פסקי דין על אביב אלגור | פסקי דין על איאן נייג'ל דיוויס | פסקי דין על אסתר אלדן אלפסי | פסקי דין על אבי שץ |

40162/05 פ     03/05/2007




פ 40162/05 מדינת ישראל נ' אביב אלגור, איאן נייג'ל דיוויס, אסתר אלדן אלפסי, אבי שץ




1427
בתי המשפט

פ 040162/05
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
03/05/2007
תאריך:
כב' השופט כבוב חאלד

בפני
:
מדינת ישראל

בעניין:
המאשימה
ע"י ב"כ עו"ד תירוש
ועו"ד רוטשילד
נ ג ד
1. אביב אלגור

ע"י ב"כ עו"ד חורש
ועו"ד סופר

2. איאן נייג'ל דיוויס

ע"י ב"כ עו"ד ישראל
ועו"ד פרופ' קנת מן

3. אסתר אלדן אלפסי

ע"י ב"כ עו"ד וינרוט
ועו"ד גוטובניק
4. אבי שץ
הנאשמים
ע"י ב"כ עו"ד שמחוני
החלטה

1. מונחת בפני
י בקשתה של המאשימה, פרקליטות מחוז ת"א מיסוי וכלכלה, באמצעות עורכי הדין יהודית תירוש ואופיר רוטשילד, לפי סע' 47 לחוק עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ח-1998, וכן לפי תקנה 15 לתקנות עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ט-1999.

המבקשת עותרת לביהמ"ש להרשות לה לפנות לרשויות המוסמכות בצרפת לצורך קידום גביית עדות של עד מטעם המאשימה באמצעות מערכת טלוויזיה סגורה בין לאומית.

הבקשה מתייחסת לעדותו של דניאל אורטגה, שוטר תושב צרפת, אשר בחודש אוגוסט 2004 היה שותף לחיקור הדין שנערך בצרפת לויליאם הרנדל, עפ"י בקשה לחיקור דין שנשלחה ע"י רשויות החקירה המוסמכות של מדינת ישראל
, והיה שותף גם לחיפוש שנערך בביתו של הרנדל וגם לתשאול שנערך לאותו עד.

ויליאם הרנדל לא הסכים להגיע לישראל לצורך מסירת עדות בביהמ"ש, ומשכלו כל הקיצין, נעתרתי לבקשה להעיד אותו באמצעות וידאו קונפרנס, זאת משום שלטענת באי כוחו של העד, הן מצבו הרפואי, הן גילו המתקדם והן החשש הקיים בלבו מפני תוצאות ההליך המשפטי, כל אלה מונעים את הגעתו של העד לישראל, ומשום כך נערכה חקירתו, כאמור, באמצעות וידאו-קונפרנס.

במהלך עדותו של אותו הרנדל, העלה הוא טענות קשות כנגד חיקור הדין והתשאול שנעשה לו, טען להפעלת שיטות פסולות ע"י החוקרים כנגדו, טען לאיומים שהושמעו באוזניו, טען להתייחסות בלתי הוגנת שהיתה מנת חלקם של כל החוקרים בחקירה זו, טען לגסות הרוח שהיתה מנת חלקם של החוקרים הישראלים, והוסיף אי אילו טענות כנגד ההודעות שנגבו ממנו, 3 במספר, אך בעיקר כנגד ההודעה האחרונה.
העד לא הכחיש את חתימתו על הודעות אלה, אף שהתקשה לאשר את החתימות, ובעיקרו של דבר ניתן לומר שלעד היו טענות לא מבוטלות כנגד החוקרים שנטלו חלק בחקירתו, אשר לגירסתו הוא אישר לאותם חוקרים כל גירסה שהם העלו בפני
ו, והכחיש הטענה שהדברים נמסרו לחוקרים מפיו.

בנסיבות אלה, עתרה המבקשת להגיש את הודעות העד לביהמ"ש כראייה מטעמה, במסגרת סע' 10א(א) לפקודת הראיות, ומשהוגשו אלה לביהמ"ש, ראתה היא צורך להעיד את העד אורטגה לגבי נסיבות גביית הודעות העד הרנדל, נסיבות חיקור הדין בכללותו, החלטה לגבי מעצרו של אותו הרנדל וכיו"ב נקודות רלוונטיות.

פנייתה הראשונה של המבקשת נעשתה עוד בחודש נובמבר 2006, ומאז ועד להגשת הבקשה הנוכחית ביום 11.4.07, ביהמ"ש דחה את הדיון מעת לעת על מנת לאפשר למבקשת להשלים את כל ההליכים הכרוכים בזימון העד מצרפת.
כמו כן, ביהמ"ש היה נכון לקבוע מועדים מיוחדים לעדותו של העד, לרבות כל יום ו' בשבוע, וגם באי כח המשיבים לא התנגדו לכך, אך העד לא התייצב עד כה והמשך הדיון בתיק נדחה מעת לעת לצורך בירור סוגיה זו.

בבקשתה הנוכחית מפרטת המבקשת את השתלשלות הפניות החוזרות ונשנות לרשויות החקירה בצרפת, בין הפורמליות ובין הלא פורמליות, לאורך חודשים רבים, כל זאת כדי לקבל את אישור הממונים על העד במשטרת צרפת, פניות שתחילה נתקלו בתגובה צוננת עד כדי חוסר שיתוף פעולה מוחלט, ובהמשך העלאת טענות בדבר עיסוקיו הרבים של העד והאחריות הרבה המוטלת עליו, המעכבים את מועד הגעתו לארץ לצורך מתן עדות, ולבסוף סרוב מוחלט של הרשויות הממונות בצרפת לאפשר לעד למסור עדותו בישראל ותחת זאת הצעה לגביית עדותו באמצעות וידאו קונפרנס.
המבקשת רואה בכך קיום אותן נסיבות המצדיקות גביית עדות העד במערכת טלוויזיה כאמור, כאמצעי יחיד שנותר בידה להעיד את העד בפני
בימ"ש, לאחר שנבצר ממנה להביא את העד לישראל, נוכח סרוב הגורמים הממונים בצרפת.

2. באי כח המשיבים התנגדו בתוקף לבקשה זו והעלו שורת נימוקים ארוכה מדוע יש לסרב לבקשה זו בין סרוב כללי ובין סרוב בשלב זה של הדיון, בטרם מוצו לטעמם כל ההליכים הנדרשים עפ"י סע' 47 לחוק עזרה משפטית בין מדינות, ועל כן טרם בשלה השעה, לטעמם, להשתמש באמצעי זה שבעקרון צריך לשמש כחריג לכלל על פיו עדותו של עד תימסר בבימ"ש, על מנת שזה יוכל להתרשם באופן בלתי אמצעי מאותות האמת והשקר בעדותו של העד.

אפרט בקצרה את עיקר טיעוניהם של באי כח המשיבים, אף שלרוב מדובר בטיעונים חופפים זה לזה.

באי כח המשיבים ממקדים את עיקר השגתם באותה סוגיה של סרובו של העד להגיע למסירת עדות בארץ, כל זאת דווקא משום העובדה שעפ"י הדיווחים שקיבלו מהמבקשת, הביע העד נכונות מלאה ובלתי מסוייגת להגיע לארץ לצורך מסירת עדותו בבימ"ש, נכונות אשר הובעה ע"י העד לכל אורך הדרך, וסרוב הרשויות הממונות בצרפת הוא פועל יוצא של עומס עבודה המוטל על העד, טעם שאינו יכול להצדיק כלל ועיקר העדפת אותו אמצעי של עדות בוידאו קונפרנס.

באי כח המשיבים הוסיפו וטענו שהנימוק שניתן ע"י הרשויות הממונות בצרפת הוא נימוק מקומם ואינו מתיישב עם שורת הצדק ומשהסכימו הם על חיקור דין שנערך לעד בצרפת, היו צריכים להניח שהסכמתם זו משתרעת על פני כל ההליך המשפטי, לרבות הליך חקירת העדים בבימ"ש.
כמו כן, הפנו באי כח המשיבים לשורה ארוכה של החלטות ופסקי דין (אף כי מרביתם אינם זהים למקרה שבפני
י, בין משום שהם מתייחסים להליכים אזרחיים ובין משום שדובר שם על חשש בעלמא שימנע מהעד להגיע לארץ או שמדובר בטעמים לא רלוונטיים, כגון חשש של עדים להגיע לישראל בכלל), ועתרו לביהמ"ש לאמץ את אותם כללים שנקבעו שם ולקבוע שבנסיבות הענין לא מתקיים טעם המונע מהעד להגיע לארץ ועל כן, יש לדחות את הבקשה בשלב זה, ולחייב את המבקשת למצות את נסיונותיה לשכנע את הרשויות הממונות בצרפת לאפשר לעד להגיע לארץ לצורך מסירת עדות, ולחילופי חילופין, עתרו הם לביהמ"ש להורות לעו"ד לברטוב, מנהל המחלקה לענינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה, לפנות שוב למשרד המשפטים הצרפתי ולהדגיש בפני
ו את חשיבות העדת העד בבימ"ש בישראל והצורך לוודא מתן אישור לעד, כמי שמשרת את רשויות החוק בצרפת לסייע בידי בימ"ש בישראל לקיים הליך משפטי תקין.

3. סלע המחלוקת בין הצדדים אינו נוגע לסוגיית חיוניות עדותו של העד במשפטם של הנאשמים, ואינו נוגע לסוגיית רלוונטיות העדות או אף בקיומו של דין המתיר גביית העדות מחוץ לשטח מדינת ישראל
, אלא שסלע המחלוקת מתמקד בשתי נקודות כמפורט להלן:

א. האם מתקיים טעם מוצדק המונע מהעד להגיע למסירת עדות בבימ"ש בישראל, או שמא המדובר בתרוץ דחוק שבא לעולם רק לאחר שהסניגורים דחקו במבקשת לזרז את הליכי זימונו של אורטגה למסירת עדות בישראל?

ב. האם הנאשמים רשאים לקבל לידיהם את התכתובת שבין הרשויות המוסמכות בישראל לבין הרשויות בצרפת בכל הנוגע לזימון העד, על כל התפתחויותיה של חליפת התכתבות זו, ועל הטעמים שהניעו את הרשויות הצרפתיות לסרב לבקשה זו.
4. אדון תחילה במחלוקת השניה בין הצדדים, כל זאת בשים לב לעובדה שכבר נתתי החלטה עקרונית בבקשה דומה שהוגשה ע"י באי כח המשיבים, שם פירטתי את הטעמים שמצדיקים לדעתי את חסיונם של המסמכים והתכתובות שהוחלפו בין רשויות החקירה והמשפט בישראל לבין מקביליהם בצרפת.

הדגשתי בהחלטתי הקודמת (במסגרת בקשה לקבלת חומר חקירה, שנדונה בפני
י בהסכמת הצדדים, על מנת לחסוך זמן והליכים) שתכתובות פנימיות והנחיות שניתנות לרשויות החקירה אינם בגדר חומר חקירה שנאסף לצורך ביסוס אשמת נאשם, אלא באותם מקרים שבהם מתרשם ביהמ"ש שיש רלוונטיות לתכתובת שכזו ועל כן ראוי להעבירה לנאשם מכוח עקרון ההליך המשפטי ההוגן וזכותו של נאשם לקבל לידיו את כל החומר הרלוונטי שיכול לסייע בידו לצורך הגנתו במשפט.

כמו כן ציינתי שחשיפת תכתובת שכזו עלולה לפגוע בשיתוף הפעולה בין רשויות המשפט של שתי המדינות, וברצון ההדדי של רשויות החקירה במדינות אלה לסייע אחת לרעותה בשעת צורך והדגשתי את הרגישות הרבה שיש בעצם חשיפת מסמכים הנוגעים ליחסים בין מדינות שעה שאין בין מסמכים אלה ובין הסוגיה העומדת להכרעה בבימ"ש ולא כלום.

גם הפעם כמו הפעם הקודמת, הציעו לי באי כח הצדדים וקיבלתי הצעה זו, שאקבל לעיוני את אסופת המסמכים הרלוונטית ואכריע בבקשה רק לאחר שאבחן מסמכים אלה ותעמוד בפני
י תמונה מלאה ומפורטת לגבי השתלשלות הארועים מאז פנייתה הראשונה של המבקשת לרשויות הממונות בצרפת ועד הלום.

קביעותיי בהחלטה הקודמת שניתנה ביום 12.11.06 יפות הן גם לאסופת המסמכים שהוצגה בפני
י, שאין בינה ובין הגנת הנאשמים ולא כלום.
הזכות למשפט הוגן, וזכותו של הנאשם לקבל לידיו את כל חומר החקירה הרלוונטי אינן זכויות יחסיות ומותנות, ולעולם ביהמ"ש יורה על חשיפת מסמכים אלה שעה שמתברר לו שיש במסמכים אלה כדי לסייע לנאשם, סיוע של ממש, להוכיח הגנתו או להפריך את ראיות המאשימה והשאלה לעולם היא שאלת הרלוונטיות בין אותם מסמכים לבין הגנת הנאשם.
אסופת המסמכים הנדונה אינה אלא פניות בכתב או בדואר אלקטרוני בין רשויות התביעה בישראל לבין רשויות התביעה והמשטרה בצרפת, ואינה אלא תיעוד בכתב של שיחות טלפוניות בין אותן רשויות בנושא זה ועל כן אינני רואה כל זיקה בין המסמכים לבין חומר חקירה רלוונטי או שמסמכים שראוי להעבירם למשיבים, למעט אותם מסמכים שאתייחס אליהם בהמשך, שהועברו בצינורות רשמיים בין הרשויות בישראל לבין אלה הצרפתיות.

5. לצורך הכרעה בסלע המחלוקת העיקרית בין הצדדים, עיינתי, כאמור, באסופת המסמכים שהומצאה לעיוני ע"י עורכי הדין תירוש ורוטשילד, עברתי על מסמכים אלה, מסמך מסמך, ולעתים כל מסמך הכיל מספר הודעות דואר אלקטרוני (סדר הפוך של עריכה במובן זה שבראש המסמך מופיעה דווקא ההתכתבות האחרונה, ובתחתית המסמך יש תיעוד של ההתכתבות הקודמת).

להלן אביא בקצירת העומר נדבכים שונים מאותן פניות, מבחינת מהות ומבחינת תכיפות:
פניותיה של המבקשת החלו בתחילת נובמבר 2006, אז נעשתה פניה ראשונה למשרד המשפטים הצרפתי, שבו פירטה המבקשת את ההתפתחויות במשפט העיקרי, עקב עדותו של העד הרנדל, התפתחויות שמצדיקות בנסיבות הענין את זימונו של העד אורטגה לעדות בבימ"ש משום שחקירת העד הרנדל נעשתה תחת פיקוחו של העד אורטגה שהיה שותף להליך חיקור הדין, למעצרו של העד ולחיפוש בביתו.

למותר לציין כי המבקשת הקפידה להדגיש שמובן מאליו שכל ההוצאות הכרוכות בעדות העד בבימ"ש בישראל, יחולו עליה באופן מלא, הוסיפה וציינה שנוכחות העד נחוצה יום אחד לפני עדותו בביהמ"ש על מנת לראיינו במשרדי המבקשת, הוסיפה שהיא מוכנה בנסיבות הענין להגיש בקשה רשמית בהתאם לאמנה, או להסתפק בפני
ה לא רשמית, או אף בשיחת טלפון עם הממונים על העד, הכל לפי בחירת הרשויות בצרפת.

מאז אותה פניה ועד תחילת אפריל 2007 ראיתי תיעוד על עשרות רבות של פניות נוספות שנעשו ע"י המבקשת, ע"י היחידה הממונה במשרד המשפטים, ע"י גורמים משפטיים ברשות ניירות ערך, שעשו נסיונות חוזרים ונשנים ללא לאות בין סוגיה זו, עד אשר אין לי אלא להעריך את העמדה הבלתי מתפשרת של המבקשת להדגשת חשיבות עדותו של העד בישראל, לרבות נכונותה להכפיף את עצמה, את באי כח המשיבים, וגם את ביהמ"ש למועדים שנוחים לרשויות בצרפת מבחינת זמנו של העד, בין לעדות בימי ו' שהם ימים נוחים יותר מבחינת הרשויות בצרפת, ובין בהצעת כל מועד שנוח לרשויות הצרפתיות ובלבד שמדובר בעתיד הנראה לעין.

ראיתי גם להדגיש שבכל ההתכתבויות הנ"ל קיימת התייחסות חיובית של העד עצמו, אשר הביע פעם אחר פעם נכונות להגיע לישראל לצורך מסירת עדות בבימ"ש, הן משום הכרתו את החשיבות שיש בכך לצורך יעילות ההליך המשפטי ואי פגיעה בזכויות נאשם, והן משום שחיקור הדין התנהל תחת פיקוחו.

זאת ועוד; העד אף הפנה את הרשויות הישראליות למפקדו הישיר ומסר את מספר הטלפון של המפקד, על מנת שהפניה תעשה לאותו מפקד לצורך מתן אישור לעד, אך הדבר לא הועיל.

ראיתי גם לציין את העובדה שדואר אלקטרוני נשלח לעתים מדי יום ביומו ולעתים מדי מספר ימים לרשויות הרלוונטיות בצרפת, על מנת להזכיר להם את חשיבות הסוגיה של עדות העד, להדגיש בפני
הם את הצורך במתן תשובה מהירה, ולהאיץ בהם על מנת לסיים את הטיפול בבקשה זו, והדבר לא הועיל עד אשר מצאו לנכון לפנות למר עזר צפריר, יועץ משפטי ברשות ניירות ערך, אשר נטל חלק בתאום גביית עדות העד הרנדל בוידאו קונפרנס ויצר קשרים אישיים עם גורמי החקירה ורשויות המשפט בצרפת, וזה התקשר עשרות פעמים גם לעד אורטגה עצמו, גם לממונים עליו, לרבות עוזר התובע הכללי במחוז הרלוונטי, משרדי התביעה הציבורית בצרפת, מפקד המשטרה האזורי, שיחות רבות שניהל עם עוזריו של מפקד המשטרה בצרפת לאחר שהציג את עצמו, אך ללא הצלחה יתרה, כאשר הרושם היה שהרשויות בצרפת אינן ממהרות להעתר לבקשה שהוגשה להם.

6. העיכוב במתן תשובה ע"י הרשויות הצרפתיות הוסבר תחילה בעומס עבודה שמוטל על אותן רשויות חקירה ורשויות משפט בצרפת, משום חופשות הקריסמס ובהמשך חגים שונים, לרבות חג הפסחא, אך גם בהסבר בדבר הקושי ליצור קשר עם הממונים על אורטגה בשל יומנם העמוס ובשל המטלות הרבות המוטלות עליהם.
בקשה רשמית מטעם המבקשת נשלחה כבר בתחילת פברואר 2007, בקשה שלא נענתה במהרה ע"י הרשויות הצרפתיות, ובהמשכה נשלחה תזכורת כ- 10 ימים לאחר מכן, כאשר המבקשת מדגישה בפני
הרשויות הצרפתיות את המסורת הישראלית בהכנסת אורחים ואת ההבטחה וההתחייבות להקל על העד, לקצר את זמן שהייתו בישראל וחזרו שוב פעם על הנכונות לשאת בכל העלויות. בתזכורת זו מדגישה המבקשת (משרד המשפטים בעצם) את הנכונות לתאם כל מועד שיתאים ליומנו של העד או ליומנם של הרשויות בצרפת, ובלבד שמדובר בעתיד הקרוב.

ראיתי לפרט פניה נוספת שנעשתה בדבר נכונות ליצור את הקשר הטלפוני עם הגורמים המוסמכים בצרפת, אם אכן קשה למשרד המשפטים הצרפתי לבצע תקשורת זו, נכונות מצד המבקשת לקחת על עצמה את מלאכת השכנוע של אותו מפקד משטרה.

בתחילת חודש מרץ 2007 עלתה דרישה של הרשויות בצרפת לפתיחה מחדש בהליך של בקשה לעזרה משפטית, בהתאם לאמנה בין המדינות, בקשה שכזו הוגשה פעם נוספת לרשויות בצרפת, תוך הדגשת חשיבות עדות העד במסגרת ההליך המשפטי.

גם בתחילת חודש אפריל 2007 נעשתה פניה דומה ע"י משרד המשפטים הישראלי, המחלקה לענינים בינלאומיים, וכל אלה מתועדים באסופת המסמכים שהוגשה לעיוני.

7. מכל האמור לעיל, עולה שעמדתם של הרשויות בצרפת, כפי שהדבר הובהר היטב מעשרות תכתובות בסוגיה זו, היא עמדה שאינה עומדת בקנה אחד עם התרשמות ביהמ"ש משיתוף הפעולה הראוי שניתן ע"י הרשויות הצרפתיות במסגרת גביית עדות העד ויליאם הרנדל באמצעות וידאו קונפרנס, ובעצם התרשמותי היא שכפי שאז שיתוף הפעולה מצד הרשויות בצרפת ראוי להערכה, הרי חוסר שיתוף הפעולה מצידם של אלה בבקשה הנוכחית בולט לרעה.
בשלב ההתחלתי, לא זכו הפניות של הרשויות בישראל לכל מענה של הרשויות המקבילות בצרפת, והדבר חייב תזכורת אחר תזכורת, עד אשר התקבלה העמדה הראשונית בדבר עומס עבודה שמוטל על הרשויות במשרד המשפטים בצרפת, שעיכב את מתן התשובה, והבהיר שדרוש פרק זמן נוסף לבדיקת הנושא.

בשלב הביניים, הובעה העמדה שמשום עומס עבודה וריבוי מטלות ואחריות שמוטלים על גורמי המשטרה בצרפת, מתקשים אלה בשלב זה לשתף פעולה עם הבקשה, מבלי שהם ימסרו עמדה נחרצת כנגד התייצבות העד בישראל, אך מבלי לפרט אף באופן כללי מתי יתפנה העד מעיסוקיו הרבים למספר מועט של ימים, למילוי המשימה המבוקשת.
בשלב ביניים זה, המבקשת הניחה וכך אכן היה צפוי ממנה, שתפנה לביהמ"ש וגם למשיבים ותפרט בפני
הם את הקושי לתאם בשלב זה את המועד לעדות העד בבימ"ש בישראל, ועל כן ביהמ"ש וגם באי כח המשיבים היו נכונים לדחות את הדיון מעת לעת, תוך שריון ימי שישי בשבוע לצורך שמיעת העד, במידה והעד יתפנה באחד מימי ו' בשבוע להגיע לישראל.

בשלב האחרון, ברור כבר מאליו שהרשויות בצרפת לא רק מתחמקות ממתן תשובה עניינית, בשעה שאינן טוענות עוד לעומס עבודה אלא תשובתם היא חד משמעית שהממונים על העד אורטגה אינם מתירים את עדותו בבימ"ש בישראל ובעצם אוסרים עליו לעשות כן.

זוהי התפתחות משמעותית ביותר שלא היתה צפויה לכל אורך החודשים האחרונים ויש בה משום הפתעה לא רק למשיבים ולבימ"ש אלא גם למבקשת עצמה, שעשתה כל שלאל ידה על מנת להבטיח את התייצבות העד בבימ"ש בישראל ובענין זה ראויה היא למירב ההערכה על נסיונותיה הבלתי מתפשרים, הבלתי נפסקים, להבהיר לרשויות בצרפת את חשיבות עדות העד בבימ"ש, עשרות נסיונות במשך החודשים האחרונים.
8. לאור כל האמור לעיל, ברור מאליו שיש לדחות על הסף את הטענות שהועלו ע"י עו"ד סופר
, שאף שביקש להדגיש את האמון הרב שהוא רוחש לעורכי הדין תירוש ורוטשילד, והוא לא חושד בתום לבם וביושרם המקצועי, הרי זרק לחלל אולם ביהמ"ש רמז עבה שאינו משתמע לשתי פנים וכאילו קיימת קורולציה בין עמדת הרשויות בצרפת לבין הלחץ שהופעל ע"י הסנגוריה כלפי המבקשת.

בחינה מדוקדקת של אסופת המסמכים שוללת על הסף, ממניה וביה, רמיזות שכאלה ומוכיחה הלכה למעשה שהמבקשת פעלה ביושרה מקצועית ראויה לציון, בהגינות ראויה לשבח ובהקפדה על זכויותיהם של הנאשמים, הכל כדי לדאוג ליעילותו של ההליך המשפטי, תוך מזעור הפגיעה בזכויות הנאשמים.

9. סעיף 47 לחוק עזרה משפטית בין מדינות מתנה פניה אל מדינה זרה לשם תאום גביית עדות בחו"ל, לרבות באמצעות מערכת טלוויזיה במעגל סגור, בכך שביהמ"ש אישר תחילה שהראיות דרושות לצורך הליך משפטי בישראל וקובע גם את הדרך לעשות זאת, כאשר סע' 14 לפקודת הראיות מפרט את שני התנאים המצטברים לאישור הליך שכזה, כפי שנאמר בע"פ 440/87 חדד נ' מדינת ישראל
, פד"י מג(1) 793 :
"ביהמ"ש ראה להנחת דעתו שיש סיבה מספקת להעדרו של העד שהעיד לפי הפרוטוקול וכי לנאשם או לעורך דינו ניתנה הזדמנות לחקור את העד חקירה שכנגד בשעה שנגבתה העדות. מכאן, שכבר בעת ההחלטה לחיקור דין על ביהמ"ש להיווכח 'שיש סיבה מספקת להעדרו של העד' שאם לא כן, מה הועילו חכמים בתקנתם, שפרוטוקול העדות לא יהא קביל כראייה לאחר מכן?"

וראה גם ת"פ (ת"א) 40123/04 מ"י נ' שגב, תק-מח 2005(1) 1425, שם הרחיב ביהמ"ש בדרישה לקיום מכלול התנאים הדרושים לצורך מתן החלטה על גביית עדות מחוץ לישראל, מילוי התנאי של סיבה מספקת להעדרו של העד.
עו"ד סופר
בתגובה הראשונית שהוגשה על ידו בסוגיה זו, הפנה למספר החלטות של בתי משפט שונים, בהם הודגש הכלל שחקירת עדים תתנהל בדרך כלל באולם ביהמ"ש בדרך שתאפשר לביהמ"ש להתרשם באופן בלתי אמצעי מהתנהגותו של העד על דוכן העדים,

כפי שהדבר הודגש גם ע"י הנשיא שמגר (כתוארו אז) ברע"א 4649/92 פקיד השומה למפעלים גדולים נ' גהל, פד"י מז(1) 564:
"רק במקרים יוצאים מגדר הרגיל תינתן רשות שהרי התובע הוא היוזם את ההליכים... חשוב מאד שהשופט, השומע את התביעה, יוכל להתרשם בצורה מתאימה מהתנהגות התובע על דוכן העדים, שעה שהוא נתון לחקירת שתי וערב יעילה, כדי שיידע השופט להעריך כראוי את עדותו של בעל דין מעוניין זה. המבקש להוציא מחברו נושא לא רק בנטל ראייתי מיוחד; הוא נושא גם בחובה מוסרית רבה יותר, שהרי הוא שהניע את גלגלי המשפט, ואל לו לנסות להעביר את הזירה של בירור הפלוגתא למישור שהוא, למעשה, מחוץ לביהמ"ש".

בדיקה ובחינה ראשוניים של אמירות אלה של כב' הנשיא שמגר (כתוארו אז) מלמדת שאין כל מקום להקיש מקביעות אלה למקרה שבפני
י, כל זאת בשים לב לעובדה שעסקינן לא בהליך שהצד המגיש את הבקשה לבימ"ש נמנע מלהגיע לישראל מסיבותיו שלו (והרי הסיבות להימנעותו של מר גהל להגיע לארץ היו אישיות של חשש מפני הליכים כאלה ואחרים נגדו), בעוד שבמקרה הנוכחי המבקשת היא דווקא מדינת ישראל
, והנבצרות של העד להתייצב היא פועל יוצא של היותו שוטר במשטרת צרפת שהתייצבותו למטלה זו נאסרה עליו באופן מפורש ע"י הרשויות שם.

גם ההפניה לתפ"ח (ת"א) 1070/04 מ"י נ' שיטרית ואח', אין בה כדי לסייע להכרעה במקרה הנוכחי, והיא דנה בעובדות שונות לחלוטין של עתירת אחד הנאשמים לגביית עדות מעד הגנה שנמצא בליטא, באמצעות וידאו קונפרנס, בקשה שנדחתה ע"י ביהמ"ש משום שהנאשם שם כשל בחובת הראייה בנטל השכנוע ולא הניח כל יסוד עובדתי של ממש לאותו חשש שעד ההגנה לא יתייצב למתן העדות בארץ, לא הניח כל הצעה קונקרטית באשר להליך בו תיגבה העדות בליטא (חובה לשכנע את ביהמ"ש כי השימוש באמצעי זה לא יפגע בזכות לחקירה נגדית של אותו עד).
ביהמ"ש לא דחה על הסף את בקשת הנאשם שם, אלא נתן לו אורכה כדי לקבל את עמדתו של העד בתצהיר בכל הנוגע למסירת עדותו בארץ, ואם זה יאשר בתצהיר דבר סרובו להעיד בארץ, ניתנה לנאשם אורכה כדי להציע את האופן של גביית העדות בליטא.

10. סופו של דבר, לאחר בחינת ההלכה המשפטית הנוהגת בסוגיה זו, ויישומה על עובדות מקרה זה כפי שביהמ"ש הספיק להתרשם מאותה אסופה של מסמכים שהוצגו לעיון ביהמ"ש, הגעתי לכלל מסקנה שהמבקשת עמדה בנטל המוטל עליה כדבעי, ועל כן אין לי אלא להעתר לבקשתה.

יחד עם זאת, עיינתי עיין היטב בבקשות המפורטות שהוגשו ע"י משרד המשפטים בישראל לרשויות המקבילות בצרפת, ואף שנחה דעתי שהמבקשת עשתה די והותר כדי להבהיר את חשיבות התייצבות העד אורטגה לצורך עדות בישראל, מבקש אני מעו"ד גל לברטוב, מנהל המחלקה לענינים בינלאומיים, לפנות פעם נוספת לרשויות המקבילות בצרפת, כדי לנסות ולהבין את הרציונלה שבעמדתם הנגטיבית, עמדה שעומדת בסתירה מוחלטת לשיתוף הפעולה הפורה והיעיל שביהמ"ש זכה לו מטעם אותן רשויות במסגרת הליך גביית עדותו של העד הרנדל באמצעות וידאו קונפרנס, ולשיתוף הפעולה הפורה שהעניקו רשויות החקירה בצרפת בשלב חיקור הדין.

דווקא שיתוף הפעולה של הרשויות בצרפת, שהיה ראוי להערכה בכל השלבים עד כה, מצדיק פניה נוספת לאותן רשויות, שמא עמדתו של מפקד המשטרה במרסיי שבצרפת אינה עולה בקנה אחד עם עמדתם של הרשויות המוסמכות במשרד המשפטים הצרפתי, ועל כן, סבור אני שראוי שעו"ד לברטוב יפנה פעם נוספת למקבילו בצרפת ויבהיר לו את חשיבות הליך גביית העדות דווקא בבימ"ש בישראל, שמא יהיה בעצם פניה שכזו כדי להניע את הגלגל באותו תהליך של אישור התייצבות העד בישראל.
אשר על כן, אני מורה למזכירות ביהמ"ש לשלוח עותק החלטה זו לבאי כח הצדדים, ומזכירות ביהמ"ש כמו עו"ד תירוש
מתבקשות להעביר עותק החלטה זו לעו"ד גל לברטוב ממשרד המשפטים בירושלים בהקדם האפשרי, שמא יביא הדבר לחסכון זמן שיפוטי ניכר ולאפשרות סיום שמיעת הראיות בתיק, עוד בטרם פגרת בתי המשפט.
ניתנה היום ט"ו באייר, תשס"ז (3 במאי 2007) בהעדר הצדדים.

כבוב חאלד
, שופט









פ בית משפט מחוזי 40162/05 מדינת ישראל נ' אביב אלגור, איאן נייג'ל דיוויס, אסתר אלדן אלפסי, אבי שץ (פורסם ב-ֽ 03/05/2007)