פסקי דין על ד"ר אילנה קוכן - מירון | פסקי דין על "ר חנה מעיין - פרנק | פסקי דין על בדרך שלך (הדרים) | פסקי דין על משה אסולין | פסקי דין על אסתר אסולין | פסקי דין על יהונתן רות אריאל | פסקי דין על אילן ארלנק |

3622/07 בשא     08/05/2007




בשא 3622/07 ד"ר אילנה קוכן - מירון, "ר חנה מעיין - פרנק נ' בדרך שלך (הדרים) בע"מ, משה אסולין, אסתר אסולין, יהונתן רות אריאל, אילן ארלנק




1
בתי המשפט

בשא003622/07
בית משפט השלום ירושלים
08/05/2007
תאריך:
כבוד השופטת אנה שניידר

לפני:

1. ד"ר אילנה קוכן - מירון

2. ד"ר חנה מעיין - פרנק

בעניין:
המבקשות
נ ג ד
1. בדרך שלך (הדרים) בע"מ

2. משה אסולין

3. אסתר אסולין

4. יהונתן רות אריאל

5. אילן ארלנק
המשיבים
החלטה

1. המבקשות הן בעלות חנות ברחוב משה יואל סלומון 12 בירושלים (להלן - החנות).
ביום 25.3.04 נחתם הסכם שכירות חופשית לגבי החנות בין המבקשות לבין המשיב מס' 4 (להלן - אריאל) לתקופה של 36 חודשים כשמטרת השכירות היתה ניהול עסק של בית קפה ומסעדה (להלן - ההסכם הראשון).

ביום 9.2.05 הודיע אריאל למבקשות על רצונו לבטל את ההסכם הראשון וכי במקומו ייחתם הסכם שכירות, באותם תנאים, עם המשיבה מס' 1 (להלן - החברה). בעקבות הודעתו האמורה של אריאל (נספח ה' לתביעה העיקרית), נחתם בפברואר 2005 הסכם עם החברה (להלן - ההסכם השני).

2. המשיב מס' 2 (להלן - אסולין) הינו מנהל בפועל של החברה והוא חתם על ההסכם השני הן כמורשה חתימה של החברה והן כערב למילוי התחייבותיותיה. המשיבים מס' 3 ו-4 חתמו כערבים נוספים.

3. על פי סעיף 4 להסכם השני, תקופת השכירות היא למשך 26 חודשים, החל ביום 1.2.05 וכלה ביום 31.3.07 (להלן - תקופת השכירות).
אין בהסכם השני כל אופציה לחברה להארכת ההסכם לתקופת שכירות נוספת.

על פי סעיף 9(א) להסכם השני, החברה אינה רשאית לבצע בחנות שינויים כלשהם מבלי לקבל לכך הסכמת המבקשות מראש ובכתב.

סעיף 13(א) להסכם השני קובע, כי אם החברה לא תשלם תשלום כלשהו של דמי השכירות במועד או תפר כל תנאי אחר של ההסכם, יהיה עליה לפנות מיד את החנות ויחולו תנאי ההסכם כאילו הסתיימה תקופת השכירות.

בסעיף 18 להסכם השני נאמר במפורש, שבתום תקופת השכירות רשאיות המבקשות לקבל מבית המשפט כל סעד על פי דין, לרבות צו מניעה זמני האוסר על החברה או כל הבא מכוחה להכנס לחנות או לשהות בה.
סעיף 25 להסכם השני קובע:

"אם יבקשו המשכירות להמשיך ולהשכיר את המושכר בתום
תקופת השכירות, תהא לשוכר זכות הסירוב הראשונה לשכור
אותו באותם תנאים בהם יושכר לצד ג', ובלבד שיודיע על כך
למשכירים תוך 3 ימים מיום שיקבל הודעתם על כוונת ההשכרה
ותנאי ההשכרה לצד ג'. זכות סירוב ראשונה זו תעמוד בתוקפה
אך ורק ובתנאי כי השוכר יעמוד במילוי כל התחייבויותיו על פי
הסכם זה במשך כל תקופת השכירות, כלשונן ובמועדן".

4. הואיל ולדעת המבקשות החברה לא עמדה בהתחייבויותיה לפי ההסכם השני ולא שילמה דמי שכירות במועד - נשלחו הודעות לחברה בדבר סיום תקופת השכירות בתאריכים 20.9.06 ו-7.1.07 (נספחים ז',ח' לתביעה העיקרית).
בתגובה להודעות שלח אסולין ביום 12.1.07 מכתב למבקשות (נספח ט' לתביעה העיקרית) ובו "הודעה על מימוש אופציה להארכת החוזה".
על מכתב זה השיבה ב"כ המבקשות ביום 14.2.07 (נספח י' לתביעה העיקרית) ובו הבהירה לאסולין באופן מפורש כי אין לו זכות אופציה על פי ההסכם השני, וכי זכות הסירוב הראשונה שניתנה לחברה מותנית במילוי כל ההתחייבויות, וכיוון שההתחיבויות לא מולאו - אין תוקף לזכות הסירוב הראשונה והיא בטלה.

5. הואיל ואסולין נותר בחנות גם לאחר תום תקופת השכירות - הגישו המבקשות את הבקשות שלפנינו, וביום 29.4.07 ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד האוסר על המשיבים וכל הבא מטעמם ביצוען של כל עבודות שיפוץ ו/או בניה (להלן - שיפוצים) בחנות (בש"א 3622/07), וכן עיקול זמני בנוגע לסכום התביעה (בש"א 3620/07).

6. לטענת המבקשות, על אף הפרת התחייבויותיה לפי ההסכם השני, לא פינתה החברה את החנות בתום תקופת השכירות, וביום 26.4.07 גילתה המבקשת מס' 2 כי בחנות מתבצעים שיפוצים וכי אסולין העביר, ככל הנראה, את החזקה בחנות למשיב מס' 5 (להלן - אילן). לאור הפגיעה בזכות הקניין של המבקשות, מבוקש על ידן צו מניעה אשר ייאסור ביצועם של שיפוצים בחנות ו/או השכרתה לאחרים ו/או עשיית כל שימוש בחנות עד למתן

פסק דין
בתביעה העיקרית.

7. לטענת אסולין, החנות הושכרה בימי השפל של העיר ירושלים והושקעו בה מעל 600,000 ₪ כדי לגרום לה להתייצב ולהיות רווחית.
לטענתו, אילו ידע שלאחר 3 שנות שכירות (בהתאם להסכם הראשון והשני) לא יוארך ההסכם השני - לא היה חותם כלל על ההסכם מלכתחילה. אסולין טוען שההסכם השני נכרת שלא בתום לב.
עוד טוען אסולין שהחנות לא הועברה לאילן, וכי הוא רק ביצע עבודות צבע במקום, אשר אינן נחשבות לשיפוצים אלא לעבודות תחזוקה בלבד.
אסולין הציע למבקשות לשלם לאלתר את חובותיו, ואף ערבות בנקאית בסכום של שלושה חודשי שכירות, ובלבד שיוכל להמשיך ולהחזיק בחנות, אך המבקשות דחו הצעה זו.
אסולין אף הודה כי לאחר שניקה את החנות פתח אותה במוצאי שבת 5.5.07, על אף צו המניעה הזמני שניתן ביום 29.4.07 (פרוטוקול עמ' 4 שורה 23).

8. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר שהוצג בפני
, הגעתי למסקנה שלאור הוראות ההסכם השני - אין לחברה זכות להחזיק בחנות עם תום תקופת השכירות.

הלכה פסוקה היא, שאדם שחתם על הסכם מרצונו החופשי לא יישמע בטענה שלא ידע ולא הבין על מה הוא חותם.
כאמור, אסולין חתם על ההסכם השני הן בשם החברה והן בשמו באופן אישי, וזאת לאחר שידע היטב במה מדובר הואיל והוא "נכנס בנעליו" של אריאל. החתימה על ההסכם השני מחייבת את החברה.

בהסכם השני לא הועמדה לזכות החברה אופציה להארכת ההסכם, אלא ניתנה זכות סירוב ראשונה, בהתקיים התנאים המפורטים בסעיף 26.
על אף שמנוסח מכתבו של אסולין למבקשות מיום 12.1.07 עולה כי הוא למעשה לא הבין שאין לחברה אופציה כאמור, וסבר בטעות שזכות הסירוב הראשונה היא מוחלטת ומעניקה לו זכות להארכת השכירות - הובהר לו הענין באופן בהיר ומפורש בתשובתה של ב"כ המבקשות מיום 14.2.07.
לפיכך, לפחות ביום 14.2.07, למעלה מחודש לפני תום תקופת השכירות, היה על אסולין לדעת כי עליו לפנות את החנות ביום 31.3.07.
אם החליט אסולין לעשות דין לעצמו ואף להשקיע כסף בשיפוצים (שעל פי סעיף 9(ב) להסכם השני מהווים רכוש המבקשות) לאחר תום תקופת השכירות - אין לו להלין אלא על עצמו על הנזקים שנגרמו לו, אם אכן נגרמו.

9. אשר לזכות הסירוב הראשונה - סעיף 26 להסכם השני מתנה זכות זו במילוי כל התחייבויותיה של החברה על פי ההסכם במשך כל תקופת השכירות.

נראה שאין מחלוקת כי במהלך תקופת השכירות החברה לא עמדה בהתחייבותה לשלם את דמי השכירות במועד (ראה ת/1, מכתבו של אסולין למבקשות, שנשלח לאחר שקבל את התביעה, ובו הוא מתנצל על עוגמת הנפש שנגרמה למבקשת מס' 2 עקב התנהלות החברה).
אמנם אסולין טען כי לגבי חודש מרץ 2007 עומדת לו זכות קיזוז עקב התיקונים שבוצעו על חשבונו בחנות (פרוטוקול עמ' 1 שורה 15) - דא עקא, שההסכם השני אינו מעניק זכות קיזוז.

כמו כן, לא הוכח שהחברה ביצעה בחנות עבודות תחזוקה בלבד ולא שיפוצים, שלגביהם נדרשת, על פי סעיף 9 להסכם השני, הסכמת המבקשות מראש ובכתב, הסכמה שלא נתבקשה ואף לא ניתנה.

בנסיבות אלה, משהופרו התחייבויות החברה על פי ההסכם, זכות הסירוב הראשונה איננה עוד בתוקף, ואין לחברה זכות להחזיק בחנות עם תום תקופת השכירות ביום 31.3.07.

10. יחד עם זאת, לא שוכנעתי שהחנות הועברה לידיו של אילן. לפיכך, דין טענותיהן של המבקשות לענין זה להידחות, ויש למחוק את אילן מן הבקשות.

סוף דבר

11. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן:

(א) אילן ארלנק
, המשיב מס' 5, יימחק והבקשות נגדו נדחות.

(ב) (ב) הבקשה בבש"א 3622/07 תקובל כנגד המשיבים מס' 1 עד 4. צו המניעה הזמני שניתן במעמד צד אחד ביום 29.4.07 יעמוד בתוקפו עד לסיום ההליך העיקרי, ואף יורחב באופן שנאסר על המשיבים 1 עד 4 או על מי מטעמם להיכנס לחנות ו/או לשהות בה ו/או לעשות בה שימוש בכל דרך שהיא, למעט פינוי מטלטלין.
פינוי המטלטלין ייעשה, בתיאום עם המבקשות, תוך 7 ימים.

(ג) (ג) צו העיקול הזמני שהוטל בבש"א 3620/07 יעמוד בתוקפו כנגד המשיבים 1 עד 4 עד למתן

פסק דין
בתביעה העיקרית.

(ד) (ד) המשיבים 1 עד 4, ביחד ולחוד, ישלמו למבקשות הוצאות וכן שכר טרחת עו"ד בשל שתי הבקשות בסכום כולל של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

הסכום האמור ישולם תוך 30 ימים, ואם לא ישולם במועד - יתווספו עליו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום כ באייר, תשס"ז (8 במאי 2007) בהעדר הצדדים
אנה שניידר
, שופטת









בשא בית משפט שלום 3622/07 ד"ר אילנה קוכן - מירון, "ר חנה מעיין - פרנק נ' בדרך שלך (הדרים) בע"מ, משה אסולין, אסתר אסולין, יהונתן רות אריאל, אילן ארלנק (פורסם ב-ֽ 08/05/2007)