פסקי דין על רו"ח אריה רפופורט בתפקידו כמנהל מיוחד לביצוע הסדר נושים של חברת יעד להנדסה ובנין גדעון פריזר בע"מ | פסקי דין על יעד להנדסה ובנין גדעון פריזר | פסקי דין על מיגן טים יזמות | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

2411/04 פשר     26/04/2007




פשר 2411/04 רו"ח אריה רפופורט בתפקידו כמנהל מיוחד לביצוע הסדר נושים של חברת יעד להנדסה ובנין גדעון פריזר בע"מ נ' יעד להנדסה ובנין גדעון פריזר בע"מ, מיגן טים יזמות בע"מ, כונס הנכסים הרשמי




1


בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פשר 002411/04
בשא 24194/06


בפני
:
כב' השופטת אלשיך ורדה
- סגנית נשיא

26/04/2007



המבקש:
רו"ח אריה רפופורט
בתפקידו כמנהל מיוחד לביצוע הסדר נושים של חברת יעד להנדסה ובנין גדעון פריזר בע"מ



-- נ ג ד --


המשיבים:
1. יעד להנדסה ובנין גדעון פריזר בע"מ

2. מיגן טים יזמות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אהרון מיכאלי
ואח'

3. כונס הנכסים הרשמי

ע"י ב"כ עו"ד רוני הירשנזון




החלטה

מונחת בפני
מחלוקת אשר התעוררה בין הנאמן לביצוע הסדר הנושים של חברת יעד להנדסה ובנין גדעון פריזר בע"מ

(להלן: "הנאמן" ו"החברה" בהתאמה) לבין חברות אשר רכשו את פעילות החברה במסגרת הסדר הנושים. המחלוקת בין הצדדים נסבה הן אודות היקף זכויות העיון של הנאמן במסמכי הנהלת החשבונות של פרוייקטים הקשורים להסדר הנושים, והן ובעיקר - על זכאותו או העדר זכאותו של הנאמן לתשלום בגין תקבולים שהגיעו למשיבות במסגרת אותם פרוייקטים. כונס הנכסים הרשמי
תומך בעמדת הנאמן.

1. לב-ליבה של המחלוקת קשורה, למעשה, לפרשנותו של סעיף 13.3 בהסדר הרכש של פעילות החברה, הקובע כדלקמן:

"40% מסך כל עודפי הכספים שיגבו בפועל ע"י החברה לאחר קיום התנאים המתלים ויצטברו בחברה כתוצאה מסיום החשבונות בגין הפרוייקטים הקיימים, בניכוי ההוצאות הישירות להשלמתן עד לסך כולל של 600,000 ₪, יוקצה לטובת הנושים הבלתי מובטחים של החברה. סכומים אלו יועברו לידי המפרק הזמני בתוך 60 ימים מקבלת כל תשלום ותשלום על-ידי המציעה. המפרק הזמני יהיה רשאי לעיין בספרי החברה מעת לעת ולפקח על העברת התשלומים כאמור בסעיף זה"

השאלה המרכזית העולה מהסעיף הינה, האם זכאי המפרק, פשוטו כמשמעו, לסך 40% מכל תשלום המגיע למשיבה, כפי שמשתמע מפרשנותה המילולית הפשוטה של הסיפא, או שמא, כטענת המשיבות תחול הזכאות לתשלום - כמשתמע לכאורה מהרישא - אך ורק לאחר סיום החשבונות בגין כל הפרוייקטים. לשיטת המשיבות, קבלת עמדתו של הנאמן תגרום לעיוות-דין ולאפשרות כי הנאמן יעשה על חשבונן עושר שלא במשפט, באשר יטול את חלקו מן הפרוייקטים הרווחיים, אך לא ישתתף בהפסדים בפרוייקטים המפסידים. מוסיפות המשיבות וטוענות, כי קבלת עמדתן מחוייבת אף מכך, כי בהסכם הרכש נאלצו לוותר על בדיקת נאותות.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובמסמכים המצורפים להם, ניתנת החלטתי זו;

2. עניין לנו, למעשה, בשאלה מובהקת של פרשנות חוזה. זאת באשר הסכם רכש בהקפאת הליכים או בהליך הסדר נושים אגב פירוק מפעיל מהווה מעצם טיבו חוזה בין המשקיע-הרוכש לנאמן, כאשר האחרון מייצג את ציבור הנושים וזוכה ל"מנדט" ממנו באמצעות אישורה של אספת הנושים להסכם.
זאת ועוד; בנסיבות המקרה עולה, לכאורה, כי ניסוחו של סעיף המחלוקת יצר מצב לפיה פרשנות מילולית גרידא עשויה להוליך לשני הכיוונים, באשר כל אחד מהם נאחז בחלקי הסעיף המנוסחים באורח נוח יותר מבחינתו. אין ספק, כי עניין לנו בניסוח בעייתי ולא בהיר די הצורך, כאשר לכאורה קיים "מתח" מסויים בין הרישא לסיפא שלו, בכל הנוגע לעיתויים של חיובי התשלום.


3. במצב זה, ואם אכן נצא מנקודת הנחה כי הפרשנות המילולית אינה מובילה למסקנה ברורה, מן הראוי להדרש לכלים אחרים של פרשנות חוזית: בעיקר, עסקינן בניתוח אומד-הדעת המשותף של הצדדים, תוך התחשבות במהותו המיוחדת של החוזה כהסדר במסגרת הקפאת הליכים, וזאת על רקע תובנות מחיי המעשה ומהגיונו של תחום זה של דיני חדלות הפרעון.

4. ראשית, מן הראוי להעיר כי ככל שהמשיבה רומזת לכך כי מן הראוי לפרש את החוזה באורח מובנה לרעת הנאמן - בין אם נוכח היותו המנסח ובין אם בשל כח מיקוח עדיף לכאורה, הרי שדין טענה זו להדחות.
ניתוח של יחסי הכוחות בין נאמן המבקש למכור חברה בהקפאת הליכים לבין רוכשים פוטנציאליים, מעלה בדרך-כלל מסקנה הפוכה לזו הנרמזת בידי הרוכשת. אמנם, הנאמן הוא זה המנסח לא פעם את הסכם הרכישה, אלא שניסוחיו אלו אינם מהווים, בדרך-כלל, אלא בסיס למשא ומתן פרטני בין הצדדים. זאת, כאשר ככל שאמורים הדברים ביחסי הכוחות והמיקוח בין נאמן לרוכשים, הרי שלא זו בלבד שאין הנאמן יכול לעשות "ככל העולה על רוחו", אלא שלא פעם סובל דווקא הנאמן מחסרון מסויים בכח מיקוח חוזי.
זאת מדוע? הרוכש חופשי, כמעט בכל מקרה ומקרה, לרכוש או שלא לרכוש את החברה כרצונו ולפי שיקול דעתו המוחלט ואופן הערכתו את יחסי הסיכון והסיכוי שברכש. הנאמן, לעומת זאת, לא זו בלבד שכל מהות תפקידו הינו חיפוש משקיע לחברה בעבור סיום מוצלח של הקפאת ההליכים (באשר המקרים בהם ניתן להצליח במהלך שכזה בלא משקיע הינם מעטים יחסית), הרי שהוא סובל מהגבלה חריפה בזמן, לאור הגבלתה של הקפאת ההליכים לתשעה חודשים בלבד. במקרים של פירוק מפעיל, אמנם, לא קיימת אותה מגבלת זמן נוקשה, אולם חרף זאת עומד אף כאן המפרק בלחץ למכור את הנכסים מהר ככל הניתן בכדי לשלם דיבידנד לנושים, ולא לגרור את התיק במשך שנים ארוכות, בהן יאלץ אף הוא עצמו להשקיע זמן, מאמץ ומשאבים, כאשר אין זה בטוח כלל ועיקר כי ימצא המקור אשר ישפה אותו בסופו של יום בשכר-טרחה ראוי.


5. אין באמור לעיל, בכדי לקבוע כי בכל מקרה ומקרה נחשב הנאמן לצד "חסר כח מיקוח" שיש להטות את הפרשנות החוזית באורח ניכר לטובתו. אולם, יש בכך בכדי להעלות תמיהה (בלשון המעטה) לגבי טענות המשיבה כי "נאלצה לרכוש בלא בדיקת נאותות", ואי לכך - כפי שנרמז בבירור בכתבי טענותיה – יש להתחשב באותו "אילוץ" במסגרת הפרשנות החוזית.
אי לכך, הרי ככל שמנסה הרוכשת להסתמך על "האילוץ" שלא לערוך בדיקת נאותות ככלי המשפיע השפעה ניכרת על הפרשנות החוזית, הרי שאין מנוס מדחייתה של טענה זו. בהעדר ראיה משמעותית לסתור, הרי חזקה על הרוכשת כי יכלה לרכוש או שלא לרכוש כרצונה, ובין אם לא נערכה בדיקת הנאותות מטעמי דחק בזמן ובין אם מסיבה אחרת, הרי שאין עסקינן אלא בחלק אינטגרלי מהסיכונים החוזיים שנטלה על עצמה. אוסיף ואעיר, כי דווקא נכונותה לרכוש פעילות של חברה חדלת פרעון בלא בדיקה שכזו, מרמזת כי לפי אומד דעתה דאז, צפנו הפרוייקטים סיכויים מצויינים לרווחיות, על כל המשתמע מכך. כלל מוכר הוא כי אין לבוא בטרוניה בחכמה שלאחר מעשה, המעשה על תוצאותיו צריך להבחן על פי זמן האמת בו החליט צד מה שהחליט.

6. משהגענו לכאן, מן הראוי לדון בפרשנות הסעיף עצמו, וזאת על רקע מהותו המיוחדת של החוזה כרכש במסגרת הקפאת הליכים.
כפי שהוער אף קודם, היות החוזה הסכם במסגרת הקפאת הליכים או פירוק מפעיל אינו מקנה "הנחות פרשניות" אינהרנטיות או גורפות לאף אחד מהצדדים; עם זאת, ככל שאנו עוסקים בבחינת אומד דעת הצדדים, קודם לחתימה על הסכם הרכש, ובבחירה בין חלופות פרשניות על רקע זה, הרי שמהות מיוחדת זו של המסמך החוזי ישנה חשיבות רבה.
ככל שעסקינן בניתוח אומד דעתו של הנאמו, הרי מן הראוי לזכור כי אין הוא "פוסק אחרון ויחיד" בשאלת החוזה, ואין הוא יכול ליטול כל סיכון וכל מהלך חוזי בו חפץ ליבו. במסגרת הקפאת ההליכים, חייב הנאמן, כל נאמן, להעביר את ההסכמה החוזית שגיבש עם הרוכש במבחן כפול:


א. מבחן אספות הנושים, שעיקרו שיקולי הכדאיות הכלכלית שעורכים הנושים השונים, או למצער רוב מיוחס מתוכם. במידה ואותה הסכמה חוזית נראית לנושים בלתי כדאית, מסוכנת מדי או בלתי הוגנת, הרי שסביר להניח כי לא ימצא לחוזה רוב מתאים, ואי לכך לא יתגבש לכלל הסדר נושים.

ב. מבחן בית המשפט, אשר עניינו הן בדיקת תקינות אספת הנושים, והן העברת החוזה במבחנים של הגינות, מדיניות משפטית ותקנת הציבור.

לעניננו יוצא, כי כאשר עלינו לדון ולבחור בין חלופות פרשניות מתחרות, ובעיקר כאשר שתיהן סבירות מהבחינה הלשונית, מן הראוי ליתן את הדעת לאמור לעיל, ובמילים אחרות: סביר להניח כי בית המשפט ימנע מלבחור פרשנות חוזית כאשר נקל לראות, כי היא יוצרת הסדר אשר סביר להניח כי לא היה עובר את מבחן אספת הנושים, או שבית המשפט של חדלות פרעון היה מסרב לאשרו מנימוקי מדיניות משפטית או תקנת הציבור. למצער, על הצד הטוען היפוכו של דבר להביא ראיות מצויינות אשר יסתרו את אותה חזקה, ויבהירו מדוע היה על אספת הנושים ובית המשפט לאשר את הסדר כזה חרף פגמיו.
במאמר מוסגר אוסיף, כי על בית המשפט להזהיר עצמו הזהר היטב ולנקוט ריסון כאשר הוא מפעיל כללים שכאלו בבחירה בין חלופות חוזיות, באשר אין פירושם של דברים כי חובה לבחור, בכל מצב ועת, דווקא את החלופה הפרשנית העדיפה לנושים מהבחינה הכלכלית. מן הראוי לזכור, כי לא פעם מתקבלים הסדרי נושים שאינם אידיאליים, וזאת בלשון המעטה. עם זאת, הרי שיש להפעיל כלל זה כאשר אחת החלופות מביאה לקבלת הסדר שתועלתו לנושים אפסית, או כי אי הוודאות הכרוכה בו כה גדולה, עד כי היא מעמידה את עצם התועלת שבו בסימן שאלה מהותי. מן הראוי, כמובן, לשקול כל מקרה על-פי נסיבותיו, תוך הפעלת שיקול דעת גמיש, המתחשב בראיות ובמסקנות אחרות העולות מן המקרה.

7. תהא הפרשנות החוזית הנכונה לסעיף העומד בפני
במקרה הנוכחי אשר תהא, הרי שאין ספק כי ההסדר כולו הינו, באורח מובהק, מסוג ההסדר הוודאיים פחות והמסוכנים יותר בעבור נושי החברה.
עניין לנו, כאמור, בהסדר נושים שמטרתו ליתן תמורה כספית מהותית לנושי החברה חדלת הפרעון, ובכך לנתק את הקשר בינם לבין החברה שכשלה, ולאפשר למשקיע לקבל לרשותו חברה "נקיה" מחובות עבר. מסיבה זו, הרי שהבחירה המועדפת ברוב הסדרי הנושים הינו לשלם תמורה קבועה וידועה מראש באורח מיידי, או למצער - במספר ידוע וקצוב של תשלומים בסכום קבוע.
בנסיבות המקרה, עניין לנו באחד המקרים החריגים הסוטים מכלל זה, ולמעשה מתלים את הדיבידנד או את שיעורו ברווחים עתידיים, שעניינם הן הפוטנציאל של החברה עצמה, והן אורח ומיטביות הניהול של המשקיע אשר רכשה מבעל התפקיד.

אין ספק, כי עסקינן במצב הנחשב בלתי רצוי במרבית ההסדרים, באשר הוא סותר את האינטרס הבסיסי להבטיח דיבידנד ברור ולמנוע מהנושים את המשך התלות ו"שותפות הגורל" עם החברה חדלת הפרעון. חרף זאת קיימים מקרים, בהם נוכח מיהות החברה ועסקיה, העדר אפשרויות סבירות אחרות או דחק כלכלי של הנושים או מקצתם, יהיו אספת הנושים ובית המשפט אנוסים לאשר הסדר מסוג זה.

8. אלא מאי? חסרונה הגדולה של פרשנות המשיבה, לשיטתי, הינה כי קבלתה מקצינה מצב זה באופן משמעותי, ומעמידה את הנושים בפני
הסדר שהינו כה בעייתי ובלתי וודאי, עד כי ספק אם היה זוכה לאישור אספות הנושים או בית המשפט, לו היו עומדים בפני
המצב לאשורו.

א. ראשית, הרי שדווקא טענתה (הנכונה עובדתית) של המשיבה אודות אופיים ואורכם של הפרוייקטים, עומדת לה לרועץ: דווקא משום שמדובר בפרוייקטים סבוכים הנמשכים לאורך שנים ארוכות (כולל בדק והליכים אחרים המאריכים את ההתחשבנות האפשרית עוד יותר), הרי שקבלת פרשנותה משמעו כי אספת הנושים "אישרה" הסדר לפיו לא יזכו הנושים לדבר (למצער, בחלק עיקרי ומשמעותי ביותר של ההסדר במשך שנים ארוכות).

ב. שנית, הבעייתיות בפרשנות המשיבה מודגשת אף יותר, נוכח נסיונה ליצור מעין "ערבות הדדית" בין הפרוייקטים. לשיטתה, לא זאת כי על הנושים לחכות שנים ארוכות בטרם יראו תשלום לפי ההסדר, אלא שזכאותם תקבע רק משקלול כולל של רווחי המשיבה בשלושת הפרוייקטים. דומה, כי בעניין זה נפלה שגיאה יסודית אצל המשיבה, כאשר ערבבה את היוצרות בין נושים המצפים לדיבידנד לבין בעלי מניות ושאר שותפים המעוניינים בקשר ארוך-טווח ותלות בביצועי החברה לאורך זמן, לטוב ולרע.
כפי שהוער אף קודם לכן, הרי שבהעדר ראיות משמעותיות לסתור, אינטרס הנושים בוודאי אינו להעצים תלות ואי-וודאות מסוג זה; אלו שנכוו מקריסתה של החברה מלכתחילה, וכעת אינם זכאים אלא לחלק מחובם (ואף זאת, בנסיבות המקרה, בשיעור לא ידוע ולאחר זמן), לא בנקל יתאוו להעצים את בדרך כזו את הסיכון ופוטנציאל ההפסד והנזק. זאת, להבדיל מחברה משקיעה ובעלי מניותיה, אשר מעצם כניסתם אל תוך החברה חדלת הפרעון מעידים על עצמם כי הם מוכנים ליטול את הסיכון (והסיכוי הכרוך בו) שבפעילותה ורווחיותה העתידיים.

יוצא, כי פרשנות המשיבה בעניין זה "הופכת את היוצרות", ולמעשה מגלגלת על הנושים סיכונים שמעצם טיבם מוטלים בדרך-כלל על הרוכש ומשתתפיו.
ג. החסרון בפרשנות המשיבה מתעצם, כאשר מוסיפים לכל האמור לעיל אף את פרשנותה המצמצמת מאד בכל האמור ביכולת הפיקוח של הנאמן על התנהלות הפרוייקטים, כולל ובעיקר על ההוצאות והרווחים, שהינם לב-ליבם ומקורם של חיובי התשלום לטובת הנושים.
אוסיף ואעיר, כי גישה זו, המסתמכת על פרשנות מילולית צרה של "ספרי החברה", מונעת למעשה מן הנאמן גישה למסמכים חיוניים השופכים אור על התנהלות הפרוייקטים, ומשלימה את התמונה בהופכה את הנושים, כמעט לחלוטין ל"בני ערובה של רצונה הטוב של הרוכשת".

אין צורך להכביר מילים על כך, כי חלק זה בפרשנות המשיבה, אף יותר מקודמיו, הינו בלתי מתקבל על הדעת. אין מנוס מלקבוע, כי הסדר נושים אשר מותנה ברווחיים עתידיים, בלא יכולת פיקוח אפקטיבית של הנאמן (או המפרק) על שיעור הרווח מחד וההוצאות מאידך, הינו כה לקוי ובלתי וודאי, עד כי כמעט וניתן להמשילו ל"גבינה צהובה אשר יש בה יותר חורים מאשר גבינה". מושכלה זו בולטת במיוחד בנסיבות המקרה הנוכחי, בהן עולה טענה בדבר "העמסה" של הוצאות שונות של המשיבה על הפרוייקטים, באורח המכרסם אף יותר ברווחיותם הלכאורית, ועימו בשיעור הדיבידנד הצפוי לנושים.
אי לכך, ניתן לקבוע כי, למעט במקרים חריגים וקיצוניים במיוחד, יסרב אף בית המשפט של חדלות פרעון לאשר הסדר כזה, וזאת מטעמי מדיניות שיפוטית ותקנת הציבור, וזאת אף אם זכה לרוב כזה או אחר באספת הנושים.

9. די בכל האמור לעיל בכדי להבהיר, כי בנסיבות המקרה, כאשר עומדות בפני
בית המשפט, לכאורה, שתי חלופות פרשניות אשר נראות כאפשרויות בפירוש לשוני, מן הראוי לבחור את זו הנראית כהגיונית יותר. מכל הטעמים שנסקרו בהרחבה עולה, כי ספק גדול אם היו אספות הנושים ובית המשפט מאשרים את ההסדר, לו היה בנוי באמת ובתמים לפי הדרך לה טוענת המשיבה בדיעבד. יתכן, בלא לקבוע מסמרות בדבר, כי לא היה מנוס מקבלת עמדתה של המשיבה לו היתה פרשנותה הפרשנות היחידה המתיישבת עם לשון החוזה, אלא שנסיבות המקרה דנן אין כל צורך להאריך ולעסוק בגבולות חריג "הפרשנות המהותית שלשון החוזה אינה סובלת", כפי שהוא קבוע בהלכת ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון וייזום (1991) בע"מ.
אכן, אין ספק כי המשיבה נטלה על עצמה סיכונים; אלא, שאין בכל האמור לעיל בכדי להצדיק את גלגולם, בדיעבד ושלא כדין, על כתפי הנושים, ואין במניעת "גלגול סיכונים" שכזה בגין "עשיית עושר שלא כדין" על חשבון המשיבה, כפי שזו טוענת, נהפוך הוא.

10. די בכך, כאמור, בכדי לקבל את הבקשה ולדחות את התנגדות המשיבה, אלא שפטור בלא כלום אי אפשי, ומן הראוי להוסיף ולהעיר כי אף שלשון החוזה "סובלת" את שתי הפרשנויות, הרי שאף בחינה מעמיקה של סעיף 13.3 מעלה מסקנות העומדות לטובת פרשנותו של הנאמן.
כפי שהוער בראשית החלטתי זו, הרי שבעוד הרישא הולמת יותר את טענות המשיבה, הרי שהסיפא תומכת באורח ברור בעמדת הנאמן. אלא מאי? חרף העובדה כי לשון הסיפא אודות "סיום החשבונות" ו"בגין הפרוייקטים", מתיישבת יותר עם עמדת המשיבה, הרי שדומה כי לשון הטקסט יכולה לשאת, ולו באורח דחוק יותר ומסתבר פחות, אף פרשנות לפיה "סיום החשבונות" משמעותה "סיום כל חשבון וחשבון", כאשר הכוונה זהה לאמור במפורש בסיפא, אודות תשלומים עיתיים לידי הנאמן. קל וחומר, שהדיבור "פרוייקטים" עשוי לסבול אף פרשנות כי עסקינן בכל פרוייקט ופרוייקט בנפרד, כאשר כלל התשלום נשוא הסעיף חל על כל הפרוייקטים (בלא שיהיו "ערבים זה לזה").
לעומת זאת, הרי שלשונה המפורטת והמפורשת של הסיפא אינה סובלת כל פרשנות אחרת, מלבד פרשנותו של הנאמן. עניין לנו בהוראה חד-משמעית, מפורשת ומפורטת, הקובעת מועד ברור, תוך התייחסות "לכל תשלום ותשלום".

יוצא, כי בעוד הרישא נוטה יותר לכיוון פרשנות המשיבות, אך עשויה אי-כה לשאת פרשנות אחרת, הרי שהסיפא הינה חד-משמעית, ולא ניתן בשום פנים ואופן ליישב בינה לבין עמדת המשיבות. יוצא, כי קבלת עמדה זו היתה מאיינת את הסיפא מתוכן, בניגוד ללשון החוזה ובניגוד לשורת ההגיון. אף מטעם זה, דין הבקשה להתקבל, קל וחומר בהתווספו למסקנה העולה מפרשנותו התכליתית של החוזה.

11. לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להתקבל במלואה, ודין התנגדות המשיבות להדחות. בנסיבות המקרה, ישאו המשיבות ביחד ולחוד בהוצאות הנאמן ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תודיע לצדדים על המצא ההחלטה לרשותם החל מהיום.

היום ח' באייר, תשס"ז (26 באפריל 2007) בהעדר הצדדים.


אלשיך ורדה
, שופטת
סגנית נשיא
תפארת








פשר בית משפט מחוזי 2411/04 רו"ח אריה רפופורט בתפקידו כמנהל מיוחד לביצוע הסדר נושים של חברת יעד להנדסה ובנין גדעון פריזר בע"מ נ' יעד להנדסה ובנין גדעון פריזר בע"מ, מיגן טים יזמות בע"מ, כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 26/04/2007)