריט זה חוסמת את דרכן של התובעות להכרה בתביעתן כתובענה ייצוגית. גם לפי הפרשנות הצרה לפריט זה, לא ניתן לאשר את התביעות כתובענה ייצוגית.

די בקביעתנו זו על מנת לדחות את בקשתן של התובעות.

הצדדים הרחיבו בסיכומיהם באשר למשמעות של חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות ולשאלת חלותה על יחסי העבודה בבנק. נוכח קיומם של הסכם קיבוצי מיוחד והסדר קיבוצי כמפורט לעיל, מתייתר הדיון בשאלה זו.

באשר לטענה, כי התובעות כבר אינן עובדות בבנק, הרי שתשובה לכך ניתנה בפסק דינו של בית הדין הארצי שהוזכר לעיל ע"ע 1537/04 חווה כץ נ' שירותי בריאות כללית, פס"ד מיום 9.1.07 (סעיף 48 לפסק הדין).

10. למעלה מן הצורך נציין, כי למצער, חלק מהתנאים המצטברים שבסעיף 8 (א) לחוק, לא התמלאו במקרה זה.

ממכלול כתבי הטענות סבורים אנו, כי לא הוכח שקיימת אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה. בין השאר, אנו שוקלים את העובדה שהתובעות חתמו על כתבי ויתור וכן את פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה לפיה, כשמדובר בעיסקת חבילה, יש להכיר בכוחה המחייב של עיסקה זו (דב"ע נד/101-3 יעקב עמנואל נ' שופר סל פד"ע כח' 241).

אנו נותנים משקל לעובדה, כי מדובר בסכומי תביעה שונים, כך שגם לאחר בירור התובענה הייצוגית, יוותרו סוגיות לבירור בעניינו של כל אחד מחברי הקבוצה לפחות בשאלת סכומי התביעה.


נתון נוסף שיש לקחת בחשבון הינו סכומי התביעה. בתביעות שבפני
נו מדובר בעשרות אלפי שקלים חדשים לכל תובעת. נוכח סכומי התביעה ונגישות ההליכים בבית הדין לעבודה סבורים אנו שלא יקשה על כל תובע פוטנציאלי נוסף להגיש תביעתה אישית בעילות המפורטות בתביעתן של התובעות. מטרת החוק הינה לאפשר מימוש של זכות הגישה לבית המשפט בעיקר לסוגי אוכלוסיה שאין בידם לפנות כיחידים. תכלית זו של החוק אינה מתקיימת במקרה דנן.


כנגד התביעות הגישו הנתבעת 1 והנתבעת 3 כתבי תביעה שכנגד. על פי הנטען בכתבי התביעה שכנגד, על התובעות להחזיר לבנק סכומי כסף ניכרים וזאת בשל טענתן, כי כתבי הויתור עליהם חתמו, אינם תקפים. סבורים אנו, כי עובדה זו שוקלת כנגד אישור התובענה הייצוגית. התוצאה האפשרית מההליך הינה, כי התובעות תידרשנה להחזיר סכומי כסף ניכרים. אין כל מקום לחייב עובדים נוספים שפרשו מהבנק ולא הגישו תביעה, להחזיר סכומי כסף שקיבלו על פי הסכמי הפרישה. מסיבה זו, בין השאר, התובענה הייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.


11. הבקשה נדחית.

התובעות יחד ולחוד ישאו בהוצאות הנתבעות 1 ו-3 ובשכ"ט עו"ד ובסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ וכן בהוצאות הנתבעת 2 ובשכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ והכל תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.


ניתנה היום ה' באייר, תשס"ז (23 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.

נ.צ.

נ.צ.

ש.טננבוים, שופט


אתי/









בשא בית דין אזורי לעבודה 7528/04 רות אורן , תמר טבשי , עופרה קורנפלד נ' בנק הפועלים בע"מ , קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות בע"מ , גדיש קרנות גמולים בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/04/2007)