פסקי דין על אהרן אפרת | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

4111/02 בל     25/05/2003




בל 4111/02 אהרן אפרת נ' המוסד לביטוח לאומי




בעניין:

2



בתי הדין לעבודה


בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
בל 004111/02


בפני
:
כב' השופט הראשי - ר. כהן


25/05/03




בעניין:
אהרן אפרת



ע"י ב"כ עוה"ד
אבו-ורדה ואררה
המערער



- נ ג ד -


המוסד לביטוח לאומי



ע"י ב"כ עוה"ד
אורה קרן
המשיב


פסק דין

1.
לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן: "הוועדה") אשר, ביום 04.12.02, קבעה כי דרגת הנכות של המערער בגין ליקוי השמיעה היא אפס אחוז (להלן: "ההחלטה").

2.
עיקרי טענות המערער הם כי:


המערער הוכר כמי שעבד ברעש מזיק עד 1995, אך הוועדה קבעה כי באשר התלונות הראשונות על ליקוי שמיעה הופיעו רק בשנים האחרונות אין לקשרן עם החשיפה המזיקה. הוועדה התעלמה מההכרה של פקיד התביעות. אמנם הסמכות בידי הוועדה, אך עליה להסביר; הוועדה התעלמה מנימוקי הערר, בהם נאמר כי תלונות ראשונות בשנים האחרות אין משמען שלא סבל, אלא שפנה לרופא רק בשנים האחרונות; העובדה שישן על זכויותיו או לא ידע עליהן אינה רלוונטית בקביעת הנכות הרפואית; הוועדה קבעה כי החשיפה לרעש הסתיימה לפני 25, אך זו הסתיימה לפני 16 שנים בלבד.

3.
עיקרי טענות המשיב הם כי:


לגבי טנטון קיימת פסיקה הקובעת כי אם אדם לא התלונן על טנטון תוך שנה ממועד סיום החשיפה, לא סביר שישנו טנטון הקשור לחשיפה. קביעת הוועדה בדבר העדר קשר סיבתי מוצדקת, מאחר והמערער התלונן רק לאחרונה. מבחינה מעשית - קביעת דרגת הנכות (אפס אחוז) היא מ-85. על פי סעיף 107 לחוק לא יקבל המערער כל מענק, מאחר וזה משולם רק עבור 70 חודשים אחרונים.


אין מקום וסיבה להחזיר להרכב אחר.

4.
א.
הסמכות לקבוע את דרגת הנכות הרפואית של המבוטח נתונה, מכח החוק,

לוועדה הרפואית לעררים בלבד ואין בית הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה.

ב.
אין מחלוקת כי הסמכות לקבוע קשר סיבתי בין נכות ופגיעה בעבודה היא בידי הוועדה הרפואית - אף ב"כ המערער אינו חולק על כך - ומשמעות הכרתו של פקיד התביעות אינה בהכרח עם הכרה ב"נכות" ובכך שהנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה (ראה דב"ע 2/98-01 באלי - המל"ל, פד"ע לג' 284).

ג.
הוועדה הסבירה כי אין להכיר בקשר בין ירידת השמיעה והופעת הטנטון
"בשל מרווח הזמן הגדול כל כך מאז הפסקת עבודתו ועד הגשת התביעה". זהו הסבר המבוסס על ידע רפואי שבידי הוועדה ואין בית הדין מתערב בכגון דא.


אמנם מדובר ב-16 שנה בלבד מאז הפסקת החשיפה לרעש (כעולה מסעיף 21 לדו"ח - "למרות שהפסיק לעבוד בחשיפה לרעש בשנת 1985..."), ולא ב-25 שנים כפי שנכתב (כנראה בטעות) בסעיף 23, אך גם זהו מרווח זמן גדול ביותר.

ד.
הוועדה עוד מציינת, ש"למרות שהפסיק לעבוד בחשיפה לרעש בשנת 1985, הרי משנת סיום עבודתו זו ועד 2001 לא ביצע כל בדיקת שמיעה".

ה.
ב"כ המערער טוען בהקשר לכך העדר תלונות אין משמען שלא סבל אלא שישן על זכויותיו ואין להענישו על כך. אולם הוועדה רשאית הייתה ומוסמכת להסיק מהעדר תלונות ובדיקות שמיעה במשך 16 שנה, כי לא סבל, וקביעה זו אף עומדת במבחן ההגיון.

ו.
מכאן שקביעת הוועדה בדבר העדר קשר סיבתי, בגלל מרווח הזמן הרב, ובדבר היות הסיבות היום לפגיעה באוזן הפנימית הן גילו המתקדם היא קביעה רפואית, ומכל מקום אין בה פגם משפטי.

5.
בענייננו אין כל טעות שבחוק ודין הערעור להידחות.

הערעור נדחה - אין צו להוצאות.

6.
למערער הזכות לפנות לשופט בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, שמונה לכך, בבקשת רשות ערעור על

פסק דין
זה תוך 30 ימים מיום שיקבל

פסק דין
.

עותק פסק הדין ישלח בדואר לצדדים.

ניתן היום כ"ג באייר, תשס"ג (25 במאי 2003) בהעדר הצדדים.



ר. כהן
– שופט ראשי




004111/02בל 710






בל בית דין אזורי לעבודה 4111/02 אהרן אפרת נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 25/05/2003)