פסקי דין על חנה יצחק | פסקי דין על יצחק כהן | פסקי דין על אגד אגודה שיתופית לתחבורה |

411/99 בשא     12/06/2001




בשא 411/99 חנה יצחק נ' יצחק כהן,אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום חדרה
בשא 000411/99

בתיק עיקרי: א 00199/99

בפני
:
כב' השופט שאול מנהיים





בעניין
:
חנה יצחק





המבקשת


נ ג ד


1. יצחק כהן

2. אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ




המשיבים
החלטה


1.
זוהי בקשה להביא ראיות לסתור לפי סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.
ועדה רפואית וכן ועדה רפואית לעררים של המל"ל קבעו כי לא נותרה לתובעת כל נכות בעקבות התאונה שבבסיס התביעה, שהיא תאונת דרכים שהיתה גם תאונת עבודה.

2.
דין הבקשה להדחות.

3.
בעניין הבאת ראיות לסתור נוהג כלל הפוך לזה הנוהג בבקשות למינוי מומחה. בעוד לגבי מינוי מומחה הדין הוא כי די "בראשית ראייה" כדי להביא למינוי, הדין לגבי הבאת ראיות לסתור קביעה עפ"י דין מחייב קיום נסיבות חריגות ויוצאות דופן, וראה למשל ע.א 5779/90, בר"ע 4377/90, פד"י מ"ה (4) 77, ושורה ארוכה ועקבות של פסקי דין בסוגייה זו שבאו לפניו ואחריו. כן ראה: א' ריבלין, תאונות הדרכים - סדרי דין וחישוב הפיצויים (מהד' 3, 1999) (להלן: "ריבלין"), בעמ' 494: "יינתן היתר (להביא ראיות לסתור – ש.מ.) רק במקרים חריגים ויוצאי דופן".

4.
המבקשת מעגנת טיעוניה בשניים: בהעדרו של מומחה לכירורגיית כלי דם מהרכב הוועדה (וזה היה הטיעון היחיד שנכלל בבקשה המקורית) וכן בהחמרה במצבה של המבקשת (טיעון שנכלל לראשונה בטיעוני התובעת שהוגשו בחודש אפריל השנה).





5.
העדרו של מומחה לכירורגיית כלי דם מהרכב הוועדה אינו מצדיק, לדעתי, הבאת ראיות לסתור. מעניין כי בהקשר זה הפנה ב"כ המבקשת לפסה"ד הנזכר בסעיף 3 לעיל, אך לא הפנה ספציפית למקום המדוייק בו נקבע כביכול, מה שנטען על ידו בהקשר זה. לא התעצלתי ועיינתי בקפידה בפסה"ד כולו. יגעתי ולא מצאתי. אין בפסה"ד הנ"ל כל התיחסות לסיטואציה שהמבקשת טוענת לה. מדובר שם במצב של העדר נתונים, שלו עמדו בפני
הוועדה היו "בודאי" (כך במקור) מביאים אותה למסקנה שונה. המבקשת לא הצליחה להציג ולו החלטה אחת של כל בית משפט בכל דרגה שהיא המתירה הבאת ראיות לסתור בנסיבות הדומות לעינייננו. אציין כי הרכב ועדת הערר כלל גם כירורג. עוד אציין כי המסמך היחיד התומך לכאורה בצורך בבדיקה ע"י כירורג לכלי דם דווקא נערך ע"י ד"ר סבי רוג'ר, אורטופד (!) במקצועו. אני סבור שאורטופד אינו יכול להיות גורם המוכיח
כי יש הכרח במומחיות בתת-תחום של כירורגיה, ובוודאי שדעתו בעניין זה אינה עדיפה על דעתו של מומחה לכירורגיה. עוד אוסיף כי מהתיעוד שצורף לבקשה המקורית עולה כי לראשונה נבדקה התובעת ע"י ד"ר אסא (מומחה לכירורגיה – לא ברור אם מדובר במומחה לכירורגיה של כלי דם) רק ב – 1.12.97, קרוב לשש שנים (!) לאחר התאונה (מיום 27.4.92). זאת למרות שד"ר זיידן הפנה לכירורג של כלי דם עוד בספטמבר 1992 (!). לא ניתן לכך הסבר, ולא ברור אם אכן פנתה לכירורג של כלי דם לפני הפנייה לד"ר אסא. ד"ר אסא עצמו ציין כי "סביר" המצב שהוא מתאר התפתח על רקע "החבלה" כלשונו (התאונה), אך העיר כי "רצוי כי יוכח רצף מתוך תיק רפואי שלה". רצף כזה לא הוכח, ור' למשל הערתי לעיל בדבר קיום הפנייה לכירורג של כלי דם עוד בספטמבר 1992, למעלה מ – 5 שנים (!) טרם שנבדקה ע"י ד"ר אסא. חזקה על התובעת ובא כוחה כי אילו היה קיים "רצף טיפולי",
או אילו היה התיעוד הרפואי המתייחס לזמן הרב שחלף תומך בטענותיה, היה תיעוד כזה מוצג במסגרת הבקשה. המסקנה היא כי לא הוכח אפילו בדרגה נמוכה של הוכחה, כי העדרו של כירורג לכלי דם מהרכב ועדת העררים פגע בתובעת והביא לתוצאה המקפחת אותה. לשם השוואה ר' רע"א 4482/95 סהר נ. ברוך ואח', דינים עליון מ"ב 641, שם ניתנה רשות להביא ראיות לסתור משום שהועדה הרפואית לא ידעה כלל כי התובע נפגע בתאונה נוספת. זהו אכן מקרה בו ברור שיש צורך להביא ראיות לסתור. ענייננו רחוק מכך מרחק רב. עוד ר' - ריבלין, עמ' 496 (ס' 568) פיסקה ד', שם אומר המחבר המלומד (ללא אסמכתא) כי תותר הבאת ראיות לסתור "מקום בו לא נתנה הועדה הרפואית דעתה על תחום רפואי מסוים שהתובע מעלה לגביו טענה מבוססת כי הוא אכן נפגע בבריאותו גם באותו תחום" (ההדגשה שלי – ש.מ.). בפני
אין אלא טענה קלושה בלבד ולא "טענה מבוססת", ובטענה קלושה אין די.

6.
אשר לטענת ההחמרה: טענה כזו עשוייה כעקרון להצדיק הבאת ראיות לסתור, אלא שגם כאן אין מדובר בדרך קלה (ר' ריבלין, עמ' 498 ס' 571: "אלא שהכללים אשר ניתן לדלות ממנה צריכים בדיקה קפדנית"). ראשית, טענת ההחמרה עלתה לראשונה ב"טיעוני התובעת" שכלל לא הותר במסגרתם לטעון טענות חדשות שלא נכללו בבקשה,
אלא רק לצרף תיעוד רפואי נוסף (אך התיעוד שצורף לטיעונים אינו זה המתייחס ל"החמרה", שכן נערך עוד לפני הבדיקה במל"ל) וכן לטעון "בכתב בשאלה המשפטית המתעוררת בבקשה הנ"ל".
אין זה ראוי לנצל מסגרת מצומצת זו (שבפני
עצמה כבר היתה בגדר ארכת חסד עם המבקשת) ע"מ להעלות עילה חדשה. שנית ולגופו של עניין, לא מצאתי כל עדות ל"החמרה" וכן לקשר סיבתי ברור בין התאונה ל"החמרה" הנטענת. פרט למכתבו של ד"ר אסא מיום 1.12.97 אין כל תיעוד רפואי התומך בטענת "ההחמרה". בשולי המכתב הנ"ל מדובר על סבירות להתפתחות מסויימת, וחזקה שלו היה הדבר מתממש היו בפני
ראיות בעניין זה. אין כל תיעוד לתקופה שמאז הוועדה (1.3.93) ועד 1.12.97, וכן אין כל תיעוד לתקופה שמ – 1.12.97 עד היום, שלוש וחצי שנים (!). גם תיאור המצב ע"י ד"ר אסא אינו חמור או מדאיג במיוחד, והעדר כל ראיה על המשך מעקב וטיפול מאז רק מחזק את דעתי שאין החמרה של ממש.

7.
בשולי הדברים ומעל לצורך אוסיף כי בפני
המבקשת עומדת לכאורה האפשרות לחזור אל המל"ל ולטעון להחמרה. עובדה היא שהיא לא ניצלה אפשרות זו מאז הראיה לכאורה היחידה להחמרה הנטענת (מכתב ד"ר אסא מ- 1.12.97) עד להגשת הבקשה בשנת 1999, או מאז ועד היום.
קיומו של מנגנון לטיפול בהחמרות במסגרת הדין שמכוחו נעשתה כבר קביעה לעניין סעיף 6 ב' פועלת כנגד הבאת ראיות לסתור, כאשר הבקשה להביא ראיות כאלה מבוססת על ההחמרה. לעניין זה ר' ריבלין עמ' 499 ס' 572, טקסט לה"ש 17; ת.א. (שלום י-ם) חנא נ. קרנית, צלטנר 689 (יא) 8 (ה). אין הדבר דומה למי שיכול היה לפנות למל"ל לקביעת הנכות אך בחר לבקש מלכתחילה מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש. מי שעשה כן ניצל - לפי הפסיקה - ברירה שבידו בדרך בה בחר. בעניינו מדובר במי שבחר מלכתחילה בדרך הקבועה בחוק המל"ל. לפחות בהעדר נסיבות מיוחדות (שלא נטענו כלל), עליו להמשיך במסלול זה ככל שהמסלול עצמו מאפשר לו זאת. מכל מקום ובהעדר טיעון מטעם אף אחד מהצדדים לעניין זה, יש לראות האמור בסעיף 7 זה כהערת אגב בלבד.

8.
הבקשה נדחית.

9.
מקובל עלי שהנתבעת זכאית להוצאות, אך אני מעדיף לדחות את הטלת החיוב ולהותירה להמשך ההליכים בתיק העיקרי או לסיומם.

ניתנה היום 12 ביולי, 2001 (כא' בתמוז תשס"א) בהעדר הצדדים.


שאול מנהיים
,
שופט









בשא בית משפט שלום 411/99 חנה יצחק נ' יצחק כהן,אגד אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/06/2001)